בקילעא — כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"ו בלעז:
אצטמיד — נתחזקו שבריו ונצמדו כלומר צורך לנו עוד בו:
דאמר מר — גבי עשר תקנות בב"ק בפרק מרובה:
וקא מיפלגי אמוראי — רב דימי ורבין:
אמר רבא הלכתא וכו' — אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא דפליגי אליבא דרבנן מיהו השתא אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן כדאמר רב נחמן לעיל ורב נחמן בר יצחק בתרא הוה:
לעצמו — לעסוק בתורה לעצמו אבל ללמד לאחרים מ' סאה:
ור"י אומר מ' סאה מ"מ — מ' סאה שאמרו בכל ענין שהן ולקמן מפרש לה:
חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא — פליגי ארישא בפירושא דמילתא דת"ק:
אסיפא — דר' יהודה:
ל"ש אלא בקרקע — לא תימא מ"מ דר' יהודה לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי מ"מ:
אבל לאחרים מ' סאה — והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן כלאחרים דמי:
דנפול עילואי — לאו דוקא אלא טבלתי במ' סאה:
לא האי ולא האי — לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי:
טבל — ובירך רגיל היה לעשות כן דהו"ל ללמד אחרים ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו ט' קבין:
ולית הלכתא כוותיה — דכי היכי דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיי"ל כרבי יהודה בן בתירא:
מתני' לא יפסיק — תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר:
במים הרעים — מים סרוחים:
מי המשרה — ששורים שם הפשתן והקנבוס והם מסריחים:
עד שיתן לתוכן מים — ובגמרא (ד' כה:) מפרש כמה מיא רמי ואזיל ומפרש לה בחסורי מחסרא והכי קתני לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים:
וכמה ירחיק מהם — ממי רגלים:
גמ' מגמגם — במרוצה:
יותר מג' פסוקים — כגון בבית הכנסת דאי אפשר לפחות כדתנן (מגילה פ"ג ד' כג:) הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים:
והתניא לצדדין — א"צ להלך עד שתהא לאחוריו:
דאפשר — לילך לפניו ילך לפניו עד שתהא לאחוריו:
לא אפשר — כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים:
