Talmud Builders

    Nazir 18b

    Back to index

    English translation — Nazir 18b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Why do I need the extra phrase “on that day” (Numbers 6:11)? This teaches that if it does not apply to the matter of the eighth day, since the verse is speaking of that day anyway, apply it to the matter of the seventh day, so that “on that day” means the day when he becomes ritually purified, even before he brings his offerings. The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written “on that day”? What halakha does he derive from these additional words? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi could have said to you: That verse comes for this purpose, to tell you that even though he did not yet bring his offerings, he starts counting his naziriteship of purity from the eighth day. This is derived from the verse’s emphasis of: “And he shall sanctify his head on that day,” indicating that it depends on the day itself, rather than the bringing of the offerings.

    2The Gemara asks: And what forced Rav Ḥisda to establish this mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? Let him establish it as referring to a case where one became impure by seeing, i.e., contracting, impurity on the night preceding the eighth day each time. Even according to Rabbi Yehuda HaNasi, the naziriteship of purity begins at the start of, presumably the night preceding, the eighth day. Therefore, this case will be one of a nazirite contracting ritual impurity many times. Nevertheless, the nazirite will be obligated to bring only one set of offerings for all of them, because each case of ritual impurity occurred at night, when he is unable to bring the offerings for his previous ritual impurity, as offerings can be brought only during the day. And therefore it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.

    3The Gemara suggests: Since he did not establish it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in this way, shall we say that Rav Ḥisda holds that night is not considered premature? In other words, although he cannot in practice bring his offerings until the morning, as the Temple service was performed only in the daytime, the night is not considered a premature time, but rather it is viewed as part of the day in which it is appropriate to bring his offerings. Consequently, the halakha of one who becomes ritually impure on the night preceding the eighth day is the same as that of one who contracted ritual impurity on the eighth day itself, and they are both required to bring an additional set of offerings.

    4Rav Adda bar Ahava said: This conclusion is incorrect, as even if Rav Ḥisda holds that the night is considered to be premature, he could not establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as the offerings and his new term of naziriteship depend on each other: If you say night is considered premature, when is he fit to bring his offerings? Only in the morning. Accordingly, naziriteship also does not take effect until the morning. And if you say night is not considered premature, and he is already obligated in his offerings at night, in that case naziriteship of purity takes effect from the evening, which means that the ritual impurity he suffered at night renders him obligated to bring an additional set of offerings. Consequently, the mishna does not follow the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, whether night is considered premature or not, and nothing can be inferred from here with regard to Rav Ḥisda’s opinion in that matter.

    5§ The Gemara cites a baraita ( Tosefta 4:8) concerning the matter of a nazirite who contracted ritual impurity many times itself: If a nazirite became impure, and then became impure on the seventh day of his purification process, and again became impure on the following seventh day of his purification process, he brings only one set of offerings. If he became impure on the eighth day, and again became impure on the following eighth day, he brings a set of offerings for each and every time he became impure. Nevertheless, he begins counting his ritually pure naziriteship immediately on the eighth day, even if he has not yet brought his offerings. This is the statement of Rabbi Eliezer.

    6And the Rabbis say: If he had not yet brought his offerings on the eighth day when he became impure, it is considered one long period of ritual impurity, and he brings one set of offerings for all the times he became impure, until he has brought his sin-offering at the end of his period of ritual impurity. It is only then that he can begin counting his next term of naziriteship. Therefore, if he brought his sin-offering and then became impure, and again brought his sin-offering and then again became impure, he brings a set of offerings for each and every one. If he brought his sin-offering and did not yet bring his guilt-offering, he begins to count his term of naziriteship in ritual purity.

    7Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Just as not bringing his sin-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, so too, not bringing his guilt-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, and if he became impure again before he brought his guilt-offering, he only brings one set of offerings for all his impurities.

    8After having quoted the baraita , the Gemara proceeds to analyze the three opinions: Granted, according to Rabbi Eliezer, his reason is that the verse states: “And he shall sanctify his head on that day” (Numbers 6:11), which indicates: Even though he has not brought his offerings, the eighth day determines the start of his ritually pure naziriteship. And the Rabbis agree that the phrase “on that day” is extra, and it teaches that he begins counting from that day even though he has not brought his guilt-offering, but he does not begin counting until after bringing his sin-offering.

    9But according to Rabbi Yishmael, why do I need the phrase “on that day”? According to his opinion the issue depends on the offerings, not the day. The Gemara answers: Rabbi Yishmael could have said to you: The phrase “on that day” teaches that he can begin counting even though he has not brought his burnt-offering, as he agrees that not bringing the burnt-offering does not preclude him from counting his naziriteship. And the Rabbis respond to this: A burnt-offering does not require a limitation in the text to teach that its omission does not preclude the start of his naziriteship in ritual purity, since it is merely a gift and not part of his atonement process.

    10The Gemara explains: What is the reason of the Rabbis for ruling that only refraining from bringing his sin-offering precludes the start of his new count of naziriteship? As it is taught in a baraita : The verse states with regard to a nazirite who became ritually impure: “And he shall consecrate to the Lord the days of his naziriteship, and he shall bring a lamb in its first year for a guilt-offering” (Numbers 6:12). What does this teach? Doesn’t he wait to begin the days of his naziriteship until after he has brought all of his offerings? Rather, since we have found that all guilt-offerings that are mentioned in the Torah are indispensable for atonement, and before he has brought his guilt-offering he is forbidden from partaking of any sacred offerings, one might have thought that not having brought this guilt-offering also precludes him from counting his ritually pure naziriteship,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה לוקמה כרביומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה:

    כגון דחזיא בליל שמיניכלומר דנטמא בליל שמיני והאי דאמר דחזיא לאו דוקא הכא אלא איידי דנקיט לה במס' כריתות נקטיה להכא וחזר ונטמא בליל שמיני דטומאות הרבה איכא מכיון דנטמא בליל ח' וחיילא עליה טהרה ואינו חייב עליהן אלא קרבן אחד לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני שהיתה שעה הראויה להביא בה קרבן:

    ומדלא מוקים להרב חסדא בכה"ג ואליבא דרבי תיפשוט מינה דאית ליה לרב חסדא דלילה לאו מחוסר זמן הוא דאם נטמא בליל שמיני הוה כנטמא ביום שמיני דנטמא בשעה שראויה להביא קרבן אע"ג דאינו קרב עד היום דמיא הלילה ליום וחייב קרבן על כל אחת ואחת:

    אמר רב אדא בר אהבהאפילו אי אית ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן הוא אכתי לא מתוקמא ליה כרבי דהא בהא תליא:

    דאי אמרת לרבי מחוסר זמן הויא אימת מיתחזי לקרבן לצפרא ונזירות טהרה נמי לא חיילא עליה עד צפרא - והילכך כי מיטמי בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא ולית לך למימר בהו טומאות הרבה ואי אמרת דלרבי אינו מחוסר זמן דלילה נמי זמן הקרבה ואית בהו טומאות הרבה נזירות טהרה נמי חיילא מאורתא וחייב קרבן על כל טומאה וטומאה הילכך לא מיתוקמא כרבי כלל:

    ה"ג ת"ר נטמא בשביעי וחזר ונטמא כו'ואית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ושבושא הוא דקי"ל דכל היכא דכתב גופא דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו הכא לא נשנית כלל:

    מתחיל ומונהלנזירות טהרה מיד כיון שהגיע שמיני ואפילו שלא הביא קרבנותיו דברי ר' אליעזר:

    וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחת ואחת הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות דטהרה אבל אם לא הביא חטאתו אינו מונה לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא חטאתו אחד מהללו שני תורים שמביא אחד לחטאת שאם נטמא קודם שהביא חטאתו אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד אבל אם הביא חטאתו ולא הביא אשמו כבש בן שנתו לאשם מונה לנזירות ימי טהרה:

    כך אשמו מעכבושלא יתחיל למנות עד שיביא אשמו:

    בשלמא לר' אליעזרדאמר מתחיל ומונה מיד:

    אע"פ שלא הביא קרבנותמתחיל למנות מבו ביום ולרבנן אתא ליה ההוא אע"פ שלא הביא את אשמו:

    אע"פ שלא הביא עולתושהאחד לעולה ובלבד שהביא אשמו וחטאתו מתחיל למנות:

    משום עולה לא מיבעיאדהיא לא אתיא לא משום עולה ולא משום נזירות אלא לדורון בעלמא:

    כל האשמות שבתורה מעכביןכדאמרינן (יבמות דף עד:) הביא כפרתו אוכל בקדשים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 18 עמוד ב

    1״ביום ההוא״ למה לי? אם אינו ענין לשמיני, תנהו ענין לשביעי. ורבי נמי, הכתיב ״ביום ההוא״? אמר לך רבי: ההוא להכי הוא דאתא לומר לך: אע"פ שלא הביא קרבנותיו.

    2ורב חסדא, מאי דוחקיה לאוקמיה כר' יוסי ברבי יהודה? לוקמה כגון דנטמא דחזיא בליל שמיני, ורבי היא!

    3מדלא מוקים לה כרבי, לימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא?

    4אמר רב אדא בר אהבה: הא בהא תליא. אי אמרת ליליא מחוסר זמן, אימת מיחזי לקרבן לצפרא, נזירות נמי לא חיילא עד צפרא. ואי אמרת ליליא אינו מחוסר זמן נזירות טהרה חיילא מאורתא.

    5גופא: נטמא בשביעי, וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד. נטמא בשמיני, וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן על כל אחד ואחד. מתחיל ומונה מיד, דברי ר' אליעזר.

    6וחכ"א קרבן אחד על הכל, עד שיביא חטאתו. הביא חטאתו ונטמא, והביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד. הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה.

    7ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו עיכבתו, כן אשמו מעכבו.

    8בשלמא לרבי אליעזר, אמר קרא ״(במדבר ו״, יא) ״וקדש את ראשו ביו' ההוא״ אע"פ שלא הביא קרבנותיו. ורבנן: ״ההוא״ אע"פ שלא הביא אשמו.

    9אלא רבי ישמעאל, ״ההוא״ למה לי? אמר לך: ״ההוא״ אע"פ שלא הביא עולתו. ורבנן: עולה לא בעי מיעוטא דורון בעלמא הוא.

    10מאי טעמייהו דרבנן? דתניא: (במדבר ו, יב) ״והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם״, מה ת"ל לפי שמצינו שכל אשמות שבתורה שהן מעכבין, יכול אף זה מעכבו׃

    Tosafot

    ורבי ביום ההוא למה לידממילא ידעינן דאשמיני קאי:

    אע"פ שלא הביא קרבנותיודפשטיה דקרא משמע דלא חייל עליה נזירות עד שיכפר בעולה ובחטאת דכתיב בקרא [קודם] וקדש ראשו והשתא אתי יתורא דביום ההוא לאשמועינן דחייל עליה נזירות ביום שמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו:

    לוקמה כרבי וכגון שנטמא בליל שמינידחייל עליה נזירות קודם הבאת קרבנותיו ול"ג [דחזא] פי' כיון [דמרבינן] לרבי ביום השמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו א"כ גם בליל שמיני חייל עליה נזירות ושייך ליום שמיני ומעתה נוקי למתני' כרבי דנטמא בליל ח' דכיון דחייל עליה נזירות טומאות הרבה יש כאן ומ"מ פוטר עצמו בקרבן אחד לפי שלא יצא שעה אחת הראויה להביא קרבנותיו דאין מקריבין קרבנות בלילה מביום צוותו מדלא מוקי לה הכי נימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא פי' ולא לענין שיוכל להקריבו בלילה אלא דחשבינן ליה כיצא לשעה שראוי להקריב קרבנותיו ולא יפטר בקרבן טומאה אחד:

    הא בהא תליאולא מצי אתיא כרבי:

    ה"ג אי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מייתי קרבן עד צפרא נזירות נמי לא חייל עד צפרא - דכפר וקדש כתיב בשעה שראויה להביא קרבן חייל נזירות טהרה כי נטמא בלילה לא הוו טומאות הרבה אלא טומאה אריכתא ואי קסבר לילה לאו מחוסר זמן להחשב כשעה שראויה להקריב בלילה נזירות נמי חייל מחמתה ומיחייב קרבן טומאה על כל אחת ואחת:

    אית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו'ולא גרסינן דבכולה הש"ס לא גרסינן גופא אלא כשהש"ס הביא מימרא או ברייתא תחילה ומייתי אותה אגב גררא אז חוזר ואומר גופא לפרש המימרא או הברייתא אבל ברייתא לא הביא הש"ס כלל לעיל אלא מלישנא דהש"ס לעיל דקאמר אילימא שנטמא בשביעי:

    אינו מביא אלא קרבן אחדאע"ג דס"ל דחייל עליה נזירות טהרה משביעי כיון דנטמא עד שלא האיר השמיני שעה הראויה להביא קרבנותיו נפטר בקרבן אחד על טומאות הרבה אבל כשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בח' כיון שיצא לשעה הראויה להביא קרבנותיו מביא קרבן על כל אחד ואחד:

    מתחיל ומונה מיד דברי ר' אליעזר וכו'לכאורה הוה משמע דמתחיל מנין נזירות טהרה שלו בשמיני אלא אי אפשר לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א"כ כי נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לרבי אליעזר [כדתנן] במתני' ר"א אומר לא [בו] ביום אלא מתחיל ומונה מיד בשביעי דאז חייל עליה נזירות טהרה מכי הזה וטבל (מכי הזה וטבל) וכי נטמא בשמיני סותר ב' ימים ומתחייב שפיר בקרבן ובטומאה לרבי אליעזר:

    וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו כו'רבנן סבירא להו דלא חייל נזירות טהרה עליה עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות טהרה [וטעמייהו] יליף בסמוך:

    כך אשמו מעכבתודלא חייל עליה נזירות טהרה עד שיביא גם אשמו וטעמיה מפרש בסמוך:

    בשלמא לר' אליעזר אמר קרא וקדש ראשו ביום ההואמיותר ביום ההוא לרבות ביום השביעי דמשביעי חייל עליה נזירות טהרה כדפרישית לעיל לר"א ולשון הש"ס דקאמר אע"פ שלא הביא קרבנותיו הוי פירושו אע"פ שלא הגיע יום הראוי קצת להביא קרבנותיו דהיינו יום ז' ולא הוי פירושו כההוא דלעיל דקאמר הש"ס אליבא דרבי ביום ההוא מיותר לומר לך אע"פ שלא הביא קרבנותיו דההוא ודאי הוי פירושו לרבות יום שמיני דוקא משהאיר הבקר אבל אליבא דר"א אתא [לרבות] אפילו יום השביעי כדפי':

    ולרבנן ההוא אע"פ שלא הביא אשמואע"ג שכל אשמות שבתורה מעכבות הכא מרבינן מההוא דלא מעכב ליה מלחול עליה נזירות טהרה: אלא לר' ישמעאל ההוא מאי אתא לרבויי אמר לך אע"פ שלא הביא עולתו:

    ורבנן עולה לא בעיא מיעוטא דדורון בעלמא הואוא"ת מ"ט דרבי ישמעאל שפיר קאמרי ליה רבנן וי"ל משום דחטאת ועולה כתיבי בחד קרא והדר כתיב וכפר עליו וקדש ראשו דס"ד דאע"ג דעולה דורון הוא כיון דאקדמיה קרא לוקדש ראשו לא חייל עליה נזירות טהרה עד דמייתי לעולה נמי קא משמע לן ההוא לומר אע"פ שלא הביא עולתו ומסתברא לאוקמי לעולה ולא לחטאת דעיקר כפרה בחטאת וא"ת מנא ליה להש"ס לעיל לומר בפשיטות אליבא דרבי דההוא (מפרש) מרבה אע"פ שלא הביא קרבנותיו פי' משהאיר השמיני חייל עליה נזירות טהרה דלמא לא מרבה רבי אלא הביא חטאתו ולא אשמו או כר' ישמעאל וי"ל משום דרבי לא אדכר במילתיה כ"א דבהבאת קרבן הכתוב מדבר משמע דלא קפיד עליה אלא איום שמיני ולמעוטי שביעי דבר פלוגתי' אבל הני תנאי מפרשי דמיחל נזירות תלוי בקרבנות עצמו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Shita Mekubetzet

    ביום ההוא למה לי תנהו ענין לשביעיכלומר ביום ההוא של תגלחתו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ור' יוסי בר יהודה סבר אם כן לימא קרא וקדש את ראשו ותו לא וממילא הוה אמינא דאיום שמיני קא מהדר. ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני. והוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. תוספי הרא"ש ז"ל:

    אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעידיתירא הוא למשדייה אשביעי. ויש מפרשים דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. שיטה:

    גופה נטמא בשביעי כו'הך גופה לא הוי כשאר גופה שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ור' יוסי איירי לעיל. בהך עניינא קאמר גופה. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    גירסת הספרים תנו רבנן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד. ויש ספרים שכתוב בהן גופא נטמא בשביעי כו'. וכתוב בתוספות האי גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד דהך ברייתא לא אייתי לה לעיל. אלא קאי אסוגיא דלעיל דפליגי רבי ור' יוסי בר יהודה אי חייל נזירות טהרה מיום ז' ועד יום ח' והכא פליגי בה תנאי. ויש מפרשים דמשום דאמר רב למעלה דנטמא בז' וחזר ונטמא בח' אינו מביא אלא קרבן אחד בין לרבי בין לר' יוסי בר' יהודה וברישא דהא ברייתא אמרינן נמי הכי גופה. שיטה:

    מתחיל ומונה מיד דברי רביכלומר מיד ביום השמיני. פירוש מתחיל ומונה נזירות טהרה מיד ביום שמיני ואנזיר שנטמא בשמיני קאי. שיטה: וזהו לפי גירסתו דגריס דברי רבי. ובתוספי הרא"ש ז"ל כתב וזה לשונו: ומתחיל ומונה מיד דקאמר ר' אליעזר היינו בשביעי. ומיד דקאמר היינו מיד שיטהר. עד כאן. וכן כתב ז"ל בפירושיו וז"ל: מתחיל ומונה מיד. פירוש מיד בשביעי אחר שהזה וטבל דסבירא ליה דנזירות טהרה חיילא בשביעי כר' יוסי בר' יהודה. וכן מוכח לקמן פרק כהן גדול דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו. ומבעיא ליה בגמ' עד שיטהר בשביעי ומני ר' אליעזר היא. והאי דקים ליה לתלמודא הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בשמיני אף על פי שלא הביא קרבן לאפוקי מדרבנן דאמרי דאינו מביא קרבן על טומאתו ואינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו. משום דר' אליעזר הוא דקאמר במתניתין לא בו ביום דאם נטמא ביום ראשון לנזירותו אינו סותר. אם כן על כרחך מדמביא קרבן על טומאה שנטמא בשמיני צריך לומר שהתחיל למנות נזירותו מאתמול. ולקמן דקאמר ר' אליעזר היא הוה מצי למימר ר' יוסי בר' יהודה היא. וכן לעיל הוה מצי למימר ר' אליעזר היא. עד כאן:

    ור' ישמעאל אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבוואינו מתחיל למנות ואינו מביא קרבן על טומאתו אלא כי נטמא אחר אשמו. תימה דלעיל דקאמר רב חסדא לרבי אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כיון שיצא לשעה הראויה להכי להביא קרבן כו'. מנא ליה דרבי לא כרבנן ולא כר' ישמעאל דילמא דבעי עד שיביא חטאתו או חטאת ואשם. יש לומר דלישנא דמילתא דרבי משתמע ליה הכי דקאמר ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו. מדסתם רבי דבריו ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו אלמא מיד שמתחיל יום הבאת קרבנותיו קאמר. תוספי הרא"ש ז"ל:

    ורבנן ההוא אף על פי שלא הביא אשמודוקדש את ראשו בתר שתי תורים או שני בני יונה כתיב וקודם אשם. לומר לך אפילו לא הביא אשמו אף על פי שלא הביא עולתו. דמעולה סליק דעולה דורון בעלמא הוא דאינה מכפרת בשום מקום.

    מאי טעמייהו דרבנןבשלמא לר' אליעזר אתא ההוא להתחיל אפילו משביעי. ולר' ישמעאל אתא ההוא להקדים קודם עולה דכתיב מקמי וקדש. אלא לרבנן לאשם לא בעי קרא דוקדש כתיב מקמי אשם. ומשני טעמא דרבנן משום אידך קרא דתניא והזיר וכו' לפי שמצינו כל אשמות שבתורה שמעכבין אשם תלוי ומעילה וגזילות מעכבי כפרה ואשם מצורע מעכב הכשרו בקדשים אף זה יעכב הכשר מנין נזירותו. תלמוד לומר והזיר והביא אף על פי שלא הביא הזיר. ומכל מקום איצטריך ההוא כי היכי דלא תדרוש כדדריש ליה הכי אימתי והזיר בזמן שהביא. ואי מההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא עולתו אבל אשמו מעכב.

    ור' ישמעאל אמר והזיר והביא אימתי והזיר בזמן שהביאוההוא אתא למימר אף על פי שלא הביא עולתו. דאי לא כתיב אלא והזיר והביא הוה אמינא אחר שיביא כל הקרבנות אפילו עולה. ואי לא כתיב אלא ביום ההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא כלל מקרבנותיו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובתוספותיו ז"ל כתב כך וז"ל: ואי לאו והזיר והביא הוה אמינא מיתורא דההוא שימנה מיום שמיני קודם שיביא קרבנותיו. עד כאן. והרב עזריאל ז"ל פירש וז"ל: מאי טעמייהו דרבנן. פירוש בשלמא לר' אליעזר דמייתי אתי להקדים דשביעי ולר' ישמעאל נמי דאתי להקדים עולתו ניחא. דההוא דכתב לאחר חטאת ועולה אתי להקדים לקרבן הסמוך לו דהיינו עולה. דהכי כתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה וכפר מאשר חטא וקדש ראשו ביום ההוא והביא כבש בן שנתו לאשם. ואף על פי שהיה מקריב חטאת העוף תחלה ואחר כך אשם ואחר כך עולה מכל מקום הזכיר כל קרבן עוף ביחד. אלא לרבנן דאמרי דאתי להקדים לאשם מאי טעמא הא ביום ההוא לאחר חטאת ועולה (כתב) כתיב ואשם כתיב בתריה והוה להו למימר דאתי להקדים חטאת שלפניו. ומשני טעמייהו דרבנן מאידך קרא דתניא והזיר לה' ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם מה תלמוד לומר. למה כתב והזיר בין קרבן חטאת ועולה ובין קרבן אשם. לפי שמצינו כל אשמות שבתורה מעכבין יכול אף זה שלא ימנה נזירנות טהרה עד לאחר הבאת אשם. תלמוד לומר והזיר ימי נזרו והביא כבש. אף על פי שלא הביא אשמו הזיר ימי נזרו. עד כאן:

    Edition: Vilna Ed · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 18b

    Nazir 18b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 233 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה לוקמה כרבי ומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה:

    כגון דחזיא בליל שמיני כלומר דנטמא בליל שמיני והאי דאמר דחזיא לאו דוקא הכא אלא איידי דנקיט לה במס' כריתות נקטיה להכא וחזר ונטמא בליל שמיני דטומאות הרבה איכא מכיון דנטמא בליל ח' וחיילא עליה טהרה ואינו חייב עליהן אלא קרבן אחד לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני שהיתה שעה הראויה להביא בה קרבן:

    ומדלא מוקים לה רב חסדא בכה"ג ואליבא דרבי תיפשוט מינה דאית ליה לרב חסדא דלילה לאו מחוסר זמן הוא דאם נטמא בליל שמיני הוה כנטמא ביום שמיני דנטמא בשעה שראויה להביא קרבן אע"ג דאינו קרב עד היום דמיא הלילה ליום וחייב קרבן על כל אחת ואחת:

    אמר רב אדא בר אהבה אפילו אי אית ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן הוא אכתי לא מתוקמא ליה כרבי דהא בהא תליא:

    דאי אמרת לרבי מחוסר זמן הויא אימת מיתחזי לקרבן לצפרא ונזירות טהרה נמי לא חיילא עליה עד צפרא - והילכך כי מיטמי בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא ולית לך למימר בהו טומאות הרבה ואי אמרת דלרבי אינו מחוסר זמן דלילה נמי זמן הקרבה ואית בהו טומאות הרבה נזירות טהרה נמי חיילא מאורתא וחייב קרבן על כל טומאה וטומאה הילכך לא מיתוקמא כרבי כלל:

    ה"ג ת"ר נטמא בשביעי וחזר ונטמא כו' ואית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ושבושא הוא דקי"ל דכל היכא דכתב גופא דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו הכא לא נשנית כלל:

    מתחיל ומונה לנזירות טהרה מיד כיון שהגיע שמיני ואפילו שלא הביא קרבנותיו דברי ר' אליעזר:

    וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחת ואחת הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות דטהרה אבל אם לא הביא חטאתו אינו מונה לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא חטאתו אחד מהללו שני תורים שמביא אחד לחטאת שאם נטמא קודם שהביא חטאתו אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד אבל אם הביא חטאתו ולא הביא אשמו כבש בן שנתו לאשם מונה לנזירות ימי טהרה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 18b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ורבי ביום ההוא למה לי דממילא ידעינן דאשמיני קאי:

    אע"פ שלא הביא קרבנותיו דפשטיה דקרא משמע דלא חייל עליה נזירות עד שיכפר בעולה ובחטאת דכתיב בקרא [קודם] וקדש ראשו והשתא אתי יתורא דביום ההוא לאשמועינן דחייל עליה נזירות ביום שמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו:

    לוקמה כרבי וכגון שנטמא בליל שמיני דחייל עליה נזירות קודם הבאת קרבנותיו ול"ג [דחזא] פי' כיון [דמרבינן] לרבי ביום השמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו א"כ גם בליל שמיני חייל עליה נזירות ושייך ליום שמיני ומעתה נוקי למתני' כרבי דנטמא בליל ח' דכיון דחייל עליה נזירות טומאות הרבה יש כאן ומ"מ פוטר עצמו בקרבן אחד לפי שלא יצא שעה אחת הראויה להביא קרבנותיו דאין מקריבין קרבנות בלילה מביום צוותו מדלא מוקי לה הכי נימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא פי' ולא לענין שיוכל להקריבו בלילה אלא דחשבינן ליה כיצא לשעה שראוי להקריב קרבנותיו ולא יפטר בקרבן טומאה אחד:

    הא בהא תליא ולא מצי אתיא כרבי:

    ה"ג אי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מייתי קרבן עד צפרא נזירות נמי לא חייל עד צפרא - דכפר וקדש כתיב בשעה שראויה להביא קרבן חייל נזירות טהרה כי נטמא בלילה לא הוו טומאות הרבה אלא טומאה אריכתא ואי קסבר לילה לאו מחוסר זמן להחשב כשעה שראויה להקריב בלילה נזירות נמי חייל מחמתה ומיחייב קרבן טומאה על כל אחת ואחת:

    אית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ולא גרסינן דבכולה הש"ס לא גרסינן גופא אלא כשהש"ס הביא מימרא או ברייתא תחילה ומייתי אותה אגב גררא אז חוזר ואומר גופא לפרש המימרא או הברייתא אבל ברייתא לא הביא הש"ס כלל לעיל אלא מלישנא דהש"ס לעיל דקאמר אילימא שנטמא בשביעי:

    אינו מביא אלא קרבן אחד אע"ג דס"ל דחייל עליה נזירות טהרה משביעי כיון דנטמא עד שלא האיר השמיני שעה הראויה להביא קרבנותיו נפטר בקרבן אחד על טומאות הרבה אבל כשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בח' כיון שיצא לשעה הראויה להביא קרבנותיו מביא קרבן על כל אחד ואחד:

    מתחיל ומונה מיד דברי ר' אליעזר וכו' לכאורה הוה משמע דמתחיל מנין נזירות טהרה שלו בשמיני אלא אי אפשר לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א"כ כי נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לרבי אליעזר [כדתנן] במתני' ר"א אומר לא [בו] ביום אלא מתחיל ומונה מיד בשביעי דאז חייל עליה נזירות טהרה מכי הזה וטבל (מכי הזה וטבל) וכי נטמא בשמיני סותר ב' ימים ומתחייב שפיר בקרבן ובטומאה לרבי אליעזר:

    5 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 18b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ביום ההוא למה לי תנהו ענין לשביעי כלומר ביום ההוא של תגלחתו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ור' יוסי בר יהודה סבר אם כן לימא קרא וקדש את ראשו ותו לא וממילא הוה אמינא דאיום שמיני קא מהדר. ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני. והוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. תוספי הרא"ש ז"ל:

    אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי דיתירא הוא למשדייה אשביעי. ויש מפרשים דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. שיטה:

    גופה נטמא בשביעי כו' הך גופה לא הוי כשאר גופה שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ור' יוסי איירי לעיל. בהך עניינא קאמר גופה. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    גירסת הספרים תנו רבנן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד. ויש ספרים שכתוב בהן גופא נטמא בשביעי כו'. וכתוב בתוספות האי גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד דהך ברייתא לא אייתי לה לעיל. אלא קאי אסוגיא דלעיל דפליגי רבי ור' יוסי בר יהודה אי חייל נזירות טהרה מיום ז' ועד יום ח' והכא פליגי בה תנאי. ויש מפרשים דמשום דאמר רב למעלה דנטמא בז' וחזר ונטמא בח' אינו מביא אלא קרבן אחד בין לרבי בין לר' יוסי בר' יהודה וברישא דהא ברייתא אמרינן נמי הכי גופה. שיטה:

    מתחיל ומונה מיד דברי רבי כלומר מיד ביום השמיני. פירוש מתחיל ומונה נזירות טהרה מיד ביום שמיני ואנזיר שנטמא בשמיני קאי. שיטה: וזהו לפי גירסתו דגריס דברי רבי. ובתוספי הרא"ש ז"ל כתב וזה לשונו: ומתחיל ומונה מיד דקאמר ר' אליעזר היינו בשביעי. ומיד דקאמר היינו מיד שיטהר. עד כאן. וכן כתב ז"ל בפירושיו וז"ל: מתחיל ומונה מיד. פירוש מיד בשביעי אחר שהזה וטבל דסבירא ליה דנזירות טהרה חיילא בשביעי כר' יוסי בר' יהודה. וכן מוכח לקמן פרק כהן גדול דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו. ומבעיא ליה בגמ' עד שיטהר בשביעי ומני ר' אליעזר היא. והאי דקים ליה לתלמודא הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בשמיני אף על פי שלא הביא קרבן לאפוקי מדרבנן דאמרי דאינו מביא קרבן על טומאתו ואינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו. משום דר' אליעזר הוא דקאמר במתניתין לא בו ביום דאם נטמא ביום ראשון לנזירותו אינו סותר. אם כן על כרחך מדמביא קרבן על טומאה שנטמא בשמיני צריך לומר שהתחיל למנות נזירותו מאתמול. ולקמן דקאמר ר' אליעזר היא הוה מצי למימר ר' יוסי בר' יהודה היא. וכן לעיל הוה מצי למימר ר' אליעזר היא. עד כאן:

    ור' ישמעאל אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו ואינו מתחיל למנות ואינו מביא קרבן על טומאתו אלא כי נטמא אחר אשמו. תימה דלעיל דקאמר רב חסדא לרבי אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כיון שיצא לשעה הראויה להכי להביא קרבן כו'. מנא ליה דרבי לא כרבנן ולא כר' ישמעאל דילמא דבעי עד שיביא חטאתו או חטאת ואשם. יש לומר דלישנא דמילתא דרבי משתמע ליה הכי דקאמר ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו. מדסתם רבי דבריו ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו אלמא מיד שמתחיל יום הבאת קרבנותיו קאמר. תוספי הרא"ש ז"ל:

    ורבנן ההוא אף על פי שלא הביא אשמו דוקדש את ראשו בתר שתי תורים או שני בני יונה כתיב וקודם אשם. לומר לך אפילו לא הביא אשמו אף על פי שלא הביא עולתו. דמעולה סליק דעולה דורון בעלמא הוא דאינה מכפרת בשום מקום.

    מאי טעמייהו דרבנן בשלמא לר' אליעזר אתא ההוא להתחיל אפילו משביעי. ולר' ישמעאל אתא ההוא להקדים קודם עולה דכתיב מקמי וקדש. אלא לרבנן לאשם לא בעי קרא דוקדש כתיב מקמי אשם. ומשני טעמא דרבנן משום אידך קרא דתניא והזיר וכו' לפי שמצינו כל אשמות שבתורה שמעכבין אשם תלוי ומעילה וגזילות מעכבי כפרה ואשם מצורע מעכב הכשרו בקדשים אף זה יעכב הכשר מנין נזירותו. תלמוד לומר והזיר והביא אף על פי שלא הביא הזיר. ומכל מקום איצטריך ההוא כי היכי דלא תדרוש כדדריש ליה הכי אימתי והזיר בזמן שהביא. ואי מההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא עולתו אבל אשמו מעכב.

    1 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 18b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' הביא חטאתו עיין לקמן דף נז ע"א תד"ה וסופרין:

    תוס' ד"ה מתחיל ומונה מיד כו' אלא א"א לומר כן ע' לקמן ד' נד ע"א:

    Gilyon HaShas on Nazir 18b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 18, Amud Bet, about 233 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “״ביום ההוא״ למה לי? אם אינו ענין…”

      Named: רבי נמי.

    2. Segment 217 words

      Opens “ורב חסדא, מאי דוחקיה לאוקמיה כר' יוסי…”

      Named: רב חסדא, רבי יהודה, רבי היא.

    3. Segment 311 words

      Opens “מדלא מוקים לה כרבי, לימא קסבר ליליא…”

    4. Segment 433 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה: הא בהא…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רבן לצפרא.

    5. Segment 528 words

      Opens “גופא: נטמא בשביעי, וחזר ונטמא בשביעי אינו…”

      Named: רבן אחד, רבן על.

    6. Segment 626 words

      Opens “וחכ"א קרבן אחד על הכל, עד שיביא…”

      Named: רבן אחד, רבן על.

    7. Segment 715 words

      Opens “ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 823 words

      Opens “בשלמא לרבי אליעזר, אמר קרא (במדבר ו,…”

      Named: רבי אליעזר.

    9. Segment 921 words

      Opens “אלא רבי ישמעאל, ״ההוא״ למה לי? אמר…”

      Named: רבי ישמעאל.

    10. Segment 1030 words

      Opens “מאי טעמייהו דרבנן? דתניא: (במדבר ו, יב)…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Nazir 18b · Segment 4 — “אמר רב אדא בר אהבה: הא בהא תליא. אי…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Nazir 18b · Segment 9 — “אלא רבי ישמעאל, ״ההוא״ למה לי? אמר לך: ״ההוא״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 18b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026