Talmud Builders

    Nazir 48a

    Back to index

    English translation — Nazir 48a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The phrase “or for his mother” serves as a verbal analogy, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: It states with regard to a nazirite: “He shall not become defiled for them when they die” (Numbers 6:7), which indicates: It is only when his relatives die that he may not become impure for them. However, he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav , i.e., a nazirite is not forbidden to contract those forms of ritual impurity. And I have derived only that this halakha applies to a nazirite, the subject of this verse. From where do I derive that this applies to a High Priest as well?

    2You can say as follows: The verse need not say “his mother” with regard to a High Priest, as there is no need for the verse to state this, since this halakha is derived a fortiori : And if in a case where a common priest becomes impure to bury his paternal brother, a High Priest may not become impure even to bury his father, then in a case where a common priest may not become impure to bury his maternal brother, who is not considered a relative with regard to impurity, is it not logical that a High Priest may not become impure to bury his mother herself?

    3And if you have successfully derived this halakha from the a fortiori inference, what is the meaning when the verse states “his mother” with regard to a High Priest? It is free to teach a novel halakha , and one can compare and learn a verbal analogy from it as follows: It is stated “his mother” with regard to a nazirite (Numbers 6:7), and it is stated “his mother” with regard to a High Priest (Leviticus 21:11).

    4The Gemara explains: Just as the phrase “his mother” stated with regard to a nazirite teaches that in his parents’ death he may not become impure to bury them but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav , as a nazirite is not prohibited from contracting these impurities, so too, the phrase “his mother” stated with regard to a High Priest means that in his parents’ death he may not become impure, but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav .

    5The Gemara clarifies: We found a source for the halakha that a High Priest must become impure for a met mitzva ; from where do we derive that a nazirite is likewise obligated? As it is taught in a baraita that it is stated with regard to a nazirite: “All the days that he consecrated himself to the Lord he shall not come near to a dead body [ nefesh met ]” (Numbers 6:6).

    6I would derive from this verse that a nazirite is prohibited from coming near all bodies, including even the body of an animal, similar to that which is stated: “And he who smites the body [ nefesh ] of an animal” (Leviticus 24:18). Therefore, the verse states: “He shall not come near to a dead body,” employing the dual term nefesh met , which indicates that the verse is speaking of the body of a person. Rabbi Yishmael says: This exposition is unnecessary, as the verse states: “He shall not come near,” indicating that the verse is speaking only of bodies that render people and items ritually impure through going in, i.e., entering. In other words, the verse is referring solely to corpses. Entering into a tent in which the corpse is contained renders one impure. By contrast, an animal carcass imparts impurity only by means of contact and carrying.

    7In any case, once it has been derived that a nazirite is prohibited from becoming impure to bury any person, both relatives and non-relatives, the passage “he shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7) is available to teach another halakha , that it is for only them that a nazirite may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva .

    8The baraita asks: Even if the verse had not stated this halakha , I have a way of deriving it by right, i.e., logically, with an a fortiori inference: And if a High Priest, whose sanctity is permanent, may become ritually impure to bury a met mitzva , then in the case of a nazirite, whose sanctity is not permanent, is it not logical that he may become impure to bury a met mitzva as well?

    9The baraita rejects this inference: No; if you say that this is true with regard to a High Priest, who does not bring an offering for his impurity, shall you also say that this is the case with regard to a nazirite, who does bring an offering for his impurity? Since a nazirite brings an offering for his impurity, perhaps he should not become impure to bury a met mitzva ? Therefore, the verse states: “He shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7). However, he does become impure to bury a met mitzva .

    10The baraita suggests: Or perhaps one should expound this verse differently: He may not become impure to bury his father or for his mother; however, he may become impure to bury other dead people. The Gemara rejects this suggestion: You can say that this argument can be refuted a fortiori : And if a common priest, who becomes impure to bury his relatives, nevertheless may not become impure to bury other dead people (see Leviticus 21:1–2), then in the case of a nazirite, who may not become impure to bury his relatives, is it not logical that also he should not become impure to bury other dead people?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לגזירה שוה לכדרבי דתניא רבי אומרלאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר וגו' והאי קרא בנזיר כתיב:

    אין לישמיטמא לאביו ולאמו בנגעם ובזיבתם אלא נזיר כ"ג מנין:

    אמרת לא יאמר אמו בכ"גשיש לנו ללמוד מן הדין שאינו מיטמא שהרי ק"ו הוא כו':

    אין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא אם כן ישנו אחיו מאביו:

    אין כ"ג מיטמא לאחיו מאמו ולא מאביו ולא אפי' לאביו אע"פ שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא בשביל שבא מכח אביו:

    אם זכיתה מן הדיןאם למדת מן הדין שאין כ"ג מיטמא לאמו מה תלמוד לומר אמו אלא מופנה כו':

    אשכחן כ"גדמיטמא למת מצוה נזיר מנלן:

    ת"ל על (כל) נפש מת בנפש אדם הכתוב מדברשלא מצינו שנקרא נפש מת אלא אדם בלבד:

    בנפש המטמאה לו לאדם בביאהכיון שנכנס עמהם באהל הכתוב מדבר ואיזו זו נפש אדם ולא נפש בהמה וכיון דעל נפש מת לא יבא מדבר בנפש אדם ומשמע בין קרובי' בין רחוקים ולמה חזר הכתוב ואמר לאביו ולאמו אלא לאביו הוא דלא מיטמא כו':

    עד שלא יאמרשמיטמא למת מצוה הייתי מביאו מן הדין שנזיר מיטמא למת מצוה מה כ"ג כו':

    נזיר 48 עמוד א

    1״ולאמו״ לגזירה שוה, לכדרבי. דתניא, רבי אומר: גבי נזיר ״במותם״ אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם. ואין לי אלא בנזיר, בכהן גדול מנין?

    2אמרת: לא יאמר ״אמו״ בכ"ג שאין ת"ל שהרי ק"ו הוא: ומה אם במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו אין כהן גדול מיטמא לאביו, מקום שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו אינו דין שאין כ"ג מיטמא לאמו?

    3אם זכיתה מהדין, מה ת"ל ״אמו״ בכהן גדול? מופנה להקיש ולדון הימנו גזירה שוה: נאמר ״אמו״ בנזיר, ונאמר ״אמו״ בכ"ג׃

    4מה ״אמו״ האמור בנזיר במותם אינו מיטמא אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם, אף ״אמו״ האמור בכ"ג במותם אינו מיטמא אבל מיטמא לנגעם ולזיבתם.

    5אשכחן כ"ג נזיר מנלן? דתניא: (במדבר ו, ו) ״כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא״,׃

    6שומע אני אפי' נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר ״(ויקרא כד״, יח) ״מכה נפש בהמה״, ת"ל ״על נפש מת לא יבא״, בנפש אדם הכתוב מדבר. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״לא יבא״ בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר.

    7״לאביו ולאמו״ אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.

    8עד שלא יאמר, יש לי בדין: ומה כ"ג שקדושתו קדושת עולם, מיטמא למת מצוה, נזיר שאין קדושתו קדושת עולם אינו דין שמיטמא למת מצוה?

    9לא: אם אמרת בכ"ג שכן אינו מביא קרבן על טומאתו, תאמר בנזיר, שמביא קרבן על טומאתו. הואיל ומביא קרבן על טומאתו לא יטמא למת מצוה? ת"ל ״לאביו ולאמו לא יטמא״, אבל מיטמא למת מצוה.

    10או: אינו מיטמא לאביו ולאמו, אבל יטמא לשאר מתים! אמרת ק"ו ומה כהן הדיוט, שמיטמא לקרובין אינו מיטמא לשאר מתים, נזיר, שאינו מיטמא לקרובין אינו דין שלא יטמא לשאר מתי'׃

    Tosafot

    ולאמו שנכתב בכ"ג לגזירה שוהלנזיר דכתיב בנזיר לא יטמא להם במותם ודרשינן במותם יתירא דהא כתיב ברישיה דקרא על כל נפשות מת למה לי במותם לומר לך במותם הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם נראה דעיקר קרא לנגעם איצטריך דס"ד אמינא דמצורע חשיב כמת ולזיבתם נקט אגב נגעם:

    ואין לי אלא בנזירשמותר ליטמא לנגעם ולזיבתם כ"ג מנין אמרת לא יאמר אמו בכ"ג דאינו צריך ומה במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו דכתיב לאחיו וסבירא ליה דגמר אחוה אחוה מבני יעקב כי היכי דילפינן לענין יבום ביבמות (דף יז:) הרי עדיפא משפחת אב ממשפחת אם לגבי כהן הדיוט אין כ"ג מיטמא לאביו [מקום] שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו אינו דין שאין כ"ג מיטמא לאמו אם זכיתה מן הדין א"כ מה ת"ל אמו בכ"ג וא"ת ומה צריך קל וחומר הרי כבר אמר דעל כל נפשות מת אזהר רחמנא אקרובים ועל כרחך כדפרישי' ואמו נמי בכלל כל הקרובי' א"כ למה כתיב אמו בפירוש על כרחיך מייתרא לג"ש וי"ל דאי לאו ק"ו הוה אמינא אע"ג דאסר קרובים מעל כל נפשות מת וכתיב נמי לאביו לאו למעוטי מת מצוה אלא למעוטי אם דמיטמא לה דהוה אמינא דווקא קרובים דמצד האב דגריעי טפי משום דאינה קורבא ודאית אלא חזקה בעלמא אבל אמו דודאי ילדתו ליטמא לה כדאמר לקמן האי סברא ע"כ איצטריך קל וחומר ללמד דאין זו סברא שהרי בכהן הדיוט אנו מחשיבים קורבא דאב טפי מן האם ומהשתא אייתר אביו ואמו בכהן גדול אביו לומר דמיטמא למת מצוה ואמו לגזירה שוה ואם תאמר אכתי מנלן דאביו בא למת מצוה הא איצטריך לגופיה דלא לימא דלאמו למעוטי לאביו דיטמא לאביו דקורבא דאב עדיפא דמתייחס אחריו כדלקמן ונראה לומר דהתנא תפס לדין ק"ו לרווחא דמלתא כק"ו דלעיל והך ברייתא כרבי ישמעאל דבסמוך ולית ליה האי צריכותא דלקמן דאמו ודאי ילדתו דלקמן אליבא דר"ע קאמר ליה אבל לר' ישמעאל בלאו ק"ו אייתר לאמו שהיא בכלל שאר קרובים דאפי' אי נכתב לאביו לא הוה אמינא דלמעוטי אמו קאתי משום דודאי ילדתו דלית ליה הנך סברות דלקמן הלכך כי כתיב על כל נפשות מת כולהו קרובים במשמע אייתר לאביו למת מצוה ואייתר לאמו לגזירה שוה וקל וחומר לרווחא דמילתא:

    הכי גרסינן אשכחנא כהן גדול דמיטמא למת מצוה נזיר מנלןתימה תיפוק ליה מגזירה שוה דאמו אמו כמו שאנו לומדים כהן גדול מנזיר לענין נגעם וזיבתם ה"נ ניהדר ונילף נזיר מכהן גדול לענין מת מצוה דאין גזירה שוה למחצה נראה למהר"ף אי לאו דנפקא לן מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא הוה אמינא דכולה גזירה שוה דאמו אמו אתיא למת מצוה אבל לענין למעוטי נגעם וזיבתם בין בכהן הדיוט ובין בכהן גדול כיון דמצורע איתקש למת דהוה ליה כעוקר קרא ממשמעותיה ע"י ג"ש להכי איצטריך למילף מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא:

    כל ימי הזירו לה' על (כל) נפש מת לא יבא שומע אני נפש בהמה במשמע - אי לא כתיב מת אלא נפש שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר דבהמה לא איקרי מת אע"ג דכתיב (שמות כ״א:ל״ד) והמת יהיה לו מת סתמא איקרי נפש מת לא איקרי:

    ר' ישמעאל אומר אין צריךלמעוטי בהמה מנפש מת דהא הוא אומר לא יבא בנפש המטמא בביאה היינו באהל הכתוב מדבר ואילו נבילה לא מטמאה באוהל:

    לאביו ולאמובנזיר כתיב ד' פרטי לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה מסקנא דברייתא זו דלאביו בא לגלויי על נפש מת דאיירי בקרובין ולאמו לגזירה שוה לכדרבי ולאחיו למת מצוה ומפיק ליה האי סברא כמו שנושא ונותן בברייתא עד דיליף ליה מאחיו אי נמי התנא ידע בטוב דלא נפיק מת מצוה אלא מלאחיו והאי דקאמר לאביו ולאמו הוי כמו [וגו'] ולעולם סומך אלאחיו:

    עד שלא יאמרקרא בנזיר דמיטמא למת מצוה יש לי בדין בקל וחומר למשמע מיניה דנזיר מיטמא למת מצוה ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם מיטמא למת מצוה מקרא כדלעיל:

    או אינואלא לכך כתיב לאביו ולאמו לומר לך דמותר ליטמא לשאר מתים רחוקים וטעמא איכא למימר דשמא אקרובים אזהריה רחמנא מפני [שמיצר] עליהם וזהו זילותא דנזיר דאיקרי קדוש אבל רחוקים שאינו נעצב עליהם לא אזהריה רחמנא אמרת ק"ו מכהן גדול דעל כרחיך סברא זאת לא אמיתית היא שהרי [בכ"ג] הוא איפכא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו שאין כהן ונזיר מוזהרין אלא על טומאת מת הא שאר טמאות הרי הן כשאר בני אדם והוא שנאמר בנזיר במותם ודרשו בו במותם הוא דלא מטמא אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם אפילו כהן גדול וכן אמרו על כל נפשות מת לא יבוא יכול אפילו נפש בהמה תלמוד לומר לא יבא במטמא בביאה ר"ל באהל הכתוב מדבר והיינו מת וכהן הדיוט מיהא מטמא על שבעה מתים והם אב ואם ואח ואחות ובן ובת ואשתו ואח ואחות מיהא דוקא מאביו אבל אחיו ואחותו מאמו אינו מטמא עליהן וטומאת מת מצוה מיהא דחויה אצל הכל אפילו היה אחד כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו או למול את בנו ששתיהן מצות עשה שיש כרת במניעתן או אפילו היה הולך לשתיהן כאחד שהרי מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מאכילת הפסח אף בכל אלו מטמא הוא למת מצוה ואיסור טומאה שבכהן ונזיר ענינם בין במגע בין במשא בין באהל ורביעית דם הבאה משני מתים כבר ביארנו שאינה מטמאה באהל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 48a

    Nazir 48a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 256 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לגזירה שוה לכדרבי דתניא רבי אומר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר וגו' והאי קרא בנזיר כתיב:

    אין לי שמיטמא לאביו ולאמו בנגעם ובזיבתם אלא נזיר כ"ג מנין:

    אמרת לא יאמר אמו בכ"ג שיש לנו ללמוד מן הדין שאינו מיטמא שהרי ק"ו הוא כו':

    אין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא אם כן ישנו אחיו מאביו:

    אין כ"ג מיטמא לאחיו מאמו ולא מאביו ולא אפי' לאביו אע"פ שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא בשביל שבא מכח אביו:

    אם זכיתה מן הדין אם למדת מן הדין שאין כ"ג מיטמא לאמו מה תלמוד לומר אמו אלא מופנה כו':

    אשכחן כ"ג דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן:

    ת"ל על (כל) נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר שלא מצינו שנקרא נפש מת אלא אדם בלבד:

    2 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 48a · Sefaria

    Tosafot

    ולאמו שנכתב בכ"ג לגזירה שוה לנזיר דכתיב בנזיר לא יטמא להם במותם ודרשינן במותם יתירא דהא כתיב ברישיה דקרא על כל נפשות מת למה לי במותם לומר לך במותם הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם נראה דעיקר קרא לנגעם איצטריך דס"ד אמינא דמצורע חשיב כמת ולזיבתם נקט אגב נגעם:

    ואין לי אלא בנזיר שמותר ליטמא לנגעם ולזיבתם כ"ג מנין אמרת לא יאמר אמו בכ"ג דאינו צריך ומה במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו דכתיב לאחיו וסבירא ליה דגמר אחוה אחוה מבני יעקב כי היכי דילפינן לענין יבום ביבמות (דף יז:) הרי עדיפא משפחת אב ממשפחת אם לגבי כהן הדיוט אין כ"ג מיטמא לאביו [מקום] שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו אינו דין שאין כ"ג מיטמא לאמו אם זכיתה מן הדין א"כ מה ת"ל אמו בכ"ג וא"ת ומה צריך קל וחומר הרי כבר אמר דעל כל נפשות מת אזהר רחמנא אקרובים ועל כרחך כדפרישי' ואמו נמי בכלל כל הקרובי' א"כ למה כתיב אמו בפירוש על כרחיך מייתרא לג"ש וי"ל דאי לאו ק"ו הוה אמינא אע"ג דאסר קרובים מעל כל נפשות מת וכתיב נמי לאביו לאו למעוטי מת מצוה אלא למעוטי אם דמיטמא לה דהוה אמינא דווקא קרובים דמצד האב דגריעי טפי משום דאינה קורבא ודאית אלא חזקה בעלמא אבל אמו דודאי ילדתו ליטמא לה כדאמר לקמן האי סברא ע"כ איצטריך קל וחומר ללמד דאין זו סברא שהרי בכהן הדיוט אנו מחשיבים קורבא דאב טפי מן האם ומהשתא אייתר אביו ואמו בכהן גדול אביו לומר דמיטמא למת מצוה ואמו לגזירה שוה ואם תאמר אכתי מנלן דאביו בא למת מצוה הא איצטריך לגופיה דלא לימא דלאמו למעוטי לאביו דיטמא לאביו דקורבא דאב עדיפא דמתייחס אחריו כדלקמן ונראה לומר דהתנא תפס לדין ק"ו לרווחא דמלתא כק"ו דלעיל והך ברייתא כרבי ישמעאל דבסמוך ולית ליה האי צריכותא דלקמן דאמו ודאי ילדתו דלקמן אליבא דר"ע קאמר ליה אבל לר' ישמעאל בלאו ק"ו אייתר לאמו שהיא בכלל שאר קרובים דאפי' אי נכתב לאביו לא הוה אמינא דלמעוטי אמו קאתי משום דודאי ילדתו דלית ליה הנך סברות דלקמן הלכך כי כתיב על כל נפשות מת כולהו קרובים במשמע אייתר לאביו למת מצוה ואייתר לאמו לגזירה שוה וקל וחומר לרווחא דמילתא:

    הכי גרסינן אשכחנא כהן גדול דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן תימה תיפוק ליה מגזירה שוה דאמו אמו כמו שאנו לומדים כהן גדול מנזיר לענין נגעם וזיבתם ה"נ ניהדר ונילף נזיר מכהן גדול לענין מת מצוה דאין גזירה שוה למחצה נראה למהר"ף אי לאו דנפקא לן מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא הוה אמינא דכולה גזירה שוה דאמו אמו אתיא למת מצוה אבל לענין למעוטי נגעם וזיבתם בין בכהן הדיוט ובין בכהן גדול כיון דמצורע איתקש למת דהוה ליה כעוקר קרא ממשמעותיה ע"י ג"ש להכי איצטריך למילף מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא:

    כל ימי הזירו לה' על (כל) נפש מת לא יבא שומע אני נפש בהמה במשמע - אי לא כתיב מת אלא נפש שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר דבהמה לא איקרי מת אע"ג דכתיב (שמות כ״א:ל״ד) והמת יהיה לו מת סתמא איקרי נפש מת לא איקרי:

    ר' ישמעאל אומר אין צריך למעוטי בהמה מנפש מת דהא הוא אומר לא יבא בנפש המטמא בביאה היינו באהל הכתוב מדבר ואילו נבילה לא מטמאה באוהל:

    לאביו ולאמו בנזיר כתיב ד' פרטי לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה מסקנא דברייתא זו דלאביו בא לגלויי על נפש מת דאיירי בקרובין ולאמו לגזירה שוה לכדרבי ולאחיו למת מצוה ומפיק ליה האי סברא כמו שנושא ונותן בברייתא עד דיליף ליה מאחיו אי נמי התנא ידע בטוב דלא נפיק מת מצוה אלא מלאחיו והאי דקאמר לאביו ולאמו הוי כמו [וגו'] ולעולם סומך אלאחיו:

    עד שלא יאמר קרא בנזיר דמיטמא למת מצוה יש לי בדין בקל וחומר למשמע מיניה דנזיר מיטמא למת מצוה ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם מיטמא למת מצוה מקרא כדלעיל:

    או אינו אלא לכך כתיב לאביו ולאמו לומר לך דמותר ליטמא לשאר מתים רחוקים וטעמא איכא למימר דשמא אקרובים אזהריה רחמנא מפני [שמיצר] עליהם וזהו זילותא דנזיר דאיקרי קדוש אבל רחוקים שאינו נעצב עליהם לא אזהריה רחמנא אמרת ק"ו מכהן גדול דעל כרחיך סברא זאת לא אמיתית היא שהרי [בכ"ג] הוא איפכא:

    Tosafot on Nazir 48a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שאין כהן ונזיר מוזהרין אלא על טומאת מת הא שאר טמאות הרי הן כשאר בני אדם והוא שנאמר בנזיר במותם ודרשו בו במותם הוא דלא מטמא אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם אפילו כהן גדול וכן אמרו על כל נפשות מת לא יבוא יכול אפילו נפש בהמה תלמוד לומר לא יבא במטמא בביאה ר"ל באהל הכתוב מדבר והיינו מת וכהן הדיוט מיהא מטמא על שבעה מתים והם אב ואם ואח ואחות ובן ובת ואשתו ואח ואחות מיהא דוקא מאביו אבל אחיו ואחותו מאמו אינו מטמא עליהן וטומאת מת מצוה מיהא דחויה אצל הכל אפילו היה אחד כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו או למול את בנו ששתיהן מצות עשה שיש כרת במניעתן או אפילו היה הולך לשתיהן כאחד שהרי מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מאכילת הפסח אף בכל אלו מטמא הוא למת מצוה ואיסור טומאה שבכהן ונזיר ענינם בין במגע בין במשא בין באהל ורביעית דם הבאה משני מתים כבר ביארנו שאינה מטמאה באהל:

    Meiri on Nazir 48a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אשכחן כהן גדול נזיר מנא לן הוה מצי למימר מגזרה שוה דאמו אמו אלא דניחא ליה לאשכוחי בגופיה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כלומר אפילו נבלה דבהמה איקרי נפש מכה נפש בהמה. תלמוד לומר נפש מת ובהמה לא איקרי נפש מת. ולא גרסינן תלמוד לומר (נפש) מת דבהמה איקרי שפיר מת דכתיב והמת יהיה לו:

    לא אם אמרת בכהן גדול שאינו מביא קרבן כו' לכך יטמא תאמר בנזיר תלמוד לומר לאביו ולאמו. השתא הוה מצי למפרך הא דפריך בסמוך האי מיבעיא ליה כו' אלא מפיק ליה בפירכא אחרינא.

    או אינו אלא לאביו ולאמו אתא למימר דדוקא להם אינו מטמא משום שמצטער יותר הא לשאר מתים אפילו לרחוקים מטמא דאיכא למימר הכי על כל נפשות מת כלל לאביו ולאמו פרט הני אין מידי אחרינא לא. אמרת קל וחומר. כלומר אין סברא לדונו בכלל ופרט ויטמא לרחוקים שיש להשיב קל וחומר על זה ומה כהן הדיוט. וליכא למיפרך מה לכהן הדיוט שקדושתו קדושת עולם ודין הוא שלא יטמא לרחוקים תאמר בנזיר. דלא אתא אלא למימר דלא נימא דקרובים חמירי טפי מרחוקים. הר' עזריאל ז"ל:

    אבל מטמא (היא) הוא לשאר מתים אומר ר"י הטעם דמאחר דכתיב בנזיר נזר אלהיו על ראשו אומר לרחוקים יטמא שאינו עצב עליהם כל כך. וצריך עיון הרי כבר נאמר על נפש מת לא יבא והדר אמר לאביו כו' אם כן ממעט קרובים ורחוקים. ויש לומר דתרוייהו בקרובים חד בשאר קרובים שאינו מצער כל כך וחד לאביו. אבל רחוקים שאינו עצב עליהם יטמא:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 48a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שומע אני אפי' נפש בהמה עי' ביצה דף כא ע"א:

    Gilyon HaShas on Nazir 48a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 48, Amud Aleph, about 256 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “״ולאמו״ לגזירה שוה, לכדרבי. דתניא, רבי אומר:…”

      Named: רבי אומר.

    2. Segment 236 words

      Opens “אמרת: לא יאמר ״אמו״ בכ"ג שאין ת"ל…”

    3. Segment 320 words

      Opens “אם זכיתה מהדין, מה ת"ל ״אמו״ בכהן…”

    4. Segment 423 words

      Opens “מה ״אמו״ האמור בנזיר במותם אינו מיטמא…”

    5. Segment 517 words

      Opens “אשכחן כ"ג נזיר מנלן? דתניא: (במדבר ו,…”

    6. Segment 639 words

      Opens “שומע אני אפי' נפש בהמה במשמע, כענין…”

    7. Segment 79 words

      Opens “״לאביו ולאמו״ אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא…”

    8. Segment 824 words

      Opens “עד שלא יאמר, יש לי בדין: ומה…”

    9. Segment 934 words

      Opens “לא: אם אמרת בכ"ג שכן אינו מביא…”

      Named: רבן על.

    10. Segment 1030 words

      Opens “או: אינו מיטמא לאביו ולאמו, אבל יטמא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 48a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026