מסכת עירובין דף מ״א עמוד א׳

וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אע"פ שאם חל להיות בחול לא יאכל שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין עכשיו שהוא שבת אוכל כל צרכו:

בשעתו שהיתה שעתו עומדת לו במלכותו דמלך והדיוט הוה:

מגולגלת צלויה רכה:

להראות הלכה שאין משלימין תענית ערב שבת:

שהוא מפסיק סעודה:

מבעוד יום שצריך לאכול מבעוד יום ומקבל תענית עליו משגמר לאכול ואע"פ שהוא שבת:

אבל באמת:

ומה לי ליכנס כשהוא מעונה כגון שהשלים בערב שבת תעניתו:

[ביצה מגולגלת בפי' ר"ח קבלה בידינו כי ר' עקיבא אותה שנה מסוכן היה והביאו לר"ע הרופאים לגמע ביצה מגולגלת באחרית היום ור' יהודה לא דקדק לפיכך סמך על מה שראה ולא ידע העיקר על מה עשה כך ותמוז דהאי שתא מלייה מליוה לפיכך חל תשעה באב בערב שבת וחסרו אב ובא ר"ה בשבת תוס' שאנ"ץ]:

אי אתם מודים בתשעה באב וא"ת והא אמר שמואל בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נד:) תשעה באב בין השמשות שלו מותר וי"ל דמ"מ מתחיל מבעוד יום לפי שאי אפשר לכוין תחילת הלילה ועוד דר' יוסי סבירא ליה בין השמשות כהרף עין ואין אדם יכול לעמוד עליו ואין לפרש דהכי קאמר דהיכא דהפסיק סעודתו דהוי כמו קבלת תענית בשבת דהא לא מצי קביל תענית בשבת עליה ועוד דאמרינן דאפילו יוה"כ דתוספת שלו דאורייתא שרי לאכול אע"פ שכבר הפסיק כדאמרינן באיכה רבתי ר' יהודה בן בתירא אזל לנציבין בערבא צומא רבא אזל ריש כנישתא לזמוני ליה א"ל כבר אכלי ופסקי א"ל אשגחאי עלי דלא לימא גברא רבא הוא דלא אשגח עילויה אזיל עמיה ומסיק התם דאכל מכל עיגול חד פתיתא ומכל מאכל פת אחד ומכל חבית חד כוס:

מודה היה שאין משלימין משמע דרבנן דפליגי עליה סברי דאפילו מפסיקין ולקמן אמרינן זו דברי ר' מאיר שאמר משום ר"ג אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים אלמא אדרבה דלרבנן משלימין ושמא הנהו חכמים דפליגי אדרבי מאיר סברי דמשלימין והכא קאמר מודה לרבנן דפליגי ארבן גמליאל והנהו סבירא להו דמפסיקין:

מבני סנאב בן בנימין סנאה גרסינן ולא גרסינן סנאב דהכי כתיב בעזרא ועל שם שבטו נקרא בן בנימין דגבי עצי מערכה חשיב ליה בפרק ד' דתענית (דף כו.) וכל הנהו דחשיב התם בני ארח בן יהודה בני דוד בן יהודה כולם על שם שבטן ואע"ג דר' אלעזר בן צדוק כהן היה כדמוכח בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לו.) גבי רבי אלעזר בר צדוק הוה ליה בוכרא וכו' שמא אמו היתה מבנימין או חתנם היה והיה עמהם בסייעתם:

שאני ימים טובים מדבריהם מתוך שמתענין בו שעות משלימין בו ערביות והא דאמרינן בסוף פ"ק דר"ה (דף יט) דימים הכתובים במגילת תענית אסורין בין לפניהם בין לאחריהם ותנן נמי במסכת תענית בפרק שני (דף טז:) כל הכתובים במגילת תענית דלא למספד בהון לפניו אסור ולאחריו מותר ועשרה באב כתיב בהנהו דלא למספד בהון משמע דיו"ט דדבריהם נמי אסור להתענות בו ערביות הני מילי תענית דרשות אבל תענית חובה כגון תשעה באב מתענין וא"ת והיכי פשיט לעיל מרבי יוסי דאיירי בתענית חובה על בני בי רב דיתבי בתענית דמשמע דאיירי בתענית הרשות וכן משמע בשאלתות דמיירי בכל תעניות ומנהג נמי דאפילו בתענית הרשות משלימין ובירושלמי נמי אמרינן במסכת תענית בשם רב הונא אפילו יחיד הגוזר על עצמו בע"ש תענית מתענה ומשלים וי"ל דשפיר מוכח לעיל דכיון דאמר ר' יוסי מתענה ומשלים אע"ג דתענית ט' באב לא דחי שבת ש"מ דבמה שנכנס בשבת כשהוא מעונה לא חשיב כמתענה בשבת וא"כ בתענית הרשות נמי שרי להשלים אבל ערב יום טוב דדבריהם שייך לפלוגי בין תשעה באב לתענית הרשות דמה שאסור להתענות בערב יו"ט דדבריהם לאו משום דחשוב כמתענה ביו"ט דהא לאחריו נמי אסור אף על גב דאין מתענין ביו"ט אלא משום דעשו חיזוק ביו"ט דדבריהם שלא יבא להתענות ביו"ט עצמו וכי גזרו בתענית רשות אבל בתשעה באב לא גזרו:

אמ' ר' אלעזר בר' צדוק אני מבני סנאה בן בנימין פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר שבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה עיקרו במסכת תעניות בפר' בג' פרקים זמן עצי כהנים והעם בתשעה כו' בה' באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני רכב בן בנימן והיה יום י' של חודש אב יום טוב שלהן שמביאין בו קרבן עצים ולפיכך לא השלימו בו התענית. אמ' רב יוסף לא שמיעא לי הא שמעתא אמ' ליה אביי את אמרתה ניהלן כבר פירש' טיבן של דברי' לשעבר:

סליק בכל מערבין

אמר רבא איבעיא לן בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא ובמעלי יומא טבא מהו למיתב כולי יומא בתעניתא ושקלי וטרו בה טובא והא דתניא ט' באב שחל להיות בערב שבת והביאו לפני ר' עקיבא ביצה מגולגלת בלא מלח וגמאה וכ' קבלה בידינו כי ר' עקיבא באותה שעה מסוכן היה והביאו לפני ר' עקיבא הרופאים לגמוע ביצה מגולגלת בלא מלח באחרית היום ור' יהודה לא דקדק לפי' סמך על מה שראה ולא ידע העיקר מפני מה עשה כך. ופסח דההיא שתא יום ה' היה. ותמוז דההיא שתא מילויי מיליוה. לפיכך חל ט' באב להיות בע"ש וחיסרו אב. ובאותה השנה בא ר"ה להיות בשבת וכבר פירשנוהו ביאור זה יפה במס' תענית והא דאמרי' בדורו של ר"ג עבוד כר"ג ואקשינן והתנן א"ר אלעזר ב"ר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין כו' ואסיק' טעמא דיו"ט שלנו ומפני כך לא השלמנו הא ערב יו"ט מתענה ומשלים בט' באב שחל להיות בע"ש: (ור"מ היא) [זו דברי ר"מ] דאמר הכי אבל חכ"א דר"ג אומר מתענה ומשלים וקיי"ל כר' יוסי וכדדרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים. פי' דליוה לרטיבא (ופסא ליבחכתיה) [רפסא ליה בדוכתא]. כיון שראה שמרימין עץ לח שאינו ראוי לשרפה. אמר שמא יש לו תחתיו דבר טמון או שמא להכות בו אדם מתכוון לכך שואל מה עסקך וכן כיון שראה ומדקדק: ירושלמי מודים חכמים לר' יהודה בב' יו"ט של ר"ה שהן מתקנת נביאים הראשונים מי גרם לי להיות שומר ב' יו"ט בסוריא על שם שלא שמרתי יום אחד בא"י. סבורה אני שמקבלת שכר על השנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. וה"ה לב' חלות בסוריא ר' יוחנן קרי עלייהו וגם אני נתתי להם חקים לא טובים:

אע"פ שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין לאו מודה לרבנן קאמר, דהא רבנן דפליגי עליה מתענה ומשלים סבירא להו, כדאמרינן לקמן זו דברי ר"מ שאמר משום ר"ג אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים, אלא האי מודה פירושו אומר. וכמדומה שיש כמותו בריש פרק המגרש (גיטין פג, א) גבי ארבעה זקנים שנכנסו להשיב על דברי ר' אליעזר.

ואמר עולא הלכ׳ כר׳ יוסי פי׳ אלמא מתענ׳ ומשלי׳ ולא שני ליה בהא בין תעני׳ קביע לתעני׳ של רשות והיינו דמייתי׳ רא׳ מט׳ באב לתעניתא דהני דבי רב: אין גוזרין תענית על הצבור כבר פירשתיה יפה במקומה בס״ד: ועכשיו אתה מבקש את דבריו פי׳ אלמא הלכה כרשב״ג שהרי הסכימו לפסק הלכ׳ כמותו ופרקי׳ דבדורו של ר״ג עשו כמותו כלומר כי הדור שהיו בשעתו עשי כמותו ואח״כ הסכימו האחרונים ופסקו כר׳ יוסי דנמקו עמו: טעמא די״ט הא לאו הכי משלימין פי׳ דשל ט׳ באב וכו׳ באב שהוא י״ט שלהם ממש הא אלו היה כדרכו לט׳ באב שהוא ערב י״ט שלהם משלימין אלמא לא עשו כר״ג בדורו כי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק בדורו של ר״ג היה:

שאני י״ט של דבריהם מתוך שמתענין בו שעות פי׳ שאפי׳ כשחל ט׳ באב בי״ט שלהם לא נדחה התענית והתנו בו שעות הקלו בו ג״כ שמשלימין בו ערבית כלומר כשחל התענית בערב י״ט אבל שבת שאין מתענין בו אפי׳ שעות כשחל ט׳ באב בשבת החמירו בה ג״כ שאין משלימין בה ערבית שאם אירע בערב שבת מתענה ואינו משלים והקשו בתוס׳ היאך היו עושים בני שום ט׳ באב שהרי י״ט שלהם מיומא דלא להתענאה בהון הכתובי׳ במגל׳ תענית שהוא אסור לפניהם ולאחריה׳ ותרצו דה״מ תענית הרשות אבל ט׳ באב דאורייתא הוא מתקנת חכמים נביאים ולפניהם מותר להתענות בו: וא״ת והיכי מייתי לעיל ראיה מט׳ באב דר׳ יוסי שהיה מתענה ומשלים לתענית הרשות דבני בי רב י״ל דהתם לגבי קדושת שבת אין לחלק בין תעני׳ קבוע לתעני׳ הרשות ואלו היה אסור להכנס לשבת כשהוא מעונה מפני תעני׳ הרשות אפילו מפני ט׳ באב היה אסור אבל לגבי י״ט שלהם אינו כדאי לדחות ט׳ באב דאורייתא מפני איסור יום שלפניהם:

אעפ״י שאין ראוי ליכנס לשבת כשהוא מעונה וכמו שאמרו מקצת ערב שבת שבת מקצת ערב יום טוב יום טוב מכל מקום אם אירע לו תענית של מצוה בערב שבת מתענה ומשלים. ומכל מקום בתענית של רשות יש אוסרים ואעפ״י שעל בני בי רב אמרוה ר״ל התלמידים ואין זה אלא רשות מצד המשך שמועתם אף הם מפרשים שכעין מצוה היא ולא עוד אלא שיש מפרשי׳ אותה על היחידים המתענים על הגשמים שלא מתורת תעניות הקבועות אלא מאליהם ומתענין בכל יום שבוחרים לעצמם ומתוך כך נוהגים להקדים תענית אסתר ליום ה׳. ואין הדברים נראין אלא בכל תענית שרוצה מתענה ומשלים. ומכל מקום כתבו גדולי המפרשי׳ בהשלמה זו שאינה אלא עד שתשקע החמה הא מששקעה חמה כבר קדש היום מדין תוספת אעפ״י שהוא בין השמשות ואם רצה לאכל אוכל שהשבת אין מתענין בו מתורת תענית אפי׳ שעה ולפיכך נהגו העם בתענית אסתר הבא בערב שבת לאכל כשיוצאין מבית הכנסת מיד:

יום טוב של סופרים מתענין בו שעות ולא שיהא תענית שכבר ביארנו במקומו בתענית שעות דוקא שלא יאכל כל היום אלא שאם רוצה לסגף בו עצמו מתורת תענית להתענות בו קצת היום רשאי אבל השבת אין מתענין בו שעות כלל כמו שביארנו:

אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשי׳ ובחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין וכבר ביארנוה במסכת תענית:

אעפ״י שאין מונעין אכילה ושתיה בשבת מתורת תענית אם היה ערב תשעה באב מפסיק מבעוד יום שמאחר שאכל ושתה כל היום אין כאן לקות במדת שבת והרי זה נהנה ולא חסר. ונשלם הפרק תהלה לאל:

תוס' בד"ה אי אתם מודים כו' וי"ל דמ"מ מתחיל מבע"י לפי שא"א לכוין כו' עכ"ל נראה דמזה הוכיחו התוס' לקמן דרבי יוסי מתענה ומשלים רשות קאמר דהשתא אין משלימין דקאמר ר"ג דאסור להשלים משום דחשיב כמתענה בשבת ופריך להו ר"י שפיר מהא דמפסיקין מבע"י דהא אסור להתענות בשבת אבל אי רבי יוסי קאמר דחייב להשלים דהשתא הא דקאמר אין משלימים אינו חייב להשלים קאמר ואם כן מאי פריך להו מהפסקה מבע"י כיון דרשות להשלים ולא הוי כמתענה שפיר מפסיק מבע"י כיון שא"א לכוין תחילת הלילה וק"ל:

בד"ה מודה היה כו' רבנן דפליגי אר"ג והנהו ס"ל דמפסיקין עכ"ל ק"ק לפי זה מאי מייתי מהא דר' יהושע שנכנס להפר דבריו דנקבע הלכה כר"ג דאין משלימין דאימא דר' יהושע נכנס להפר דבריו ולומר דמפסיקין ובהא נקבע הלכה כר"ג דאין מפסיקין אבל בהא דסבר ר"ג אין משלימין לא נקבע כמותו הלכה אלא דאף משלימין אם ירצו וק"ל:

גמ' טעמא די"ט הא עי"ט משלימין כו' ק"ק דממתניתין גופה נמי יש לדקדק כן מדקאמר ר"מ דמודה ר"ג בחנוכה ופורים [משמע בעי"ט] משלימין ויש ליישב ודו"ק:

תוס' ד"ה אי אתם מודים וכו' אע"פ שכבר הפסיק כדאמרינן עי' תענית דף ל ע"ב תוס' ד"ה כל העושה:

בא"ד באיכה רבתי בפסוק ויגרס בחצץ שני: