Talmud Builders

    Nazir 48b

    Back to index

    English translation — Nazir 48b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If so, what is the meaning when the verse states: “For his father, or for his mother” (Numbers 6:7)? It emphasizes that it is to bury his father and to bury his mother that he may not become impure; however, he may become impure to bury a met mitzva .

    2The baraita questions the need for this derivation: Even if the verse had not stated this halakha , I have a way of deriving it by right, i.e., logically, with an a fortiori inference: General prohibitions are stated in the Torah with regard to a High Priest contracting impurity from a corpse, i.e., “neither shall he go in to any dead bodies” (Leviticus 21:11), and similar general prohibitions are stated with regard to a nazirite: “He shall not come near to a dead body” (Numbers 6:6). The baraita explains: Just as the general prohibitions stated with regard to a High Priest teach that it is to bury his father that he may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva , so too, the general prohibitions stated with regard to a nazirite indicate that it is for his father that he may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva . Accordingly, there is no need for the derivation from the phrase “for his father or for his mother.”

    3The baraita refutes this proof: Or perhaps you can go this way and accept a different interpretation: General prohibitions are stated with regard to a common priest contracting impurity imparted by a corpse, i.e., “there shall none defile himself for the dead among his people” (Leviticus 21:1), and general prohibitions are stated with regard to a nazirite. Just as the general prohibitions stated with regard to a common priest teach that he may become impure to bury his father (Leviticus 21:2), so too, the general prohibitions stated with regard to a nazirite say that he may become impure to bury his father. Perhaps a nazirite is compared to a common priest, not a High Priest.

    4Since one cannot learn from the general prohibitions, one must revert to the previous derivation: The verse states with regard to a nazirite: “He shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7), which indicates that he may become impure to bury a met mitzva . The baraita raises a difficulty with this last proof: One requires this verse for the halakha itself, to say that a nazirite, unlike a common priest, may not become impure to bury his father. How, then, can one learn from here that he may become impure to bury a met mitzva ?

    5Rather, the baraita explains as follows: The superfluous phrase “for his father” serves to say that he may not become impure to bury his father, and all the more so for his other relatives. The phrase “for his brother” teaches that he may not become impure to bury his brother but he may become impure to bury a met mitzva . “And for his mother”; this phrase is for a verbal analogy in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, that a nazirite may contract ritual impurity of types other than a corpse.

    6As for the phrase “and for his sister,” it is used for that which is taught in a baraita , as it is taught in a baraita : “And for his sister”; what is the meaning when the verse states this with regard to a nazirite? This detail is apparently superfluous, as the halakha that a nazirite may not become impure to bury a relative has already been derived.

    7The baraita continues: Rather, the term “and for his sister” teaches the following: If someone went to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son, which are particularly stringent positive mitzvot, as their neglect is punished by karet , and he hears that a relative of his had died, one might have thought that he should become impure to bury his dead relative and abandon his performance of the mitzva. You can say in response that he may not become impure, as one is not permitted to neglect the obligation of the Paschal offering or circumcision, even to bury a close relative.

    8The baraita continues: One might have thought that he may not become impure even to bury a met mitzva . The verse states: “For his sister.” It is only for his sister or another close relative that the nazirite may not become impure, but he does become impure to bury a met mitzva . Since the verse had already taught that a nazirite may not become impure to bury a relative but does become impure to bury a met mitzva in an ordinary circumstance, the additional term “and for his sister” teaches that the same halakha applies even when he is going to perform an important mitzva.

    9Rabbi Akiva says that this verse dealing with a nazirite should be explained differently. “He shall not come near to a dead body” (Numbers 6:6) teaches the following: “Body”; these are the distant people. “Dead”; these are the close relatives. The subsequent verse stresses that “for his father or for his mother” he may not become impure; however, he does become impure to bury a met mitzva .

    10The next term in the verse, “for his brother,” indicates that even if he was a High Priest and he was also a nazirite, he may not become impure to bury his brother, but he may become impure to bury a met mitzva . As for the term “for his sister,” this is used to teach that which is taught in a baraita : If one was going to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son and encountered a met mitzva , the obligation to bury the corpse takes precedence over the other important mitzva.

    11The Gemara asks: And according to the derivation of Rabbi Akiva, from where does he derive the halakha of the verbal analogy of Rabbi Yehuda HaNasi that a High Priest may contract impurities other than the impurity of a corpse? How does Rabbi Akiva derive this halakha ?

    12The Gemara answers: Rabbi Akiva could have said to you: Since the Master said that if someone was a High Priest and also a nazirite, it is to bury his brother that he may not become impure but he does become impure to bury a met mitzva , one can therefore argue: What difference is it to me if he was only a High Priest, and what difference is it to me if he was both a nazirite and a High Priest? Once the Torah has stated that a nazirite may contract other forms of ritual impurity, the same halakha applies equally to a nazirite who is also a High Priest.

    13The Gemara asks: And according to the derivation of Rabbi Yishmael, from where does he derive that a High Priest who is also a nazirite must become impure to bury a met mitzva ? The Gemara answers: Since the Merciful One permits one prohibition with regard to a met mitzva , either that of a High Priest or that of a nazirite, what difference is it to me if one prohibition is permitted, and what difference is it to me if two prohibitions are permitted? Once the Torah has permitted both a High Priest and a nazirite to contract ritual impurity to bury a met mitzva , it makes no difference if a single prohibition or two prohibitions are involved.

    14The Gemara asks further: If so, why do I need the term “his sister”? The Gemara answers: It might enter your mind to say that when the Merciful One permits the contracting of impurity to bury a met mitzva , this is in the case of a nazirite and a priest, each of which involves a negative prohibition not to become impure. However, with regard to circumcision and the Paschal offering, whose neglect entails the punishment of karet , perhaps one should not become impure to bury a met mitzva . The verse therefore teaches us that one must become impure even if this forces him to neglect a mitzva whose neglect is punishable by karet .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומה ת"ל אביושאם אתה אומר מן הכלל הייתי אומר לך עד שאתה דן כו' או כלך לדרך זו נאמר כלל בכהן הדיוט לנפש לא יטמא כו' אף כלל האמור בנזיר יהא מיטמא לכך הוצרך לומר בנזיר דלאביו לא יטמא:

    נאמרו כללות בכ"געל כל נפשות מת לא יבא ונאמר כלל בנזיר על נפש מת דכל נפש במשמע בין קרובים בין רחוקים מה כלל האמור בכ"ג כו' אף כלל האמור בנזיר לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה:

    והא מיבעי ליה לאביוכלומר ועכשיו נמצאת אתה דן שצריך לומר בנזיר שלא יטמא לאביו ממש והואיל ואינו מיותר לכך מהיכן אתה דן דנזיר מיטמא למת מצוה:

    אלאמהיכן אתה לומד ממה שאמר לאחיו שאינו צריך דהשתא לאביו אינו מיטמא לשאר קרובין לא כ"ש ולאחיו מה ת"ל אלא לומר דלאחיו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:

    ולאמו אתא ליה לג"שלמילף מינה אמו האמורה בכהן גדול לכדרבי וכדלעיל וגבי כ"ג ליכא למימר דהא דכתיב ביה ולאביו דלאביו ממש הוא דקאתי [דלא] יטמא לו דכיון דעל כל נפשות מת לא יבא לא אתא אלא בקרובים כדפירש ברישא דשמעתא שמע מינה דלאביו מייתר ליה וקאתא למימר דלאביו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:

    ולאחותודכתיב גבי נזיר למה לי:

    לכדתניא הרי שהיה נזיר והולך למול את בנו ולשחוט את פסחווהאי דנקיט להו אהדדי היינו משום דמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו:

    ת"ל ולאחותווקאתא לאשמועינן דאע"ג דאזיל לדבר מצוה למצות מילה ופסח דאית בהו כרת אפי' הכי יניח מצות מילה ופסח ומיטמא למת מצוה:

    ר"ע אומרכשהוא אומר על נפש הרי רחוקין אמורין וכשהוא אומר מת הרי קרובין אמורין לאביו ולאמו מה ת"ל אלא לאביו ולאמו אינו מיטמא כו' ור"ע לא משמע ליה מאמו כלום אלא אגררא דאמר מאביו נסבה קרא:

    ולאחיו מה ת"ל שאם היה כ"ג ונזיר כו'דסד"א היכא דלא הוה ליה אלא נזיר או כהן ליטמא למת מצוה אבל היכא דהוה נזיר וכ"ג דאית ביה תרי אימא לא קמ"ל:

    ולאחותו לכדתניא הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו כו':

    ולר"ע ג"ש לכדרבי מנא ליהדכ"ג מיטמא בנגעו ובזיבתו של אביו דאילו לדידיה לא משמע ליה מלאמו כלל הא קאמר דאגררא נסבה קרא:

    אמר לך כיון דאמינא שאם היה כ"ג ונזיר לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה - וכתיב ביה בכ"ג ונזיר לא יטמא להם במותם אבל מיטמא בנגעם ובזיבתם:

    מה לי כ"ג לחודיה מה לי כ"ג כשהוא נזירדמיטמא בנגעו ובזיבתו של אביו כ"ש דכ"ג לחודיה מותר ליטמא בנגעם ובזיבתם:

    מה לי חד לאו מה לי תרי לאויןדכיון דמישתרי ליה לגבי מת מצוה חד לאו אישתרי ליה נמי בתרי לאוי כגון כ"ג ונזיר:

    ולאחותו למה ליכלומר א"כ דלר' ישמעאל נפקא ליה כ"ג ונזיר משום מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי אחותו למה לי למישרי פסח ומילה אכתי איצטריכא ולאחותו ס"ד כו':

    נזיר 48 עמוד ב

    1הא מה ת"ל ״לאביו ולאמו״, לאביו ולאמו הוא דלא מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.

    2עד שלא יאמר יש לי בדין: נאמרו כללות בכ"ג ונאמרו כללות בנזיר. מה כללות האמורות בכ"ג לאביו אינו מיטמא, אבל מיטמא למת מצוה, אף כללות האמורות בנזיר לאביו אינו מיטמא, אבל מיטמא למת מצוה.

    3או כלך לדרך זו: נאמרו כללות בכהן הדיוט, ונאמרו כללות בנזיר. מה כללות האמורות בכהן הדיוט מיטמא לאביו, אף כללות האמורות בנזיר מיטמא לאביו.

    4ת"ל ״לאביו ולאמו לא יטמא״, הא למת מצוה מיטמא. הא מיבעי ליה לומר שאין מיטמא לאביו?

    5אלא: ״לאביו״ לומר שאין מיטמא לאביו. ״לאחיו״ אינו מיטמא הא למת מצוה מיטמא. ״ולאמו״ לגזרה שוה, לכדרבי.

    6״ולאחותו״, לכדתניא. דתני' ״לאחותו״ מה ת"ל׃

    7הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ושמע שמת לו מת יכול יטמא? אמרת: ״לא יטמא״.

    8יכול לא יטמא למת מצוה, ת"ל ״לאחותו״ לאחותו הוא דאינו מיטמא, הא למת מצוה מיטמא.

    9ר"ע אומר: ״נפשות״ אלו הרחוקין, ״מת״ אלו הקרובין, ״לאביו ולאמו״ אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.

    10״לאחיו״ שאם היה כ"ג והוא נזיר, לאחיו אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה. ״לאחותו״, כדתניא: הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו'.

    11ולרבי עקיבא, גזירה שוה דרבי, מנליה?

    12אמר לך: כיון דאמר מר אם היה כ"ג ונזיר, לאחיו אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה מה לי כ"ג לחודיה, מה לי נזיר וכ"ג׃

    13ולרבי ישמעאל, כהן גדול והוא נזיר מנליה? כיון דשרא רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאו, מה לי תרין לאוין.

    14״אחותו״ למה לי? סלקא דעתך אמינא כי שרא רחמנא למת מצוה נזיר וכהן, דאיסור לאוי הוא. אבל מילה ופסח, דכרת לא יטמא למת מצוה, קמ"ל׃

    Tosafot

    ועד שלא יאמר יש לי בדין נאמרו כללות בכ"געל כל נפשות מת לא יבא ונאמר כללות בנזיר על (כל) נפש מת לא יבא מה כללות האמורות בכ"ג וכו' תימה והיכי בעי למילף נזיר מכ"ג לענין מת מצוה והא איכא למיפרך מה לכ"ג שכן אינו מביא קרבן על טומאתו כדפרכינן לעיל ופי' הר"ם דלאו לענין מת מצוה בעי למילף אלא בא לומר דלאביו ולאמו בנזיר מייתר דאגופיה לא איצטריך דלכתוב כללות לחודייהו על נפש מת לא יבא וממילא ידעינן דהיינו קרובים נמי דילפינן להו מכללות דכ"ג או כלך לדרך זו נאמר כלל בכהן הדיוט לנפש לא יטמא בעמיו כו' ושפיר איצטריך לגופיה והאי דקאמר אף כללות דאמרינן בנזיר מיטמא למת מצוה היינו כלומר מיתורא דאביו דלא איצטריך לגופיה וכן מוכח בתר הכי:

    האי מיבעי ליה לאביו ולאמו ממששאינו מיטמא לאביו ממש אין ה"נ דאיצטריך לאביו וכיון דאפיקתיה מכללא דכהן הדיוט שמיטמא לאביו אוקמיה אכללא דכ"ג שאינו מיטמא לקרובים ואייתר לו לאמו ולאחיו ולאחותו לאמו לג"ש תימה כיון דאמו דכהן גדול מופנה כדאמרינן לעיל למה לי תו (למופנה) הפנאה מאמו דנזיר וי"ל אליבא דר' ישמעאל קיימא (לן) דאית ליה פרק המפלת (נדה כב:) מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא יש להשיב דמה לנזיר שאין קדושתו קדושת עולם וישנו בשאלה:

    לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוהלג"ש לא מצי למידרשיה דלא כתיב לאחיו בכ"ג וכ"ת אמאי לא קאמר הש"ס הדרשות על סדר הכתוב ולומר לאמו לגזירה שוה שהיא מוקדמת בקרא ולאחיו לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה אלא לפי מה שפירשתי לעיל דאי לאו דידעינן מת מצוה מקרא אחרינא לא הוה מוקמי' גזירה שוה דאמו לכדרבי לנגעם ולזיבתם אלא הוה ממעטינן מאמו מת מצוה להכי קאמר דמת מצוה ידעינן מלאחיו לגבי נזיר אייתר ליה אמו על כרחיך לג"ש:

    ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו וכו' אמרת לא יטמא - אף בעושה פסח ומילה [גרידא] בלא נזיר וכ"ג משום דלא אתי עשה דטומאה שאין בה כרת ודחי עשה דפסח ומילה שיש בהם כרת כך פי' בקונטרס בזבחים פרק טבול יום (זבחים דף ק.) ובסנהדרין (דף לה.) ובברכו' (דף כ.) מפורש באורך:

    ר"ע אומר נפש אלו הרחוקיןדסברא הוא לאוקמיה קרא קמא ברחוקים ומת הכתוב אחרי כן מייתר לאוסרן אף בקרובים דסבירא ליה לר"ע דאפילו לא כתיב מת בנפש ליכא למיטעי לאוקמי בבהמה אי משום דרשא דלא יבא דמטמא באהל משמע אי משום דאע"ג דאיקרי נפש בהמה נפש סתמא לא איקרי ועוד דלא מצינו בהמה מוזכרת גבי טומאה רק בלשון נבילה:

    לאביו ולאמו לא מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוהלקמן קעביד צריכותא בין אביו ובין אמו וצריכי תרווייהו למיכתב למעוטי מת מצוה לאחיו שאם היה כ"ג ונזיר דמיטמא למת מצוה דכולהו פרטי מיותרים לר"ע הלכך כולהון צריכי אבל לא מצריך קרא לכהן הדיוט דכהן הדיוט מיטמא לקרובים דין הוא דטופיינא דכהן הדיוט דקדושתו קדושת עולם אינו מעלה ומוריד לגבי מת מצוה ולא איצטריך קרא [אלא] לכהן גדול ונזיר:

    ולאחותו כדתניא וכו' ור"ע ג"ש דרבי מנא ליהפי' דהא ליכא הפנאה כלל דהנהו פרטי דנזיר דרשי' לכולהו ולאביו ולאמו דכ"ג נמי (כדאמרינן) דאיצטריכו למת מצוה תרוייהו כי היכי דצריכי תרוייהו בנזיר למת מצוה ומשני כיון דאמר מר היינו ר"ע לאחיו דאם היה כ"ג ונזיר לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה מהשתא תיפוק לן מהכא דכ"ג ואפי' נזיר מיטמא למת מצוה וכ"ש כ"ג גרידא ומהשתא מייתר לן אביו ואביו בכ"ג לגזירה שוה וצריך למכתב שניהם אביו ואמו בכ"ג כדעביד לקמן צריכותא בנזיר לר"ע מאביו ואמו דנזיר ה"נ בעי למיעבד צריכותא מאביו ואמו דכ"ג וא"ת ואכתי אינו מופנה אלא מצד כ"ג דאילו בנזיר צריך למת מצוה וי"ל דסבירא ליה לר"ע מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין אבל לר' ישמעאל לעיל ודאי צריך להפנותן משני צדדין דאיהו לטעמיה בפרק המפלת (נדה כב:) דסבירא ליה למידין ומשיבין כדפירש' לעיל:

    ולר' ישמעאל כ"ג והוא נזיר מנא ליההיכא דאית ביה שתי קדושות דלדידיה לא אייתר לאחיו דנזיר לכ"ג שהוא נזיר כיון דלית ליה מת אלו הקרובין א"כ איצטריך אביו לגופיה לאשמועינן אפילו לקרובין לא יטמא ולאמו לגזירה שוה ולאחיו למישרי מת מצוה ולאחותו כדתניא ומשני כיון דשרי רחמנא חד לאו במת מצוה בנזיר לחודיה או בכ"ג לחודיה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין:

    ולאחותו למה ליפירוש לרבי ישמעאל דבשלמא לר"ע כיון דצריך קרא להיכא דאית ביה קדושת כ"ג והוא נזיר ולא אמר מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין ה"נ איצטריך קרא מיותר דאחותו שידחה מ"מ עשה דפסח ומילה אע"ג שיש בהן כרת אלא לרבי ישמעאל דאין לו חילוק בין חד לאו לשני לאוין היה סבור נמי דאין לו חילוק בכרת ומשני דבהא ודאי מודה רבי ישמעאל דסד"א כי שרא רחמנא למת מצוה נזיר וכהן דחד לאו הוא כלומר לית ביה כרת אבל פסח ומילה דכרת לא יטמא למת מצוה קמ"ל אחותו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Shita Mekubetzet

    אמו לגזרה שוהתימא הואיל ומופנה מצד אחד מצד דכהן גדול כדאמר לעיל הא אמרינן פרק המפלת דמופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין. וי"ל דמכל מקום דחיק לאשכוחי שתהא אמו מופנה משני צדדין דאמרינן התם דאי משכח מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין שבקינן מופנה מצד אחד וגמרינן מופנה משני צדדין. ונראה דהכא אינו מופנה כי אם מצד אחד דאית ליה לר' ישמעאל צריכות דבסמוך דאי אשמעינן אביו הוה אמינא אביו הוא דאינו מטמא משום דחזקה בעלמא. והשתא ניחא דאיצטריך לאמו בנזיר לגופיה. אבל לאמו דכהן גדול מופנה דכיון דגלי רחמנא בנזיר שאין חילוק באביו ואמו הוא הדין בכהן גדול. תוספי הרא"ש ז"ל:

    לכרתניא ולאחותוולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך כו'. ישראל שהיה (לו) הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו. ושמע שמת לו מת יכול יטמא. שהרי מצוה הוא ליטמא לקרובים ואפילו הוא כהן הדיוט. אמרת לא יטמא. כלומר אין כאן מצוה ליטמא לקרובים ולדחות פסח ומילה דשייך בהו כרת. יכול לא יטמא. גם למת מצוה כשם שאינו מטמא לקרובים. תלמוד לומר לאחותו. קרא יתירא הוא לומר דלאחותו דוקא אינו מטמא כשהולך לשחוט פסחו אבל למת מצוה הוא מטמא. הרב עזריאל ז"ל:

    ר' עקיבא אומר נפש אלו הרחוקיםדסברא הוא לאוקומי דוקא ברחוקים מידי דהוה אכהן הדיוט. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ור' עקיבא גזרה שוה לכדרבי מנא ליהדלדידיה אינו מופנה כל עיקר דמצריך בנזיר לאביו ולאמו ותרוייהו למת מצוה והכי נמי למבעי בכהן גדול תרוייהו למת מצוה דמוכח כיון דאמר ר' עקיבא מת אלו הקרובים אם כן בעי תרוייהו למת מצוה דאי לאביו גרידא למה לו להזכיר כלל לאמו. אלא בעי תרוייהו ואם כן בכהן גדול בעי תרוייהו וגזרה שוה מנא ליה. הרב עזריאל ז"ל:

    מה לי כהן גדול לחודיה ומה לי כהן גדול ונזירדכיון דכהן גדול ונזיר מיטמא למת מצוה כל שכן כהן גדול לחודיה ולא איצטריך אמו דכהן גדול להתירו במת מצוה ומופנה הוא לגזרה שוה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: וכסבר ר' עקיבא מופנה מצד אחד אין משיבין אי נמי משיבין וליכא פירכא. הרב עזריאל ז"ל:

    ומשני כיון דפסח ומילה אית בהו כרת אימא לא ליטמא אפילו למת מצוה קא משמע לן. ומפסח ומילה לא אייתי כהן גדול ונזיר דשמא אית בהו חומרא דליתא בהנך. הרב עזריאל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 48b

    Nazir 48b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 266 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומה ת"ל אביו שאם אתה אומר מן הכלל הייתי אומר לך עד שאתה דן כו' או כלך לדרך זו נאמר כלל בכהן הדיוט לנפש לא יטמא כו' אף כלל האמור בנזיר יהא מיטמא לכך הוצרך לומר בנזיר דלאביו לא יטמא:

    נאמרו כללות בכ"ג על כל נפשות מת לא יבא ונאמר כלל בנזיר על נפש מת דכל נפש במשמע בין קרובים בין רחוקים מה כלל האמור בכ"ג כו' אף כלל האמור בנזיר לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה:

    והא מיבעי ליה לאביו כלומר ועכשיו נמצאת אתה דן שצריך לומר בנזיר שלא יטמא לאביו ממש והואיל ואינו מיותר לכך מהיכן אתה דן דנזיר מיטמא למת מצוה:

    אלא מהיכן אתה לומד ממה שאמר לאחיו שאינו צריך דהשתא לאביו אינו מיטמא לשאר קרובין לא כ"ש ולאחיו מה ת"ל אלא לומר דלאחיו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:

    ולאמו אתא ליה לג"ש למילף מינה אמו האמורה בכהן גדול לכדרבי וכדלעיל וגבי כ"ג ליכא למימר דהא דכתיב ביה ולאביו דלאביו ממש הוא דקאתי [דלא] יטמא לו דכיון דעל כל נפשות מת לא יבא לא אתא אלא בקרובים כדפירש ברישא דשמעתא שמע מינה דלאביו מייתר ליה וקאתא למימר דלאביו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:

    ולאחותו דכתיב גבי נזיר למה לי:

    לכדתניא הרי שהיה נזיר והולך למול את בנו ולשחוט את פסחו והאי דנקיט להו אהדדי היינו משום דמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו:

    ת"ל ולאחותו וקאתא לאשמועינן דאע"ג דאזיל לדבר מצוה למצות מילה ופסח דאית בהו כרת אפי' הכי יניח מצות מילה ופסח ומיטמא למת מצוה:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 48b · Sefaria

    Tosafot

    ועד שלא יאמר יש לי בדין נאמרו כללות בכ"ג על כל נפשות מת לא יבא ונאמר כללות בנזיר על (כל) נפש מת לא יבא מה כללות האמורות בכ"ג וכו' תימה והיכי בעי למילף נזיר מכ"ג לענין מת מצוה והא איכא למיפרך מה לכ"ג שכן אינו מביא קרבן על טומאתו כדפרכינן לעיל ופי' הר"ם דלאו לענין מת מצוה בעי למילף אלא בא לומר דלאביו ולאמו בנזיר מייתר דאגופיה לא איצטריך דלכתוב כללות לחודייהו על נפש מת לא יבא וממילא ידעינן דהיינו קרובים נמי דילפינן להו מכללות דכ"ג או כלך לדרך זו נאמר כלל בכהן הדיוט לנפש לא יטמא בעמיו כו' ושפיר איצטריך לגופיה והאי דקאמר אף כללות דאמרינן בנזיר מיטמא למת מצוה היינו כלומר מיתורא דאביו דלא איצטריך לגופיה וכן מוכח בתר הכי:

    האי מיבעי ליה לאביו ולאמו ממש שאינו מיטמא לאביו ממש אין ה"נ דאיצטריך לאביו וכיון דאפיקתיה מכללא דכהן הדיוט שמיטמא לאביו אוקמיה אכללא דכ"ג שאינו מיטמא לקרובים ואייתר לו לאמו ולאחיו ולאחותו לאמו לג"ש תימה כיון דאמו דכהן גדול מופנה כדאמרינן לעיל למה לי תו (למופנה) הפנאה מאמו דנזיר וי"ל אליבא דר' ישמעאל קיימא (לן) דאית ליה פרק המפלת (נדה כב:) מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא יש להשיב דמה לנזיר שאין קדושתו קדושת עולם וישנו בשאלה:

    לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה לג"ש לא מצי למידרשיה דלא כתיב לאחיו בכ"ג וכ"ת אמאי לא קאמר הש"ס הדרשות על סדר הכתוב ולומר לאמו לגזירה שוה שהיא מוקדמת בקרא ולאחיו לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה אלא לפי מה שפירשתי לעיל דאי לאו דידעינן מת מצוה מקרא אחרינא לא הוה מוקמי' גזירה שוה דאמו לכדרבי לנגעם ולזיבתם אלא הוה ממעטינן מאמו מת מצוה להכי קאמר דמת מצוה ידעינן מלאחיו לגבי נזיר אייתר ליה אמו על כרחיך לג"ש:

    ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו וכו' אמרת לא יטמא - אף בעושה פסח ומילה [גרידא] בלא נזיר וכ"ג משום דלא אתי עשה דטומאה שאין בה כרת ודחי עשה דפסח ומילה שיש בהם כרת כך פי' בקונטרס בזבחים פרק טבול יום (זבחים דף ק.) ובסנהדרין (דף לה.) ובברכו' (דף כ.) מפורש באורך:

    ר"ע אומר נפש אלו הרחוקין דסברא הוא לאוקמיה קרא קמא ברחוקים ומת הכתוב אחרי כן מייתר לאוסרן אף בקרובים דסבירא ליה לר"ע דאפילו לא כתיב מת בנפש ליכא למיטעי לאוקמי בבהמה אי משום דרשא דלא יבא דמטמא באהל משמע אי משום דאע"ג דאיקרי נפש בהמה נפש סתמא לא איקרי ועוד דלא מצינו בהמה מוזכרת גבי טומאה רק בלשון נבילה:

    לאביו ולאמו לא מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לקמן קעביד צריכותא בין אביו ובין אמו וצריכי תרווייהו למיכתב למעוטי מת מצוה לאחיו שאם היה כ"ג ונזיר דמיטמא למת מצוה דכולהו פרטי מיותרים לר"ע הלכך כולהון צריכי אבל לא מצריך קרא לכהן הדיוט דכהן הדיוט מיטמא לקרובים דין הוא דטופיינא דכהן הדיוט דקדושתו קדושת עולם אינו מעלה ומוריד לגבי מת מצוה ולא איצטריך קרא [אלא] לכהן גדול ונזיר:

    ולאחותו כדתניא וכו' ור"ע ג"ש דרבי מנא ליה פי' דהא ליכא הפנאה כלל דהנהו פרטי דנזיר דרשי' לכולהו ולאביו ולאמו דכ"ג נמי (כדאמרינן) דאיצטריכו למת מצוה תרוייהו כי היכי דצריכי תרוייהו בנזיר למת מצוה ומשני כיון דאמר מר היינו ר"ע לאחיו דאם היה כ"ג ונזיר לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה מהשתא תיפוק לן מהכא דכ"ג ואפי' נזיר מיטמא למת מצוה וכ"ש כ"ג גרידא ומהשתא מייתר לן אביו ואביו בכ"ג לגזירה שוה וצריך למכתב שניהם אביו ואמו בכ"ג כדעביד לקמן צריכותא בנזיר לר"ע מאביו ואמו דנזיר ה"נ בעי למיעבד צריכותא מאביו ואמו דכ"ג וא"ת ואכתי אינו מופנה אלא מצד כ"ג דאילו בנזיר צריך למת מצוה וי"ל דסבירא ליה לר"ע מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין אבל לר' ישמעאל לעיל ודאי צריך להפנותן משני צדדין דאיהו לטעמיה בפרק המפלת (נדה כב:) דסבירא ליה למידין ומשיבין כדפירש' לעיל:

    ולר' ישמעאל כ"ג והוא נזיר מנא ליה היכא דאית ביה שתי קדושות דלדידיה לא אייתר לאחיו דנזיר לכ"ג שהוא נזיר כיון דלית ליה מת אלו הקרובין א"כ איצטריך אביו לגופיה לאשמועינן אפילו לקרובין לא יטמא ולאמו לגזירה שוה ולאחיו למישרי מת מצוה ולאחותו כדתניא ומשני כיון דשרי רחמנא חד לאו במת מצוה בנזיר לחודיה או בכ"ג לחודיה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 48b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אמו לגזרה שוה תימא הואיל ומופנה מצד אחד מצד דכהן גדול כדאמר לעיל הא אמרינן פרק המפלת דמופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין. וי"ל דמכל מקום דחיק לאשכוחי שתהא אמו מופנה משני צדדין דאמרינן התם דאי משכח מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין שבקינן מופנה מצד אחד וגמרינן מופנה משני צדדין. ונראה דהכא אינו מופנה כי אם מצד אחד דאית ליה לר' ישמעאל צריכות דבסמוך דאי אשמעינן אביו הוה אמינא אביו הוא דאינו מטמא משום דחזקה בעלמא. והשתא ניחא דאיצטריך לאמו בנזיר לגופיה. אבל לאמו דכהן גדול מופנה דכיון דגלי רחמנא בנזיר שאין חילוק באביו ואמו הוא הדין בכהן גדול. תוספי הרא"ש ז"ל:

    לכרתניא ולאחותו ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך כו'. ישראל שהיה (לו) הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו. ושמע שמת לו מת יכול יטמא. שהרי מצוה הוא ליטמא לקרובים ואפילו הוא כהן הדיוט. אמרת לא יטמא. כלומר אין כאן מצוה ליטמא לקרובים ולדחות פסח ומילה דשייך בהו כרת. יכול לא יטמא. גם למת מצוה כשם שאינו מטמא לקרובים. תלמוד לומר לאחותו. קרא יתירא הוא לומר דלאחותו דוקא אינו מטמא כשהולך לשחוט פסחו אבל למת מצוה הוא מטמא. הרב עזריאל ז"ל:

    ר' עקיבא אומר נפש אלו הרחוקים דסברא הוא לאוקומי דוקא ברחוקים מידי דהוה אכהן הדיוט. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ור' עקיבא גזרה שוה לכדרבי מנא ליה דלדידיה אינו מופנה כל עיקר דמצריך בנזיר לאביו ולאמו ותרוייהו למת מצוה והכי נמי למבעי בכהן גדול תרוייהו למת מצוה דמוכח כיון דאמר ר' עקיבא מת אלו הקרובים אם כן בעי תרוייהו למת מצוה דאי לאביו גרידא למה לו להזכיר כלל לאמו. אלא בעי תרוייהו ואם כן בכהן גדול בעי תרוייהו וגזרה שוה מנא ליה. הרב עזריאל ז"ל:

    מה לי כהן גדול לחודיה ומה לי כהן גדול ונזיר דכיון דכהן גדול ונזיר מיטמא למת מצוה כל שכן כהן גדול לחודיה ולא איצטריך אמו דכהן גדול להתירו במת מצוה ומופנה הוא לגזרה שוה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: וכסבר ר' עקיבא מופנה מצד אחד אין משיבין אי נמי משיבין וליכא פירכא. הרב עזריאל ז"ל:

    ומשני כיון דפסח ומילה אית בהו כרת אימא לא ליטמא אפילו למת מצוה קא משמע לן. ומפסח ומילה לא אייתי כהן גדול ונזיר דשמא אית בהו חומרא דליתא בהנך. הרב עזריאל:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 48b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ולאחותו וכו' למדין ומשיבין לפנינו הגירסא שם בנדה דר"י ס"ל למדין ואין משיבין:

    Gilyon HaShas on Nazir 48b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 48, Amud Bet, about 266 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “הא מה ת"ל ״לאביו ולאמו״, לאביו ולאמו…”

    2. Segment 234 words

      Opens “עד שלא יאמר יש לי בדין: נאמרו…”

    3. Segment 324 words

      Opens “או כלך לדרך זו: נאמרו כללות בכהן…”

    4. Segment 416 words

      Opens “ת"ל ״לאביו ולאמו לא יטמא״, הא למת…”

    5. Segment 517 words

      Opens “אלא: ״לאביו״ לומר שאין מיטמא לאביו. ״לאחיו״…”

    6. Segment 66 words

      Opens “״ולאחותו״, לכדתניא. דתני' ״לאחותו״ מה ת"ל…”

    7. Segment 717 words

      Opens “הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את…”

    8. Segment 815 words

      Opens “יכול לא יטמא למת מצוה, ת"ל ״לאחותו״…”

    9. Segment 917 words

      Opens “ר"ע אומר: ״נפשות״ אלו הרחוקין, ״מת״ אלו…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “״לאחיו״ שאם היה כ"ג והוא נזיר, לאחיו…”

    11. Segment 116 words

      Opens “ולרבי עקיבא, גזירה שוה דרבי, מנליה?…”

      Named: רבי עקיבא.

    12. Segment 1225 words

      Opens “אמר לך: כיון דאמר מר אם היה…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “ולרבי ישמעאל, כהן גדול והוא נזיר מנליה?…”

      Named: רבי ישמעאל.

    14. Segment 1425 words

      Opens “״אחותו״ למה לי? סלקא דעתך אמינא כי…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 48b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026