לא תימא — במתני' מברך אלא מהרהר:
עשאן ר' יהודה — לברכת המזון:
כהלכות ד"א — שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו:
מה להלן באימה — דכתיב וירא העם וינועו וגו' (שמות כ):
מכאן אמרו — כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת:
ובועלי נדות — אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה:
ברגיליות — במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן:
שלא יציע — בטעמי פירושיהן:
ואינו מציע את המדרש גרסינן — מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש:
אזכרות — שבמקראות הנדרשים:
לא יכנס למדרש כל עיקר — לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק:
הלכות דרך ארץ — כגון דרכן של ת"ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו:
מגמגם וקורא — בעל קרי היה:
נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו' — ולא גרסינן מסייע ליה:
משום רבינו — רב:
כי הנך תלת סבי — וכולהו לקולא:
אינו נוהג אלא בארץ — בשחיטת חולין יליף טעמא בפרק הזרוע:
חטה ושעורה וחרצן — שלשתן במפולת יד דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת:
לטבילותא — דבעלי קריין:
חד תני — בבן עזאי לחשה לתלמידים:
משום בטול פריה ורביה — שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה:
שמקילין בה — במרחצאות או בנתינת תשעה קבין:
שמחמירין בה — בארבעים סאה:
של טובלי שחרין — בעלי קריין הטובלין שחרית:
והא איהו אמר כו' — לעיל בריש שמעתין:
אפשר בנתינה — תשעה קבין ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים (דף מט:) כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן:
גדר גדול גדרו — במה שהצריכו בארבעים סאה:
שתבע אשה — אותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה:
אתם מזלזלים — לנהוג כרבי יהודה בן בתירא:
אפשר במרחצאות — חמין:
קאי כוותך — דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות:
באגנא דמיא — גיגית:
נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו' — ולא גרסינן מסייע ליה:
תקן חצבא — ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה:
לא שנו — דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו:
המרגיל — וממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו:
אתבר חצביה — אינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח:
