מסכת עירובין דף ק״ב עמוד א׳

כשאין ניטל באיגדו שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין:

מתני' נגר הנגרר שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר:

נועלין בו במקדש דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם:

והמונח שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות:

גמ' זה אפי' במדינה מותר הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי:

הלכה כר' יהודה בנגרר דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב:

והוא שקשור בדלת עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה:

ניטל באיגדו כלומר קשור היה בחבל חזק:

הלכה כר"י בנגרר פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה:

נקמז מהו פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה:

ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין (שבת דף לה.) גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי:

לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל:

מאי טעמ' מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי עיקר דיליה בפר' כל הכלים ניטלין בשבת דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומ' בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ובגמ' גרסי אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן הכל מודין שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומ' אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת וחכמי' אומ' מוסיפין בשבת ואין צריך לומ' ביום טוב ואיתה נמי בפר' תולין את המשמרת:

פי' רומנא והיא כמין אחיזת מאנא תורת כלי עליו ומותר לטלטלו ור' אלעזר סבר כיון דאינו ניטל באיגודו לא מטלטלינן ליה. ומפורש בתלמוד א"י אמר רב יוסי מי שמתיר עושה הנגר טפל לגלוסטרא והאוסר עושה לגלוסטרא טפילה לנגר. איזהו נגר א"ר יוחנן קשור אעפ"י שאינו תלוי ודברי הכל כי הגלוסטרא כלי הוא:

נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינ'.

והמונח כאן וכאן אסור ר' יהודה אומר המונח במקדש כו':

ת"ר איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש כו' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה.

אמר רב יהודה והוא שקשור ותלוי בדלת.

ואם ניטל באיגודו אפי' תלוי אלא בבריח של דלת מותר כר' טבלא רב הונא איקלע לנהרדעא חזייה לנגר דהוה קטיר בגמי.

אמר דין אינו ניטל באיגודו שאינו קשור בדבר שיכול להעמידו וכיון דאינו ניטל באיגודו לא ניקטור. כלומר אין סוגרין כדגרסינן טרוקו גלי סגרו הפתחים. פי' ניקמן.

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה דאוסר (בניקמן) [בנקמז] משום דמיחזי כבונה (דמפורש) [ומפורש] בירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם רבנן מדדו זהו הנקמן בראשי אצבעותיו וכיון דמדדהו נראה כי בונה אמר שמואל ואם עשה לו בית יד נעשה (ככוכנא) [כבוכנא] ושרי:

ההוא שריתא דהוה ביה רבי פדת דהוה מדלו לה בי עשרה וכו' אמר תורת כלי עליה. הקשו המפרשים ז"ל מההיא דאמרינן בסוף במה מדליקין (שבת לה, א) שכוורת בת ג' כורים נחלקו רבה ורב יוסף אם מותר לטלטלה ובת ד' שוין שאסור לטלטלה. ותירצו בתוס' דכוורת אין דרכה לטלטלה וכל שגדולה כל כך אסור לטלטלה בשבת. אבל קורה זו דרכן היה לטלטלה בכל שעה לסגור הדלת. אף בשבת מטלטלין אותה כיון שיש תורת כלי עליה עכ"ל הרשב"א ז"ל. [מ"מ הל' שבת פכ"ה הל' ו].

כילת חתנים מותר לפרקה ולנטותה בשבת וכו' ולא אמרו אלא דלא נחתא מפוריא טפח אבל נחתא מפוריא טפח אסורה. וכתב הרשב"א ז"ל: נחתא מפוריא טפח אסורה, דכיון שהכילה פרוסה לצל הויא לה מטה העשויה כעין גג באמצע כילה. אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינין מפוריא טפח לית לן בה [דכיון דפריסת סדינין ע"ג מטה אין בה משום אהל לית לן בה]. וכ"כ מורי נר"ו [מ"מ הל' שבת פכ"ב הל' ל].

נגר הנגרר נועלין בו במקדש פיר׳ נגר שאין בראשו גלוסטרא ואין ניטל באגדו ואין עליו תורת כלי נועלין בו במקדש שאין במקדש משום שבות אבל לא במדינה דכיון דנגר מחזי כבונה ואיכא איסורא דרבנן והיינו כרבי אליעזר דפקק החלון וכדאיתא בפרק כל הכלי׳ מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר הוא והמונח כלו׳ שאינו קשור בדלת כאן וכאן אסור פרש״י ז״ל משום דאיסורא דאורייתא דה״ל בונה ממש לגרום שאדם נועץ בכתלי׳ והבונה כל שהוא חייב והוצרך רבינו ז״ל לפרש כן משום דאלו ס״ל לת״ק דאין כאן איסור תור׳ הא קי״ל דאין שבות במקדש אבל בתוספו׳ אמרו שאינו נרא׳ לפי שאין בנין דאורייתא בדבר שאין דרכו להסיר כל שעה ופירשוהם דלכ״ע ליכא בהא אלא משום שבות ואע״ג דאין שבות במקדש לא כל השבותין התירו דהא תנן דסדור הקני׳ ונעילתן אינה דוחה את השבת וה״נ אמרינן לקמן גבי חתיכת נבלה ומיהו הא דתנן גבי חזרת רטיה דלכתחלה כאן וכאן אסור וחזרת רטיה ליכא אלא שבות בעלמא ונראה דכל שבו׳ שאין בו צורך גדול במקדש לא התירוהו וכן לא התירו בדבר שנראה כמלאכה דאורייתא או שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה הילכך בהא ת״ק גזר במקדש ורבי יהודה לא גזר גמרא בניטל באגדו כ״ע לא פליגי פרש״י ז״ל כשהוא קשור בדלת ותלוי בחבל של קיימא שראוי לטלטלו ע״י דבר אותו חבל ואינו נפסק כ״ע לא פליגי כי פליגי בשאינו ניטל באגדו שהחבל דק ואם היה רוצ׳ ליטלו משם לטלטלו ע״י אותו חבל היה נפסק ר״א סבר כיון שאינו ניטל באגדו ה״ל כמי שאינו קשור בדלת והאי הוא ואין זה מחוור שא״כ היה להם לפרש כן ועוד דכיון דטעמא משום דגלוסטרא אינו ניטל באגדו משוי ליה כלי מ״ל קשור ומ״ל שאינו קשור שהרי נראה דכל שיש תורת כלי עליו לא בעי׳ קשור וכדפרש״י ז״ל גופיה לקמן גבי עשה לו בית יד לפיכך פיר׳ בתוספות וכן פירש הרב רבי ישעיה ז״ל דה״ק באגדו כלי שעשו לו בראשו קשר אחד שהיו נוטלין אותו בקשר ההוא ותולין אותו בכתל כשאר הכלים ולפיכך רבי אליעזר מתיר בו דכלי גמור הוא וכל שהוא כלי לא מחזי כבונה הילכך אע״פ שאינו קשור לא בדלת ולא בעבורא דדשא נועלין בו והא דאמרי׳ לקמן בעובדא דר׳ טבלא דניטל באוגדו הוה ולהכי לא אמר להו ולא מידי אע״ג דאמרי׳ התם דהוי תלוי בעבורא דדשא מעשה שהיה כך היה דבלאו הכי נמי שרי וכן עיקר ומיהו לגבי דלת שבמוקצה וחרקים שבפרצה לא מהני תורת כלי דהא מחצלת וקנקן תורת כלי עליהם ואפ״ה בעי׳ קשור ותלוי דאפילו לרבי יהודה כדכתיב התם וטעמ׳ כדפרישנא התם דכיון שנוטלין שם לזמן מחזי כבונה ואפילו בשנותן שם דבר שיש עליו תורת כלי וזה ברור והקשה הראב״ד ז״ל והיאך אפשר לאסור לנעול בשום נגר ואפילו הוא מונח והא קי״ל כרבנן דשרו תוספת אהל עראי בשבת וזה אהל עראי הוא ותירץ דכל שהוא קשור בדל׳ ואין עליו תורת כלי אינו בנין עראי אלא כבנין קבע לאסר מדרבנן מיהת.

ת״ר כו׳ ר׳ יהודה כו׳ עד ושומטו ומניחו בקרן זוית ובש״ס מוכח דכל שאינו קשור בדלת עצמה אלא בעבורא דדשא כאלו שומטו ומניחו בקרן זוית דמי ושומטו ומניחו בקרן זוית לאו דוקא ומיהו כל שניטל באגדו או שיש עליו תורת כלי לא בעי קשורה כלל כדכתיב׳ לדעת התוס׳ א״ר אמר רב יהודה כו׳ אמר רבא כו׳ פירש שאף ר׳ יהודה לא התיר אלא בקשו׳ בדלת עצמה דהשתא מוכחא מילתא דלנעילה קאי אפילו כל שקשור במקום אחר ואפי׳ בעבורא דדשא לא מוכחא מילתא ואסור כן פרש״י ז״ל וכן פי׳ רבי ישעיה ז״ל והראב״ד ז״ל פי׳ בו טעם אחר שאינו מחוור כתב הראב״ד ז״ל ואי קשיא לך הלכתא אהלכתא דהכא אמרי הלכה כרבי יהודה ובעי׳ שיהא קשור בדלת ואלו בפרק כל הכלים אמרי׳ הלכה כרשב״ג ואיהו גופיה הוא דאמר דבעינן תורת כלי עליו וסבר לה כרשב״ג בחדא ופליג עליה בחדא דאלו רשב״ג לא בעי תורת כלי ואלו רבי בעי תורת כלי כדאי׳ התם והכא דאיכא תורת כלי עליו א״ר יהודה עלי׳ דלא בעינן קשור וכדבעי׳ למימר גבי שרותה ואסיקא דלקמן ע״כ תורף דבריו ז״ל ונראה שהוא סובר כדברי התוס׳ דכל לא בעינן קשור ותלו אבל דברי הרי״ף ז״ל בפרק כל הכלים טעמ׳ שהוא סובר דאף בשיש עליו תורת כלי בעינן וכדכתיבנא התם בס״ד ודברי התוספו׳ עיקר כדכתיב׳ לעיל רב אויא אקלע לנהרדעא חזייה לההוא נגרה דהוה קטיר בגמ׳ אמר דין לה נטרוקי פרש״י ז״ל זה לא יועיל לנעול בו דקשירת גמי לאו כלום היא וכיון שאינו קשור כמאן דליתיה דמי ומיירי בשהיה קשור בדלת דאלו היה קשור בעבורא דדשא אפילו היה קשור בחבל אינו כלים ומיירי נמי בשאין תור׳ כלי עליו ואינו ניטל באוגדו דבדידהו ואפי׳ מונח נמי מותר לפירש התו׳ בעי רבי זירא נקמז מהו פרש״י ז״ל שהחור באסקופ׳ שנכנס בו נפחת ויוצא הנגר לצד הקרקע ונעץ בקרקע ומשום דמחזי כבונה כשהוא בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נכר בארץ עד שנשמט היינו שנפסק החבל שהוא קשו׳ הוא בדלת והרי הוא נשמע ומונח בקרן זוית כשפותח בו וכן פירש הרב רבי ישעיה ז״ל ואחרים פירשו נקמז כמו נקמץ כלומר שהוא נקמץ בדלת עצמו ויש מהם אצלינו הרבה שמכניסין הנגר בין הבריח המחוב׳ בדלת והדלת ומחברין אל הנגר עץ ה׳ קטן ארכו כשיעו׳ טפח והוא הולך לכאן ולכאן ופעמים שעושין את הנגר למעלה בדלת ופעמים שעושין אותו למטה בדלת וכשעושין אותו למעלה מסבבין את העץ הקטן לצד ה׳ והנגר נופל והדלת נפתח: וכשזוקפין אותו אל הנגר עולה ונכנס בשקוף העליון והדלת נעול וכשעושין אותו למטה מסבבין את העץ מצד ה׳ והנגר נופל ונכנס באסקופה התחתונה והדלת נעל וכשזוקפין אותו אז הנגר נטלה והדלת נפתת וקא מבעיא ליה לרבי זירא כיון שאינו קשור ותלוי והוא יכול לינטל משם כנשמט ומונח דמי או לא וא״ל רב יוסף דהא תניא רבי יהודה אומר נקמז אע״פ שאינו נשמע אסור ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה ואמרי׳ וטעמא מאי כלומר מאי טעמא דרבי יהודה וכי פחות הוא מן הנגרר אומן הניטל באגדו שהוא מותר לו ואמר אביי אין טעמא דרבי יהודה בנקמז משום דמחזי כבונה כי הסבוב של אותו עץ ועליית הנגר ופתיחתה ע״י אותו סבוב דומה לתקיעת מזמר ע״כ. והנה בכל הארץ נהגו היתר לפתוח ולנעול בשבת בנגר כזה ונראה דאפילו לפי זה ודאי דכל שהנגר קטן קבוע שם במסמרים כעין שלנו אין בו שום איסור ומנעול בעלמא הוא ולא אסר רבי יהודה אלא כשהוא מהודק שם בלבד אלא בענין שיוכל לינטל והנשמט הוא כל שאינו קשור ומהודק כלל וכן דנתי לפני רבותי ואם עשו לו בית יד מהו פרש״י ז״ל נגר שאינו קשו׳ כלל ועשה לו ביחיד שתחב יתד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא מוכחא מילתא שיש תורת כלי עליו מהו לנעול ואמר ליה כובנה קאמרת כלומר זה ודאי שרי:

ההיא שרותה כו׳ פירש הראב״ד ז״ל דבי עשרה דאמרי בעלמ׳ הוי שנים צריכין לה ועשרה מסייעין להם לכך דשקלי ליה בי עשרה דאלו היה עשרה צריכין לה אסור שרא ליה רבא לאביי בתוס׳ כתבו וא״ת ומ״ש מחלתא בת תרי הרי דלא שרא ליה רבא לאביי לטלטולי כדאיתא במס׳ שבת ותירצו דהתם בחלתא אין דרכם לטלטלה והילכך כל שגדולה ע״י אדם קובע לו מקום ואסור לטלטל בשבת אבל כאן שדרכם לטלטלם כל שעה לסגור הדלת אף בשבת מטלטלין כיון שיש תורת כלי עליה וכענין שאמרו בפמוטות של בית רבי דאפילו ניטלין בעשרה בני אדם מטלטלין אותן בשבת וכן עיקר ורש״י ז״ל כן פי׳ שהיה בה משוי לעשרה בני אדם מטלטלין אות׳ בשבת וכן עיקר. זו תורת כלי עליה פרש״י זכרונו לברכה שהיתה ראויה לישב עליה: זיל כרוך בודייא ושייר בה טפי שתסתלק המחצלאות מעליהם ערב של ערב שבת לא תסלקנה כלה משם אלא הוי גללו וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פירש דלהוי עליה שם אהל ולמחר פשטה עליה והוי תוספת אהל ושרי עכ״ל ז״ל: וכתבו בתוספו׳ שנראה מן הלשון הזה שהוא אומר שלא יהדק בכך המחצלת הרבה ויעשה בענין שיהא ברחב העגול טפח באהל ואמרו בתוספו׳ דשייר בה טפח לא משמע הכין אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חוזר העיגול ולא מחזי כאהל ולמחר כשהיא פורסה לא מחזי כמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה וכן עיקר ונראה שאף לשון רש״י ז״ל אפשר להלום כפי׳ הזה:

וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו בשבת. פי׳ הרב רבי ישעיה ז״ל בפרק תולין שהוילון אינו עשוי לצל כדי שיהא חשוב אהל אלא שמעמידין אותו כנגד הפתח לצניעות בעלמא או להגן מן השמש והרוח לפיכך מותר שאינו נקרא אהל אלא מלמעלה וכשהוא עושה מן הצד בעבור מחיצה כגון במחיצות סוכה או ברשות היחיד דודאי חייב מדרבנן משו׳ בונה אבל לצניעו׳ בעלמא או להגן מן הרוח והשמש מותר שאין אהל אלא מלמעלה עכ״ל ז״ל:

כילת חתני׳ מותר פירש נקט כילת חתנים מפני ששאר כילו׳ על הרוב הן פירושו׳ ע״ג קנופות שיש לד׳ רגלים ויש להם גג והוי אהל אבל כילת חתנים היא ע״ג נקיטין והכילה משופעת לכאן ולכאן כמין ואין לה גג ולא אמרן אלא בשפועה טפח פרש״י ז״ל כי כשתמדוד למטה שתחתיה מכנגד אמצעית הכילה עד שפת היריעה שהוא בצד המטה לא תמצא שם טפח ולפיכך מותר דהוי כלה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל אם הרחיבה בכדי שיש טפח מכנגד אמצעיתה ועד מקום שפת הכילה הוי השפוע חשוב כאהל דשפועי כאהלים דמי והקשה הוא ז״ל כי היאך אפשר שלא יהא ברחב המטה שני טפחי׳ ותירץ כי המטה רחבה כמשפטה ונקלטין הרבה יוצאין לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים מנקלטה שבראש׳ לנקלט׳ שברגליה ופירש על המטה שתים שלש כילות קטנות סמוכות שאין בכל אחת טפח. וכתבו בתוספו׳ כי לדבריו ז״ל אע״ג דאין בין זו לזו ג׳ טפחים מותר לעשותן ואע״ג דלעיל גבי כיפי דארב׳ אמרינן דכיון שהן פחו׳ משלשה מצטרפין למהוי אהל דכל פחו׳ משלשה כלבוד דמי. התם הואי לקולא להתיר תוספת אהל עראי דחשבינן להני דעבידי מבעוד יום שנצטרפו ונעשו אהל ויהא מותר להוסיף עליה׳ אבל לחשבן כאהל למי שבא לפרשן כן בשבת לא אמרינן שיצטרפו בפחות משלשה להיות אהל עראי שא״כ אסור למתוח שני חוטין תוך שלשה טפחים משום עשיית אהל ואין זה עולה על הדעת. ויש מרבותי הצפרתים זכרונו לברכה שפירש דמשכחת לה אפילו בכילה אחת ובמטה א׳ שהיא רחבה וה״ק והוא שאין בשיפועה שלמעל׳ מעשר׳ טפחים טפח אחד ואף על גב דלמטה מעשרה טפחים מתרחב השפוע ליותר מטפח אין בכך כלום לפי שאין חשיב טפח אהל בפחו׳ מגוב׳ עשר׳:

נגר הנגרר ר״ל שקשור אחורי הדלת אבל אינו תלוי אלא שהחבל ארוך כל כך שהנגר נגרר בארץ עד שאדם שומטו ומניחו בקרן זוית הרי זה כמי שלא נקשר שאין כאן היכר שלנעילה הוא עומד והרי הוא כנותנו שם מתחלה ונראה כבונה ונועלין בו במקדש אחר שהוא קשור ששבות בעלמא הוא אבל לא במדינה והמונח ר״ל שאינו קשור כלל לא ביום ולא בלילה אפי׳ במקדש אסור ור׳ יהודה מתיר במונח במקדש ובנגרר אף במדינה הואיל וקשור הוא. ופרשו בגמרא שכל שאינו נגרר אעפ״י שראשו מגיע לארץ לר׳ יהודה אף במדינה מותר אבל כל שאינו לא קשור ולא תלוי והוא הדין לקשור אלא שהוא נגרר בארץ עד שאדם שומטו משם במדינה אסור. והלכה כר׳ יהודה. וקשור זה שהוא מתיר פרשו בגמרא דוקא שקשור בדלת עצמה אבל אם נקשר במזוזת הדלת אין כאן הוכחא שלנעילה הוא עומד. ואם היה ניטל באגדו בחבל חזק מותר בכל ענין אפי׳ היה תלוי בבריח שאדם סוגרו בו תמיד מוכיח עליו שלנעילה הוא עומד אבל בקשר חלוש לא. והוא שאמרו רב אחא איקלע לנהרדעא חזייה לההוא דהוה קטיר בגמ׳ אמר דין לא ניטרוק ר״ל שלא ינעול בו אחר שאין קשורו אלא בגמי. היה נקב בגופו של נגר והיה מסמר יוצא ממנו ויש נקב בדלת עובר כל עביו של דלת עד שכשאדם פותח תוחב את הנגר באותו מסמר לנקב הדלת העובר לצד חוץ והוא הנקרא נשמט אסור שזהו בנין גמור ולא עוד אלא אפי׳ לא היה נקב הדלת עובר לצד חוץ אלא עד מקצת עוביו של דלת הרי מכל מקום הוא נראה כבונה ואסור ואם עשה לו בית יד עד שהוא נעשה כבוכנא מותר שתכונתו מוכחת עליו שלשם כלי נעשה ולא לבנין וכן כלים גדולים שמלאכתם לאיסור שמותר לטלטלם לצורך גופם ומקומם אפי׳ היו רבים צריכים בטלטולם מחמת גדלם הרי הם מטלטלים לסמכם לדלת להעמידה ננעלת וכבר ביארנוה במסכת שבת פרק כלים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עוד בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

כבר ביארנו במסכת שבת שאין עושין אהל עראי ביום טוב ואין צריך לומר בשבת אבל מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. מעתה כיפי דארבא והם כעין מעגלים הנקראים צירקליש ונועצים הספינה מכאן ומכאן כדרך שנועצים שנושאים את המת בתוכה לפרוס את הטלית עליה ואף בספינה נועצין אותם ראשו אחד בדופן זה מחצי אמה לחצי אמה על פני כל הספינה ופורסין עליהם בגדים ומחצלות להגין מפני החום או הצנה או הגשמי׳ וכל שיש בעובי הכיפים טפח ונעצם מבעוד יום הרי הוא אהל ואין פריסת המחצלות עליהם אלא תוספת אהל. וכן הדין אם אין בהם טפח אלא שהם נעוצים בפחות משלשה שתורת לבוד מחברם. וכן כל שמתיירא על צאנו בימות החמה ורוצה לעשות להם מחיצה ביום מפני החמה ורוצה לסלקה בלילה כדי שישאפו את האויר פורס מחצלת מבעוד יום וכורכה סמוך לשקיעת החמה ומשייר בה אהל טפח ולמחר פורשה לגמרי ואינו אלא מוסיף:

וילון העשוי כנגד הפתח לצניעות בעלמא ולא מתורת אהל מותר לנטותו ולפרקו שכל שנעשה מן הצד לצניעות בעלמא אין עליו תורת אהל כלל:

כילה שאין בגגה טפח וכן אין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח מותר לנטותה ולפרקה בשבת. ואפי׳ היה שפועה כמה ששפועי אהלים לא כאהלים ושפועה הוא מנקדת האמצע עד מקום ששפת היריעה כלה:

בא"ד ומתני' דלעיל דדלת שבמוקצה כו' דבעי שיהיו גבוהים מן כו' עכ"ל משום דהשתא דהך מתניתין דגלוסטרא אתיא שפיר כר' יהודה אית לן למימר דהך סתמא דמתני' דלעיל מיניה דלת שבמוקצה אתיא נמי כרבי יהודה דכוותיה פסקינן והא דבעי התם שיהיו גבוהים מן הארץ ואסור בנגררת והכא התיר רבי יהודה בנגר הנגרר משום דהתם הוה באינו ניטל באגודו ולכך צריך שיהיו גבוהים מן הארץ דאי הוה התם ניטל באגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו תלוי בעיברא דדשא מתיר ר"י כדמוכח הכא לקמן וצ"ל דדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה לא הוה כקשור בדלת גופיה אלא כתלוי בעיברא דדשא דאי הוה כקשור בדלת גופיה א"נ דאינו ניטל באגודו ואפילו נגרר שרי ר"י במתני' כדמוכח לקמן דר"י מתיר בקשור בדלת אפילו אינו ניטל באגודו אפילו נגרר ודו"ק:

בד"ה לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח פ"ה שיש כילות קטנות סמוכות כו' עכ"ל עיין בפ' תולין שכתבו התוס' פי' זה ועוד פי' אחר ועיין בזה בחידושנו שם:

בא"ד אבל לא מסתבר שיחשב בכה"ג עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת כו' עכ"ל צ"ע לפי זה יהא מותר לכתחלה לנטות בשבת הכיפין בפחות מג' דלענין לאסור עשיית אהל בשבת לא אמרינן לבוד ואח"כ יהא מותר ג"כ לפרוס מחצלת עליהן דלא הוי אלא כמוסיף אהל ואמאי קאמר למחר מביא מחצלת כו' דמשמע דהכיפין אסור לנטות בשבת ודו"ק: