מסכת ברכות דף ס״ב עמוד ב׳

ברייתא

1תניא, בן עזאי אומר: על כל משכב שכב, חוץ מן הקרקע. על כל מושב שב, חוץ מן הקורה. אמר שמואל: שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא. יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא.

2בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי: עד דכפנת אכול. עד דצחית שתי, עד דרתחא קדרך שפוך. קרנא קריא ברומי, בר מזבין תאני, תאני דאבוך זבין.

3אמר להו אביי לרבנן: כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה בחקלא, לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא, דלמא יתבי נשי, ולאו אורח ארעא לאסתכולי בהו.

4רב ספרא על לבית הכסא. אתא רבי אבא, נחר ליה אבבא. אמר ליה: ליעול מר. בתר דנפק אמר ליה: עד השתא לא עיילת לשעיר, וגמרת לך מילי דשעיר! לאו הכי תנן: מדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד. וזה היה כבודו: מצאו נעול בידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם. אלמא לאו אורח ארעא הוא!

5והוא סבר מסוכן הוא. דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן. סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון.

6רבי אלעזר על לבית הכסא. אתא ההוא פרסאה דחקיה. קם ר' אלעזר ונפק. אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה. קרי עליה רבי אלעזר: (ישעיהו מג, ד) ״ואתן אדם תחתיך״, אל תקרי ״אדם״ אלא ״אדום״.

7(שמואל א כד, יא) ואמר להרגך ותחס עליך׃

8ואמר ואמרתי מיבעי ליה ותחס וחסתי מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר לו דוד לשאול מן התורה בן הריגה אתה שהרי רודף אתה והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך׃

9ומאי היא דכתיב ״(שמואל א כד״, ד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה להסך אמר ר' אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה:

10(שמואל א כד, ה) ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט אמר ר' יוסי בר' חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר ״(מלכים א א״, א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו:

11(שמואל א כו, יט) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה אמר רבי אלעזר אמר ליה: הקב"ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב ״(שמות ל״, יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו' מיד (דברי הימים א כא, א) ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ״(שמואל ב כד״, א) ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב ״(שמואל ב כד״, טו) ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד׃

12מאי עת מועד אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו רבי יוחנן אמר עד חצות ממש:

13(שמואל ב כד, טז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב אמר רבי אלעזר אמר ליה הקב"ה למלאך טול לי רב שבהם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין:

14(דברי הימים א כא, טו) ובהשחית ראה ה' וינחם מאי ראה׃

15אמר רב ראה יעקב אבינו דכתיב ״(בראשית לב״, ג) ויאמר יעקב כאשר ראם ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנאמר ״(בראשית כב״, ח) אלהים יראה לו השה׃

16רבי יצחק נפחא אמר כסף כפורים ראה שנאמר ״(שמות ל״, טז) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וגו' רבי יוחנן אמר בית המקדש ראה דכתיב ״(בראשית כב״, יד) בהר ה' יראה׃

17פליגי בה ר' יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני חד אמר כסף הכפורים ראה וחד אמר בית המקדש ראה ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה שנאמר ״(בראשית כב״, יד) אשר יאמר היום בהר ה' יראה:

18לא יכנס אדם להר הבית במקלו וכו': מאי קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה ורב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מרי אמר כמאן דאמר אינש אדמקיפנא אדרי איעול בהא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא׃

19רבי אבהו אמר אם היה שביל מעיקרו מותר אמר ר' חלבו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא שנאמר ״(יחזקאל מו״, ט) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים וגו':

20ורקיקה מקל וחומר: אמר רב ביבי אמר ר' יהושע בן לוי כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבת עינו שנאמר ״(מלכים א ט״, ג) והיה עיני ולבי שם כל הימים׃

21אמר רבא רקיקה בבית הכנסת שריא מידי דהוה אמנעל מה מנעל בהר הבית אסור בבית הכנסת מותר אף רקיקה בהר הבית הוא דאסור בבית הכנסת שרי׃

22אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי לה רבינא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנא לרבא אדיליף ממנעל נילף מקפנדריא׃

23אמר ליה תנא יליף ממנעל ואת אמרת מקפנדריא מאי היא דתניא לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו ולא במנעלו שברגלו ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובפונדתו מופשלת לאחוריו ולא יעשנה קפנדריא ורקיקה מקל וחומר ממנעל ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה (שמות ג, ה) של נעליך מעל רגליך רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן׃

24רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר (אסתר ד, ב) כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק והלא דברים קל וחומר ומה שק שאינו מאוס לפני בשר ודם כך רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן׃

25אמר ליה אנא הכי קאמינא: נימא הכא לחומרא והכא לחומרא,׃