Talmud Builders

    Nazir 12b

    Back to index

    English translation — Nazir 12b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, it can be explained that this is what he is saying: If I find someone who becomes a nazirite, I will shave him. Here too, in the case of betrothal, this is what the one who appointed the agent is saying to the agent: Even if the woman you find is married at this moment but when you come to her you discover that she has been divorced in the meantime, betroth her to me. If so, he would be prohibited from marrying her sister, contrary to the ruling of Rava.

    2The Gemara rejects this comparison: The Sages say that there is a distinction between the two cases: A person appoints an agent only for a matter that he himself can perform now, at the time of the appointment, but for a matter that he cannot perform now, he does not appoint an agent. Consequently, the agent cannot betroth a woman who was married at the time of his appointment. The one who appointed the agent may therefore marry the sister of the recently divorced woman, as stated by Rava.

    3The Gemara asks another question on the ruling of Rava: And can one not appoint an agent to betroth a woman in this manner? Come and hear a baraita that indicates the contrary: One who says to the steward [ apotropos ] of his affairs: All vows that my wife will vow from now until I come from such and such a place, nullify for her, and the steward nullified them for her, one might have thought they are nullified. Therefore, the verse states: “Her husband sustains the vow and her husband nullifies the vow” (Numbers 30:14); this is the statement of Rabbi Yoshiya. The repetition of “husband” teaches that it is the husband alone who may nullify his wife’s vows. And Rabbi Yonatan says: We have found in all places that the legal status of a person’s agent is like that of himself. Therefore, a steward, who serves as the husband’s agent, may nullify the wife’s vows.

    4Even according to Rabbi Yoshiya, who maintains that the steward cannot nullify her vows, the reason is that the Merciful One states in the Torah: “Her husband sustains the vow and her husband nullifies the vow,” but if it were not so, the steward could nullify even the future vows of the wife. However, with regard to the husband himself it is taught in a mishna ( Nedarim 75a): One who says to his wife: All vows that you will vow from now until I come from such and such a place shall be ratified, he has not said anything. However, if a husband says: All vows that you will vow from now until I come from such and such a place, they are hereby nullified, Rabbi Eliezer says: It is nullified, and the Rabbis say: It is not nullified.

    5The Gemara finishes the question: It enters our mind to say that when Rabbi Yoshiya said that the steward cannot nullify the vows, he spoke in accordance with the opinion of the Rabbis, who say that the husband is not able to nullify her vows ahead of time, and yet, even according to their approach, if the Merciful One had not stated in the Torah: “Her husband sustains the vow and her husband nullifies the vow” the steward would be able to nullify such vows. This proves that one can appoint an agent for something he himself cannot do at the time, which contradicts the statement of Rava.

    6The Gemara rejects this: And perhaps Rabbi Yoshiya spoke in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says the husband can nullify the vows ahead of time, and it is for this reason that he can appoint the steward to do the same. The Gemara rejects this: If so, why do I need to make him into an agent; let him nullify the future vows for her before he sets out on his journey. The Gemara answers: He thinks, perhaps I will forget, or become angry, or be occupied with other matters when I am about to set out on my journey. This is why he appoints an agent to nullify the vows on his behalf, and no proof can be derived from this baraita .

    7MISHNA: If one says: It is incumbent upon me to shave half a nazirite, i.e., he is vowing to pay half the costs of a nazirite’s offerings, and another heard and said: And I, it is incumbent upon me to shave half a nazirite, this one shaves a whole nazirite and that one shaves a whole nazirite, i.e., each pays the full cost of a nazirite’s offerings; this is the statement of Rabbi Meir, since there is no such entity as half a nazirite. And the Rabbis say: This one shaves half a nazirite and that one shaves half a nazirite; they may join together to pay for the offerings of one nazirite.

    8GEMARA: With regard to this dispute, Rava said: All concede that whenever one said: Half of the offerings of a nazirite are incumbent upon me, he brings half of the offerings, since he vowed to pay only that amount. Also, everyone agrees that if he said: The offerings of half a nazirite are incumbent upon me, he needs to bring all of the offerings of a nazirite. What is the reason that he must bring all of the offerings of a nazirite? It is that we have not found such an entity as half a naziriteship. If one vowed to be half a nazirite, he is a full nazirite.

    9And when they disagree, it is only in a case of one who used the precise wording of the mishna. Rabbi Meir holds that once he said: It is incumbent upon me, he is obligated in all of the naziriteship offerings, and when he later says: Half a naziriteship, it is not in his power to uproot his first obligation. And the Rabbis hold that it is a vow with its inherent opening. By saying he had only half the offerings of a nazirite in mind from the outset, he has nullified his own vow.

    10MISHNA: If one said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and a son was born to him, he is a nazirite. If a daughter, a tumtum , or a hermaphrodite [ androginos ] is born to him, he is not a nazirite, since a son was not born to him. However, if he says: I am hereby a nazirite when I will have a child, then even if a daughter, a tumtum , or a hermaphrodite is born to him, he is a nazirite.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכי קאמר- אי משכחנא כו':

    דמצי עבד ליה איהו גופיה השתאכגון באיתתא דשריא ליה לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתריא ליה:

    (הפר לה והיפר להשלוחו של אדם כמותו):

    שתדורי מכאן עד שאבא כו'קס"ד דכי א"ר יאשיה אין אפוטרופוס מיפר אליבא דרבנן דאמרי גבי דידיה דבעל דאיהו נמי לא מצי מיפר:

    ואי לאו דאמר רחמנא ואישה יפירנו אפוטרופוס הוה מיפרואע"ג דבעל לא מצי מיפר השתא אלמא במילתא דלא מצי איניש למיעבד השתא משוי ליה שליח:

    אי הכידמצי מיפר למה ליה לשוויי שליח ליפר לה בעל לאלתר:

    סברהאי בעל לא צריכנא להפר לה אלא בשעה שאצא לדרך דלמא בההוא שעתא מישתלינא או מטרדינא או רתחנא הלכך קאמר לאפוטרופוס דליעבד איהו:

    מתני' הרי עלי לגלח חצי נזירדאמר הרי עלי להביא חצי קרבנותיו של גילוח נזיר אחד:

    זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלםשלא מצינו נזיר לחצאין ולא קרבן לחצאין והוא סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה:

    וחכ"איביאו שניהן קרבנותיו של נזיר אחד ויהיו פטורין שהרי לא נזרו כל אחד אלא חצי נזיר:

    גמ' אמר רבאה"ג הכל מודים כל היכא דאמר חצי קרבנות נזיר עלי וכו' כוליה קרבן בעי לאיתויי מ"ט דהא לא אשכחן נזירות לפלגא כי פליגי בלישנא דמתני' היכא דאמר הרי עלי לגלח דר"מ סבר כיון דאמר הרי עלי לגלח איחייב אכוליה קרבן דנזיר והאי דהדר אמר חצי נזיר לאו כל כמיניה ורבנן סברי כל כה"ג נדר ופתחו עמו הוא ובין שניהם מביאין קרבן דנדר אחד הוא ואיכא ספרים דלא כתיב בהו הך אמר רבא אלא הכי כתיב בהו קרבן בעי איתויי כלומר נזיר מיהא לא מיפטר בקרבנותיהן דהנך הואיל דכל חד וחד קיבל עילוייה פלגא דנזירות ותו לא אשכחן נזירות לפלגא והאי דקא מייתי ליה אינהו לייתי ליה משום נדבה כי פליגי בלישנא דמתני' כגון דאמר הרי עלי לגלח ולא אמר בסתם חצי נזירות עלי דר"מ סובר כיון דאמר הרי עלי לגלח אכוליה קרבן נזירות ומיפטר ביה נזיר בהאי קרבן נזירות והאי דהדר אמר חצי נזירות מיהדר הוא דקא בעי ולאו כל כמיניה ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא ולא מיפטר נזיר בקרבנותיו דהאיך ושניהם מיהא קרבן אחד בעי איתויי [ל"א] אילו אמר אחד בלבד הרי עלי לגלח חצי נזיר אפילו רבנן מודו דקרבן שלם בעי איתויי מ"ט דהא לא אשכחן נזירות לפלגא כי פליגי אלישנא דמתני' דאיכא תרי דבין שניהם מביאין קרבן שלם ר"מ סבר כי אמר הרי עלי מיחייב אכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כל כמיניה דתפוס לשון ראשון הלכך זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם ורבנן סברי כיון דתרי אינון לא הוי קרבן לחצאין והוי נדר ופתחו עמו דכי אמר לגלח חצי נזיר פירוש עלי דאמר לכתחלה הלכך זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר דכיון דבין שניהם מביאין קרבן שלם לא הוי קרבן לחצאין:

    מתני' נולד לו בת או טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזירדולד מיהא מיקרי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 12 עמוד ב

    1אלא הכי קאמר: אי משכחנא דהוי נזיר, אגלחיה. הכא נמי, הכי קאמר ליה: אי משכחת דמיגרשה, קדיש לי.

    2אמרי: לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא, במילתא דלא מצי עביד ליה השתא לא משוי.

    3ולא? ת"ש האומר לאפוטרופוס שלו: ״כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה״, והפר לה, יכול יהו מופרין ת"ל (במדבר ל, יד) ״אישה יקימנו ואישה יפירנו״, דברי ר' יאשיה ור' יונתן אומר מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו׃

    4טעמא דאמר רחמנא אישה יקימנו ואישה יפירנו הא לאו הכי אפוטרופוס מיפר ואילו גבי דידיה תניא האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני יהו קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין ר"א אומר מופר וחכ"א אינו מופר׃

    5קס"ד כי אמר רבי יאשיה אליבא דרבנן דאמרי לא מצי מיפר ואי לאו דאמר רחמנא אישה יקימנו ואישה יפירנו אפוטרופוס הוה מיפר׃

    6ודלמא אליבא דרבי אליעזר דאמר מצי מיפר אי הכי למה לי לשוויי שליח ליפר לה איהו קסבר דלמא משתלינא או רתחנא או מיטרידנא:

    Mishna

    7הרי עלי לגלח חצי נזיר. ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי רבי מאיר וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר:

    Gemara

    8אמר רבא הכל מודים כל היכא דאמר חצי קרבנות נזיר עלי חצי קרבן מייתי קרבנות חצי נזיר עלי כוליה קרבן בעי איתויי מאי טעמא דהא לא אשכחן נזירות לפלגא׃

    9וכי פליגי בלישנא דמתני' פליגי ר"מ סבר כיון דאמר הרי עלי איחייב אכוליה קרבן נזירות וכי קאמר חצי נזירות לאו כל כמיניה ורבנן סברי נדר ופתח עמו הוא:

    Mishna

    10הריני נזיר לכשיהיה לי בן ונולד לו בן הרי זה נזיר נולד לו בת טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר אם אמר כשיהיה לי ולד אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר׃

    Tosafot

    טעמא דכתב רחמנא אישה יפירנוניחא ליה לאותובי גם לר' יאשיה דמדר' יונתן מצי לאותובי [בהדיא]:

    הרי הן קיימין לא אמר כלוםדהקמה בטעות הוא דשמא [תדור] בדבר שא"א ליה להקים:

    ליפר לה הואפירוש כשיצא מביתו:

    דלמא מישתלינאלשון שגגה או מיטרידנא מן הדרך ולכך רוצה למנות אפוטרופוס ואותו אפוטרופוס יהיה מיושב בדעתו וא"ת ואכתי ליפר לה איהו מעכשיו שהרי הוא זוכר עתה ומיושב בדעתו וי"ל דאינו רוצה לומר שיהא מופר אלא נדרים שתדור מכי יסע ואילך אבל לא נדרים שלפני נסיעתו שזה קצת קשה אבל קשה דילמא לה השתא כל נדרים שתדורי מכשאסע עד שאשוב יהו מופרין וי"ל דמתוך כך תפול קטטה ביניהם שזה קשה לה לעולם ובנדרים מיבעיא לן אי בעלה מצי מיפר בלא שמיעת קול וגם הפרה דשליח [אינה] מועלת עד דשמע הבעל הנדר דהכי מוקי לה התם (דף עב:) ולפי' זה נפרש ליפר לה איהו פירוש כשיסע יפר לה בעלה ותועיל ההפרה לכשיבא הבעל וישמע הנדר ואם ימתין להפר עד שישוב וישמע שמא יהיה טרוד לכשישמע וישתוק מלהפר ולכך פריך ליפר לה מהשתא ותועיל ההפרה כשישמע ובשלמא אי סבר כרבנן ניחא [דלא] מצי מיפר ומשני דלמא טרידנא כשירצה ליסע כדפרישית ע"כ הגה"ה:

    ושמע חבירו ואמר ואניבכדי נקט דהא בראשון נמי פליגי:

    אמר רבא הכל מודים באומר חצי קרבנות נזיר עלי חצי קרבן מייתיכיון שתלה החצי בקרבן שאמר חצי קרבנות ודאי פלגא דקרבן שיחד [תיבת] חצי מתיבת נזיר:

    קרבנות חצי נזיר עליקרבן שלם בעי ליה לאתויי:

    מאי טעמא דלא אשכחן נזירות לפלגאדכיון דסמך תיבת חצי אצל נזיר (מתיבת) משמע מדיבורו דחצי אנזירות קאי ואין חייב שום חצי נזיר בעולם:

    כי פליגי בלישנא דמתני'[באומר] הריני נזיר וכיון דאמר הרי עלי לגלח ומיחייב בכוליה קרבן לר"מ דתפוס לשון ראשון וכי אמר חצי נזיר לא כל כמיניה והוי כאומר קרבנות חצי נזיר עלי דמייתי קרבן שלם וקשה אמאי קאמר האי לישנא כיון דאמר עלי איחייב [בכוליה] לימא להדיא דדמי [כאומר] קרבנות חצי נזירות רבנן סברי נדרו ופתחו דהוי כאומר חצי קרבנות נזיר עלי וי"ל דהא דאמר רבא קרבנות חצי נזיר עלי דכולה בעי איתויי משום דחצי קאי אנזיר אבל משמע להו במתני' דלישנא דחצי קאי אעלי וכמי שאמר חצי קרבנות נזיר עלי:

    הריני נזיר כשיהיה לי בןפירוש הודאה ושבח להקב"ה שחנני וזיכני ונולד לי בן הריני נזיר בגמרא פריך פשיטא:

    בת טומטום ואנדרוגינוס אינו נזירדזה לא מחשיבו אהא נמי פריך בגמ' פשיטא אבל אמר בלשון זה כשאראה לי ולד אפי' טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר אהא נמי פריך בגמרא פשיטא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד יום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום ולא סוף דבר בהקמה שמא תהא הקמה בטעות שהרי יש לחוש שמא תדור נדר שאי אפשר לקיימו ברצון הבעל ויתחרט אלא אף אם אמר הרי הן מופרין לא אמר כלום ואע"פ שר' אליעזר חולק בה לומר אם מיפר נדרים שבאו לכלל איסור לא כ"ש שיש לו להפר את שלא באו לכלל איסור אין הלכה כמותו אלא כחכמים:

    מי שמנה שליח ועשאו אפטרופוס להפרת נדרי אשתו או להקמתן אינו כלום אף באותם שעברו כגון שהיה טרוד ואינו יכול להזמין עצמו להפר או שהיה כעוס עליה ואינו רוצה להראות עצמו כחושש על צערה להשתדל בהפרת נדריה ורוצה להפר על ידי שליח אינו כלום וכן בהקמה ואע"פ שבכל התורה כולה אמרו שלוחו של אדם כמותו בזו גזירת הכתוב הוא דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו ואין צריך לומר במי שמינה אפטרופוס להקם או להפר כל נדרים שעתידה לידור שאף בבעל אינו כלום כמו שביארנו ואע"פ שהשמועה בנדרים העתידים נאמרה לענין פסק מיהא אין צריך בה אלא לנדרים שעברו שאם על העתידים אף הוא אינו יכול להפר וכל דאיהו לא מצי עביד פשיטא דשליח נמי לא מצי משוי כמו שכתבנו:

    כתבו בתוספות שכל שיש שפחה ישראלית או שמש ישראל בבית ולשים עיסה ותורמין חלה ברשות בעלת הבית צריכים ליטול רשות בשעת גלגול ואין רשות שמקודם גלגול כלום שהרי קודם גלגול אף היא אינה יכולה לתרום וכל שאין היא יכולה לתרום אף שליח נמי לא מצי משוי ולפי דרכך למדת שאשתו של אדם מיהא תורמת או מתרמת שלא ברשות בעלה וכן הדבר מתברר ביבמות פרק יש מותרות במעשר ראשון מדכתיב גביה אתם וביתכם והוא הדין לשאר מעשרות ובתרומות וחלות:

    המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר הרי אני נזיר כשיהיה לי בן ונולד לו בן הרי זה נזיר בת וטומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר אם אמר כשאראה לי ולד אפי' נולד לו בת וטומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר הפילה אשתו אינו נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימה הרי אני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה חזרה וילדה הרי זה נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם הראשון היה בן קיימא הראשונה חובה וזו נדבה ואם לאו הראשונה נדבה וזו חובה אמר הר"ם קס"ד שענין אמרו שיהיה לו זרע מאמרו אבנה גם אנכי ממנה אשר ענינו הזרע לבד וכן גם כן קס"ד כי כאשר אמר כשיהיה לי ולד ענינו ולד חשוב בין האנשים אולם טומטום ואנדרוגינוס לא ביארו לנו שאין ענין כן אבל אנחנו נשען על המכוון מן הלשון פי' דעת ר' שמעון ספק נזירות להחמיר ואינה הלכה:

    אמר המאירי הריני נזיר כשיהיה לי בן הרי זה נזיר ר"ל כשנולד לו בן זכר שלא כיון זה אלא על בן זכר שהמלה היא מלה מיוחדת לבן זכר כדכתיב לבן או לבת ולשרה בן ותהר ותלד בן הא אם נולדה לו בת או טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר שאין אלו בכלל בן ואע"ג דכתיב ואבנה גם אנכי שמשמעו אף על בנות מ"מ עיקר הלשון על הזכר הוא אבל אם אמר הריני נזיר לכשיהא לי ולד הרי זה נזיר אף לכשיולד לו בת או טומטום או אנדרוגינוס שכל אלו בכלל ולד הם ואין אומרין שמשמעו ולד הנחשב בין האנשים אלא כל ולד במשמע אבל אם הפילה אשתו אינו נזיר שמא אינו בר קיימא והעמידוה בגמ' לדעת ר' יהודה דכרי ר"ל הנזכר בשמועת הכרי והיא השמועה שהוזכרה בפרק ראשון במי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך למדוד ומצאו שנגנב שלדעתו אינו נזיר כלל דלא מחית איניש נפשיה לספיקא בדבר שספיקו חמור מודאו שאלו נזיר ודאי היה מגלח בסוף שלשים ומביא קרבנותיו וניתר ועכשו שמא אינו נזיר ואין רשאי לגלח הפאות ולא להביא קרבן על הספק ונמצא ספק נזיר כל ימיו עד שישאל לחכם והלכה כמותו בין בשל כרי בין בזו של משנתנו ר' שמעון אומר יאמר אם בן קיימא הוא וכו' כלומר ר' שמעון נמי לטעמיה דקאמר בכרי שהוא נזיר דמחית איניש נפשיה לספיקא והוי נזיר מספק אלא שבשביל שיהא ניתר בגלוח והבאת קרבנות מתנה בשעת הפלת אשתו אם בן קיימא הוא הרי עלי נזירות חובה ואם אינו בן קיימא יהא עלי נזירות נדבה שנמצא נזיר ודאי בהכרח ויגלח ויביא קרבנותיו ואין הלכה כמותו אלא אינו נזיר כלל כמו שביארנו ואם חזרה ונתעברה וילדה הרי זה נזיר ר"ל לדעת ר' יהודה שמאחר שבלידה ראשונה לא היה נזיר כלל אף הלידה לא נקראת לידה ועכשו היא שיולדת ולר' שמעון שעשאו ספק נזיר בלידה ראשונה מזקיקו עכשו שיאמר אם הראשון היה בן קיימא הרי נזירות שקבלתי באותה שעה היה חובה וזו נדבה שהרי אין זו הלידה שעליה נזרתי שהאומר לכשיהא לי ולד אין דעתו אלא על לידה ראשונה שתלד אשתו בן קיימא ואם הראשון לא היה בן קיימא ולא היתה הלידה קרויה לידה הרי נזירות שקבלתי היא נדבה ועכשיו יהא זה חובה ומ"מ הלכה כר' יהודה ולשניהם למדת שהאומר לכשיהא לי או בת או ולד אין משמעו אלא על לידה ראשונה שתלד אשתו ולא על כל לידה ולידה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 12b

    Nazir 12b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 289 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכי קאמר- אי משכחנא כו':

    דמצי עבד ליה איהו גופיה השתא כגון באיתתא דשריא ליה לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתריא ליה:

    (הפר לה והיפר לה שלוחו של אדם כמותו):

    שתדורי מכאן עד שאבא כו' קס"ד דכי א"ר יאשיה אין אפוטרופוס מיפר אליבא דרבנן דאמרי גבי דידיה דבעל דאיהו נמי לא מצי מיפר:

    ואי לאו דאמר רחמנא ואישה יפירנו אפוטרופוס הוה מיפר ואע"ג דבעל לא מצי מיפר השתא אלמא במילתא דלא מצי איניש למיעבד השתא משוי ליה שליח:

    אי הכי דמצי מיפר למה ליה לשוויי שליח ליפר לה בעל לאלתר:

    סבר האי בעל לא צריכנא להפר לה אלא בשעה שאצא לדרך דלמא בההוא שעתא מישתלינא או מטרדינא או רתחנא הלכך קאמר לאפוטרופוס דליעבד איהו:

    מתני' הרי עלי לגלח חצי נזיר דאמר הרי עלי להביא חצי קרבנותיו של גילוח נזיר אחד:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    טעמא דכתב רחמנא אישה יפירנו ניחא ליה לאותובי גם לר' יאשיה דמדר' יונתן מצי לאותובי [בהדיא]:

    הרי הן קיימין לא אמר כלום דהקמה בטעות הוא דשמא [תדור] בדבר שא"א ליה להקים:

    ליפר לה הוא פירוש כשיצא מביתו:

    דלמא מישתלינא לשון שגגה או מיטרידנא מן הדרך ולכך רוצה למנות אפוטרופוס ואותו אפוטרופוס יהיה מיושב בדעתו וא"ת ואכתי ליפר לה איהו מעכשיו שהרי הוא זוכר עתה ומיושב בדעתו וי"ל דאינו רוצה לומר שיהא מופר אלא נדרים שתדור מכי יסע ואילך אבל לא נדרים שלפני נסיעתו שזה קצת קשה אבל קשה דילמא לה השתא כל נדרים שתדורי מכשאסע עד שאשוב יהו מופרין וי"ל דמתוך כך תפול קטטה ביניהם שזה קשה לה לעולם ובנדרים מיבעיא לן אי בעלה מצי מיפר בלא שמיעת קול וגם הפרה דשליח [אינה] מועלת עד דשמע הבעל הנדר דהכי מוקי לה התם (דף עב:) ולפי' זה נפרש ליפר לה איהו פירוש כשיסע יפר לה בעלה ותועיל ההפרה לכשיבא הבעל וישמע הנדר ואם ימתין להפר עד שישוב וישמע שמא יהיה טרוד לכשישמע וישתוק מלהפר ולכך פריך ליפר לה מהשתא ותועיל ההפרה כשישמע ובשלמא אי סבר כרבנן ניחא [דלא] מצי מיפר ומשני דלמא טרידנא כשירצה ליסע כדפרישית ע"כ הגה"ה:

    ושמע חבירו ואמר ואני בכדי נקט דהא בראשון נמי פליגי:

    אמר רבא הכל מודים באומר חצי קרבנות נזיר עלי חצי קרבן מייתי כיון שתלה החצי בקרבן שאמר חצי קרבנות ודאי פלגא דקרבן שיחד [תיבת] חצי מתיבת נזיר:

    קרבנות חצי נזיר עלי קרבן שלם בעי ליה לאתויי:

    מאי טעמא דלא אשכחן נזירות לפלגא דכיון דסמך תיבת חצי אצל נזיר (מתיבת) משמע מדיבורו דחצי אנזירות קאי ואין חייב שום חצי נזיר בעולם:

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד יום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום ולא סוף דבר בהקמה שמא תהא הקמה בטעות שהרי יש לחוש שמא תדור נדר שאי אפשר לקיימו ברצון הבעל ויתחרט אלא אף אם אמר הרי הן מופרין לא אמר כלום ואע"פ שר' אליעזר חולק בה לומר אם מיפר נדרים שבאו לכלל איסור לא כ"ש שיש לו להפר את שלא באו לכלל איסור אין הלכה כמותו אלא כחכמים:

    מי שמנה שליח ועשאו אפטרופוס להפרת נדרי אשתו או להקמתן אינו כלום אף באותם שעברו כגון שהיה טרוד ואינו יכול להזמין עצמו להפר או שהיה כעוס עליה ואינו רוצה להראות עצמו כחושש על צערה להשתדל בהפרת נדריה ורוצה להפר על ידי שליח אינו כלום וכן בהקמה ואע"פ שבכל התורה כולה אמרו שלוחו של אדם כמותו בזו גזירת הכתוב הוא דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו ואין צריך לומר במי שמינה אפטרופוס להקם או להפר כל נדרים שעתידה לידור שאף בבעל אינו כלום כמו שביארנו ואע"פ שהשמועה בנדרים העתידים נאמרה לענין פסק מיהא אין צריך בה אלא לנדרים שעברו שאם על העתידים אף הוא אינו יכול להפר וכל דאיהו לא מצי עביד פשיטא דשליח נמי לא מצי משוי כמו שכתבנו:

    כתבו בתוספות שכל שיש שפחה ישראלית או שמש ישראל בבית ולשים עיסה ותורמין חלה ברשות בעלת הבית צריכים ליטול רשות בשעת גלגול ואין רשות שמקודם גלגול כלום שהרי קודם גלגול אף היא אינה יכולה לתרום וכל שאין היא יכולה לתרום אף שליח נמי לא מצי משוי ולפי דרכך למדת שאשתו של אדם מיהא תורמת או מתרמת שלא ברשות בעלה וכן הדבר מתברר ביבמות פרק יש מותרות במעשר ראשון מדכתיב גביה אתם וביתכם והוא הדין לשאר מעשרות ובתרומות וחלות:

    המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר הרי אני נזיר כשיהיה לי בן ונולד לו בן הרי זה נזיר בת וטומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר אם אמר כשאראה לי ולד אפי' נולד לו בת וטומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר הפילה אשתו אינו נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימה הרי אני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה חזרה וילדה הרי זה נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם הראשון היה בן קיימא הראשונה חובה וזו נדבה ואם לאו הראשונה נדבה וזו חובה אמר הר"ם קס"ד שענין אמרו שיהיה לו זרע מאמרו אבנה גם אנכי ממנה אשר ענינו הזרע לבד וכן גם כן קס"ד כי כאשר אמר כשיהיה לי ולד ענינו ולד חשוב בין האנשים אולם טומטום ואנדרוגינוס לא ביארו לנו שאין ענין כן אבל אנחנו נשען על המכוון מן הלשון פי' דעת ר' שמעון ספק נזירות להחמיר ואינה הלכה:

    אמר המאירי הריני נזיר כשיהיה לי בן הרי זה נזיר ר"ל כשנולד לו בן זכר שלא כיון זה אלא על בן זכר שהמלה היא מלה מיוחדת לבן זכר כדכתיב לבן או לבת ולשרה בן ותהר ותלד בן הא אם נולדה לו בת או טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר שאין אלו בכלל בן ואע"ג דכתיב ואבנה גם אנכי שמשמעו אף על בנות מ"מ עיקר הלשון על הזכר הוא אבל אם אמר הריני נזיר לכשיהא לי ולד הרי זה נזיר אף לכשיולד לו בת או טומטום או אנדרוגינוס שכל אלו בכלל ולד הם ואין אומרין שמשמעו ולד הנחשב בין האנשים אלא כל ולד במשמע אבל אם הפילה אשתו אינו נזיר שמא אינו בר קיימא והעמידוה בגמ' לדעת ר' יהודה דכרי ר"ל הנזכר בשמועת הכרי והיא השמועה שהוזכרה בפרק ראשון במי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך למדוד ומצאו שנגנב שלדעתו אינו נזיר כלל דלא מחית איניש נפשיה לספיקא בדבר שספיקו חמור מודאו שאלו נזיר ודאי היה מגלח בסוף שלשים ומביא קרבנותיו וניתר ועכשו שמא אינו נזיר ואין רשאי לגלח הפאות ולא להביא קרבן על הספק ונמצא ספק נזיר כל ימיו עד שישאל לחכם והלכה כמותו בין בשל כרי בין בזו של משנתנו ר' שמעון אומר יאמר אם בן קיימא הוא וכו' כלומר ר' שמעון נמי לטעמיה דקאמר בכרי שהוא נזיר דמחית איניש נפשיה לספיקא והוי נזיר מספק אלא שבשביל שיהא ניתר בגלוח והבאת קרבנות מתנה בשעת הפלת אשתו אם בן קיימא הוא הרי עלי נזירות חובה ואם אינו בן קיימא יהא עלי נזירות נדבה שנמצא נזיר ודאי בהכרח ויגלח ויביא קרבנותיו ואין הלכה כמותו אלא אינו נזיר כלל כמו שביארנו ואם חזרה ונתעברה וילדה הרי זה נזיר ר"ל לדעת ר' יהודה שמאחר שבלידה ראשונה לא היה נזיר כלל אף הלידה לא נקראת לידה ועכשו היא שיולדת ולר' שמעון שעשאו ספק נזיר בלידה ראשונה מזקיקו עכשו שיאמר אם הראשון היה בן קיימא הרי נזירות שקבלתי באותה שעה היה חובה וזו נדבה שהרי אין זו הלידה שעליה נזרתי שהאומר לכשיהא לי ולד אין דעתו אלא על לידה ראשונה שתלד אשתו בן קיימא ואם הראשון לא היה בן קיימא ולא היתה הלידה קרויה לידה הרי נזירות שקבלתי היא נדבה ועכשיו יהא זה חובה ומ"מ הלכה כר' יהודה ולשניהם למדת שהאומר לכשיהא לי או בת או ולד אין משמעו אלא על לידה ראשונה שתלד אשתו ולא על כל לידה ולידה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Nazir 12b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    במילתא דלא מצי עבד לא משוי שליח ולעולם מסיק איניש אדעתיה במאי דלא קאי קמיה ואפילו הכי לא הוי שלוחו אף אם פירש לו בפירוש. דכל מילתא דלא מצי איהו למעבד השתא שאם היה אומר לה הרי את מקודשת לי לאחר שיגרשך בעליך לא הויא מקודשת דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. הלכך אי אמר נמי לשלוחו קדשנה לי לאחר שתתגרש לא הוי שלוחו. שם.

    ומשני כי משוי איניש שליח במילתא דמצי עבד השתא כגון (נזירות) לגלח נזיר שאי אפשר שלא יהא נזיר אחר בעולם שיוכל זה להביא קרבנותיו. מלתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. וכיון שלא היה יכול השליח לקדשה בשעת שליחות אינה מקודשת. וברוב ספרים גרסינן מלתא דחזיא ליה משויה שליח. כלומר דבר הראוי לו לאחר זמן כגון אם תתאלמן או תתגרש הואיל ועכשיו אינו ראוי לא מצי לשוייה שליח. והתלמידים הגיהו הספרים משום דלא הוו ידעי הפירוש והגיהו מלתא דלא מצי עביד השתא. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל.

    אמרי שפיר קאמר הא מודה ר' יוחנן דלא מצי איניש לשוויי שליח למילתא דחזייא לשעתה דאיהו גופא לא מצי למעבד לאלתר לא משוי שליח. אבל כי אמר הריני נזיר ועלי לגלח מלתא דתליא ביה בגופיה הוא ומצי למעבד כל שעתא דמצי לאהדורי ביה בין איתה קמיה בין ליתא קמיה. אבל גבי שליחות לא מצי לשוויי אלא במלתא דמצי עביד השתא ואפילו אם פירש לו קדש לי אשה זו לאחר שתתגרש. והכי מוכח קמיה דמותיב מהאומר לאפוטרופס כו': פסק רבינו תם דאדם שיש לו קמח יכול ליתן רשות לחבירו להפריש ממנה חלה ואף על פי שבאותה שעה שעושהו שליח לא מצי עביד ליה איהו דאין מפרישין חלה מקמח. משום דהוי ביד המשלח לקנות עיסה מגולגלת ולהפריש ממנה חלה על קמח זה אחר שנתגלגל. דכי האי גוונא אמרינן בקדושין פרק האומר ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות תלושין לכשיתלשו או לכשיביאו שליש ונתלשו והביאו שליש דבריו קיימין. תוספי הרא"ש ז"ל. והר' עזריאל ז"ל כתב וז"ל: אמנם יכול אדם לעשות שליח לשחוט פסחו קודם ארבעה עשר וכן להפריש חלתו קודם גלגול ואף על גב דלאו איהו מצי עביד. והיינו טעמא הואיל ויכול להקנותן הפסח או הקמח או הדמים ליקחם בשוק. וכל שבידו לעשות לאו מחוסר מעשה הוא.

    אישה יקימנו ואישה יפרנו ואייתר אישה למעוטי שלוחו ר' יונתן אמר מצינו שלוחו של אדם כמותו. פרק איש מקדש ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל קהל עדת ישראל שוחטין אותו אלא ששלוחו של אדם כמותו. תוספי הרא"ש ז"ל. זה לשון הר' עזריאל ז"ל. ואישה יפרנו קרא יתירא הוא דלא בעי למיכתב אלא אישה יקימנו. אלא לומר דוקא בעל מיפר ולא שליח. עד כאן:

    הרי הן קיימין לא אמר כלום דהחריש לה ביום שומעו כתיב. שם. עד כאן. ובתוספי הרא"ש ז"ל כתוב: הרי הן קיימין לא אמר כלום. דאיכא למימר לא גמר בדעתו לזאת דמאן לימא לן אי זה נדרים תדור אולי תדור דבר הקשה בעיניו. הרי הן מופרין ר' אליעזר אומר מופרין. ואיכא למימר דשפיר גמר בדעתו דאי אפשיה באשה נדרנית. וחכמים אומרים אינו מופר שאין יכול להפר קודם הנדר כלל. עד כאן: וחכמים אומרים אינו מופר. מפרש בנדרים טעמייהו משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו כל שאינו בכלל הקמה אינו בכלל הפרה:

    קסלקא דעתייהו דבני הישיבה שרצו להקשות מכאן דכי אמר ר' יאשיה אליבא דרבנן דאמרי דלא מצי מיפר. דאי אליבא דר' אליעזר אמאי משוי שליח להפר יפר לה הוא בעצמו. אלמא מלתא דלא מצי איהו למיעבד משוי שליח. ומשני לעולם ר' יאשיה אליבא דר' אליעזר והא דקשיא לך אמאי אינו מפר לה בשעה שמחזירין בדרך סבר דלמא משתלינא או רתחנא או מטרידנא. הלכך ממנה שליח יום או יומים קודם הליכתו. והא ליכא לאקשויי אמאי לא יפר לה באותה שעה כל נדרים שתידור מאותו שעה עד שישוב מן הדרך. לפי שכל זמן שישנו בעיר אינו רוצה שיהיו מופרים עד שישמע את נדרה דשמא תדור נדר שהוא חפץ בקיומו. ומיהו קשה יפר לה משעת הליכתו עד שישוב כמו שאומר לשליח טרם לכתו להפר לה משיחזיק בדרך עד שישוב. וי"ל דלא משוי שליח אלא בשעת הליכתו דלא מסיק אדעתיה קודם לכן. ואותה שעה דילמא מטריד ולא יוכל להפר בפניה. ואף על גב דמשמע בנדרים שיכול להפר שלא בפניה מכל מקום הוא ירא שמא תעבור על נדרה ואף על פי שהפר לה כיון שלא ידעה יש לה עונש כנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. הלכך ניחא ליה טפי שיפר לה השליח בפניה. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    ודילמא אליבא דר' אליעזר כלומר ר' יאשיה סבר לה כר' אליעזר דאמר שהבעל יכול להפר. ליפר לה איהו טרם לכתו. ומדנקט מי שאמר לאפוטרופוס משמע שלא היה הוא יכול להפר וכרבנן. תוספי הרא"ש ז"ל:

    אלא מאי כר' אליעזר אי הכי למה לי לשווייה שליח ליפר לה איהו. בשלמא אי סבר כרבנן דאמרי בעל לא מצי מיפר נדרים שעתידה לידור להכי מצי משוי שליח להפר לה לאחר שתדור שהבעל לא היה בעיר ואז יפר לה אפוטרופס במקומו אפילו לא ישמע בעל. אלא אי סבר לה כר' אליעזר שליח למה לי. קודם שילך יאמר כל נדרים שתדרי עד שאבא ממקום פלוני יהו מותרין לך. ומשני משתלינא או מטרידנא או מרתחינא. הוה ליה לשנוי כשהחזיק בדרך כשאמר לשליח ואינו רוצה לחזור. אלא משני דאפילו רוצה לחזור שמא ישכח להפר לה או יכעוס או יהיה טרוד בדבר אחר וישכח ולא יפרנה. וכי תימא יאמר לשליח שיאמר לאשתו שהפר לה בעלה כל נדרים שתדור עד שיבא. שמא השליח ישכח ולא יאמר לה הואיל ואינו מוטל עליו להפר:

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 12b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 12, Amud Bet, about 289 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “אלא הכי קאמר: אי משכחנא דהוי נזיר,…”

    2. Segment 218 words

      Opens “אמרי: לא משוי איניש שליח אלא במילתא…”

    3. Segment 342 words

      Opens “ולא? ת"ש האומר לאפוטרופוס שלו: ״כל נדרים…”

    4. Segment 440 words

      Opens “טעמא דאמר רחמנא אישה יקימנו ואישה יפירנו…”

      Named: אבא.

    5. Segment 522 words

      Opens “קס"ד כי אמר רבי יאשיה אליבא דרבנן…”

      Named: רבי יאשיה.

    6. Segment 623 words

      Opens “ודלמא אליבא דרבי אליעזר דאמר מצי מיפר…”

      Named: רבי אליעזר.

    7. Segment 735 words

      Opens “מתני׳ הרי עלי לגלח חצי נזיר. ושמע…”

      Named: רבי מאיר.

    8. Segment 830 words

      Opens “גמ׳ אמר רבא הכל מודים כל היכא…”

      Named: רבן מייתי, רבן בעי, רבא.

    9. Segment 928 words

      Opens “וכי פליגי בלישנא דמתני' פליגי ר"מ סבר…”

      Named: רבן נזירות.

    10. Segment 1033 words

      Opens “מתני׳ הריני נזיר לכשיהיה לי בן ונולד…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 12b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026