Talmud Builders

    Nazir 29a

    Back to index

    English translation — Nazir 29a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1said that Reish Lakish said: The purpose is in order to educate him in mitzvot, to teach him how to observe the mitzva of naziriteship. The Gemara asks: If so, even a woman as well should be able to impose naziriteship on her son for educational purposes. The Gemara answers: Reish Lakish holds that a man is obligated to educate his son in mitzvot, but a woman is not obligated to educate her son in mitzvot.

    2The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite, for that reason one can understand the ruling of the mishna, which indicates that for his son, yes, a father can vow that he should be a nazirite, but with regard to his daughter, no, he cannot do so, as a halakha learned by tradition cannot be questioned. However, according to the opinion of Reish Lakish, a father should even be able to impose naziriteship upon his daughter for the sake of her education. Why does the mishna specify a son? The Gemara answers that Reish Lakish holds: A father is obligated to educate his son, whereas he is not obligated to educate his daughter, and for this reason he cannot vow that she should be a nazirite.

    3The Gemara asks another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that it is a halakha with regard to a nazirite, this is why the mishna indicates that with regard to naziriteship, yes, a father can impose a vow upon his son, but with regard to other vows, no, he cannot do so. However, according to the opinion of Reish Lakish, who says it is for the son’s education, a father should even be able to impose regular vows upon him as well. Why does the mishna specify naziriteship?

    4The Gemara answers: According to Reish Lakish the tanna of this mishna is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to ask whether a father can impose regular vows of a mitzva where there is no deprivation of the son when he fulfills his father’s vow, but even with regard to naziriteship, where there is deprivation of his son, as the son must refrain from wine and shaving, even so the father is obligated to educate him, and therefore he can vow in this manner too.

    5The Gemara asks another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: If he objected, or his relatives objected for him, the naziriteship is canceled, as the transmitted halakha may be that the acquiescence of the relatives is necessary.

    6The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that this vow serves educational purposes, is this really in the power of the relatives to say to the father: Do not teach him mitzvot? The Gemara answers: Reish Lakish holds that with regard to any education that is not important, e.g., the optional mitzva of naziriteship, the son is not amenable to the suffering he must endure for this purpose, and therefore he or his relatives can object.

    7The Gemara raises a further difficulty: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, it is due to that reason that the son must shave all of his hair at the conclusion of his naziriteship, despite the fact that he thereby performs the rounding of the corners of his head, in violation of the prohibition: “You shall not round the corners of your heads” (Leviticus 19:27). Since a halakha transmitted to Moses from Sinai has the status of Torah law, a minor nazirite shaves despite this prohibition.

    8The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason the vow of naziriteship takes effect is in order to educate him in mitzvot, and it applies only by rabbinic law, how does he explain the fact that this nazirite performs the rounding of the head? How does a naziriteship, which is by rabbinic law, override a Torah prohibition?

    9The Gemara answers: Reish Lakish holds that the rounding of the entire head is prohibited only by rabbinic law, as the Torah itself prohibited shaving only the corners of the head, and the mitzva of education also applies by rabbinic law. And therefore the mitzva of education, which is by rabbinic law, comes and overrides the prohibition against rounding the head, which likewise applies by rabbinic law.

    10The Gemara continues to ask along the same lines: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, this is why when he shaves at the conclusion of his naziriteship he brings an offering, as the halakha is that the minor is a nazirite in all regards, which means his offering is obligatory, like that of an adult nazirite.

    11The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason is in order to educate him in mitzvot, the minor’s offering is not a Torah obligation, which means that he brings non-sacred animals into the Temple courtyard for slaughter. The Gemara answers: Reish Lakish holds that the prohibition against slaughtering non-sacred animals in the Temple courtyard does not apply by Torah law but by rabbinic law, and therefore this prohibition is disregarded due to the importance of the son’s education.

    12The Gemara asks yet another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, this is why when the son becomes ritually impure he brings an offering of birds, and the priest may eat the bird sin-offering that was killed by means of pinching, nipping the neck of the bird, rather than by regular slaughter. This permits a bird to be eaten only in the case of a proper bird offering.

    13The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason the vow takes effect is to educate the son in mitzvot, in this case the priest eats an unslaughtered animal carcass. If the son is not obligated to bring the offering, the priest will be eating a bird that was killed in a manner that does not render it fit for consumption, which means it has the status of an unslaughtered carcass.

    14The Gemara answers: Reish Lakish holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who holds that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law. Rather, by Torah law birds are fit to be eaten no matter how they are killed, and it was the Sages who decreed that they must be slaughtered. And he also maintains that the prohibition against bringing non-sacred animals for slaughter in the Temple courtyard does not apply by Torah law. Consequently the rabbinic mitzva of education overrides these prohibitions, as they too are rabbinic.

    15The Gemara asks: And does Rabbi Yosei hold this opinion? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: From where is it derived that the bird sin-offering that comes due to uncertainty is not eaten? The verse states: “And they who have an issue, whether a male or a female” (Leviticus 15:33), which juxtaposes a female to a male: Just as a male brings an offering for a definite sin, i.e., for a transgression he is sure he committed inadvertently, so too, a female brings an offering for a definite sin. And just as a male brings a provisional guilt-offering for his uncertain transgression, so too, a female brings an offering for her case of uncertainty.

    16And furthermore: Just as a male brings an animal for his uncertain transgression, a ram as a guilt-offering, from the same type from which he brings a definite sin-offering, an animal sin-offering, so too, a female brings the same type for her case of uncertainty from the same type from which she brings for a definite offering, i.e., a bird if she is a zava or gave birth. This leads to the following question: If so, one can continue this line of thought: Just as a male brings an offering and it is eaten, so too, a female brings an offering and it should be eaten when she sacrifices an offering for uncertain childbirth. With regard to this case you say:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וריש לקיש אמרטעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות:

    ואי משום חינוך אפילו אשהתהא מדרת את בנה בנזיר:

    בשלמא רבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא - דהכי היא הלכה ואין משיבין כלל:

    אלא לריש לקיש אפילו בתונמי ליהוי נזירה:

    בנזיר איןלשון נזירות אדם יכול להזירו כדהויא הלכה למשה מסיני ובלשון נדרים לא:

    לא מיבעיא בשאר נדריםכגון להדירו להביא קרבן דלית ליה ניוול דמותר לשתות ביין דיכול להדירו:

    אלא אפילו בנזירות כובכולה שמעתא גרסינן אלא דריש לקיש וספרים שכתוב בהן ר' יוסי בר' חנינא שבשתא היא:

    היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביודכי היכי דהלכה היא שהאיש מזיר את בנו הכי נמי הלכה שיכולין למחות:

    אלא לריש לקיש כל כמיניהון דקרוביןדאמרי ליה לא תיגמריה מצות:

    קסברריש לקיש כל חינוך דלא חשיבי ליה כגון חינוך דנזירות דבזיונא הוא דקא מגלח ראשו לא ניחא ליה לבריה ומשום הכי יכולים למחות:

    אהכימותר לו לגלח ואע"ג דעביד הקפה וקעבר על לאו דלא תקיפו דהכי הוא הלכה למשה מסיני:

    אלא לריש לקישהיכי עבר על הקפה דהוי מדאורייתא משום חינוך:

    קסבר הקפת כל הראשלא מיתסר אלא מדרבנן ואתי חינוך כו':

    אהכי מגלח ומייתי קרבןולית ביה משום חולין בעזרה:

    אלא לריש לקישדאמר דלא הוי טעם אלא משום חינוך כיון דלא חל עליה נזירות מדאורייתא אישתכח דקא מייתי חולין לעזרה:

    כי קא מיטמא מייתי צפרים ואכיל כהן מליקהולית ביה לא משום חולין לעזרה ולא משום מליקה דהכי הלכה למשה מסיני:

    אלא לריש לקישכיון דמדאורייתא לא מיחייב בנזירות אשתכח דקמייתי חולין לעזרה וקא אכיל כהן נבילה:

    ה"ג סבר לה כר' יוסי ברבי יהודה דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא - והילכך כיון דמדאורייתא לא בעי שחיטא לא חשיבא נבילה ולא מייתי חולין לעזרה דאיסור חולין בעזרה ליתיה לרבי יוסי אלא מדרבנן ולמאן דקא מתרץ ידע ליה הכי היכא אמר רבי יוסי הכי:

    מנין לחטאת העוף שבאה על הספקכגון דלידה או דזיבה שאינה נאכלת:

    תלמוד לומרוהדוה בנדתה והזב את זובו:

    להקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבןבהמה על ודאי אכל חלב בשוגג וה"ה לודאי זיבה אף נקבה מביאה קרבן על ודאי לידה חטאת העוף:

    מה זכר מביאאשם תלוי על ספק אף נקבה מביאה קרבן על ספק לידה אבל עדיין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין העוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי שלעולם מביאין בהמה אף נקבה ממין העוף שמביאה על הודאי מביאה נמי על ספק לידה וזיבה:

    מה זכר מביא קרבןעל הספק ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקבה שמביאה קרבן מן העוף על ספק יהא נאכל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 29 עמוד א

    1אמר ריש לקיש: כדי לחנכו במצות. אי הכי, אפי' אשה נמי! קסבר: איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה׃

    2בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא אלא לריש לקיש אפילו בתו קסבר בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה׃

    3בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי בנזירות אין בנדרים לא אלא לריש לקיש אפילו נדרים נמי׃

    4לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בנדרים דלית ליה ניוול אלא אפילו בנזירות דאית ליה ניוול אפילו הכי חייב לחנכו׃

    5בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו׃

    6אלא לרבי יוסי בר' חנינא אמר ריש לקיש כל כמיניהון קרובים דאמרין ליה לא תיגמריה מצות קסבר כל חינוך דלא חשיב לא ניחא ליה׃

    7בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר משום הכי מגלח ועביד הקפה׃

    8אלא לר' יוסי בר' חנינא אמר ר"ל כדי לחנכו במצות הא קעביד הקפה׃

    9קסבר הקפת כל הראש מדרבנן וחינוך מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן׃

    10בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי מגלח מייתי קרבן׃

    11אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות הא קא מייתי חולין לעזרה קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא׃

    12בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפרין ואכיל כהן מליקה׃

    13אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש הא קאכיל נבילה׃

    14קסבר כרבי יוסי בר' יהודה דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא׃

    15וסבר רבי יוסי הכי והתניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק. שאינה נאכלת תלמוד לומר (ויקרא טו, לג) והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק׃

    16ומה זכר ממין שהוא מביא על הודאי מביא על הספק אף נקבה ממין שהיא מביאה על הודאי מביאה על הספק אי מה זכר מביא קרבן ונאכל! אף נקבה מביאה קרבן ונאכל אמרת:

    Tosafot

    כדי לחנכוומדרבנן:

    בנו אין בתו לאדכך הלכה היא בנו דשייך במצות לכשיגדל מוטל על האב לחנכו אבל בתו לא תימה הא דאמר בעלמא (יבמות דף קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו והאמר [ריב"ח] אף לחנכו לעשות מצוה מוטל על האב וי"ל דחינוך לא שייך אלא להזהירו לעשות ולקיים מצוה אבל להזהיר מלעבור אין זה חינוך וההוא דפרק בתרא דיומא (דף פב.) היינו קיום מצוה ועניתם עוד אומר ר"י דחינוך לא שייך אלא באב אבל באיניש אחרינא לא שייך והכא אמרינן בתו לא והתם אמרינן אחד תינוק ואחד תינוקת מחנכין אותם להתענות ביוה"כ וצריך לחלק בדבר:

    בנדריםלא אשכחן דאינו מדיר בנו בנדרים כגון להביא קרבן או שקבל עליו לקיים מצות סוכה ולולב:

    קסבר כל חינוך דלא חשיבכגון חינוך דנזירות בזיוני הוא דמגלח שערו ולא ניחא [ליה לבניה] הילכך יכול למחות ויש גורסין דלא חשיבא וה"פ כל חינוך הוא להחשיבו וזה בזיונא הוא לו מש"ה מגלח:

    ועביד הקפהכלומר ושרי לעשות הקפה דהלכה הוא:

    הקפת כל הראש מדרבנןדמן התורה מותר:

    והא מייתי חולין בעזרהכשמלאו ימי נזירות טהרתו דמייתי חטאת דאינו בא בנדבה דמעולה ושלמים לא קשיא דבאים בנדבה:

    קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתאבין בהבאתן ובין דשרי לאוכלם וכן מותר להביא [הלחם והזרוע בשלה] מן האיל ולהניף בעזרה והאימורים של חטאת איכא למימר יעלם לשם עצים והדם יזרוק לשם שמים ועולה ושלמים יעשה לשם נדבה:

    משום הכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפוריןדמשמע לי' מדיר בנו בנזיר דכל תורת נזיר עליו ואם מיטמא מביא ציפורי' אחד לעולה ואחד לחטאת ונאכל:

    קסבר רבי יוסי בר' חנינא אין שחיטה לעוף מן התורהולא צריכא אלא נחירת סימנין להוציא הדם דרך הסימנים ומכי מולק והוציא הדם תו לא צריך:

    ה"ג וסבר רבי יוסי בר' חנינא הכי והתניא א"ר יוסי בר' חנינא וכו' - ולא גריס ר"ח דרבי יוסי ברבי חנינא אמורא הוא ולא תנא וגרס (ר"ח) הכי סבר לה כרבי יוסי בר' יהודה דאמר אין שחיטה לעוף וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא סבר כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר לקמן ומיהו לא אשכחנא בעלמא דאית ליה הכי אלא מהא דאמר לקמן עד מתי מדיר בנו בנזיר עד שיגיע לעונת נדרים ואיכא חד לישנא בש"ס דמפרש [טעמיה] דסבר כדי לחנכו במצות וא"כ לדידי' זקוק לומר כל מה שאמרנו לרבי יוסי ברבי חנינא דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ורבינו תם מפרש דאין לשבש הספרים דהא רבי יוסי בר' חנינא דשמעתין על כרחך תנא היה ואינו אותו שבש"ס שמוזכר באמורא שהרי אמר רשב"ל משום ר' יוסי בר' חנינא ור' יוסי בר' חנינא היה תלמיד דרבי יוחנן דאמר בפרק שלישי דסנהדרין (דף ל:) דרבי יוחנן סמכיה ואמר ליה אמור מה ששמעת ואיך אמר רשב"ל משמו אלא ודאי תרין הוו:

    וסבר רבי יוסי ברבי חנינא הכי והתניא מנין לחטאת [העוף] הבאה על הספק - כגון זב וזבה מספק ויולדת ואינה יודעת אם ולד הפילה אם רוח הפילה:

    לזכר ולנקבה ומקיש נקבה לזכרשהרי שוין הם בהך דינא דזכר מביא קרבן על הודאי כגון חטאת בהמה אם אכל חלב והא הדין נקבה דזה דבר פשוט בלא היקש הילכך נקיש מה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק וצ"ע דזה נמי דבר פשוט [דפרשה] באשם תלוי כתיב (כגון) גבי איש וגבי אשה דכל התורה כולה (ובע"א יש לפרש) בלשון זכר נאמרה ונראה לר"י דמיירי בזב שבא על הזבה מה הזכר מביא חטאת אף נקבה מביאה [חטאת] ומה הוא מביא נמי כשהוא ספק זב אף היא נמי מביאה חטאת עוף היכא שבא עליה כשהיא ספק זבה [והוא הדין דמצי למימר מה זכר וכו'] אף נקבה מביאה על הספק ספק זבה מביאה על הספק כמו בסמוך ומה זכר ממין שהוא מביא קרבן על הודאי דהיינו בהמה לחטאת הוא מביא על הספק דמביא בהמה לאשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי דהיינו חטאת העוף תביא על הספק עוף לחטאת וה"ה דמצי למימר כי היכי דמביא הוא אשם על [ספק] חלב [היא נמי] מייתי לספק זיבה חטאת העוף על הספק:

    אי מה זכר מביא קרבן ונאכלעל ספיקו דאשם תלוי נאכל אף נקבה כשמביאה על הספק יהיה נאכל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כשם שהאיש חייב לחנך את בנו במצות בזמן הראוי לפי ענין המצוה כמו שביארנו בראשון של חגיגה אף בבתו חייב לחנכה במה שראוי לה גם כן ועל הדרך שנאמרה בהדיא בתענית יום הכפורים בחנוך שעות שבהם וכן אם אין להם אב האם חייבת בכך ואין הכונה אלא להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בלבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו ומה שאמרו קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו אב ואם מיהא מצווין בכך מתורת חנוך ומ"מ דברים אלו כלם במצות שיש בהן חיוב אבל במצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חנוך עליו אלא אם ירצה יעשה על הדרך שביארנו ומשנתנו לא משום חנוך היא אלא מכח הלכת סיני שאלמלא כן היאך היו מגלחין אותו מכל וכל והרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שביארנו בתחלת יבמות ואע"פ שקטן הוא מ"מ לא היה להם לתקן בקטן דבר שהוא נאסר בגדול כל שאינו מצד מצות התורה וכן האיך היו מניחין לו להביא קרבנות טהרה והרי חולין בעזרה דאוריתא לדעתנו בין להקריב בין לאכל כמו שביארנו בראשון של פסחים וכל שכן שיש לדון היאך היה מביא קרבן טומאה שיש בה חטאת העוף ונמצא כהן אוכל טרפה אחר שאינה חטאת ראויה שהרי במליקה צריך לחתוך עצם המפרקת תחלה ומשנשברה המפרקת נעשית נבלה ואף כשהחזיר סימנין אחורי העורף שכשר בשחיטה מ"מ נבלה היא שאין שחיטה בצפורן מכשרת והרי שחיטת העוף מן התורה כמו שביארנו בשני של חולין אלא שמכח הלכת סיני הוא:

    חטאת העוף הבאה על הספק כגון על ספק זיבה וספק לידה ובאשה וכן על ספק זיבה באיש אינה נאכלת ואע"פ שמצינו בהמת אשם תלוי נאכלת אף על פי שבאה על הספק בחטאת העוף אינו כן ולענין ביאור גירסא דוקא סבר לה כרבי יוסי ברבי יהודה דקסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וכן דסבר חולין בעזרה לאו דאוריתא ומקשי וסבר ר' יוסי דחלין בעזרה לאו דאוריתא והתניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מנין לחטאת העוף הבאה על הספק כגון זב וזבה ויולדת שמביאין אותה על ספק זיבה ולידה ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מה זכר וכו' כלומר מצינו זכר שמביא קרבן על הודאי ר"ל חטאת חלב ודם וכיוצא בו ואף נקבה מצינו שהיא בדין זה וכן מצינו זכר מביא קרבן בהמה על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה וכן מצינו שהזכר ממין שהוא מביא על הודאי בחלב ודם מביא על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה כן תלמוד לומר וכו' והלשון אינו בא בדקדוק והענין הוא כך אי מה זכר ואף נקבה עמו מביאין קרבן על הספק ונאכל באשם תלוי שהוא קרבן בהמה אף נקבה ר"ל והוא הדין לזכר יהו מביאין לפעמים קרבן ספק בחטאת העוף ויהא נאכל ומפני שרוב הקנין באשה הוא קוראו סתם קרבן נקבה ותירץ בה לא אם אמרת בזכר ר"ל בקרבן שאתה מייחס את סתמו לזכר והוא קרבן בהמה שאין שם אלא ספק איסור אחד ר"ל של חולין בעזרה ובקרבן שאתה מייחס את סתמו לנקבה והוא קרבן העוף מוסיף עליו איסור נבלה ותירץ דאיסורי דרבנן קאמר שהם במליקה מיהא אין בה איסור תורה משום חלין בעזרה שלא נאמר כן אלא בשחיטה ראויה אבל הנוחר והמעקר אין בהן איסור תורה משום חולין בעזרה ומותרין בהנאה ומ"מ שינויא הוא וראוי לסמוך על סתם השמועה להיות חולין בעזרה בשחיטה ראויה מן התורה ואסורין בהנאה שהרי מן ההקש יוצא להם כן והקש דאוריתא היא:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 29a

    Nazir 29a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 320 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וריש לקיש אמר טעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות:

    ואי משום חינוך אפילו אשה תהא מדרת את בנה בנזיר:

    בשלמא רבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא - דהכי היא הלכה ואין משיבין כלל:

    אלא לריש לקיש אפילו בתו נמי ליהוי נזירה:

    בנזיר אין לשון נזירות אדם יכול להזירו כדהויא הלכה למשה מסיני ובלשון נדרים לא:

    לא מיבעיא בשאר נדרים כגון להדירו להביא קרבן דלית ליה ניוול דמותר לשתות ביין דיכול להדירו:

    אלא אפילו בנזירות כו בכולה שמעתא גרסינן אלא דריש לקיש וספרים שכתוב בהן ר' יוסי בר' חנינא שבשתא היא:

    היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו דכי היכי דהלכה היא שהאיש מזיר את בנו הכי נמי הלכה שיכולין למחות:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 29a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כדי לחנכו ומדרבנן:

    בנו אין בתו לא דכך הלכה היא בנו דשייך במצות לכשיגדל מוטל על האב לחנכו אבל בתו לא תימה הא דאמר בעלמא (יבמות דף קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו והאמר [ריב"ח] אף לחנכו לעשות מצוה מוטל על האב וי"ל דחינוך לא שייך אלא להזהירו לעשות ולקיים מצוה אבל להזהיר מלעבור אין זה חינוך וההוא דפרק בתרא דיומא (דף פב.) היינו קיום מצוה ועניתם עוד אומר ר"י דחינוך לא שייך אלא באב אבל באיניש אחרינא לא שייך והכא אמרינן בתו לא והתם אמרינן אחד תינוק ואחד תינוקת מחנכין אותם להתענות ביוה"כ וצריך לחלק בדבר:

    בנדרים לא אשכחן דאינו מדיר בנו בנדרים כגון להביא קרבן או שקבל עליו לקיים מצות סוכה ולולב:

    קסבר כל חינוך דלא חשיב כגון חינוך דנזירות בזיוני הוא דמגלח שערו ולא ניחא [ליה לבניה] הילכך יכול למחות ויש גורסין דלא חשיבא וה"פ כל חינוך הוא להחשיבו וזה בזיונא הוא לו מש"ה מגלח:

    ועביד הקפה כלומר ושרי לעשות הקפה דהלכה הוא:

    הקפת כל הראש מדרבנן דמן התורה מותר:

    והא מייתי חולין בעזרה כשמלאו ימי נזירות טהרתו דמייתי חטאת דאינו בא בנדבה דמעולה ושלמים לא קשיא דבאים בנדבה:

    קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא בין בהבאתן ובין דשרי לאוכלם וכן מותר להביא [הלחם והזרוע בשלה] מן האיל ולהניף בעזרה והאימורים של חטאת איכא למימר יעלם לשם עצים והדם יזרוק לשם שמים ועולה ושלמים יעשה לשם נדבה:

    6 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 29a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כשם שהאיש חייב לחנך את בנו במצות בזמן הראוי לפי ענין המצוה כמו שביארנו בראשון של חגיגה אף בבתו חייב לחנכה במה שראוי לה גם כן ועל הדרך שנאמרה בהדיא בתענית יום הכפורים בחנוך שעות שבהם וכן אם אין להם אב האם חייבת בכך ואין הכונה אלא להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בלבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו ומה שאמרו קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו אב ואם מיהא מצווין בכך מתורת חנוך ומ"מ דברים אלו כלם במצות שיש בהן חיוב אבל במצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חנוך עליו אלא אם ירצה יעשה על הדרך שביארנו ומשנתנו לא משום חנוך היא אלא מכח הלכת סיני שאלמלא כן היאך היו מגלחין אותו מכל וכל והרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שביארנו בתחלת יבמות ואע"פ שקטן הוא מ"מ לא היה להם לתקן בקטן דבר שהוא נאסר בגדול כל שאינו מצד מצות התורה וכן האיך היו מניחין לו להביא קרבנות טהרה והרי חולין בעזרה דאוריתא לדעתנו בין להקריב בין לאכל כמו שביארנו בראשון של פסחים וכל שכן שיש לדון היאך היה מביא קרבן טומאה שיש בה חטאת העוף ונמצא כהן אוכל טרפה אחר שאינה חטאת ראויה שהרי במליקה צריך לחתוך עצם המפרקת תחלה ומשנשברה המפרקת נעשית נבלה ואף כשהחזיר סימנין אחורי העורף שכשר בשחיטה מ"מ נבלה היא שאין שחיטה בצפורן מכשרת והרי שחיטת העוף מן התורה כמו שביארנו בשני של חולין אלא שמכח הלכת סיני הוא:

    חטאת העוף הבאה על הספק כגון על ספק זיבה וספק לידה ובאשה וכן על ספק זיבה באיש אינה נאכלת ואע"פ שמצינו בהמת אשם תלוי נאכלת אף על פי שבאה על הספק בחטאת העוף אינו כן ולענין ביאור גירסא דוקא סבר לה כרבי יוסי ברבי יהודה דקסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וכן דסבר חולין בעזרה לאו דאוריתא ומקשי וסבר ר' יוסי דחלין בעזרה לאו דאוריתא והתניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מנין לחטאת העוף הבאה על הספק כגון זב וזבה ויולדת שמביאין אותה על ספק זיבה ולידה ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מה זכר וכו' כלומר מצינו זכר שמביא קרבן על הודאי ר"ל חטאת חלב ודם וכיוצא בו ואף נקבה מצינו שהיא בדין זה וכן מצינו זכר מביא קרבן בהמה על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה וכן מצינו שהזכר ממין שהוא מביא על הודאי בחלב ודם מביא על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה כן תלמוד לומר וכו' והלשון אינו בא בדקדוק והענין הוא כך אי מה זכר ואף נקבה עמו מביאין קרבן על הספק ונאכל באשם תלוי שהוא קרבן בהמה אף נקבה ר"ל והוא הדין לזכר יהו מביאין לפעמים קרבן ספק בחטאת העוף ויהא נאכל ומפני שרוב הקנין באשה הוא קוראו סתם קרבן נקבה ותירץ בה לא אם אמרת בזכר ר"ל בקרבן שאתה מייחס את סתמו לזכר והוא קרבן בהמה שאין שם אלא ספק איסור אחד ר"ל של חולין בעזרה ובקרבן שאתה מייחס את סתמו לנקבה והוא קרבן העוף מוסיף עליו איסור נבלה ותירץ דאיסורי דרבנן קאמר שהם במליקה מיהא אין בה איסור תורה משום חלין בעזרה שלא נאמר כן אלא בשחיטה ראויה אבל הנוחר והמעקר אין בהן איסור תורה משום חולין בעזרה ומותרין בהנאה ומ"מ שינויא הוא וראוי לסמוך על סתם השמועה להיות חולין בעזרה בשחיטה ראויה מן התורה ואסורין בהנאה שהרי מן ההקש יוצא להם כן והקש דאוריתא היא:

    Meiri on Nazir 29a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    ואין אשה חייבת בבנה לחנכו והא דאמר בסוכה מעשה בהילני המלכה שישבה בסוכה ושבעה בניה קטנים עמה ואמרו התם שכל מעשיה על פי חכמים היו. יש לומר דשמא היה להם אב מישראל. אי נמי לרווחא דמלתא עשתה כן.

    אי קסבר בנו חייב לחנכו במצות כדי שיהא מלומד לעשות מצוה כשיגדיל אבל בתו אינה חייבת כל כך במצות שיחייב האב לחנכה. והא דאמר פרק שני אחד התינוק ואחד התינוקת מחנכין אותן להתענות ביום הכפורים. וי"ל דשמא חינוך דתענית שאני דדבר קל הוא לשמור בתו בכך. אבל לשומרה כל ימי הנזירות מטומאה ומיין אין דרך האב לשמור בתו כל כך ולא אטרחוה רבנן. ועוד יש לומר דשאני גבי תענית יום הכפורים שהאשה חייבת כמו האיש ולכך צריך להרגילה כדי לעשות כשתגדיל. תוספי הרא"ש ז"ל:

    אפילו נדרים נמי דנדרים נמי סייג לפרישות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    לא מיבעיא קאמר כלומר אין הכי נמי האב מדיר בנו בנדרים. והא דלא תני ליה הכא משום דלא איצטריך אלא נזירות נקט לרבותא דלא מיבעיא נדרים דליכא ניוול אם הוא מקיים רצון אביו. כגון אם מדיר ליתן צדקה שאמר קונם פירות הללו עליך אם אינך עושה סוכה ונוטל לולב ואתרוג ובהא ליכא ניוול. אלא אפילו נזירות דאיכא ניוול אם מקיים רצון אביו מצי מדיר ליה אביו וחייב לחנכו. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:

    כל כמינהון קרובים דאמרין לא תגמריה מצות כלומר למונעו מחינוך המצות. קסבר כל חינוך דלא חשיבה בזיון הוא ולא ניחא ליה. כל חינוך שאין קרובין מחשיבין אותו ביזוי ולא ניחא ליה לנער ולא רצו חכמים לתקן חינוך בזה שמא ישמע לקרוביו ויעבור על נזירותו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    קסבר כל חינוך דלאו חושביה שאין קרוביו ואוהביו מסבירין לשבח בזיונא ליה לנער. ולא הטריחוהו חז"ל להטריחו בעינוי כזה. ואית דגרסי כל חינוך לאחשוביה והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה. תוספי הרא"ש ו"ל.

    קסבר ריש לקיש כל חינוך דחשיבא בזיונא לא ניחא ליה הכי גרסינן והכי פירושו. כל חינוך שאינו חשוב שהקרובים אין מחשבין אותן חינוך מצוה כגון של נזירות שאינו אלא מכחיש עצמו ומצטער על פרישתו מן היין. בזיונא הוא ולא ניחא ליה לבן בהאי חינוך. ופירש ר"ת כל חינוך לאחשובי ותיבה אחת היא. והכי קאמר כל חינוך להחשיבו הוא והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה.

    בשלמא לר' יוחנן משום הכי מגלח בהיתר אף על גב דעביד הקפה דהלכה כך היא. אלא לריש לקיש הא קעביד הקפה. כשמגלח ראשו בתער בסוף ימי נזירותו וקעבר גדול המקיפו. הר' עזריאל ז"ל:

    6 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 29a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא עי' תוס' זבחים דף עז ע"ב ד"ה בדם:

    Gilyon HaShas on Nazir 29a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 29, Amud Aleph, about 320 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “אמר ריש לקיש: כדי לחנכו במצות. אי…”

    2. Segment 226 words

      Opens “בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 318 words

      Opens “בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 419 words

      Opens “לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בנדרים דלית…”

    5. Segment 513 words

      Opens “בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 624 words

      Opens “אלא לרבי יוסי בר' חנינא אמר ריש…”

      Named: רבי יוסי.

    7. Segment 712 words

      Opens “בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 813 words

      Opens “אלא לר' יוסי בר' חנינא אמר ר"ל…”

    9. Segment 913 words

      Opens “קסבר הקפת כל הראש מדרבנן וחינוך מדרבנן…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1121 words

      Opens “אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    12. Segment 1216 words

      Opens “בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר…”

      Named: רבי יוחנן, רבן ציפרין.

    13. Segment 1311 words

      Opens “אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “קסבר כרבי יוסי בר' יהודה דאין שחיטה…”

      Named: רבי יוסי.

    15. Segment 1554 words

      Opens “וסבר רבי יוסי הכי והתניא ר' יוסי…”

      Named: רבי יוסי, רבי יהודה, רבן על.

    16. Segment 1632 words

      Opens “ומה זכר ממין שהוא מביא על הודאי…”

      Named: רבן ונאכל.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 29a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026