Talmud Builders

    Nazir 42b

    Back to index

    English translation — Nazir 42b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: A dispute among amora’im was stated. Rabba said that Rav Huna said: The Torah stated a halakha involving a nazirite in a categorical verse: “He shall not become impure for his father, or for his mother, for his brother, or for his sister, when they die” (Numbers 6:7). This includes all manners of contracting impurity imparted by a corpse, whether ritual impurity imparted by contact, by carrying, or in a tent, i.e., a corpse under the same roof. When the Torah states: “He shall not come near to a dead body” (Numbers 6:6), it serves to warn him with regard to contracting impurity from a corpse in any manner, as above, and to warn him with regard to entering an enclosure with a corpse, which is a unique prohibition applicable to a nazirite that is added by the phrase “He shall not come near to a dead body,” and he is liable separately for each. However, with regard to one contracting impurity from a corpse and again contracting impurity from a corpse, the verse does not warn him, and he is liable to receive only one set of lashes.

    2And Rav Yosef says in the form of an oath: By God! Rav Huna actually says that he is separately liable even for contracting impurity from a corpse and again contracting impurity from a corpse, not only if he entered an enclosure with a corpse. As Rav Huna says: With regard to a nazirite who was standing in a cemetery, who is already ritually impure, and they extended his corpse, i.e., the corpse of his relative, to him, and similarly if they extended a different corpse to him and he touched it, he is liable. But why is he liable; he has already become impure and is standing in his state of impurity? Rather, isn’t it correct to conclude from this that Rav Huna said he is separately liable even for contracting impurity from a corpse and again contracting impurity from a corpse?

    3Abaye raised an objection to Rav Yosef from a baraita : With regard to a priest who had a corpse placed on his shoulder, and they extended his corpse, i.e., the corpse of his relative, to him, and similarly if they extended a different corpse to him and he touched it, one might have thought that he should be liable even for this contact. Therefore, the verse states, with regard to the prohibition against a High Priest becoming impure: “And he shall not profane the Sanctuary of his God” (Leviticus 21:12). This teaches that the prohibition of impurity applies to one who is not yet profaned, excluding this one who is already profaned and standing in that state of ritual impurity.

    4Rav Yosef said to him: But if, as you claim, one is not liable for contracting one impurity after another, the mishna should pose a difficulty for you. As we learned in the mishna: If a nazirite became ritually impure from corpses many times all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not become impure, do not become impure, and he continues to become impure, he is liable for each and every time he was warned. But why should this be so? He has already become impure and is standing in his state of impurity.

    5Rather, the mishna and baraita pose a difficulty for each other. The Gemara answers: This is not difficult, as here the baraita is referring to a concurrent contact with impurity, i.e., when he touched the second corpse he was still in contact with the first, so he is not liable for the second impurity. Conversely, there the mishna is referring to impurity that was not a concurrent contact. He touched the second corpse only after he had separated himself from the first, and therefore he is liable for each impurity.

    6The Gemara asks: And this halakha , that a nazirite is exempt from being flogged for a second contact with a corpse in a case of concurrent impurity, does it apply by Torah law? Didn’t Rav Yitzḥak bar Yosef say that Rabbi Yannai said: They stated the principle of concurrent impurity only with regard to partaking of teruma and consecrated foods, i.e., that one who touches a person who is in contact with a corpse is ritually impure with impurity imparted by a corpse for seven days. However, with regard to a nazirite, i.e., the question of whether a nazirite is considered ritually impure and has to bring offerings due to this contact, and with regard to one who performs the ritual of the Paschal offering, this halakha does not apply. And if you say that this halakha applies by Torah law, what is different between the case of teruma and the case of a nazirite?

    7The Gemara explains that there are two different types of concurrent impurity. Here, where there is a difference between teruma and a nazirite, it is referring to concurrent contact of one person with another person. If one touched another while the other was in contact with a corpse, the impurity of the first is by rabbinic law. By contrast, there it is referring to concurrent contact of a person with a corpse. One who is touching a corpse is considered linked to impurity by Torah law with regard to his second contact with a corpse.

    8The Gemara summarizes: The fact that one who is touching a corpse is not liable for contact with a second corpse leads to Rabba’s aforementioned ruling: However, with regard to contracting impurity from a corpse and again contracting impurity from a corpse, i.e., if a person contracted impurity imparted by a corpse and then touched another corpse while still in contact with the first corpse, he is not liable for the second impurity, as he has already become impure and is standing in his state of ritual impurity.

    9The Gemara asks: If so, with regard to impurity and entering one should say likewise, that when he enters an enclosure containing a corpse when he is in contact with a corpse, he has already become impure and is standing in his impurity. Why should he be flogged again for entering the enclosure? Rabbi Yoḥanan said: In the case of impurity and entering one must again distinguish between two instances: Here, where Rav Huna said that one will be liable for both contractions of impurity, it is referring to one who was pure and who went into a house that contained a corpse, rendering him liable twice. The entering the house and the ritual impurity imparted by a corpse in a tent, i.e., to that which is under the same roof, occurred simultaneously, and therefore he is liable twice, once for contracting ritual impurity and once for violating the particular prohibition against a nazirite entering an enclosure with a corpse in it.

    10Whereas there, where he is liable only once, it is referring to one who was in a field. In other words, if a nazirite touched a corpse in a field and subsequently entered an enclosure with a corpse in it while he was still in contact with the first corpse, he is not liable separately for that entering, as he was already ritually impure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מקרא מלא דבר הכתובבנזיר לא יטמא להם במותם להזהירו על הטומאה וכשחזר ואמר כל ימי הזירו לה' על כל נפשות מת לא יבא חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת לומר לך שאם ניטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים:

    אבל טומאה וטומאהאבל אם נטמא במת וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון אע"פ שהתרו בו אינו חייב אלא אחת דהא מיטמא וקאי:

    דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר - כלומר או מתו או מת אחר והאי דקאמר מתו לאו דוקא שהוא אינו מותר ליטמא בשום קרוב שלו לא באביו ולא באמו:

    חייבמלקות אף על טומאות שניהן:

    איתיביה אביי כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו כו' יכול יהא חייב ת"ל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל - וה"ה לכהן הדיוט ונזיר נמי:

    שאינו מחוללשעדיין לא נטמא בו דיבר הכתוב לא יטמא ואם נטמא לוקה יצא זה שנוגע במת אחר שכבר הוא מחולל באותו מת שמונח על כתיפו וש"מ דאילו בטומאה וטומאה אינו חייב וקשיא לרב יוסף דאחד נזיר ואחד כהן הדיוט ואחד כהן גדול כולן הוקשו לענין טומאה שלא ליטמא במת:

    א"ל ותיקשי לך מתניתיןאברייתא דהא תנן דאפילו בטומאה וטומאה חייב על כל אחת ואחת:

    שלא בחיבוריןדנגע במת זה והלך ונטמא במת אחר ודכוותה נמי במתני' דמיחייב על כל אחת ואחת כגון שנטמא בזה והלך ונגע במת אחר וכי תניא הכא דאינו חייב אלא אחת בטומאת חיבורין שבעוד שמונח לו מת על כתיפו נגע במת אחר וכדתני לה בהדיא דהכא הוא דאינו חייב אלא אחת דכטומאה אחת דמי הואיל ולא נסתלק מטומאה ראשונה:

    וטומאת חיבוריןמי הויא לה דאורייתא כחדא טומאה משום דהוי מחובר עדיין במת ראשון קאמרת לה דכי הדר נגע במת זה הויא לה לכולה חדא טומאה מדאורייתא:

    והא אמר רב יצחק בר יוסף לא אמרו טומאה בחיבוריןאם אדם נוגע ידו במת ואוחז בו וידו אחרת נתונה ביד חבירו לא אמרת שיהא גם אותו חבירו כמי שהוא מחובר ונוגע בטומאה זו אלא לענין קדשים ותרומה שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה אבל לענין נזיר לסתור נזירותו ולהביא קרבן על הטומאה ולעושה פסח שלא לעשותו בשביל שהוא טמא לא אמרינן שתהא טומאה בחיבורין:

    ואי אמרת דמדאורייתאהוי חשוב טומאת חיבורין כטומאה אריכתא:

    מאי שנאנזיר ועושה פסח מקדשים ותרומה:

    ה"ג כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי אדם במתכלומר מי דמי ההוא בחיבורי אדם באדם שזה נוגע במת והוא בחבירו ומש"ה לא חשיבא ליה טומאת חיבורין לענין נזיר ועושה פסח אבל הכא טומאת חיבורי [אדם] במת הויא ומשום הכי הויא לה טומאת חיבור חשיבא כחדא ואינו חייב אלא אחת דהא מיטמא וקאי ואמר מר שמי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל והוקשו נזיר וכהנים כאחת לענין הפרשת טומאה:

    טומאה וביאה נמי הא מיטמא ליהקודם שנאהל באהל ואמאי מיחייב ואי נמי מכיון דנכנס באהל שהמת שם הוה ליה טמא וכי הדר נגע אמאי חייב:

    כאן בבית כאן בשדהכי אמרינן אנן דחייב על הביאה ועל הטומאה כגון דנכנס בבית שהמת לתוכו דטומאה וביאה בהדי הדדי אתיין ואידך דאמרן יצא זה שמחולל ועומד כגון שנגע במת שבשדה והדר נכנס באהל שמת תחתיו דפטור לפי שכבר הוא מחולל ועומד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 42 עמוד ב

    Gemara

    1איתמר, אמר רבה אמר רב הונא: מקרא מלא דבר הכתוב: (במדבר ו, ז) ״לא יטמא״. כשהוא אומר (במדבר ו, ו) ״לא יבא״ להזהירו על הטומאה, להזהירו על הביאה. אבל טומאה וטומאה לא.

    2ורב יוסף אמר: האלהים! אמר רב הונא: אפילו טומאה וטומאה. דאמר רב הונא: נזיר שהיה עומד בבית הקברות, והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב. אמאי? הא מיטמא וקאים! אלא לאו ש"מ אמר רב הונא: אפילו טומאה וטומאה.

    3איתיביה אביי: כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו, והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו, יכול יהא חייב ת"ל (ויקרא כא, ו) ״ולא יחלל״, במי שאינו מחולל, יצא זה שהוא מחולל ועומד.

    4א"ל ותיקשי לך מתני' דתנן היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת ואמאי הא מיטמא וקאים׃

    5אלא קשיא אהדדי לא קשיא כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין׃

    6וטומאה בחיבורין דאורייתא הא אמר רב יצחק בר יוסף א"ר ינאי לא אמרו טומאה בחיבורין אלא לתרומה וקדשים אבל לנזיר ועושה פסח לא ואי אמרת דאורייתא מאי שנא׃

    7כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי אדם במת׃

    8אבל טומאה וטומאה לא דהא מיטמא וקאים׃

    9טומאה וביאה נמי הא מיטמא וקאי אמר רבי יוחנן כאן בבית׃

    10כאן בשדה.

    Tosafot

    אמר רבה בר רב כהנא מקרא מלא דבד הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא - גבי נזיר כתיבי הני קראי להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה כדמפרש בסמוך כשנכנס לאהל המת אם [התרו] בו משום לא יטמא ומשום לא יבא לוקה שתים ושתיהם היו בבת אחת אבל טומאה לא משכחת לה שיתחייב שתים אם התרו בו אל תטמא ובסמוך מייתי מתני' לאותובי:

    דאמר רב הונא נזיר שעומד בבית הקברות והושיטו לו מתודעל הקברות הוא מוזהר ככ"ג או מת אחר ונגע בו חייב ואמאי הא מיטמא וקיימא ש"מ אפילו טומאה וטומאה:

    איתיביה אביי נזיר שהיה מת מונח לו על כתיפיו וכו' יכול יהא חייב ת"ל להחלו - בספרי כתוב ת"ל לא יחלל וי"א דהא לא כתב גבי אזהרת טומאה וגם בסמוך אמר בהדיא דלהחלו אתא לדרשא ולהחלו בכהן כתיב ומדמי נזיר לכ"ג דלקמן פרק כהן גדול (נזיר דף מח.) למידין מהדדי לג"ש מאמו אמו:

    א"לרב יוסף ותקשה לך מתניתין דתנן היה מטמא כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת אע"ג דמחולל ועומד:

    אלא קשיאאלא ע"כ סמי הך ברייתא מקמי מתני':

    לא קשיאאביי בא לתרץ מתני' וברייתא כאן שהוא מחובר למת [והתרו בו] ומושיטים לו מת אחר לא מיחייב דה"ל [מחולל] ועומד כאן שלא בחבורים שפירש כבר מהמת והושיטו לו מת אחר שפירש מן הראשון ואמרו לו אל תטמא אין כאן מחולל ועומד ותוספת אף בו ביום (בשעה) שנוגע במת הנוגע [בו] יטמא שבעת ימים כדדרשינן בפרק אין מעמידין (ע' ז דף לז:) כל אשר יגע בו הטמא יטמא שבעה ודיקרב מיסאב ואחרי שפירש תוספת טומאה:

    וטומאה בחיבורין דאורייתאכלומר וכי בעלמא שאר נוגע וכי יהיה הנוגע טמא משום דיקרב בדיקרב דאורייתא והאמר ר' יצחק בר יוסי [לא] אמרו טומאה בחיבורין פירוש דיקרב בדיקרב אלא לענין תרומה וקדשים בזה אמרינן טומאה שיהיה כנוגע במת לטמא תרומה וקדשים אבל לנזיר לסתור ולהביא קרבן טומאה וכן לענין להמנע מעשות פסח לא העמידו דבריהן ואי דאורייתא מאי שנא:

    בחבורי אדם באדםפי' ר"י שהשלישי הנוגע בנוגע במת דההוא ודאי מדרבנן טמא שבעה דכי אמר דיקרב בדיקרב דאורייתא דוקא דנגע בנוגע במת ובפ' אין מעמידין (גז"ש) אמר העיד יוסף בן יועזר דיקרב בדיקרב מסאב ופריך דאורייתא הוא כל אשר יגע בו הטמא יטמא ומסיק דאורייתא בחיבורין טמא שבעה שלא בחיבורין טומאת ערב ואתו אינהו וגזור אף שלא בחיבורין טמא שבעה ואתא יוסף בן יועזר ושרא ולפירוש ר"י [נפרש] דאורייתא בחיבורין היינו נגע בנוגע במת אבל רש"י פירש התם ואתו אינהו וגזרו שלא בחיבורין אף אם פירש לגמרי:

    מאי שנא טומאה וטומאה דלא דהא מיטמא וקאיואין כאן תוספת [טומאה] קרינא ביה (טומאה) הא מיטמא וקאי ודומיא דטומאה וטומאה דלא לקי כגון מת על כתיפו והושיטו לו מת אחר קודם שפירש מן הראשון טומאה [וביאה] נמי היכא דמת על כתיפו והלך לאהל המת והתרו בו משום לא יבא ומשום לא יטמא הא מיטמא וקאי ואמאי לקי על הביאה ואי בנוגע במת ופירש ונכנס לאהל המת הא אפילו טומאה וטומאה לוקה שתים שהרי אין כאן מחולל ועומד:

    [כאן בבית]נכנס בבית שבתוכו מת ולא נטמא קודם לכן אז לקי שתים על לא יטמא ועל לא יבא שבביאה אל הבית באו שתים עליו:

    כאן בשדהכלומר כל טומאה וטומאה בלא אהל לא משכחת שיתחייב שתים בבת אחת שהרי אם נגע בב' מתים בבת אחת כולה חדא התראה היא דהתראה דלאו דטומאה דידיה היא ואם היה טעון מת על כתיפו והתרו בו על הטומאה והושיטו לו מת אחר מחולל ועומד הוא ואין כאן תוספת טומאה מן השני. מהר"ם ופ"ה קשה להבין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    זה שביארנו במשנתנו שאם נטמא הרבה פעמים והתרו בו על כל אחת מהן חייב על כל אחת ואחת פירושו בשניטמא ופירש ואחר כן חוזר ומיטמא הן במגע הן במשא הן באהל ואף על פי שהן טומאה וטומאה ואינן אלא שם אחד והיה לנו לומר שמאחר שהוא טמא אינו חייב על טומאה אחרת אינו כן אלא חייב על כל אחת ואחת ומ"מ טומאה בחיבורין ר"ל אם בעוד שהוא נוגע במת זה מוסיף ונוגע במת אחר ומתרין בו אינו חייב אלא אחת הואיל וטומאה ראשונה עדין בידו שכל שהוא שם אחד אין צ"ל בזה אחר זה שאינו לוקה על השניה שהרי טומאה בידו ואינו מוסיף כלום אלא אף בבת אחת אינו חייב אף על פי שהתרו בו בשתיהן אבל טומאה וביאה שהם שני שמות אחת מלא יבא ואחת מלא יטמא אם הטומאה והביאה כאחת והתרו בו על שתיהן חייב שתים אבל כל שקדמה האחת והוא בחיבורין ר"ל שקודם שפירש הימנה נכשל בחברתה אינו חייב אלא אחת כיצד נכנס לבית כשהוא גוסס ושהה שם עד שמת ובשעה התכופה למיתה בודאי מתרין בו לצאת ושלא ליטמא במת באהל ונמצאו טומאה וביאה באין כאחת ולוקה שתים וכן אם נכנס באהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חברו בשליחותו ופירע את המעזיבה ומתרין בו שלא להניחו לעשות כן משום ביאה באהל המת ומשום טומאה באהל המת ולא קבל שנמצאו טומאה וביאה באין כאחת שאם שלא מדעתו אין כאן משום לא יבא שאין התראת ביאה אלא מקודם הביאה וכן אם נכנס באהל המת בשוגג ומתרין בו לצאת אין כאן בלא יבא אבל אם נכנס כדרכו אינו חייב אלא אחת שמשעה שנכנס חוטמו או אצבעות רגליו נטמא ומשום ביאה לא איחייב אלא בביאת כלו והרי מחולל ועומד הוא ואינו חייב אלא אחת אף בהתראת טומאה וביאה הואיל ויש בה חבורין ר"ל שאין הפסק בין הטומאה והביאה וכל שכן אם הכניס ידו תחלה ואחר כך נכנס שהרי נטמא בשעת הכנסת היד ומשום ביאה לא איחייב אלא בביאת כלו וכל זה שכתבנו לדעת רב יוסף אבל לדעת רבה כל טומאה וטומאה אף לאחר שפירש וחזר ונגע אינו חייב אלא אחת הואיל ומחולל ועומד הוא באותו השם בעצמו ר"ל בלאו דלא יטמא ומתני' דהיה מטמא וכו' שחייב על כל אחת ואחת ענינה בטומאה וביאה הן כאחת הן זו לאחר שפירש מזו שהרי מ"מ לא הותרה מאותו השם וגדולי המפרשים בהגהותיהם פסקו כדעת רבה ומשום דרבה ורב יוסף הלכה כרבה ומ"מ סתם משנתנו אינו מוכיח כן שהרי משנתנו סתם נאמרה בלשון טומאה וטומאה ואם מפני שהוא מחלקת רבה ורב יוסף הרי אינם חלוקים על דעת עצמם אלא אליבא דרב הונא ואין סתירה מזה כלל ומתוך כך נראה לפסוק כרב יוסף וכן פסקוה גדולי המחברים ואף חכמי התוספות נסמכים בה:

    הכהנים אין בהם חלוק בין טומאה לביאה וכל שניטמא הן במגע הן בביאה באהל הן במשא ופירש וחזר ונגע חייב על כל אחת ואחת ואם היה נוגע ולא פירש או שהיה עומד בבית הקברות ונגע במתים אחרים אפילו התרו בו כמה אינו לוקה אלא אחת בין בטומאה וטומאה בין בטומאה וביאה בין בבת אחת בין בקדימה אחת לחברתה ר"ל שלא פירש בנתים ומ"מ כהן גדול יש בו שני שמות אלו ר"ל טומאה וביאה שהרי נאמר בו לא יבא ולא יטמא ואף עיקר סוגיא זו על כהן גדול נאמרה אלא שהוא הדין לנזיר ששניהם שוין בטומאה שלא ליטמא אף לקרובים וכמו שאמרו והושיטו לו מתו ומת אחר ר"ל מתו או מת אחר שמתו ר"ל קרובו ומת אחר שניהם שוים בו וכל שטומאה וביאה באין כאחת או פירש בנתים לוקה שתים אם התרו בו על כל אחת ואחת הא כל שקדמה טומאה ולא פירש בנתים אינו לוקה אלא אחת על הדרך שביארנו בנזיר ואף בזו חלקו בה גדולי המגיהים כדרך שחלקו בנזיר ואין דבריהם נראין כמו שכתבנו:

    טומאה בחבורין שהזכרנו פירושו שבעוד שנוגע במת נוגע במת אחר ויש טומאה בחבורין נאמרת בצד אחרת והוא שאם נגע זה במת ופירש ונגע בכלים נעשו הכלים ראשונים אבל אם כשהוא נוגע עדין במת נוגע בכלים נטמאו הכלים טומאת שבעה מדברי סופרים כאלו נגעו במת עצמו ודוקא לתרומה וקדשים שלא יהא כשר באכילתם עד שיעברו שבעה אבל לנזיר ועושה פסח אין להם בזו אלא טומאת ערב שלא העמידו דבריהם בפסח הואיל ויש כרת במניעתו כשהוא טהור ולא בנזיר שהקלו בו לרוב צערו שהוא אסור בכל מין היין והוא דומה לאדם שנגע בו בעודו נוגע במת ואף אנו גורסין בסוגיא זו כאן בחבורי אדם בכלים כאן בחבורי אדם במת ולענין ביאור זה שתירץ רב יוסף כאן בחבורין כאן שלא בחבורין כלומר שכל שהוא נוגע במת ומוסיף טומאה במת אחר טומאה אחת היא אבל שלא בחבורין ר"ל אחר שפירש חייב כלומר ואף כהן בבית הקברות שנגע במת חייב דלאו חבורין הוא הואיל ואינו נוגע במת גופו זו מיהא אינה אלא עמידתו בבית הקברות חיבורין הוא לענין פסק כמו שביארנו ומה שהקשה לו אחר כן וטומאה בחיבורין דאוריתא היא הוא שהיה סבור עליו מאחר שהיה אומר שטומאה בחבורין טומאה אחת היא שאף אחר הנוגע בו בעודו מחובר למת תהא נידונית כטומאה אחת להיות הנוגע בו טמא שבעה מן התורה כנוגע במת עצמו ותירץ לו שלא על אותה טומאת חבורין הוא עסוק לדונה כטומאה אחת אלא דבריו של רבי יצחק בטומאה של אדם בכלים והוא הדין לאדם באדם ודבריו של רב יוסף באדם במת ר"ל כהן גדול או נזיר שנוגעים במת שני בעוד שנוגעים בראשון ויש גורסין כאן באדם בכלים כאן באדם באדם כלומר שבאדם הנוגע בנוגע בעודו מחובר למת טמא שבעה מן התורה דחדא טומאה היא ומ"מ אפשר לאמרה לענין פירוש אבל לענין פסק אינה אלא דוקא מדרבנן ואף בזו דוקא לתרומה וקדשים אבל לנזיר ועושה פסח לא כמו שביארנו בשני של ע"ז ומתוך כך נראה כפי' ראשון:

    כל שביארנו בכהן שנטמא שכל שלא פירש אינו חייב על טומאה שניה הן שהיה נוגע במת הן שהיה בבית הקברות לא נאמר אלא לענין מלקות אבל מ"מ איסורא איכא שהרי אמרו לה יטמא ולא לאחרים עמה ר"ל אף בעודו נוגע בקרוביו ומ"מ יש אומרים דוקא שנוגע באחר שלא לצורך מתו אלא לצורך האחר אבל כל שנתעסק במתו ואי אפשר לו שלא בטומאת אחרים כגון שצריך ליכנס לבית הקברות לצורך מתו נכנס ובלבד כשהוא נוגע במתו שלא יהא קרוי פורש ואף בשעה הסמוכה לקבורה הצריכו קצת גאונים שיצא עם מתו עד מקום שאין שם טומאה ויתעכב לשם עד שיקבר ואחרים יוליכו את המת עד הקבר ויקברוהו והוא יתעכב לשם במקום שאין שם טומאה ומ"מ בצרפת הסכימו שזו אינה אלא חוכא וטלולא ומה ענין שיכנס ויצטרך לצאת אחר כן בנגיעת המת ומ"מ אין כאן תמה שאף על פי שאחרים קוברים אותו כל לכבודו ולהספדו מותר ליטמא וכדי שלא יטמא שלא בנגיעתו אחר שנתקן הכל ואין שם אלא קבורה יצא בנגיעה ויתעכב במקום שאין שם טומאה עד שיקברוהו ומ"מ בתוספות העידו על חכמיהם שנמנו עליה וגמרו שאין לו ליכנס כלל ואם נכנס אם אינו נאחז בארון לוקה ואם נאחז בארון איסורא מיהא איכא ואף הם פקפקו בחזרה למלקות הואיל ופירש ואין תקנה בדבר אלא אם כן קוברו בקבר יחידי או בקצה בית הקברות וכל שכן שאחר שקברו אין לו לחזור לבכות ולספוד שאין זה צורך המת כלל אחר שנקבר ואף גדולי המחברים כתבו שצריך לקברו בסוף בית הקברות שלא יטמא אחר קבורת מתו ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שהכהנים בזמן הזה טמאים הם ואין להם מלקות בשום טומאה אלא שהאיסור במקומו והוא שאמרו קברו את המת וחזרו ולפניהם ב' דרכים אחת טמאה ואחת טהורה באין בטמאה בא עמהם ר"ל אותו כהן אבל בא עמהם בטומאה מפני כבודם שלא יטריח ואף זו דוקא בטומאת סופרים כגון בית הפרס אלמא שאלמלא הכבוד אסור הוה בכך ומ"מ אני מצטרף לדעת אחרת שלא נאמרה בשום מקום אלא במתכוין ליטמא מתחלה כגון שכבר נקבר מתו ויצא לו מבית הקברות ולא היה לו לחזור בטמאה אלא משום כבוד צבור אבל כל שהולך עם מתו וראוי לו ליטמא בו וניטמא בו נכנס עמו בבית הקברות אף בלא נגיעה ויכול לחזור שלא אמרה תורה להטמא ולטרוח ולקבור בקבר יחידי או לחזור בשידה תיבה ומגדל אלא כיון שנכנס בהיתר אף חזרתו מותרת בלא נגיעה אלא שראוי לומר שיצא תכף שנקבר שלא ישהא שם וכן הדבר נראה לי ברור:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 42b

    Nazir 42b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 200 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מקרא מלא דבר הכתוב בנזיר לא יטמא להם במותם להזהירו על הטומאה וכשחזר ואמר כל ימי הזירו לה' על כל נפשות מת לא יבא חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת לומר לך שאם ניטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים:

    אבל טומאה וטומאה אבל אם נטמא במת וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון אע"פ שהתרו בו אינו חייב אלא אחת דהא מיטמא וקאי:

    דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר - כלומר או מתו או מת אחר והאי דקאמר מתו לאו דוקא שהוא אינו מותר ליטמא בשום קרוב שלו לא באביו ולא באמו:

    חייב מלקות אף על טומאות שניהן:

    איתיביה אביי כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו כו' יכול יהא חייב ת"ל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל - וה"ה לכהן הדיוט ונזיר נמי:

    שאינו מחולל שעדיין לא נטמא בו דיבר הכתוב לא יטמא ואם נטמא לוקה יצא זה שנוגע במת אחר שכבר הוא מחולל באותו מת שמונח על כתיפו וש"מ דאילו בטומאה וטומאה אינו חייב וקשיא לרב יוסף דאחד נזיר ואחד כהן הדיוט ואחד כהן גדול כולן הוקשו לענין טומאה שלא ליטמא במת:

    א"ל ותיקשי לך מתניתין אברייתא דהא תנן דאפילו בטומאה וטומאה חייב על כל אחת ואחת:

    שלא בחיבורין דנגע במת זה והלך ונטמא במת אחר ודכוותה נמי במתני' דמיחייב על כל אחת ואחת כגון שנטמא בזה והלך ונגע במת אחר וכי תניא הכא דאינו חייב אלא אחת בטומאת חיבורין שבעוד שמונח לו מת על כתיפו נגע במת אחר וכדתני לה בהדיא דהכא הוא דאינו חייב אלא אחת דכטומאה אחת דמי הואיל ולא נסתלק מטומאה ראשונה:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אמר רבה בר רב כהנא מקרא מלא דבד הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא - גבי נזיר כתיבי הני קראי להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה כדמפרש בסמוך כשנכנס לאהל המת אם [התרו] בו משום לא יטמא ומשום לא יבא לוקה שתים ושתיהם היו בבת אחת אבל טומאה לא משכחת לה שיתחייב שתים אם התרו בו אל תטמא ובסמוך מייתי מתני' לאותובי:

    דאמר רב הונא נזיר שעומד בבית הקברות והושיטו לו מתו דעל הקברות הוא מוזהר ככ"ג או מת אחר ונגע בו חייב ואמאי הא מיטמא וקיימא ש"מ אפילו טומאה וטומאה:

    איתיביה אביי נזיר שהיה מת מונח לו על כתיפיו וכו' יכול יהא חייב ת"ל להחלו - בספרי כתוב ת"ל לא יחלל וי"א דהא לא כתב גבי אזהרת טומאה וגם בסמוך אמר בהדיא דלהחלו אתא לדרשא ולהחלו בכהן כתיב ומדמי נזיר לכ"ג דלקמן פרק כהן גדול (נזיר דף מח.) למידין מהדדי לג"ש מאמו אמו:

    א"ל רב יוסף ותקשה לך מתניתין דתנן היה מטמא כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת אע"ג דמחולל ועומד:

    אלא קשיא אלא ע"כ סמי הך ברייתא מקמי מתני':

    לא קשיא אביי בא לתרץ מתני' וברייתא כאן שהוא מחובר למת [והתרו בו] ומושיטים לו מת אחר לא מיחייב דה"ל [מחולל] ועומד כאן שלא בחבורים שפירש כבר מהמת והושיטו לו מת אחר שפירש מן הראשון ואמרו לו אל תטמא אין כאן מחולל ועומד ותוספת אף בו ביום (בשעה) שנוגע במת הנוגע [בו] יטמא שבעת ימים כדדרשינן בפרק אין מעמידין (ע' ז דף לז:) כל אשר יגע בו הטמא יטמא שבעה ודיקרב מיסאב ואחרי שפירש תוספת טומאה:

    וטומאה בחיבורין דאורייתא כלומר וכי בעלמא שאר נוגע וכי יהיה הנוגע טמא משום דיקרב בדיקרב דאורייתא והאמר ר' יצחק בר יוסי [לא] אמרו טומאה בחיבורין פירוש דיקרב בדיקרב אלא לענין תרומה וקדשים בזה אמרינן טומאה שיהיה כנוגע במת לטמא תרומה וקדשים אבל לנזיר לסתור ולהביא קרבן טומאה וכן לענין להמנע מעשות פסח לא העמידו דבריהן ואי דאורייתא מאי שנא:

    בחבורי אדם באדם פי' ר"י שהשלישי הנוגע בנוגע במת דההוא ודאי מדרבנן טמא שבעה דכי אמר דיקרב בדיקרב דאורייתא דוקא דנגע בנוגע במת ובפ' אין מעמידין (גז"ש) אמר העיד יוסף בן יועזר דיקרב בדיקרב מסאב ופריך דאורייתא הוא כל אשר יגע בו הטמא יטמא ומסיק דאורייתא בחיבורין טמא שבעה שלא בחיבורין טומאת ערב ואתו אינהו וגזור אף שלא בחיבורין טמא שבעה ואתא יוסף בן יועזר ושרא ולפירוש ר"י [נפרש] דאורייתא בחיבורין היינו נגע בנוגע במת אבל רש"י פירש התם ואתו אינהו וגזרו שלא בחיבורין אף אם פירש לגמרי:

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    זה שביארנו במשנתנו שאם נטמא הרבה פעמים והתרו בו על כל אחת מהן חייב על כל אחת ואחת פירושו בשניטמא ופירש ואחר כן חוזר ומיטמא הן במגע הן במשא הן באהל ואף על פי שהן טומאה וטומאה ואינן אלא שם אחד והיה לנו לומר שמאחר שהוא טמא אינו חייב על טומאה אחרת אינו כן אלא חייב על כל אחת ואחת ומ"מ טומאה בחיבורין ר"ל אם בעוד שהוא נוגע במת זה מוסיף ונוגע במת אחר ומתרין בו אינו חייב אלא אחת הואיל וטומאה ראשונה עדין בידו שכל שהוא שם אחד אין צ"ל בזה אחר זה שאינו לוקה על השניה שהרי טומאה בידו ואינו מוסיף כלום אלא אף בבת אחת אינו חייב אף על פי שהתרו בו בשתיהן אבל טומאה וביאה שהם שני שמות אחת מלא יבא ואחת מלא יטמא אם הטומאה והביאה כאחת והתרו בו על שתיהן חייב שתים אבל כל שקדמה האחת והוא בחיבורין ר"ל שקודם שפירש הימנה נכשל בחברתה אינו חייב אלא אחת כיצד נכנס לבית כשהוא גוסס ושהה שם עד שמת ובשעה התכופה למיתה בודאי מתרין בו לצאת ושלא ליטמא במת באהל ונמצאו טומאה וביאה באין כאחת ולוקה שתים וכן אם נכנס באהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חברו בשליחותו ופירע את המעזיבה ומתרין בו שלא להניחו לעשות כן משום ביאה באהל המת ומשום טומאה באהל המת ולא קבל שנמצאו טומאה וביאה באין כאחת שאם שלא מדעתו אין כאן משום לא יבא שאין התראת ביאה אלא מקודם הביאה וכן אם נכנס באהל המת בשוגג ומתרין בו לצאת אין כאן בלא יבא אבל אם נכנס כדרכו אינו חייב אלא אחת שמשעה שנכנס חוטמו או אצבעות רגליו נטמא ומשום ביאה לא איחייב אלא בביאת כלו והרי מחולל ועומד הוא ואינו חייב אלא אחת אף בהתראת טומאה וביאה הואיל ויש בה חבורין ר"ל שאין הפסק בין הטומאה והביאה וכל שכן אם הכניס ידו תחלה ואחר כך נכנס שהרי נטמא בשעת הכנסת היד ומשום ביאה לא איחייב אלא בביאת כלו וכל זה שכתבנו לדעת רב יוסף אבל לדעת רבה כל טומאה וטומאה אף לאחר שפירש וחזר ונגע אינו חייב אלא אחת הואיל ומחולל ועומד הוא באותו השם בעצמו ר"ל בלאו דלא יטמא ומתני' דהיה מטמא וכו' שחייב על כל אחת ואחת ענינה בטומאה וביאה הן כאחת הן זו לאחר שפירש מזו שהרי מ"מ לא הותרה מאותו השם וגדולי המפרשים בהגהותיהם פסקו כדעת רבה ומשום דרבה ורב יוסף הלכה כרבה ומ"מ סתם משנתנו אינו מוכיח כן שהרי משנתנו סתם נאמרה בלשון טומאה וטומאה ואם מפני שהוא מחלקת רבה ורב יוסף הרי אינם חלוקים על דעת עצמם אלא אליבא דרב הונא ואין סתירה מזה כלל ומתוך כך נראה לפסוק כרב יוסף וכן פסקוה גדולי המחברים ואף חכמי התוספות נסמכים בה:

    הכהנים אין בהם חלוק בין טומאה לביאה וכל שניטמא הן במגע הן בביאה באהל הן במשא ופירש וחזר ונגע חייב על כל אחת ואחת ואם היה נוגע ולא פירש או שהיה עומד בבית הקברות ונגע במתים אחרים אפילו התרו בו כמה אינו לוקה אלא אחת בין בטומאה וטומאה בין בטומאה וביאה בין בבת אחת בין בקדימה אחת לחברתה ר"ל שלא פירש בנתים ומ"מ כהן גדול יש בו שני שמות אלו ר"ל טומאה וביאה שהרי נאמר בו לא יבא ולא יטמא ואף עיקר סוגיא זו על כהן גדול נאמרה אלא שהוא הדין לנזיר ששניהם שוין בטומאה שלא ליטמא אף לקרובים וכמו שאמרו והושיטו לו מתו ומת אחר ר"ל מתו או מת אחר שמתו ר"ל קרובו ומת אחר שניהם שוים בו וכל שטומאה וביאה באין כאחת או פירש בנתים לוקה שתים אם התרו בו על כל אחת ואחת הא כל שקדמה טומאה ולא פירש בנתים אינו לוקה אלא אחת על הדרך שביארנו בנזיר ואף בזו חלקו בה גדולי המגיהים כדרך שחלקו בנזיר ואין דבריהם נראין כמו שכתבנו:

    טומאה בחבורין שהזכרנו פירושו שבעוד שנוגע במת נוגע במת אחר ויש טומאה בחבורין נאמרת בצד אחרת והוא שאם נגע זה במת ופירש ונגע בכלים נעשו הכלים ראשונים אבל אם כשהוא נוגע עדין במת נוגע בכלים נטמאו הכלים טומאת שבעה מדברי סופרים כאלו נגעו במת עצמו ודוקא לתרומה וקדשים שלא יהא כשר באכילתם עד שיעברו שבעה אבל לנזיר ועושה פסח אין להם בזו אלא טומאת ערב שלא העמידו דבריהם בפסח הואיל ויש כרת במניעתו כשהוא טהור ולא בנזיר שהקלו בו לרוב צערו שהוא אסור בכל מין היין והוא דומה לאדם שנגע בו בעודו נוגע במת ואף אנו גורסין בסוגיא זו כאן בחבורי אדם בכלים כאן בחבורי אדם במת ולענין ביאור זה שתירץ רב יוסף כאן בחבורין כאן שלא בחבורין כלומר שכל שהוא נוגע במת ומוסיף טומאה במת אחר טומאה אחת היא אבל שלא בחבורין ר"ל אחר שפירש חייב כלומר ואף כהן בבית הקברות שנגע במת חייב דלאו חבורין הוא הואיל ואינו נוגע במת גופו זו מיהא אינה אלא עמידתו בבית הקברות חיבורין הוא לענין פסק כמו שביארנו ומה שהקשה לו אחר כן וטומאה בחיבורין דאוריתא היא הוא שהיה סבור עליו מאחר שהיה אומר שטומאה בחבורין טומאה אחת היא שאף אחר הנוגע בו בעודו מחובר למת תהא נידונית כטומאה אחת להיות הנוגע בו טמא שבעה מן התורה כנוגע במת עצמו ותירץ לו שלא על אותה טומאת חבורין הוא עסוק לדונה כטומאה אחת אלא דבריו של רבי יצחק בטומאה של אדם בכלים והוא הדין לאדם באדם ודבריו של רב יוסף באדם במת ר"ל כהן גדול או נזיר שנוגעים במת שני בעוד שנוגעים בראשון ויש גורסין כאן באדם בכלים כאן באדם באדם כלומר שבאדם הנוגע בנוגע בעודו מחובר למת טמא שבעה מן התורה דחדא טומאה היא ומ"מ אפשר לאמרה לענין פירוש אבל לענין פסק אינה אלא דוקא מדרבנן ואף בזו דוקא לתרומה וקדשים אבל לנזיר ועושה פסח לא כמו שביארנו בשני של ע"ז ומתוך כך נראה כפי' ראשון:

    כל שביארנו בכהן שנטמא שכל שלא פירש אינו חייב על טומאה שניה הן שהיה נוגע במת הן שהיה בבית הקברות לא נאמר אלא לענין מלקות אבל מ"מ איסורא איכא שהרי אמרו לה יטמא ולא לאחרים עמה ר"ל אף בעודו נוגע בקרוביו ומ"מ יש אומרים דוקא שנוגע באחר שלא לצורך מתו אלא לצורך האחר אבל כל שנתעסק במתו ואי אפשר לו שלא בטומאת אחרים כגון שצריך ליכנס לבית הקברות לצורך מתו נכנס ובלבד כשהוא נוגע במתו שלא יהא קרוי פורש ואף בשעה הסמוכה לקבורה הצריכו קצת גאונים שיצא עם מתו עד מקום שאין שם טומאה ויתעכב לשם עד שיקבר ואחרים יוליכו את המת עד הקבר ויקברוהו והוא יתעכב לשם במקום שאין שם טומאה ומ"מ בצרפת הסכימו שזו אינה אלא חוכא וטלולא ומה ענין שיכנס ויצטרך לצאת אחר כן בנגיעת המת ומ"מ אין כאן תמה שאף על פי שאחרים קוברים אותו כל לכבודו ולהספדו מותר ליטמא וכדי שלא יטמא שלא בנגיעתו אחר שנתקן הכל ואין שם אלא קבורה יצא בנגיעה ויתעכב במקום שאין שם טומאה עד שיקברוהו ומ"מ בתוספות העידו על חכמיהם שנמנו עליה וגמרו שאין לו ליכנס כלל ואם נכנס אם אינו נאחז בארון לוקה ואם נאחז בארון איסורא מיהא איכא ואף הם פקפקו בחזרה למלקות הואיל ופירש ואין תקנה בדבר אלא אם כן קוברו בקבר יחידי או בקצה בית הקברות וכל שכן שאחר שקברו אין לו לחזור לבכות ולספוד שאין זה צורך המת כלל אחר שנקבר ואף גדולי המחברים כתבו שצריך לקברו בסוף בית הקברות שלא יטמא אחר קבורת מתו ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שהכהנים בזמן הזה טמאים הם ואין להם מלקות בשום טומאה אלא שהאיסור במקומו והוא שאמרו קברו את המת וחזרו ולפניהם ב' דרכים אחת טמאה ואחת טהורה באין בטמאה בא עמהם ר"ל אותו כהן אבל בא עמהם בטומאה מפני כבודם שלא יטריח ואף זו דוקא בטומאת סופרים כגון בית הפרס אלמא שאלמלא הכבוד אסור הוה בכך ומ"מ אני מצטרף לדעת אחרת שלא נאמרה בשום מקום אלא במתכוין ליטמא מתחלה כגון שכבר נקבר מתו ויצא לו מבית הקברות ולא היה לו לחזור בטמאה אלא משום כבוד צבור אבל כל שהולך עם מתו וראוי לו ליטמא בו וניטמא בו נכנס עמו בבית הקברות אף בלא נגיעה ויכול לחזור שלא אמרה תורה להטמא ולטרוח ולקבור בקבר יחידי או לחזור בשידה תיבה ומגדל אלא כיון שנכנס בהיתר אף חזרתו מותרת בלא נגיעה אלא שראוי לומר שיצא תכף שנקבר שלא ישהא שם וכן הדבר נראה לי ברור:

    Meiri on Nazir 42b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    גמרא מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כלומר שממלא ומשלים הכל שגם ביאתו לבית שיש בו טומאה בכלל לא יטמא הוא. כשהוא אומר לא יבא. תרוייהו גבי נזיר כתיבי וקרא יתירא הוא להזהיר על הביאה ועל הטומאה כדמפרש בסמוך שאם נכנס באהל המת והתרו בו משום לא יבא ומשום לא יטמא ילקה שתים הואיל ושניהם באו כאחד. אבל טומאה וטומאה לא מיחייב שתים משום לא יטמא אם לאו כשיש תוספת טומאה בשנייה כדמפרש בסמוך.

    ורב יוסף אמר אף טומאה וטומאה אף בלא תוספת טומאה מתחייב שתים אם התרו בו אל תטמא אל תטמא. הרא"ש בפירושיו:

    הכי גרסינן מקרא מלא הוא דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא להם במותם דבכלל לא יטמא להם הוי בין בנגיעה למת בין בביאה למת בתוך אהל המת. אם כן למה נאמר לא יבא להזהיר על הטומאה ולהזהיר על הביאה. וכן מפרש במסקנא כי אתו בהדי הדדי. אבל טומאה וטומאה לא אם היה מת מונח על כתפו ונכנס באהל המת אינו חייב על הביאה. והיינו טעמא דכתיב גבי כהן הדיוט לא יטמא בעל בעמיו להחלו מי שאינו מחולל ועומד ולקמן יליף מגזרה שוה נזיר מכהן וכהן מנזיר. ודוקא כשעדיין מחובר למת בשעה שנגע למת אבל פירש ונגע חייב על נגיעה שנייה כדמסיק במסקנא:

    ורב יוסף האלהים אמר רב הונא אפילו על טומאה וטומאה כלומר בשבועה אמר רב הונא דאין חילוק בין פירש ונגע למחובר עדיין ונגע זה וזה לוקה שתים. דאמר רב הונא נזיר והוא בבית הקברות. לוקה על עמדו שם אם התרו בו והושיטו לו מתו אביו או אמו או מת אחר ונגע בו חייב אם התרו בו פעם שנייה. ואמאי הא מטמא וקאי שהרי היה עומד בבית הקברות בשעה שנגע פעם שנייה ואם כן לדבריך לא היה לו ללקות על נגיעות למת דהא מחולל ועומד הוא. אלא ודאי רב הונא אפילו טומאה וטומאה לקי תרתי ולית ליה דמחולל ועומד. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:

    ורב יוסף אמר אפילו טומאה וטומאה לוקה שתים דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות. היינו טומאה דטומאה בוקעת ועולה ודמי כמאן דנגע בטומאה. והושיטו לו מתו או מת אחר ונגע בו חייב נמי משום נגיעה דמתו:

    והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב פירוש שהושיטו לו מתו שגם על הקרובים הוא מוזהר ככהן גדול. ומת אחר כלומר או מת אחר כמו חלץ ונתן גט דהוי כמו או נתן גט. ונגע בו חייב אנגיעה דשני. שיטה:

    אמר ליה רב יוסף ותיקשי לך מתניתין דתנן היה מטמא כו' אלא קשו קראי אהדדי וסמי הך ברייתא מקמי מתניתין. לא קשיא כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין. אביי השיב לרב יוסף לתרץ המשנה והברייתא דלא תיקשי אהדדי ולקיים דברי רבא. כאן בחיבורין בעודו מחובר למת אם הושיטו לו מת לא מיחייב דמחולל ועומד הוא ואינו מוסיף טומאה על טומאתו. כאן שלא בחיבורין. אחר שפירש מן המת והושיטו לו מת אחר והתרו בו בל תטמא חייב שתים. דבטומאה שנייה יש תוספת טומאה דבעודו מחובר למת אדם הנוגע בו טמא שבעה ואחר שפירש הנוגע בו אינו טמא כי אם טומאת ערב. כך פירשו המפרשים שיטה זו. וקשיא לי מדקאמר רבא אבל טומאה וטומאה לא משמע דלית ליה כלל בטומאה שתי מלקיות. דאם איתא דאית ליה אמורא היה לו לפרש דבריו. ועוד קשה דהוה ליה למימר אמר ליה לא קשיא כאן בחיבורין וכו'. הלכך נראה לפרש דרבא לית ליה שתי מלקיות בטומאה כלל. ורב יוסף דקאמר דמשכחת להו נמי בטומאה וכדמפרש בתוספת טומאה. אלא קשיין אהדדי לא קשיא כאן בחיבורין וכו' כל זה מדברי רב יוסף ולפרש דבריו דבחיבורין משכחת להו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וז"ל הר' עזריאל ז"ל: אמר ליה רב יוסף ותיקשי לך מתניתין דאמר כוותיה דתנן היה מטמא למתים ואמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת. ואמאי והא מטמא וקאי. ולא מפליג רב יוסף בין מחובר עדיין בשעה שנוגע בשני ובין פירש ממנה.

    אלא קשיין אהדדי מלתא באפי נפשה היא ולרבא ואביי פריך דאמר אבל טומאה וטומאה לא. דבשלמא לרב יוסף מסייעא מתניתין וברייתא לדידיה משבשתא. אלא לאביי ורבא דמייתו ברייתא סיעתא הא קתני מתניתין חייב על כל אחת. עד כאן:

    4 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 42b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' כאן שלא בחיבורין ע' נדה ד' נז ע"א תד"ה ודלמא:

    Gilyon HaShas on Nazir 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 42, Amud Bet, about 200 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “גמ׳ איתמר, אמר רבה אמר רב הונא:…”

      Named: רב הונא, רבה.

    2. Segment 239 words

      Opens “ורב יוסף אמר: האלהים! אמר רב הונא:…”

      Named: רב יוסף, רב הונא.

    3. Segment 333 words

      Opens “איתיביה אביי: כהן שהיה לו מת מונח…”

      Named: אביי.

    4. Segment 429 words

      Opens “״א"ל ותיקשי לך מתני' דתנן היה מיטמא…”

    5. Segment 510 words

      Opens “אלא קשיא אהדדי לא קשיא כאן בחיבורין…”

    6. Segment 628 words

      Opens “וטומאה בחיבורין דאורייתא הא אמר רב יצחק…”

      Named: רב יצחק בר יוסף.

    7. Segment 78 words

      Opens “כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי אדם…”

    8. Segment 87 words

      Opens “אבל טומאה וטומאה לא דהא מיטמא וקאים…”

    9. Segment 911 words

      Opens “טומאה וביאה נמי הא מיטמא וקאי אמר…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 102 words

      Opens “כאן בשדה.…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nazir 42b · Segment 3 — “איתיביה אביי: כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 42b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026