Talmud Builders

    Nazir 28b

    Back to index

    English translation — Nazir 28b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The tanna of our mishna holds: Once the blood has been sprinkled on her behalf she is immediately permitted to drink wine, and therefore she is not downcast. Consequently, the husband has no right to nullify her naziriteship vow at that point, as her vow does not affect him. And Rabbi Akiva holds: Even if the blood has yet to be sprinkled and wine remains forbidden to her, as soon as an animal is slaughtered for one of her offerings the husband can no longer nullify the vow, due to the loss of consecrated property. If he were to nullify her vow she would have no further need of the offerings, and it is prohibited to waste Sanctuary property.

    2Rabbi Zeira objects to this: And why should the result be a loss to the Sanctuary? He can avoid this by sprinkling their blood not for the sake of the offerings of a nazirite, and he will thereby permit the meat of the offering to be eaten, and the consecrated animal will not go to waste. Isn’t it taught in a baraita : With regard to the communal peace-offering of two sheep that accompanies the two loaves on Shavuot , if one slaughtered them not for the sake of that offering, or slaughtered them before their time, on the eve of the Festival, or after their time, after the Festival, the blood shall be sprinkled, although not for the sake of that offering, as it is no longer fit for that purpose, and the meat is eaten.

    3And if it was a Shabbat, the blood may not be sprinkled. Since the meat cannot be eaten on that day, sprinkling the blood is considered a form of unnecessary labor on Shabbat. And if he sprinkled the blood on Shabbat anyway, the offering is accepted, and he must wait to burn its sacrificial parts on the altar in the evening, after the conclusion of Shabbat. In any case, this shows that it is permitted to sprinkle the blood of an offering not for its own sake ab initio so that its flesh can be eaten.

    4The Sages say in response: If he had slaughtered only the woman’s naziriteship offerings of the burnt-offering or the peace-offering, so too, he may certainly proceed to sprinkle the blood not for the sake of that offering, to avoid the loss of a consecrated animal. In that case Rabbi Akiva would agree that the husband can still nullify her vow. However, with what are we dealing here? It is with a case where he slaughtered the sin-offering first. Since a sin-offering whose blood was sprinkled not for its sake is invalid, if the husband were to nullify her vow this would cause a loss of consecrated property.

    5The Gemara cites the source that the order of a nazirite’s offerings may be changed and the sin-offering may be sacrificed first. As we learned in a mishna (45a): If he shaved after the sacrifice of one of the three nazirite offerings, either the burnt-offering, the peace-offering, or the sin-offering, he has fulfilled his obligation.

    6§ The mishna taught: In what case is this statement, that a husband cannot nullify his wife’s vow, said? It is with regard to a shaving of ritual purity; however, with regard to a shaving of impurity the husband can nullify it if he wishes. And Rabbi Meir says: He may even nullify the vow at her shaving of purity because he can say: I do not want a shaven wife.

    7The Gemara analyzes these opinions: And the first tanna could have said to you in response to Rabbi Meir’s argument: It is possible for her to compensate by wearing a wig, and therefore she would not appear shaven, and her husband would have no cause for complaint. And Rabbi Meir holds: As for compensating by wearing a wig, since it is dirty he is not amenable to this solution, and he may therefore nullify her vow.

    8MISHNA: A man can vow that his minor son should be a nazirite, i.e., a father can declare his son a nazirite, but a woman cannot vow that her son should be a nazirite. How so; what are the details of this naziriteship? If the son shaved his hair, thereby demonstrating his rejection of the vow imposed by his father; or if his relatives shaved him; or if the son objected by saying that he has no desire for this naziriteship; or if his relatives objected on his behalf, the naziriteship is canceled.

    9If this son who canceled the naziriteship had animals separated for his offerings, the one set aside for the sin-offering must die, and the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering, and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering. And the peace-offering is eaten for one day, like the peace-offering of a nazirite, rather than the two days of a regular peace-offering, and it does not require bread, i.e., the loaves that accompany a nazirite’s peace-offering.

    10If he had unallocated funds, they will be allocated for communal gift offerings. If he had allocated funds for his offerings, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, as one may not benefit from it ab initio , but if he benefits from it, he is not liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the burnt-offering they bring a burnt-offering; it is prohibited to derive benefit from those coins and if he benefits from it, he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it is eaten for one day and does not require bread.

    11GEMARA: The mishna taught that a man can vow that his son should be a nazirite, but a woman cannot do so. The Gemara asks: What is the reason for this? Rabbi Yoḥanan said: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולתנא דידןכיון דאיזדריק עלה אחד מן הדמים לאלתר אשתריא בחמרא ולית לה ניוול וכיון דלית לה ניוול אינו יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת:

    אינו יכול להפר משום בזיון קדשיםדהואיל ואין הבעלים מתכפרים בו אין הבשר נאכל:

    מתקיף לה ר' זירא אמאיהוי בזיון קדשים לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה בזריקת דם שלא לשמן:

    מי לא תנן הדם יזרקשלא לשמן:

    ואם היתה שבת לא יזרקלפי שאין הבשר נאכל בשבת שאין צליית קדשים דוחה את השבת:

    ואם זרק הורצהובלבד שאימורין מקטיר לערב:

    אי דשחט עולה ושלמיםברישא ה"נ דאפשר למיהוי להו תקנתא בזריקה אלא הכי קאמינא לך כגון דשחט חטאת ברישא דאי מיפר לה בעל תו לא הוי ליה תקנתא דה"ל כחטאת שנתכפרו בעליה:

    ומנא תימרא דכל מאי דבעי שחיט ברישא כדתנןאם גילח על אחת משלשתן יצא:

    בד"אכיון דנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר בתגלחת טהרה הואיל ושותה יין בו ביום וכדאמרן:

    אבל בתגלחת טומאהאע"פ שנזרק עליה אחד מן הדמים יפר ר"מ אומר אפי' בתגלחת טהרה כו':

    ות"ק אמר לךמשום תגלחת לא אפשר להפר דלא הויא עליה מנוולת משום תגלחת דאפשר לה בפאה נכרית ומיחזיא כאינה מגלחת:

    ור' מאיר סבר בפאה נכרית איידי דזוהמאדאית לה לא ניחא ליה ולכך יכול להפר לה לפי שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת:

    מתני' גילחבתוך ימי נזירותו או שגילחוהו קרוביו בתוך ימי נזירותו או שמיחה הבן תוך ימי נזירותו ואפילו ביום אחרון:

    או שמיחוהו קרוביוהרי זה בטלה נזירותו ודמי חטאת ילכו לים המלח:

    לא נהנין ולא מועליןכדאמר מר חטאות המתות ודמי חטאת ההולכין לים המלח בכולן לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין משום דלאו בני הקרבה נינהו:

    גמ' הלכה היא בנזירשהאיש מזיר ולא האשה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 28 עמוד ב

    1תנא דידן סבר: כיון דאיזדריק עלה דם, לאלתר שריא בחמרא, והא לית לה ניוול. ור"ע סבר: אפי' אישתחיטת בהמה אינו יכול להפר, משום הפסד קדשים.

    2מתקיף לה רבי זירא: ואמאי? לזרוק דמן שלא לשמן, ויתיר בשר באכילה! מי לא תניא: כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, או ששחטן לפני זמנן או לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל.

    3ואם היתה שבת לא יזרק. ואם זרק הורצה, להקטיר אימורין לערב!

    4אמרי: אי דשחט עולה או שלמים ה"נ אלא הכא במאי עסקינן, כגון ששחט חטאת ברישא.

    5כדתנן: אם גילח על אחת משלשתן יצא.

    6בד"א בתגלחת טהרה. אבל בתגלחת טומאה יפר (מפני שיכול לומר: אי אפשי באשה מנוולת). ור"מ אומר: אפי' בתגלחת טהרה יפר, מפני שיכול לומר: אי אפשי באשה מגלחת.

    7ות"ק אמר לך: אפשר בפאה נכרית. ור"מ סבר: בפאה נכרית, איידי דזוהמא לא ניחא ליה.

    Mishna

    8האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. כיצד? גילח, או שגילחוהו קרוביו. מיחה, או שמיחו קרוביו.

    9היתה לו בהמה מופרשת, החטאת תמות, והעולה תקרב עולה. ושלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

    10היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. מעות מפורשים, דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין. דמי עולה יביאו עולה, ומועלין בהן, דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

    Gemara

    11איש אין, אבל אשה לא. מאי טעמא? ר' יוחנן אמר: הלכה היא בנזיר. ורבי יוסי ברבי חנינא׃

    Tosafot

    משום הפסד קדשיםשאם יפר לה קודם זריקה ושוב אינה צריכה לקרבנות הללו ואסור לזרוק דם ופריך אמאי איכא הפסד יפר לה ולזרוק דמו שלא לשמו ויותר הבשר באכילה מן הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכיון דהיפר לה ואינה עוד נזירה שוב אין עומדין לשמן ואפילו יזרוק דמן סתם כשרין דסתמא [שלא] לשמן קיימי וה"ק יזרק דמו דסתמא שלא לשמן קיימי אלא לשם שלמי נדבה כיון דאינה עוד נזירה:

    כבשי עצרת ששחטןשלא לשם עצרת או ששחטן לפני עצרת בערב עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק ביו"ט עצמו וקאי ארישא שלא לשמן (או) לשם שלמי נדבה וע"י כן הותר הבשר באכילה דאי לית ליה נדרים ונדבות קרבין ביו"ט א"כ לא יקטיר אימורים עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב [דכל כמה] דלא מיקטרי אימורין בשר לא מישתרי באכילה ומ"מ כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביו"ט מותר לזרוק הדם ואם היתה שבת לא יזרוק דהוי כמו תיקונו מדרבנן ואסור אלמא [מותר] לזרוק הדם שלא לשמן וא"ת אמאי לא מייתי מתני' (לעיל נזיר דף כד.) עולה תקרב עולה ושלמים יקרבו לשלמים וי"ל דלא דמי דהתם בשעת שחיטה היפר לה ובין בזריקה ובין בשחיטה עומד שלא לשמן אבל הכא דבשעת שחיטה היה עומד לשמן ועתה בשעת זריקה עומד שלא לשמן לא מיתכשר שלא לשמן וצ"ל דלהך כבשי עצרת נמי לא דמי דהתם לא נשחטו לשמן אבל הכא כיון דנשחטו לשמן [שמא] כיון דנשחטו לשמן דלא מכשרי שלא לשמן דבפ' התכלת (מנחות דף מז:) מיבעיא להש"ס הא כבשים ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שנזרוק דמן של כבשים שלא לשמן כו' וא"כ הא דקאמר יזרוק מיירי שנשחטו שלא לשמן וצ"ל דלא דמי דהתם כבשים מעיקרא בשחיטת זבח ועיקר הזבח בלחם מתכשר הילכך כי אבד לחם נמצא הזבח מיפסיל והוי כמו אבד אבל הכא כיון דסתמא כשר כמו לשמן כדאמר בריש זבחים (דף ב:) השתא נמי דשחטן לשמן ומשום תקנה נעשה כאילו נעשה סתמא לענין להתיר לזרוק דמן: [אי דשחט עולה או שלמים הכי נמי לר"ע דליכא הפסד] אלא [הב"ע] דשחט חטאת [ברישא] דאין לו תקנה לזרוק שלא לשמן דחטאת מיפסל שלא לשמן לשום שלמי נדבה דחטאת אינו בא נדבה:

    דתנן אם גילח על אחת מהם יצאכלומר ולכך אמר ת"ק דכי נזרק אחד מן הדמים אפילו חטאת דאיירי ביה ר"ע דאינו מיפר דמותר מיד לשתות יין שהרי מגלח על אחת מהן או חטאת או עולה או שלמים וליכא ניוול ולכך הוצרך לאיתויי ראיה לכך [דלא תימא] דוקא גלח על השלמים הוא דתנן במתניתין נזרק אחד מן הדמים דדוקא מן השלמים יצא דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד וקאמר דבעל יצא על אחד משלשתן ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נה.) מפרש לה דמקיש חטאת עולה ושלמים:

    ה"ג איידי דזוהמאבהם זוהמא ואינו מגופה מגני לבעל ולא ניחא ליה:

    מתני' האיש מדיר בנו בנזירשיאמר יהא בני נזיר ויתחילו מנין הימים מיד אפי' אין הבן יודע שאביו הדירו בנזיר א"נ דמדיר בנו בנזיר שיצוה לבנו שיאמר הריני נזיר:

    ואין האשה מדרת בנה בנזירכדמפרש בגמרא: כיצד ל"ג:

    גילח או שגלחוהודאין לך מחאה גדולה מזאת ולא מיבעיא גילח או שגלחוהו אלא אפי' מיחה או שמיחו בדברים שאין רצונו שיעשה נזיר מתבטל הנזירות ובגמרא מפרש הטעמים ודוקא כשמיחו מיד כששמעו [אבל] אם לא מיחו ושוב לימים מיחו אין בכך כלום אחרי שהתחיל הנזירות ובתוספתא (פ"ג) קתני בהדי הני או שהביא ב' שערות והא דלא תני במתני' משום דשתי שערות מבטלות הנזירות אף אחר שהתחיל כבר למנות כמה ימים מנזיר אבל הני דהכא דגילח ומיחה היינו בתחילת שמיעת הנזירות ואפי' אם נאמר תגלחת ומחאה מבטלין [לאחר] שמיעה אפי' [הכי] ניחא דלא תנא דבפלוגתא לא קמיירי דבגמ' פליגי בה רבי ור' יוסי בר' יהודה א"נ דלא קתני אלא מידי דביד אדם לבטל הנזירות:

    היתה לו בהמה מופרשתכדלעיל:

    גמ'אשה לא - דקתני אין האשה מדרת בנה בנזיר:

    הלכהלמשה מסיני בנזיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    שלמי צבור והם כבשי עצרת אם שחטן שלא לשמן כגון לשם עולה או לשם שלמי נדבה או לפני זמנן כגון ערב עצרת או לאחר זמנן כגון מחרת עצרת שעל כל פנים שלא לשמן נשחטו הדם יזרק שלא לשמן והבשר יאכל כדין הזבחים שנזבחו שלא לשמן שכשרים ומ"מ התבאר במסכת מנחות פרק התכלת ששתי הלחם הבאים עמהם לא קדשו שאין הלחם קדוש עד שתהא זביחתו לשם שלמים ואם היתה שבת לא יזרוק שהרי אין ראוי לבשל הבשר היום ואין כאן צורך אכילת היום ואם עבר וזרק הורצה שהרי הועילה הזריקה להקטיר אמורין לערב וביום טוב אף במקום שאין שם היתר אכילת היום הותרה הזריקה לכתחלה שלא החמירו כל כך ביום טוב כבשבת:

    המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גלח או שגלחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים והיתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם דמי שלמים יביא שלמים ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם אמר הר"ם פי' זה אשר אמרנו האיש מדיר את בנו בנזיר והוא שיאמר לו הרי אתה נזיר או יאמר הרי בני פלני נזיר וישתוק הבן וקרוביו והתחייב הנזירות וכן הוא ענין מקובל אין לו רמז בתורה והוא אמרם הלכה היא בנזיר וכבר נתנו בו קצת חכמים טעם כדי לחנכן במצות ולא יתקיים זה המאמר והזמן אשר יהיה בו פעלת האב לחייב הבן הנזירות הוא עד שיביא שתי שערות ואפי' עבר עונת נדרים ר"ל י"ג שנה ויום אחד והוא לא הביא שתי שערות ידירו בנזיר לפי שהוא קטן כמו שהתבאר ביבמות ואמר כיצד ירצה בו איך יעשה בקרבנות אשר הפריש לנזירות בנו כאשר יתקיים הנזירות אם כשיהיה הבן עצמו כמו וגלח את ראשו או גלחוהו קרובים או התקוטטו על אביו מה שחייבוהו או מחחוהו הקרובים ואמרו לו למה תחייבהו אלו החיובים איך יעשה באלו הקרובים ויאמר היתה לו בהמה מופרשת פי' זה כלו מבואר ממה שקדם פירושו בזה הפרק וזה כלו ענין מקובל ר"ל היות הנזירות ולא התחייב זה כי כאשר עשה מעשה ידין שהוא לא ירצה בפעל אביו או ביאר במאמר שלו שהוא לא יקבל הנזירות יהיה שוה בזה הוא וקרוביו ואמנם תחייבהו הנזירות בשתיקתו כאשר לא יפול מחוי ואם חייבהו ויהיה בו לא ישער הוא ולא הקרובים על מיחויו במה שאסר זה הוא הנראה אצלי:

    אמר המאירי האיש מדיר את בנו בנזיר ר"ל שאם אמר הרי בני פלוני נזיר או שאמר לבנו הרי אתה נזיר הרי הוא נזיר להיות כל דקדוקי נזירות עליו הן קרבנות טומאה הן קרבנות טהרה הן כל שאר דקדוקי נזירות אם שתק הבן או קבל ואפי' בזמן שאלו נדר הוא בעצמו לא היה נזיר כגון שלא הגיע לעונת נדרים וכל שכן משיגיע לעונת נדרים שאף הוא יכול לידור נזירות בעצמו ולהיות חייב בהבאת הקרבנות שדין הנזירות כשאר נדרים לענין עונת נדרים ומ"מ אין האב מדירו אלא עד שיגדיל שמשהגדיל לגמרי אינו יכול להדירו ואף בקטנותו אינה מן הדין אלא הלכה היא בנזיר ואינו נוהג בשאר נדרים וכן כשהוא יכול להדירו בקטנותו דוקא שלא ימחה הקטן או אחד מקרוביו הא כל שהוא מוחה או שאחד מקרוביו מוחים קודם שינהג בנזירות אינו כלום והוא הדין אם הוא עושה אי זה דבר שהוא מוכיח שאינו חפץ בכך כגון שהוא מגלח או שאחד מקרוביו עושה כן הא משהתחיל למנות או משקבל אין ממאה שבהם כלום ופירשו בתוספתא שאפי' התחיל לנהוג נזירות כל שהביא שתי שערות נתבטלה נזירות מאליו:

    ואין אשה מדרת בנה בנזיר שלא נאמרה הלכה אלא באב וכן האב אינו מדיר את בתו שלא נאמרה הלכה אלא לבן ואמר אח"כ שכל שהאב הדיר את בנו בנזיר והפריש לו קרבנותיו ומיחה הבן או אחד מקרוביו החטאת תמות והעולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לתם הפריש לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם על הדרך שהתבאר:

    זה ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 28b

    Nazir 28b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 221 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולתנא דידן כיון דאיזדריק עלה אחד מן הדמים לאלתר אשתריא בחמרא ולית לה ניוול וכיון דלית לה ניוול אינו יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת:

    אינו יכול להפר משום בזיון קדשים דהואיל ואין הבעלים מתכפרים בו אין הבשר נאכל:

    מתקיף לה ר' זירא אמאי הוי בזיון קדשים לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה בזריקת דם שלא לשמן:

    מי לא תנן הדם יזרק שלא לשמן:

    ואם היתה שבת לא יזרק לפי שאין הבשר נאכל בשבת שאין צליית קדשים דוחה את השבת:

    ואם זרק הורצה ובלבד שאימורין מקטיר לערב:

    אי דשחט עולה ושלמים ברישא ה"נ דאפשר למיהוי להו תקנתא בזריקה אלא הכי קאמינא לך כגון דשחט חטאת ברישא דאי מיפר לה בעל תו לא הוי ליה תקנתא דה"ל כחטאת שנתכפרו בעליה:

    ומנא תימרא דכל מאי דבעי שחיט ברישא כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    משום הפסד קדשים שאם יפר לה קודם זריקה ושוב אינה צריכה לקרבנות הללו ואסור לזרוק דם ופריך אמאי איכא הפסד יפר לה ולזרוק דמו שלא לשמו ויותר הבשר באכילה מן הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכיון דהיפר לה ואינה עוד נזירה שוב אין עומדין לשמן ואפילו יזרוק דמן סתם כשרין דסתמא [שלא] לשמן קיימי וה"ק יזרק דמו דסתמא שלא לשמן קיימי אלא לשם שלמי נדבה כיון דאינה עוד נזירה:

    כבשי עצרת ששחטן שלא לשם עצרת או ששחטן לפני עצרת בערב עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק ביו"ט עצמו וקאי ארישא שלא לשמן (או) לשם שלמי נדבה וע"י כן הותר הבשר באכילה דאי לית ליה נדרים ונדבות קרבין ביו"ט א"כ לא יקטיר אימורים עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב [דכל כמה] דלא מיקטרי אימורין בשר לא מישתרי באכילה ומ"מ כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביו"ט מותר לזרוק הדם ואם היתה שבת לא יזרוק דהוי כמו תיקונו מדרבנן ואסור אלמא [מותר] לזרוק הדם שלא לשמן וא"ת אמאי לא מייתי מתני' (לעיל נזיר דף כד.) עולה תקרב עולה ושלמים יקרבו לשלמים וי"ל דלא דמי דהתם בשעת שחיטה היפר לה ובין בזריקה ובין בשחיטה עומד שלא לשמן אבל הכא דבשעת שחיטה היה עומד לשמן ועתה בשעת זריקה עומד שלא לשמן לא מיתכשר שלא לשמן וצ"ל דלהך כבשי עצרת נמי לא דמי דהתם לא נשחטו לשמן אבל הכא כיון דנשחטו לשמן [שמא] כיון דנשחטו לשמן דלא מכשרי שלא לשמן דבפ' התכלת (מנחות דף מז:) מיבעיא להש"ס הא כבשים ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שנזרוק דמן של כבשים שלא לשמן כו' וא"כ הא דקאמר יזרוק מיירי שנשחטו שלא לשמן וצ"ל דלא דמי דהתם כבשים מעיקרא בשחיטת זבח ועיקר הזבח בלחם מתכשר הילכך כי אבד לחם נמצא הזבח מיפסיל והוי כמו אבד אבל הכא כיון דסתמא כשר כמו לשמן כדאמר בריש זבחים (דף ב:) השתא נמי דשחטן לשמן ומשום תקנה נעשה כאילו נעשה סתמא לענין להתיר לזרוק דמן: [אי דשחט עולה או שלמים הכי נמי לר"ע דליכא הפסד] אלא [הב"ע] דשחט חטאת [ברישא] דאין לו תקנה לזרוק שלא לשמן דחטאת מיפסל שלא לשמן לשום שלמי נדבה דחטאת אינו בא נדבה:

    דתנן אם גילח על אחת מהם יצא כלומר ולכך אמר ת"ק דכי נזרק אחד מן הדמים אפילו חטאת דאיירי ביה ר"ע דאינו מיפר דמותר מיד לשתות יין שהרי מגלח על אחת מהן או חטאת או עולה או שלמים וליכא ניוול ולכך הוצרך לאיתויי ראיה לכך [דלא תימא] דוקא גלח על השלמים הוא דתנן במתניתין נזרק אחד מן הדמים דדוקא מן השלמים יצא דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד וקאמר דבעל יצא על אחד משלשתן ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נה.) מפרש לה דמקיש חטאת עולה ושלמים:

    ה"ג איידי דזוהמא בהם זוהמא ואינו מגופה מגני לבעל ולא ניחא ליה:

    מתני' האיש מדיר בנו בנזיר שיאמר יהא בני נזיר ויתחילו מנין הימים מיד אפי' אין הבן יודע שאביו הדירו בנזיר א"נ דמדיר בנו בנזיר שיצוה לבנו שיאמר הריני נזיר:

    ואין האשה מדרת בנה בנזיר כדמפרש בגמרא: כיצד ל"ג:

    גילח או שגלחוהו דאין לך מחאה גדולה מזאת ולא מיבעיא גילח או שגלחוהו אלא אפי' מיחה או שמיחו בדברים שאין רצונו שיעשה נזיר מתבטל הנזירות ובגמרא מפרש הטעמים ודוקא כשמיחו מיד כששמעו [אבל] אם לא מיחו ושוב לימים מיחו אין בכך כלום אחרי שהתחיל הנזירות ובתוספתא (פ"ג) קתני בהדי הני או שהביא ב' שערות והא דלא תני במתני' משום דשתי שערות מבטלות הנזירות אף אחר שהתחיל כבר למנות כמה ימים מנזיר אבל הני דהכא דגילח ומיחה היינו בתחילת שמיעת הנזירות ואפי' אם נאמר תגלחת ומחאה מבטלין [לאחר] שמיעה אפי' [הכי] ניחא דלא תנא דבפלוגתא לא קמיירי דבגמ' פליגי בה רבי ור' יוסי בר' יהודה א"נ דלא קתני אלא מידי דביד אדם לבטל הנזירות:

    היתה לו בהמה מופרשת כדלעיל:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    שלמי צבור והם כבשי עצרת אם שחטן שלא לשמן כגון לשם עולה או לשם שלמי נדבה או לפני זמנן כגון ערב עצרת או לאחר זמנן כגון מחרת עצרת שעל כל פנים שלא לשמן נשחטו הדם יזרק שלא לשמן והבשר יאכל כדין הזבחים שנזבחו שלא לשמן שכשרים ומ"מ התבאר במסכת מנחות פרק התכלת ששתי הלחם הבאים עמהם לא קדשו שאין הלחם קדוש עד שתהא זביחתו לשם שלמים ואם היתה שבת לא יזרוק שהרי אין ראוי לבשל הבשר היום ואין כאן צורך אכילת היום ואם עבר וזרק הורצה שהרי הועילה הזריקה להקטיר אמורין לערב וביום טוב אף במקום שאין שם היתר אכילת היום הותרה הזריקה לכתחלה שלא החמירו כל כך ביום טוב כבשבת:

    המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גלח או שגלחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים והיתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם דמי שלמים יביא שלמים ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם אמר הר"ם פי' זה אשר אמרנו האיש מדיר את בנו בנזיר והוא שיאמר לו הרי אתה נזיר או יאמר הרי בני פלני נזיר וישתוק הבן וקרוביו והתחייב הנזירות וכן הוא ענין מקובל אין לו רמז בתורה והוא אמרם הלכה היא בנזיר וכבר נתנו בו קצת חכמים טעם כדי לחנכן במצות ולא יתקיים זה המאמר והזמן אשר יהיה בו פעלת האב לחייב הבן הנזירות הוא עד שיביא שתי שערות ואפי' עבר עונת נדרים ר"ל י"ג שנה ויום אחד והוא לא הביא שתי שערות ידירו בנזיר לפי שהוא קטן כמו שהתבאר ביבמות ואמר כיצד ירצה בו איך יעשה בקרבנות אשר הפריש לנזירות בנו כאשר יתקיים הנזירות אם כשיהיה הבן עצמו כמו וגלח את ראשו או גלחוהו קרובים או התקוטטו על אביו מה שחייבוהו או מחחוהו הקרובים ואמרו לו למה תחייבהו אלו החיובים איך יעשה באלו הקרובים ויאמר היתה לו בהמה מופרשת פי' זה כלו מבואר ממה שקדם פירושו בזה הפרק וזה כלו ענין מקובל ר"ל היות הנזירות ולא התחייב זה כי כאשר עשה מעשה ידין שהוא לא ירצה בפעל אביו או ביאר במאמר שלו שהוא לא יקבל הנזירות יהיה שוה בזה הוא וקרוביו ואמנם תחייבהו הנזירות בשתיקתו כאשר לא יפול מחוי ואם חייבהו ויהיה בו לא ישער הוא ולא הקרובים על מיחויו במה שאסר זה הוא הנראה אצלי:

    אמר המאירי האיש מדיר את בנו בנזיר ר"ל שאם אמר הרי בני פלוני נזיר או שאמר לבנו הרי אתה נזיר הרי הוא נזיר להיות כל דקדוקי נזירות עליו הן קרבנות טומאה הן קרבנות טהרה הן כל שאר דקדוקי נזירות אם שתק הבן או קבל ואפי' בזמן שאלו נדר הוא בעצמו לא היה נזיר כגון שלא הגיע לעונת נדרים וכל שכן משיגיע לעונת נדרים שאף הוא יכול לידור נזירות בעצמו ולהיות חייב בהבאת הקרבנות שדין הנזירות כשאר נדרים לענין עונת נדרים ומ"מ אין האב מדירו אלא עד שיגדיל שמשהגדיל לגמרי אינו יכול להדירו ואף בקטנותו אינה מן הדין אלא הלכה היא בנזיר ואינו נוהג בשאר נדרים וכן כשהוא יכול להדירו בקטנותו דוקא שלא ימחה הקטן או אחד מקרוביו הא כל שהוא מוחה או שאחד מקרוביו מוחים קודם שינהג בנזירות אינו כלום והוא הדין אם הוא עושה אי זה דבר שהוא מוכיח שאינו חפץ בכך כגון שהוא מגלח או שאחד מקרוביו עושה כן הא משהתחיל למנות או משקבל אין ממאה שבהם כלום ופירשו בתוספתא שאפי' התחיל לנהוג נזירות כל שהביא שתי שערות נתבטלה נזירות מאליו:

    ואין אשה מדרת בנה בנזיר שלא נאמרה הלכה אלא באב וכן האב אינו מדיר את בתו שלא נאמרה הלכה אלא לבן ואמר אח"כ שכל שהאב הדיר את בנו בנזיר והפריש לו קרבנותיו ומיחה הבן או אחד מקרוביו החטאת תמות והעולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לתם הפריש לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם על הדרך שהתבאר:

    זה ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Nazir 28b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    ותנא דידן כיון דאיזרק עלה דם כו' לא הוה צריך מלתא דתנא קמא דהא על תנא קמא קאמר דלא כר' אליעזר. אלא משום דצריך לפרש מלתא דר' עקיבא ולמיפרך עלה הדר מפרש מלתא דתנא קמא. הר' עזריאל ז"ל:

    מתקיף לה ר' זירא ואמאי איכא הפסד קדשים יזרוק הדם שלא לשמן ויתיר בשר באכילה. דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין. והאי שלא לשמן לאו דוקא אלא משום דכיון שהפר לה אינה עוד נזירה (מי לא תנן כבשי עצרת). והכי קאמר יזרוק דמה ואף על גב דסתמה שלא לשמה קאי אלא לשם שלמי נדבה דאינה עוד נזירה.

    מי לא תנן כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן פירוש שלא לשם כבשי עצרת או ששחטן לשם שלמי עצרת.

    אבל שחטן לפני זמנן או לאחר זמנן כלומר לפני עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק והבשר יאכל. פירוש ביום טוב עצמו יזרוק הדם אף על פי ששחטן שלא לשמן. ועל ידי כך מותר הבשר באכילה היום לאחר הקטרת האימורין. ויש אומרים הדם יזרק שלא לשמו דאי לשמו מיפסלי. ואי אית להאי תנא נדרים ונדבות קרבים אם כן יקטיר האמורין בו ביום ויאכל הבשר בו ביום. ואי סבירא ליה אין קרבין ביום טוב לא יקטיר האמורין עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב דכל כמה דלא מיקטרי אימורין בשר לא מצי אכיל. ומכל מקום כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביום טוב מותר לזרוק הדם דאינו אלא שבות. אבל אם לא היה זורק הדם היום יהיה הדם נפסל בשקיעת החמה ויפסל הקרבן.

    ואם היתה שבת לא יזרוק פירוש ואף על פי שאין בזריקת דם אלא איסור דרבנן מכל מקום החמירו בה חכמים משום דתקוני זביחה שאני שמתקן הבשר לאכילה והאמורין להקטרה. ודמי לשאין מקטירין תרומה ומעשרות כיון שאינן חובת היום.

    ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב פירוש אבל היום לא יקטיר. שיטה:

    ואי אית ליה אין קרבין כו' ככתוב לעיל. ואם נטמאו או אבדו אימורין לא מעכבי באכילת בשר. ואם היתה שבת לא יזרוק לפי שמתקן בשר לאכילה ואימורין להקטרה. אי נמי לא יזרוק שהדם אסור לטלטל כיון שאינן חובת היום משום דהוי שלא לשמן. ואם זרק הורצה להקריב איברים לערב ולאכול הבשר אחריה.

    הכא במאי עסקינן דשחיט חטאת ברישא ועל חטאת מצי מגלח כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא. ואם כן אף קודם זריקה לא מצי מיפר דהא בחטאת אין לו תקנה כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת. ולהכי לא מצי למיפר אף על פי דאיכא עינוי נפש כיון דאיכא הפסד קדשים. אבל קודם שחיטה מפר אף על גב דאי הוי מופרש הוי אזיל למיתה לא מיקרי הפסד קדשים אלא כשנשחט ונפסל אחרי כן. הרב עזריאל ז"ל:

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 28b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    מתני' ואין האשה מדרת עיין ברד"ק ריש שמואל א' בפסוק ותדור נדר:

    Gilyon HaShas on Nazir 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 28, Amud Bet, about 221 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “תנא דידן סבר: כיון דאיזדריק עלה דם,…”

    2. Segment 231 words

      Opens “מתקיף לה רבי זירא: ואמאי? לזרוק דמן…”

      Named: רבי זירא.

    3. Segment 311 words

      Opens “ואם היתה שבת לא יזרק. ואם זרק…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אמרי: אי דשחט עולה או שלמים ה"נ…”

    5. Segment 57 words

      Opens “כדתנן: אם גילח על אחת משלשתן יצא.…”

    6. Segment 627 words

      Opens “בד"א בתגלחת טהרה. אבל בתגלחת טומאה יפר…”

    7. Segment 715 words

      Opens “ות"ק אמר לך: אפשר בפאה נכרית. ור"מ…”

    8. Segment 821 words

      Opens “מתני׳ האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין…”

    9. Segment 918 words

      Opens “היתה לו בהמה מופרשת, החטאת תמות, והעולה…”

      Named: רב עולה.

    10. Segment 1033 words

      Opens “היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. מעות…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “גמ׳ איש אין, אבל אשה לא. מאי…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Nazir 28b · Segment 11 — “…לא. מאי טעמא? ר' יוחנן אמר: הלכה היא בנזיר.…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 28b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026