ויש מהם חותם ולא פותח — כגון ברכה הסמוכה לחברתה שהרי כבר פתח בברכה ראשונה וברכה אחרונה שבקריאת שמע אמת ויציב אמת ואמונה שאע"פ שק"ש מפסיק בינתים אברכות דלפניה סמוכה והויא לה סמוכה לחברתה:
הטוב והמטיב וכו' — דלאו סמוכה לחברתה היא שאינה מברכת המזון אלא על קבורת הרוגי ביתר תקנוה:
שהרי עוקרים אותה בבית האבל — אליבא דר"ע:
להיכן הוא חוזר — מי שנצטרף לזימון ואמרן לעיל אליבא דרב ששת ברכת זימון עד הזן והוצרך זה להיות מפסיק אכילתו עד שיגמור המברך ברכת הזן וחזר זה שהפסיק לשנים וגמר סעודתו להיכן הוא חוזר לברך לאחר שיגמור סעודתו:
חוזר לראש — לתחלת הזן שהרי נתחייב בזימון שבתחלה הוקבע בג':
למקום שפסק — לברכת הארץ כשאר יחיד:
ה"ג אף על גב דרבנן אתון פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו:
בזמן שהן שתי מטות — רגילין היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ איש איש על מטה אחת:
בזמן שהן שנים גדול מסב בראש — כלומר מסב תחלה על מטתו:
ושני לו למעלה הימנו — מטת השני לצד מראשותיו של גדול:
ובזמן שהן שלשה גדול מסב באמצע שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימנו – לצד מרגלותיו:
א"ל — רב ששת לריש גלותא:
וכי בעי אשתעויי מתריץ תרוצי ויתיב — ואם רצה הגדול לדבר עם שני לו צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו לישב זקוף דכל זמן שהוא מוטה אינו יכול לדבר עמו לפי שהשני לו אחורי ראשו של גדול הוא ופני הגדול מסובין לצד אחר וטוב לו שישב שני לו למטה הימנו וישמע דבריו כשהוא מוטה:
במחוג — מראים בידיהם ובאצבעותיה' ברמיזה:
מים ראשונים מהיכן מתחילין — רב ששת קא"ל לריש גלותא מהיכן מתחילין פרסיים מים ראשונים:
לאלתר מייתו תכא קמיה — שלחן שלו מביאין מיד לפניו ואוכל ולפני כל אחד ואחד היו מביאין שלחן קטן:
לא מסלקי תכא — מקמי גדול עד דמשו כולהו ובעוד שהוא אוכל האחרים נוטלין מים אחרונים:
שני לו למטה הימנו — שאם הוצרך גדול לספר עמו לא יהא צריך לזקוף:
ובזמן שהם ג' שני לו למעלה הימנו — ואם בא לספר מספר עם השלישי לו ואם בא לספר עם השני לו טוב הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני קטן ממנו שיהא הוא למטה וקטן ממנו למעלה הימנו:
מתחילין מן הגדול — ולאלתר מעיילי תכא קמיה:
ובזמן שהם מאה — לאו דוקא דה"ה עשרה ולכל יותר מה' שגנאי הוא שיסלקו השלחן מלפני הגדול כשיטול ידיו וימתין שם יושב ובטל עד שיטלו כלם לפיכך כשהם יותר מחמשה מתחילין מן הקטן היושב בסוף ואין מסלקין שלחן מלפני הגדול עד שיגיעו המים לחמשה שאצלו:
וחוזרים ומתחילין מן הגדול — ונוטלין שלחן מלפניו:
למקום שמים אחרונים חוזרים — כשמגיעים לחמשה אם נטל הגדול הוא מברך ואם צוה לאחר ליטול קודם לו הוא מברך:
הנוטל ידיו באחרונה תחלה — אותו שנוטל בתחלת החמשה אחרונים קורא תחלה באחרונה:
אין מכבדין — לומר היה אתה קודם:
לא בדרכים — הולכי דרכים לומר לגדול הימנו לך לפני:
