ואמרו לאחינו שבגולה — שלא ישמעו לו:
יעלו להר — לאחד ההרים להתנהג בחוקות העמים לבנות במות:
אחיה יבנה מזבח — אדם גדול היה וראש לבני הגולה:
חנניה — הוא חנניה אחי רבי יהושע:
ינגן בכנור — לפני הבמה לפי שחנניה לוי היה כדתנן במסכת ערכין (ד' יא:) מעשה ברב יהושע בן חנניה שהלך לסייע את רב יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:
לכרם — על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות:
בכבוד אכסניא — מכניסי אורחים בבתים:
ראש המדברים — במסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין (ד' לג:):
שנים עשר מיל — שלש פרסאות מחנה ישראל מבית הישימות עד אבל השטים תלתא פרסי:
אמרה תורה כו' — כלומר קראו הכתוב מבקש ה':
כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים — והיינו דכתיב פנים בפנים:
הרב בכעס — עליהם משום מעשה העגל:
ותלמיד בכעס — וגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה:
אם אתה מחזיר האהל למקומו גרסינן:
והיינו דכתיב ושב אל המחנה — השב האהל למחנה ואם לאו משרתך יהושע בן נון נער לא ימיש מתוכה שישמש תחתיך ואף על פי שהשיבו לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל והוקם המשכן לא יצא דבר לבטלה:
לא גרסינן ומשרתו יהושע וגו':
הסכת — עשו כתות כתות. דריש הס כמו עשו:
כתתו עצמכם — ודרשי נמי הס כמו עשה עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה:
זאת התורה — היכן מצויה באדם שימות באהלי תורה:
הס ואחר כך כתת — שתוק כמו ויהס כלב (במדבר י״ג:ל׳) שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך ואף על פי שאינה מיושבת לך ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות ותרץ תרוצין עד שתתיישב לך:
יהגה — יעיין:
מיץ חלב יוציא חמאה — המוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה חמאה היא לו:
ומיץ אף — המוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומתם:
דתנן — שדיני ממונות עמוקים הם והרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם:
המנבל עצמו — ששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו:
ואם זמות — שסתמת פיך מלשאול לשון זמם טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים ונותנים אותו בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן סופך שתתן יד לפה כשישאלוך ולא תדע להשיב:
עשית חסד — שהאכילם שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו' (שמות י״ח:י״ב):
חמות — אשתו של עובד אדום:
וח' כלותיה — שהיו לה מח' בניה:
