יכולני לפטור — לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כולן מדינא לע"ל לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם:
מדין תפלה — אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה יכול אני לפוטרן:
המפיק מגן — המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה:
בשעת גאוה — בשעת שיכרות אינו מתפלל:
סוגרין וחותמין צרות בעדו — שלא יבאו עליו:
שאינו מפיק איתמר — דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא וה"ק כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות כלומר שאינו מתפלל:
אפיקי מים — גילויי הים כדכתיב ויגלו מוסדות:
מסר שינתיה לשמעיה — אמר לו הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה הקיצני ר' חנינא דאמר אעבורי בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו:
בצר אל יורה — בדקתי אחר המקרא זה ואינו בכל הכתובים ושמא בספר בן סירא הוא:
יומא דשותא — רוח דרומית מנשבת בו וחזקה:
צלותא — דעת צלולה:
כיומא דאיסתנא — כשמנשבת רוח צפונית יום אורה הוא ונוח לכל כדאמר ביבמות בפרק הערל (יבמות דף עב.) מפני מה לא מלו ישראל במדבר מפני שלא נשבה בהן רוח צפונית אבל ביומא דשותא אמר התם לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה:
קריב כותחא — אפי' ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי:
לא תנאי — לא הייתי שונה כמו ששניתי:
יומי דאריכי — ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמצות:
ונינום טובא — ונישן הרבה:
יזיף ופרע — היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה:
אל יתפלל ג' ימים — שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך:
ונחנה שם ימים שלשה — והדר ואבינה מכלל דעד השתא לא הויא בינה:
דאית ביה שיכרא — ריח השכר משכרתו:
דאית ביה הרסנא — משום ריחא:
המתפתה ביין — שמפייסין אותו על דבר ומתרצה כשטוב לבו ביין:
ריח הניחוח — ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' דאירצי:
המתיישב ביינו — ששותה יין ואין דעתו מטרפתו:
ניתן בשבעים אותיות — כך חשבונו בגימטריא:
יצא סוד — וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של ע':
לשלם בו שכר לרשעים — ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם:
לאובד — רשע:
אינו בכלל הברכה — לא הגיע לסוף ברכה גמורה ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים:
שניקח בכסף מעשר — שמותר ללוקחו בכסף מע"ש בירושלים הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח בפרק בכל מערבין (לעיל עירובין דף כו:):
