Talmud Builders

    Nazir 25a

    Chapter 4 - Mi SheAmar Batra

    גם: נזיר דף כ״ה ע״א, פרק ד׳ מי שאמר בתרא

    English translation - Nazir 25a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But the money for the sin-offering is mingled with these unallocated funds. How can it all be used for gift burnt-offerings? Rabbi Yoḥanan said: It is an accepted halakha with regard to a nazirite that his unallocated funds are used for gift offerings, despite the fact that they include the value of a sin-offering. Reish Lakish said: The verse states: “Whether for any of their vows or for any of their gift offerings, which are brought to the Lord as a burnt-offering” (Leviticus 22:18). In this verse, the Torah states that the surplus of a vow shall be for a gift offering. Here too, if the vow of naziriteship cannot be fulfilled, due to the death of the one who took the vow, the money is for a gift offering.

    2The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that it is a halakha with regard to a nazirite, it is for this reason that if the funds were unallocated, yes, the money is used for gift offerings, but if they were allocated, no, they may not be used for this purpose, as this is the halakha passed down by tradition. However, according to the opinion of Reish Lakish, who derives the halakha from the verse: “For any of their vows or for any of their gift offerings,” why state specifically unallocated funds; even allocated money should be used for gift offerings after the death of their owner.

    3Rava said: You cannot say that this halakha should apply to allocated funds, as the tanna of the school of Rabbi Yishmael has already ruled in this regard. The tanna explained the following verse that deals with the obligation to bring consecrated animals to the Temple: “Only your sacred things that you have, and your vows” (Deuteronomy 12:26). The verse is speaking of the offspring of consecrated female peace-offerings and their substitutes, i.e., when one says a non-sacred animal should substitute for a sacred animal.

    4With regard to these animals, what is their means of remedy? “You shall take and go to the place that the Lord shall choose” (Deuteronomy 12:26). One might have thought that this means that he must bring them up to the Temple, and yet he does not sacrifice them but withholds water and food from them so that they should die. Therefore, the verse states: “And you shall sacrifice your burnt-offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God; and the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God, and you shall eat the flesh” (Deuteronomy 12:27).

    5The tanna explains that this verse comes to say to you: In the manner that you treat a burnt-offering you must treat its substitute, i.e., it should be sacrificed in its entirety; in the manner that you treat a peace-offering you must treat their offspring, as its inner parts must be sacrificed on the altar, with the rest eaten by the owners. One might have thought that the offspring of a sin-offering and the substitute of a guilt-offering should also be treated so, i.e., they too should be sacrificed on the altar like sin-offerings and guilt-offerings. Therefore the verse states: “Only” (Deuteronomy 12:26), which excludes these cases. This is the statement of Rabbi Yishmael.

    6Rabbi Akiva says: In the case of a guilt-offering this exposition is not necessary, as it says: “It is a guilt-offering” (Leviticus 5:19), from which it may be inferred: It alone shall be sacrificed in its current state, but not its substitute. This baraita explicitly teaches that the surplus money of a sin-offering cannot be used for another offering. Consequently, the money set aside for a nazirite’s sin-offering must be cast into the Dead Sea upon the death of its owner rather than used for a gift offering, even according to the opinion of Reish Lakish.

    7§ Since the Gemara has cited the above baraita , it analyzes it in detail. The baraita teaches: One might have thought that one must bring them up to the Temple and withhold water and food from them so that they should die. The verse states: “And you shall sacrifice your burnt-offerings.” The Gemara asks: Why would one think he should act in this manner? After all, it is only with regard to the offspring of a sin-offering that we learned that it must be left to die, but not other offerings. Why, then, is it necessary to derive the exclusion of the offspring of other offerings and the substitution of other offerings from a verse? The Gemara answers: If it were not for the verse, I would say that the offspring of a sin-offering may be killed anywhere, i.e., it need not be brought to the Temple and left to die there,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר - כך דהואיל וסתומין הן אע"פ שמעורבין הן יפלו לנדבה:

    מותר נדר יהא לנדבה - והכא נמי כיון דהני מעות לא צריכי שכבר מת הוו להו מותר ויפלו לנדבה ואין חוששין לדמי חטאת שבהן:

    אמטו להכי סתומין - תנן דיפלו לנדבה דאין הלכה בידינו אלא מסתומין:

    אלא לר"ל - דמפיק ליה מן קרא מאי איריא סתומין אפילו מפורשין כיון דמת הוה ליה מותר ואמאי תני דמי חטאת ילכו לים המלח:

    כבר פסקה תנא דבי ר"י - דלמיתה אזלא:

    רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' - מי הן אותן קדשים שהן עכשיו ועתידים להעמיד אחרים תחתיהם שריבה הכתוב אשר יהיו לך הוי אומר ולדי קדשים ותמורתן ומה הן תקנתן כמו שנאמר לאחריו:

    תשא ובאת אל המקום - שלא שינה בהן הכתוב משאר קדשים שעולים אל המקום כדכתיב בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד וכך כתוב בזבחי שלמים:

    יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון - שיכניסם לכיפה בשביל שימותו ת"ל לאחריו ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח וגו' ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל לומר לך כשם שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה כדרך שנוהג בשלמים נהוג בולדותיהם ולדותיהן לגבי עולה לא חשיב דאין עולה באה אלא זכר אבל שלמים אם זכר אם נקבה כתיב וכן נמי באשם ליכא ולד דאינו בא אלא זכר:

    ת"ל רק - שאין הכתוב מדבר אלא בתמורת עולה ולדות שלמים ולא בולד חטאת ותמורת אשם ודם זבחיך ישפך דכתיב בקרא היינו שלמים:

    ר"ע אומר אינו צריך - למעט אשם שהרי הוא אומר אשם הוא בהוייתו ולקמן מפרש מאי קאמר:

    קתני יכול יעלם - כמו אמר מר יכול יעלם ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם טעמא דכתב רחמנא ועשית עולותיך משום הכי לא יומתו ולדי שלמים ותמורת עולה הא אי לא כתב קרא אזלי למיתה:

    אמאי הא גבי ולדות חטאת הוא דגמרי מיתה - בלבד במס' תמורה (דף כא:) ולא גבי שאר ולדות קדשים ותמורותיהם:

    אי לאו קרא - ועשית עולותיך הוה אמינא ולדי חטאת מתים בכל מקום שהן:

    נזיר 25 עמוד א

    1והלא דמי חטאת מעורבין בהן? א"ר יוחנן: הלכה היא בנזיר. ר"ל אמר: (ויקרא כב, יח) ״לכל נדריהם ולכל נדבותם״, התורה אמרה: מותר נדר יהא לנדבה.

    2בשלמא לר' יוחנן, דאמר: הלכה היא בנזיר, אמטו להכי סתומין אין, מפורשין לא. אלא לר"ל ״לכל נדריהם ולכל נדבותם״, מאי איריא סתומין? אפי' מפורשין!

    3אמר רבא: מפורשין לא מצית אמרת, כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל: (דברים יב, כו) ״רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך״ בולדי קדשים ובתמורתם הכתוב מדבר.

    4מה תקנתן (דברים יב, כו) ״תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'״. יכול יעלם לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו, ת"ל (דברים יב, כז) ״ועשית עולותיך הבשר והדם״.

    5לומר לך: כדרך שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה, כדרך שאתה נוהג בשלמים נהוג בולדיהם. יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן, ת"ל ״רק״, דברי ר' ישמעאל.

    6ר"ע אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״אשם הוא״ בהוייתו יהא.

    7קתני: יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת"ל ועשית עולותיך אמאי? הא ולד חטאת הוא דגמירין בה מיתה? אי לאו קרא, ה"א ולד חטאת בכל מקום,׃

    Tosafot

    הלכה היא בנזיר - הלכה למשה מסיני הוא [דסתומין] יפלו לנדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן ואדרבה לקמן מוכחא כשדמי חטאת דוקא מעורב בהן [אז] (נדר) נתקבלה הלכה שיפלו לנדבה אבל אם דמי עולה ושלמים לבד מעורבין יחד לא נאמר בהן שיפלו לנדבה אלא יביא חציין עולה וחציין שלמים:

    רבי שמעון בן לקיש אומר לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר יהיה לנדבה - וכל קרבנות נזיר בנדר הם באין ע"י שנדר בנדור ואפילו החטאת וסברא הוא לאוקומי במותר כי האי דבשאר מותר לא משכחת לה דאם הפריש [מעות] לעולה ונתותרו שהוזלו הבהמות יכול להקריב מהם עולה וכן שלמים כמו שהפריש מתחילה וסברא להעמידם במותר סתום כי האי חטאת עולה ושלמים מעורבין יחד:

    בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי סתומין אין מפורשין לא - שכן נשנית הלכה למשה מסיני אלא לרבי שמעון בן לקיש אפילו מפורשין דנימא מקרא מלא דבר הכתוב ואמאי תני במתניתין מפורשין לא:

    מפורשין לא מצית אמרת - דיפלו לנדבה דכבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דולד חטאת מתה ולא לנדבה וה"נ נימא במותר שלה דלאיבוד אזיל ולא לנדבה דהכל נקרא מותר חטאת בין ולד חטאת בין תמורת חטאת כי הכא דמפריש מפורשין והיפר לה בעלה או ההיא דתנן במסכת מעילה (דף יא.) היכא דהפריש מעות לנזירותו ומת והיו לו מעות מפורשין כל אלה שאינן חטאת עצמן שם מותרות עליהם וה"ה דמצי למימר דהלכה גמירי לה חטאת מתה אלא ניחא ליה לאתויי תנא דבי רבי ישמעאל [דתנא] חטאת מתה עולה ושלמים יקריבו שלמים כל אחד כדיניה כמו במשנתינו דקאמר עולה תיקרב עולה:

    רק קדשיך אשר יהיו לך - בתמורה בריש פ' אלו קדשים דריש רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות דלעולה ושלמים גופייהו לא איצטריך שהרי כבר מפורש בויקרא זאת תורת עולה ותורת שלמים:

    ומאי תקנתן תשא ובאת בירושלים יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו - כלומר יכניסם כדרך שעושין בולד חטאת ובתמורת חטאת דאזלו למיתה:

    ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם - סיפא דהאי קרא ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל והיינו שלמים וסמיך ליה האי קרא רק קדשיך לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה כלומר שקריבין למזבח נהוג בתמורתן וכדרך שאתה נוהג בשלמים דסיפיה דקרא איירי בשלמים דכתיב והבשר תאכל נהוג בולדה ונקט תמורה לגבי עולה דזכר לא שייך ביה ולד וגבי שלמים דנקבה נקט ולד:

    יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם וכו' - גבי חטאת נקט ולד שהיא באה נקבה וגבי אשם תמורה שהוא בא זכר והכי קאמר יכול אף בולד חטאת תנהוג בו דין חטאת ובתמורת אשם דין אשם כלומר שיקרב לשם חטאת ולשם אשם תלמוד לומר רק למעוטי ולד חטאת ותמורת אשם דאכין ורקין מיעוטין:

    ר"ע אומר [אינו צריך] - דאינו מביא לאשם אלא אשם עצמו:

    קתני יכול יעלם - כמו אמר מר:

    ואמאי הא גבי ולד חטאת הוא דגמירי מיתה - דהילכתא גמירי לה דחמש חטאות מתות ואלו הן [ולד] חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחר ושעברה שנתה והואיל ולא איירי בשלמים ועולה מהיכא תיתי שימותו:

    אי לאו קרא הוה אמינא ולד חטאת בכ"מ - שירצה בגבולין שימותו אבל מעולה ומשלמים יביאם לבית הבחירה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    זה שביארנו בהיו לו מעות סתומים לצורך קרבנותיה שאע"פ שדמי חטאת מעורבין בהם יפלו לנדבה ומפני שהלכה היא בנזיר ר"ל הלכה למשה מסיני שמעות סתומים הנותרים מהפרשת נזירות אחר שלא נצטרכו בעליהן להם יפלו לנדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבים בהם כך הוא לדעת רבי יוחנן שהלכה כמותו ומ"מ ריש לקיש מביאה מן המקראות והריני צריך להעירך בביאור הסוגיא מעט לברר מכלל ביאורה מה שראוי לברר בה לענין פסק והוא שרבי שמעון בן לקיש הביאה מדכתיב לכל נדריכם ולכל נדבותיכם אמרה תורה מותר נדר יהא נדבה כלומר כל שנותר מן הנדר שלא נצטרך לו להביאן יהו נדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהם והקשו לו אם כן אף במפורשין כן ולמה אמרו דמי חטאת ילכו לים המלח ופירש בה דבמפורש לא איירי קרא דהא אשמעינן תנא דבי רבי ישמעאל דכל חטאת שמתו בעליה או שנתכפרו באחרת למיתה אזלא והוא הדין לכל חטאת שאינה צריכה כגון זו שהיפר לה בעלה ואף בדמים הואיל ומפורשין הדין בהם לילך לים המלח ועולה ושלמים יקרבו נדבה כל אחד כהלכתו הא לא איירי קרא אלא בסתומים והוא שאמר דתנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך וכו' ובשחוטי חוץ כתיב בסדר ראה אנכי בפרשת כי ירחיב שמתיר זביחה בחולין בכל מקום כדכתיב בכל אות נפשך תאכל בשר כי ירחק ממך המקום וכו' וזבחת מבקרך ומצאנך וכו' ואכלת בשעריך וחזר והזהיר על הקדשים כדכתיב רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך אשר תדור תשא ובאת אל המקום וכו' ופירט בהם עולה ושלמים דכתיב ועשית עולותיך וכו' ודם זבחיך ישפך וכו' והבשר תאכל ואמר רבי ישמעאל שאין להעמידם בעולה ושלמים גופייהו דהא בדוכתא אחריתי כתיבי בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו וכו' אל פתח אהל מועד יקריב אותו וכו' ואם זבח שלמים קרבנו וכו' יקריבנו לפני ה' וכו' ושחטו אל פתח אהל מועד אלא לא דבר הכתוב אלא בולדי קדשים ותמורתן וולדי קדשים פירושו בשלמים שאין לומר ולד בעולה שהרי אין עולה באה אלא מן הזכר אלא בולד שלמים ותמורה הן של עולה הן של שלמים ובא ללמוד שולדות שלמים ותמורת עולה דינן כיוצא בהם ליקרב ולדות שלמים כשלמים ותמורת עולה כעולה ותמורת שלמים כשלמים ומפני שולד חטאת ותמורתה הולכים למיתה ונתירא שמא נטעה לומר כן באלו אמר מה תקנתם תשא ובאת אל המקום יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון עד שימותו תלמוד לומר ועשית עולותיך וכו' ודם זבחיך וכו' לומר לך כשם שאתה נוהג בעולה וכו' יכול אף ולד חטאת ותמורת חטאת ותמורת אשם כן תלמוד לומר רק כלומר דולד חטאת ותמורתו אזלי למיתה ותמורת אשם ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה וולד מיהא באשם ליכא שאין אשם בא אלא מן הזכר ולמדת לענין פסק שולד שלמים ותמורתן ותמורת עולה קריבין כמותן וולד חטאת ותמורתו ימותו ותמורת אשם תרעה שכל שבחטאת מתה באשם רועה ונמצאת למד ממדרשו שכל חטאת שאינה צריכה תמות והוא הדין לדמיו לילך לים המלח:

    ונחזור לביאור הסוגיא והוא ששאל למאי דקתני יעלם לבית הבחירה וכו' מה הוצרך הכתוב למעט ולד שלמים ותמורת עולה ממיתה והא לא גמירי מיתה בולד ותמורה אלא בחטאת וכדתנן חמש חטאות מתות וכו' ותירץ דאי לאו קרא הוה אמינא דהנך חמש ימותו בכל מקום שהן וולד שלמים ותמורת עולה יזקק להעלותם לבית הבחירה ולמות שם מדכתיב תשא ובאת ולהכי איצטריך בזו ועשית עולותיך וכו' ולמאי דקתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן הקשה מאי אצטריך קרא דאי לולד חטאת שימות הא הילכתא גמירי לה ואי בתמורת אשם שתרעה הא נמי הלכתא גמירי וכו' ותירץ דאי לאו קרא הוה אמינא בין בולד חטאת בין בתמורת אשם דאי אקרבה לא ליחייב קמ"ל דעובר בעשה דכתיב בהני ועשית עולותיך וכו' הא אידך לא ולאו הבא מכלל עשה עשה והקרבן גם כן פסול:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 25a

    Nazir 25a. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 172 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 25a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026