בעל בנכסי אשתו — בעי למיעבד בהו מצוה דמילתא דתווהו בה אינשי נמי היא ושלטא בהו עינא בישא:
אפילו כותב בהו תפילין — נמי מיקיימו בידיה:
מאי קראה — דעל ידי דעבד בהו מצוה מיקיימי בידיה דכתיב וידר ישראל וגו' והחרמתי לשון הקדש ועל ידי כך נשמעת תפלתם ונפלו בידם:
ושינה כל שהוא — או זו או זו:
ניטפל לו רבי אלעאי — נתקרב אצל הנכרי:
מבגאי שמני — כך שמי:
אין מעבירין על האוכלין — המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם:
שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים — מדלא שרא ליה לר' אלעאי למיכלינהו דאחזקינהו בחזקת פיתן של נכרים שרוב עוברי דרכים נכרים הן:
שחמצו של נכרי — שאחר הפסח היה:
מותר בהנאה — כגון הכא דאיכא טובת הנאה לנכרי:
לזה שעמו — לר' אלעאי:
לסולמא של צור — מעלות הר גבוה:
אבל יותר מרביעית כו' — וכיון דיין האיטלקי הוה ומשכר טפי הוה ליה כיותר מרביעית:
רכוב שאני — דאין לו טורח הדרך:
לרמי בר אבא נמי — דאמר דרך מיל והכא תני שלש מילין לא תיקשי דרכוב שאני דאין לו טורח ולפיכך אין מפיגו כל כך:
תנאי היא — במסכת נדרים:
פותחין בחרטה — צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר מאליו:
אין פותחין — אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו אע"פ שאינו מוצא לו טעם עקירה רבן גמליאל סבר כמאן דאמר פותחין לפיכך הוצרך ישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו:
כל הבוטה — הנודר נדר:
ראוי לדוקרו — דלמא לא מקיים ליה והיינו פתח דקאמר ליה אילו היית יודע שאסור לנדור וחייב מיתה אתה עליו כלום היית נודר ואמר ליה האיך לא:
אלא לשון חכמים מרפא — שמתירין לו נדרו:
פתיתין אין מעבירין עליהן — אלא נוטלין אותן דליכא למיחש לכשפים:
ואפתיתין לא עבדן — כשפים:
דשקלן באגרייהו — פתיתי לחם לעשות כשפים מדברים אחרים והכי קאמר נביא בשביל פיתותי לחם שנותנים לכן בשכרכן חיללתן את שמי בתוך עמי שהייתן עושות בהן כשפים לנביאי הבעל להטעות את עמי:
