בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת עירובין דף צ״א עמוד ב׳פרק 9 כל גגות

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עירובין דף צ״א עמוד ב׳

    מסכת עירובין דף צ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־260 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לשון המקור

    תָּא שְׁמַע: אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ, כׇּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים — לַמִּרְפֶּסֶת. פָּחוֹת מִכָּאן — לֶחָצֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהָיוּ אֵלּוּ שֶׁל רַבִּים וְאֵלּוּ שֶׁל רַבִּים, וְעֵירְבוּ אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן. אוֹ שֶׁל יְחִידִים שֶׁאֵין צְרִיכִין לְעָרֵב.

    אֲבָל הָיוּ שֶׁל רַבִּים, וְשָׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ — גַּג וְחָצֵר וְאַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת כּוּלָּן רְשׁוּת אַחַת הֵן.

    טַעְמָא דְּלֹא עֵירְבוּ, הָא עֵירְבוּ לָא! הָא מַנִּי — רַבָּנַן הִיא.

    דַּיְקָא נָמֵי, דְּלָא קָתָנֵי קַרְפֵּף וּמָבוֹי. שְׁמַע מִינַּהּ.

    תָּא שְׁמַע: חָמֵשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, וְשָׁכְחוּ כּוּלָּם וְלֹא עֵירְבוּ — אָסוּר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא מֵחָצֵר לַמָּבוֹי וּמִן הַמָּבוֹי לֶחָצֵר. וְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בֶּחָצֵר — מוּתָּר לְטַלְטְלָן בֶּחָצֵר, וּבַמָּבוֹי אָסוּר.

    וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁהֵן שֶׁל רַבִּים, וְשָׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ, גַּג וְחָצֵר וְאַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת וְקַרְפֵּף וּמָבוֹי — כּוּלָּן רְשׁוּת אַחַת הֵן.

    טַעְמָא דְּלֹא עֵירְבוּ, הָא עֵירְבוּ — לָא. מַאי ״לֹא עֵירְבוּ״: לֹא עֵירְבוּ חֲצֵירוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, הָא חָצֵר וּבָתִּים — עֵירְבוּ.

    וְהָא ״לֹא עֵירְבוּ״ קָתָנֵי! מַאי ״לֹא עֵירְבוּ״: לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאֲמַר לְהוּ: לְדִידִי לָא שְׁנָא עֵירְבוּ, וְלָא שְׁנָא לָא עֵירְבוּ. אֶלָּא לְדִידְכוּ, אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּהֵיכָא דְּלֹא עֵירְבוּ רְשׁוּת אַחַת הִיא.

    וַאֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן: לָא — שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן.

    אָמַר מָר: וּבַמָּבוֹי אָסוּר. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא אָמַר רַב, דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ — אֵין מְטַלְטְלִין אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. אֵימָא: וּלְמָבוֹי — אָסוּר.

    הַיְינוּ רֵישָׁא! מִשְׁנָה יַתִּירָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּעֵירְבוּ, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא עֵירְבוּ — מוֹדוּ לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: