מסכת גיטין דף נ״ח עמוד א׳

1קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר. רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר: שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה. במתניתא תנא: ארבעים קופות של שלש שלש סאין.

2ולא פליגי: הא דרישא, הא דדרעא.

3אמר רבי אסי: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת. עולא אמר: תשעת קבין. אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי: מאי קראה? (תהלים קלז, ח) ״בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך וגו', אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע״.

4(איכה ד, ב) ״בני ציון היקרים המסולאים בפז״ מאי ״מסולאים בפז״? אילימא דהוו מחפי בפיזא, והאמרי דבי רבי שילא: תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא חדא ברומי, וחדא בכולי עלמא! אלא שהיו מגנין את הפז ביופיין.

5מעיקרא, חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא, ומשמשי ערסייהו; מכאן ואילך, מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו, ומשמשי.

6אמר ליה חד לחבריה: הא, היכא כתיבא? אמר ליה: (דברים כח, סא) ״גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת״. אמר: כמה מרחיקנא מדוכתא פלן? אמר ליה: אינגד פוסתא ופלגא. אמר ליה: אי מטאי לגביה לא איצטריכי לך.

7אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל, מאי דכתיב: ״(איכה ג״, נא) ״עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי״? ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן,׃

8וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן. וכשגבר אויב ולכדום, כרכום בספריהם והציתום באש.

ברייתא

9ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר: (ישעיהו מב, כד) ״מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים״? ענה אותו תינוק ואמר: ״הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו״.

10אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, העבודה! שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו? רבי ישמעאל בן אלישע.

11אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים. לימים נזדווגו שניהם במקום אחד, זה אומר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר: יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה.

12אמרו: בוא ונשיאם זה לזה, ונחלק בוולדות. הכניסום לחדר. זה ישב בקרן זוית זה, וזו ישבה בקרן זוית זה, זה אומר: אני, כהן בן כהנים גדולים, אשא שפחה?! וזאת אומרת: אני, כהנת בת כהנים גדולים, אנשא לעבד?! ובכו כל הלילה.

13כיון שעלה עמוד השחר, הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן. ועליהן קונן ירמיה: (איכה א, טז) ״על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים״.

14אמר ריש לקיש: מעשה באשה אחת, וצפנת בת פניאל שמה; ״צפנת״ שהכל צופין ביופיה, ״בת פניאל״ בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים;׃

15שנתעלל בה שבאי כל הלילה. למחר הלבישה שבעה חלוקים, והוציאה למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו: הראני את יופיה. אמר לו: ריקא! אם אתה רוצה ליקח קח, שאין כיופיה בכל העולם כולו.

16אמר לו: אף על פי כן. הפשיטה ששה חלוקים, ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר, אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם עלינו לא חסת, על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס.

17ועליה קונן ירמיה: (ירמיהו ו, כו) ״בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים, כי פתאום יבא השודד עלינו״ ״עליך״ לא נאמר, אלא ״עלינו״; כביכול, עלי ועליך בא שודד.

18אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: ״(מיכה ב״, ב) ״ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו״? מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה.

19פעם אחת הוצרך (רבו) ללות, אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלונה. שיגר אשתו אצלו, שהה עמה שלשה ימים. קדם ובא אצלו, אמר לו: אשתי ששיגרתי לך היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך.

20אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה שומע לעצתי, גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה. אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה.

21כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: בא ועשה עמי בחובך. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין, והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן. ועל אותה שעה נתחתם גזר דין. ואמרי לה: על שתי פתילות בנר אחד.

22לקח מן הסיקריקון וכו': אמר רב: לא שנו אלא דאמר לו: ״לך, חזק וקני״, אבל בשטר קנה. ושמואל אמר: אף בשטר נמי לא קנה, עד שיכתוב לו אחריות.