Talmud Builders

    Nazir 2b

    Back to index

    English translation — Nazir 2b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Similarly, with regard to the mishna that teaches that there are some relatives who inherit and bequeath, the tanna also had a reason for initially providing examples from the first category: He thereby explains the principal case of the Torah’s halakhot of inheritance first.

    2The Gemara now returns to its question: But here, let the tanna explain the cases of substitutes first. The Gemara explains: Rather, this is the reason: Since intimations are derived from the exposition of verses and are not explicitly mentioned in the Torah, they are dear to the tanna and he therefore mentions them first.

    3The Gemara asks: But if that is so, then let him begin with them first in the opening clause of the mishna as well. The Gemara answers: When the tanna begins, he begins with the main offering of the nazirite, i.e., with the halakha that has a basis in the Torah. But with regard to the explanation of these halakhot , he explains the cases of intimations first, as he favors that topic.

    4§ The mishna taught: One who says: I will be, is a nazirite. The Gemara asks: Perhaps he is saying: I will be fasting, i.e., his intention is to take a vow that will obligate himself to fast rather than to be a nazirite. The Gemara answers that Shmuel said: The mishna is describing a case where a nazirite was passing before him, so that it is clear that he is taking a nazirite vow.

    5The Gemara asks: Shall we say that Shmuel holds as a principle that ambiguous intimations are not considered intimations, i.e., they are not considered vows? The Gemara rejects this suggestion: Say that when a nazirite is passing before him, there is no reason to doubt his intention. There is no possibility that he is referring to another matter, and therefore his statement is definitely an intimation of naziriteship. However, it is certainly the case that when a nazirite is not passing before him, and he states: I will be, we say that perhaps he is saying: I will be fasting. It is only in the latter case, where one’s intimation is so ambiguous that it offers no evidence whatsoever of his intentions, that Shmuel holds that one’s statement is not considered a vow.

    6The Gemara asks: But even if he made his statement when a nazirite was passing before him, perhaps he was saying that he intends to purchase the animals the nazirite will need for his offerings and thereby exempt the nazirite from paying for his own offerings. The Gemara answers: This is a case where he said in his heart that he accepts upon himself a nazirite vow.

    7The Gemara asks: If that is so, then what is the purpose of stating this halakha ? Isn’t it obvious that he becomes a nazirite? The Gemara answers: It is necessary to state this halakha , lest you say that we require his mouth and heart to be identical. If that were the case, then if one did not clearly articulate his nazirite vow, he would not become a nazirite even if he intended to become one. Therefore, the mishna teaches us that since his words can be interpreted as referring to a nazirite vow, and that was his intention, he becomes a nazirite.

    8§ The mishna taught that if one says: I will be beautiful [ na’e ], he is a nazirite. The Gemara asks: But perhaps when he said: I will be beautiful, he meant: I will be beautiful before Him in mitzvot? As it is taught in a baraita : “This is my God and I will glorify Him [ anvehu ]” (Exodus 15:2). Anvehu has the same root as the word na’e ; therefore, the verse means: I will be beautiful before Him in mitzvot. How is this done? I will make before Him a beautiful sukka , a beautiful lulav , beautiful ritual fringes. I will write before Him a beautiful Torah scroll, and I will wrap it in beautiful silk cloths [ shira’in ].

    9The Gemara answers that Shmuel said: The mishna is referring to a case where one is holding his hair and says: I will be beautiful. This clearly indicates that he is referring to naziriteship.

    10The Gemara asks: Since naziriteship is a matter of transgression, can we say about a nazirite that he is beautiful?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וגבי יש נוחלין נמימשום דעיקר נחלה הוא מפרש עיקר נחלה בריש':

    אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא אלא היינו טעמאדמפרש ידות ברישא דהואיל ואתיין ליה מדרשא כדאמרי' בפרקא קמא דנדרים נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות:

    חביבין ליהותני להו ברישא ואי אמרת כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא כדקתני עלה לעשות כנויי נזירות כנזירות הא לא הוי מדקא הדר ותני בההיא ברייתא גופא דנדרים אין לי אלא בנזירות בנדרים כו' ומקיש נדרים לנזירות מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף כן בנדרים ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות אלמא ברישא לא אתא אלא משום ידות נזירות כנזירות וכינויי נזירות אגב גררא נסבא:

    וליפתח בהו ברישאוליתני ידות נזירות כנזירות וכל כינויי נזירות כנזירות:

    תנא כי [מתחיל] בעיקר קרבן ברישאכגון בכינויי נזירות שהן ענין לשון נזיר כדפרישנא לעיל:

    ולענין פרושי מפרש ברישא ידותדאתיין מדרשא ובפ"ק דנדרים פריך הניחא למ"ד כינויין לשון אומות הן ולהכי פתח בכינויין ברישא דעיקר הן אלא למ"ד לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו מאי איכא למימר ליפתח בידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא ומשני מי קתני ידות במתניתין כלל אלא חסורי מחסרא לה ותני ידות להא מלתא נמי תריץ לה ואקדים נמי ותני ידות ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין:

    האומר אהא הרי זה נזירואמאי דלמא אהא בתענית קאמר:

    לימא דקסבר שמואל ידים שאין מוכיחותכלומר מדקא מוקים לה שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו הא לאו הכי ליכא לספוקי בנזיר כלל דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים והא איפכא שמעינן ליה בפ"ק דקידושין דאמר שמואל האומר לאשה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאנתו הרי זו מקודשת ואע"ג דלא אמר לי:

    אמרילעולם קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כגון גבי אירוסין וקידושין כיון דמדכר שם אירוסין וקידושין הוי הוכחה במקצת והכא היינו טעמא דבעינן להיות נזיר עובר לפניו משום דאיכא למימר אהא בתענית קאמר ולא הוי הוכחה כלל דליכא למיקם עלה דמילתא אי אמר בתענית או בנזירות ולא הוי נזיר דלא נתנה נזירות אלא להפלאה עד שיפרש שנאמר (במדבר ו׳:ב׳) כי יפליא לנדור ומתרגמינן ארי יפרש:

    [דילמא וכו']אפי' כי נזיר עובר לפניו אמאי הוי נזיר ודילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר והכי משמע אהא אני במקומו להקריב קרבנותיו:

    הכא במאי עסקינן כגון שאמר שבלבו היה לקבל עליו נזירות:

    אי הכידנזיר עובר לפניו וקאמר נמי בלבו מאי למימרא פשיטא אדעתא דנזיר קאמר:

    בעינן שיהא פיו ולבו שויןדבעינן שיהא מוציא בשפתיו מה שיהרהר בלבו:

    קמ"לדלא בעינן ובלבד שיהא נזיר עובר לפניו הא אם אין נזיר עובר לפניו ואע"ג דאמר בלבו כיון דלא הוציא בשפתיו לא הוי מוכחא מילתא:

    האומר אהא נאה הרי זה נזירדמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה:

    נזירא מילתא דעבירה ואמרי' ליה נאהבתמיה ואי אמר אהא נאה במילתיה דנזירות מי הויא נזירות מילתא דנוי דאמרי' לי' זיל ותיהוי נזיר והנאה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר ב עמוד ב

    1גבי ״יש נוחלין״ נמי, מפרש עיקר נחלה ברישא.

    2אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא! אלא היינו טעם: ידות, הואיל ואתיין ליה מדרשא, חביבין ליה.

    3וליפתח בהון ברישא! תנא כי מתחיל מתחיל בעיקר קרבן, ולענין פירושי מפרש ידות ברישא.

    4האומר ״אהא״ הרי זה נזיר. דלמא ״אהא בתענית״ קאמר? אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו.

    5לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים? אמרי: בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא. אבל ודאי אין הנזיר עובר לפניו, אמרינן: דלמא ״אהא בתענית״ קאמר.

    6ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר? דקאמר בלבו.

    7אי הכי, מאי למימרא! מהו דתימא: בעינן פיו ולבו שוין, קמ"ל:

    8״אהא נאה״ נזיר. ודלמא: אנאה לפניו במצות? כדתניא: (שמות טו, ב) ״זה אלי ואנוהו״ אנאה לפניו במצות. אעשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה, אכתוב לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין נאים!

    9אמר שמואל: שתפוס בשערו, ואמר ״אנאה״.

    10נזירא מילתא דעבירה, ואמרי' ליה ״נאה״?

    Tosafot

    אלא [הכא] לפרוש כנויי ברישאכלומר במתניתין במאי דפתח בין הכנויין ובין הידות איסורא דנפשיה הוא:

    ידות הואיל ואתיין מדרשא חביבא ליהדדרשינן בפרק קמא דנדרים (דף ג.) נזיר להזיר לה' לעשות ידות נזירות כנזירות:

    בעיקר קרבןדהיינו הכנויין שאינן צריכין לדרשה דקבלת נזירות גמור הוא אלא שאמר בלשון כנוי:

    לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידיםפי' דאי סבירא ליה דהויין ידים למה לי' לשמואל לאוקמי מתני' בנזיר עובר לפניו אפי' אין נזיר עובר לפניו נמי דכשאמר אהא יד מיהא הוי דטפי משמעו אקבלת נזירות דראוי לחול לאלתר אפי' אכל ושתה ביין כל היום מחצי היום ואילך יכול להיות נזיר מקבלת תענית דאם אכל כבר לא יוכל להתענות עד למחר ולישנא דאהא משמע דאהא נזיר לאלתר הלכך יד הוי ואי לא בעי שמואל ידים מוכיחות אפילו. אין נזיר עובר לפניו נמי:

    ה"ג אמרי אין בזמן שהנזיר וכו'כלומר אין ודאי שמואל סבירא ליה ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ובנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דהויין ידים מוכיחות אבל אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר כלומר ולא הויין ידים מוכיחות: ויש ספרים דגרסי אמרי לא בזמן שאין הנזיר עובר לפניו והכי פירושו לעולם שמואל לא בעי ידים מוכיחות ובזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דיד מיהא הוי אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר פירוש ואפילו יד לא הוי ולגירסא זו מסיק הכא דשמואל לא בעי ידים מוכיחות והתם דקאמר הרי את מקודשת אע"ג דלא אמר לי הרי היא מקודשת לו ופריך למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר ומוקי לה שמואל בשנזיר עובר לפניו הא אין נזיר עובר לפניו לא אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא. הויין ידים ומשני התם אלא באומר מקודשת לי אלמא מסיק התם לשמואל מהכא דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים להכי גרסינן אמרי אין והשתא האי לימא אינו כשאר לימא שבגמרא שכן הוא עומד ודכוותה איכא לקמן (נזיר דף כט:) לימא הני תנאי כי הני תנאי ועומד. כן וכדמפרש:

    ודלמא לפוטרו מקרבנותיוהמוטלין עליו להביא כשישלים נזירותו ולא נתכוון כלל לקבל עליו על עצמו נזירות:

    דקאמר בלבולהיות נזיר ומ"מ בעינא נמי דנזיר עובר לפניו דקבלה שבלב אינו כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפרש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאילו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו:

    מהו דתימא בעינא פיו ולבו שוין קמ"להכי גרסי' ולא גרסינן דלא בעינא דהוי משמע דלא בעינן פיו ולבו שוין וזה אינו דכל נדר בטעות לאו נדר הוא דאם נתכוון לומר מעשר ואמר תרומה או איפכא על פירות שלפניו לא אמר כלום ועוד קשה למה לי עובר לפניו הא הוי נזיר כיון דחשב בלבו ולא בעינן פיו ולבו שוין אלא ה"פ מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין והכא כי לא הוציא בפיו אהא נזיר בפירוש אע"ג דנזיר עובר לפניו ואמר בלבו נזיר דאין זה פיו ולבו שוין קמ"ל דמחשבת הלב מגליא אדיבורו דאהא כי נזיר עובר לפניו דאהא נזיר קאמר וכהאי גוונא הוי שפיר פיו ולבו שוין:

    ודלמא אהא נאה לפניו במצותבשאר מצות כדתני' כו' ומנלן למימר דקיבל עליו נזירות:

    אמר שמואל שתפוס בשערוכלומר אהא נאה במצוה התלויה בשיער כגון נזירות והכא ליכא לשנויי בלא תפס בשערו ובנזיר עובר לפניו דהכא דבור שלם קאמר אהא נאה ואי לא תפס בשערו אפי' כי נזיר עובר לפניו משתמע שפיר אהא נאה בשאר מצות כמו אנזירות ולעיל נמי דפריך ודילמא אהא בתענית ליכא לשנויי בשתפס בשערו בלא נזיר עובר לפניו דלעולם משתמע שפיר אהא בתענית כי אין נזיר עובר לפניו אע"ג דתפיס בשערו והשתא אתי שפיר דמתניתין פלגינהו בתרי בבי האומר אהא הרי זה נזיר או אהא נאה אע"ג דתרוייהו ידות נינהו משום דמפרשי בתרי טעמי:

    ואמאי נאה הא מילתא דעבירה היא ואמרי' ליה נאהפירוש הנודר בנזיר עושה עבירה וקרינן ליה נאה וי"ג מלתא עבידא וכי מעשה הגון וכשר לעשות כן הא עבירה היא ומשני אפילו לר' אלעזר הקפר כו' דילמא אתי למיעבר על נזירותו לשתות ביין כי ארכו לו הימים אבל טהור לא חוטא קרי ליה וקשה דבעלמא אייתי לר' אלעזר אפילו אנזיר טהור על שם שציער עצמו מן היין קרי ליה חוטא וי"ל דטהור נמי קצת קרי ליה חוטא ומכל מקום המצוה רבה על החטא ולכך קרי ליה נאה מידי דהוה מתענה תענית חלום בשבת דיש לו מצוה לבטל החלום וקצת עבירה עשה שהתענה בשבת שהרי צריך לישב בתענית למחרת השבת לכפר על שהתענה בשבת אבל נזיר טמא רחמנא קרייה חוטא לפי שהוא סותר את נזרו וצריך לחזור לנזירתו וכבד בעיניו המעשה ותוהה על הראשונות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו בתחלת נדרים שידים מוכיחות אינן ידים בשום מקום וביארנו שם שיש סוגיאות מתבלבלות ובאות כחולקות על זה אלא שכבר יישבנו את כלם כמו שביארנו שם וזו שבכאן תדע שהגירסא המדוייקת לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כלומר שזה האומר אהא ואין נזיר עובר עכשו לפניו אע"פ שכבר עמד היום לפניו מ"מ יד שאינו מוכיח הוא ומתוך כך תירצוה בשעובר לפניו באותה שעה שהוא יד מוכיח ומה שאמרו בה מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל דלא לאו למימרא דלא ניבעי שיהו פיו ולבו שוין לענין נזירות אלא שאין צריך שיהיה מוציא בשפתיו ממש מה שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שענינם יד מוכיח על ענין נזירות דיו:

    לעולם יהא אדם זריז לעשות המצות הבאות לידו בהדור סכה נאה לולב נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכריכתו בשיראין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 2b

    Nazir 2b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 145 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וגבי יש נוחלין נמי משום דעיקר נחלה הוא מפרש עיקר נחלה בריש':

    אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא אלא היינו טעמא דמפרש ידות ברישא דהואיל ואתיין ליה מדרשא כדאמרי' בפרקא קמא דנדרים נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות:

    חביבין ליה ותני להו ברישא ואי אמרת כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא כדקתני עלה לעשות כנויי נזירות כנזירות הא לא הוי מדקא הדר ותני בההיא ברייתא גופא דנדרים אין לי אלא בנזירות בנדרים כו' ומקיש נדרים לנזירות מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף כן בנדרים ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות אלמא ברישא לא אתא אלא משום ידות נזירות כנזירות וכינויי נזירות אגב גררא נסבא:

    וליפתח בהו ברישא וליתני ידות נזירות כנזירות וכל כינויי נזירות כנזירות:

    תנא כי [מתחיל] בעיקר קרבן ברישא כגון בכינויי נזירות שהן ענין לשון נזיר כדפרישנא לעיל:

    ולענין פרושי מפרש ברישא ידות דאתיין מדרשא ובפ"ק דנדרים פריך הניחא למ"ד כינויין לשון אומות הן ולהכי פתח בכינויין ברישא דעיקר הן אלא למ"ד לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו מאי איכא למימר ליפתח בידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא ומשני מי קתני ידות במתניתין כלל אלא חסורי מחסרא לה ותני ידות להא מלתא נמי תריץ לה ואקדים נמי ותני ידות ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין:

    האומר אהא הרי זה נזיר ואמאי דלמא אהא בתענית קאמר:

    לימא דקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות כלומר מדקא מוקים לה שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו הא לאו הכי ליכא לספוקי בנזיר כלל דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים והא איפכא שמעינן ליה בפ"ק דקידושין דאמר שמואל האומר לאשה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאנתו הרי זו מקודשת ואע"ג דלא אמר לי:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 2b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אלא [הכא] לפרוש כנויי ברישא כלומר במתניתין במאי דפתח בין הכנויין ובין הידות איסורא דנפשיה הוא:

    ידות הואיל ואתיין מדרשא חביבא ליה דדרשינן בפרק קמא דנדרים (דף ג.) נזיר להזיר לה' לעשות ידות נזירות כנזירות:

    בעיקר קרבן דהיינו הכנויין שאינן צריכין לדרשה דקבלת נזירות גמור הוא אלא שאמר בלשון כנוי:

    לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים פי' דאי סבירא ליה דהויין ידים למה לי' לשמואל לאוקמי מתני' בנזיר עובר לפניו אפי' אין נזיר עובר לפניו נמי דכשאמר אהא יד מיהא הוי דטפי משמעו אקבלת נזירות דראוי לחול לאלתר אפי' אכל ושתה ביין כל היום מחצי היום ואילך יכול להיות נזיר מקבלת תענית דאם אכל כבר לא יוכל להתענות עד למחר ולישנא דאהא משמע דאהא נזיר לאלתר הלכך יד הוי ואי לא בעי שמואל ידים מוכיחות אפילו. אין נזיר עובר לפניו נמי:

    ה"ג אמרי אין בזמן שהנזיר וכו' כלומר אין ודאי שמואל סבירא ליה ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ובנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דהויין ידים מוכיחות אבל אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר כלומר ולא הויין ידים מוכיחות: ויש ספרים דגרסי אמרי לא בזמן שאין הנזיר עובר לפניו והכי פירושו לעולם שמואל לא בעי ידים מוכיחות ובזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דיד מיהא הוי אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר פירוש ואפילו יד לא הוי ולגירסא זו מסיק הכא דשמואל לא בעי ידים מוכיחות והתם דקאמר הרי את מקודשת אע"ג דלא אמר לי הרי היא מקודשת לו ופריך למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר ומוקי לה שמואל בשנזיר עובר לפניו הא אין נזיר עובר לפניו לא אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא. הויין ידים ומשני התם אלא באומר מקודשת לי אלמא מסיק התם לשמואל מהכא דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים להכי גרסינן אמרי אין והשתא האי לימא אינו כשאר לימא שבגמרא שכן הוא עומד ודכוותה איכא לקמן (נזיר דף כט:) לימא הני תנאי כי הני תנאי ועומד. כן וכדמפרש:

    ודלמא לפוטרו מקרבנותיו המוטלין עליו להביא כשישלים נזירותו ולא נתכוון כלל לקבל עליו על עצמו נזירות:

    דקאמר בלבו להיות נזיר ומ"מ בעינא נמי דנזיר עובר לפניו דקבלה שבלב אינו כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפרש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאילו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו:

    מהו דתימא בעינא פיו ולבו שוין קמ"ל הכי גרסי' ולא גרסינן דלא בעינא דהוי משמע דלא בעינן פיו ולבו שוין וזה אינו דכל נדר בטעות לאו נדר הוא דאם נתכוון לומר מעשר ואמר תרומה או איפכא על פירות שלפניו לא אמר כלום ועוד קשה למה לי עובר לפניו הא הוי נזיר כיון דחשב בלבו ולא בעינן פיו ולבו שוין אלא ה"פ מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין והכא כי לא הוציא בפיו אהא נזיר בפירוש אע"ג דנזיר עובר לפניו ואמר בלבו נזיר דאין זה פיו ולבו שוין קמ"ל דמחשבת הלב מגליא אדיבורו דאהא כי נזיר עובר לפניו דאהא נזיר קאמר וכהאי גוונא הוי שפיר פיו ולבו שוין:

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 2b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו בתחלת נדרים שידים מוכיחות אינן ידים בשום מקום וביארנו שם שיש סוגיאות מתבלבלות ובאות כחולקות על זה אלא שכבר יישבנו את כלם כמו שביארנו שם וזו שבכאן תדע שהגירסא המדוייקת לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כלומר שזה האומר אהא ואין נזיר עובר עכשו לפניו אע"פ שכבר עמד היום לפניו מ"מ יד שאינו מוכיח הוא ומתוך כך תירצוה בשעובר לפניו באותה שעה שהוא יד מוכיח ומה שאמרו בה מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל דלא לאו למימרא דלא ניבעי שיהו פיו ולבו שוין לענין נזירות אלא שאין צריך שיהיה מוציא בשפתיו ממש מה שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שענינם יד מוכיח על ענין נזירות דיו:

    לעולם יהא אדם זריז לעשות המצות הבאות לידו בהדור סכה נאה לולב נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכריכתו בשיראין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו:

    Meiri on Nazir 2b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    אלא התם לפרוש כנויי ברישא כיון דמוקמת טעמא בכולה והם נמי עיקר נזירות טפי מידות. תוספי הרא"ש ז"ל:

    אלא היינו טעמא דמפרש ידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא חביבין ליה כדאמרינן בפרק קמא דמסכת נדרים נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כו'. וכנויין לא נפקי בהדיא מדרשא כידות משום דכנויין היינו עיקר נזירות. הילכך לא צריכי למיפק מדרשא דהתיבות דומות לתיבת נזיר דאי מחיק ליה לרגל דנזיק דנזיח דפזיח הוה כתיב נזיר. הילכך לא נפק ממש מדרשא אלא ידות דלאו עיקר נזירות הן וצריכות למיפק מדרשא. והואיל ואתיין ליה מדרשא חביבין ליה והילכך מפרש ידות ברישא משום דאתיין מדרשא:

    ודילמא אהא בתענית קאמר והיכי משוית ליה נזיר ודאי להכי להביא קרבנותיו לעזרה כיון דאיכא למימר דלתענית נתכוון. ועוד אפילו נזיר ספק לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי והכי הא אמרינן סתם נזירות להקל. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ואקשי ודלמא אהא בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו. וא"ת למה לא נשאל את פיו לאיזה דבר נתכוון. וי"ל דמיירי באדם שאמר כיוונתי לפי מה שידונו חכמים על פי הלשון שאמרתי. עד כאן. שיטה. וכן כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל וז"ל: ודילמא אהא בתענית קאמר. כי אמר אהא ונתכוון למאי דמשמע זה הלשון היכי דמשמע לשון נזירות. עד כאן:

    לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דאי קסבר הויין ידים אפילו אין נזיר עובר לפניו נמי. דנהי דלא הויין ידים מוכיחות מכל מקום יד לנזירות הוי דטפי משמעותיה לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע דקאי אגופו לשנותו לשם חדש והיינו שיהא נקרא נזיר. אבל היושב בתענית אין שמו משתנה.

    אמרי בזמן שהנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא אחרינא כלומר לעולם קסבר ידים שאין מוכיחות הויין ידים ובזמן שהנזיר עובר לפניו אכתי הוו ידים שאין מוכיחות ומכל מקום מוכח טפי לנזירות מלתענית כיון דנזיר עובר לפניו הילכך ליכא לספוקי במלתא אחריתי כיון דמוכח טפי לנזירות. אבל אם היה הדבר שקול לזה כמו לזה הא אמרינן ספק נזירות להקל. אבל אם אין נזיר עובר לפניו דילמא אהא בתענית קאמר והדבר שקול ולא הוי נזיר. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין כאחד שיוציא בפיו מה שמחשב בלבו אבל הכא שאנו צריכין למחשבת לבו לפרש מה שהוציא בפיו דאיכא לספוקי שמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר סלקא דעתך אמינא הוי דברים שבלב ואינן דברים קא משמע לן כיון שנזיר עובר לפניו ואין לבו מכחיש מה שמוציא בפיו אלא מפרש בלבו מה שמוציא בפיו מקרי שפיר פיו ולבו שוין. אבל אין נזיר עובר לפניו אפילו גמר בלבו ונתכוון לנזירות לאו כלום הוא דדברים שבלב הוא כיון דאינו מוציא דבר בפיו שיהיה לנזירות דהא איכא לספוקי בתענית ופיו ולבו שוין בעינן וליכא אלא חד. הרב ר' עזריאל ז"ל:

    או אהא נאה הרי זה נזיר ודלמא אתנאה לפניו במצות קאמר ונזיר ודאי לא הוי ואפילו ספק כדפרישית לעיל.

    4 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 2b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    (שמות טו, ב) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ", אֲנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת נראה לי בס"ד אומרו 'לְפָנָיו' כלומר עיקר היופי צריך להיות שאין כונתך להתפאר לפני בני אדם בנוי זה שעשית. ונראה לי אותיות אַנְוֵהוּ במילואם כזה אל־ף נו־ן וא־ו ה־א וא־ו אותיות אחרונות של המילוי עולין מספר בְּמִצְוָה [143] לרמוז הנוי יהיה במצוה דוקא ולא בגשמיות. גם אותיות אחרונות של מילוי מִצְוָה כזה מ־ם צד־י וא־ו ה־א עולים מספר נָאֶה עם הכולל [58] לרמוז שצריך לעשות המצוה נאה. ועוד נראה לי בס"ד אומרו הִתְנָאֶה 'לְפָנָיו' בְּמִצְווֹת כי המצות צריך לקיים אותם במחשבה ובדבור ובמעשה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים. גם צריך לקיים אותם מאהבה ולא מיראה ולפי זה צריך להיות לאדם בעבודת השם יתברך אהבה דהיינו אהבה במחשבה אהבה בדיבור אהבה במעשה וג' פעמים אהבה עולים ט"ל [13×3=39] שהוא מספר אותיות אשר לפני שם הוי־ה ברוך הוא שהם כוז־ו [39] שעולין מספר ט"ל. ולזה אמר התנאה לפניו במצות 'לְפָנָיו' דייקא רוצה לומר במה שרמוז לפני שמו יתברך. ועיין מה שאמר עוד בחדושינו לעיל בשבת דף קל"ג ע״ב יעוין שם. גם שם פירשתי בס"ד הסדר דנקיט בסוכה ולולב וציצית וכו' וכאן אוסיף לומר לא מבעיא ציצית שדמיו מועטין שאז גם ההידור שלו מועט אלא גם ספר תורה שדמיו יקרים דהידור שלו הוי מרובה ממילא גם כן תזהר בהידור שלו. ברם הא קשיא ברישא דברייתא נקיט הנוי לאדם דאמר: הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת, שהאדם יתנאה ובסיפא תלה הנוי במצוה דאמר: סֻכָּה נָאָה לוּלָב נָאֶה צִיצִית נָאָה'? ונראה לי בס"ד בהקדים מה שפירשתי בס"ד על פסוק צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי (איוב כט, יד) דצריך להבין אם הוא לבש את הצדק איך הצדק חוזר ולובש אותו דנמצא הצדק הוא הגוף והאדם הוא הלבוש? ופירשתי בס"ד על פי דמיון באשה שהיתה יפת תואר ויפת מראה ובעלת חן מאד שהיתה חביבה על בעלה הרבה והנה יום אחד הביאו לה טבעת של אבן טובה ששוה אלף זהובים שתקנה אותה והניחה בתוך בגדה כדי שתראנה לבעלה ויקנה אותה לה ובהיותם יושבים על השלחן הוציאה הטבעת מתוך בגדה ותמסרנה לבעלה ותאמר לו שיקנה אותה בעבורה שבעליה רוצים בה אלף זהובים ולא ימכרו בפחות ויקחנה ויסתכל בה היטב ויאמר לה זו אינה שוה יותר מן ת"ק זהובים ואם ימכרו בזה הסך אני אתן לך ת"ק זהובים ותקני אותה ותקחנה מידו ותאמר אלו אין מוכרים פחות מאלף זהובים ותשימנה בחיקה. אחר שעה חזרה ותוציאנה מחיקה ותמסרנה לו ותאמר תחזור להסתכל בה היטב שמא טעית בראשונה וזה חזר והסתכל בה חמש ושש רגעים ויאמר זו אינה שוה יותר מארבע מאות זהובים ואם ימכרו בזה הסך אקנה ותקחנה מידו ותצניענה אצלה. ואחר שעה חזרה והוציאה אותה ותאמר תחזור ותראנה היטב היטב אולי אתה טועה בערך שלה וזה לקחה ונשארה בידו עשרה רגעים ויאמר זו אינה שוה יותר משלש מאות זהובים ואם ימכרו בכך אני אקנה ואם לאו לא אקנה ותקחנה ותאמר אם כן אחזיר אותה לבעליה כי יש הפרש גדול בערך בינך לבינם ואי אפשר לקנותה בכך על כן אחזירה לבעליה! והיא הצניעה אותה אצלה שתי שבועות ואחר כך לבשה את הטבעת ההיא באצבעה ובהיותם יושבים על השלחן אמרה לבעלה בזה השבוע הביאו לי טבעת אחרת יקרה מן הראשונה מאד והיא באצבעי ומפני שהיא דחוקה מאד לא אוכל להסיר אותה מידי תראנה בעודה באצבעי ותושט לו ידה ויאחוז ידה בידו ויבט בטבעת אשר על האצבע שלה ואחר הביטו בה אמר זו שוה אלף זהובים אם ימכרו בסך זה אני אקנה כי ערבה לו מאד. ותאמר לו בעל הטבעת רוצה בה שני אלפים זהובים ואיך ימכור באלף? ותמשוך ידה מידו ואחר חצי שעה חזרה ופשטה ידה אליו ותאמר ראה היטב בטבעת אולי אתה טועה בערך שלה והיא שוה יותר וזה חזר ואחז בידה ויסתכל היטב בטבעת שבאצבעה ויאמר אני רואה ששוה אלף ות"ק זהובים ואני אקנה בסך זה. ותמשוך ידה ותשמיט אותה מידו בחזקה ובמהירות ותאמר בעלה רוצה שני אלפים ואיך ימכור באלף ות"ק? ואחר רבע שעה חזרה ופשטה ידה אליו ותאמר תחזור ותראנה היטב עוד הפעם דאולי אתה שוגה בערכה וחזר ותפס ידה ויסתכל בטבעת שבה ויאמר כן הוא כאשר דברת שזו שוה שני אלפים ויותר ואני אקנה עתה בשני אלפים וקם והביא לה שני אלפים זהובים כדי שתתן לבעל הטבעת ותקחנה. אחר כך אמרה לו אשתו זו הטבעת שקנית היום בשני אלפים זו היא הטבעת אשר ראית קודם שני שבועות וסוף דבר גזרת אומר שאינה שוה יותר משלש מאות! ויאמר אני מבין היטב בערך אבנים טובות ואיך יתכן שאטעה כל כך בהפרש גדול כזה בין ראייתי אותו היום לבין ראייתי יום זה? ותאמר לו אשתו לא טעית! אלא בראשנה היית רואה הטבעת לבדה בפני עצמו וכל מה שהיית מוסיף להסתכל בה יותר הייתה יורדת בערכה בעיניך יותר, אך בזה היום ראית את הטבעת בהיותה באצבעי ומאחר שאני אהובה אצלך ומצאתי חן בעיניך זרח מן החן שלי חן על גוף הטבעת וראית את הטבעת יקרה יותר ממראה שעבר! ואחר שחזרת וראית עוד הפעם את הטבעת בידי נוסף עליה עוד חן מן החן שלי ונוסף ערכה בעיניך וכן בפעם שלישית נוסף לה עוד חן מן החן שלי ונתת לה ערך ב' אלפים כי האדם שהוא אהוב וחביב לזולתו ויש לו חן אם לובש תכשיט שיתנאה בו גם התכשיט יתנאה יותר מכח החן הזורח על גוף הלובש אותו וזה כלל גדול בחכמת הטבע. וזהו שנאמר צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי דבר בזה דוגמת ענין הטבעת ההיא של אותה אשה שבהיותה לבדה היה ערכה בעיני רואיה בדמים מועטים ואחר שלבשתה אותה האשה הנאה והיפה שנתייפת בה אז גם הטבעת הוסיפה יופי וחן מן יופי וחן אותה האשה אשר לבשתה וזהו צֶדֶק לָבַשְׁתִּי שנתייפיתי בו ואז גם הוא לבשני שנעשה מלבוש של חן ויופי מצדי כי האדם העושה מצוה ודאי יתנאה הוא באותה מצוה ואם אותו אדם הוא חביב ואהוב לפני הקדוש ברוך הוא אז המצוה ההיא שעושה תהיה חביבה ונאה יותר ממצות שעשו אחרים אף על פי שאותם אחרים עשו המצוה כמו זה באין מחסור מצד המעשה כלל דשניהם נטלו לולב אחד וישבו בסוכה אחת ולבשו ציצית אחד דהכמות שוה עם כל זה תתרבה המצוה באיכות שלה מצד הכונה והשמחה דודאי כונתו ושמחתו של צדיק זה היא יותר נכונה וגדולה מן האחר ונמצא גוף המצוה לבש יופי ונוי מן אותו צדיק. ולזה אמר אֶתְנָאֶה 'לְפָנָיו' בְּמִצְווֹת, 'לְפָנָיו' דייקא מצד הכונה והשמחה ואז מצד היופי הזה שאני מתנאה לפניו במעשה המצות אתן נוי ויופי לגוף המצות שאעשה לו סוכה נאה לולב נאה שיהיה להם יופי ונוי מצידי יותר ממצות שעשו אחרים כי מאחר שאני מתנאה במצות לפניו בקדושת הכונה והמחשבה אז ממילא יהיו המצות ההם שאני עושה נאים מכח הנוי שלי שתהיה הסוכה נאה ביותר והלולב נאה ביותר וכן הציצית נאה וכאשר אמרה אותה האשה לבעלה על אותה הטבעת.

    Ben Yehoyada on Nazir 2b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 2, Amud Bet, about 145 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “גבי ״יש נוחלין״ נמי, מפרש עיקר נחלה…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא! אלא היינו…”

    3. Segment 314 words

      Opens “וליפתח בהון ברישא! תנא כי מתחיל מתחיל…”

    4. Segment 416 words

      Opens “האומר ״אהא״ הרי זה נזיר. דלמא ״אהא…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 529 words

      Opens “לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 67 words

      Opens “ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר? דקאמר בלבו.…”

    7. Segment 711 words

      Opens “אי הכי, מאי למימרא! מהו דתימא: בעינן…”

    8. Segment 833 words

      Opens “״אהא נאה״ נזיר. ודלמא: אנאה לפניו במצות?…”

    9. Segment 96 words

      Opens “אמר שמואל: שתפוס בשערו, ואמר ״אנאה״.…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 106 words

      Opens “נזירא מילתא דעבירה, ואמרי' ליה ״נאה״?…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nazir 2b · Segment 4 — “…בתענית״ קאמר? אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 2b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026