דף ביאור
מסכת סוטה דף י״ז עמוד א׳פרק 2 היה מביא
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוטה דף י״ז עמוד א׳
מסכת סוטה דף י״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־384 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
מַתְנִי׳ בָּא לוֹ לִכְתּוֹב אֶת הַמְּגִילָּה, מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב?
מִ״וְאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ וְגוֹ׳ וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ״,
וְאֵינוֹ כּוֹתֵב ״וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה״. וְכוֹתֵב: ״יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ״. וְאֵינוֹ כּוֹתֵב ״וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן״.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא הָיָה מַפְסִיק.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא ״יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ׳ וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ וְגוֹ׳״. וְאֵינוֹ כּוֹתֵב ״וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן״.
גְּמָ׳ בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: ״וְכָתַב אֶת הָאָלוֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר״.
רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״אָלוֹת״ — אָלוֹת מַמָּשׁ. ״הָאָלוֹת״ — לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. ״אֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה. ״הָאֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי צַוּוֹאוֹת וְקַבָּלוֹת אָמֵן.
וְרַבִּי יוֹסֵי: כּוּלְּהוּ כִּדְקָאָמְרַתְּ, ״אֶת״ — לְרַבּוֹת צַוּוֹאוֹת וְקַבָּלוֹת.
וְרַבִּי מֵאִיר — אֶתִּים לָא דָּרֵישׁ.
וְרַבִּי יְהוּדָה — כּוּלְּהוּ בְּמִיעוּטֵי דָּרֵישׁ לְהוּ. ״אָלוֹת״ — אָלוֹת מַמָּשׁ. ״הָאָלוֹת״ — לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. ״אֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה. ״הָאֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי צַוּוֹאוֹת וְקַבָּלוֹת.
וְרַבִּי מֵאִיר, מַאי שְׁנָא הַאי הֵי דִּמְרַבֵּי בֵּיהּ, וּמַאי שְׁנָא הַאי הֵי דְּמַעֵיט בֵּיהּ?
הֵי דְּגַבֵּי(ה ד)רִיבּוּיָא — רִיבּוּיָא (הִיא), הֵי דְּגַבֵּי(ה ד)מִיעוּטָא — מִיעוּטָא.
וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן?
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: ״הִנָּקִי״ כְּתִיב.
דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ — שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן. לֹא זָכוּ — אֵשׁ אוֹכַלְתָּן.
אָמַר רָבָא: וּדְאִשָּׁה עֲדִיפָא מִדְּאִישׁ, מַאי טַעְמָא — הַאי מְצָרֵף, וְהַאי לָא מְצָרֵף.
אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עָפָר לְסוֹטָה? זָכְתָה — יוֹצֵא מִמֶּנָּה בֵּן כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״עָפָר וָאֵפֶר״, לֹא זָכְתָה — תַּחְזוֹר לַעֲפָרָהּ.
דְּרֵישׁ רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת, אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה.
וְהָאִיכָּא נָמֵי עֲפַר כִּיסּוּי הַדָּם!
הָתָם הֶכְשֵׁר מִצְוָה אִיכָּא, הֲנָאָה לֵיכָּא.
דָּרֵשׁ רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ ״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין.
בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, דִּכְתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״, וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.
אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין?
מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״, וּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא״.
מַתְנִי׳ אֵינוֹ כּוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ, וְלֹא עַל הַנְּיָיר, וְלֹא עַל