Talmud Builders

    Nazir 21b

    Back to index

    English translation — Nazir 21b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the Gemara raises a contradiction against this. If one said: My hand is a nazirite, and similarly, if he said: My foot is a nazirite, he has not said anything of consequence. However, if he said: My head is a nazirite, or: My liver is a nazirite, he is a nazirite. This is the principle: If one accepted naziriteship by means of an entity upon which life depends, i.e., a limb or a body part that he cannot survive without, he is a nazirite. Conversely, if he mentioned part of the body that is not essential for life, he is not a nazirite. In this case, as he referred to his hair, which is certainly not a vital part of him, he should not be a nazirite.

    2Rav Yehuda said that it means that he said like this; this is what he intended: Let my mouth be like his mouth with regard to abstention from wine, and my hair be like his hair with regard to abstention from cutting it.

    3§ The mishna taught that if a woman said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow. A dilemma was raised before the Sages: When a husband nullifies the vow of his wife, does he uproot his wife’s vow, making it as though she never vowed, or perhaps he merely severs her vow from that point onward, but her vow was still in effect until he nullified it? The Gemara asks: What difference is there resulting from this dilemma?

    4The Gemara explains that the difference is with regard to a woman who vowed to be a nazirite, and another woman heard and said: And I, and the husband of the first woman heard and nullified her vow. If you say that the husband uproots the vow entirely, the vow of that second woman should also be dissolved, as she associated herself with a non-existent vow. And if you say he severs it from this point, the vow of his wife is dissolved, but the other woman remains bound by her vow, as the first vow was intact when she associated herself with it. What, then, is the answer to this dilemma?

    5The Gemara suggests: Come and hear the statement of the mishna: If she said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow. And if it should enter your mind that the husband severs the vow from that moment onward, let him nullify the vow for his wife and he will remain bound by his vow, since if the vow is not nullified retroactively, her vow was intact when he associated himself with it. Rather, must one not conclude from the mishna that the husband uproots the vow entirely, which means he would also uproot his own vow by nullifying hers, and that is why he is unable do so?

    6The Gemara refutes this argument: No; actually, one can say that the husband severs the vow from that point onward. And if there were no other points to consider, by right the mishna should have taught that he can nullify her vow for her; and this is the reason why he cannot nullify it: Since he said to her: And I, he is considered like one who said: It is upheld for you, and once a husband has upheld his wife’s vow he can no longer nullify it. Consequently, if he requested to have his upholding dissolved by a Sage, he can nullify her vow, and if not, he cannot nullify it. Consequently, the ruling of the mishna does not resolve the dilemma.

    7The Gemara cites another mishna (24a): Come and hear: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and separated her animal for this purpose (see Numbers 6:13–14), and afterward her husband nullified her vow, which means that she is no longer obligated to bring an offering, if the animal was his, which he had given to her, it is as though it were never consecrated at all, and it shall go out and graze among the flock like a regular, non-consecrated animal, until it becomes blemished. And if the animal was hers, and it was designated for a sin-offering, it must be placed in isolation for it to die, in accordance with the general halakha that a sin-offering that may not be sacrificed must be left to die.

    8The Gemara explains the difficulty from this mishna: And if it should enter your mind that the husband uproots the vow, the sin-offering should be released as a non-sacred animal, in accordance with the halakha of a sin-offering of a nazirite whose vow was nullified (31a). Rather, must one not conclude from the mishna that the husband merely severs the vow, which means that she was a nazirite when she separated the animal, and therefore it is consecrated?

    9The Gemara rejects this proof: Actually, I could say to you that the husband uproots the vow, and this is the reason for the above ruling: Since she requires no atonement, as the vow is no longer in effect, this animal is treated as a sin-offering whose owners have died, and it is learned as a tradition that a sin-offering whose owners have died must be left to die.

    10The Gemara continues to cite relevant sources. Come and hear the following mishna (23a): With regard to a woman who vowed to be a nazirite and nevertheless was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she incurs the forty lashes for violating a Torah prohibition. The Gemara analyzes this mishna: What are the circumstances of this case? If we say that her husband did not nullify her vow, need this be said that she is liable to receive lashes? After all, every nazirite who transgresses their vow incurs lashes.

    11Rather, it is obvious that the husband nullified her vow. And if it should enter your mind that the husband uproots his wife’s vow, why does she incur the forty lashes? It is as though she never vowed at all. Rather, must one not conclude from the mishna that the husband severs the vow, and therefore she is liable for her earlier transgression?

    12The Gemara refutes this argument: Actually, I could say to you that the husband uproots the vow, and the reason that the mishna teaches in this manner is due to the fact that the tanna teaches in the latter clause of the mishna: If the husband nullified her vow and she did not know, and she was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she does not incur the forty lashes, despite her intention to sin, as she did not commit a transgression in practice.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ורמינהו כו' זה הכלל כו'ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית:

    אמר רב יהודה דאמר הכי יעשה פי כפיו מייןדהואיל דפריש הכי הוי נזיר:

    אמרה הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שניהם נזירין ואינו יכול להפר לה - דכיון דאמר ואני גלי אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה איהי והשתא מקיים לה:

    ואי אמרת מיעקר עקרבעל את הנדר מעיקרו אישתכח דבההיא שעתא דקאמרה חבירתה ואני דלא חייל עלה נזירות כלל:

    ואי אמרת מיגז גייזדמכאן ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוות נזירה:

    איהי אישתראי וחבירתה אסיראדלכי אמרה ואני הוות חבירתה נזירה מעליא:

    ואי ס"ד בעל מיגז גייזאת הנדר מכאן ולהבא אמאי אינו יכול להפר משום דקאמר ואני נימא דהאי דאמר ואני להכי הוא דקאמר הכי דתהוי נזירה לפי שעה עד דליקבל עליה נזירות וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע:

    אלא לאו שמע מינההבעל כי מיפר לנזירות אשתו מיעקר עקר לה ומשום הכי אינו יכול להפר לה שאם יהא מיפר לה נמצא מיפר את שלו דמיעקר עקר והיינו טעמא דאינו יכול להפר את שלה משום דבההיא שעתא דאמר ואני ניחא ליה דתהוי נזירה עד דחייל עליה נזירות דהא קיים לה לפי שעה ומההיא שעתא ואילך לא מצי מיפר משום דבעל מיעקר עקר דלעולם אינו יכול להפר מכאן ולהבא בלא מפרע והכא למפרע לא מצי מיפר דהא קיים לה לפי שעה:

    לא לעולם מיגז גייזאלא היינו טעמא דלא מצי מיפר לה דכיון דאמר לה ואני כמ"ד לה קיים נזירותיך דמי והלכך אי מיתשיל אהקמתו אהא דקא מקיים לה ברישא מצי מיפר ואי לא לא מצי מיפר:

    ואם שלה היתה הבהמהוכגון שהקנה לה אחר לנזירותה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בה:

    והיינו טעמאדתמות דכיון שהפרישה לשם חטאת מעיקרא והשתא לא מצטרכה לכפרה דהא היפר לה בעלה ועקר את הנדר מעיקרו הויא לה כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא לפי שאין כפרה למתים ואית דמפרשי כיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין והשתא לא צריכה דהיפר לה בעלה מעיקרא הויא לה כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא דאפילו ר"א הקפר מודה דלא קרבה אפי' על הצער משום דהויא לה כחטאת שמתו בעליה משום דבחטאת בהמה גמרינן דתמות אבל בחטאת העוף לא גמרינן דתמות:

    אלא פשיטא דהיפר לה בעלוקתני דסופגת את הארבעים על שהיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם שהיפר לה:

    לעולם אימא לך מיעקר עקר לה בעלוהכא במאי עסקינן דסופגת את הארבעים כגון דלא היפר לה ודקאמרת אי לא היפר לה בעל צריכא למימר ודאי לא צריכא אלא משום דקתני סיפא כו':

    אינה סופגתדצריכא למימר דס"ד דתספוג כיון דנתכוונה לאיסורא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 21 עמוד ב

    1ורמינהו: ״ידי נזירה״ ורגלי נזירה״ לא אמר כלום, ״ראשי נזירה״, ״כבדי נזירה ה"ז נזיר. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו ה"ז נזיר.

    2אמר רב יהודה, דאמר הכי: יעשה פי כפיו מיין, ושערי כשערו מלגוז.

    3״הריני נזירה״, ושמע בעלה ואמר ״ואני״ אינו יכול להפר. איבעיא להו: בעל מיעקר עקר, או דלמא מיגז גייז? למאי נפקא מינה׃

    4לאשה שנדרה בנזיר, ושמעה חברתה ואמרה ״ואני״, ושמע בעלה של ראשונה והפר לה. אי אמרת מיעקר עקר ההיא נמי אישתראי. ואי אמרת מיגז גייז איהי אישתראי, חברתה אסירא. מאי?

    5ת"ש ״הריני נזירה״ ושמע בעלה ואמר ״ואני״ אינו יכול להפר. ואי ס"ד בעל מיגז גייז ליפר לאשתו והוא ליתסר. אלא לאו ש"מ בעל מיעקר עקר.

    6לא, לעולם מיגז גייז. ובדין הוא דליפר לה. והיינו טעמא דלא מצי מיפר, כיון דאמר לה ״ואני״, כמאן דאמר ״קיים ליכי״ דמי. אי מתשיל אהקמתו, מצי מיפר, ואי לא לא מצי מיפר.

    7ת"ש האשה שנדרה בנזיר, והפרישה את בהמתה, ואח"כ הפר לה בעלה, אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר. ואם שלה היתה הבהמה החטאת תמות.

    8ואי ס"ד בעל מיעקר עקר תיפוק לחולין! אלא לאו ש"מ בעל מיגז גייז!

    9לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר, והיינו טעמא: כיון דלא צריכה כפרה, הות כחטאת שמתו בעליה, וגמירי דחטאת שמתו בעליה תמות.

    10ת"ש האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה יין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים. היכי דמי? אילימא דלא היפר לה בעל צריכא למימר?

    11אלא פשיטא דהיפר לה בעל. ואי ס"ד בעל מיעקר עקר אמאי סופגת ארבעים? אלא לאו ש"מ בעל מיגז גייז?

    12לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר, ומשום דקתני סיפא: היפר לה בעלה והיא לא ידעה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים,׃

    Tosafot

    ידי נזירה כו'וה"ה במתניתין אי לא פי כפיו אלא פי נזיר ושערי נזיר לא אמר כלום דאין הנשמה תלויה בו:

    דאמר פי כפיו מייןכלומר במתניתין שאני הואיל ושמע חבירו שנדר ודאי קאמר הכי לענין איסור יין אבל בברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבירו נזיר לאו כלום הוא כיון דאין הנשמה [תלויה בו] ופי כפיו מיין מהני אפילו לרבי שמעון דאמר לעיל (נזיר דף ג:) עד שיזיר מכולן הכא מודה דלא גרע מידות וכן מהריני מסלסל ומכלכל דפ"ק (לעיל נזיר דף ב.) דהוי נזיר וא"ת כי אמר נמי ידי נזיר [נימא] דה"ק ידי כידו מלהטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות וי"ל דאה"נ דאי שמע לחבירו שנדר בנזיר ואמר ידי כידו מהני וה"נ תניא בתוספתא (פ"ג) ברישא דברייתא בהדיא ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר:

    בעל מיעקר קא עקרהנדר מעיקרא כשמפר לאשתו והוי כאילו לא חל מעולם כמו חכם שעוקר הנדר מעיקרו או מיגז גייז מהפרה ואילך הוא דמתבטל הנדר ועד ההפרה היה מקויים:

    אי אמרינן מיעקר עקר חבירתה נמי מישתראישהרי הוא כאילו לא חל הנדר מעולם ואי אמרינן מיגז גייז היא מישתראי וחבירתה אסורה לפי שהיתה הראשונה בכל דין נזירות עד ההפרה ושפיר מיתפיס בה שניה והפרת הראשונה אינה מועלת לשניה ונהי דלגבי חכם הותר הנדר הראשון הותרו כולם היינו משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא כאילו לא חל מעולם אבל בעל שמיפר בלא חרטה אינו עוקר הנדר מעיקרו אלא מיגז גייז וה"ה דמצי למימר דנפקא מינה אם שתתה ביין ונטמאה וגלחה במזיד ואח"כ היפר לה דאי מיעקר עקר אינה לוקה ואי מיגז גייז לוקה וכן לענין אם נטמאה בשוגג ואח"כ היפר אי מיעקר עקר לא תביא עולת העוף ואשם ואי מיגז גייז מביאה עולת העוף ואשם שהרי חל הנזירות עד עתה:

    אלא ש"מ בעל מיעקר עקרובהתרתה הוא מותר כמותה דלא חל הנדר מעולם ולכך אינו מיפר דאינו מיפר לעצמו אלא אחרים מוחלין לו וצ"ע דלא דמי לאחרים דכיון דרשאי להפר לאשתו ותירץ הר"ר אליהו דה"פ אא"ב מיעקר עקר אינו יכול להפר דפשיטא דקיים לה שאם לא קיים לה לא היה דיבורו שום דבר אא"א מיגז גייז א"כ אינו תלוי בדבורו וכיון שאין תלוי בדבורו ממילא הוי מופר:

    כמאן דאמר קיים ליכי דמי אי איתשיל אהקמתו מצי מיפר[במאי] שאמר קיים ליכי דאמת הוא דנשאלין על ההקמה דהכי אמר רבי יוחנן בנדרים (דף סט.):

    האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתהחטאת עולה ושלמים אם שלו היתה הבהמה פי' מבהמות של בעלה תצא ותרעה בעדר כלומר חולין היא כיון שהיפר לה בעלה וכדמפרש לקמן (נזיר דף כד.) דכי [מקנה] לה בעלה מילתא דצריך לה כלומר אם לא היפר לה שצריכה לקרבנות נזיר במילתא דלא צריכה כגון שהיפר לה בעלה ואינה צריכה לקרבנות נזיר לא מקני לה:

    והיינו טעמא דכיון דצריכה כפרהעל שציערה עצמה מן היין וכרבי אלעזר הקפר דאמר דנזיר חוטא הוא הוה ליה חטאת (העוף) שמתו בעליה אע"ג דהפר לה לענין [איסור] על הבהמה דין חטאת אם הבהמה [שלה] היא דגמרה ומקדיש לה:

    היכי דמי אילימא דלא היפר לה בעלכלל צריכא למימר דלוקה דהא נזירה היא ופשיטה הוא דלוקה אלא פשיטא דהיפר לה הבעל אחר שנטמאה ואחר ששתתה ואפילו הכי לוקה דבההיא שעתא דשתתה ביין הוי נזירה וש"מ הבעל מיגז גייז:

    לעולם מיעקר עקרומיירי שלא היפר ודקאמרת צריכא למימר משום סיפא דאיצטריך ליה למיתני אינה סופגת תני רישא אגב סיפא דסופגת וסיפא איצטריכא ליה למיתני לאפוקי מדרבי יהודה דאמר דכי נמי היפר לה בעלה ושתתה יין לוקה מכת מרדות ואם תאמר מאי איריא היפר לה ואחר כך היתה שותה לאשמועינן שתתה ונטמאה ואח"כ (שתתה) היפר לה [דאינה] סופגת כיון דמיעקר עקר וי"ל דמשום רבי יהודה נקט הכי דאפילו בהיפר ואח"כ שתתה סופגת מכת מרדות אע"ג דכבר היפר כיון דלאיסורא נתכוונה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    בעשירי של נדרים שאלו בארוס שהוא שותף עם האב בהפרת נדרי ארוסתו כשהפר הוא בלא האב או האב בלא הוא אי מיגז גייז לנדר אי מיקלש קליש ופי' מיגז גייז שתכף שהפר בטל חצי הנדר לגמרי וחציו האחר עומד על עמדו ובתוקף איסורו ופי' מיקלש קליש שלא נתבטל חצי הנדר לגמרי ולא עמד החצי האחר על תוקף איסורו אלא כל האיסור נקיש ונתמעט חומרו ועדיין כלו באיסור אלא שירד מאיסור חמור לקל הימנו ונפקא מינה לנדרה משיעור שני זתים שלפניה ושמע ארוס והיפר לה ואכלתם בהפרת הארוס קודם הפרת אב דאי אמרת מיגז גייז נשאר שיעור זית אחד בתוקף איסורו ולוקה שהרי כזית אכלה באיסור ואי אמרת מיקלש קליש הרי נקלש הנדר וניתק מחיוב מלקות לאיסור בעלמא והעלינו בה דלאו מיגז גייז אלא מיקלש קליש ובכאן נעתקה השאלה לבעל גמור שמיפר בלא שותפות כשהוא מיפר לאשתו אם הפרה גוזזת להיות הנדר נדר עד שעת הפרתו אלא שיבטל מכאן ולהבא או עוקרתו לגמרי למפרע כאלו לא חל מעולם כדין היתר חכם שעוקר את הנדר מעיקרו כמי שלא היה מעולם ונפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ואחר כך שמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מעיקר עקר הרי הנדר כמי שלא היה ואף השנייה שהתפיסה במה שאינו כלום התפיסה והותרה ואי אמרת מיגז גייז עדיין חברתה אסורה שהרי נשאר הנזירות נזירות עד שעת הפרה וכשהתפיסה בנזירות גמורה התפיסה והעלינו בה לענין פסק דבעל מיגז גייז ולא מעיקר עקר וכן הלכה ומתוך כך לא נאמר בו הותר מקצתו הותר כולו כמו שביארנו בענין יפר חלקו וכן אם שתת יין ונטמאת או גלחה קודם הפרה שלוקה על מה שעבר ויש מפרשים שטעונה גם כן קרבן טומאה:

    אף על פי שזהו פסק היוצא לנו משמועה זו יש בביאורה קצת דברים שאתה צריך להתעורר עליהם מצד שקצת מפרשים כתבו בהם דרך פירוש דברים שאינן נראין והוא שבתחלה באו לברר את השאלה ממה שאמרו במשנתנו הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שאינו יכול להפר ופירשו בה גדולי הרבנים אי אמרת בשלמא מיעקר עקר ואין לו מקום להתפיס נדרו אם יפר ונמצא שהוא גורם ליבטל נדרו וקיי"ל דהוא אינו מיחל אלא אי אמרת מיגז גייז הואיל ומ"מ בדין התפיס ואין נדרו בטל בבטול שלה ליפר לה והוא ליתסר שהרי לא נעקר בהפרתו הנדר מעיקרו ובדין התפיס וקשה לפירושם שהרי אין זה בדין הוא אינו מיחל שהרי אין הוא מיפר את שלו אלא שלה ואם נדרו מתבטל מאליו מה בכך והרי כשתלתה אחרת את נדרה בנדר אשתו הוא מיפר אף על פי שנדר חברתה מתבטל בהפרתו ואף על פי שאין הוא יכול להפר נדר האחרת ומתוך כך פירשו קצת רבנים שבצרפת בשלמא אי אמרת מיעקר עקר ונמצא שכל שיכול להפר לה נתבטל את שלו עמה ודאי אנן סהדי דניחא ליה בנדרה וכשקיים הוא את נדרה דמי שכל הנודר דעתו שלא להתבטל נדרו על ידו אלא אם כן על ידי חכם אלא אי מיגז גייז הואיל ואין נדרו מתבטל בהפרתו אין זה נראה כמקיים ותירץ לו דאפילו הכי כל דאמר ואני כאומר קיים ליכי דמי כמו שפירשנו במשנתנו ומה שנאמר כאן אי מיתשיל מצי מיפר אי לא לא פירושו אי מיתשיל על הקמתו ויפר את שלה ביומו ויבטל שלו גם כן ולשון אריכות הוא ללא צורך שאין ספק שהכל ניתר על ידי חכם אלא שלשונות אלו של נדרים ונזיר אינן באים בדקדוק כל כך כמו שהתבאר וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה וכו' כמו שנבאר ענינה במשנה החמישית ואי סלקא דעתך מיעקר עקר תיפוק לחולין שהרי כיוצא בה בנשאל לחכם יוצאין לחולין כמו שיתבאר והוא משיבו דלעולם מיעקר עקר והאי דלא נפיק לחולין דהוה ליה כחטאת שמתו בעליה אחר שאינה צריכה כפרה וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין וכו' סופגת את הארבעים ואי דלא היפר פשיטא אלא דהיפר ולוקה על מה שעבר כמו שנבאר במשנה הרביעית ואי מיעקר עקר היאך סופגת למפרע והוא חוזר ודוחה דמדקתני סיפא היפר לה ולא ידעה ושתתה אינה סופגת אף על פי שבשעת שתייתה לא ידעה ובאיסור שתתה תנא נמי רישא סופגת ובלא היפר כלל אף על גב דלאו מידי אשמעינן וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר וניטמאת ר"ל בתוך נזירותה ואחר כך היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ולא אשם ופירושו בהפרישה קרבנותיה על הדרך שביארנוה בפרק שלישי ואי מיגז גייז תיתי נמי עולה והוא הדין לאשם והוא משיבו אלא מאי מעקר עקר אי הכי חטאת העוף נמי לא תיתי והוא מתרץ דחטאת העוף מיהא מביאה על שחטאה וכן ממה שהיא באה על הספק כמו שביארנו בפ' שלישי ולענין פסק כבר ביארנו שם שאף על פי שהבעל מיגז והיה לנו לומר שתביא את כלם מ"מ אין קרבן לחצי נזירות ומ"מ גדולי המחברים כתבו שמביאה את כלם ונראה משום טעם מיגז גייז כמו שכתבנו בפרק שלישי וסוף הדברים ביררוה ממה שאמרו בהדיא האשה שנדרה ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והיפר לה היא מותרת וחברתה אסורה דילמא מיגז גייז:

    ומה שאמר רבי שמעון שאם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות ומפני שכונתה לומר הריני כמותך לאיסור או להיתר אין הלכה כן ומ"מ לדבריו יש לדקדק כיון שחל עליה נזירות שעה מדין מיגז גייז ולאו מיעקר עקר היאך היא מותרת בהתירה והלא מי שאמר הריני נזיר היום ולא למחר הרי הוא נזיר שאין נזירות לחצאין פירשו בתוספתא שדעת ר' שמעון שכונתה לומר איני מכונת אלא להיות כמותיך ואם סופך להיות מותרת כלל לא יחול עלי נזירות ומ"מ אין הלכה כרבי שמעון:

    ונמצא שביררנו מה שפסקנו דבעל מיגז גייז ולא מיעקר עקר ומ"מ אמרו אחר כן מר זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דבעי רמי בר חמא והרבה מפרשים נתבלבלו בפירושה ועיקר הפירוש דמר זוטרא הדר ופליג דאפילו מהא לא איפשיטא בעיין והא דקאמר חברתה אסורה טעמא אחרינא הוא ומשום דסבירא ליה בעיקרו קא מתפיס לאסור שתיית יין ושאר הדברים שהיו בה קודם הפרת הבעל ואף על גב דבשעת הפרה איעקר ליה למפרע מ"מ היא התפיסה באיסור שתייה שהיה בה ואף על פי שבהיתר חכם מודה שהותרה אף המתפסת עצמה בנדרה ואין אומרין כן התם הוא שכל שהותר על ידי חכם מצד טעות ושגגה הותר ונתברר שמנהג טעות היה ובבעל מיהא אין הפרתו מצד טעות ותשאר המתפסת באיסורה דמ"מ מיעקר עקר והוא מפסיק בענין לחקור ואם כן תפשוט מינה הא דבעי רמי בר חמא במתפיס בבשר זבח שלמים לאחר זריקת דמו אי בעיקרא קא מתפיס ונאסר אי בדהשתא ומותר וכבר ביארנו בענין זה בראשון של נדרים שלשיטתנו בדהשתא קא מתפיס ולשיטת גדולי המחברים בדמעיקרא קא מתפיס הכל כמו שביארנו שם ומ"מ לשאלה זו השיבו שאין ללמוד בשר זבח שלמים מזו דהכא האי דבעיקרא קא מתפסא משום דבסיפא ליכא שום נזירות אחר שהפר לה הבעל אבל שלמים אף לאחר זריקת הדם יש בהן קדושה שלא ליאכל חוץ לחומה ואיכא נמי למידן דבהשתא מתפיס ואיכא דאמרי היינו דרמי בר חמא כלומר דהא ודאי פשיטא דבעייה דרמי בר חמא מיפשטא מיהא דבעיקרא מתפסא אלא דאיכא למיבעי עלה אי אמרה הריני בעיקריך מהו שמא דעתה על עיקר איסור ואכולה מילתא קיימא כלומר כל שאת באיסוריך הריני כמותיך הא כל שיהא איסור שביך נפקע אהא אני מותרת גם כן או שמא דוקא בעיקר הענין ר"ל בתחלתו ותשאר היא באיסורא אף אחר היתר חברתה והביאה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר והיה סבור לפרש שמצד בטול נדרו הוא דאמרינן הכי כמו שפירשנו למעלה ואי בעיקרא קא מתפיס הרי נשאר נדרו קיים ותירץ לו דלא משום בטול נדרו הוא דאמרינן הכי אלא שהוא כמקיים בהדיא על הדרך שביארנו ולענין פסק מיהא אין הענין תלוי בהתפסה דהשתא ובהתפסה דמעיקרא שכל שהוא מיפר לה מיגז גייז וחברתה אסורה ולוקה על מה שעברה שאם תאמר מעקר עקר ואיסור חברתה אינו אלא משום דמעיקרא קא מתפיס כל שנעקר מעיקרו על איזה צד שיעקור אינו כלום וכמי שלא היה מעולם אלא דבעל מיגז גייז ודברי מר זוטרא אין עולים כהוגן ואף קצת רבנים טורחים לפרש דבריו בדרך אחרת לומר שאינו חולק על מה שאמרנו מיגז גייז אלא דבעי למיפשט מינה בעיא דרמי בר חמא והם מפרשים שאלת רמי בר חמא קודם זריקה אלא שאחר כן נזרק הדם ושואל אי אמרינן שהוא נודר בדהשתא ר"ל במה שעתיד להיות או במעיקרא ר"ל במה שהם בקדושתם בשעת הנדר ודומיא דאשה שהתפיסה בחברתה קודם הפרת הבעל שנשארה באיסורה והפרה במקום זריקה ואף על גב דאי אמר בשלמים הוי התפסה מדאמר בבשר שלמים משמע על שם מה שעתיד להיות ואף על פי שבראשון של נדרים אמרו בהדיא בשאלה זו לאחר זריקת דמים פירושו שהתפיס קודם זריקה ואחר כך נזרק וסוף הדברים אי אפשר לישב לשיטתם סוגיא זו ולא לשון סוגיא שבנדרים אלא על ידי דחק פירושין שאינן נראין ואין צורך בכך:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 21b

    Nazir 21b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 265 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ורמינהו כו' זה הכלל כו' ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית:

    אמר רב יהודה דאמר הכי יעשה פי כפיו מיין דהואיל דפריש הכי הוי נזיר:

    אמרה הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שניהם נזירין ואינו יכול להפר לה - דכיון דאמר ואני גלי אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה איהי והשתא מקיים לה:

    ואי אמרת מיעקר עקר בעל את הנדר מעיקרו אישתכח דבההיא שעתא דקאמרה חבירתה ואני דלא חייל עלה נזירות כלל:

    ואי אמרת מיגז גייז דמכאן ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוות נזירה:

    איהי אישתראי וחבירתה אסירא דלכי אמרה ואני הוות חבירתה נזירה מעליא:

    ואי ס"ד בעל מיגז גייז את הנדר מכאן ולהבא אמאי אינו יכול להפר משום דקאמר ואני נימא דהאי דאמר ואני להכי הוא דקאמר הכי דתהוי נזירה לפי שעה עד דליקבל עליה נזירות וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע:

    אלא לאו שמע מינה הבעל כי מיפר לנזירות אשתו מיעקר עקר לה ומשום הכי אינו יכול להפר לה שאם יהא מיפר לה נמצא מיפר את שלו דמיעקר עקר והיינו טעמא דאינו יכול להפר את שלה משום דבההיא שעתא דאמר ואני ניחא ליה דתהוי נזירה עד דחייל עליה נזירות דהא קיים לה לפי שעה ומההיא שעתא ואילך לא מצי מיפר משום דבעל מיעקר עקר דלעולם אינו יכול להפר מכאן ולהבא בלא מפרע והכא למפרע לא מצי מיפר דהא קיים לה לפי שעה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 21b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ידי נזירה כו' וה"ה במתניתין אי לא פי כפיו אלא פי נזיר ושערי נזיר לא אמר כלום דאין הנשמה תלויה בו:

    דאמר פי כפיו מיין כלומר במתניתין שאני הואיל ושמע חבירו שנדר ודאי קאמר הכי לענין איסור יין אבל בברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבירו נזיר לאו כלום הוא כיון דאין הנשמה [תלויה בו] ופי כפיו מיין מהני אפילו לרבי שמעון דאמר לעיל (נזיר דף ג:) עד שיזיר מכולן הכא מודה דלא גרע מידות וכן מהריני מסלסל ומכלכל דפ"ק (לעיל נזיר דף ב.) דהוי נזיר וא"ת כי אמר נמי ידי נזיר [נימא] דה"ק ידי כידו מלהטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות וי"ל דאה"נ דאי שמע לחבירו שנדר בנזיר ואמר ידי כידו מהני וה"נ תניא בתוספתא (פ"ג) ברישא דברייתא בהדיא ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר:

    בעל מיעקר קא עקר הנדר מעיקרא כשמפר לאשתו והוי כאילו לא חל מעולם כמו חכם שעוקר הנדר מעיקרו או מיגז גייז מהפרה ואילך הוא דמתבטל הנדר ועד ההפרה היה מקויים:

    אי אמרינן מיעקר עקר חבירתה נמי מישתראי שהרי הוא כאילו לא חל הנדר מעולם ואי אמרינן מיגז גייז היא מישתראי וחבירתה אסורה לפי שהיתה הראשונה בכל דין נזירות עד ההפרה ושפיר מיתפיס בה שניה והפרת הראשונה אינה מועלת לשניה ונהי דלגבי חכם הותר הנדר הראשון הותרו כולם היינו משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא כאילו לא חל מעולם אבל בעל שמיפר בלא חרטה אינו עוקר הנדר מעיקרו אלא מיגז גייז וה"ה דמצי למימר דנפקא מינה אם שתתה ביין ונטמאה וגלחה במזיד ואח"כ היפר לה דאי מיעקר עקר אינה לוקה ואי מיגז גייז לוקה וכן לענין אם נטמאה בשוגג ואח"כ היפר אי מיעקר עקר לא תביא עולת העוף ואשם ואי מיגז גייז מביאה עולת העוף ואשם שהרי חל הנזירות עד עתה:

    אלא ש"מ בעל מיעקר עקר ובהתרתה הוא מותר כמותה דלא חל הנדר מעולם ולכך אינו מיפר דאינו מיפר לעצמו אלא אחרים מוחלין לו וצ"ע דלא דמי לאחרים דכיון דרשאי להפר לאשתו ותירץ הר"ר אליהו דה"פ אא"ב מיעקר עקר אינו יכול להפר דפשיטא דקיים לה שאם לא קיים לה לא היה דיבורו שום דבר אא"א מיגז גייז א"כ אינו תלוי בדבורו וכיון שאין תלוי בדבורו ממילא הוי מופר:

    כמאן דאמר קיים ליכי דמי אי איתשיל אהקמתו מצי מיפר [במאי] שאמר קיים ליכי דאמת הוא דנשאלין על ההקמה דהכי אמר רבי יוחנן בנדרים (דף סט.):

    האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה חטאת עולה ושלמים אם שלו היתה הבהמה פי' מבהמות של בעלה תצא ותרעה בעדר כלומר חולין היא כיון שהיפר לה בעלה וכדמפרש לקמן (נזיר דף כד.) דכי [מקנה] לה בעלה מילתא דצריך לה כלומר אם לא היפר לה שצריכה לקרבנות נזיר במילתא דלא צריכה כגון שהיפר לה בעלה ואינה צריכה לקרבנות נזיר לא מקני לה:

    והיינו טעמא דכיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין וכרבי אלעזר הקפר דאמר דנזיר חוטא הוא הוה ליה חטאת (העוף) שמתו בעליה אע"ג דהפר לה לענין [איסור] על הבהמה דין חטאת אם הבהמה [שלה] היא דגמרה ומקדיש לה:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 21b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    בעשירי של נדרים שאלו בארוס שהוא שותף עם האב בהפרת נדרי ארוסתו כשהפר הוא בלא האב או האב בלא הוא אי מיגז גייז לנדר אי מיקלש קליש ופי' מיגז גייז שתכף שהפר בטל חצי הנדר לגמרי וחציו האחר עומד על עמדו ובתוקף איסורו ופי' מיקלש קליש שלא נתבטל חצי הנדר לגמרי ולא עמד החצי האחר על תוקף איסורו אלא כל האיסור נקיש ונתמעט חומרו ועדיין כלו באיסור אלא שירד מאיסור חמור לקל הימנו ונפקא מינה לנדרה משיעור שני זתים שלפניה ושמע ארוס והיפר לה ואכלתם בהפרת הארוס קודם הפרת אב דאי אמרת מיגז גייז נשאר שיעור זית אחד בתוקף איסורו ולוקה שהרי כזית אכלה באיסור ואי אמרת מיקלש קליש הרי נקלש הנדר וניתק מחיוב מלקות לאיסור בעלמא והעלינו בה דלאו מיגז גייז אלא מיקלש קליש ובכאן נעתקה השאלה לבעל גמור שמיפר בלא שותפות כשהוא מיפר לאשתו אם הפרה גוזזת להיות הנדר נדר עד שעת הפרתו אלא שיבטל מכאן ולהבא או עוקרתו לגמרי למפרע כאלו לא חל מעולם כדין היתר חכם שעוקר את הנדר מעיקרו כמי שלא היה מעולם ונפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ואחר כך שמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מעיקר עקר הרי הנדר כמי שלא היה ואף השנייה שהתפיסה במה שאינו כלום התפיסה והותרה ואי אמרת מיגז גייז עדיין חברתה אסורה שהרי נשאר הנזירות נזירות עד שעת הפרה וכשהתפיסה בנזירות גמורה התפיסה והעלינו בה לענין פסק דבעל מיגז גייז ולא מעיקר עקר וכן הלכה ומתוך כך לא נאמר בו הותר מקצתו הותר כולו כמו שביארנו בענין יפר חלקו וכן אם שתת יין ונטמאת או גלחה קודם הפרה שלוקה על מה שעבר ויש מפרשים שטעונה גם כן קרבן טומאה:

    אף על פי שזהו פסק היוצא לנו משמועה זו יש בביאורה קצת דברים שאתה צריך להתעורר עליהם מצד שקצת מפרשים כתבו בהם דרך פירוש דברים שאינן נראין והוא שבתחלה באו לברר את השאלה ממה שאמרו במשנתנו הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שאינו יכול להפר ופירשו בה גדולי הרבנים אי אמרת בשלמא מיעקר עקר ואין לו מקום להתפיס נדרו אם יפר ונמצא שהוא גורם ליבטל נדרו וקיי"ל דהוא אינו מיחל אלא אי אמרת מיגז גייז הואיל ומ"מ בדין התפיס ואין נדרו בטל בבטול שלה ליפר לה והוא ליתסר שהרי לא נעקר בהפרתו הנדר מעיקרו ובדין התפיס וקשה לפירושם שהרי אין זה בדין הוא אינו מיחל שהרי אין הוא מיפר את שלו אלא שלה ואם נדרו מתבטל מאליו מה בכך והרי כשתלתה אחרת את נדרה בנדר אשתו הוא מיפר אף על פי שנדר חברתה מתבטל בהפרתו ואף על פי שאין הוא יכול להפר נדר האחרת ומתוך כך פירשו קצת רבנים שבצרפת בשלמא אי אמרת מיעקר עקר ונמצא שכל שיכול להפר לה נתבטל את שלו עמה ודאי אנן סהדי דניחא ליה בנדרה וכשקיים הוא את נדרה דמי שכל הנודר דעתו שלא להתבטל נדרו על ידו אלא אם כן על ידי חכם אלא אי מיגז גייז הואיל ואין נדרו מתבטל בהפרתו אין זה נראה כמקיים ותירץ לו דאפילו הכי כל דאמר ואני כאומר קיים ליכי דמי כמו שפירשנו במשנתנו ומה שנאמר כאן אי מיתשיל מצי מיפר אי לא לא פירושו אי מיתשיל על הקמתו ויפר את שלה ביומו ויבטל שלו גם כן ולשון אריכות הוא ללא צורך שאין ספק שהכל ניתר על ידי חכם אלא שלשונות אלו של נדרים ונזיר אינן באים בדקדוק כל כך כמו שהתבאר וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה וכו' כמו שנבאר ענינה במשנה החמישית ואי סלקא דעתך מיעקר עקר תיפוק לחולין שהרי כיוצא בה בנשאל לחכם יוצאין לחולין כמו שיתבאר והוא משיבו דלעולם מיעקר עקר והאי דלא נפיק לחולין דהוה ליה כחטאת שמתו בעליה אחר שאינה צריכה כפרה וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין וכו' סופגת את הארבעים ואי דלא היפר פשיטא אלא דהיפר ולוקה על מה שעבר כמו שנבאר במשנה הרביעית ואי מיעקר עקר היאך סופגת למפרע והוא חוזר ודוחה דמדקתני סיפא היפר לה ולא ידעה ושתתה אינה סופגת אף על פי שבשעת שתייתה לא ידעה ובאיסור שתתה תנא נמי רישא סופגת ובלא היפר כלל אף על גב דלאו מידי אשמעינן וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר וניטמאת ר"ל בתוך נזירותה ואחר כך היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ולא אשם ופירושו בהפרישה קרבנותיה על הדרך שביארנוה בפרק שלישי ואי מיגז גייז תיתי נמי עולה והוא הדין לאשם והוא משיבו אלא מאי מעקר עקר אי הכי חטאת העוף נמי לא תיתי והוא מתרץ דחטאת העוף מיהא מביאה על שחטאה וכן ממה שהיא באה על הספק כמו שביארנו בפ' שלישי ולענין פסק כבר ביארנו שם שאף על פי שהבעל מיגז והיה לנו לומר שתביא את כלם מ"מ אין קרבן לחצי נזירות ומ"מ גדולי המחברים כתבו שמביאה את כלם ונראה משום טעם מיגז גייז כמו שכתבנו בפרק שלישי וסוף הדברים ביררוה ממה שאמרו בהדיא האשה שנדרה ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והיפר לה היא מותרת וחברתה אסורה דילמא מיגז גייז:

    ומה שאמר רבי שמעון שאם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות ומפני שכונתה לומר הריני כמותך לאיסור או להיתר אין הלכה כן ומ"מ לדבריו יש לדקדק כיון שחל עליה נזירות שעה מדין מיגז גייז ולאו מיעקר עקר היאך היא מותרת בהתירה והלא מי שאמר הריני נזיר היום ולא למחר הרי הוא נזיר שאין נזירות לחצאין פירשו בתוספתא שדעת ר' שמעון שכונתה לומר איני מכונת אלא להיות כמותיך ואם סופך להיות מותרת כלל לא יחול עלי נזירות ומ"מ אין הלכה כרבי שמעון:

    ונמצא שביררנו מה שפסקנו דבעל מיגז גייז ולא מיעקר עקר ומ"מ אמרו אחר כן מר זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דבעי רמי בר חמא והרבה מפרשים נתבלבלו בפירושה ועיקר הפירוש דמר זוטרא הדר ופליג דאפילו מהא לא איפשיטא בעיין והא דקאמר חברתה אסורה טעמא אחרינא הוא ומשום דסבירא ליה בעיקרו קא מתפיס לאסור שתיית יין ושאר הדברים שהיו בה קודם הפרת הבעל ואף על גב דבשעת הפרה איעקר ליה למפרע מ"מ היא התפיסה באיסור שתייה שהיה בה ואף על פי שבהיתר חכם מודה שהותרה אף המתפסת עצמה בנדרה ואין אומרין כן התם הוא שכל שהותר על ידי חכם מצד טעות ושגגה הותר ונתברר שמנהג טעות היה ובבעל מיהא אין הפרתו מצד טעות ותשאר המתפסת באיסורה דמ"מ מיעקר עקר והוא מפסיק בענין לחקור ואם כן תפשוט מינה הא דבעי רמי בר חמא במתפיס בבשר זבח שלמים לאחר זריקת דמו אי בעיקרא קא מתפיס ונאסר אי בדהשתא ומותר וכבר ביארנו בענין זה בראשון של נדרים שלשיטתנו בדהשתא קא מתפיס ולשיטת גדולי המחברים בדמעיקרא קא מתפיס הכל כמו שביארנו שם ומ"מ לשאלה זו השיבו שאין ללמוד בשר זבח שלמים מזו דהכא האי דבעיקרא קא מתפסא משום דבסיפא ליכא שום נזירות אחר שהפר לה הבעל אבל שלמים אף לאחר זריקת הדם יש בהן קדושה שלא ליאכל חוץ לחומה ואיכא נמי למידן דבהשתא מתפיס ואיכא דאמרי היינו דרמי בר חמא כלומר דהא ודאי פשיטא דבעייה דרמי בר חמא מיפשטא מיהא דבעיקרא מתפסא אלא דאיכא למיבעי עלה אי אמרה הריני בעיקריך מהו שמא דעתה על עיקר איסור ואכולה מילתא קיימא כלומר כל שאת באיסוריך הריני כמותיך הא כל שיהא איסור שביך נפקע אהא אני מותרת גם כן או שמא דוקא בעיקר הענין ר"ל בתחלתו ותשאר היא באיסורא אף אחר היתר חברתה והביאה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר והיה סבור לפרש שמצד בטול נדרו הוא דאמרינן הכי כמו שפירשנו למעלה ואי בעיקרא קא מתפיס הרי נשאר נדרו קיים ותירץ לו דלא משום בטול נדרו הוא דאמרינן הכי אלא שהוא כמקיים בהדיא על הדרך שביארנו ולענין פסק מיהא אין הענין תלוי בהתפסה דהשתא ובהתפסה דמעיקרא שכל שהוא מיפר לה מיגז גייז וחברתה אסורה ולוקה על מה שעברה שאם תאמר מעקר עקר ואיסור חברתה אינו אלא משום דמעיקרא קא מתפיס כל שנעקר מעיקרו על איזה צד שיעקור אינו כלום וכמי שלא היה מעולם אלא דבעל מיגז גייז ודברי מר זוטרא אין עולים כהוגן ואף קצת רבנים טורחים לפרש דבריו בדרך אחרת לומר שאינו חולק על מה שאמרנו מיגז גייז אלא דבעי למיפשט מינה בעיא דרמי בר חמא והם מפרשים שאלת רמי בר חמא קודם זריקה אלא שאחר כן נזרק הדם ושואל אי אמרינן שהוא נודר בדהשתא ר"ל במה שעתיד להיות או במעיקרא ר"ל במה שהם בקדושתם בשעת הנדר ודומיא דאשה שהתפיסה בחברתה קודם הפרת הבעל שנשארה באיסורה והפרה במקום זריקה ואף על גב דאי אמר בשלמים הוי התפסה מדאמר בבשר שלמים משמע על שם מה שעתיד להיות ואף על פי שבראשון של נדרים אמרו בהדיא בשאלה זו לאחר זריקת דמים פירושו שהתפיס קודם זריקה ואחר כך נזרק וסוף הדברים אי אפשר לישב לשיטתם סוגיא זו ולא לשון סוגיא שבנדרים אלא על ידי דחק פירושין שאינן נראין ואין צורך בכך:

    Meiri on Nazir 21b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    הכי קאמר יעשה פי כפיו מיין ושערי כשערו מלגוז ומיירי מתניתין דאמר כך בפירוש ובאחד מהם שאמר הוי נזיר. אי נמי אפילו לא פירש כיון ששמע שאמר חבירו הריני נזיר ואמר איהו פי כפיו הוי כאילו אמר פי כפיו מיין. אבל כשאמר מעצמו ידי או רגלי נזירה לא אמר כלום אם לא הזכיר אבר שהנשמה תלויה בו. והכי תניא בתוספתא פי כפיו שערי כשערו הרי זה נזיר. ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר. ידי נזירה רגלי נזירה לא אמר כלום. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    אם שלו היתה בהמה אם של בעל היו הבהמות שהפרישה עכשיו שאינה צריכת להם שהיפר לה תצא ותרעה בעדר דהוו חולין גמורין. לר' יהודה דאמר משועבד לה בעלה לשלם קרבנות חובותיה ומסתמא משועבד להביא קרבנות נזירות כמו חובתה כדלקמן אפילו הכי תצא לחולין כי הפר לה דלמידי דצריכי לה משועבד לה למידי דלא צריכי לה לא משועבד לה. ולרבנן דאמרי לא משועבד מיירי הכא דאקני לה. ולמידי דצריכא לה אקני לה למידי דלא צריכי לא אקני לה ולכך תצא לחולין. ואם שלה היתה בהמתה תמות. ואי סלקא דעתך בעל מיעקר עקר אמאי תמות תיפוק לחולין דהוי כאלו לא נדרה כלל. אלא לאו מיגז גייז ובשעת הפרשה היה קדישת ולכך החטאת תמות. הר' עזריאל ז"ל. והיינו טעמא כיון דצריכה כפרה כר' אלעזר הקפר דאמר נזיר טהור חוטא הוא ובשעת הפרשתא הופרשה לכפרה השתא דהפר לה הוי כחטאת שמתו בעליה. והא דלא מפרש תלמודא כיון דצריכה כפרה כר' אלעזר הקפר כדמפרש בסמוך משום דלקמן קריבה הוצרך ליתן טעם יפה להקרבתה. אבל הכא דלמיתה אזלא לא חש להאריך. ואית דגרסי כיון דלא צריכא כפרה משום דכבר הפר לה בעלה הוי כחטאת שמתו בעליה. ונראה לי לפרש כיון דצריכה כפרה אף על גב דבעל מעקר קא עקר מכל מקום בשעה שהפרישתה היתה צריכה כפרה כלומר היתה מחוייבת להביאה. ואף על גב דהפר לה בעל ומיעקר קא עקר לא הוי הפרשה בטעות אלא כחטאת שמתו בעליה. הרא"ם ז"ל בפירושיו: וכתוב עליו הגהה וז"ל: פירוש לפירושו ולא בעינן לטעמא כר' אלעזר הקפר להך פירושא. עד כאן:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 21b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 21, Amud Bet, about 265 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “ורמינהו: ״ידי נזירה״ ורגלי נזירה״ לא אמר…”

    2. Segment 212 words

      Opens “אמר רב יהודה, דאמר הכי: יעשה פי…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 321 words

      Opens “״הריני נזירה״, ושמע בעלה ואמר ״ואני״ אינו…”

    4. Segment 429 words

      Opens “לאשה שנדרה בנזיר, ושמעה חברתה ואמרה ״ואני״,…”

    5. Segment 525 words

      Opens “ת"ש ״הריני נזירה״ ושמע בעלה ואמר ״ואני״…”

    6. Segment 632 words

      Opens “לא, לעולם מיגז גייז. ובדין הוא דליפר…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ת"ש האשה שנדרה בנזיר, והפרישה את בהמתה,…”

    8. Segment 813 words

      Opens “ואי ס"ד בעל מיעקר עקר תיפוק לחולין!…”

    9. Segment 921 words

      Opens “לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר, והיינו…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “ת"ש האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה יין…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “אלא פשיטא דהיפר לה בעל. ואי ס"ד…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר, ומשום…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 21b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026