Talmud Builders

    Nazir 24b

    Back to index

    English translation — Nazir 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rava said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the reason the animal loses its sanctity is that even when he transfers it to her, he does so for a matter that is necessary for her to bring, but for a matter that is not necessary for her to bring, he does not transfer it to her.

    2§ The mishna teaches: If the animal was hers, the sin-offering must be left to die and the burnt-offering is sacrificed. The Gemara asks: She, this married woman, from where does she have her own property? Haven’t you said as a principle that with regard to any item that a woman acquires, her husband automatically acquires it from her? Rav Pappa said: This is referring to a case where she saved it from her dough, i.e., she was able to buy the animal with the money she saved by eating less. And if you wish, say instead that another person transferred the property to her, and he said to her that he is doing so on the condition that your husband has no rights to it. In that case the wife is the exclusive owner of the animal.

    3§ The mishna taught that the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering. Shmuel said to Avuh bar Ihi: You shall not sit on your feet until you say and explain to me this matter taught in a baraita : And these are the four rams of the nazirite’s offering that do not require bread to be brought with them, in contrast to the usual practice: His, hers, the one brought after death, and the one brought after the nazirite has gained atonement by means of a different offering.

    4The Gemara clarifies this statement: Hers, this is that which we just said, the offering of a woman who separated an animal of her own before her husband proceeded to nullify her vow. His, as we learned in a mishna (28b): A man can vow his son to become a nazirite, i.e., he can apply a vow of naziriteship to his minor son, but a woman cannot vow her son to become a nazirite. If the son objects, either of his own initiative or at the behest of others, his father’s vow is canceled. Consequently, if the boy shaved his hair during the period of naziriteship, thereby demonstrating his desire not to be a nazirite, or if relatives shaved him, or even if the minor performed no action at all but simply objected, or if his relatives made him object, his naziriteship is canceled.

    5In that case, if he had unallocated funds, which had been consecrated for the child’s offerings but not designated for any particular offering, all the money will be earmarked for communal gift offerings. If he had allocated funds designated for a particular offering, the money for a sin-offering is taken and cast into the Dead Sea; the money for a burnt-offering is brought as a burnt-offering, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property; and the money for a peace-offering is brought as a peace-offering and it is eaten for one day and does not require bread.

    6With regard to a ram that is after its owner’s death, from where do we derive that this offering requires no bread? As it is taught in a mishna ( Me’ila 18a): With regard to one who separates money for his naziriteship without specifying an offering, he may not derive benefit from them, but one who benefits from it is not liable for misuse of consecrated property. Why is he not liable to bring an offering for misuse of consecrated property? It is because the money is fit to bring peace-offerings with all of it, and no misuse is effected by deriving benefit from a peace-offering until after its blood has been sprinkled.

    7The mishna continues: If the one who set aside the money died and he had unallocated funds, they are all allocated for communal gift offerings. If he left behind allocated funds, with regard to the money for a sin-offering, one must take it and cast it into the Dead Sea; one may not derive benefit from it but one who benefits from it is not liable for misuse of consecrated property. The money for a burnt-offering is brought as a burnt-offering, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property. The money for a peace-offering is brought as a peace-offering, and it is eaten for one day and does not require bread. This is the case of a ram after its owner’s death that does not require bread.

    8As for the ram that is after atonement, whose owner has used a different offering to achieve atonement, the halakha that this offering does not require bread is not taught explicitly. Rather, it is based on logical reasoning: What is the reason that no bread is brought in the case of a ram that is sacrificed after the death of its owner? It is that this offering is not fit for atonement, as no atonement is granted to the dead through offerings. With regard to a ram that is sacrificed after atonement too, it is no longer fit for atonement, as the owner has already gained atonement by means of a different animal.

    9The Gemara asks: And is there nothing else? Are there no other instances of a peace-offering of a nazirite that does not require bread, apart from the aforementioned cases? But isn’t there the following halakha : And with regard to all the other peace-offerings of a nazirite that were slaughtered not in accordance with their mitzva, e.g., if the ram was not of the proper age, they are fit offerings and may be eaten, but they do not count toward the owner’s obligation, i.e., he must bring another offering. The baraita continues: And these offerings are eaten for one day, like regular peace-offerings of a nazirite, and they require neither bread nor the foreleg, unlike the peace-offering of a nazirite. This is another example of a nazirite’s peace-offering that does not require bread.

    10The Gemara answers: In the above list the tanna includes only offerings that were sacrificed in accordance with their mitzva; he does not include animals that were sacrificed not in accordance with their mitzva.

    11§ It was stated above, with regard to one who separated money for his naziriteship and then died, that if he had unallocated funds, they are all allocated for communal gift offerings.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    היא מנא לההא בהמה הא קיימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה:

    שקמצתה מעיסתהכגון דהשרה לה מזונות על ידי שליש ותנן בפרק אע"פ (כתובות סד:) דלא יפחות לה בשבוע משני קבין חיטין והלכה זו וקיפחה ממזונותיה על יד עד שלקחה בהן בהמה זו:

    איבעית אימא דאקני לה אחרדאי קימצתה מעיסתה אמרינן נמי מה שקמצתה אשה קנה בעלה:

    א"ל שמואל לאבוה בר איהי כו' שלה [הא דאמרן] במשנתנו דאין טעונים לחם:

    גלחבתוך ימי נזירותו:

    או שגילחוהו הקרוביםבתוך ימי נזירותו או שמיחה אע"פ שלא נתגלח בטלה נזירות:

    ואם היו לו מעות סתומין יפלו לנדבהויביאו מהן עולות לקיץ המזבח דאין חוששין לדמי חטאת שבהן כדלקמן שהלכה היא בנזיר כך:

    המפריש מעות לנזירותווהיו סתומין:

    לא נהנין ולא מועלין בהן מפני שהן ראוין להביא בכולן שלמיםדבכל מעה ומעה שלהן יכול להביא בהן שלמים ובשלמים אמרינן (מעילה דף ו:) דליכא מעילה לפני זריקת דמים:

    מעות מפורשין דמי עולה יביאו עולהוה"ה דהוה ליה למיתני דדמי חטאת ילכו לים המלח:

    שלאחר כפרהשאם הפריש בהמתו ואבדה או מעות ואבדן והפריש אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו חטאת או דמי חטאת יוליך לים המלח והעולה תקרב עולה והשלמים לשלמים ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם דסברא הוא כו':

    ותו ליכאאלא הני ארבעה אילים שלא יהו טעונין לחם:

    והא איכאדתני לוי במתני' דאמר במס' מנחות (מח:) ובתוספתא דנזיר (פ"ד):

    ושאר כל שלמי נזירלעיל איירי בשלמים:

    ששחטן שלא כמצותןדמצותן להביא בן שתי שנים לשם שלמי נזיר:

    נזיר 24 עמוד ב

    1רבא אמר: אפי' תימא רבנן, כי מקני לה נמי במלתא דצריכא לה, במילתא דלא צריכא לה לא מקני לה.

    2אם שלה היתה בהמתה, חטאת תמות, ועולה תקרב. היא מנא לה? האמרת: מה שקנתה אשה קנה בעלה! אמר רב פפא: שקמצתה מעיסתה. איבעית אימא: דאקני לה אחר, ואמר לה: ע"מ שאין לבעליך רשות בהן.

    3העולה תקרב עולה, והשלמים תקרב כו'. א"ל שמואל לאבוה בר איהי: לא תיתיב על כרעיך עד דאמרת לי הדא מילתא: ואלו הן ארבעה אילים שאינן טעונין לחם: שלו, ושלה, ושלאחר המיתה, ושלאחר כפרה.

    4שלה הא דאמרן. שלו דתנן: האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. גילח, או שגילחוהו קרובים, מיחה, או שמיחוהו קרובים.

    5היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. מעות מפורשין, דמי חטאת ילכו לים המלח, דמי עולה יביאו עולה, ומועלין בהן. דמי שלמים יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

    6שלאחר מיתה מנלן, דתניא: המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין בהן, מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים.

    7מת, והיו לו מעות סתומים יפלו לנדבה. מעות מפורשין, דמי חטאת יוליך לים המלח, לא נהנין ולא מועלין. דמי עולה יביאו עולה, ומועלין בהן. דמי שלמים יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

    8שלאחר כפרה סברא הוא, שלאחר המיתה מאי טעם דלא חזיא לכפרה, שלאחר כפרה נמי הא לא חזיא לכפרה.

    9ותו ליכא? והאיכא: ושאר כל שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים, ולא עולין לבעלים לשום חובה, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע!

    10כמצותן קא חשיב, שלא כמצותן לא קא חשיב.

    11היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה,׃

    Tosafot

    [האמרת]ל"ג תנן דהוי משמע כאילו בא להקשות והוא לא בא אלא לפרש והא אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה לאו דווקא אלא כלומר הכי קיימא לן בעלמא:

    שקימצה מעיסתהוא"ת והא אמר בפרק אע"פ (כתובות נט.) דמותר מזונות לבעל וי"ל דהכא מיירי שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ונתרצת בכך והותירה ממעשה ידיה והא ודאי דידה הוא ועוד תירץ הר"ם דהא דאמרינן מותר מזונות לבעל כגון שקצבו לה כך וכך דינרין לשבת והוזלו המזונות שדי לה באותה קצבה כדי שבעה והותר אותו מותר לבעל אבל הכא מיירי שקימצה מעיסתה שלא הוזלו המזונות אלא קימצה ופיחתה מפיה שלא אכלה כדי שובע דההוא מותר הוי ודאי דידה:

    ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהןר"ת פסק כרב דאמר פרק בתרא דנדרים (דף פח.) המודר הנאה מחתנו ורוצה ליתן מעות לבתו אומר הרי מעות נתונים ליך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך ואמר רב עלה ל"ש אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך אבל אמר לה מה שתרצי תעשי קנה יתהון בעל ואע"ג דשמואל פליג עליה התם והלכתא כוותיה בדיני מ"מ כי איתשיל לענין איסורין איתשיל ובשמעתין קיצר הש"ס וי"ל שאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך:

    אמר שמואל לאבוה בר איהי לא תיתיבאלא עמוד על כרעיך על רגליך כמו מתותי כרעיה דר' חנינא בפרק קמא דחולין (דף ז:) עד דאמרת לי הדא מלתא:

    אלו הן אילים שלו ושלה ושל אחר מיתה ושל אחר כפרהאע"ג דכולן משניות הם שמא שלאחר כפרה דלא תנינא בהדיא קמיבעיא ליה אי נמי כל זה מדברי שמואל שלה הא דאמרן עד [דפריך] ליה ותו ליכא והא איכא ושאר שלמי נזיר כל זה פריך שמואל לאבוה בר איהי והשיב שלא כמצותן לא קחשיב:

    שלה הא דאמרןבמתני' (היינו בממונה):

    שלו דתנן האיש מדיר בנו בנזירמתני' היא בפירקין (לקמן נזיר כח:) ובשילהי פירקין מפרש ליה למר דהלכה היא דאיש מדיר בנו [והלכה] נתקבל דיכול למחות בין הוא בין קרוביו לפיכך גלח הוא ועשה מעשה בגופו לבטל נזירות אביו או שמיחה בדיבורו:

    שלאחר מיתהדתנן גרסינן דמשנה היא פ"ג דמעילה (דף יא.) המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן או שמא אפילו מדאורייתא אסור אע"ג דקיימא לשלמים מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא איכא:

    מפני שראוין כולם לבא שלמיםדכיון שלא פירש כלום אם [יתרמי לו בהמה] שמינה יביא בכולן שלמים אם ירצה והשאר יביא מביתו ולכך אין מועלין בהן:

    היו לו מעות סתומים יפלו לנדבהנדבת צבור עולה הויא:

    ואין טעונין לחםבמנחות (דף ד: ד"ה ואין) פרשינן דבעי על כפי נזיר לתנופה וליכא:

    שלאחר מיתה מאי טעמאלא בעי שלמים לחם דלא חזיא לכפרה ואין כאן כפי נזיר שלאחר כפרה נמי כגון שנדר והפריש קרבנותיו ואבדו והביא אחרים ונתכפר בהן ואח"כ נמצאו הראשונים אותן שלמים נמי קריבין בלא לחם:

    ותו ליכא והאיכא ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותןפירש רש"י במנחות (דף מח:) ששחטן שלא לשמן עוד פירש שם לישנא אחרינא שלא כמצותן דאיל כתיב ביה בן שתי שנים והביאם בני שנה [כשרים] לשלמי נדבה:

    ונאכלין ליום אחדכחומר שלמי נזיר דשאר שלמים נאכלין לשני ימים דדינן כתודה דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר (מנחות דף יט.):

    ואין טעונין לא לחם ולא זרועהואיל ואין הנזיר ניתר בהן לכך אין טעונין זרוע להתבשל עם האיל ולעשות תנופה וה"ה דבמתניתין הוה ליה למיתני ולא זרוע:

    היו לו מעות סתומיםהכי גרסינן בספרים והיו לו ומשמע דקאי אמפריש מעות לנזירותו דמסכת מעילה ולא אמתני' [דהכא] דהיו לה מעות סתומים ונראה דלכך לא קשיא ליה אמתני' [דהכא] משום דאיכא לאוקומי דאמר לנזירות ולכך יפלו לנדבה דאי בעי מייתי בכולן עולה אבל אמתני' דהתם קשיא ליה דע"כ מיירי היכא דאמר לקרבנות נזירותי דאם לא כן אמאי תנא מעות סתומות והא בסתומין איירי בהך דינא (דלעיל) אבל במתני' דעד השתא איירי בבהמות ועתה התחיל לשנות דין דמעות סתומין ולהכי פריך אהא דהתם סתומים יפלו:

    הגה"ה יפלו לנדבה והלא דמי חטאת מעורבין בהןואיך יפלו לנדבה והוא הדין דהוה מצי לאותובי והלא דמי שלמים מעורבין שאינן כליל ואיך יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח דהוי כולה כליל אלא דעדיפא פריך מחטאת שאינו כלל בר הקרבה לאחר המיתה אלא לים המלח אזיל וא"ת [וליתני] מפני שראוין להביא בכולן [עולה] כדאמר לעיל מפני שראוין להביא בכולן שלמים וי"ל דהכא משום כשהוא חי שייך למימר מימליך אבל כשמת לא שייך למימר מימליך והרי הם כתחילת הפרשה והרי הם כמפורשים גם לחטאת ועי"ל דהא דאמר שיכול לשנות להביאן כולן לשלמים היינו דווקא היכא דאמר אלו מעות לנזירותי דמשמע אם ארצה אביא בשליש עולה ובשליש חטאת ובשליש שלמים או אם ארצה אעשה מכולן חטאת או מכולן שלמים דלנזירות משמע שפיר למקצת נזירותו אבל היכא דמת והיו לו מעות סתומין דיפלו לנדבה דאיירי בהפריש מעות ואמר מעות הללו לקרבנות נזירותי לא יוכל להביא בכולן קרבן אחד דהא קרבנות קאמר הילכך יש במעות הללו דמי חטאת לכך פריך איך יהא בכולן נדבה והלא דמי חטאת מעורבין בהן ובזה מתיישב לשון מתני' דמעילה (דף יא.) המפריש [מעות] לנזירות אין מועלין בהן מפני שראויין לבא בכולן שלמים [ומיירי מתני'] ובתר הכי תני מת והיו לו מעות סתומין והא בסתומין איירינן והכי איבעי ליה למימר מת יפלו לנדבה אלא הכא [קא מיירי] דאמר דוקא לנזירותי דאז יכול להביא בכולן אחד מקרבנותיו דמשמע אכל קרבנותיו קאמר ולכך קתני בסיפא מת והיו לו מעות סתומין ואפילו נמי אמר אלו לקרבנות נזירותי כולן יפלו לנדבה וכן מוכח מההוא (דלרבא) [דלקמן] (דף כו:) אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי ומת דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביא בחציו עולה ובחציו שלמים ומשמע משום דאמר השאר לשאר נזירות דחשבינן ליה כאומר לקרבנות נזירותי אבל אמר והשאר לנזירותי ולא לשאר מכולן יעשה מהם עולה או שלמים מכולן כך פר"י [ הגה"ה]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו במקומו שהבעל שרצה שתאכל אשתו לעצמה ויפסוק לה מזונותיה כראוי על הדרך שביארנו במקומו שהוא רשאי ובלבד שיאכל עמה מלילי שבת ללילי שבת כל שהותירה המותר לבעלה ומ"מ יראה מסוגיא זו שלא נאמר כן אלא שהיא אכלה בכדי הראוי לכדי שביעה אבל אם היא פוחתת באכילתה כדי לקמץ לעצמה רשאה היא בכך והוא שלה וזהו שאמרו כאן שקימצה מעיסתה וכן כתבוה בתוספות:

    האיש מדיר את בנו בנזיר ר"ל שיאמר בעודו קטן הרי אתה נזיר או הרי פלוני בני נזיר וכל שלא מיחה בכך הוא או קרוביו הרי הוא נזיר ובמחאתם מ"מ אינו נזיר ודינין אלו עם דין הקרבנות המופרשים לנזירותו אם נתבטל נזירותו מצד המחאה יתבאר למטה במשנה הששית:

    המפריש מעות לנזירותו ועדיין הם סתומים לא נהנין ולא מועלין שמאחר שלא פירש כלם ראויים להביא בהם שלמים ר"ל שיכול לימלך ולהביא מכלם בהמה יפה לשלמים ואין מעילה בשלמים ופירשו בתוספות שאמר לנזירותו שמשמעו לאחד מקרבנות נזירותו ומתוך כך ראוי להביא מכלן שלמים אבל אם אמר לקרבנות נזירותו הרי שלשתן מעורבין ואין ראוי להביאן שלמים אלא יפלו לנדבה וכדקאמר לאלתר דמת והיו לו מעות סתומים מת זה המפריש והיו לו מעות סתומים לקרבנות נזירותו יפלו לנדבה ואם מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין ודמי עולה יביאו עולה ומועלין בה ודמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם נתכפר באחרות כגון שאבדו והפריש אחרות תחתיהם והקריבם ואחר כך נמצאו הראשונות חטאת תמות ועולה ושלמים יקרבו נדבה והשלמים נאכלים ליום אחד ואין טעונין לחם וכן כל שלמי נזיר שקירבן שלא כמצותן כגון ששחטן לשם תודה או לשם קרבן או שהביאו איל בפחות משתי שנים ואין ראוי להביאו אלא בן שתי שנים שהם כשרים ואין עולין לבעלים לשם חובה אלא בשלמי נדבה מטילין עליהן חומר שלמי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד ואין טעונין לחם ואין להם זרוע על הדרך שביארנו במשנתנו ושלמי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד למדוה במקומן משלמי תודה וכמו שדרשו תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 24b

    Nazir 24b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 248 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    היא מנא לה הא בהמה הא קיימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה:

    שקמצתה מעיסתה כגון דהשרה לה מזונות על ידי שליש ותנן בפרק אע"פ (כתובות סד:) דלא יפחות לה בשבוע משני קבין חיטין והלכה זו וקיפחה ממזונותיה על יד עד שלקחה בהן בהמה זו:

    איבעית אימא דאקני לה אחר דאי קימצתה מעיסתה אמרינן נמי מה שקמצתה אשה קנה בעלה:

    א"ל שמואל לאבוה בר איהי כו' שלה [הא דאמרן] במשנתנו דאין טעונים לחם:

    גלח בתוך ימי נזירותו:

    או שגילחוהו הקרובים בתוך ימי נזירותו או שמיחה אע"פ שלא נתגלח בטלה נזירות:

    ואם היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה ויביאו מהן עולות לקיץ המזבח דאין חוששין לדמי חטאת שבהן כדלקמן שהלכה היא בנזיר כך:

    המפריש מעות לנזירותו והיו סתומין:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 24b · Sefaria

    Tosafot

    [האמרת] ל"ג תנן דהוי משמע כאילו בא להקשות והוא לא בא אלא לפרש והא אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה לאו דווקא אלא כלומר הכי קיימא לן בעלמא:

    שקימצה מעיסתה וא"ת והא אמר בפרק אע"פ (כתובות נט.) דמותר מזונות לבעל וי"ל דהכא מיירי שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ונתרצת בכך והותירה ממעשה ידיה והא ודאי דידה הוא ועוד תירץ הר"ם דהא דאמרינן מותר מזונות לבעל כגון שקצבו לה כך וכך דינרין לשבת והוזלו המזונות שדי לה באותה קצבה כדי שבעה והותר אותו מותר לבעל אבל הכא מיירי שקימצה מעיסתה שלא הוזלו המזונות אלא קימצה ופיחתה מפיה שלא אכלה כדי שובע דההוא מותר הוי ודאי דידה:

    ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ר"ת פסק כרב דאמר פרק בתרא דנדרים (דף פח.) המודר הנאה מחתנו ורוצה ליתן מעות לבתו אומר הרי מעות נתונים ליך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך ואמר רב עלה ל"ש אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך אבל אמר לה מה שתרצי תעשי קנה יתהון בעל ואע"ג דשמואל פליג עליה התם והלכתא כוותיה בדיני מ"מ כי איתשיל לענין איסורין איתשיל ובשמעתין קיצר הש"ס וי"ל שאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך:

    אמר שמואל לאבוה בר איהי לא תיתיב אלא עמוד על כרעיך על רגליך כמו מתותי כרעיה דר' חנינא בפרק קמא דחולין (דף ז:) עד דאמרת לי הדא מלתא:

    אלו הן אילים שלו ושלה ושל אחר מיתה ושל אחר כפרה אע"ג דכולן משניות הם שמא שלאחר כפרה דלא תנינא בהדיא קמיבעיא ליה אי נמי כל זה מדברי שמואל שלה הא דאמרן עד [דפריך] ליה ותו ליכא והא איכא ושאר שלמי נזיר כל זה פריך שמואל לאבוה בר איהי והשיב שלא כמצותן לא קחשיב:

    שלה הא דאמרן במתני' (היינו בממונה):

    שלו דתנן האיש מדיר בנו בנזיר מתני' היא בפירקין (לקמן נזיר כח:) ובשילהי פירקין מפרש ליה למר דהלכה היא דאיש מדיר בנו [והלכה] נתקבל דיכול למחות בין הוא בין קרוביו לפיכך גלח הוא ועשה מעשה בגופו לבטל נזירות אביו או שמיחה בדיבורו:

    שלאחר מיתה דתנן גרסינן דמשנה היא פ"ג דמעילה (דף יא.) המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן או שמא אפילו מדאורייתא אסור אע"ג דקיימא לשלמים מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא איכא:

    9 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 24b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במקומו שהבעל שרצה שתאכל אשתו לעצמה ויפסוק לה מזונותיה כראוי על הדרך שביארנו במקומו שהוא רשאי ובלבד שיאכל עמה מלילי שבת ללילי שבת כל שהותירה המותר לבעלה ומ"מ יראה מסוגיא זו שלא נאמר כן אלא שהיא אכלה בכדי הראוי לכדי שביעה אבל אם היא פוחתת באכילתה כדי לקמץ לעצמה רשאה היא בכך והוא שלה וזהו שאמרו כאן שקימצה מעיסתה וכן כתבוה בתוספות:

    האיש מדיר את בנו בנזיר ר"ל שיאמר בעודו קטן הרי אתה נזיר או הרי פלוני בני נזיר וכל שלא מיחה בכך הוא או קרוביו הרי הוא נזיר ובמחאתם מ"מ אינו נזיר ודינין אלו עם דין הקרבנות המופרשים לנזירותו אם נתבטל נזירותו מצד המחאה יתבאר למטה במשנה הששית:

    המפריש מעות לנזירותו ועדיין הם סתומים לא נהנין ולא מועלין שמאחר שלא פירש כלם ראויים להביא בהם שלמים ר"ל שיכול לימלך ולהביא מכלם בהמה יפה לשלמים ואין מעילה בשלמים ופירשו בתוספות שאמר לנזירותו שמשמעו לאחד מקרבנות נזירותו ומתוך כך ראוי להביא מכלן שלמים אבל אם אמר לקרבנות נזירותו הרי שלשתן מעורבין ואין ראוי להביאן שלמים אלא יפלו לנדבה וכדקאמר לאלתר דמת והיו לו מעות סתומים מת זה המפריש והיו לו מעות סתומים לקרבנות נזירותו יפלו לנדבה ואם מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין ודמי עולה יביאו עולה ומועלין בה ודמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם נתכפר באחרות כגון שאבדו והפריש אחרות תחתיהם והקריבם ואחר כך נמצאו הראשונות חטאת תמות ועולה ושלמים יקרבו נדבה והשלמים נאכלים ליום אחד ואין טעונין לחם וכן כל שלמי נזיר שקירבן שלא כמצותן כגון ששחטן לשם תודה או לשם קרבן או שהביאו איל בפחות משתי שנים ואין ראוי להביאו אלא בן שתי שנים שהם כשרים ואין עולין לבעלים לשם חובה אלא בשלמי נדבה מטילין עליהן חומר שלמי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד ואין טעונין לחם ואין להם זרוע על הדרך שביארנו במשנתנו ושלמי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד למדוה במקומן משלמי תודה וכמו שדרשו תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר:

    Meiri on Nazir 24b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    הכי גרסינן תנן אם שלה היתה הבהמה פריך בין לרב חסדא בין לרבא הא מנא ליה הא פשיטא דמה שקנתה אשה קנה בעלה. אמר רב פפא שקמצה מעיסתה. ואין הבעל משביעה על פלכה ועל עיסתה. אי נמי יש לומר במשליש אשתו על ידי שליש דתנן לא יפחות לה משני קבין. וצימצמה עצמה ונשאר לה. ואיבעית אימא דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן. והוא הדין דמצי לשנויי דאקני לה בעל בין צריכה בין לא צריכה:

    אמר שמואל לאבוה בר איהי לא תיתיב אכרעיך כלומר לא תיתיב אלא אכרעיך עמוד על רגלך עד דאמרת לי האי מהו שלו ושלה של אחר מיתה ושלאחר כפרה. ואף על גב דמשניות נינהו לא ידע פירושן. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל. האיש מדיר את בנו בנזיר. לחנכו במצות או הלכה למשה מסיני כדמפרש לקמן:

    מפני שראויין כולן לבא שלמים שאם ירצה יקנה בהן בהמה שמנה וגדולה ושלמים וממעות אחרים יקנה חטאת ועולה. ואין מעילה אלא בדבר שהוא מבורר שהוא קדוש לדבר הראוי למעול בו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ודאיכא שאר שלמי נזיר לעיל מיניה איירי בקרבנות צבור בתוספתא דנזיר. וקאמר ושאר שלמי נזיר דחובה ששחטן שלא כמצותן כגון שלא לשמן דכשרין אלא שלא עלו. או ששחטו בן שנה ואיל דינו בן שתי (נשים) שנים. או ששחטו קודם ספרו ימי נזירותו. הר' עזריאל ז"ל:

    ואינן טעונין לא לחם פירש רש"י הואיל ואין באין בתורת נזירות דבעינן על כפי הנזיר. ור"י פירש דאין טעונין לחם לתנופה אבל לחם צריך להביא. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    כמצותן קא חשיב לעיל גבי אילים דאף על גב דנשחטו כמצותן אין טעונין לחם. שלא כמצותן לא חשיב. הר' עזריאל ז"ל:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 24b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין בהם:

    Gilyon HaShas on Nazir 24b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 24, Amud Bet, about 248 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “רבא אמר: אפי' תימא רבנן, כי מקני…”

      Named: רבא.

    2. Segment 234 words

      Opens “אם שלה היתה בהמתה, חטאת תמות, ועולה…”

      Named: רב פפא.

    3. Segment 333 words

      Opens “העולה תקרב עולה, והשלמים תקרב כו'. א"ל…”

      Named: רב עולה, רב כו, שמואל.

    4. Segment 424 words

      Opens “שלה הא דאמרן. שלו דתנן: האיש מדיר…”

    5. Segment 529 words

      Opens “היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. מעות…”

    6. Segment 618 words

      Opens “שלאחר מיתה מנלן, דתניא: המפריש מעות לנזירותו…”

    7. Segment 734 words

      Opens “מת, והיו לו מעות סתומים יפלו לנדבה.…”

    8. Segment 818 words

      Opens “שלאחר כפרה סברא הוא, שלאחר המיתה מאי…”

    9. Segment 925 words

      Opens “ותו ליכא? והאיכא: ושאר כל שלמי נזיר…”

    10. Segment 108 words

      Opens “כמצותן קא חשיב, שלא כמצותן לא קא…”

    11. Segment 116 words

      Opens “היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nazir 24b · Segment 3 — “…תקרב כו'. א"ל שמואל לאבוה בר איהי: לא תיתיב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 24b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026