דף ביאור
מסכת סוטה דף ג׳ עמוד ב׳פרק 1 המקנא
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוטה דף ג׳ עמוד ב׳
מסכת סוטה דף ג׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־512 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וְרַבִּי עֲקִיבָא — אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לָהּ״ וְלִישְׁתּוֹק, ״יִטַּמָּא״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ.
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אַיְּידֵי דִּכְתַב ״לָהּ״, כְּתַב נָמֵי ״יִטַּמָּא״. לְכִדְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִישְׁנֵית, לֹא נִישְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.
״לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ״ — רְשׁוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חוֹבָה.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל — אַיְּידֵי דִּכְתִיב ״לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה״, אִיצְטְרִיךְ נָמֵי לְמִיכְתַּב ״לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ״, לְמִישְׁרֵי אֶחָד מִכׇּל הָאוּמּוֹת שֶׁבָּא עַל הַכְּנַעֲנִית וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ.
דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לְאֶחָד מִן הָאוּמּוֹת שֶׁבָּא עַל הַכְּנַעֲנִית וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ״.
יָכוֹל אַף הַכְּנַעֲנִי שֶׁבָּא עַל אַחַת מִן הָאוּמּוֹת וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם״, מִן הַנּוֹלָדִים בְּאַרְצְכֶם, וְלֹא מִן הַגָּרִים בְּאַרְצְכֶם.
וְרַבִּי עֲקִיבָא מִ״מֵּהֶם תִּקְנוּ״ נָפְקָא, ״לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ״ לְמָה לִי — לְחוֹבָה.
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״בָּהֶם״ — וְלֹא בְּאַחֵיכֶם.
וְרַבִּי עֲקִיבָא: בְּאַחֵיכֶם — מִסֵּיפָא דִּקְרָא נָפְקָא: ״וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ״.
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַיְּידֵי דִּכְתִיב ״וּבְאַחֵיכֶם״, כְּתִיב נָמֵי ״בָּהֶם״. לְכִדְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִישְׁנֵית, לֹא נִישְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.
אָמַר רַב חִסְדָּא: זְנוּתָא בְּבֵיתָא כִּי קַרְיָא לְשׁוּמְשְׁמָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: תּוּקְפָּא בְּבֵיתָא כִּי קַרְיָא לְשׁוּמְשְׁמָא. אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאִיתְּתָא, אֲבָל בְּגַבְרָא לֵית לַן בַּהּ.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּתְּחִילָּה, קוֹדֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה עִם כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ״. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ״.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה — מְקַדַּמְתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ״. וְכׇל הָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה — מְלַפַּפְתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לְיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִלָּפְתוּ אׇרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ״.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: קְשׁוּרָה בּוֹ כְּכֶלֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״. ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ — בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ — לָעוֹלָם הַבָּא.
תְּנַן הָתָם, שֶׁהָיָה בַּדִּין:
וּמָה עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם — אֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, עֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעֵד אֵין בָּהּ״, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.
וְקַל וָחוֹמֶר לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה: וּמָה עֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם — מִתְקַיֶּימֶת בְּעֵד אֶחָד, עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם — אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּתְקַיֵּים בְּעֵד אֶחָד?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ״עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר״. מָה ״דָּבָר״ הָאָמוּר לְהַלָּן — עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אַף כָּאן — עַל פִּי שְׁנַיִם.
הַאי מִ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״ נָפְקָא? מִ״בָּהּ״ נָפְקָא: בָּהּ — וְלֹא בְּקִינּוּי, בָּהּ — וְלֹא בִּסְתִירָה מִיבְּעֵי לֵיהּ!
הָכִי נָמֵי קָאָמַר: תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּהּ״: בָּהּ — וְלֹא בְּקִינּוּי, בָּהּ — וְלֹא בִּסְתִירָה.
וְטוּמְאָה בְּעָלְמָא בְּלֹא קִינּוּי וּבְלֹא סְתִירָה, דְּלָא מְהֵימַן עֵד אֶחָד, מְנָלַן? נֶאֱמַר כָּאן: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר״. מָה ״דָּבָר״ הָאָמוּר לְהַלָּן — עֵדִים שְׁנַיִם, אַף כָּאן — עֵדִים שְׁנַיִם.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵי זוֹ הִיא עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה — זוֹ עֵדוּת סְתִירָה, עֵדוּת אַחֲרוֹנָה — זוֹ עֵדוּת טוּמְאָה.