Talmud Builders

    Nazir 53b

    Chapter 7 - Kohen Gadol

    גם: נזיר דף נ״ג ע״ב, פרק ז׳ כהן גדול

    English translation - Nazir 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara analyzes this ruling of the mishna: A half- kav of bones, yes, a nazirite must shave if he contracts impurity from them; a quarter- kav of bones, no, he does not. What are the circumstances? If we say that they contain bones that are a barley-grain - bulk, let the tanna of the mishna derive the halakha that it imparts ritual impurity due to the fact that it is a bone that is a barley-grain - bulk. Rather, the mishna is referring to a situation where it has been made like flour. In that case, a half- kav of bones render people and items impure in a tent, although they do not include a bone the volume of a barley-grain-bulk.

    2§ The mishna taught that a nazirite shaves for a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh. The Gemara asks: If there is not a fitting quantity of flesh upon them, what is the halakha ? Rabbi Yoḥanan said: The nazirite does not shave for them. Reish Lakish said: The nazirite does shave for them.

    3The Gemara explains their respective opinions. Rabbi Yoḥanan said: The nazirite does not shave for them, as the tanna teaches in the first clause of the mishna in the list of sources of ritual impurity for which a nazirite must shave: For a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person that contains a fitting quantity of flesh. One can infer from this: Those upon which there is an olive-bulk of flesh, yes, he must shave for them, but if there is not that amount of flesh upon them, no, a nazirite need not shave due to them.

    4And Rabbi Shimon ben Lakish says that he shaves, employing the following reasoning: From the fact that the mishna does not teach the following in the latter clause, i.e., the subsequent mishna (54a), in the list of sources of impurity for which a nazirite need not shave: A limb that does not contain a fitting quantity of flesh, one can infer that a nazirite is obligated to shave for a limb of that type.

    5And Rabbi Yoḥanan could have said to you, in response to Rabbi Shimon ben Lakish’s argument: The fact that the mishna omits this case from the list is not proof, as the tanna does not teach in the latter clause anything that can be understood by inference from the earlier mishna.

    6The Gemara raises a difficulty against this claim of Rabbi Yoḥanan: But the first clause of the mishna lists the case of a half- kav of bones, which indicates: A half- kav of bones, yes, a nazirite must shave for that; a quarter- kav of bones, no, he is not obligated to shave for that. And yet the tanna teaches in the latter clause that a nazirite does not shave for a quarter- kav of bones. This shows that the next mishna does not rely on the rulings of this mishna. Rather, it lists all the items for which a nazirite need not shave.

    7The Gemara rejects this argument: There, had the tanna not taught a quarter- kav of bones, I would say that he need not shave even for touching it or carrying it. For this reason it was necessary for the mishna to teach the case of a quarter- kav of bones, to indicate that it is only for their ritual impurity contracted in a tent that a nazirite does not shave.

    8The Gemara raises a further difficulty: But the mishna lists a half- log of blood among those sources of impurity for which a nazirite must shave, from which you can learn that for a half- log of blood, yes, he shaves; for a quarter- log of blood, no, he does not shave. And yet the latter clause of the mishna teaches that he need not shave for a quarter- log of blood. The Gemara answers: It is also necessary to state this halakha unambiguously there, to exclude the opinion of Rabbi Akiva, as Rabbi Akiva said: A quarter- log of blood that comes from two corpses renders people and items impure in a tent, whereas the mishna simply states: A quarter- log , which indicates that all of the blood comes from a single corpse.

    9The Gemara analyzes the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: What are the circumstances of this limb severed from a corpse that is not covered by sufficient flesh? If it contains a bone that is a barley-grain - bulk, what is Rabbi Yoḥanan’s reason for maintaining that a nazirite does not have to shave for this ritual impurity? A bone of this size imparts impurity even if there is no flesh upon it. And if it does not contain a bone that is a barley-grain - bulk, what is Reish Lakish’s reason for saying that a nazirite must shave due to this bone? The Gemara explains that Reish Lakish could have said to you: Actually we are dealing with a limb that does not contain a bone that is a barley-grain - bulk, and even so the Merciful One includes it as a source of ritual impurity.

    10This is as it is taught in a baraita : “And whoever in the open field touches one who is slain by the sword, or one who dies on his own, or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days” (Numbers 19:16). This verse is expounded by the Sages as follows: “In the open field”; this is referring to the halakha of one who overlies a corpse, even without touching it. “One who is slain”; this is referring to a limb slain, i.e., severed, from a living person, that contains enough flesh for the limb to heal.

    11The Sages further derive from the phrase “one who is slain by the sword” that the legal status of a metal sword in terms of its degree of ritual impurity is like that of one who is slain, i.e., a metal implement, e.g., a sword, that was rendered impure through contact with a corpse is impure to the same degree of severity as a corpse itself. “Or one who dies on his own”; this is a limb that was slain, i.e., severed, from a corpse and is covered with enough flesh that it would heal if he were alive. “Or a bone of a man”; this is a quarter- kav of bones. “Or a grave”; this is a sealed grave, which imparts impurity when there is less than a handbreadth between the corpse and its cover.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חצי קב עצמות - מיטמא עליו על מגעו ועל משאו ועל אהילו ועל רובע עצמות לא מיטמא ואפי' על מגעו ועל משאו:

    ותיפוק לי' משום עצם כשעורה - ומאי איריא רובע:

    אלא דאקמח אקמוחי - ששחקן דק הרבה כמו קמח שנטחן שאין בו עצם כשעורה וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהילו פחות מחצי קב אפי' על מגעו אינו מיטמא לפי שאין בו עצם כשעורה:

    ושיש עליו בשר כראוי - ש"מ דכי אין עליו בשר כראוי שאינו מגלח:

    ריש לקיש אמר נזיר מגלח עליו - ממאי מדקא חשיב בסיפא על אלו שאין הנזיר מגלח אע"פ שמיטמא בהן ולא קתני בהדייהו אין עליו בשר כראוי אין הנזיר מגלח ש"מ דאע"ג דאין עליו בשר כראוי שהנזיר מגלח על אהילו:

    ור' יוחנן אמר לך - כל היכא דתני מידי ומשמע ליה (חד) מכללא כגון הכא דתני ברישא אם יש עליו בשר כראוי מגלח:

    אי לא - הדר תני לה בסיפא הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא יהא נזיר מגלח להכי תנייה דעל אהילו הוא דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי ויש בו עצם כשעורה ואידך נמי דקתני כגון הסככות והפרעות אע"ג דאיכא למשמע לה מכללא מדלא קתני ברישא לכי הדר תני להו משום דקא מיטמא בהן וצריך הזאה שלישי ושביעי:

    לאפוקי מדר"ע דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל - קמ"ל סיפא דממת אחד בעינא לה:

    האי אבר מן המת - שאין עליו בשר כראוי:

    היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה - אמאי אינו מגלח על מגעו ומאי טעמא דר' יוחנן:

    ואי דלית ביה עצם כשעורה - ואין עליו בשר כראוי מאי טעמא דריש לקיש דאמר מגלח:

    ואפילו הכי רבייה - למגע:

    דתניא כו' על פני השדה זה המאהיל על פני המת - המוטל בשדה מדלא כתיב יגע במת בשדה:

    בחלל זה אבר הנחלל מן החי - הנקצץ מן החי ויש בו לעלות ארוכה:

    זה קבר סתום - שאין בו חלל טפח בין המת והגולל שמטמא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 53 עמוד ב

    1חצי קב עצמות אין, רובע עצמות לא. היכי דמי? אילימא דאית בהון עצמות כשעורה תיפוק ליה משום עצם כשעורה! אלא דאקמח אקמוחי.

    2על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי. אין עליהן בשר כראוי, מאי? רבי יוחנן אמר: אין הנזיר מגלח עליהן. ריש לקיש אמר: הנזיר מגלח עליהן.

    3רבי יוחנן אמר: אין הנזיר מגלח עליהן, דהא קתני ברישא: על אבר מן המת ועל אבר מן החי וכו' שיש עליהן כזית בשר אין, אבל אין עליהם לא.

    4ור' שמעון בן לקיש אומר: מגלח. מדלא קתני בסיפא.

    5ורבי יוחנן אמר לך: כל היכא דמשמע מכללא, לא קתני בסיפא.

    6והא חצי קב עצמות, דמשמע חצי קב עצמות אין, רובע עצמות לא, וקתני בסיפא רובע עצמות.

    7התם אי לאו רובע עצמות, הוה אמינא: אפי' על מגעו ועל משאו לא, להכי איצטריך למיתני רובע עצמות, דעל אהילן הוא דאין הנזיר מגלח.

    8והא חצי לוג דם, דשמעת מינה חצי לוג דם אין, רביעית דם לא, וקתני בסיפא רביעית דם! התם, לאפוקי מדרבי עקיבא, דאמר רבי עקיבא: רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל.

    9האי אבר מן המת, היכי דמי? אי דאית ביה עצם כשעורה, מ"ט דרבי יוחנן? ואי דלית ביה עצם כשעורה, מ"ט דריש לקיש? אמר לך ריש לקיש: לעולם דלית ביה עצם כשעורה, ואפ"ה רחמנא רבייה.

    10דתניא: (במדבר יט, טז) ״וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת״, ״על פני השדה״ זה המאהיל על פני המת, ״בחלל״ זה אבר מן החי ויש לו להעלות ארוכה.

    11״חרב״ ה"ז כחלל, ״או במת״ זה אבר הנחלל מן המת, ״או בעצם אדם״ זה רובע עצמות, ״או בקבר״ זה קבר סתום.

    Tosafot

    חצי קב עצמות כו' היכי דמי אי דאית בהו עצם כשעורה תיפוק ליה משום עצם כשעורה - צ"ע מאי קא פריך הא לענין אהל איירינן ועצם כשעורה לא מטמא באהל ואומר ר"י דסמיך אמאי דבעינן למימר בסמוך דבתר דתנן ברישא חצי קב דמשמע אבל פחות לא אמאי איצטריך למיתני בסיפא רובע עצמות דאין הנזיר מגלח עליו ומשני בסמוך דאייתי למידק דפחות מחצי קב לא מגלח על אהילו אבל על מגעו ועל משאו מגלח וא"כ הוי עיקר רבותא דמתניתין לאשמועינן דעל מגעו ועל משאו מגלח ולכך דייק השתא פשיטא דעל פחות מחצי קב מגלח על מגעו ועל משאו ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומשני כגון דאקמח אקמוחי שטחן הדק כקמח או כעפר דכי האי גוונא לא מטמא משום עצם כשעורה:

    אין עליהם בשר כראוי מאי - הא ודאי דעל אהילו לא יגלח כדקתני במתני' דוקא כשיש עליהם בשר כראוי אלא במגעו ובמשאו ובשאין שם עצם כשעורה:

    רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח - דהואיל ואין בו עצם כשעורה ור"ש בן לקיש אמר נזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואף כי אין בו עצם כשעורה וגם אין עליו בשר כראוי ואינו חשוב אבר לטמא באהל מ"מ חשוב לטמא במגעו ובמשאו כדדריש ליה מקראי בסמוך ורשב"ל אומר נזיר מגלח מדלא קתני לה בסיפא גבי אבל סככות ופרעות ואבר שאין עליו בשר כראוי אף במגעו ובמשאו לא יגלח מכלל דמטמא במגעו ובמשאו וכדדרשי' בסמוך ור' יוחנן אמר לך הא קתני ברישא על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי [ולא קתני] אבל אין עליהם בשר כראוי למגעו ולמשאו מ"מ [מגלח] ומדלא קתני הכי ש"מ דלא מגלח אפילו על מגעו ועל משאו אי אין שם בשר כראוי ולא איצטריך תו למיתניי' בסיפא ורשב"ל אומר כל היכא דשמע מכללא דרישא (אמר מר ד) לא קתני בסיפא:

    והא ברישא תני חצי קב עצמות - דמשמע חצי קב אין רובע לא ואפילו הכי הדר תנא בסיפא רובע עצמות:

    התם - אי לא תנא רובע עצמות ה"א דאפי' על מגעו ועל משאו לא יגלח להכי איצטריך למיתני רובע עצמות למימר דעל אהילו דוקא אין הנזיר מגלח הא על מגעו ועל משאו הנזיר מגלח:

    והא חצי לוג דם - דשמעת מינה [חצי] לוג דם אין רביעית לא וקתני בסיפא רביעית דם:

    ה"ג התם לאפוקי מדרבי עקיבא (דאמר רביעית דם הבא משני מתים) - וה"פ לאפוקי מר"ע דאמר בשילהי פירקין דעל רביעית דם דעל מגעו ועל משאו מגלח:

    האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דרבי יוחנן - דאמר אין הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואי דלית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דר"ש בן לקיש אמר לך ר"ש בן לקיש לעולם אימא לך דלית ביה עצם כשעורה ואפי' הכי רחמנא רבייה דתניא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר על פני השדה זה המאהיל על פני המת מדלא כתיב אשר יגע במת אלא על דמשמע דמאהיל מיירי וכדאמר נמי בפ"ק דשבת (דף יז.) טימאוהו משום כלים המאהילים על המת רוצה לומר אפי' אין עליהם:

    בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה - דהכי משמע אבר שנפל מגוף החי ונחתך:

    חרב הרי הוא כחלל - דכלי מתכות הנוגעים במת נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו לטמא אדם הנוגע בו מטמא טומאת שבעה כנוגע במת עצמו או לטמא אדם הבא באהל אשר החרב בתוכו טומאת שבעה כבא אל אהל המת:

    או במת זה אבר הנחלל מן המת - ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו:

    או בעצם אדם זה רובע עצמות - שמטמא באהל והלכה למשה מסיני היא דבעינן רובע וקרא אסמכתא בעלמא:

    סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה מן הקבר בוקעת ויורדת - מן הקבר זה קבר סתום אין לומר דהיינו שאין בו פותח טפח דההוא הוה טומאה רצוצה ולא מטמא אלא כנגד גופו של מת והכא איירינן דהקבר עצמו מטמא אפי' שלא כנגד המת אלא הכא איירי בקבר סתום בכל רוחותיו ויש בו פותח טפח בינו למת דיש חילוק בטומאה רצוצה שהקבר עצמו מטמא באהל אפילו שלא כנגד המת והכי איתא בסיפרי או בקבר זה קבר סתום שמטמא כל צדדין אפילו ריקן שבו ודוקא שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו אבל אין פותח טפח אינו מטמא כל צדדין אלא טומאה בוקעת ועולה כנגדו דהיינו כנגד המת דוקא והביא רבינו שמשון נ"ע ראיה מפ"ז דאהלות (מ"א) נפש [אטומה] הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח טמא מפני שהיא כקבר סתום והא דאמרי' (ברכות דף יט:) רוב ארונות יש בהן פותח טפח צריך לומר שאותן הקברים היו פתוחים מן הצד ואין עליהן דין קבר סתום אם לא שכל הצדדים סתומים והכי תנן באהלות (פ"ג מ"ז) ביב שהוא קמור תחת הבית יש בה פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו במשנתנו שהנזיר מגלח על אבר מן המת ומן החי שיש עליהן בשר כראוי ר"ל אע"פ שאין בהן כזית הואיל ויש עליהן בשר בכדי להעלות ארוכה באבר של חי מחובר במקומו לא היה בהן בשר כשיעור זה פשוט הוא שאין הנזיר מגלח באהילן שהרי אף לתרומה וקדשים אין בהם טומאת אהל אלא מגע ומשא אבל אם הנזיר מגלח על מגעו אם אין בו כשעורה נחלקו בה ר' יוחנן וריש לקיש שלדעת ר' יוחנן אינו מגלח שאם משום עצם הרי אין בו כשעורה ואם משום אבר הרי אין בו בשר כראוי ואף לענין תרומה וקדשים כן כמו שנבאר למטה ולדעת ריש לקיש מגלח הואיל ויש בו אבר שלם אף על פי שאין בו כשעורה רחמנא רבייה ואין חסרון הבשר מפקיעו מתורת אבר והלכה כר' יוחנן ולענין ביאור ר' יוחנן דייק לה מרישא דקתני שיש עליהן וכו' הא אין עליהן לא וכי תימא הני מילי באהל אבל במגע אף בשאין עליהן וכו' אם כן ליתנייה בהדי עצם כשעורה דקתני ועל עצם כשעורה במגעו וכו' ריש לקיש דייק לה מסיפא דלא תני לה גבי סככות ויש לשאול ולבית שמאי נמי הוה ליה למיתנייה לומר דאין נזיר מגלח על אהילו כדקתני באהילו של רובע עצמות אלא שברובע עצמות הוצרך ללמדה שתטמא במגע אף על פי שאין בה עצם כשעורה אי נמי רובע עצמות ורביעית דם דבעלמא מטמא באהל הוצרך ללמד כאן שאין נזיר מגלח אבל אבר שאין בו בשר כראוי לא הוה ליה למיתנייא שלא יגלח הנזיר על אהילו דפשיטה היא שהרי אף בעלמא אינו מטמא אלא במגע ולענין הסוגיא מיהא השיב ר' יוחנן דהואיל ומכללא שמעה לא תניא בסיפא כלומר דהא שמע ליה מרישא דאי אין עליהן בשר כראוי אינו מגלח אפילו במגעו מדלא תני לה בהדי עצם כשעורה ואף על גב דתנא אהילו של רובע קב דנפיק ליה נמי מרישא אדרבה אי לא תנייה הוה אמינא דאפילו במגעו לא יגלח ומ"מ חזר והקשהו מדקתני רביעית דם דנפיק ליה מרישא ושאינו מגלח אף על מגעו והגירסא הנכונה לאפוקי מדר' עקיבא דהוה אמר ברביעית דם שהנזיר מגלח כדאיתא במתני' דלקמיה ויש גורסין לאפוקי מדר' עקיבא דאמר רביעית דם הבאה משני מתים וכו' ואינה גירסא מיושבת:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 53b

    Nazir 53b. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 257 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026