מסכת ברכות דף נ״ה עמוד ב׳

וההיא שעתא דחלם אמיה לא הות:

יצפה שיתקיים:

מיוסף שלא נתקיימו השתחואות הללו עד עשרים ושתים שנה כשירד יעקב למצרים שכבר היה הרעב שתי שנים דכתיב כי זה שנתים הרעב (בראשית מה):

לאדם טוב מראין לו חלום רע כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו:

לאדם רע מראין לו חלום טוב כדי לשמחו שיאכל עולמו:

ודוד לא ראה חלום טוב והא כתיב וכו' לא גרסינן הכי אלא גרסינן והא כתיב לא תאונה אליך רעה וגו'. קשיא לרב הונא דאמר לאדם טוב מראין לו חלום רע ומשני איהו לא חזי אחריני חזו ליה חלום רע:

וכי לא חזי איהו מעליותא הוא כיון דלא חזי חלום רע כדקאמר שלא יבהילוהו וחלום טוב לא כל שכן דלא חזי דהא קתני כל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב אם כן לא חזי חלום כלל:

אלא שבע ז' לילות ילין ולא יפקד בשום חלום הרי הוא רע ושונאים אותו ואין מראין לו כלום:

שבע זימנין לגזרו עלך כך הוא הלחש שבע זימנין לגזרו עלך ויש מפרש דשבע זימנין צריך לומר חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו. אבל ר"י לא היה רגיל לאומרו אלא שלש פעמים:

פותרי חלומות פירש ר"י דמזל שעת הלידה גרים ואין הדבר תלוי בחכמה:

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי אמרי כל חד וחד מינן נימא מילתא דלא שמיע ליה לחברי' פתח חד מינייהו ואמר האי מאן דחזאי חלמא ולא ידע מאי חזאי ניקו קמי כהני בעידנא דפרסין כהני ידייהו. מפרש טעמא דמילתא במדרש ילמדנו רבינו בפרשת נשא הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים אלו ס' אותיות שבברכת כהנים כולם אחוזי חרב שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו יברכך ה' יאר ה' ישא ה' איש חרבו על ירכו מה ראתה ירך נזכרת כן אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע את ירכו משכים לבוקר והולך לבית הכנסת מפחד שראה בלילות בחלומו ורואה את הכהנים נושאין את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו לכך נאמר מפחד בלילות:

ייטיבנו בפני שלשה ולימא חלמא טבא חזאי ולימרו ליה טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לשוייה טב שבע זמנין לכרזון עלך מן שמיא וכו'. מן הלחש הוא ולא שיהא צריך ז' פעמים:

ואם ראה חלום ואינו יורד לסוף ענינו אם טוב ואם רע ונפשו נבוכה עליו יכוין את השעה שהצבור מכונין בה ביותר והוא בשעת תפלה וכ"ש בשעה שהכהנים נושאים כפיהם ועונין הציבור אחריהם אמן בכונה יתירה ויתפלל על עצמו ויאמר רבון העולמים אני שלך וחלומותי שלך בין חלום שחלמתי אני לעצמי בן חלום שחלמו לי חברי אם טוב הוא חזקהו ואמצהו כחלומו של יוסף ואם צריך רפואה רפאהו כמי מרה על ידי משה וכמי יריחו על ידי אלישע וכשם שהפכת קללת בלעם לברכה כן הפכהו עלי לברכה:

גמרא ואי לא לימא הכי אדיר במרום כו' ובגירסת הרי"ף והרא"ש וכי מהדרי כהני אפייהו לימא אדיר כו' וק"ל:

תוס' בד"ה פותרי חלומות פר"י דמזל שעת הלידה גרים כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור:

ייטיבנו בפני שלשה ולימא חלמא טבא חזאי ולימרו ליה טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לשוייה טב:

שבע זמנין לכרזון עלך מן שמיא וכו' מן הלחש הוא ולא שיהא צריך שבע פעמים:

שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ קשא אמאי לא אמר גם על ודאי נדה? ונראה לי בס"ד כי ודאי נדה הוא ענין טבעי שבא הוסת בזמנו, ולא ישנה הטבע בעבור הנאה מועטת כזאת שהוא לשמש עמה בבואו מן הדרך, אבל סָפֵק נִדָּה זה ענין מקריי שנזדמן לה ואינו של וסת הטבעי ומזה יצילהו השם יתברך. אי נמי ודאי נדה יכולה למנות ז' נקיים ותטבול ותטהר, אך סָפֵק נִדָּה הוא כתם בעלמא דאינו וסת הנהוג, ואחר חמשה ימים תמנה ז' נקיים, ואפשר קודם שתטבול ביום הז' יגיע הוסת שלה ואז תראה נדה וצריכה להמתין עוד ז' נקיים עד שתטבול, אם כן מן הספק נדה יסובב מזה הרחקה גדולה, ודע כי בסנהדרין (דף קג) פירש רש"י ז"ל על ספק הוא מיצר ויצרו תוקפו שאומר בדעתו טהורה היא ועל חנם אני מונע עיין שם. ויש להקשות דכבר ברכו (תהלים צא, י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, שלא ישלוט בו יצר הרע ואיך יצרו תקפו? ויש לישב, אמנם במציעא (דף קח) שם פירש רש"י ז"ל סָפֵק נִדָּה וכל שכן ודאי! יעיין שם, והרב פתח עינים ז"ל בסנהדרין נרגש בזה ותירץ דהתם הוא ברכה והכא הבטחה עיין שם. ותירוץ זה דוחק דהכא נמי ברכה דכל המזמור הוא נאמר לברכה? ונראה לי בס"ד דהכא בתהלים קרי לה נֶגַע וגם תלה זה באשה, והנה דם הודאי של אשה אין זה נֶגַע כי אדרבה על ידי הדם תוליד הבנים, אבל סָפֵק נִדָּה שנאסרת על בעלה אף על פי שבאמת טהורה היא זה חשיב נֶגַע, ולזה אמר וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, מה שאין כן פסוק בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ שתלה הטובה בו, שיהיה מעונג בבואו מן הדרך שלא ימנע מן התשמיש, אם תראה ודאי דם אז ימנע מכל שכן וגם מזה יהיה בָּרוּךְ.

הַאי מַאן דְּעַיִל לְמָתָא וְדָחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִינְקוֹט זָקְפָא דְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ וְזָקְפָא דְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ. נראה לי בס"ד טעם לסגולה זו, דהגודל רומז לישראל לכך הוא מובדל משאר אצבעות, וכן ישראל כתיב בהו (במדבר כ"ג ט') הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, והארבע אצבעות עם הכף הם י"ג פרקים כמנין אחד [13], וכמנין אהבה [13], ואם יניח גודל הימין בתוך י"ג הנזכר, וכן של שמאל בימין יהיה מזה אחד ומזה אחד מספר שם הוי"ה [26] השומר את ישראל מעין רעה, כמו שנאמר (תהלים קכא ז) ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, שהוא 'עין הרע' הכוללת כָּל רָע שבעולם, וזה שנאמר אֶחָד בְּ אֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם (איוב מא ח) רצונו לומר רוּחַ הנמשך מן עין הרע.

וְלֵימָא הָכִי אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלָנִיתָא. הטעם שמזכיר שם אמו ולא של אביו, אומרים העולם כי אמו ודאית יותר מאביו ולא ניחא לי בזה, ואדרבא יש בזה חילול כבוד שמזלזל באביו שעושהו בתורת סָפֵק. אמנם נראה לי בס"ד הטעם מפני שהאשה אין עליה קטרוגים כל כך כמו האיש, חדא שהיא פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, ועוד מוצלת משני עונות חמורים של ביטול תורה ושל קרי, וגם להיותה אשה אין המקטרגים מקנאין בה כמו האיש, לכך מזכיר האדם בתפילתו שם אמו ולא שם אביו. אי נמי יש לומר כיון שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר נמצא היא היתה סיבה לביאתו לעולם הזה, לכך מייחס עצמו לה, ולא ניחא לי בזה דבאמת מצינו גם הנקבה תאמר בַּר פְּלָנִיתָא. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דאף על גב דאב ואם שותפים הם בולד, עם כל זה האם עיקר הן מצד הגשמיות הן מצד הנפשיות, דכתבו חכמי הטבע שאם האם בריאה אף על פי שהאב כחוש מאד תוליד בן בריא, מה שאין כן להפך נמצא מצד הגשמיות האם עיקר וכן מצד הנפשות כונת האם בעת הזווג פועלת בילד יותר מן כוונת האב, וכמו שכתוב בישי כשהוליד את דוד המלך ע"ה.

כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה נראה לי בס"ד על פי מה שכתוב בספרים סגולה לקיום החלום שיכתבנו ויכתוב היום והשבוע והחודש והשנה, וידוע שלשה מקומות יש בגוף שנעשה בהם ג' פעולות שיש בעולם, האחד המוח שבו המחשבה, ואחריו הפה שבו פועל הדבור, ואחריו הידים שבהם כח המעשה, ולזה אמר הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה, רצונו לומר שיעשה בהם מעשה כתיבה בידים שהם אַחַר הַפֶּה. או יובן בס"ד על פי מה שכתבתי לעיל בשם רבינו ז"ל שהחלום בא מכח שמות אלהים המכסים על ההויו"ת, והנה שם אֱלֹהִים [86] הוא מספר פ"ו ומספר פ"ו הוא אחר מספר פֶּה [85] או יובן בס"ד כתבו המקובלים ז"ל החלום נמשך מן העשיה שיש שם תערובת טוב ורע לכך אין חלום בלא דברים בטלים, וידוע כי שם המאיר בעשיה הוא שם א"ל אדנ"י, שמספרו צ"ו [96], ואותיות צ"ו הם אחר אותיות פ"ה, וז"ש כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה, ומה שאמר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּפִּתְרוּ חֲלוֹם לָאָדָם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פִּתְרוֹנִים וְכֻלָּם נִתְקַיְּמוּ, הדבר יפלא כי ממה נפשך מן השמים הראו לו אופן אחד דוקא, ובשלמא חלומות אביי ורבא אף על פי שהיו נוסח אחד ובלילה אחת, יתכן שאביי ראה בשעה אחת ורבא בשעה אחרת, אבל כאן אדם אחד ראה חלום אחד, ויש להדחק שראה נוסח אחד כ"ד פעמים בכ"ד עתים ומזל שעה גורם.

מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֶרְאוּהוּ חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ נראה לי בס"ד בזה לפרש מה שאמר להם (בראשית מ, ח) הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי, פירוש הָאֱלֹהִים הֶרְאָה לכם גם הפתרונים ואם כן סַפְּרוּ נָא לִי ובזה יתברר לכם אם אני פותר אמת, והוא ראה ברוח הקודש שֶׁכָּל אֶחָד רָאָה פִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

הִשְׁכִּים וְנָפַל לוֹ פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו, הֲרֵי זוֹ נְבוּאָה קְטַנָּה בזה יובן בס"ד הכתוב (ישעיהו נא, טז) וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ, שאפילו פָּסוּק לְתוֹךְ פִיךָ, ובזה בְצֵל יָדִי, זו הנבואה, כִּסִּיתִיךָ, דאמרו רבותינו ז"ל יד כינוי לנבואה שנאמר הָיְתָה עָלַי יַד ה', וכן וְיַד ה' עָלַי חָזָקָה.