Talmud Builders

    Nazir 37b

    Back to index

    English translation — Nazir 37b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Akiva derives the principle: The legal status of the flavor of forbidden food is like that of the substance itself, from the vessels of gentiles that require purging [ gi’ulei ], where the Jews were commanded to purge the non-kosher flavor from the vessels they seized from the Midianites. As the Merciful One states in the section of the Torah that deals with the spoils of Midian: “Every thing that passes through the fire, you shall make it pass through the fire” (Numbers 31:23). That is to say that the vessels of gentiles that require purging are forbidden to be used until they have been purged through fire and purified. Isn’t there mere taste absorbed in the vessels through the process of cooking? And even so, these vessels are forbidden if this purging was not performed. Here, too, with regard to other matters of Torah law, it is no different; and the legal status of the flavor is like that of the substance itself.

    2Rav Aḥa further suggested to Rav Ashi: And according to the opinion of the Rabbis, who derive this principle from the verse: “Neither shall he drink anything soaked” (Numbers 6:3), let them also derive it from the vessels of gentiles that require purging, as does Rabbi Akiva. Rav Ashi said to him: The Rabbis maintain that there the halakha of purging vessels of gentiles is also a novelty. What is the novelty of this halakha ? As with regard to all dietary laws in the Torah, anything that gives flavor, i.e., contributes taste, that renders the food tainted, is permitted. If the taste added by the forbidden food does not enhance the permitted food, it does not render that food forbidden.

    3But here, with regard to the halakha of vessels of gentiles that require purging, the Torah states that even if they contribute taste that renders the food tainted, nevertheless they are forbidden. If twenty-four hours have passed since food was cooked in a pot, the assumption is that the flavor released from the pot will contribute a deleterious taste to any foods subsequently cooked in the pot. Even so, vessels taken from gentiles remain forbidden until they have been purged, despite the fact that the taste they contribute taints the food.

    4The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Akiva too, the case of vessels of gentiles that require purging is apparently a novelty. Rabbi Akiva derives this principle from the required purging of the vessels of gentiles. How then does he respond to the previous claim? Rav Huna, son of Ḥiyya, said: The Torah prohibited the use of unpurged vessels of gentiles only in the case of a pot that was used on that day, which is not a case where the pot gives flavor that renders the food tainted. Accordingly, it is not a novelty that the vessels were forbidden.

    5The Gemara asks: And why don’t the Rabbis derive the halakha from there, as it is no longer a novelty? The Gemara answers: They hold that even in the case of a pot used on that day, it is impossible that the vessel does not slightly taint the food absorbed in the vessel. Consequently, the halakha of purging vessels of gentiles is a novelty, from which general principles cannot be derived.

    6§ Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: From the opinion of the Rabbis, we infer the proper understanding of the opinion of Rabbi Akiva. Don’t the Rabbis say that the term “soaked” teaches that the principle that the legal status of the flavor of forbidden food is like that of its substance applies not only to a nazirite, but that from here you derive the halakha with regard to all prohibitions of the Torah? According to Rabbi Akiva as well, who establishes this term: “Soaked,” as teaching that the permitted substance combines with the forbidden substance with regard to a nazirite, let us say that from here you derive the halakha with regard to all prohibitions of the Torah. This explanation runs counter to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who applies this principle only to a nazirite.

    7Rav Ashi said to him: This cannot serve as a proof, due to the fact that the halakhot of a nazirite and those of a sin-offering are from two verses that come as one, i.e., to teach the same matter, and any two verses that come as one do not teach their common aspect to apply to other cases. The Gemara comments: The derivation that a permitted substance joins together with a forbidden substance in the case of a nazirite is that which we stated, from the term “soaked.” With regard to a sin-offering, what is the derivation that a permitted substance combines with a forbidden substance?

    8It is as it is taught in a baraita with regard to the verse discussing a sin-offering “Anything that touches in its flesh shall become consecrated” (Leviticus 6:20). One might have thought that non-sacred meat that touched any part of a sin-offering is consecrated even if it did not absorb the taste of the sin-offering it touched. Therefore, the verse states: “In its flesh,” to teach that this meat is not consecrated until the taste of the sin-offering is absorbed within its flesh.

    9The baraita continues: “Shall become consecrated,” means that its legal status becomes like that of the sin-offering itself; that is, if the sin-offering is disqualified, the non-sacred meat that touched it will also be disqualified. And if the sin-offering is valid, the non-sacred meat that touched it may be eaten in accordance with the more stringent standards of a sin-offering, with regard to when and where it may be eaten. The principle that a permitted substance combines with a forbidden substance is thereby stated in the case of a sin-offering as well. Consequently, the principle cannot be extended to the entire Torah, as a halakha stated in two cases is not applied elsewhere.

    10And the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva, would maintain that both these sources are necessary, as neither the case of a nazirite nor the case of a sin-offering could be derived from the other. Therefore, this is not a case of two verses that come as one. The Gemara elaborates: For had the Merciful One written this halakha only with regard to a sin-offering, I would say that the case of a nazirite cannot be derived from it, due to the fact that we do not derive the halakha of a nazirite from that of consecrated items. This is because the prohibitions of naziriteship are unrelated to the Temple and offerings, and therefore it is possible that the halakha in question is unique to consecrated items.

    11And conversely, had the Merciful One written this halakha only with regard to a nazirite, I would say that we do not derive the halakha of a sin-offering from that of a nazirite due to the fact that its prohibition is stringent. In what way? It is stringent as even a grape seed is forbidden to a nazirite, although the seeds are not usually eaten. Therefore, the halakha of a sin-offering cannot be derived from the case of a nazirite, which means that this is not a case of two verses that come as one. Consequently, one can derive a general halakha from them.

    12And Rabbi Akiva could have said to you, in rebuttal of this claim: Why are these cases both necessary? Granted, if the Merciful One had written this principle only with regard to a sin-offering, one would not derive the halakha of a nazirite from it, as we do not derive halakhot of non-sacred items from those of consecrated items. Certain stringencies and strictures apply only to consecrated property. However, let the Merciful One write this principle with regard to a nazirite, and you could derive the case of the sin-offering from that of a nazirite, just as the application of this principle to all prohibitions in the Torah is derived from the halakha of a nazirite. Since it is not necessary to state this principle in both cases, one cannot derive a general principle from them.

    13The Gemara asks: And the Rabbis, who maintain that the principle that the legal status of the flavor of a forbidden substance is like that of the substance itself is not limited to these two cases, would say to you that both sources are required. The case of a sin-offering is necessary to derive the principle that a permitted substance combines with a forbidden substance, and this stringency is not extrapolated to other prohibitions, in accordance with the principle that one cannot derive the halakhot of non-sacred items from consecrated items.

    14And the term “soaked,” which appears in the context of a nazirite, teaches the principle that the legal status of the flavor of forbidden food is like that of its substance. Since both examples are necessary, they are not considered two verses that come as one, and it is therefore possible to derive a general principle from them. And consequently, from here you derive the halakha with regard to all of the prohibitions of the Torah.

    15The Gemara asks: And how would Rabbi Akiva respond to this claim? The Gemara answers: Rabbi Akiva would say that both cases teach the principle that a permitted substance combines with a forbidden substance, and they are two verses that come as one, to teach about the same issue. And the rule is that any two verses that come as one do not teach their common aspect to apply to other cases.

    16§ Rav Ashi said to Rav Kahana: But consider that which is taught in a baraita . The verse “He shall not eat anything that is made of the grapevine” (Numbers 6:4) taught with regard to prohibitions of a nazirite that these substances combine with each other. If a nazirite ate only a small amount of each substance, which together amount to the measure that determines liability, he is liable. According to the opinion of Rabbi Akiva, now that one says that permitted substances combine with forbidden substances, is it necessary to teach that one forbidden substance combines with another forbidden substance? According to Rabbi Akiva’s opinion, this derivation is apparently unnecessary.

    17Rav Kahana said to Rav Ashi that this derivation is necessary because the two cases are not identical: Permitted substances combine with forbidden substances only when they are eaten simultaneously, whereas forbidden substances combine with other forbidden substances even when eaten one after the other. Therefore, according to the opinion of Rabbi Akiva, if a nazirite eats half an olive-bulk of grape skins and then eats half an olive-bulk of grape seeds, he is liable.

    18The Gemara asks: And Rabbi Shimon,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    [מגיעולי עובדי כוכבים]דאמרה תורה בכלי מדין כל דבר אשר יבא באש וגו' ואמאי והא ליכא בהו אלא טעם איסור שנתבשל בהן אלא למימרא דאיסור דנותן טעם כעיקר:

    דהא כל התורה כולה נותן טעם לפגם מותרדגמרי' לה מנבילה דאמר מר (ע"ז דף סז:) הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה ומותרת דכל דנותן טעם לפגם מותר:

    ולרבי עקיבא נמי הא חידוש הואוהיכי גמרינן מיניה:

    אמר רב הונא בר חייאלא נצרכה לר' עקיבא כל דבר אשר יבא באש וגו' אלא לקדרה בת יומא דלאו נ"ט לפגם הוא ולאו חידוש הוא והואיל ולאו חידוש הוא ומיתסר ביה טעם כעיקר גמרינן מיניה לשאר איסורין שבתורה:

    ורבנןדלא ילפי מיניה סברי אי אפשר דלא פגמה פורתא וחידוש הוא:

    אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשימ"ט אמרת לר"ע לית ליה בשאר איסורין שבתורה דהיתר מצטרף לאיסור מדרבנן נשמע לר"ע כו':

    חטאת מאי היא' דתניא כל אשר יגע בבשרה יכול אפילו לא בלע ת"ל בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל - שאם החטאת פסולה כגון שעבר עליו לילה ויום ונתבשל בו בשר שלמים יהא בשר שלמים אסור כמוהו:

    ואם כשרהשלא עבר אותו היום תאכל כחמור שבחטאת לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה בלבד:

    כתוב בספרים לרבנן תיפוק להו להיתר מצטרף לאיסור מחטאת התם נמי לנ"ט לפגם הוא דאתא ואב"א לנותן טעם כעיקר ומיצרך צריכי ליה דאי כתב רחמנא כו' והכי פירושו ורבנן תיפוק להו לשאר איסורין שבתורה שיהא היתר מצטרף לאיסור מחטאת דמה מצינו בחטאת שהיתר מצטרפת לאיסור כדאמרינן בבשרה שבלע הימנה וה"ה נמי לשאר איסורין שבתורה התם נמי לגבי חטאת לנותן טעם לפגם הוא דאתא ואי אמרת אי משום נותן טעם לפגם הא כבר שמעינן ליה מנבילה חדא במבושל וחדא בחי דההוא דנבילה אשמועינן במידי דמבושל שאם בישל בשר שחוטה בכלי שנתבשל בו בשר [נבילה] ונותן טעם בו הוא מותר דנותן טעם לפגם הוא ומותר. ואשמועינן נמי גבי חטאת בבשר חטאת מבושלת ובבשר חי דאפילו נגע בשר שלמים שאינו מבושל בכלי שנתבשל בו חטאת (הוא) או בבשר חטאת מבושלת עצמה ונותנת בה טעם יקדש להיות כמוה ואיבעית אימא אפילו ההיא דחטאת ליתן טעם כעיקר הוא דאתא ואי אמרת אם כן הוו להו ב' כתובין הבאין כאחד ולא ילמוד מהן לשאר איסורין שכתובין הנהו מיצרך צריכי ליה דאי כתב רחמנא גבי חטאת דנותן טעם כעיקר לא אתי נזיר מיניה משום דנזיר כו': ואית דלא גרסי להאי כלומר רבנן הוא דקמהדרי לר"ע דאמר נזיר וחטאת הוו להו ב' כתובין הבאין כא' ואמרי ליה הנך ודאי לאו ב' כתובין הבאין כאחד נינהו דמיצרך צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת דהיתר מצטרף לאיסור נזיר לא אתי מיניה משום דנזיר כו':

    לכתוב גבי נזיר וליתי קדשים מיניהדהשתא לכל איסורין שבתורה בכמה שיעורין גמרי' מנזיר כדאמרי' בפ' גיד הנשה (חולין צח:) מה זרוע בשלה וכו' קדשים לא כ"ש אלא מדהדר כתב רחמנא חטאת ש"מ משום דהוי שני כתובין הבאין כאחד לתרתי לישני כדפרישית:

    א"ל היתר מצטרף לאיסורכשנותנו בפיו בבת אחת אבל בזה אחר זה לא אבל איסור לאיסור אפי' אכל חצי זית ובלעו וחזר ואכל חצי זית של איסור אחר הרי זה מצטרף:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 37 עמוד ב

    1יליף מגיעולי עובדי כוכבים דאמר רחמנא: (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש למימרא דאסירי גיעולי עובדי כוכבים לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא׃

    2ולרבנן נמי תיפוק להו מגיעולי עובדי כוכבים אמר ליה התם חידוש הוא דהא בכל התורה כולה נותן טעם לפגם מותר׃

    3וגבי גיעולי עובדי כוכבים אסור׃

    4ולר"ע נמי הא חידוש הוא אמר רב הונא בר חייא לא אסרה תורה אלא לקדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא׃

    5ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא׃

    6אמר ליה: רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לרבי עקיבא לאו אמרי רבנן האי משרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לרבי עקיבא נמי דקא מוקים ליה להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה׃

    7א"ל משום דהוי נזיר וחטאת ב' כתובין הבאין כאחד וכל ב' כתובין הבאין כאחד אין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת מאי היא׃

    8דתניא (ויקרא ו, כ) כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אפי' שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה׃

    9יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא יפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה׃

    10ורבנן צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת ה"א נזיר לא אתי מינה משום דנזיר מקדשים לא ילפינן׃

    11ואי כתב רחמנא גבי נזיר הוה אמינא מנזיר לא ילפינן משום דחמיר איסוריה דאפי' חרצן אסיר ליה הלכך לא אתיא מיניה׃

    12ור"ע אמר לך למאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא חטאת לא גמר נזיר מינה דחולין מקדשים לא גמרינן אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מיניה דהא כל איסורין שבתורה קא גמרי מנזיר׃

    13ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן׃

    14ומשרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה׃

    15ור' עקיבא תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור והוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין׃

    16א"ל רב אשי לרב כהנא אלא הא דתניא (במדבר ו, ד) מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זה. עם זה לר"ע השתא י"ל היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מבעיא׃

    17א"ל היתר לאיסור בבת אחת איסור לאיסור אפילו בזה אחר זה׃

    18ור"ש׃

    Tosafot

    מגיעולי עובדי כוכביםובפסחים (דף מד: ושם) יליף מבשר בחלב ובכאן מקצר לומר מגיעולי עובדי כוכבים והקשה ה"ר יוסי איש ירושלם מה לגיעולי עובדי כוכבים שכן אין היתר (מצטרף לאיסור) ותירץ דבכולהו כלי מדין הצריך הכתוב הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין דנאסרו נזירי ישראל להשתמש בהן דקרא בכולהו כלים כתיב ואותן כלים שהמדינים בשלו בהן יין הוי אסירי לנזירי ישראל דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש:

    נותן טעם לפגם מותרכדאמרינן בפ' בתרא דע"ז (דף סז:) נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה והכא הכתוב אוסר:

    דלאו נותן טעם לפגם הוא ולרבנן דאמרי חידוש הוא אי אפשר דלא פגמה [פורתא] - והוה ליה למימר כי היכי דפגמו מרובה שרי רחמנא אפי' פגם מועט נמי שרי:

    לר"ע נמי דמוקי להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל [וכו'] - ואמאי קאמר לעיל חוץ מאיסורי נזיר:

    שאם פסולה היא תפסלפירוש שלמים שנגעו בחטאת אם החטאת פסולה בפיגול בנותר גם השלמים נפסלו:

    תאכלזאת נבלעה כחומר שבה דהיינו לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים וליום ולילה כדין חטאת ולספרים דגרסי כחומר שבהן משמע דיש חומרא בשלמים שאינה בחטאת ותמצאם כגון שנשחטו השלמים מאתמול דזמן השלמים עד [הלילה] ולא יותר והחטאת שנשחטה היום זמנה כל הלילה ועתה תאכל החטאת כחומר השלמים הרי גלי רחמנא בחטאת דהיתר מצטרף לאיסור דמי לא עסקינן דנבלע חצי זית שומן בתוך חצי זית דשלמים שהרי להכי איצטריך דלטעם כעיקר הא כבר ילפי' מגיעולי עובדי כוכבים בכל איסורים:

    ה"ג ורבנן מצרך צריכי כו':

    אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן הייןואע"ג דדרשינן ליה לעיל (נזיר דף לד:) בכלל ופרט הכא דריש מדכתיב מכל אפי' למאן דלא דריש כל מכל דריש [אי נמי] אף ר"ע דריש [מכל]:

    היתר לאיסורחצי זית חרצן וחצי זית מפת ביחד דוקא:

    אפילו בזה אחר זהובלבד שיהא בתוך כדי אכילת פרס:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Shita Mekubetzet

    יליף מגיעולי נכריםגיעול פליטה קדרה שבשל בה הנכרי איסור וכשחוזר ומבשל בה ישראל היא מגעלת בליעתה בתבשיל של ישראל והתורה אוסרתו במעשה מדין כל דבר אשר יבא באש כו'. ורבנן נהי דרבנן לית להו היתר מצטרף לאיסור ואייתר להו משרת ליתן טעם כעיקר תיפוק להו מגיעולי נכרים. הרב עזריאל ז"ל:

    ורבנן קדרה בת יומה נמי אי אפשר דלא פגמא פורתאומן הדין היה לנו לומר דכי היכי דבפגם מרובה שריא הכי נמי בפגם מועט. ואם כן חדוש הוא כשחלק בו הכתוב וכיון דחדוש תו לא ילפינן מיניה. לכך הוצרך משרת לטעם כעיקר דמין בשאינו מינו כגון פת ביין אינו בטל ברוב וצריך ששים לבטלו. מיהו מין במינו בדבר יבש בטל ברוב כיון דכי מבטיל ליה לית ביה נתינת טעם. והיינו דפרכינן בפרק גיד הנשה וליבטיל ברובא. וכן הפסק כי דבר לח כגון יין ביין או חלב בחלב מן התורה בטל ברוב ומדרבנן צריך ששים הואיל ומתערב זה עם זה אבל דבר יבש אם אינה חתיכה הראויה להתכבד בה או דבר שבמנין או בריה בטל חד בתרי אפילו מדרבנן. ובמין בשאינו מינו צריך ששים. שיטה:

    יכול אפילו לא בלע ממנה אמר רחמנא יקדש תלמוד לומר בבשרה עד שיבלע בבשרה. וכל זמן שלא נבלע שלם לא חשיב ליה טעם כעיקר. ואף על פי שלא נבלע כל כך שיהא כזית בכדי אכילת פרס אסר רחמנא וקאמר יקדש. אלמא דהיתר מצטרף לאיסור בקדשים ואם כן הוו שני כתובים הבאים כאחד. הרב עזריאל ז"ל:

    כתוב בתוספות שהרי להכי איצטריך דלטעם כעיקר כו'ולא מוקמינן לה לכזית בכדי אכילת פרס דלהאי לא איצטריך קרא דכל שיעורי איסורין הלכה למשה מסיני. ואי תיקשי לך נוקמה לטעם כעיקר ויהיה חטאת וגיעולי נכרים שני כתובין הבאין האחד. והיתר מצטרף לאיסור ניליף בכל איסורין מנזיר. ונראה לי כיון שהדבר שקול מסתבר טפי לאיסור טעם כעיקר מהיתר מצטרף לאיסור. וכן לעיל דאי לאו דשמע ר' עקיבא ממקום אחר טעם כעיקר הוה מוקי משרת לטעם כעיקר ולא להיתר מצטרף לאיסור:

    ורבנןתיפוק לי היתר מצטרף לאיסור מחטאת. דלדידהו לא הוו שני כתובין הבאין כאחד. ובספרים היה כתוב ורבנן לנותן טעם לפגם הוא דאתא. ואי איפשר ליישבו דלא מצינו שנאסר טעם לפגם בקדשים דאמרינן בזבחים פרק דם חטאת כל יום נעשה גיעול לחברו אלמא דטעם לפגם שרי בקדשים. והכי גרסינן במקצת ספרים ורבנן לטעם כעיקר הוא דאתא ומצרך צריכי דאי כתב רחמנא חטאת הוה אמינא נזיר לא אתי מיניה משום דנזיר מחולין לא ילפינן. ואי כתב רחמנא נזיר הוה אמינא חטאת מנזיר לא ילפינן משום דחמירא איסוריה דאפילו חרצן אסר רחמנא. והא דאמרינן לעיל רבנן ילפי כל איסורין שבתורה מנזיר ולא אמרינן שאני נזיר דחמיר איסוריה. אחטאת קא סמיך דאתי מבינייהו. ור' עקיבא אמר לך אם כן ליכתוב רחמנא גבי נזיר וליתו קדשים מיניה. ולית ליה לרבי עקיבא הך סברא דנזיר חמיר הילכך הוו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ויש ספרים שכתוב בהן ורבנן לטעם כעיקר הוא דאתא ואי בעית אימא להיתר מצטרף לאיסור. פירוש ומינה לא ילפינן בעלמא דחולין מקדשים לא ילפינן.

    והא מצרך צריכו דאי כתב רחמנא גבי חטאת הוה אמינא כו'ופריך לר' עקיבא דאמר נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד. ומשני ר' עקיבא אמר לך ליכתוב רחמנא בנזיר כו'. ואפילו לא גרסינן הכא אלא ומיצרך צריך יש לפרש כך דרבנן משיבין כן לר' עקיבא.

    ובפרק אלו עוברין בפסחים גרסינן ורבנן מצרך צריכיור' עקיבא למאי צריך בשלמא נזיר מחטאת לא גמרינן דחולין מקדשים לא ילפינן. אלא חטאת ניליף מנזיר. ורבנן מצרך צריכי חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא ילפינן. ומשרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן כל התורה. ובחולין פרק גיד הנשה משמע דחטאת ליתן טעם כעיקר והיינו כסוגין דשמעתין ולא כההיא דפרק אלו עוברין. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכגירסא אחרונה כתב הרב עזריאל ז"ל וזה לשונו: הכי גרסינן בכל הספרים. ורבנן תיפוק להו היתר מצטרף לאיסור מחטאת. אמרי האי נמי לטעם כעיקר הוא דאתא וצריכי. ואי בעית אימא להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן. הגירסה כך והכי פירושו. תיפוק ליה היתר מצטרף לאיסור מחטאת ומינה נילף בעלמא כמו דילפינן בנזיר טעם כעיקר. והוה מצי לשנויי מיד חולין מקדשים לא גמרינן אלא משני מה שסבור שהוא אמת. אי נמי נפרש הכי תיפוק ליה היתר מצטרף לאיסור מחטאת ובקדשים לכל הפחות נימא הכי.

    ומשני התם נמי לטעם כעיקר הוא דאתא ואף על גב דילפי מנזיר תרוייהו צריכי. חטאת משום קדשים ונזיר משום דאיכא למיפרך מה לחרצן שכן אסור. והשתא דכתב קרא בחטאת לטעם כעיקר גמרינן שאר איסורין לטעם כעיקר מנזיר כדאמר לעיל ומכאן אתה דן. וליכא למיפרך מה לנזיר שכן חרצן אסור. דאיכא למימר חטאת יוכיח ואייתי לשאר איסורין במה הצד. ואי איתא ודאי אית ליה לרבנן דקרא דחטאת אתי להיתר מצטרף לאיסור ומינה לא ילפינן בעלמא דחולין מקדשים לא ילפינן. אבל מנזיר טעם כעיקר שפיר ילפינן דחולין מחולין הוי ולית ליה חומר דחרצן אסור בנזיר כי גם רבי עקיבא לית ליה כדמפרש בסמוך.

    ופריך והא מצרך צריכיכלומר לר' עקיבא דאמר חטאת ונזיר שני כתובין הבאין כאחד אמאי והא מצרך צריכי. דאי כתב בחטאת לא אתי נזיר מיניה דלא גמרינן חולין מקדשים. ואי תנא בנזיר לא אתי חטאת מינה דמה לנזיר שכן חרצן אסור. ואם כן נילף מחטאת ונזיר בעלמא דהיתר מצטרף לאיסור. ומשני אמר לך ר' עקיבא ליכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מינה. ואי משום חומרא דחרצן אסור גבי נזיר אף על גב דלא חזי לאכילה ר' עקיבא לית ליה האי חומרא דלא נילף בעלמא מינה. אם כן גבי חטאת דכתב למיהוי שני כתובים הבאין כאחד דלא נילף מינייהו בעלמא. וגירסא זו עיקר:

    Edition: Vilna Ed · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 37b

    Nazir 37b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 338 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    [מגיעולי עובדי כוכבים] דאמרה תורה בכלי מדין כל דבר אשר יבא באש וגו' ואמאי והא ליכא בהו אלא טעם איסור שנתבשל בהן אלא למימרא דאיסור דנותן טעם כעיקר:

    דהא כל התורה כולה נותן טעם לפגם מותר דגמרי' לה מנבילה דאמר מר (ע"ז דף סז:) הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה ומותרת דכל דנותן טעם לפגם מותר:

    ולרבי עקיבא נמי הא חידוש הוא והיכי גמרינן מיניה:

    אמר רב הונא בר חייא לא נצרכה לר' עקיבא כל דבר אשר יבא באש וגו' אלא לקדרה בת יומא דלאו נ"ט לפגם הוא ולאו חידוש הוא והואיל ולאו חידוש הוא ומיתסר ביה טעם כעיקר גמרינן מיניה לשאר איסורין שבתורה:

    ורבנן דלא ילפי מיניה סברי אי אפשר דלא פגמה פורתא וחידוש הוא:

    אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מ"ט אמרת לר"ע לית ליה בשאר איסורין שבתורה דהיתר מצטרף לאיסור מדרבנן נשמע לר"ע כו':

    חטאת מאי היא' דתניא כל אשר יגע בבשרה יכול אפילו לא בלע ת"ל בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל - שאם החטאת פסולה כגון שעבר עליו לילה ויום ונתבשל בו בשר שלמים יהא בשר שלמים אסור כמוהו:

    ואם כשרה שלא עבר אותו היום תאכל כחמור שבחטאת לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה בלבד:

    3 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מגיעולי עובדי כוכבים ובפסחים (דף מד: ושם) יליף מבשר בחלב ובכאן מקצר לומר מגיעולי עובדי כוכבים והקשה ה"ר יוסי איש ירושלם מה לגיעולי עובדי כוכבים שכן אין היתר (מצטרף לאיסור) ותירץ דבכולהו כלי מדין הצריך הכתוב הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין דנאסרו נזירי ישראל להשתמש בהן דקרא בכולהו כלים כתיב ואותן כלים שהמדינים בשלו בהן יין הוי אסירי לנזירי ישראל דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש:

    נותן טעם לפגם מותר כדאמרינן בפ' בתרא דע"ז (דף סז:) נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה והכא הכתוב אוסר:

    דלאו נותן טעם לפגם הוא ולרבנן דאמרי חידוש הוא אי אפשר דלא פגמה [פורתא] - והוה ליה למימר כי היכי דפגמו מרובה שרי רחמנא אפי' פגם מועט נמי שרי:

    לר"ע נמי דמוקי להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל [וכו'] - ואמאי קאמר לעיל חוץ מאיסורי נזיר:

    שאם פסולה היא תפסל פירוש שלמים שנגעו בחטאת אם החטאת פסולה בפיגול בנותר גם השלמים נפסלו:

    תאכל זאת נבלעה כחומר שבה דהיינו לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים וליום ולילה כדין חטאת ולספרים דגרסי כחומר שבהן משמע דיש חומרא בשלמים שאינה בחטאת ותמצאם כגון שנשחטו השלמים מאתמול דזמן השלמים עד [הלילה] ולא יותר והחטאת שנשחטה היום זמנה כל הלילה ועתה תאכל החטאת כחומר השלמים הרי גלי רחמנא בחטאת דהיתר מצטרף לאיסור דמי לא עסקינן דנבלע חצי זית שומן בתוך חצי זית דשלמים שהרי להכי איצטריך דלטעם כעיקר הא כבר ילפי' מגיעולי עובדי כוכבים בכל איסורים:

    ה"ג ורבנן מצרך צריכי כו':

    אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין ואע"ג דדרשינן ליה לעיל (נזיר דף לד:) בכלל ופרט הכא דריש מדכתיב מכל אפי' למאן דלא דריש כל מכל דריש [אי נמי] אף ר"ע דריש [מכל]:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    יליף מגיעולי נכרים גיעול פליטה קדרה שבשל בה הנכרי איסור וכשחוזר ומבשל בה ישראל היא מגעלת בליעתה בתבשיל של ישראל והתורה אוסרתו במעשה מדין כל דבר אשר יבא באש כו'. ורבנן נהי דרבנן לית להו היתר מצטרף לאיסור ואייתר להו משרת ליתן טעם כעיקר תיפוק להו מגיעולי נכרים. הרב עזריאל ז"ל:

    ורבנן קדרה בת יומה נמי אי אפשר דלא פגמא פורתא ומן הדין היה לנו לומר דכי היכי דבפגם מרובה שריא הכי נמי בפגם מועט. ואם כן חדוש הוא כשחלק בו הכתוב וכיון דחדוש תו לא ילפינן מיניה. לכך הוצרך משרת לטעם כעיקר דמין בשאינו מינו כגון פת ביין אינו בטל ברוב וצריך ששים לבטלו. מיהו מין במינו בדבר יבש בטל ברוב כיון דכי מבטיל ליה לית ביה נתינת טעם. והיינו דפרכינן בפרק גיד הנשה וליבטיל ברובא. וכן הפסק כי דבר לח כגון יין ביין או חלב בחלב מן התורה בטל ברוב ומדרבנן צריך ששים הואיל ומתערב זה עם זה אבל דבר יבש אם אינה חתיכה הראויה להתכבד בה או דבר שבמנין או בריה בטל חד בתרי אפילו מדרבנן. ובמין בשאינו מינו צריך ששים. שיטה:

    יכול אפילו לא בלע ממנה אמר רחמנא יקדש תלמוד לומר בבשרה עד שיבלע בבשרה. וכל זמן שלא נבלע שלם לא חשיב ליה טעם כעיקר. ואף על פי שלא נבלע כל כך שיהא כזית בכדי אכילת פרס אסר רחמנא וקאמר יקדש. אלמא דהיתר מצטרף לאיסור בקדשים ואם כן הוו שני כתובים הבאים כאחד. הרב עזריאל ז"ל:

    כתוב בתוספות שהרי להכי איצטריך דלטעם כעיקר כו' ולא מוקמינן לה לכזית בכדי אכילת פרס דלהאי לא איצטריך קרא דכל שיעורי איסורין הלכה למשה מסיני. ואי תיקשי לך נוקמה לטעם כעיקר ויהיה חטאת וגיעולי נכרים שני כתובין הבאין האחד. והיתר מצטרף לאיסור ניליף בכל איסורין מנזיר. ונראה לי כיון שהדבר שקול מסתבר טפי לאיסור טעם כעיקר מהיתר מצטרף לאיסור. וכן לעיל דאי לאו דשמע ר' עקיבא ממקום אחר טעם כעיקר הוה מוקי משרת לטעם כעיקר ולא להיתר מצטרף לאיסור:

    ורבנן תיפוק לי היתר מצטרף לאיסור מחטאת. דלדידהו לא הוו שני כתובין הבאין כאחד. ובספרים היה כתוב ורבנן לנותן טעם לפגם הוא דאתא. ואי איפשר ליישבו דלא מצינו שנאסר טעם לפגם בקדשים דאמרינן בזבחים פרק דם חטאת כל יום נעשה גיעול לחברו אלמא דטעם לפגם שרי בקדשים. והכי גרסינן במקצת ספרים ורבנן לטעם כעיקר הוא דאתא ומצרך צריכי דאי כתב רחמנא חטאת הוה אמינא נזיר לא אתי מיניה משום דנזיר מחולין לא ילפינן. ואי כתב רחמנא נזיר הוה אמינא חטאת מנזיר לא ילפינן משום דחמירא איסוריה דאפילו חרצן אסר רחמנא. והא דאמרינן לעיל רבנן ילפי כל איסורין שבתורה מנזיר ולא אמרינן שאני נזיר דחמיר איסוריה. אחטאת קא סמיך דאתי מבינייהו. ור' עקיבא אמר לך אם כן ליכתוב רחמנא גבי נזיר וליתו קדשים מיניה. ולית ליה לרבי עקיבא הך סברא דנזיר חמיר הילכך הוו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ויש ספרים שכתוב בהן ורבנן לטעם כעיקר הוא דאתא ואי בעית אימא להיתר מצטרף לאיסור. פירוש ומינה לא ילפינן בעלמא דחולין מקדשים לא ילפינן.

    והא מצרך צריכו דאי כתב רחמנא גבי חטאת הוה אמינא כו' ופריך לר' עקיבא דאמר נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד. ומשני ר' עקיבא אמר לך ליכתוב רחמנא בנזיר כו'. ואפילו לא גרסינן הכא אלא ומיצרך צריך יש לפרש כך דרבנן משיבין כן לר' עקיבא.

    ובפרק אלו עוברין בפסחים גרסינן ורבנן מצרך צריכי ור' עקיבא למאי צריך בשלמא נזיר מחטאת לא גמרינן דחולין מקדשים לא ילפינן. אלא חטאת ניליף מנזיר. ורבנן מצרך צריכי חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא ילפינן. ומשרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן כל התורה. ובחולין פרק גיד הנשה משמע דחטאת ליתן טעם כעיקר והיינו כסוגין דשמעתין ולא כההיא דפרק אלו עוברין. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכגירסא אחרונה כתב הרב עזריאל ז"ל וזה לשונו: הכי גרסינן בכל הספרים. ורבנן תיפוק להו היתר מצטרף לאיסור מחטאת. אמרי האי נמי לטעם כעיקר הוא דאתא וצריכי. ואי בעית אימא להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן. הגירסה כך והכי פירושו. תיפוק ליה היתר מצטרף לאיסור מחטאת ומינה נילף בעלמא כמו דילפינן בנזיר טעם כעיקר. והוה מצי לשנויי מיד חולין מקדשים לא גמרינן אלא משני מה שסבור שהוא אמת. אי נמי נפרש הכי תיפוק ליה היתר מצטרף לאיסור מחטאת ובקדשים לכל הפחות נימא הכי.

    ומשני התם נמי לטעם כעיקר הוא דאתא ואף על גב דילפי מנזיר תרוייהו צריכי. חטאת משום קדשים ונזיר משום דאיכא למיפרך מה לחרצן שכן אסור. והשתא דכתב קרא בחטאת לטעם כעיקר גמרינן שאר איסורין לטעם כעיקר מנזיר כדאמר לעיל ומכאן אתה דן. וליכא למיפרך מה לנזיר שכן חרצן אסור. דאיכא למימר חטאת יוכיח ואייתי לשאר איסורין במה הצד. ואי איתא ודאי אית ליה לרבנן דקרא דחטאת אתי להיתר מצטרף לאיסור ומינה לא ילפינן בעלמא דחולין מקדשים לא ילפינן. אבל מנזיר טעם כעיקר שפיר ילפינן דחולין מחולין הוי ולית ליה חומר דחרצן אסור בנזיר כי גם רבי עקיבא לית ליה כדמפרש בסמוך.

    1 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 37b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 37, Amud Bet, about 338 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “יליף מגיעולי עובדי כוכבים דאמר רחמנא: (במדבר…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ולרבנן נמי תיפוק להו מגיעולי עובדי כוכבים…”

    3. Segment 35 words

      Opens “וגבי גיעולי עובדי כוכבים אסור…”

    4. Segment 422 words

      Opens “ולר"ע נמי הא חידוש הוא אמר רב…”

      Named: רב הונא בר חייא.

    5. Segment 510 words

      Opens “ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר…”

    6. Segment 645 words

      Opens “אמר ליה: רב אחא בריה דרב אויא…”

      Named: רב אחא, רב אויא, רב אשי, רבי עקיבא.

    7. Segment 722 words

      Opens “א"ל משום דהוי נזיר וחטאת ב' כתובין…”

    8. Segment 818 words

      Opens “דתניא (ויקרא ו, כ) כל אשר יגע…”

    9. Segment 912 words

      Opens “יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא יפסל…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “ורבנן צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “ואי כתב רחמנא גבי נזיר הוה אמינא…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “ור"ע אמר לך למאי צריכי בשלמא אי…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “ומשרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “ור' עקיבא תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור והוו…”

    16. Segment 1634 words

      Opens “א"ל רב אשי לרב כהנא אלא הא…”

      Named: רב אשי, רב כהנא.

    17. Segment 1711 words

      Opens “א"ל היתר לאיסור בבת אחת איסור לאיסור…”

    18. Segment 181 words

      Opens “ור"ש…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Nazir 37b · Segment 6 — “אמר ליה: רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 37b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026