Talmud Builders

    Nazir 45a

    Back to index

    English translation — Nazir 45a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abaye continues: Now consider the Gate of Nicanor, where all those lacking atonement stand to bring their offerings; where is it located? In the gates of the Levites. Three camps are detailed in the verses, each having its own restrictions as to who may or may not enter them (see Numbers, chapter 5). The verses speak of the camps of the Jewish people in the wilderness, and the Sages taught that the statuses of certain areas of Jerusalem corresponded to those camps. The camps in the wilderness were the Israelite camp, the Levite camp, and the camp of the Divine Presence. They correspond to Jerusalem, the Temple Mount, and the Temple itself. The Gate of Nicanor had the status of the Levite camp.

    2Abaye continues: But isn’t it taught in a baraita ( Tosefta , Kelim 1:8) that one who is impure due to contact with a corpse is permitted to enter the Levite camp; and not only one impure from a corpse, but even a corpse itself may be brought inside the Levite camp, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). The baraita explains: What is the meaning of “with him”? The phrase “with him” indicates that Joseph’s bones were taken within Moses’s boundary, with him in the Levite camp. This demonstrates that even a corpse may be brought into the Levite camp. If so, certainly a nazirite who was impure from contact with a corpse and who has been sprinkled and immersed may enter there. Consequently, the halakha that a nazirite must wait until the eighth day to sacrifice his offerings cannot be due to a prohibition against entering the Gate of Nicanor. One can similarly infer that the halakha that a zav who has immersed may not bring his offerings before the eighth day is not because he is prohibited from entering the Gate of Nicanor.

    3Rather, Abaye says: The baraita should be understood slightly differently than suggested by the assembly of Rav Natan bar Hoshaya: One who immersed himself that day to release himself from the status of a zav , i.e., a full-fledged zav , who experienced three emissions, not merely two, is considered like a zav with regard to the prohibition against entering the Levite camp. But the reason for this prohibition is not that a zav who immersed himself that day may not enter the Levite camp. Rather, granted that he is permitted to enter the Levite camp in terms of his impurity, even so, since he is lacking atonement, as he has yet to sacrifice his offerings, he may not enter the Levite camp.

    4Abaye elaborates: The reason he may not enter is that the Torah states with regard to a zav : “And he shall come before the Lord to the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 15:14), and if he is standing in the Levite camp, at the Gate of Nicanor, when he brings his offerings, why does the Torah call it “the Tent of Meeting”? Rather, this verse must be coming to say: Just as there, with regard to the Tent of Meeting itself, i.e., the camp of the Divine Presence, one who is lacking atonement may not enter there, so too, with regard to the Levite camp as well, one who is lacking atonement may not enter there.

    5The Gemara asks: And from where do we derive that one who lacks atonement may not enter there, i.e., the camp of the Divine Presence? The Gemara answers: As it is taught in a baraita : The Torah states with regard to the prohibition against an impure person entering the Tabernacle: “He shall be impure; his impurity is yet upon him” (Numbers 19:13). The phrase “he shall be impure” serves to include one who immersed himself that day in the prohibition against entering the Temple. “His impurity is yet upon him” serves to include one who lacks atonement, who is prohibited from entering the camp of the Divine Presence until he has sacrificed his offerings of purity.

    6MISHNA: With regard to a nazirite’s shaving of purity after the completion of his term of naziriteship, how is it performed? He would bring three animals: One for a sin-offering, one for a burnt-offering, and one for a peace-offering. And he slaughters the peace-offering and shaves his hair after he slaughters them. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar says: He would shave only after he slaughtered the sin-offering, as the sin-offering precedes the other offerings in all places, and therefore he sacrifices the sin-offering first. He shaves his hair after he slaughters this offering. And if he shaved after the sacrifice of any one of the three of them, he has fulfilled his obligation after the fact.

    7Rabban Shimon ben Gamliel says: If a nazirite brought three animals without specifying which of them was for which offering, the one that is fit for a sin-offering, i.e., a female sheep in its first year, is sacrificed as a sin-offering; that which is fit for a burnt-offering, a male sheep in its first year, is sacrificed as a burnt-offering; and that which is fit for a peace-offering, a ram, i.e., a male sheep over the age of one year, is sacrificed as a peace-offering.

    8GEMARA: The Gemara first addresses the opinion of Rabbi Yehuda, whose reasoning was not stated in the mishna. The Sages taught that when the Torah states: “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting” (Numbers 6:18), the verse is speaking of the peace-offering, as the phrase “the entrance to the Tent of Meeting” alludes to a peace-offering, as it is stated: “And if his offering is a sacrifice of peace-offering… and he shall slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:1–2).

    9Do you say the verse is speaking of the peace-offering, i.e., that the nazirite shaves after bringing his peace-offering? Or perhaps it is only teaching that he shaves at the actual entrance to the Tent of Meeting, at the gate to the Sanctuary, as indicated by a literal reading of the verse? You can say in response: If so, that is a degrading manner of service, to shave at the entrance to the Sanctuary.

    10Rabbi Yoshiya says: This proof is not necessary, as the Torah states: “And you shall not ascend by steps to My altar, so that you should not reveal your nakedness upon it” (Exodus 20:23). If the Torah is concerned about the disrespect to the altar presented by normal human behavior, then by an a fortiori inference the Torah prohibits acting in a degrading manner by shaving at the entrance to the Sanctuary.

    11A different version of this derivation is stated in the midrash to the Torah portion of Naso . The Torah states: “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting, and shall take the hair of his consecrated head and put it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offering” (Numbers 6:18). Rabbi Yoshiya says: The verse is speaking of the peace-offering. Or perhaps it is only teaching that he shaves at the actual entrance to the Tent of Meeting? If so, the Torah said: “And you shall not ascend by steps to My altar” (Exodus 20:23). By an a fortiori inference with regard to this matter it is derived that he should not shave at the entrance to the Tent of Meeting. Rather, the verse is speaking of the peace-offering.

    12Rabbi Yitzḥak says: It is not necessary to cite an indirect proof that a nazirite may not shave at the entrance to the Sanctuary, as the verse states with regard to a nazirite: “And he shall take the hair of his consecrated head and put it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offering” (Numbers 6:18). The verse is referring to one who has not yet performed only the stages of taking and placing his shaven hair under the pot of the peace-offering, which is outside the Sanctuary. These two stages are the only ones he lacks; he does not have to do any other action. That excludes this one, a nazirite who shaved at the entrance to the Sanctuary, as he has not yet performed three actions, taking, bringing the hair from one sanctified area to another, and placing his shaven hair under the pot of the peace-offering.

    13Some say a different version of this statement. Rabbi Yitzḥak says: The verse is referring to the peace-offering. He clarifies his assertion: Do you say the verse is speaking of the peace-offering, or is it teaching only that he shaves at the actual entrance to the Tent of Meeting? The verse states: “And he shall take the hair of his consecrated head and put it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offering” (Numbers 6:18). This indicates that in the same place where he would cook the peace-offering, outside the courtyard, there he would shave.

    14Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Eliezer that the verse “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting” (Numbers 6:18) is referring to the time rather than the place of his shaving, i.e., this verse teaches that as long as the entrance to the Tent of Meeting is not open, he may not shave. He may shave only during those hours when the entrance to the Sanctuary is open.

    15Rabbi Shimon Shezuri says: The phrase “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting” does not refer to the place of his shaving. Rather, the masculine form of the word nazirite serves to emphasize that this applies to a male nazirite and not a female nazirite. A woman does not shave her head in the Sanctuary,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מכדי שערי ניקנורששם עולין כל מחוסרי כפרה כדגרסינן במסכת סוטה בפרק קמא (דף ז.) מעלין אותה לשערי מזרח לשער ניקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים וה"ה לשאר מחוסרי כפרה כגון זבין וזבות כדמפרש התם בגמ':

    [היכא] הוו קיימי בשערי לוייהואילו במחנה לוייה אפי' מת עצמו היה יכול ליכנס והאי נזיר טמא מת הוה ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש אלא מדהכא לאו דווקא התם נמי לאו דווקא לגבי זב ואפילו לא העריב שמשו כיון דטבל יכול ליכנס לשם:

    ה"ג לעולם טבול יום של זב כזב דמי ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל ואי במחנה לוייה קאי אמאי קרי ליה כו' - כלומר דחבריה דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי ליה לאביי לעולם טבול יום של זב כזב דמי ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטביל' והערב שמש קאי אלא בכפרה תליא מילתא והאי דקא מותבית לך מנזיר טמא מת שנטמא דאינו יכול ליכנס שם והרי מת עצמו יכול ליכנס הא לא קשיא אע"ג דשאר טמאי מתים יכולים ליכנס במחנה לוייה האי נזיר טמא מת אינו יכול ליכנס משום מחוסר כפרה והא נמי דאמרת [דכתיב] אל פתח אהל מועד דאתה סבור דבעזרה משתעי קרא דהיינו מחנה לוייה משום הכי קא פרכת מכדי שער ניקנור כו' הא לא הוי דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא מאי קרי ליה אהל מועד הא תניא (יומא דף סא.) אהל מועד זה היכל אלא להכי כתב אהל מועד למימרא מה התם בהיכל מחוסר כפרה לא עייל והכי משמע אימתי ובא לפני ה' דהיינו במחנה לוייה בזמן שהוא ראוי לבא אל אהל מועד דהביא כפרתו הא אם לא הביא כפרתו לא וא"ת והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור ששם מזין על הבהמות הא לא קשיא דביאה במקצת לאו שמה ביאה:

    מנלןדמחוסר כפרה לא עייל:

    דתני' טמא יהיה לרבות טבול יוםשאינו צריך להביא כפרה:

    לרבות מחוסר כפרהואע"ג דהעריב שמשו אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו:

    מתני' שהחטאת קודמ' בכל מקוםכדכתיב (ויקרא ה׳:ח׳) והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקיימא לן (זבחים דף צ:) דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה הואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה:

    ולא פירשאיזה מהן לחטאת:

    הראויה לחטאתכגון כבשה נקבה בת שנתה:

    הראויה לעולהכבש זכר בן שנתו:

    והראויה לשלמיםאיל בן שתי שנים:

    גמ' ת"ר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדברעל השלמים הוא אומר שיהא מגלח שהרי נאמר כאן פתח אהל מועד ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד אלא לשלמים בלבד בשביל שהן דורון וכדרב יהודה אמר שמואל ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול מכאן לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שפסולין (ערובין דף ב.):

    או אינו אלא פתח אהל מועדבפתח ההיכל יהא מגלח ולא במקום אחר:

    אמרת אם כןשלא יהא מגלח אלא בפתח ההיכל זהו דרך בזיון ואי אתה רשאי:

    רבי יאשיה אומר אינו צריךלומר מכאן שאסור דרך בזיון דמדוכתא אחריתי נפקא כדכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי אלא דרך כבש שלא לגלות בשר ערוה עליו ק"ו שלא ינהוג בו דרך בזיון:

    ר' יצחק אומר אינו צריךלומר דמשום שהוא בזיון לא יגלח אפתח היכל שאפי' לא יהא בו בזיון אינו יכול לגלח אלא מבחוץ דכתיב ולקח את שער ראש נזרו וגו':

    יצא זהשאם יהא מגלח על פתח היכל שמחוסר לקיחה והבאה לעזרה ונתינה תחת הדוד הלכך אינו יכול לגלח אלא בצד הדוד של שלמים והאי דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר:

    אבא חנן אומרלכך נאמר בו פתח שאינו יכול לגלח כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח:

    נזיר ולא נזירהשהאשה לא מגלחת בעזרה אלא במדינה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 45 עמוד א

    1מכדי שערי ניקנור היכא קיימין בשערי לוייה.

    2והתניא: טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה, ולא טמא מת בלבד אלא אפי' מת עצמו, שנאמר: ״(שמות יג״, יט) ״ויקח משה את עצמות יוסף עמו״, מאי ״עמו״ עמו במחיצתו, עמו במחנה לוייה.

    3אלא (אמר אביי): טבול יום של זב כזב דמי. ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל.

    4ואי במחנה לוייה קאי, אמאי קא קרי ליה ״אהל מועד״? למימרא: מה התם מחוסר כפרה לא עייל, אף למחנה לוייה נמי מחוסר כפרה לא עייל.

    5והתם מנלן? דתניא: (במדבר יט, יג) ״טמא יהיה״ לרבות טבול יום, ״עוד טומאתו בו״ לרבות מחוסר כפרה.

    Mishna

    6תגלחת הטהרה כיצד? היה מביא ג' בהמות: חטאת, עולה, ושלמים. ושוחט את השלמים ומגלח עליהם, דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר: לא היה מגלח אלא על החטאת, שהחטאת קודמת בכל מקום. ואם גלח על אחת משלשתן יצא.

    7רשב"ג אומר: הביא ג' בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה תקרב עולה, לשלמים תקרב שלמים.

    Gemara

    8ת"ר (במדבר ו, יח) ״וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו'״, בשלמים הכתוב מדבר, שנאמר: ״(ויקרא ג״, ב) ״ושחטו פתח אהל מועד״.

    9אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו אלא פתח אהל מועד ממש? אמרת: אם כן דרך בזיון הוא.

    10רבי יאשיה אומר: אינו צריך, הרי אמרה תורה (שמות כ, כו) ״לא תעלה במעלות על מזבחי״, ק"ו לדרך בזיון.

    11[נ"א במדרש בפרשה נשא (ד' רמ"ב): ״וגלח הנזיר״, רבי יאשיה אומר: בשלמים הכתוב מדבר. או אינו וכו'. אם כך, אמרה תורה ״לא תעלה וכו'״ ק"ו לדבר שלא יגלח פתח אהל מועד, אלא בשלמים הכתוב מדבר]׃

    12ר' יצחק אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: (במדבר ו, יח) ״ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וגו'״, מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה. יצא זה, שהוא מחוסר לקיחה, הבאה, ונתינה.

    13איכא דאמרי, רבי יצחק אומר: בשלמים הכתוב מדבר. אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו אלא פתח אהל מועד ממש? תלמוד לומר: ״ולקח את שער ראש נזרו״, מקום שהיה מבשל שם היה מגלח.

    14אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: ״וגלח הנזיר פתח אהל מועד״, כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח.

    15ר"ש שזורי אומר: ״וגלח הנזיר פתח אהל מועד״, ולא נזירה,׃

    Tosafot

    שער ניקנורשהיא עזרת נשים ועד שם מחנה לוייה כדאמר בפסחים בפרק כיצד צולין (פסחים דף פה:) שער ניקנור לא נתקדש [בקדושת] מחנה שכינה ויש לו דין מחנה לוייה ועל כרחך הא [דכתיב ובא] לפני ה' שער ניקנור הוא [דאין לומר] לפני ה' בעזרה ממש שהרי מחוסר כפרה הוא [ואמרינן] בסמוך עוד טומאתו בו לרבות מחוסרי כפורים שחייב כרת אם נכנס למחנה שכינה:

    מכדי שער ניקנור כו'וכי היכי דהתם לא תוכל לדקדק מכלל דעד יום [השמיני] אסור ליכנס דהא ליתא כדמפרש ואזיל אלא הא ודאי כי נקיט קרא וביום השמיני יביא להודיע לנו זמן הבאת קרבנות ולא בא לאוסרו ליכנס שם קודם לכן וגבי זב נמי אכתי מנא ליה לתנא דאסור ליכנס וה"ה [דאיכא] למימר פתח אהל מועד וי"ל פתח ההיכל כדאשכחן גבי שלמים ושחטו פתח אהל מועד ודרשינן בזבחים (דף נה:) [שיהיו] דלתות ההיכל פתוחין ולעולם אימא לך דודאי טבול יום דמת אסור ליכנס שם דהוא מחנה שכינה וי"ל דלהא לא איצטריך (לטמא) דהא כתיב טמא יהיה לרבות טבול יום דנפקא לן בסמוך דכל טבול יום אסור ליכנס במחנה שכינה אלא ודאי בא הכתוב לומר זמן הבאת קרבנות בשמיני ולא קודם לה ולא לאוסרו ליכנס ה"נ נימא הכי:

    ה"ג אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל - אבל האי דס"ל (נאמר) לא כזב דמי לענין דשוחטין וזורקין עליו ומ"מ אסור ליכנס הואיל ומחוסר כפורים לא עייל במחנה לויה:

    ואי [במחנה לוייה קאי]כלומר דאם מותר ליכנס במחנה לוייה אמאי ליקרי ליה אהל מועד שהרי במחנה לוייה הכתוב מדבר ע"כ במחנה שכינה הוא זה שאסור ליכנס כ"ז שהוא מחוסר כפורים ואמאי קרי ליה פתח אהל מועד דמשמע תוך העזרה לפני ההיכל כמו ושחטו פתח אהל מועד הכתוב בשלמים שנשחטו תוך העזרה למימרא מה אהל מועד מחוסר כפורים לא עייל ואהל מועד מנלן דכתיב טמא יהיה לרבות טבול יום שאסור ליכנס במחנה שכינה הרי חוזר אביי ומשני דברי חביריו דרב נתן ממה שהיו [אומרים מסברת לבם] אלמא קסבר טבול יום דזב כזב ומה שלא פירשה היאך היה מוכיח דטבול יום כזב (אסור) דזב אסור ליכנס אל פתח אהל מועד ונזיר יכול ליכנס במחנה שכינה שהרי לאו מחוסר כפורים הוא דלא מקרי מחוסר כפורים אלא למי שטומאה יוצאה מגופו:

    תגלחת טהרה כיצד מביא חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהםונראה דטעמא משום דדרשינן בגמ' וגלח פתח אהל מועד [במה שנאמר בו] אהל מועד דהיינו שלמים אחרי שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה א"כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים:

    רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שחטאת קודמת בכל מקום לעולה ושלמים - [כדאמרי'] בפרק כל התדיר (זבחים צ.):

    הראויה לחטאת- כשבהלעולה כבש. לשלמים איל:

    בשלמים הכתוב מדברוכרבי יהודה דמתני' דאמר על שלמים יגלח שנאמר בהן ושחטו פתח אהל מועד:

    רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי הוא אומר לא תעלה במעלותכי הולך לעבוד עבודה ואינו כל כך דרך בזיון וקשה דמאי אינו צריך למדרש מסברא אלא מק"ו ובסיפרי אין הגירסא ר' יאשיה אומר אלא כל זה מדברי ת"ק והכי איתא התם או אינו אלא פתח אהל מועד ממש אמרת א"כ דרך בזיון או אינו אלא ממש כלומר דאין להוציא מסברא הפסוק ממשמעו הרי הוא אומר לא תעלה ק"ו לדבר בזיון:

    ולא במי שמחוסר הבאה ולקיחה ונתינהשהרי שלמים נאכלין בכל העיר ואם מגלח פתח אהל מועד ודוד שלמים בעי הרי מחוסר הבאה לקיחה ונתינה:

    וגילח (את) הנזיר פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוחכלומר ע"כ לאו פתח אהל מועד ממש דא"כ ה"ל דרך בזיון אלא בזמן פתח [פתוח]:

    ולא נזירהמשמע שטעמא דקרא שמא יתגרו בה פרחי כהונה אם תגלח פתח אהל מועד ממש אלא במדינה מגלחת במקום צנוע ולא יראוה פרחי כהונה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ידעת שבמדבר היו שלש מחנות הראשון מחנה ישראל והוא ד' דגלים והשני לפנים הימנו מחנה לויה והוא סביב למשכן והשלישי לפנים הימנו מחנה שכינה והוא מפתח אהל מועד ולפנים וכנגדן בבית עולמים כל שמפתח ירושלם עד הר הבית נקרא מחנה ישראל וכל שמפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור מחנה לויה אלא שדרך מעלה הגבילו בו מקומות קדושים זה מזה והם החיל ועזרת נשים ושער ניקנור עצמו מכלל מחנה לויה הוא ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה וכן ידעת שהמצורע והזב וטמא מת טעונין שלוח שנא' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ומ"מ אין דינם שוה אלא המצורע שלוחו חוץ לשלש מחנות ואין ישיבתו אלא מפתח ירושלם ולחוץ זב וזבה ונדה ויולדת חוץ לשתי מחנות ומקום ישיבתם בכל העיר מפתח הר הבית ולחוץ טמא מת נכנס בכל הר הבית עד החיל ואפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ר"ל במחנה לויה מעתה מהו שנאמר בזב בשמיני שלו ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד מפני שכבר טבל בשביעי והעריב שמשו ומביא קרבנותיו בשמיני ומביאן עד שער ניקנור אחר שטבל והעריב שמשו אבל אינו נכנס מפתח העזרה ולפנים שהרי מחוסר כפורים אסור בביאת מקדש כטבול יום וכמו שאמרו טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ומ"מ כשטבל ולא העריב שמשו עדין הוא כזב ואינו נכנס אף להר הבית ולא סוף דבר בטבול יום של שלש ראיות שהוא מחוסר כפורים אחר הערב שמשו אלא אף טבול יום של שתי ראיות אבל נזיר שניטמא נכנס במחנה לויה עד החיל שהרי טמא מת נכנס בהר הבית כמו שביארנו ומ"מ מן החיל ולפנים אינו נכנס עד שיטבול וכשטבל נכנס בחיל ולא בעזרת נשים וכשהעריב שמשו נכנס בכל מקום שהטהור נכנס שלא נאמר דין מחוסר כפורים אלא בארבעה מחוסרי כפרה שהם זב וזבה ויולדת ומצורע שקרבנותיהם באים לכפרה אבל נזיר אין טומאתו באה לכפרה שטמא מת בעלמא אינו טעון קרבן ואין קרבנו בא אלא למנות נזירותו בטהרה והרי הוא כאוכל חלב שמביא קרבנו בעזרה עצמה:

    ולענין ביאור עיקר הדברים כמו שפירשו בתוספות דחבריה דרב נתן היו אומרין שאף טבול יום של שתי ראיות כזב הוא שלא ליכנס במחנה לויה ואף על פי שהמקרא בבעל שלש ראיות הוא מ"מ בבעל שלש לא היו צריכין לומר כן דבריתא היא בהדיא אלא ילפי משלש ראיות לשתים להיותו כזב שלא ליכנס במחנה לויה אף על פי שטבול יום של קרי מותר בו כמו שיתבאר במסכת תמיד ושאל אביי אחר שהם מפרשים אהל מועד מחנה לויה ללמוד ממנה אף לזב בעל שתי ראיות בנזיר טמא נמי דכתיב ביה אהל מועד מאי אמריתו ביה דודאי אף בטומאתו נכנס במחנה לויה וודאי ראוי להחמיר בו כזב בעל שתי ראיות הואיל ואין בזב בעל שתים חסרון קרבן אלא אמר אביי טבול יום דזב ר"ל של שתי ראיות לאו כזב ובריתא דאימתי הוא בא דוקא בשל שלש ולא ילפי מיניה של שתים וכל שכן נזיר שאין מחמירין בו יותר מזב בעל שתים שהנזיר עם חסרון קרבנו והזב שאין בו חסרון קרבן בכדאי הם לדונם כאחת ואהל מועד דנזיר פירושו העזרה עצמה ואהל מועד דהכא לאו כאהל מועד דהכא וחזר בעל התלמוד ושאל אם אהל מועד האמור בזב בעל שלש פירושו במחנה לויה וכדחזינא דאפילו אביי מודי בהא מ"מ היכי קרי ליה אהל מועד ותירץ למימרא ר"ל לאשמועינן דאיתקש מחנה לויה למחנה שכינה שלא ליכנס בה מחוסר כפורים:

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר תגלחת טהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת ועולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי ר' יהודה ר' אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואם גלח על אחת משלשתן יצא אמר הר"ם ענין מגלח עליהן שתהיה תגלחתו אחר השחיטה והלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי תגלחת טהרה כיצד ר"ל כשמנה נזירותו בטהרה והשלימו מביא שלש בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ומפרש בכל אחת זו לעולה וזה לחטאת וזה לשלמים אלא שמ"מ אם לא פירש כל שהביא שלשתן מקריבין כפי הראוי כמו שיתבאר בסמוך שהרי ניכרים הם שהכבשים הזכר לעולה שאינה באה אלא זכר והנקבה חטאת והאיל שלמים ושוחט את השלמים ר"ל תחלה ואף על פי שבכל מקום חטאת קודמת בזו שלמים עיקר ששערו משתלח תחת דוד של שלמים ומגלח עליהן ר"ל אחר שחיטתן דברי רבי יהודה רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואפילו חטאת העוף לעולת בהמה וכדכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה זה בנה אב וכו' והלכך שוחט את החטאת תחלה ואחר כך העולה ואחר כך השלמים וכן הלכה ואחר כך מגלח ר"ל אחר שחיטת שלשתן ואם גלח על אחת משלשתן ר"ל אחר החטאת או אחר העולה יצא וכן הלכה:

    משנה רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה לשלמים תקרב שלמים היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד אם גלח במדינה לא היה משלח תחת הדוד בד"א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד ר' מאיר אומר הכל משלחים תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד היה מבשל את השלמים או שולקן וכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונותנין על כפי הנזיר ומניפן ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין ולטמא למתים ר' שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולטמא למתים אמר הר"ם כבר ידעת לשון התורה בקרבנות נזיר שהוא כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ותורת הנזיר שיגלח פתח אהל מועד לפי שבו בא הפסוק בנזיר טהור ור' מאיר יאמר שנזיר טמא גם כן כאשר טמא גלח פתח אוהל מועד ישליך שערו גם כן על האש אשר תחת זבחי שלמים זולתי נזיר טהור שגלח פתח אוהל מועד שנעשה אהל מועד כמצותו וזה אשר אמר הכהן תחת זבחי השלמים ואם השליך תחת החטאת יצא ומאמר רשב"ג אמת ואין הלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פי' זו לחטאת וכו' אלא שהביאם ואמר אלו לנזירותי דיו שממילא הקדושה חלה כל אחת על הראוי לה שהרי הדבר ניכר לעין אי זו ראויה לחטאת ואיזו לעולה ואיזו לשלמים ואין קריאת השם מעכבת בהן וכן הלכה:

    היה נוטל וכו' כלומר שאחר שחיטת הקרבנות והגלוח מבשל את השלמים ויתבאר בגמרא שמן הרוטב היה נותן על השער ומשליך השער תחת הדוד של שלמים וכן הלכה ואם שלח תחת דוד של אשם יצא שאלו בגמרא ואשם בנזיר טהור מי איכא דהא הכא בתגלחת טהרה קיימינן ופירשה שאם היה נזיר טמא משלחו תחת דוד האשם וזו אינה הלכה כמו שיתבאר בסמוך ואם גלח במדינה יצא דאף על גב דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד דהיינו בעזרה ממש פירשו בגמ' שאי אפשר לומר כן שאם כן דרך בזיון הוא והתורה אמרה לא תעלה במעלות וכו' כל שכן דרך בזיון וכן שאם יגלח בפתח היה צריך להביא שערו תחת האש ונמצא שחסר לקיחה והבאה תחת הדוד ונתינה באור אלא לא בא הכתוב אלא ללמד שאחר שחיטת השלמים יגלח וזהו שאמרו בגמרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר שיגלח אחר שחיטת השלמים שנאמר בהם פתח אהל מועד ולא שיהא הגלוח לשם וכן הלכה אלא שאם גלח אחר אחד יצא כמו שביארנו וכן דרשו בו שלא יגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח וכן הלכה ואינו מגלח אלא בעזרת נשים בלשכת נזירים שבה בקרן מזרחית דרומית ושם היו מבשלים את השלמים ומגלח סמוך לדוד ונותן באש ונמצא שאינו מחוסר הבאה ואם גלח במדינה ר"ל בירושלם יצא ובתוספות גורסין שאם גלח במדינה לא היה משלח ר"ל תחת הדוד כלומר שלא מצינו שלוח אלא למגלח בעזרה ר"ל בעזרת נשים דלהכי אהני פתח אהל מועד ומ"מ אנו גורסים משלח כלומר שאפילו גלח במדינה משלחו תחת הדוד ואין נמנעין מחסרון הבאה הואיל ומ"מ ראוי היה לגלח סמוך לדוד וכן הלכה וכן שחסרון הבאה אינו מעכב שהרי אפילו נתן תחת החטאת יצא:

    במה דברים אמורים בתגלחת טהרה אבל בתגלחת טומאה לא היה משלח ר"ל תחת דוד של אשם ששער נזיר טמא לא היה צריך גלוח במקום שבמקדש ולא השלכה על האש אלא יגלח במדינה או במקדש ר"ל במקום שאפשר לו לטמא מת ליכנס ושערו נקבר ואפרו אסור כדאיתא בסוף תמורה וכן הלכה ומ"מ אם גלח במקדש ונתנו תחת דוד האשם יצא ורבי מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד אם טהור בשל שלמים ואם טמא בשל אשם חוץ מטמא שבמדינה ר"ל שגלח במדינה הא אם גלח במקדש משלח ואין הלכה כן אלא שבדיעבד יצא כמו שביארנו:

    היה מבשל וכו' ר"ל אחר שנתנם להתבשל ונתן שערו תחת הדוד כשנגמר בשולן אי שליקתן שהשליקה מועלת בהן כבישול נוטל כהן זרוע בשלה מן האיל של שלמים וכבר ידעת שמביא היה הנזיר עם האיל של שלמים סל של עשר חלות ושל עשר רקיקין והכל מצה ועכשו נוטל עם הזרוע חלה ורקיק ונותן על כפי הנזיר או הנזירה ומניפן והוא הדין שמניף חזה ושוק והאמורין וכדכתיב והניף אותם תנופה וכו' על חזה התנופה ועל שוק התרומה וכל שכן באמורין אלא שלא חש להזכיר אלא מה שנתחדש בזה על שאר שלמים ואחר כך הותר לשתות יין וליטמא למתים רבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות יין וליטמא למתים אף על פי שלא גלח ולא הביא שאר הקרבנות ושלא הניף שדברים אלו כלם למצוה ולא לעכב וכן הלכה ולאפוקי מדרבי אליעזר שהיה אומר תגלחת מעכבא:

    משנה גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו גלח על החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא את קרבנותיו לשמה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו גלח על העולה ועל השלמים שלא לשמן ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו ר' שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו ושאר כל הזבחים עלו לו אם גלח על אחת משלשתן ונמצא אחד מהם כשר תגלחתו כשרה ויביא שאר הזבחים אמר הר"ם כבר קדם לך אמרו אם גלח על אחד משלשתן יצא וכבר זכרנו בפסחים ואנחנו נשלים באור זה בתחלת זבחים שמנהגנו שמהפסדי קדשים שיכוין בו אצל השחיטה חלוף מה שהוא זה שנשחט וזהו הענין אשר יקראו אותו שלא לשמו ואין הלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי אחר כך בא לבאר ענין החלק הרביעי ואמר שאם גלח על הזבח ר"ל על השלמים ונמצא פסול ר"ל שנמצא בעל מום תגלחתו פסולה והרי הוא כנתגלח בתוך נזירותו שסותר ל' יום כמו שביארנו ומונה שלשים ומביא קרבנותיו שאף הזבחים לא עלו שהרי אין הקרבן כלום ונמצא מגלח קודם הקרבן ואין גלוח שקודם קרבן כלום והוא הדין אם גלח אחר החטאת או אחר העולה ונמצא פסול שאף שאר הזבחים שהקריב אחר הגלוח אין עולין לו שלא נראו להביאם והוא שאמר אחר כן גלח על החטאת שלא לשמה ר"ל לא סוף דבר בבעל מום אלא אף אם נשחט החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא עולתו ושלמיו לשמן אף זה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ולא עוד אלא אף בעולה או שלמים שנשחטו שלא לשמן כיון שלא עלו לבעלים לשם חובה נעשה כמגלח בלא דמים ועל זו חלק ר' שמעון לומר שאותו הזבח לא עלו לו אבל שאר הזבחים עלו לו ואין תגלחתו פסולה מפני שהוא סובר נזיר שגלח על שלמי נדבה יצא והלכך כששחט עולה או שלמים שלא לשמן הוו להו נדבה והתגלחת כשרה אלא שאותו הזבח לא עלה אבל שאר הזבחים עלו לו אבל כשנמצא באחד מהם מום או חטאת שנשחט שלא לשמו מודה ר' שמעון שתגלחתו פסולה ומ"מ אף בעולה או שלמים אין הלכה כרבי שמעון:

    גלח על שלשתן ר"ל שגלח סתם ולא ייחד על אי זה מהם אלא שדעתו לגלח על אי זה שימצא מהם כשר ונמצא אחד מהם כשר והשנים פסולים יצא שהרי כל שגלח על אחד משלשתן יצא ויחזור ויביא שאר זבחים כהלכתן שהרי מ"מ הגלוח נעשה כראוי וכן הלכה:

    משנה מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא ר' אליעזר אומר סתר את הכל וחכמים אומרים יביא שאר קרבנות ויטהר מעשה במרים התדמרית שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסכנת והלכה ומצאתה שמתה אמרו חכמים תביא שאר קרבנות ותטהר אמר הר"ם הלא קדם לך בפרק שלישי שר' אליעזר יסבור שנטמא אחר מלאת סותר ז' ימים הנה אמרו הנה סותר את הכל לא ירצה בו ימי הנזירות ואמנם ירצה בו סותר כל הקרבנות ויפסידם כלם ויצטרך קרבנות שלמי' אחר שלמות שבעה ימי סתירה וחכמים אומרים שהוא מביא שאר קרבנות ואין הלכה כר' אליעזר וממה שראוי שתדעהו מאמר התוספתא נזיר שכלו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גלח או שתה יין או נטמא סופג את הארבעים ר"ל שיהיו דיני נזירות נשארים שיגלח תגלחת טהרה לפי מה שהתבאר בזה הפרק:

    אמר המאירי מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא ר"ל קודם שיגלח רבי אליעזר אומר סתר את הכל פירוש לא סתירת המנין שהרי אף קודם קרבן הוא סובר שכל שנטמא ביום הבאת קרבנות ר"ל אחר מלאת אינו סותר אלא שבעה אלא סתירת קרבן קא אמר שכשיטהר יחזור ויביא אף אותו קרבן שנזרק דמו קודם שנטמא שמאחר שהוא סובר תגלחת מעכבת כל שנטמא קודם גלוח ואף כשנזרקו כל הדמים הוא אומר כן כל שנטמא קודם גלוח אלא דמשום רבנן נקיט לה הכי שהם סוברים שכל שנזרק אחד מן הדמים וניטמא אינו סותר כלום אלא יביא שאר קרבנותיו לכשיטהר והוא מותר מ"מ הואיל ונזרק עליו אחד מן הדמים וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 45a

    Nazir 45a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 341 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מכדי שערי ניקנור ששם עולין כל מחוסרי כפרה כדגרסינן במסכת סוטה בפרק קמא (דף ז.) מעלין אותה לשערי מזרח לשער ניקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים וה"ה לשאר מחוסרי כפרה כגון זבין וזבות כדמפרש התם בגמ':

    [היכא] הוו קיימי בשערי לוייה ואילו במחנה לוייה אפי' מת עצמו היה יכול ליכנס והאי נזיר טמא מת הוה ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש אלא מדהכא לאו דווקא התם נמי לאו דווקא לגבי זב ואפילו לא העריב שמשו כיון דטבל יכול ליכנס לשם:

    ה"ג לעולם טבול יום של זב כזב דמי ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל ואי במחנה לוייה קאי אמאי קרי ליה כו' - כלומר דחבריה דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי ליה לאביי לעולם טבול יום של זב כזב דמי ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטביל' והערב שמש קאי אלא בכפרה תליא מילתא והאי דקא מותבית לך מנזיר טמא מת שנטמא דאינו יכול ליכנס שם והרי מת עצמו יכול ליכנס הא לא קשיא אע"ג דשאר טמאי מתים יכולים ליכנס במחנה לוייה האי נזיר טמא מת אינו יכול ליכנס משום מחוסר כפרה והא נמי דאמרת [דכתיב] אל פתח אהל מועד דאתה סבור דבעזרה משתעי קרא דהיינו מחנה לוייה משום הכי קא פרכת מכדי שער ניקנור כו' הא לא הוי דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא מאי קרי ליה אהל מועד הא תניא (יומא דף סא.) אהל מועד זה היכל אלא להכי כתב אהל מועד למימרא מה התם בהיכל מחוסר כפרה לא עייל והכי משמע אימתי ובא לפני ה' דהיינו במחנה לוייה בזמן שהוא ראוי לבא אל אהל מועד דהביא כפרתו הא אם לא הביא כפרתו לא וא"ת והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור ששם מזין על הבהמות הא לא קשיא דביאה במקצת לאו שמה ביאה:

    מנלן דמחוסר כפרה לא עייל:

    דתני' טמא יהיה לרבות טבול יום שאינו צריך להביא כפרה:

    לרבות מחוסר כפרה ואע"ג דהעריב שמשו אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו:

    מתני' שהחטאת קודמ' בכל מקום כדכתיב (ויקרא ה׳:ח׳) והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקיימא לן (זבחים דף צ:) דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה הואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה:

    ולא פירש איזה מהן לחטאת:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שער ניקנור שהיא עזרת נשים ועד שם מחנה לוייה כדאמר בפסחים בפרק כיצד צולין (פסחים דף פה:) שער ניקנור לא נתקדש [בקדושת] מחנה שכינה ויש לו דין מחנה לוייה ועל כרחך הא [דכתיב ובא] לפני ה' שער ניקנור הוא [דאין לומר] לפני ה' בעזרה ממש שהרי מחוסר כפרה הוא [ואמרינן] בסמוך עוד טומאתו בו לרבות מחוסרי כפורים שחייב כרת אם נכנס למחנה שכינה:

    מכדי שער ניקנור כו' וכי היכי דהתם לא תוכל לדקדק מכלל דעד יום [השמיני] אסור ליכנס דהא ליתא כדמפרש ואזיל אלא הא ודאי כי נקיט קרא וביום השמיני יביא להודיע לנו זמן הבאת קרבנות ולא בא לאוסרו ליכנס שם קודם לכן וגבי זב נמי אכתי מנא ליה לתנא דאסור ליכנס וה"ה [דאיכא] למימר פתח אהל מועד וי"ל פתח ההיכל כדאשכחן גבי שלמים ושחטו פתח אהל מועד ודרשינן בזבחים (דף נה:) [שיהיו] דלתות ההיכל פתוחין ולעולם אימא לך דודאי טבול יום דמת אסור ליכנס שם דהוא מחנה שכינה וי"ל דלהא לא איצטריך (לטמא) דהא כתיב טמא יהיה לרבות טבול יום דנפקא לן בסמוך דכל טבול יום אסור ליכנס במחנה שכינה אלא ודאי בא הכתוב לומר זמן הבאת קרבנות בשמיני ולא קודם לה ולא לאוסרו ליכנס ה"נ נימא הכי:

    ה"ג אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל - אבל האי דס"ל (נאמר) לא כזב דמי לענין דשוחטין וזורקין עליו ומ"מ אסור ליכנס הואיל ומחוסר כפורים לא עייל במחנה לויה:

    ואי [במחנה לוייה קאי] כלומר דאם מותר ליכנס במחנה לוייה אמאי ליקרי ליה אהל מועד שהרי במחנה לוייה הכתוב מדבר ע"כ במחנה שכינה הוא זה שאסור ליכנס כ"ז שהוא מחוסר כפורים ואמאי קרי ליה פתח אהל מועד דמשמע תוך העזרה לפני ההיכל כמו ושחטו פתח אהל מועד הכתוב בשלמים שנשחטו תוך העזרה למימרא מה אהל מועד מחוסר כפורים לא עייל ואהל מועד מנלן דכתיב טמא יהיה לרבות טבול יום שאסור ליכנס במחנה שכינה הרי חוזר אביי ומשני דברי חביריו דרב נתן ממה שהיו [אומרים מסברת לבם] אלמא קסבר טבול יום דזב כזב ומה שלא פירשה היאך היה מוכיח דטבול יום כזב (אסור) דזב אסור ליכנס אל פתח אהל מועד ונזיר יכול ליכנס במחנה שכינה שהרי לאו מחוסר כפורים הוא דלא מקרי מחוסר כפורים אלא למי שטומאה יוצאה מגופו:

    תגלחת טהרה כיצד מביא חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהם ונראה דטעמא משום דדרשינן בגמ' וגלח פתח אהל מועד [במה שנאמר בו] אהל מועד דהיינו שלמים אחרי שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה א"כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים:

    רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שחטאת קודמת בכל מקום לעולה ושלמים - [כדאמרי'] בפרק כל התדיר (זבחים צ.):

    הראויה לחטאת- כשבה לעולה כבש. לשלמים איל:

    בשלמים הכתוב מדבר וכרבי יהודה דמתני' דאמר על שלמים יגלח שנאמר בהן ושחטו פתח אהל מועד:

    4 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כבר ידעת שבמדבר היו שלש מחנות הראשון מחנה ישראל והוא ד' דגלים והשני לפנים הימנו מחנה לויה והוא סביב למשכן והשלישי לפנים הימנו מחנה שכינה והוא מפתח אהל מועד ולפנים וכנגדן בבית עולמים כל שמפתח ירושלם עד הר הבית נקרא מחנה ישראל וכל שמפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור מחנה לויה אלא שדרך מעלה הגבילו בו מקומות קדושים זה מזה והם החיל ועזרת נשים ושער ניקנור עצמו מכלל מחנה לויה הוא ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה וכן ידעת שהמצורע והזב וטמא מת טעונין שלוח שנא' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ומ"מ אין דינם שוה אלא המצורע שלוחו חוץ לשלש מחנות ואין ישיבתו אלא מפתח ירושלם ולחוץ זב וזבה ונדה ויולדת חוץ לשתי מחנות ומקום ישיבתם בכל העיר מפתח הר הבית ולחוץ טמא מת נכנס בכל הר הבית עד החיל ואפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ר"ל במחנה לויה מעתה מהו שנאמר בזב בשמיני שלו ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד מפני שכבר טבל בשביעי והעריב שמשו ומביא קרבנותיו בשמיני ומביאן עד שער ניקנור אחר שטבל והעריב שמשו אבל אינו נכנס מפתח העזרה ולפנים שהרי מחוסר כפורים אסור בביאת מקדש כטבול יום וכמו שאמרו טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ומ"מ כשטבל ולא העריב שמשו עדין הוא כזב ואינו נכנס אף להר הבית ולא סוף דבר בטבול יום של שלש ראיות שהוא מחוסר כפורים אחר הערב שמשו אלא אף טבול יום של שתי ראיות אבל נזיר שניטמא נכנס במחנה לויה עד החיל שהרי טמא מת נכנס בהר הבית כמו שביארנו ומ"מ מן החיל ולפנים אינו נכנס עד שיטבול וכשטבל נכנס בחיל ולא בעזרת נשים וכשהעריב שמשו נכנס בכל מקום שהטהור נכנס שלא נאמר דין מחוסר כפורים אלא בארבעה מחוסרי כפרה שהם זב וזבה ויולדת ומצורע שקרבנותיהם באים לכפרה אבל נזיר אין טומאתו באה לכפרה שטמא מת בעלמא אינו טעון קרבן ואין קרבנו בא אלא למנות נזירותו בטהרה והרי הוא כאוכל חלב שמביא קרבנו בעזרה עצמה:

    ולענין ביאור עיקר הדברים כמו שפירשו בתוספות דחבריה דרב נתן היו אומרין שאף טבול יום של שתי ראיות כזב הוא שלא ליכנס במחנה לויה ואף על פי שהמקרא בבעל שלש ראיות הוא מ"מ בבעל שלש לא היו צריכין לומר כן דבריתא היא בהדיא אלא ילפי משלש ראיות לשתים להיותו כזב שלא ליכנס במחנה לויה אף על פי שטבול יום של קרי מותר בו כמו שיתבאר במסכת תמיד ושאל אביי אחר שהם מפרשים אהל מועד מחנה לויה ללמוד ממנה אף לזב בעל שתי ראיות בנזיר טמא נמי דכתיב ביה אהל מועד מאי אמריתו ביה דודאי אף בטומאתו נכנס במחנה לויה וודאי ראוי להחמיר בו כזב בעל שתי ראיות הואיל ואין בזב בעל שתים חסרון קרבן אלא אמר אביי טבול יום דזב ר"ל של שתי ראיות לאו כזב ובריתא דאימתי הוא בא דוקא בשל שלש ולא ילפי מיניה של שתים וכל שכן נזיר שאין מחמירין בו יותר מזב בעל שתים שהנזיר עם חסרון קרבנו והזב שאין בו חסרון קרבן בכדאי הם לדונם כאחת ואהל מועד דנזיר פירושו העזרה עצמה ואהל מועד דהכא לאו כאהל מועד דהכא וחזר בעל התלמוד ושאל אם אהל מועד האמור בזב בעל שלש פירושו במחנה לויה וכדחזינא דאפילו אביי מודי בהא מ"מ היכי קרי ליה אהל מועד ותירץ למימרא ר"ל לאשמועינן דאיתקש מחנה לויה למחנה שכינה שלא ליכנס בה מחוסר כפורים:

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר תגלחת טהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת ועולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי ר' יהודה ר' אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואם גלח על אחת משלשתן יצא אמר הר"ם ענין מגלח עליהן שתהיה תגלחתו אחר השחיטה והלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי תגלחת טהרה כיצד ר"ל כשמנה נזירותו בטהרה והשלימו מביא שלש בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ומפרש בכל אחת זו לעולה וזה לחטאת וזה לשלמים אלא שמ"מ אם לא פירש כל שהביא שלשתן מקריבין כפי הראוי כמו שיתבאר בסמוך שהרי ניכרים הם שהכבשים הזכר לעולה שאינה באה אלא זכר והנקבה חטאת והאיל שלמים ושוחט את השלמים ר"ל תחלה ואף על פי שבכל מקום חטאת קודמת בזו שלמים עיקר ששערו משתלח תחת דוד של שלמים ומגלח עליהן ר"ל אחר שחיטתן דברי רבי יהודה רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואפילו חטאת העוף לעולת בהמה וכדכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה זה בנה אב וכו' והלכך שוחט את החטאת תחלה ואחר כך העולה ואחר כך השלמים וכן הלכה ואחר כך מגלח ר"ל אחר שחיטת שלשתן ואם גלח על אחת משלשתן ר"ל אחר החטאת או אחר העולה יצא וכן הלכה:

    משנה רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה לשלמים תקרב שלמים היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד אם גלח במדינה לא היה משלח תחת הדוד בד"א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד ר' מאיר אומר הכל משלחים תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד היה מבשל את השלמים או שולקן וכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונותנין על כפי הנזיר ומניפן ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין ולטמא למתים ר' שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולטמא למתים אמר הר"ם כבר ידעת לשון התורה בקרבנות נזיר שהוא כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ותורת הנזיר שיגלח פתח אהל מועד לפי שבו בא הפסוק בנזיר טהור ור' מאיר יאמר שנזיר טמא גם כן כאשר טמא גלח פתח אוהל מועד ישליך שערו גם כן על האש אשר תחת זבחי שלמים זולתי נזיר טהור שגלח פתח אוהל מועד שנעשה אהל מועד כמצותו וזה אשר אמר הכהן תחת זבחי השלמים ואם השליך תחת החטאת יצא ומאמר רשב"ג אמת ואין הלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פי' זו לחטאת וכו' אלא שהביאם ואמר אלו לנזירותי דיו שממילא הקדושה חלה כל אחת על הראוי לה שהרי הדבר ניכר לעין אי זו ראויה לחטאת ואיזו לעולה ואיזו לשלמים ואין קריאת השם מעכבת בהן וכן הלכה:

    היה נוטל וכו' כלומר שאחר שחיטת הקרבנות והגלוח מבשל את השלמים ויתבאר בגמרא שמן הרוטב היה נותן על השער ומשליך השער תחת הדוד של שלמים וכן הלכה ואם שלח תחת דוד של אשם יצא שאלו בגמרא ואשם בנזיר טהור מי איכא דהא הכא בתגלחת טהרה קיימינן ופירשה שאם היה נזיר טמא משלחו תחת דוד האשם וזו אינה הלכה כמו שיתבאר בסמוך ואם גלח במדינה יצא דאף על גב דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד דהיינו בעזרה ממש פירשו בגמ' שאי אפשר לומר כן שאם כן דרך בזיון הוא והתורה אמרה לא תעלה במעלות וכו' כל שכן דרך בזיון וכן שאם יגלח בפתח היה צריך להביא שערו תחת האש ונמצא שחסר לקיחה והבאה תחת הדוד ונתינה באור אלא לא בא הכתוב אלא ללמד שאחר שחיטת השלמים יגלח וזהו שאמרו בגמרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר שיגלח אחר שחיטת השלמים שנאמר בהם פתח אהל מועד ולא שיהא הגלוח לשם וכן הלכה אלא שאם גלח אחר אחד יצא כמו שביארנו וכן דרשו בו שלא יגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח וכן הלכה ואינו מגלח אלא בעזרת נשים בלשכת נזירים שבה בקרן מזרחית דרומית ושם היו מבשלים את השלמים ומגלח סמוך לדוד ונותן באש ונמצא שאינו מחוסר הבאה ואם גלח במדינה ר"ל בירושלם יצא ובתוספות גורסין שאם גלח במדינה לא היה משלח ר"ל תחת הדוד כלומר שלא מצינו שלוח אלא למגלח בעזרה ר"ל בעזרת נשים דלהכי אהני פתח אהל מועד ומ"מ אנו גורסים משלח כלומר שאפילו גלח במדינה משלחו תחת הדוד ואין נמנעין מחסרון הבאה הואיל ומ"מ ראוי היה לגלח סמוך לדוד וכן הלכה וכן שחסרון הבאה אינו מעכב שהרי אפילו נתן תחת החטאת יצא:

    במה דברים אמורים בתגלחת טהרה אבל בתגלחת טומאה לא היה משלח ר"ל תחת דוד של אשם ששער נזיר טמא לא היה צריך גלוח במקום שבמקדש ולא השלכה על האש אלא יגלח במדינה או במקדש ר"ל במקום שאפשר לו לטמא מת ליכנס ושערו נקבר ואפרו אסור כדאיתא בסוף תמורה וכן הלכה ומ"מ אם גלח במקדש ונתנו תחת דוד האשם יצא ורבי מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד אם טהור בשל שלמים ואם טמא בשל אשם חוץ מטמא שבמדינה ר"ל שגלח במדינה הא אם גלח במקדש משלח ואין הלכה כן אלא שבדיעבד יצא כמו שביארנו:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי וטבול יום דזב בעל שתי ראיות כיון דלאו מחוסר כפרה הוא לאחר שטבל מותר ליכנס למחנה לוייה. וברייתא לאו מייתורא דקרא דייקא דאורחיה דקרא למכתב הכי ובא לפני ה' ואפילו הכי בטבול יום דזב בעל שני ראיות מותר ליכנס הא טבול יום דבעל שלש ראיות אסור ליכנס. דאי במחנה לויה קאי ואמאי קרי ליה פתח אהל מועד. כלומר האי דפשיטא ליה לתנא דאסור ליכנס לשער ניקנור עד שיטבול ויעריב שמשו מקרא קא דייק. דעל כורחין במחנה לויה קאי בשער ניקנור דמחוסר כפורים אסור ליכנס במחנה שכינה. ואמאי קרי ליה אוהל מועד. למימרא מה אוהל מועד מחוסר כפורים לא עייל אף על גב דהעריב שמשו. אף התם נמי פירוש בשער ניקנור הוי מחוסר כפרה כיון דלא העריב שמשו. דאיכא תרתי מחוסר כפרה וטבול יום לא עייל. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן בשיטה וז"ל: אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי. פירוש טבול יום דזב בעל שתי ראיות. דכיון שטבל מותר ליכנס במחנה לויה. ודוקא בזב בעל שתי ראיות דאינו מחוסר קרבן. אבל זב בעל שלש ראיות לא. והיינו דקאמר ואפילו הכי כיון שמחוסר כפרה לא עייל. כלומר הא טבול יום דבעל שלש ראיות אף על פי דלאו כזב דמי אפילו הכי כיון דמחוסר כפרה לא עייל. וקרא דוכי יטהר הזב דכתיב ביה ובא לפני ה' בזב בעל שלש ראיות כתיב דהוא מחוסר כפרה אף על פי שטבל והעריב שמשו.

    ואי במחנה לויה קאי אמאי קרי ליה אהל מועד פירוש אם כן דטבול יום דזב בעל שלש ראיות אינו מותר ליכנס למחנה לויה אמאי קרי ליה אהל מועד דכתיב ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד ואמרינן דלהכי קרייה אהל מועד להקיש כניסת מחנה לויה לכניסת אהל מועד למימרא מה התם באהל מחוסר כפורים לא עייל אפילו העריב שמשו אף הכא נמי במחנה לויה מחוסר כפרה כגון זב בעל שלש ראיות לא עייל.

    ואית נוסחי דגרסו אלא אמר אביי טבול יום דזב כזב דמי והכי פירושה טבול יום דזב בעל שלש ראיות כזב דמי ואסור ליכנס במחנה לויה כזב. אבל זב בעל שתי ראיות טבול יום דידיה מותר במחנה לויה. ואי במחנה לויה קאי פירוש טבול יום דזב בעל שלש ראיות אמאי קרי ליה אהל מועד. למימרא וכו'. שיטה. וכן כתב הר' עזריאל ז"ל וז"ל: (אי) הכי גרסינן אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפילו הכי מחוסר כפרה לא עייל. ואמחוסר כפרה קאי והכי קאמר אימתי הוא בא בזמן שהביא כפרתו. פירוש טבול יום דזב בעל שתי ראיות שאינו בר כפרה לאו כזב דמי ומותר ליכנס במחנה לויה מן התורה. ואפילו הכי מחוסר כפרה לא עייל. כלומר אף על גב דטמא מת וטבול יום דזב בעל שתי ראיות עייל. אפילו הכי טבול יום דמחוסר כפרה כגון זב בעל שלש ראיות לא עייל. הלכך גבי נזיר ליכא למימר אימתי הוא כו' דהא לאו מחוסר כפורים הוא דלא שייך למיקרי מחוסר כפורים אלא במי שטומאה יוצאה מגופו כגון זב וזבה ויולדת ומצורע. ואי במחנה לויה קאי אמאי קרי ליה אהל מועד. סיומא דמלתיה הוא והוי כמו מצי קאי כלומר אם אפילו טבול יום דזב המחוסר כפרה מצי קאי במחנה לויה אם כן אמאי כתב קרא ובא אל פתח אוהל מועד כזב בשמיני שלו וכשמביא כפרתו. והלא אינו נכנס פתח אהל מועד דמחוסר כפרה ואסור ליכנס לעזרה. אלא לומר לך מה התם באהל מועד מחוסר כפרה לא עייל אף במחנה לויה מחוסר כפרה לא עייל. כלומר לומר לך דטבול יום המחוסר כפרה אינו נכנס בשער ניקנור שהוא מחנה לויה. ולהכי כתב פתח אהל מועד לומר דשער ניקנור שהוא בא שם בשמיני איקרי פתח אהל מועד. ומדאהל מועד אינו נכנס מחוסר כפרה אף כו'. אבל אהל מועד דכתיב בנזיר טמא יתיב שפיר שבשמיני שמביא קרבנו נכנס לעזרה דלא הוי חשיב מחוסר כפרה כיון דאין הטומאה יוצאה מגופו.

    התם מנא לן כלומר ואהל מועד גופיה מנא ליה דמחוסר כפרה אינו נכנס בו. דתניא טמא יהיה לרבות טבול יום שאינו נכנס עד העריב שמשו. טומאה בו לרבות מחוסרי כפורים. נראה דהאי דמסיק הכא טבול יום דזב לאו כזב ובפרק ב' דזבחים מסיק דמחוסר כפרה דזב כזב וכל שכן טבול יום. נראה לחלק דהכא אמר לאו כזב גבי טבול יום לענין שמותר ליכנס במחנה לויה וכל שכן מחוסר כפרה גרידא. שהרי כתב ובא לפני ה' פתח אהל מועד לשער ניקנור להביא כפרתו. וההיא דפרק שני דזבחים דאמר מחוסר כפרה דזב כזב לענין עבודת צבור דטמא מת משמש בצבור כדאיתא בפרק ב' דזבחים ובפרקא קמא דיומא. וזב אסור לשמש דלא הותרה טומאת זיבה לגבי עבודה. הר' עזריאל ז"ל:

    מתני' תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת ועולה ושלמים בנזיר טמא לא פירש לעיל הקרבנות דזיל קרי בי רב הוא. והכא נמי לא היה צריך לפרשם אלא להכי תנא להו משום דבעי למיתני ומגלח עליהם. הרב עזריאל ז"ל:

    ומגלח עליהם ושוחט את השלמים ומגלח עליהם פירוש ובזה מותר לשתות יין. שיטה:

    שוחט השלמים ומגלח עליהם תחלה לכולם שהן עיקר אף על גב דבעלמא חטאת קודמת. ולפי שמשלח שערו תחת הדוד לפיכך שוחטו תחילה. ומגלח עליהם מיד לאחר זריקת הדם דלא דמי האי לנזיר טמא שאינו מביא קרבן עד שיגלח דתגלחתו וכו' והבאת קרבן בשמיני כדכתב קרא. אבל בנזיר טהור כתב תגלחת אחר קרבן כדכתב זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו כבש בן שנתו לעולה וכבשה בת שנתה לחטאת ואיל לשלמים והדר כתב וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולקח ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. הרב עזריאל ז"ל:

    ואם גילח על אחת משלשתן יצא פירוש דליכא קראי לעיכובא. רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא פירש. פירוש הפרישם סתם דלא אמר אלא אלו לנזירות כל אחת ואחת נקבעת למה שהיא ראויה:

    5 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 45, Amud Aleph, about 341 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “מכדי שערי ניקנור היכא קיימין בשערי לוייה.…”

    2. Segment 232 words

      Opens “והתניא: טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה,…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אלא (אמר אביי): טבול יום של זב…”

      Named: אביי.

    4. Segment 425 words

      Opens “ואי במחנה לוייה קאי, אמאי קא קרי…”

    5. Segment 517 words

      Opens “והתם מנלן? דתניא: (במדבר יט, יג) ״טמא…”

    6. Segment 638 words

      Opens “מתני׳ תגלחת הטהרה כיצד? היה מביא ג'…”

      Named: רבי יהודה, רבי אלעזר.

    7. Segment 717 words

      Opens “רשב"ג אומר: הביא ג' בהמות ולא פירש,…”

      Named: רב חטאת, רב עולה, רב שלמים.

    8. Segment 822 words

      Opens “גמ׳ ת"ר (במדבר ו, יח) ״וגלח הנזיר…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “רבי יאשיה אומר: אינו צריך, הרי אמרה…”

      Named: רבי יאשיה.

    11. Segment 1135 words

      Opens “[נ"א במדרש בפרשה נשא (ד' רמ"ב): ״וגלח…”

      Named: רבי יאשיה.

    12. Segment 1233 words

      Opens “ר' יצחק אומר: אינו צריך, הרי הוא…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “איכא דאמרי, רבי יצחק אומר: בשלמים הכתוב…”

      Named: רבי יצחק.

    14. Segment 1420 words

      Opens “אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: ״וגלח…”

      Named: רבי אליעזר, אבא.

    15. Segment 1510 words

      Opens “ר"ש שזורי אומר: ״וגלח הנזיר פתח אהל…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nazir 45a · Segment 3 — “אלא (אמר אביי): טבול יום של זב כזב דמי.…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 45a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026