דף ביאור
מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳
מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־633 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
בעליל לעיר במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו:
מתני' דלא קתני מלך וכהן גדול דלא כר' אליעזר בן יעקב:
אי כרבי יהודה חמשה אי כרבי שמעון שלשה ולא בעי כולה סנהדרין:
מצאן זקן ממרא לב"ד הגדול שאינו נעשה ממרא אלא בב"ד של שבעים ואחד כדיליף בפרק קמא דסנהדרין:
אבי פאגי כל שהוא בתוך היקף החיצון של ירושלים קרוי בי פאגי ולי נראה שהוא לשון חבישה כמו שקורין ציגל"א (צינגל"א: חומה של עיר כמו חמור ובית פאגי (ב"מ דף ט.) בשטדידור"א בית ראש של אפסר קורין כן:
והמרה עליהן כלומר על מה ששאל מהם שם ואמרו לו ההלכה הלך לעירו והורה לעשות כדרך שהיה מורה בתחילה דהוה ליה ממרא על פיהם:
המקום המיוחד למשפט והוא לשכת הגזית:
דנפיק מינייהו כמה לבי פאגי דאיצטריך לאשמועינן דפטור משום טעמא דחוץ לב"ד:
ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sotah 45a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מאירי
נמצא ההרוג במקום שהדבר ידוע ומפורסם לכל שעיר פלנית סמוכה לה יותר מכל העיירות ואין צורך בזה למדידה מצד בירור הענין שדבר מבורר ומפורסם הוא אעפ"כ מצוה למדוד כך למדנו אפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה:
זקן ממרא הוא חכם שהגיע להוראה וסמוך בסנהדרין וחולק עם בית דין הגדול שבלשכת הגזית ואינו חוזר לדבריהם ומורה לעשות כדברי עצמו בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ושאפשר על ידי הוראתו לבא לידי חיוב כרת ואף אלו דוקא שחלק עם כל הבית דין אבל כל שלא חלק עם כולם אינו בדין זה שמא האחרים יאמרו כמותו וכמו שנאמר בסוגיא זו דילמא הנך גואי כותיה סבירא להו וכן דוקא שחלק עמהם במקומם בלשכת הגזית אבל אם מצאן חוץ לתחומן אחורי היקף לשכה שלהם והוא הנקרא בי פאגי והוא לשון היקף מלשון חמור ובי פאגי שהוא נאמר על בית ראש של אפסר ושאל להם שם והמרה עליהם אינו ממרא שנאמר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם שמא תאמר והיאך אפשר שיהא מוצא את כולם חוץ למקומם והרי כתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג ר"ל שלא יחסר המקום משיעור מנין ב"ד הבינוני והממוצע בין של שבעים ואחד לשל שלשה והוא מנין בית דין של עשרים ושלשה ומתוך כך אמרו שאם נצטרך אחד מהם לצאת רואה אם נשארים שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא אפשר שיצאו לדבר מצוה וכגון שיצאו להוסיף על העיר ועל העזרות שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד:
השכחה היא אחת ממתנות עניים וענינה הוא שכל שהוא מעמר את אלומותיו כדי לדושן ושכח במקרה אלומה אחת בשדה הרי זו שכחה ואסור לו לחזור וליטלה לא תשוב לקחתו ואם עבר ולקחו אפילו טחנו ואפאו נותנו לעניים כך למדוה מפי השמועה לגר ליתום ולאלמנה יהיה זו מצות עשה ונמצא שהוא לאו הניתק לעשה וכל שנתבטל העשה לוקה וכן בשאר המתנות אפילו היה העומר טמון כגון שהרוח כסתו שהיה לנו לומר אין זו שכחה שהרי לא במקרה נשכח אלא מצד שאין העין שולטת בו אעפ"כ שכחה הוא ואסור ליטלו וכשם שיש שכחה בעומר כך יש שכחה בקמה ר"ל שאם שכח באחת מזויות השדה מקצת קמה שלא קצרה הרי זו לעניים צפו עמריו לתוך שדה חברו ר"ל שפזרה הרוח את עמריו לתוך שדה חברו וכשחזר ואספן לתוך שדהו שכח שם עומר אינו שכחה שנאמר קצירך בשדה ולא שתפרש צף שהונח על גבי אבן או עמוד ולא הונח בקרקע לא אלא אף שהונחו בקרקע ולא נאמר צף בדוגמת צף האמור בחלל אלא שצפו על ידי הרוח בשדה חבירו אפי' מונחים בקרקע וכן הדין בכל צד שהונחו בקרקע אלא שדבר בהווה אבל אם פזרן בתוך שדהו ממקום למקום וכשחזר ואספם שכח אחד מהם הרי זו שכחה נטל בעל הבית את העומר על מנת להוליכו לעיר או לגורן ושכחו אינו שכחה שמ"מ לשכוח מעיקרו אנו צריכים אבל אם נטלו לפנותו ממקום למקום ושכחו הרי זה שכחה נטלו להוליכו לעיר והניחו על גבי עומר אחר ושכח את שניהם התחתון שכחה אע"פ שהוא טמון והעליון אינו שכחה:
שני חללים או כמה שנמצאו זה בצד זה כל אחד מהם בדין מדידה ומודדין מחוטמו של כל אחד מהם ואם היתה עיר אחת קרובה לכלם מביאה עגלה אחת על כלם אבל אם נמצאו שנים זה על גב זה אלא שהתחתון משוך מעט מן הראשון עד שלא תהא המדידה שוה בהם אין התחתון בדין מדידה כלל שהרי טמון הוא שאע"פ שאינו טמון אלא במינו אף מין במינו הוי טמון ומודדין מן העליון ושמא תאמר אף העליון לא יהא בדין מדידה שהרי צף הוא שאינו באדמה כך אמרו מין במינו הוי טמון אבל מין במינו לא הוי צף והרי הוא כמושלך באדמה:
Meiri on Sotah 45a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה אבי פגי כו' בית ראש של אפסר קורין כן עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Sotah 45a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
גליון הש"ס
גמ' ויצאו הן ולא שלוחיהן עיין יבמות דף קא ע"ב תד"ה וקראו לו ובערכין דף ב ע"א תד"ה קרבנו:
שם הכא מענייני' דקרא מכות דף ח ע"ב ערכין דף ל ע"ב:
Gilyon HaShas on Sotah 45a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף מ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־633 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״וָיו לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. (מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא…״
- קטע 220 מילים
נפתחת ב״הַהוּא, מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְיָצְאוּ״ — הֵן…״
- קטע 342 מילים
נפתחת ב״מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דְּתַנְיָא,…״
- קטע 430 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּמֶלֶךְ…״
- קטע 526 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: מְצָאָן זָקֵן…״
- קטע 616 מילים
נפתחת ב״דִּנְפוּק כַּמָּה? אִילֵימָא דִּנְפוּק מִקְצָתָן, דִּלְמָא הָנָךְ…״
- קטע 735 מילים
נפתחת ב״וּלְמַאי? אִי לִדְבַר הָרְשׁוּת — מִי מָצוּ…״
- קטע 836 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא פְּשִׁיטָא לִדְבַר מִצְוָה. לְמַאי? לָאו לִמְדִידַת…״
- קטע 931 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: מְצָאָן אַבֵּית פַּגֵּי…״
- קטע 1030 מילים
נפתחת ב״נִמְצָא טָמוּן בַּגַּל אוֹ תָּלוּי בָּאִילָן. לֵימָא…״
- קטע 1111 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, הָכָא מֵעִנְיָינֵיהּ…״
- קטע 1239 מילים
נפתחת ב״דִּכְתִיב: ״כִּי יִמָּצֵא חָלָל״ — הֵיכָא דְּמִשְׁתְּכַח,…״
- קטע 1311 מילים
נפתחת ב״לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשִּׁכְחָה דּוּמְיָא…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״וְאֶלָּא ״בַּשָּׂדֶה״, לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת…״
- קטע 1531 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי יְהוּדָה מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר…״
- קטע 1616 מילים
נפתחת ב״בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: צָפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,…״
- קטע 1733 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פַּפֵּי, וְאָמְרִי…״
- קטע 1814 מילים
נפתחת ב״וְלִיטַעְמָיךְ: לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, צָפוּ — אִין,…״
- קטע 1914 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא: לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, וַאֲפִילּוּ מוּנָּחִין. וְהַאי…״
- קטע 2051 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: עוֹמֶר שֶׁהֶחְזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ לָעִיר,…״
- קטע 2127 מילים
נפתחת ב״שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאַחְזֵיק בֵּיהּ זְכָה בֵּיהּ.…״
- קטע 229 מילים
נפתחת ב״וְהָא ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף״ קָאָמַר! אֵימָא: ״מִפְּנֵי…״
- קטע 2321 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא.…״
- קטע 2424 מילים
נפתחת ב״מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וּמִין בְּמִינוֹ לָא…״
- קטע 2516 מילים
נפתחת ב״אוֹ דִּלְמָא: מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וּמִין…״
- קטע 262 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ:…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי אליעזר בן יעקב [השני] · דור שני לתנאים
מקור: מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳ · קטע 3 — “…בֶּן יַעֲקֹב. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״זְקֵנֶיךָ״…”
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳ · קטע 5 — “אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: מְצָאָן זָקֵן מַמְרֵא אַבֵּי…”
- רב כהנא [השני] · אמוראים · דור ראשון לאמוראים
תלמיד מובהק של רב ולמד תורה גם משמואל.
מקור: מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳ · קטע 17 — “אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פַּפֵּי, וְאָמְרִי לָהּ רַב…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳ · קטע 8 — “…הִיא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא, דִּלְמָא לְהוֹסִיף עַל הָעִיר…”
לשון המקור
וָיו לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. (מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא — הַמְיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ.) אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וְיָצְאוּ״ — שְׁנַיִם, ״וּמָדְדוּ״ — שְׁנַיִם, לְרַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי כָּאן תִּשְׁעָה, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה!
הַהוּא, מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְיָצְאוּ״ — הֵן וְלֹא שְׁלוּחֵיהֶן, ״וּמָדְדוּ״ — שֶׁאֲפִילּוּ נִמְצָא בַּעֲלִיל לָעִיר הָיוּ מוֹדְדִין, שֶׁמִּצְוָה לַעֲסוֹק בִּמְדִידָה.
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״זְקֵנֶיךָ״ — זוֹ סַנְהֶדְרִין, ״שֹׁפְטֶיךָ״ — זֶה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל. מֶלֶךְ — דִּכְתִיב: ״מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ״, כֹּהֵן גָּדוֹל — דִּכְתִיב: ״וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה וְגוֹ׳״.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּמֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל הוּא דִּפְלִיג, אֲבָל בְּסַנְהֶדְרִי, אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה אִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא בְּסַנְהֶדְרִי נָמֵי פְּלִיג, עַד דְּאִיכָּא כּוּלַּהּ סַנְהֶדְרִי?
אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: מְצָאָן זָקֵן מַמְרֵא אַבֵּי פַגֵּי וְהִמְרָה עֲלֵיהֶן, יָכוֹל תְּהֵא הַמְרָאָתוֹ הַמְרָאָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם״, מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם.
דִּנְפוּק כַּמָּה? אִילֵימָא דִּנְפוּק מִקְצָתָן, דִּלְמָא הָנָךְ דְּאִיכָּא גַּוָּאֵי כְּווֹתֵיהּ סְבִירָא לְהוּ! אֶלָּא פְּשִׁיטָא דִּנְפוּק כּוּלְּהוּ.
וּלְמַאי? אִי לִדְבַר הָרְשׁוּת — מִי מָצוּ נָפְקִי? וְהָכְתִיב: ״שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג״, שֶׁאִם נִצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת, אִם יֵשׁ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה — יוֹצֵא, וְאִם לָאו — אֵינוֹ יוֹצֵא.
אֶלָּא פְּשִׁיטָא לִדְבַר מִצְוָה. לְמַאי? לָאו לִמְדִידַת עֶגְלָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא, דִּלְמָא לְהוֹסִיף עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת. כְּדִתְנַן: אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: מְצָאָן אַבֵּית פַּגֵּי וְהִמְרָה עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן שֶׁיָּצְאוּ לִמְדִידַת עֶגְלָה אוֹ לְהוֹסִיף עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, יָכוֹל תְּהֵא הַמְרָאָתוֹ הַמְרָאָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ״, מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם.
נִמְצָא טָמוּן בַּגַּל אוֹ תָּלוּי בָּאִילָן. לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְלָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה״ — פְּרָט לְטָמוּן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ״בַּשָּׂדֶה״ — לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן.
אָמַר רַב: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, הָכָא מֵעִנְיָינֵיהּ דִּקְרָא, הָתָם מֵעִנְיָינֵיהּ דִּקְרָא.
דִּכְתִיב: ״כִּי יִמָּצֵא חָלָל״ — הֵיכָא דְּמִשְׁתְּכַח, ״בָּאֲדָמָה״ — פְּרָט לְטָמוּן. וְהָתָם מֵעִנְיָינֵיהּ דִּקְרָא — דִּכְתִיב: ״כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר״. שִׁכְחָה דּוּמְיָא דְּקָצִיר: מָה קָצִיר בְּגָלוּי — אַף שִׁכְחָה בְּגָלוּי, כְּתַב רַחֲמָנָא ״בַּשָּׂדֶה״ — לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן.
לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשִּׁכְחָה דּוּמְיָא דְּקָצִיר! אִין הָכִי נָמֵי.
וְאֶלָּא ״בַּשָּׂדֶה״, לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת שִׁכְחַת קָמָה. וְרַבָּנַן שִׁכְחַת קָמָה מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מִ״כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְּשָׂדְךָ״.
וְרַבִּי יְהוּדָה מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פְּרָט לְשֶׁצָּפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ. וְרַבָּנַן: מִ״בַּשָּׂדֶה״ ״בְּשָׂדֶךָ״. וְרַבִּי יְהוּדָה: ״בַּשָּׂדֶה״ ״בְּשָׂדֶךָ״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: צָפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, מַהוּ? אֲוִיר שָׂדֶה כְּשָׂדֶה דָּמֵי, אוֹ לָאו כְּשָׂדֶה דָּמֵי?
אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פַּפֵּי, וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב זְבִיד: תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: פְּרָט לְשֶׁצָּפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ. דַּחֲבֵירוֹ — אִין, לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ — לָא.
וְלִיטַעְמָיךְ: לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, צָפוּ — אִין, מוּנָּחִין — לָא? וְהָא בָּעֵינַן ״בְּשָׂדֶךָ״, וְלֵיכָּא!
אֶלָּא: לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, וַאֲפִילּוּ מוּנָּחִין. וְהַאי דְּקָאָמַר צָפוּ, דְּלָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא בְּצָפוּ.
תָּא שְׁמַע: עוֹמֶר שֶׁהֶחְזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ לָעִיר, וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ, וּשְׁכָחוֹ — הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה, וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: שְׁנֵיהֶם אֵינָן שִׁכְחָה, הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמוּן, וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף. עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּתַחְתּוֹן, אֲבָל בְּעֶלְיוֹן — דִּבְרֵי הַכֹּל לָא הָוֵאי שִׁכְחָה!
שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאַחְזֵיק בֵּיהּ זְכָה בֵּיהּ. אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ? אֲפִילּוּ בַּשָּׂדֶה נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי, וְהַאי דְּקָתָנֵי ״עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ״, מִשּׁוּם תַּחְתּוֹן.
וְהָא ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף״ קָאָמַר! אֵימָא: ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּצָף״.
אָמַר אַבָּיֵי: הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְאַבָּיֵי: שְׁנֵי חֲלָלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, מֵהֵיכָן הוּא מוֹדֵד?
מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וּמִין בְּמִינוֹ לָא הָוֵי צָף, וּמֵעֶלְיוֹן מוֹדֵד. אוֹ דִּלְמָא: מִין בְּמִינוֹ הָוֵי צָף, וּמִין בְּמִינוֹ לָא הָוֵי טָמוּן, וּמִתַּחְתּוֹן מוֹדֵד.
אוֹ דִּלְמָא: מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וּמִין בְּמִינוֹ הָוֵי צָף, וְלֹא מִתַּחְתּוֹן מוֹדֵד וְלֹא מֵעֶלְיוֹן מוֹדֵד?
אֲמַר לֵיהּ: