Talmud Builders

    Nazir 17a

    Back to index

    English translation — Nazir 17a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Reish Lakish responded: With what are we dealing here in this baraita ? With one who left and entered, meaning that after having left the cemetery and purifying himself, he then vowed again to be a nazirite and subsequently reentered the cemetery.

    2Rabbi Yoḥanan raised another objection to Reish Lakish’s opinion from a different source: The difference between a ritually impure person who took a vow of naziriteship and a ritually pure nazirite who became impure is only the following halakha : If a ritually impure person took a vow of naziriteship, his seventh day of purification counts as part of his tally of his term of naziriteship, since he starts counting his term of naziriteship as soon as he becomes pure. But with regard to a ritually pure nazirite who became impure, his seventh day of purification does not count as part of his tally. Rather, he starts counting his days of naziriteship from the following day, which is the day on which he brings his offerings. And if it enters your mind that a vow of naziriteship stated while ritually impure does not take effect, why does the baraita state that the seventh day counts as part of his tally, indicating that the naziriteship takes effect without a need for him to restate his vow?

    3As a result of this question, the Gemara offers a different interpretation of their dispute. Mar bar Rav Ashi said: The dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish is not as stated above. With regard to the question of the vow of naziriteship taking effect, everyone agrees that it takes effect from the moment of his acceptance of naziriteship, even if he was in the cemetery. Rather, when they disagree it is with regard to being flogged, as follows: Rabbi Yoḥanan holds that since the vow takes effect, he is therefore flogged for becoming impure, and Reish Lakish holds that he is not flogged for becoming impure, but the vow does take effect with regard to the prohibitions of naziriteship.

    4According to this version of the dispute as well, Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from the mishna, which states: One who took a vow of naziriteship while in a cemetery, even if he was there for a full thirty days without leaving, those days he spent in the cemetery do not count as part of his tally, since his naziriteship has not yet gone into effect. And he therefore does not bring the offerings of impurity, despite having been in a cemetery. Rabbi Yoḥanan infers from this: It is the offerings of impurity that he does not bring, but he is flogged for contracting impurity, which is not in accordance with the opinion of Reish Lakish.

    5The Gemara answers: This inference is not correct, as by right the mishna should teach: He is not flogged, but due to the fact that the tanna wants to teach the latter clause of the mishna, which states: If he left the cemetery and entered it again, those days do count as part of his tally, meaning the naziriteship takes effect, and he does bring the offerings of impurity for reentering the cemetery, the tanna therefore taught a similar phrasing in the first clause of the mishna: He does not bring the offerings of impurity, so this should not be seen as an indication that he is not flogged.

    6The Gemara suggests another proof in support of Rabbi Yoḥanan’s opinion. Come and hear a proof from another baraita : The difference between an impure person who took a vow of naziriteship and a pure nazirite who became impure is only the following halakha : That in the case of an impure person who took a vow of naziriteship, his seventh day of purification counts as part of his tally of the term of naziriteship. But in the case of a pure nazirite who became impure, his seventh day of purification does not count as part of his tally. The Gemara infers: But with regard to flogging, this nazirite and that nazirite are equal. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: This is not a correct inference; rather, it is with regard to shaving on the seventh day of purification that this nazirite and that nazirite are equal, since even a ritually impure person who took a vow of naziriteship must shave on that day.

    7The Gemara asks: But in that case, according to Reish Lakish, what is the halakha with regard to flogging? This nazirite is flogged, and that nazirite, who was ritually impure when he vowed, is not flogged? If so, let him teach this difference as well; why does the baraita state that there is only one difference between them? The Gemara answers: This baraita is speaking of his remedy; it is not speaking of a matter that is detrimental to him. Consequently the baraita does not discuss a nazirite’s punishments and discusses only the means by which he can resume his observance of naziriteship.

    8The Gemara further suggests: Come and hear a proof from that which is taught in a baraita ( Tosefta 2:14): One who was ritually impure and took a vow of naziriteship must still observe the halakhot of a nazirite. He is prohibited from shaving and from drinking wine. And if he shaved, or if he drank wine, or if he became ritually impure from a corpse, he incurs the forty lashes administered to one who actively transgresses a negative Torah prohibition. The Gemara concludes: This is a conclusive refutation of the opinion of Reish Lakish, as explained by Mar bar Rav Ashi.

    9§ After concluding that one who takes a vow of naziriteship while in a cemetery is liable to receive lashes, Rava asks: What is the halakha if one took a vow to be a nazirite while standing in a cemetery: Is it necessary that his exit from the cemetery be delayed for a specific period of time for him to become liable to receive lashes, just as one who becomes ritually impure while in the Temple receives lashes only if he remains there for a specific period of time, or is it not necessary?

    10The Gemara clarifies: What are the circumstances in which this question is relevant? If we say that they said to him in warning: Do not take a vow of naziriteship in the cemetery, and he ignored their warning and took a vow of naziriteship, why do I need him to delay his exit? What is the reason that one who was already a nazirite when he entered a cemetery does not need to delay his exit in order to be liable to receive lashes? Because they warn him not to enter, and if he enters he has transgressed a prohibition and is flogged. Here too, they warn him not to take the vow, and he should therefore be liable to receive lashes if he does take the vow.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנסשיצא והזה בשלישי ובשביעי וטבל והדר אמר הריני נזיר והדר נכנס סופג את הארבעים ולאפוקי מדר' אליעזר דאמר לא בו ביום כו' אבל אי לא הדר ואמר אינו אסור לגלח וכו' שאין נזירות חלה עליו:

    טמא שנזרכגון שהיה עומד בבית הקברות ונזר:

    שביעי שלו עולה לו למניןדכיון דטבל והוי טהור מתחיל למנות מבו ביום לפי שאינו מביא קרבן:

    ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המניןאע"פ שטבל והוא טהור עד יום שמיני שמביא בו קרבנותיו כדאמרינן בפ' ג' מינין (לקמן נזיר דף מד:) סדר תגלחת כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בח':

    מיחל דכולי עלמא לא פליגידכיון דמשכחת טהרה חיילא ממילא:

    אלא כי פליגי למילקי ר"י סבר כיון דחיילא לקיאפילו אטומאה דמעיקרא דנזר בבית הקברות ור"ל סבר אע"ג דחיילא שהוא צריך לשמור מכל דקדוקי נזירות לא לקי אפילו אטומאה דבסוף אי לא הדר ואמר:

    הא למלקות זה וזה שויןששניהם לוקין על הטומאה ולדקדוקי נזירות:

    אימא לתגלחת זה וזה שויןששניהם מגלחין ביום שביעי שלהן:

    ליתנייהאין בין טמא שנזר כו' אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ואינו לוקה וטהור שנזר אין ז' שלו עולה לו מן המנין ולוקה:

    בתקנתיה קמייריאימת מתחילין למנות זה משביעי וזה משמיני אבל קלקוליה דלוקה לא קמיירי ואמר לן רבי דהכי נמי מצי למיתני אלא טמא שנזר אין מגלח תגלחת טומאה ונזיר טהור שנטמא מגלח בז' וטמא שנזר אין מגלח בשביעי אלא תנא שביעי שלו וכל מילי כדמפרש לקמן:

    ת"ש מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולוקהוש"מ דכיון דחיילא עליה נזירות דהוי אסור לגלח לוקה ותיובתא דר"ל וביוצא ובנכנס לא מצי לתרץ ליה כדלעיל דהא אוקימנא דמודי ר"ל דחיילא וקאי ליה באיסורא אבל מילקי לא לקי ואילו הכא משמע דכיון שאסור לוקה אע"ג דלא הדר ואמר:

    בעי רבאהואיל דאמר ר' יוחנן דלוקה ותנן במתניתין כוותיה:

    בעי שהייה למלקותדלא לילקי עד דלישהי ביה כדי שיעור השתחויה כדמפרש במס' שבועות בפרק ידיעות הטומאה (שבועות דף יז.):

    נזירטהור הנכנס בבית הקברות מ"ט לא בעי שהייה דקא מתרו ביה אל תכנס לבית הקברות הכא נמי מתרו ביה לא תינזור ושהייה למה לי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 17 עמוד א

    1הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס.

    2איתיביה: אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא, אלא טמא שנזר שביעי שלו עולה לו למנין, ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו למנין. ואי ס"ד לא חיילא, אמאי עולה לו מן המנין?

    3אמר מר בר רב אשי: מיחל כ"ע לא פליגי דחיילא, אלא כי פליגי למלקי: רבי יוחנן סבר: כיון דחיילא לקי. ור"ל סבר: לא לקי, וחיילא.

    4איתיביה ר' יוחנן לר"ל מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה. קרבן טומאה הוא דלא מייתי, הא מילקי, לקי עליה!

    5בדין הוא דליתני ״אינו לוקה״, אלא משום דקא בעי למיתנא סיפא ״יצא ונכנס עולה לו מן המנין, ומביא קרבן טומאה״, תנא רישא ״אינו מביא קרבן טומאה״.

    6ת"ש אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא, אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין, ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין. הא למלקות זה וזה שוין! א"ל לא, לתגלחת זה וזה שוין.

    7אבל לענין מלקות מאי זה לוקה וזה אינו לוקה? ליתנייה! בתקנתיה קא מיירי, בקלקוליה לא קא מיירי.

    8תא שמע: מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין, ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים הרי זה סופג את הארבעים! תיובתא.

    9בעי רבא: נזיר והוא בבית הקברות, מהו? בעי שהייה למלקות, או לא?

    10היכי דמי? אילימא דאמרי ליה ״לא תינזור״, למה לי שהייה? נזיר מאי טעמא לא בעי שהייה דקא מתרי ביה. ה"נ קא מתרי ביה!

    Tosafot

    הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנסביוצא מן הטומאה והזה ושנה וטבל וקיבל עליו נזירות פעם אחרת ושוב נכנס לטומאה [והא] קמ"ל ההיא ברייתא דאע"ג דלא הדר ואמר הריני נזיר אלא אמר יחול עלי נזירות דהוי נזיר ולקי כדפי' לשם בקונטרס אי נמי י"ל דקמ"ל ברייתא (דמיירי) [דמיד] כשיטהר מוטל עליו לקבל נזירות מיד ועובר בבל תאחר אם אינו נזיר מיד:

    אין בין נזיר טמאשנדר בעודו טמא לנזיר טהור שנטמא אלא דנזיר טמא שביעי עולה לו מן המנין כשהזה ג' ושנה בז' וטבל יום ז' למנין נזירות טהרה לפי שאין צריך להביא קרבן בח' על טומאתו ומיד כשהזה ושנה וטבל ראוי לחול עליו נזירות לאלתר ונהי דבעי הערב שמש ואיך יחול עליו נזירות יש לומר דטבול יום קלישא טומאתיה ולא מעכב מלחול נזירות עליו:

    ונזיר טהור שנטמא אין שביעי עולה מן המניןלמנין נזירות טהרתו וצריך להביא חטאת העוף ועולת העוף ואשם בשמיני וכתיב (במדבר ו׳:י״א) וקדש ראשו ביום ההוא דבאותו יום מתחיל למנות נזירות טהרה מוקמינן ליה דלא חייל עליה נזירות דטהרה עד יום ח' ואי ס"ד לא חיילא אמאי עולה לו מן המנין כיון דלא הדר קביל עליה נזירות וא"ת [ולישני] דהדר וקיבל כדשני לעיל ביוצא ונכנס ויש לומר דא"כ ה"ל לאיתויי זה בעי למיהדר ולנדור וזה לא בעי למיהדר ולנדור כיון דהאי תנא נחית לפרושי הכא בין זה לזה וה"ה דמצי למיפרך לר' שמעון ב"ל [ליתני] זה שותה ביין ומיטמא דלא לקי וזה לקי כדפירש הקונטרס ונראה לומר דלא קשה דמצי לשנויי דבקלקולא לא מיירי האי דינא אלא דין דנטמא באונס ולרבי יוחנן לא קשה [דליתני] זה מביא קרבן על טומאתו וזה אין מביא קרבן דהיינו הך דקתני אין ז' עולה לו מן המנין משום איתויי קרבן:

    הגה"ה מיחל דכ"ע דחיילולכשיטהר אין צריך לחזור לידור בנזיר דחייל עליו מנזירות ראשון וניחא השתא דשביעי עולה לו מן המנין ואפילו לא יחזור ויקבל והוא הדין נמי דמודה ר' שמעון בן לקיש (נמי אם שותה יין) דלקי תוך ימי טומאתו אשתיה ואתגלחת וכי פליגי למלקי פירוש אטומאה לחוד אי התרו בו אטומאה ר' יוחנן סבר כיון דחיילא נזירות [לשאר] מילי אשתיית יין ואתגלחת [חיילא] נמי אטומאה אם התרו בו לצאת ולא יצא דרחמנא לא מעטיה אלא מקרבן לחודיה לקמן ולא ממלקות דטומאה ור"ש בן לקיש סבר אע"ג דחיילא לשאר מילי ליין ולתגלחת לא לקי אטומאה דכיון דמיעטיה רחמנא מקרבן טומאה מיעטיה מכל דין טומאה אף ממלקות:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מילקי לקיאטומאה לאלתר אפילו תוך שבעה שמבקש לטהר לענין ליטהר עצמו ולעשות נזירות דטהרה דאי [לא] לקי הוה ליה למיתני במתני' ואינו לוקה:

    משום דקתני סיפא כו' ומביא קרבן טומאהדהתם לא שייך למיתני דלוקה אטומאה דתני מביא קרבן טומאה לכך לא תנא לעיל ואינו לוקה אטומאה (וזה אינו לוקה):

    הא למלקות זה וזה שויןמדלא תני זה לוקה וזה אינו לוקה אטומאה:

    לא הא לתגלחת זה וזה שויןי"מ דלקי אתגלחת [ולא נהירא דלימא] לתגלחת ויין זה וזה שוין כיון דבאיסור תגלחת קמיירי לכן נראה לי הא לתגלחת פירוש למצות תגלחת לענין שמגלח בשביעי לטהרתו אע"ג דלקמן בעיא היא ואיפשיטא דנזיר טמא דמעיקרא אינו מגלח בשביעי לטהרתו אפ"ה לא קפיד לשנויי הכי [דבלא"ה] איתותב רבי שמעון בן לקיש בסוף:

    בתקנתא קמיירימתי יתחיל מנין לנזירותו והוא נטמא בשוגג בקלקולא לא קמיירי שמקלקל עצמו במזיד דהיינו קלקול גופיה דגם לר"ל אסור לטמאות אפילו בתוך [שבעה] דאם לא כן ליתני זה מותר לטמאות וזה אסור לטמאות דהא לאו קלקולא הוא:

    הגה"ה מי שהיה טמא ונדרהיינו בנזר והוא בבה"ק ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג הארבעים ומשמע דאף תוך ז' לוקה ואם תאמר ולישני ליה ביוצא ונכנס ושנה וטבל כדשני לעיל אהך גופא י"ל דמשמע ליה טומאה דומיא דגלוח ושתיית יין דחייל עליה בימי טומאה כדמסיק ליה מיחל דכ"ע חיילא דומיא דהכי מלקות דטומאה אפילו לא נטהר חייל עליה בימי טומאתו לכך איתותב אבל בלשון ראשון הוה משוי להו כולהו ר' שמעון ב"ל גילוח ושתיית יין לטומאה לכך הוה שייך לשנויי לעיל ביוצא ונכנס:

    בעי שהייה למלקותכי היכי דבעינן שהייה בפ"ב דשבועות (דף יז.) גבי מקדש [או לא]:

    אילימא דאמרי ליה לא תנזורוהוא עומד בבית הקברות למה לי שהייה פשיטא דלקי בלא שהייה דנזיר טהור מאי טעמא דלא בעי שהייה ולא משכחת ליה [כלל] דבעי שהייה משום דקמתרין ביה שלא יטמא והוא נזיר טהור הכא נמי מתרין ביה שלא ידור בו בנזיר והוא עובר לקי כמו היכא דהוה טהור ומתרין ביה שלא יטמא ולאו האי כלאו שאין בו מעשה במה שמקבל נזירות דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    זה שביארנו בנזיר והוא בבית הקברות שאם התרו בו לצאת ונשתהא ולא יצא לוקה שאלו כאן אם שיעורו בשהייה זו כשהייה האמורה במקדש שאם נטמא במקדש ושהא בכדי השתחואה בפשוט ידים ורגלים חייב כמו שביארנו בשני של שבועות או שמא אף בשהייה מועטת כל שנשתהא כלל אחר התראתו ותמהו על השאלה היכי דמי אי דאמרו ליה לא תזיר כלומר שראוהו שם ושמעוהו רוצה להזיר והתרו בו שלא להזיר מפני הטומאה ועבר ונזר ודאי זה אינו צריך שהייה כלל ואין זה אלא כנזיר טהור שהתרו בו שלא ליטמא וניטמא ואין זה לאו שאין בו מעשה שבשעת נזירותו הוה ליה כנזיר טהור שנכנס לשם בהתראה ובכלל זה אם נזר בלא התראה אבל יודע הוא באיסור טומאת נזיר בשעה שנזר שכל שהתרו בו לצאת אינו צריך שהייה ופירשה שהשאלה היתה בנזיר טהור שנכנס לשם בהיתר כגון בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופירע לו את המעזיבה ונמצא טמא והתרו בו לצאת ובכלל זה אם נזר בבית הקברות ובשעת נזירותו לא ידע באיסור טומאתו והתרו בו לצאת וכן כשנכנס בשוגג באהל המת או מת עליו מת פתאום והתרו בו לצאת ובכלם אם נשתהא שיעור שהייה האמורה במקדש לוקה ושאלו כאן אם בשהייה מועטת משיעור זה לוקה אם לאו ונשארה בתיקו ונמצא שמכין אותו מכת מרדות ואינו לוקה וגדולי המחברים כתבו בה שאע"פ ששהא אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ואם פירע הוא עצמו את המעזיבה ודאי אינו צריך שהייה שהרי הוא טימא את עצמו וכל למלקות באונס גמירי שהייה במזיד לא:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 17a

    Nazir 17a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 234 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס שיצא והזה בשלישי ובשביעי וטבל והדר אמר הריני נזיר והדר נכנס סופג את הארבעים ולאפוקי מדר' אליעזר דאמר לא בו ביום כו' אבל אי לא הדר ואמר אינו אסור לגלח וכו' שאין נזירות חלה עליו:

    טמא שנזר כגון שהיה עומד בבית הקברות ונזר:

    שביעי שלו עולה לו למנין דכיון דטבל והוי טהור מתחיל למנות מבו ביום לפי שאינו מביא קרבן:

    ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין אע"פ שטבל והוא טהור עד יום שמיני שמביא בו קרבנותיו כדאמרינן בפ' ג' מינין (לקמן נזיר דף מד:) סדר תגלחת כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בח':

    מיחל דכולי עלמא לא פליגי דכיון דמשכחת טהרה חיילא ממילא:

    אלא כי פליגי למילקי ר"י סבר כיון דחיילא לקי אפילו אטומאה דמעיקרא דנזר בבית הקברות ור"ל סבר אע"ג דחיילא שהוא צריך לשמור מכל דקדוקי נזירות לא לקי אפילו אטומאה דבסוף אי לא הדר ואמר:

    הא למלקות זה וזה שוין ששניהם לוקין על הטומאה ולדקדוקי נזירות:

    אימא לתגלחת זה וזה שוין ששניהם מגלחין ביום שביעי שלהן:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 17a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס ביוצא מן הטומאה והזה ושנה וטבל וקיבל עליו נזירות פעם אחרת ושוב נכנס לטומאה [והא] קמ"ל ההיא ברייתא דאע"ג דלא הדר ואמר הריני נזיר אלא אמר יחול עלי נזירות דהוי נזיר ולקי כדפי' לשם בקונטרס אי נמי י"ל דקמ"ל ברייתא (דמיירי) [דמיד] כשיטהר מוטל עליו לקבל נזירות מיד ועובר בבל תאחר אם אינו נזיר מיד:

    אין בין נזיר טמא שנדר בעודו טמא לנזיר טהור שנטמא אלא דנזיר טמא שביעי עולה לו מן המנין כשהזה ג' ושנה בז' וטבל יום ז' למנין נזירות טהרה לפי שאין צריך להביא קרבן בח' על טומאתו ומיד כשהזה ושנה וטבל ראוי לחול עליו נזירות לאלתר ונהי דבעי הערב שמש ואיך יחול עליו נזירות יש לומר דטבול יום קלישא טומאתיה ולא מעכב מלחול נזירות עליו:

    ונזיר טהור שנטמא אין שביעי עולה מן המנין למנין נזירות טהרתו וצריך להביא חטאת העוף ועולת העוף ואשם בשמיני וכתיב (במדבר ו׳:י״א) וקדש ראשו ביום ההוא דבאותו יום מתחיל למנות נזירות טהרה מוקמינן ליה דלא חייל עליה נזירות דטהרה עד יום ח' ואי ס"ד לא חיילא אמאי עולה לו מן המנין כיון דלא הדר קביל עליה נזירות וא"ת [ולישני] דהדר וקיבל כדשני לעיל ביוצא ונכנס ויש לומר דא"כ ה"ל לאיתויי זה בעי למיהדר ולנדור וזה לא בעי למיהדר ולנדור כיון דהאי תנא נחית לפרושי הכא בין זה לזה וה"ה דמצי למיפרך לר' שמעון ב"ל [ליתני] זה שותה ביין ומיטמא דלא לקי וזה לקי כדפירש הקונטרס ונראה לומר דלא קשה דמצי לשנויי דבקלקולא לא מיירי האי דינא אלא דין דנטמא באונס ולרבי יוחנן לא קשה [דליתני] זה מביא קרבן על טומאתו וזה אין מביא קרבן דהיינו הך דקתני אין ז' עולה לו מן המנין משום איתויי קרבן:

    הגה"ה מיחל דכ"ע דחייל ולכשיטהר אין צריך לחזור לידור בנזיר דחייל עליו מנזירות ראשון וניחא השתא דשביעי עולה לו מן המנין ואפילו לא יחזור ויקבל והוא הדין נמי דמודה ר' שמעון בן לקיש (נמי אם שותה יין) דלקי תוך ימי טומאתו אשתיה ואתגלחת וכי פליגי למלקי פירוש אטומאה לחוד אי התרו בו אטומאה ר' יוחנן סבר כיון דחיילא נזירות [לשאר] מילי אשתיית יין ואתגלחת [חיילא] נמי אטומאה אם התרו בו לצאת ולא יצא דרחמנא לא מעטיה אלא מקרבן לחודיה לקמן ולא ממלקות דטומאה ור"ש בן לקיש סבר אע"ג דחיילא לשאר מילי ליין ולתגלחת לא לקי אטומאה דכיון דמיעטיה רחמנא מקרבן טומאה מיעטיה מכל דין טומאה אף ממלקות:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מילקי לקי אטומאה לאלתר אפילו תוך שבעה שמבקש לטהר לענין ליטהר עצמו ולעשות נזירות דטהרה דאי [לא] לקי הוה ליה למיתני במתני' ואינו לוקה:

    משום דקתני סיפא כו' ומביא קרבן טומאה דהתם לא שייך למיתני דלוקה אטומאה דתני מביא קרבן טומאה לכך לא תנא לעיל ואינו לוקה אטומאה (וזה אינו לוקה):

    הא למלקות זה וזה שוין מדלא תני זה לוקה וזה אינו לוקה אטומאה:

    לא הא לתגלחת זה וזה שוין י"מ דלקי אתגלחת [ולא נהירא דלימא] לתגלחת ויין זה וזה שוין כיון דבאיסור תגלחת קמיירי לכן נראה לי הא לתגלחת פירוש למצות תגלחת לענין שמגלח בשביעי לטהרתו אע"ג דלקמן בעיא היא ואיפשיטא דנזיר טמא דמעיקרא אינו מגלח בשביעי לטהרתו אפ"ה לא קפיד לשנויי הכי [דבלא"ה] איתותב רבי שמעון בן לקיש בסוף:

    4 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 17a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    זה שביארנו בנזיר והוא בבית הקברות שאם התרו בו לצאת ונשתהא ולא יצא לוקה שאלו כאן אם שיעורו בשהייה זו כשהייה האמורה במקדש שאם נטמא במקדש ושהא בכדי השתחואה בפשוט ידים ורגלים חייב כמו שביארנו בשני של שבועות או שמא אף בשהייה מועטת כל שנשתהא כלל אחר התראתו ותמהו על השאלה היכי דמי אי דאמרו ליה לא תזיר כלומר שראוהו שם ושמעוהו רוצה להזיר והתרו בו שלא להזיר מפני הטומאה ועבר ונזר ודאי זה אינו צריך שהייה כלל ואין זה אלא כנזיר טהור שהתרו בו שלא ליטמא וניטמא ואין זה לאו שאין בו מעשה שבשעת נזירותו הוה ליה כנזיר טהור שנכנס לשם בהתראה ובכלל זה אם נזר בלא התראה אבל יודע הוא באיסור טומאת נזיר בשעה שנזר שכל שהתרו בו לצאת אינו צריך שהייה ופירשה שהשאלה היתה בנזיר טהור שנכנס לשם בהיתר כגון בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופירע לו את המעזיבה ונמצא טמא והתרו בו לצאת ובכלל זה אם נזר בבית הקברות ובשעת נזירותו לא ידע באיסור טומאתו והתרו בו לצאת וכן כשנכנס בשוגג באהל המת או מת עליו מת פתאום והתרו בו לצאת ובכלם אם נשתהא שיעור שהייה האמורה במקדש לוקה ושאלו כאן אם בשהייה מועטת משיעור זה לוקה אם לאו ונשארה בתיקו ונמצא שמכין אותו מכת מרדות ואינו לוקה וגדולי המחברים כתבו בה שאע"פ ששהא אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ואם פירע הוא עצמו את המעזיבה ודאי אינו צריך שהייה שהרי הוא טימא את עצמו וכל למלקות באונס גמירי שהייה במזיד לא:

    Meiri on Nazir 17a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    אלא כי פליגי למילקי אטומאה פירוש אם יטמא במת בתוך השבעה לאחר שיצא מבית הקברות קודם שיטהר. ר' יוחנן סבר כיון דחיילא עליה נזירות טהרה לסוף השבעה לקי מהשתא כי היכי דלקי אתגלחת ואיין. אבל קרבן לא מייתי. וריש לקיש אמר אף על גב דחיילא לא לקי אם ניטמא תוך ימי הטומאה הואיל ולא חלה עליו עדיין נזירות דטהרה. דכי היכי דקרבן טומאה לא מיחייב מילקא נמי לא לקי. והא דאמר לעיל איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש מי שנזר והוא בבית הקברות. לאו ר' יוחנן גופיה הוא דאותיב אלא תלמודא אותיב הכי למאי דסלקא דעתין. ובכמה מקומות בתלמוד מצינו כזה ודוק ותשכח בהחולץ למעוברת. שיטה:

    הא מילקא לקי אטומאה ואי איתא דלא לקי אטומאה לישמעינן רבותא טפי דלא לקי. תוס' הרא"ש ז"ל:

    איידי דתנא בסיפא יצא ונטהר ונכנס מביא קרבן טומאה דהתם לא צריך למיתני ולוקה דפשיטא כיון דמייתי קרבן דלקי. תנא נמי רישא אינו מביא קרבן ולא תנא אינו לוקה. מנימוקי הרב עזריאל ז"ל:

    בתקנתא קא מיירי בקלקולא לא קא מיירי פירוש להורות לנו תקנתו מתי יתחיל ימי נזירותו. אבל לא קא מיירי בקלקול להשמיענו הדין אם יעשה עבירה שיטמא למתים או ישתה יין ויגלח. הרא"ש ז"ל בפירושיו: וז"ל ז"ל בתוספותיו. בתקנתא קא מיירי בקלקולא לא קא מיירי. כלומר בתקנתא לפרש מתי יהיה לו תקנה. באחד האדם שיכלה נזירותו מיירי שעל ידי שמודיענו התנא שיתחיל למנות בשביעי נדע מתי ישלמו ימי נזירתו. בקלקולין בשאר דינין אם ילקה אם ישתה ואם יטמא לא קא מיירי. עד כאן לשונו:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 17a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר מר בר רב אשי עיין נדרים דף ד' ע"א:

    Gilyon HaShas on Nazir 17a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 17, Amud Aleph, about 234 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס.…”

    2. Segment 234 words

      Opens “איתיביה: אין בין טמא שנזר לנזיר טהור…”

    3. Segment 325 words

      Opens “אמר מר בר רב אשי: מיחל כ"ע…”

      Named: רב אשי, רבי יוחנן.

    4. Segment 432 words

      Opens “איתיביה ר' יוחנן לר"ל מי שנזר והוא…”

      Named: רבן טומאה.

    5. Segment 526 words

      Opens “בדין הוא דליתני ״אינו לוקה״, אלא משום…”

      Named: רבן טומאה.

    6. Segment 638 words

      Opens “ת"ש אין בין טמא שנזר לנזיר טהור…”

    7. Segment 717 words

      Opens “אבל לענין מלקות מאי זה לוקה וזה…”

    8. Segment 822 words

      Opens “תא שמע: מי שהיה טמא ונזר אסור…”

    9. Segment 912 words

      Opens “בעי רבא: נזיר והוא בבית הקברות, מהו?…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1023 words

      Opens “היכי דמי? אילימא דאמרי ליה ״לא תינזור״,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Nazir 17a · Segment 4 — “איתיביה ר' יוחנן לר"ל מי שנזר והוא בבית הקברות,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 17a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026