בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת עירובין דף ס״ה עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עירובין דף ס״ה עמוד א׳

    מסכת עירובין דף ס״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־454 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    יכולני לפטור לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כולן מדינא לע"ל לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם:

    מדין תפלה אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה יכול אני לפוטרן:

    המפיק מגן המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה:

    בשעת גאוה בשעת שיכרות אינו מתפלל:

    סוגרין וחותמין צרות בעדו שלא יבאו עליו:

    שאינו מפיק איתמר דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא וה"ק כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות כלומר שאינו מתפלל:

    אפיקי מים גילויי הים כדכתיב ויגלו מוסדות:

    מסר שינתיה לשמעיה אמר לו הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה הקיצני ר' חנינא דאמר אעבורי בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Eruvin 65a · Sefaria

    תוספות

    מסר שינתיה לשמעיה פי' בקונט' לרבי חנינא דאמר איעבורי בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו ואומר ר"י דאפי' עובר זמן תפלה לא יתפלל דשכור או שתוי חשבינן ליה עד שיעור מאליו ומיהו אין נראה דהלכה כרב ששת ור"ח פי' בענין אחר וז"ל אמר ר' חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה פי' כל המעביר מגן ומכסה יצרו בשעת גאוה כלומר בעת שמתגבר עליו טומן אותו שלא יתגבר סוגרין וחותמין צרות בעדו לשון מפיק כאפיק נחלים יעבורו (איוב ו׳:ט״ו) ר' יוחנן אמר כל שאינו מפיק איתמר כלומר כל מי שאינו מכסה ומעביר אלא מגלהו ומפיק מגן ויוצא להלחם כנגדו ולכובשו וזו הגאוה היא עת שכרותו של אדם רבי חנינא סבר לכובשו בשינה כדי להעבירו ולהפיגו טפי עדיפא ור' יוחנן אמר חיישינן שמא ישתקע בשינה וימנע מן התפלה אלא לגלותו כדי להתעסק בדרך וכיוצא בה כדי להפיגו ואחר כך יתפלל טפי עדיף:

    בצר אל יורה פירש בקונטרס בדקתי אחר מקרא זה ואינו בכל הכתובים ושמא בספר בן סירא הוא ומצינו בכמה מקומות שמביא הש"ס מקראות הכתובים בספר בן סירא כדאשכחן בהחובל (ב"ק צב:) כל עוף למינהו ישכון ובן אדם לדומה לו וכן סלסלה ותרוממך ובנדיבים תושיבך ואמרינן בירושלמי דברכות שהוא כתוב בספר בן סירא ורבינו שמואל פירש שהשיב רבינו קלונימוס שכן דורש בירושלמי כל המיצר לישראל יורה דכתיב שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין והכי איתא בירושל' בריש פרק אין עומדין הבא מן הדרך אסור להתפלל מזה הטעם דכתיב שמעי נא זאת וכו' וגם רבי זריקא ורבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר המיצר אסור להתפלל לא מסתברא אלא מן הדין קרא שמעי נא זאת ועתה מדמה צרה לשכרות ובשכרות כתיב להבדיל ולהורות כדדריש בכריתות (דף יג:) ומהאי טעמא אל יתפלל דהוי שכור מתוך שטרוד בצרתו ובכעסו ור"ת מפרש דמהאי קרא קדריש היערוך שועך לא בצר (איוב ל״ו:י״ט) כלומר בשעת צרה אל תערוך תפלתך כשיש טירוד ובכמה מקומות רגיל הש"ס לקצר המקרא כגון ונתן הכסף וקם לו ומיהו קצת קשה בצר אל יורה דהוה ליה למימר אל יתפלל:

    אלא לשינתא כמו לילי תקופת תמוז:

    וקרי ליה בלשון מים פשטא דקרא מים ממש דכתיב בסיפיה דקרא והסירותי מחלה מקרבך ע"י שיברך המים כדאשכחן גבי רפואות מי מרה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וכתיב נמי (מלכים ב ב׳:כ״א) רפאתי למים האלה:

    Tosafot on Eruvin 65a · Sefaria

    רבנו חננאל

    מיום שחרב ביהמ"ק כתיב שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין מכאן אמר יכול אני לפטור את העולם מיום שחרב ביהמ"ק מדין תפלה דקי"ל שכור אל יתפלל. (והא) דתניא שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי (הן) [הוא] כפיקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה. והני מילי שלא הגיע לשכרותו של לוט.

    אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלום:

    אמר רבי חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה פי' כל המעביר מגן ומכסה יצרו בשעת גאוה כלומר בעת שמתגבר עליו טומן אותו שלא יתגבר סוגרין וחותמין צרות בעדו. לשון מפיק כאפיק נחלים יעבורו. ר' יוחנן אמר כל שאינו מפיק איתמר. כלומר כל מי שאינו מעביר ומכסה אלא מגלהו ומפיק מגן לנגדו להלחם כנגדו ולכבשו וזו הגאוה היא עת שכרותו של אדם. רבי חנינא סבר לכבשו בשינה כדי להעבירו ולהפיגו טפי עדיף ור' יוחנן אמר חיישינן שמא ישתקע בשינה (זימנן) [וימנע] מן התפלה אלא לגלותו כדי להתעסק בדרך וכיוצא בה להפיגו ואח"כ יתפלל טפי עדיף ואמרינן מכדי קראי משמעי כר' חנינא וכר' יוחנן במאי פליגי בדרב ששת דהוה מסר שינתיה לשמעיה ומזהירו כדי להקיצו בשעת התפלה ר' חנינא אית ליה דרב ששת. ר' יוחנן לית ליה דרב ששת חייש דילמא משתקע בשינה. אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל שנאמר בצר אל יורה. ר' חנינא כל יומא דהוה רתח לא הוה מצלי אמר בצר אל יורה כתיב.

    מר עוקבא ביומא דשותא פי' יום עבים לא הוה נפיק לדינא. אמר צריכא הילכתא צילותא כיומא איסתנא פי' יום שמנשבת בו רוח צפונית:

    אמר אביי אי אמרה לי אם קריב כותחא לא גרסי פי' אילו היתה מעסקת אותו לתשמיש הבית והיתה נטרחת דעתו לא הוינא יכול למיגרס.

    ורבא אמר אי קרצתי כינה לא גרסי כלומר אילו היה הכינים נושכין אותו לא הוינא יכול למיגרס ולפיכך עשתה לו אמו למר בר רבנא ז' חלוקים להחליף בכל יום חלוק מפני הכינים. כל הגורס ביום שמעתתיה מחדדן כר' זירא. ר' אחא הוה ישן ביום והיה ניעור בלילה וגריס.

    א"ר אלעזר הבא מדרך אל יתפלל ג' ימים שנאמר ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוה ונחנה שם ימים שלשה וגו'.

    אבוה דשמואל כל כי הוה אתא מאורחא תלתא יומי לא הוה מתפלל שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית בה שיכרא.

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 65a · Sefaria

    רשב"א

    כל המפיק מגן בשעת גאוה פירש רש"י ז"ל: בשעת שכרות, ומאן דאמר שאינו מפיק איתמר, כלומר: שאינו מגלה אותה, כלומר: שאינו מתפלל, ומשום הכי אמרינן מאי בינייהו דבין למר בין למר אינו מתפלל עד שיסיר יינו, ואמרינן דברב ששת פליגי דרב ששת מסר שנתיה לשמעיה שיעירנו אחר שישן מעט, מאן דאמר כל המפיק כלומר שמעבירו לית ליה דרב ששת אלא אסור לו להתפלל עד שישן ויעור משנתו מעצמו, שאם יעירנו אחר קודם לכן עדיין יינו עליו. אבל למ"ד לישנא דגלויי אית ליה דרב ששת, שלא יגלנו מיד עד שישן מעט ויעירנו אחר דבמעט שיעבירנו די לו. והראב"ד ז"ל פירש: בשעת גאוה בשעת גאות שינה, ומאן דאמר כל המעביר אית ליה דרב ששת שישן מעט וימסור שנתו לאחרים, ומ"ד לישנא דגלויי לית ליה דרב ששת אלא מוטב לו שיאנוס עצמו ויגלה תפלתו.

    שנאמר בצר אל יורה רש"י והראב"ד ז"ל פירשו: דלאו מקרא הוא אלא בספר בן סירא הוא, ויש כמותו הרבה בתלמוד שמביא דברים הכתובים בספר בן סירא ואומר עליהם שנאמר או דכתיב. ויש מפרשים דהיינו דכתיב (ישעיה נא, כא) ושכורת ולא מיין דמדמה צרה לשכרות. והכין איתא בירושלמי בריש פרק אין עומדין (ברכות פ"ד, ה"א) הבא מן הדרך אסור להתפלל מה טעם לכן שמעי נא זאת עניה וגו'. ור"ת ז"ל פי': דהאי קרא דריש היערוך שועך לא בצר, כלומר: בשעת צרה על תערוך שועך, כלומר: תפלתך. ובהרבה מקומות רגיל התלמוד לקצר המקראות כמו ונתן הכסף וקם לו, ונכון הוא אלא שהיה לו לומר בצר אל יתפלל.

    לא איברי ליליא אלא לשינתא כלומר: לילי תקופת תמוז, אבל משם ואילך אדרבא אמרינן (ויקרא רבה פי"ט, א) אין רינה של תורה אלא בלילה, ואמרינן (תענית לא, א) מכאן ואילך דמוסיף יוסיף.

    אמר ר' אלעזר הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים יש מפרשים דלא נאמרו דברים אלא בדורות הראשונים שהיה לבם נכון ויודעים לכוין, אבל עכשיו בין כך ובין כך אין מכוונים, [ומוטב] שלא תתבטל התפלה.

    Rashba on Eruvin 65a · Sefaria

    ריטב"א

    כל המפיק מגן בשעת גאוה פרש״י ז״ל בשעת שכרו׳ שהיין מתגאה על האדם ומגן היינו יין וקאמרי׳ דמפיק לישנא דעבורי הוא וה״ק כל המעבי׳ את יינו בשע׳ שכרו שלא יתפלל עד שיסור יינו מעליו ר׳ יוחנן אמר כל שאינו מפיק איתמר ולישנא דגלויי הוא כלומר שאינו מגלה יינו בשעת שכרות כלומר שאינו מתפלל ולהכי אמרי׳ דמאי בינייהו דהא תרוייהו קאמרי שלא יתפלל ואמרי׳ דאיכא בינייהו דרב ששת שמסר שיניתיה לשמעיה שיעירנו משנתו אחר שישן מ״ד מפיק איתמר וצריך להעביר התפלה זמן מרובה עד שישן וינער משנתו מעצמו כי אז סר יינו מעליו לגמרי ומאן דסבר שאינו מפיק איתמ׳ אית ליה דרב ששת והיינו דקאמר שלא יגלה יינו בשע׳ שכרות (ומאן דסב׳ דאינו מפיק) מיד עד שישן מעט ויעירנו אחר דבמעט שמעביר יינו די לו זו שטת רש״י ז״ל ונכון הוא ומיהו מגן היינו תפלה שהוא מגן לאדם א״נ מפני שתחלת ברכותיה מגן אברהם:

    אמר רב כו׳ שנא׳ בצר אל יורה לא מצי׳ מקרא זה בכל התורה ורש״י ז״ל כתב שהוא בספר בן סירא ואע״ג דבמס׳ סנהדרין כללוהו בכלל ספרים החיצוניי׳ מצי׳ כי חכמים מביאין ראיה מדבריו בהרבה מקומות וכדכתי׳ בבבא בתרא ור״ת ז״ל פי׳ דהאי קרא קא דריש העירוך שועך לא בצר כלו׳ אין לך לערוך תפלתך ובהרב׳ מקומו׳ רגיל התלמוד לקצר המקראו׳ כמו ונתן הכסף וקם לו ועדיין פי׳ כזה אינו מחוור חדא שהי״לל אל יתפלל ועוד שלא מצאנו בתלמוד המקרא כן שלא יתפוס ממנו אלא מלה אחת ויעשה לשון אחר דהאי שנא׳ הפי׳ שכבר נאמר בכתובים כי האדם בצר אל יורה כדכתי׳ שמעי נא זאת ענייה ושכורו׳ ולא מיין הרי שמדמה הצרה לשכורת ושכור אל יורה וכן אמרי׳ בריש פ׳ אין עומדין בירושלמי הבא מן דרך אל יתפלל מה טעם לכן שמעינא זאת ענייה כלומר דימה ענוי הדרך לשכרות. וכדי שלא להאריך הניח התלמוד שלנו המקרא ותפס הענין.

    אנן פועלי דיממ׳ אנן כלומר ואין משנתנו אלא ביום כלומר ודי לו לאדם שיקבע עת כל שהוא לתורה בלילה כדכתיב והגית בו יומם ולילה. רב אחא בר יעקב יזיף ופרע גרסי׳ בירושלמי אנן אגירו דיממא אנן מה דיזפי׳ ביממא פרעי׳ בלילא. ואמרי רבנן דלא איתמר הא אלא בלילה תקופת תמוז שהלילות קצרת אבל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף כדאי׳ בפ״ק דתעניות. והא דאמרי׳ שאין רנה של תורה אלא בלילה:

    כל המתפת׳ ביינו כלומ׳ שמתרצ׳ לחברו ע״י שמחת יין שעושין עמו יש בו מדעת קונו שמתרצ׳ לבני אדם ע״י דבר קל שמתרצין לפניו שנא׳ וירח יי׳ את ריח הניחוח והא דאמרי׳ הבא מן דרך שלא יתפלל ג׳ ימים אמרו רבותי ז״ל שלא נאמרו דברים אלו אלא בדורת ההם שהיה לבם נכון אבל עכשיו בין כך ובין כך אין מתכוונין ומוטב שלא תתבטל התפלה:

    Ritva on Eruvin 65a · Sefaria

    מאירי

    לעולם יזהר אדם שלא להתפלל אלא בשעה הראוי׳ לכוין בתפלתו והוא שאמרו כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרין וחותמין צרות כנגדו. כלומר כל המעביר תפלתו שהיא קרויה מגן בשעת שנתו שהיא קרויה גאוה והנאת הגוף ומצד שגברה שנתו אינו רוצה להתפלל אלא ישן לו קמעא עד שיהא אפשר לו לכוין סוגייא וחותמין לו צרות שלא יבאו עליו ואם הכיר בעצמו שאין לשנתו קבע ומתירא שמא יישן הרבה ומסר שנתו לאחרים שכרו מרובה והוא שיאמרו גם כן כל שאינו מפיק אתמר כלומר כל שאינו רוצה להעבירה אלא מוסר שנתו לאחרים כדי שיאנוס עצמו ויתפלל בעונתו:

    ולענין ביאור זה שהוצרך לפרש בלשון אחרון מפיק מלשון גלוי כך פירושו למה שאתה מפרשו דרך העברה כל שאינו מפיק איתמר אבל כל שאתה אומר המפיק פירושו שמגלהו בשעת גאוה. ויש מפרשי׳ שעת גאוה שעת שכרות כלומר כל המפיק מגן בשעת שכרות ואינו רוצה להתפלל וטעם מאכלו בפיו סוגרין לו צרות לדעת האומר כל שאינו מפיק אתמר כלומר שאינו מעבירה מכל וכל ומתכוין במאכלו שלא לטמטמו עד שתאבד כונתו כעין מה שביארנו במסירת שנתו לאחרים וכלם לדבר אחד נתכוונו. ולי נראה לפרש כל המפיק וכו׳ כלומר כל שמוציא מגנו ר״ל כל שמתגבר על יצרו בשעת גאוה ר״ל בשעה שיצרו מתגבר עליו וסוגרין לו וכו׳ והאומר כל שאינו מפיק כלומר שלא יתריס עליו מכל וכל אלא שישתמש בו כפי הצורך ההכרחי כענין האמור במסירת שינה לאחרים וכיוצא בזה:

    כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יורה והוא שנאמר בספר בן סירא בצר אל יורה שההוראה צריכה דעת צלול וצרותיו מערבבות אותו ומביאות אותו לכלל טעות וכן אל יתפלל עד שתהא דעתו מיושבת עליו ואם רואה ששעת תפלה עוברת יתפלל תפלה קצרה ולא יבטל מן התפלה לגמרי ואם יכול לכוין לבו באבות יתפלל. דרך הערה אמרה הבא בדרך אל יתפלל כל שלשה ימים:

    כל שמכוין שיהא תלמוד תורה עולה ומצליח בידו יזהר שלא יטריד עצמו וישתדל שיהא פנוי מכל שאר עסקים שאין התלמוד והעסק שוים במדרגה אחת אלא כשזה עולה זה שוקע. דרך הערה אמרו מר עוקבא ביומא דשותא לא נפיק לשוקא. ר״ל רוח דרומית המנשבת והיא חזקה ביותר. וכן אמרו צריכא הלכתא צילותא כיומא דאסתנא. ר״ל רוח צפוני וכן מהם שאמרו להפלגת צורך הפנאי שאמר אחד מהם אי אמרה לי אם קריב לי כתחא לא גרסי. כלומר אפי׳ הטרידתני אמי טרדא קלא להזמין לה את הכתח והייתי עושה הייתי נטרד מגירסתי ולא הייתי חוזר שם. ואחד מהם אמר אי קרצתן כינה לא גרסי. כלומר שאפי׳ טרדת עקיצת הכנה היתה מביאתני לידי בטול וכל זה הערה להשתדל במה שישמרהו מבטול תורה והוא שאמרו על זה על אחד מהם עבדא ליה אמיה שבעא לבושי כדי שלא תטרידוהו עקיצת הכנה ועל הכל יהא לבו רדוף לשקידת הלמוד שהוא היתד העקרי ואם רואה בעצמו ששינה מתגברת עליו בלילה ועל כל פנים צריך לו לישן ישמר ויזהר מבטלת היום ועל זה אמרו לא איברי ליליא אלא לשנתא. וכן אמר אחד מהם כשאמרו לו כמה מחדדן שמעתתך השיב להם דיממי אינון כלומר שרוב משנתי היתה ביום בלא טירדת אונס שינה. וכן אמר אחד מהם אנן פועלים דיממי אנן ואם מוצא עצמו מתגבר (בתעורה) [בתורה] יהא קובע לילותיו לתלמוד תורה והוא שאמרו לא אברי סיהרא אלא לגירסא. ודרך הערה אמר אחד מחכמיהם כשהיה מתמיד בתעורה בכל לילה ולילה והיו בנותיו אומרות לו מי לא בעי מר מינם פורתא היה משיבן כמה נינם בהנך יומי דארכי וקטיני כלומר הרבה נישן אחר המות שיהיו הימים שלנו ארכים וקצרים ר״ל ארוכים בשינה וקצרים במעשה ובלמוד. והטובה שבהערות שיהא מתנא בעצמו ללמוד חשבון הלכות או חשבון פרקים או חשבון מסכיות אם ליום אם לשבוע או חדש אם לשנה וכל שצריך לפעמים ההכרח לבטל ולחסר ממה שהתנה ישלם ביום הבא בשבוע הבאה. והוא שאמרו דרך הערה רב אחא בר יעקב (יטיף) [יזיף] ופרע:

    כשם שביארנו בתלמוד תורה שצריך להזהר מן הטרדה כך בתפלה צריך לכוין ולאמוד בעצמו שלא יטרידהו שום ענין. דרך הערה אמרו שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית ביה שכרא וכן רב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית ביה הרסנא מפני שכל אלו דברים מטילים ריח והיה לבו נוטה להם ובא לידי מחשבות מצדן:

    אעפ״י שאדם צריך להזהר שלא להיות רודף אחר תענוגי העולם מכל מקום כל שמכוין בהם לתכלית נכבד כגון לשמח עצמו כדי להיות דעתו צלולה לא לכונת הנאה וזוללות ורוב הנאה תבא עליו ברכה. והוא שאמרו כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו ורוצים בו שמקבל ממנו מעט לא לכונת עצמו ולא לכונת הנאה רק לכונה טובה והוא שדמהו לפעלת קונו כאמרו וירח ה׳ את ריח הניחוח שאין הכונה בו אלא לצרף כליות ולב המקריבים. וכן אמרו כל שדעתו מיושבת ביינו ר״ל שאינו משתמש בו בדרך זוללות ושכרות יש בו מדעת שבעים זקנים ואם רב הוצרו לא תהא עיקר כונתו לשתות ולרוות אלא ישים מותרו לצדקה לשמח עמו אביונים ואמללים. ודרך הערה אמרו כל שאין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה שנאמ׳ וברך את לחמך ואת מימיך מה לחם שנקח בכסף מעשר אף מים אלו בניקחין בכסף מעשר דבר הכתו׳ ואי זה זה יין ולא קראו מים אלא למה שאמר אי איכא יין כמים איכא ברכה ואי לא לא.

    Meiri on Eruvin 65a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה מסר שינתיה כו' כל שאינו מפיק אתמר כלומר כל מי שאינו מכסה ומעביר אלא מגלהו כו' עכ"ל אע"ג דקרא גאוה אפיקי מגינים וגו' מפרש ליה בלשון גילוי כאידך קרא ויראו אפיקי מים וגו' לישנא גופיה דקאמר ר"י כל שאינו מפיק כו' היינו לשון העברה כאידך קרא כאפיק נחלים יעבורו ונקט האי לישנא משום דקאי אר"ח דקאמר כל המפיק כו' דהיינו כל המעביר וקאמר איהו נמי בהאי לישנא ופליג אדרבה כל שאינו מפיק דהיינו כל שאינו מעביר אבל לפרש"י דכל שאינו מפיק שאינו מגלה קשה קצת דאדרבה בקרא גאוה אפיקי מגינים וגו' מפיק גלה אתמר ויש לפרש לדידיה בלשון נוטריקון אפיקי כמו אין מפיק דומיא דלעיל רועה זונות זו נאה כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 65a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה בצר ובנדיבים תושיבך. וכן כתובות דף קי ע"ב נדה דף טז ע"ב מדרש ב"ר פ"ח:

    Gilyon HaShas on Eruvin 65a · Sefaria

    בן יהוידע

    יְכוֹלַנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַד עַכְשָׁיו. יש לדקדק לפי זה אמאי קאמר מִן הַדִּין בסתם ולא פירש תְּפִלָּה? ונראה לי בס"ד כי התפילה היא נ"ד ברכות בכל יום בשמונה עשרה, אך עם התפילה יש עשרה קדישים בכל יום דגם כן צריכים כונה כמו תפילה ושניהם נרמזו באותיות 'דִּין' שהוא אותיות נ"ד ואות יו"ד, ולכן נקיט מִן הַדִּין בסתם כדי לכלול גם הקדישים שעם התפלה.

    הַמַּפִּיק מָגֵן בִּשְׁעַת גַּאֲוָה הא דקרי לתפילה בשם 'מָגֵן' נראה לי דבכל תפלה תתעורר מדת החסד הנקרא 'אֵל' דכתיב (תהלים נב, ג) חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם, ואם כן בשלשה תפלות יתעורר ג' פעמים אֵל [31] שמספרם מָגֵן [93].

    סוֹגְרִין וְחוֹתְמִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ נראה לי בס"ד סוֹגְרִין בבית דין של מעלה שהוא סוד לאה וְחוֹתְמִין בבית דין של מטה שהוא סוד רחל. או יובן סוֹגְרִין על צרות השייכים לבריאות הגוף וְחוֹתְמִין על צרות השייכים לממון. ועוד נראה לי בס"ד בלשונות אלו דסוגרין וחותמין דנקיט גבי צרות, והיינו כי עניית האדם בעת צרה תהיה על ידי הארת שם י"ה דכתיב (תהלים קיח, ה) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי 'יָּהּ' עָנָנִי בַמֶּרְחָב 'יָהּ', וכתיב (תהלים כ, ב) יַעַנְךָ הֳ' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, והוא שם י"ה דכתיב (תהלים קלה, ד) כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ 'יָהּ' ועל ידי הארת שם י"ה יתעורר שם שדי שהוא משדד המערכות ויהפוך את הצרה לטובה, כמו שנאמר (דברים כג, ו) וַיַּהֲפֹךְ הֳ' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וכל היפוך כזה יהיה על ידי שם שדי שפעלתו לשדד המערכות. ולכן שני שמות אלו שהם שם יה ושם שדי רמוזים במלוי אותיות צָרָה כזה צ ד"י ר י"ש ה "ה, ועל זה אמר סוֹגְרִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ כלומר באותיות ההסגר של אותיות צָרָה כי כל מלוי הוא הסגר של הפשוט. ועוד נמי כל העומד בצרה שיהיה לו תחילה פקידה לטובה. וידוע כי הפקידה תהיה בהארת שם ע"ב בריבוע שעולה מספר 'פקד' [184] ועל זה אמר יוסף הצדיק ע"ה לישראל (בראשית ג, כה) פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וכן אמר (שמות ג, טז) פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וזאת ההארה של 'פקד' רמוזה באותיות הקודמין לאותיות 'צָרָה' שהם אותיות 'פקד' ועל זה רמז באומרו חוֹתְמִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ כי החותם הוא עליוני בא מלמעלה: ועדיין צריך להבין מה טעם תהיה מעלת הנזהר בזה גדולה כל כך שֶׁחוֹתְמִין וְסוֹגְרִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ? ונראה לי בס"ד כי אנחנו בית ישראל מתפללין לפני הקב"ה בלתי אמצעי, וכמו שאמרו במדרש (בירושלמי ברכות ט, א) אין קורין למיכאל או לגבריאל אלא לה' לבדו, ולכן השם יתברך נקרא 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' (תהלים קו, מח), מה שאין כן אומות העולם אינם יכולים להתפלל אלא על ידי אמצעי הוא השר שלהם, לכך אצלם קרא השם יתברך אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים (דברים י, יז) שאינו נקרא 'אֱלֹקֵי הַגּוֹיִם'. והנה ידוע האדם כששותה ומשתכר נעשה השכר אמצעי בינו לבין בני אדם אחרים, כי יש כמה דברים שאינו יכול לדבר אותם בעת שאינו שיכור, הן מחמת פחד, הן מחמת בושה, ורק כששותה ומשתכר הוא מדבר אותם. מעשה באדם שהיה שכור הרבה ומהלך ברחובות העיר, ופגע בשר העיר שהיה רוכב על הסוס, ויגש השיכור אצל השר ויאמר לו בכמה תמכור לי הסוס, ויען השר ויאמר בשני אלפים זהובים, ויאמר טוב אני אקנה בסך זה ועתה אלך ואביא לך המעות, והשר הלך למקומו וזה הלך לביתו, וביום השני כשהלך זה וישב בחנותו שלח השר והביא אותו והוא לא היה שיכור, ויאמר לו השר אתמול קנית ממני הסוס בשני אלפים זהובים, הרי הסוס מוכן תביא לי השני אלפים זהובים ותקח הסוס! ויען זה ויאמר בעת שקניתי אתמול את הסוס בשני אלפים זהובים לא הייתי לבדי, אלא היה מהלך עמי הסרסור שהוא היה אמצעי ביני לביניך והוא היה המדבר אותם הדברים, על כן עתה המתן לי שאלך ואביא את הסרסור ההוא עמי והוא ישיב לך תשובה לדבריך אלה. אמר לו השר מי זה הסרסור? הלא אני ראיתיך לבדך מהלך ולא היה אדם עמך! אמר לו אדוני, הסרסור והאמצעי היה השכר ששתיתי והוא היה המדבר הדברים ההם, כי לולא הוא לא הייתי אני יכול לדבר עמך הדברים, על כן המתן לי שאלך לבית ואשתה עשרה כוסות שכר ואבא אצלך ואז תשמע ממנו דברים הראויים להשיב לך, ויצחק השר ויפטרהו לשלום. נמצא השכר דרכו להיות סרסור ואמצעי בין האדם השותה אותו לבין אחרים, שעל ידו ידבר כל דברים שירצה לדבר, ולכן כל בר ישראל המתפלל לפני הקב"ה את התפלה בלתי אמצעי, אם יהיה נזהר שלא יתפלל בהיותו שיכור שלא יהיה נראה שהוא מתפלל על ידי אמצעי, נמצא בזה הוא מכבד את התפלה שנתן השם יתברך לישראל רשות בה, ולכך שכרו גדול שֶׁסוֹגְרִין וְחוֹתְמִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ. ובאופן אחר נראה לי בס"ד טעם לזה שֶׁסוֹגְרִין וְחוֹתְמִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ, דידוע על ידי התפילות יהיה בירור גדול בניצוצי הקדושה, אך צריך שיהיו בכונה ומחשבה נכונה, אז הקב"ה יביא עליו צרות כדי שיתפלל בכונה ויעשה בירור נצוצות קדושה, כי בהיות האדם בצרה יהיה לבו נשבר ויתפלל מקירות לבו, כמו שנאמר (תהלים קל, א) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ הֳ', רצונו לומר מעמקי הלב וכן אמרה חנה (שמואל א' א, טו) אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי הֳ', וכן אמרו גבי חזקיה המלך ע"ה (מלכים ב' כ, ב) 'וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר' שהתפלל מקירות לבו מפני שהיה בצרה וכל זה הוצרך להיות לאדם שאינו נזהר לכבוש מחשבותיו וטרדותיו כדי להתפלל בכונה, אבל הנזהר תמיד להתפלל בכונה אפילו שאינו עומד בצרה לא צריך להביא עליו צרות בעבור זה, ולכן זה הַמַּפִּיק מָגֵן בִּשְׁעַת גַּאֲוָה נמצא הוא מקפיד להתפלל בכונה, ולזה סוֹגְרִין וְחוֹתְמִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ, דאינו צריך לתיקון זה של תפלה בכונה שיהיה על ידי הצרות שיבואו עליו.

    מִשּׁוּם בַּצַּר אַל יוֹרֶה נראה לי לשון (שמות יט, יג) יָרֹה יִיָּרֶה, כי דברי התפלה צריך להוציאם מפיו בחוזק ולא בשפה רפה, ועל ידי כך סיקל החיצונים באבנים כי האותיות נקראו אבנים, וכשסיקל אותם באותיות התפלה אז תפלתו בוקעת אווירין ועוברת ועולה למעלה למעלה במקום הראוי לה.

    רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר 'כָּל שֶׁאֵינוֹ מַפִּיק' אִיתְּמַר. הקשה הרי"ף ז"ל דקרא אמר (איוב מא, ז) אֲפִיקֵי שהוא מגלה ולא אמר מי שאינו מגלה עיין שם. ונראה לי בס"ד דרבי יוחנן סמך אקרא דלעיל דכתיב (איוב מא, ו) דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה, ולפי דרשתו הכי קאמר דַּלְתֵי פָנָיו הם השפתים שעשויים כדלתות, מִי פִתֵּחַ אותם הלא סגורים הם, יען כי סְבִיבוֹת שִׁנָּיו הם השפתים אֵימָה יש לו שם לפתחם ולכך הוא סוגרם. ופירוש הדבר אימתי הוא סוגרם שיש לו אימה לפתחם, על זה אמר 'גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים' פירוש כאשר בשעת גַּאֲוָה שהוא השכרות יזדמן זמן אֲפִיקֵי מָגִנִּים כלומר זמן גילוי המגן שהוא התפלה למטה, אז הוא סוגר שפתיו שיש לו אימה לפתחם כדי שלא יגלה המגן בשעת גאוה. או נראה לי בס"ד דלעולם רבי יוחנן יליף זה מהאי קרא ד'גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים' בלחודיה והכי דריש לקרא, אם בעת גַּאֲוָה מַפִּיק מָגִנִּים היתכן שלזה יהיה חותם צר?! דמפרש אומרו סגור חותם צר בלשון תימה קאמר, ואם כן השתא שמע מינה דאם לא אֲפִיק מָגִנִּים בעת גַּאֲוָה סוֹגְרִין וְחוֹתְמִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ.

    רַבִּי חֲנִינָא, בְּיוֹמָא דְּרָתַח לָא מַצְלִי פירוש לָא מַצְלִי תפילות נדבה, כי מקודם היה דרכם להתפלל כמה תפילות ביום בתורת נדבה. ומה שֶׁאָמַר רַב : כָּל שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו אַל יִתְפַּלֵּל, פירוש אל יתפלל בעודו מבולבל אלא ימתין עד שתתיישב דעתו ויתפלל, מיהו אם היא תפלת חובה ועובר זמנה גם רב יודה שיתפלל קודם שיעבור הזמן ולא יבטל תפלת חובה.

    אָמַר אַבַּיֵי אִי אָמְרָה לִי אֵם "קְרִיב כּוּתְחָא", לָא תָּנָאִי. נראה לי לשון גוזמא הוא, להודיע שאם יהיה מוטל עליו אפילו עבדות קלה אינו יכול לשנות בישוב הדעת, וזהו לָא תָּנָאִי כראוי בישוב הדעת וכן הם דברי רבינא, אבל ודאי הם לא היו פוסקים מלימודם אפילו בצער גדול, דכתיב (במדבר יט, יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, ובאו ללמדנו שהאדם יזדרז שלא יתבלבל מוחו אפילו בקצת צער כדי שיהיה למודו שלם כראוי.

    מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא עָבְדָה לֵיהּ אִמֵיהּ שִׁבְעָה לְבוּשֵׁי לְשִׁבְעָה יוֹמֵי נראה לי בס"ד רמזה לו בזה שישתדל ללמוד ששה פנים בהלכה בדרך הפשט כנגד ששה ימי החול ואחד בדרך הסוד כנגד שבת, וכאשר העיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל שהיה נוהג בכך כסוגית התלמוד בכל יום, וידוע דלמוד התורה מכונה בשם שמלה, וכמ"ש רבותינו ז"ל על הפסוק (ישעיהו ג, ו) 'שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ' וכן (מלכים א' יא, כט) 'שַׂלְמָה חֲדָשָׁה' דכתיב בירבעם:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Eruvin 65a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף ס״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־454 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: שִׁיכּוֹר מִקָּחוֹ מִקָּח, וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר. עָבַר…״

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״מַאי ״יָכוֹלְנִי לִפְטוֹר״ דְּקָאָמַר נָמֵי — מִדִּין…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל הַמֵּפִיק מָגֵן בִּשְׁעַת…״

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״אָפִיק״ לִישָּׁנָא דְעַבּוֹרֵי הוּא?…״

    7. קטע 77 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״כֹּל שֶׁאֵינוֹ מֵפִיק״ אִתְּמַר.…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״מֵפִיק״ לִישָּׁנָא דְגַלּוֹיֵי הוּא?…״

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״מִכְּדֵי, קְרָאֵי מַשְׁמַע בֵּין לְמָר וּבֵין לְמָר,…״

    10. קטע 1039 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב:…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הִלְכְתָא בָּעֲיָא…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: אִי קְרַצְתַּן כִּינָּה לָא תְּנַאי.…״

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: לָא אִיבְּרִי לֵילְיָא אֶלָּא…״

    14. קטע 1421 מילים

      נפתחת ב״אֲמַרָה לֵיהּ בַּרְתֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא:…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲנַן פּוֹעֲלֵי…״

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ, אַל…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל, כִּי אָתֵי בְּאוֹרְחָא, לָא מְצַלֵּי…״

    18. קטע 1818 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ —…״

    19. קטע 1925 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חִיָּיא: כׇּל הַמִּתְיַישֵּׁב בְּיֵינוֹ —…״

    20. קטע 2017 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חָנִין: לֹא נִבְרָא יַיִן אֶלָּא…״

    21. קטע 2141 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חָנִין בַּר פָּפָּא: כׇּל שֶׁאֵין…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    לשון המקור

    יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּיהּ וּשְׁכוּרַת וְלֹא מִיָּיִן״.

    מֵיתִיבִי: שִׁיכּוֹר מִקָּחוֹ מִקָּח, וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר. עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיתָה — מְמִיתִין אוֹתוֹ, מַלְקוֹת — מַלְקִין אוֹתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֲרֵי הוּא כְּפִיקֵּחַ לְכׇל דְּבָרָיו, אֶלָּא שֶׁפָּטוּר מִן הַתְּפִלָּה.

    מַאי ״יָכוֹלְנִי לִפְטוֹר״ דְּקָאָמַר נָמֵי — מִדִּין תְּפִלָּה.

    אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט, אֲבָל הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט — פָּטוּר מִכּוּלָּם.

    אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל הַמֵּפִיק מָגֵן בִּשְׁעַת גַּאֲוָה, סוֹגְרִין וְחוֹתְמִין צָרוֹת בַּעֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר״.

    מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״אָפִיק״ לִישָּׁנָא דְעַבּוֹרֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבוֹרוּ״.

    רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״כֹּל שֶׁאֵינוֹ מֵפִיק״ אִתְּמַר.

    מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״מֵפִיק״ לִישָּׁנָא דְגַלּוֹיֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל״.

    מִכְּדֵי, קְרָאֵי מַשְׁמַע בֵּין לְמָר וּבֵין לְמָר, מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַב שֵׁשֶׁת. דְּרַב שֵׁשֶׁת מָסַר שִׁינְתֵּיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ. מָר אִית לֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת.

    אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: כֹּל שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיוּשֶּׁבֶת עָלָיו אַל יִתְפַּלֵּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּצָר אַל יוֹרֶה״. רַבִּי חֲנִינָא בְּיוֹמָא דְּרָתַח לָא מְצַלֵּי, אָמַר: ״בְּצָר אַל יוֹרֶה״ כְּתִיב. מָר עוּקְבָא בְּיוֹמָא דְשׁוּתָא לָא הֲוָה נָפֵיק לְבֵי דִינָא.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הִלְכְתָא בָּעֲיָא צִילּוּתָא כְּיוֹמָא דְאִסְתָּנָא. אָמַר אַבָּיֵי: אִי אָמְרָה לִי אֵם קָרֵיב כּוּתָּחָא — לָא תְּנַאי.

    אָמַר רָבָא: אִי קְרַצְתַּן כִּינָּה לָא תְּנַאי. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא עֲבַדָה לֵיהּ אִמֵּיהּ שִׁבְעָה מָנֵי לְשִׁבְעָה יוֹמֵי.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: לָא אִיבְּרִי לֵילְיָא אֶלָּא לְשִׁינְתָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לָא אִיבְּרִי סֵיהֲרָא אֶלָּא לְגִירְסָא. אָמְרִי לֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא: מְחַדְּדָן שְׁמַעְתָּךְ. אֲמַר לְהוּ: דִּימָמֵי נִינְהוּ.

    אֲמַרָה לֵיהּ בַּרְתֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: לָא בָּעֵי מָר מֵינַם פּוּרְתָּא? אֲמַר לַהּ: הַשְׁתָּא אָתוּ יוֹמֵי דַּאֲרִיכֵי וְקַטִּינֵי, וְנֵינוּם טוּבָא.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲנַן פּוֹעֲלֵי דִּימָמֵי אֲנַן. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב יָזֵיף וּפָרַע.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ, אַל יִתְפַּלֵּל שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַחֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָּעָם וְגוֹ׳״.

    אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל, כִּי אָתֵי בְּאוֹרְחָא, לָא מְצַלֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי. שְׁמוּאֵל לָא מְצַלֵּי בְּבֵיתָא דְּאִית בֵּיהּ שִׁיכְרָא. רַב פָּפָּא לָא מְצַלֵּי בְּבֵיתָא דְּאִית בֵּיהּ הַרְסָנָא.

    אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ — יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרַח ה׳ אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ וְגוֹ׳״.

    אָמַר רַבִּי חִיָּיא: כׇּל הַמִּתְיַישֵּׁב בְּיֵינוֹ — יֵשׁ בּוֹ דַּעַת שִׁבְעִים זְקֵנִים. ״יַיִן״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, וְ״סוֹד״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת. נִכְנַס יַיִן — יָצָא סוֹד.

    אָמַר רַבִּי חָנִין: לֹא נִבְרָא יַיִן אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְגוֹ׳״.

    אָמַר רַבִּי חָנִין בַּר פָּפָּא: כׇּל שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפָּךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כַּמַּיִם — אֵינוֹ בִּכְלַל בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״. מָה לֶחֶם שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר — אַף מַיִם שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמַאי נִיהוּ — יַיִן, וְקָא קָרֵי לֵיהּ מַיִם.