מסכת גיטין דף נ״ח עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Gittin 58a, Chapter 5 HaNizzakin
רש"י
קצוצי תפילין - דפוסי תפילין חוץ מן הרצועה קרוי קציצה כדאמרי' במסכת סוכה (דף כו:) אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה:
דדרעא - מ' סאה ודרישא שהם גדולים ד' בתים בכל קציצה הוו ג' זימני מ' סאה וא"ת ד' לא היא שבית אחד של זרוע גדול מאחד מבתי הראש לפי שכאן כל ארבע פרשיות בבית אחד ובשל ראש פרשה אחת בבית אחד ומ"מ דפוס של ראש מתוך שצריך לחלק הבתים ולהיות ריוח ביניהן וקבועין על מושב אחד הוצרך המושב להיות רחב והוי על אחד שלשה שבזרוע:
ארבעה קבין - בחורבן בית ראשון:
איסתרי - סלעים:
שהיו מגנין את הפז ביופיין - והיינו מסולאים לשון סולו לרוכב (תהלים סח) לא תסולה בכתם אופיר משובחין היו ביופיין מן הפז:
בליוני דגושפנקי - צורות נאות שבחותמיהן כדי שתתעברנה כנגדן:
כמה מרחיקנא מההוא דוכתא - שלא הגעתי ללמוד אותו פסוק:
אינגד - מעט:
פוסתא ופלגא - דף וחצי:
על כבוד שמך הגבור - והיכן גבורתך:
עלי ועליך - ששמי נתחלל בכך:
שוליא דנגרי הוה - לא היה רבו לתורה אלא רבו לאומנות של נגרים:
שוליא - אינדרי"ן:
הוצרך ללוות - הרב:
קידם - השכים:
שתי פתילות בנר אחד - אשת איש:
לא שנו - דמקחו בטל:
אלא דאמרו ליה - בעלים לזה שלקח מסיקריקון:
לך חזק וקני - בחזקה דכיון דדיבורא בעלמא הוא איכא למימר השני נוח לי:
אבל - אי כתב ליה שטרא בשמיה:
קני - דכולי האי לא הוה ליה למיעבד אי לאו דזבנה ליה מכר גמור ומדעת:
אחריות - דאי טרפו לה מיניה לגבייה דמי ארעא:
1קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר. רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר: שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה. במתניתא תנא: ארבעים קופות של שלש שלש סאין.
2ולא פליגי: הא דרישא, הא דדרעא.
3אמר רבי אסי: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת. עולא אמר: תשעת קבין. אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי: מאי קראה? (תהלים קלז, ח) ״בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך וגו', אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע״.
4(איכה ד, ב) ״בני ציון היקרים המסולאים בפז״ מאי ״מסולאים בפז״? אילימא דהוו מחפי בפיזא, והאמרי דבי רבי שילא: תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא חדא ברומי, וחדא בכולי עלמא! אלא שהיו מגנין את הפז ביופיין.
5מעיקרא, חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא, ומשמשי ערסייהו; מכאן ואילך, מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו, ומשמשי.
6אמר ליה חד לחבריה: הא, היכא כתיבא? אמר ליה: (דברים כח, סא) ״גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת״. אמר: כמה מרחיקנא מדוכתא פלן? אמר ליה: אינגד פוסתא ופלגא. אמר ליה: אי מטאי לגביה לא איצטריכי לך.
7אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל, מאי דכתיב: ״(איכה ג״, נא) ״עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי״? ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן,׃
8וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן. וכשגבר אויב ולכדום, כרכום בספריהם והציתום באש.
ברייתא
9ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר: (ישעיהו מב, כד) ״מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים״? ענה אותו תינוק ואמר: ״הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו״.
10אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, העבודה! שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו? רבי ישמעאל בן אלישע.
11אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים. לימים נזדווגו שניהם במקום אחד, זה אומר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר: יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה.
12אמרו: בוא ונשיאם זה לזה, ונחלק בוולדות. הכניסום לחדר. זה ישב בקרן זוית זה, וזו ישבה בקרן זוית זה, זה אומר: אני, כהן בן כהנים גדולים, אשא שפחה?! וזאת אומרת: אני, כהנת בת כהנים גדולים, אנשא לעבד?! ובכו כל הלילה.
13כיון שעלה עמוד השחר, הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן. ועליהן קונן ירמיה: (איכה א, טז) ״על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים״.
14אמר ריש לקיש: מעשה באשה אחת, וצפנת בת פניאל שמה; ״צפנת״ שהכל צופין ביופיה, ״בת פניאל״ בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים;׃
15שנתעלל בה שבאי כל הלילה. למחר הלבישה שבעה חלוקים, והוציאה למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו: הראני את יופיה. אמר לו: ריקא! אם אתה רוצה ליקח קח, שאין כיופיה בכל העולם כולו.
16אמר לו: אף על פי כן. הפשיטה ששה חלוקים, ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר, אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם עלינו לא חסת, על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס.
17ועליה קונן ירמיה: (ירמיהו ו, כו) ״בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים, כי פתאום יבא השודד עלינו״ ״עליך״ לא נאמר, אלא ״עלינו״; כביכול, עלי ועליך בא שודד.
18אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: ״(מיכה ב״, ב) ״ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו״? מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה.
19פעם אחת הוצרך (רבו) ללות, אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלונה. שיגר אשתו אצלו, שהה עמה שלשה ימים. קדם ובא אצלו, אמר לו: אשתי ששיגרתי לך היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך.
20אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה שומע לעצתי, גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה. אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה.
21כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: בא ועשה עמי בחובך. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין, והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן. ועל אותה שעה נתחתם גזר דין. ואמרי לה: על שתי פתילות בנר אחד.
22לקח מן הסיקריקון וכו': אמר רב: לא שנו אלא דאמר לו: ״לך, חזק וקני״, אבל בשטר קנה. ושמואל אמר: אף בשטר נמי לא קנה, עד שיכתוב לו אחריות.
תוספות
כל ממון שפוסקין עליו - כי איכא סכנת נפשות פודין שבויין יותר על כדי דמיהן כדאמרינן בפרק השולח (לעיל גיטין דף מד.) גבי מוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים כ"ש הכא דאיכא קטלא אי נמי משום דמופלג בחכמה היה:
אבל בשטר קנה - אאשה נמי קאי כדמוכח בסמוך והא דאמר בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צה.) כתב לראשון ולא חתמה לו ולשני וחתמה לו איבדה כתובתה משמע דבחד לוקח יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי התם כשחתמה על שטר של בעלה והכא כשכתבה שטר בפני עצמה ועוד דחתמה דהתם שנתרצית במכירת הבעל או שמחלה לו השעבוד אבל הכא כשכתבה. שטר מכירה שהיא מוכרת לו ולמאי דמפרש ה"ר אליעזר משנז"א דרב ושמואל פליגי הכא באחריות טעות סופר הוא דשמואל לטעמיה דאמר בפ"ק דב"מ (דף יד.) דאחריות לאו טעות סופר הוא בשטרי מקח וממכר ורב סבר אחריות ט"ס הוא ובסתם שטר ככתבה לו אחריות דמי וההיא דכתובות כשפירשה דלא קבלה אחריות מידי:
רישוי: CC0
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
גמרא - אמר רב לא שנו אלא דאמר ליה לך חזק וקני. פירש רש"י ז"ל דכיון דבדיבורא בעלמא הוא דאיכא למימר השני נוח לי אבל אי כתב ליה שטרא בשמיה קנה כולי האי לא הוה ליה למיעבד אי לאו דזבנה ליה מוכר גמור ומדעת, עד כאן, ותמיהא לי דהאי ודאי לא הוי טעמא אלא משום דאמר ליה נחת רוח עשיתי לסיקריקון משום איבה ויראה הוא שמכר ומשום הכי סמכו לו דין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה שהוא משום טענת נחת רוח עשיתי לבעלי כדאיתא בבבא בתרא [עט, ב] ובכתובות [צה, א] ובשאר מקומות, ועוד שהרי אותיב מינה רב המנונא לרב הונא דאמר תלוה וזבין זביניה זביני כדאיתא התם בפרק חזקת דאלמא משמע דאונס הוא ולא משום טענת השני נוח לי, ועוד דבמכר לא שייך למימר השני נוח לי, ועוד דאם כן שמואל דאמר עד שיכתוב לו אחריות סבירא ליה דאף על גב דקא עביד מעשה דהיינו כתיבת השטר מצי למימר השני נוח לי ואם כן שמואל דאמר כאדמון דאילו לרבנן כיון דקא עביד מעשה לא מצי למימר השני נח לי וכדאיתא בבבא בתרא בריש פרק חזקת והאי דקאמר רב [בנדפס: אשי] אף בשטר קנה אף על גב שנאנס אכתיבת השטר קאמר דכיון דאנסוהו עד שכתב את השטר שוב אינו מצפה שתחזור לו, ואגב אונסיה ואגב כתיבת השטר גמר ומקנה. והכי מוכח בבבא בתרא בפרק חזקת דאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני ואותיב עלה רב המנונא ממתניתין דהכא דקתני לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל אלמא דאף על גב דאניס לא גמר ומקני, ופריק הא אמר רב לא שנו אלא דאמר לו לך חזק וקני אבל בשטר קנה, אלמא כי כתב ליה שטרא אף על גב דאניס קנה מדאמרינן לה להא דרב הונא, אבל שמואל דאמר דכתיבת השטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות נכסים אי אנסוהו לכתוב אחריות וכתב לא קנה דכיון שנאנס כשם שלא גמר להקנות אגב אונס כתיבת השטר כך לא גמר להקנות אגב אונס האחריות והיינו טעמא דשמואל דכתיבת השטר אף על פי שלא אנסו סיקריקון בהדיא על כתיבתו מכל מקום הוא לא כתב אלא מחמת אימת סיקריקון דמקפיד אם יסרב על כתיבתו דאמר ליה עיניך נתת שתחזור לך, אבל באחריות ודאי לא קפיד דאמר ליה את מזבנת קרקע דידך ואנא מקבלינא אחריות הילכך מסתמא לאו מחמת יראת סיקריקון כתב לו את האחריות אלא מדעת גמר ומקנה. כך כתב רבינו הרב בבבא בתרא. והא דאמר שמואל עד שיכתוב לו את האחריות יש מי שפירש דאזיל לטעמיה דאמר בבבא מציעא [טו, ב] אחריות לאו טעות סופר הוא, ולדידן דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא כל שלא כתב בלא אחריות מפורש היינו כתיבת אחריות וקנה, וזה דעת רבינו האי גאון בספר המקח בשער ל' דכל שלא פירש בלא אחריות היינו כותב אחריות, ולא מיחוור, דבעלמא קיימא לן כמאן דאמר אחריות טעות סופר הוא ודלא כשמואל, והכא מותבינן עליה דרב ולסיועיה לשמואל, אלא ודאי הכא כיון דמחמת יראת סיקריקון כתב לו את השטר, אף על גב דבעלמא קיימא לן דמן הסתם אחריות טעות סופר הוא, הכא לא אמרינן, דהתם היינו טעמא משום דלא שדי איניש זוזי בכדי ומוכר כי שקיל מיניה דלוקח זוזיה אדעתא דמקבל עליה אחריות שקלינהו, אבל הכא דמינס אנוס מוכר זה על כתיבת השטר דמשום נחת רוח דסיקריקון כתב ליה עד דמפרש ליה את האחריות ודאי לא אמרינן ביה אחריות טעות סופר הוא, והוא הדין בלוקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה.
מסכת גיטין דף נ״ח עמוד א׳
מסכת גיטין דף נ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־715 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: גיטין דף נ״ח ע״א
פתיחה בקורא