Talmud Builders

    Nazir 15b

    Back to index

    English translation — Nazir 15b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abba Shaul says: Even if he did not cut his hair before the pilgrimage Festival, it is permitted for him to cut his hair after the pilgrimage Festival. His reasoning is that just as the mitzva of three voids the rabbinic decree of seven, as was taught before; so the mitzva of seven voids the rabbinic decree of thirty. Since he completed the observance of the seven days of mourning before the Festival, he need not observe the thirty days of mourning.

    2The Gemara asks: What is the rationale of Abba Shaul for his opinion that if he observed seven days of mourning before the Festival commenced the thirty-day mourning period is voided? Isn’t it because he holds that the seventh day counts for here and there, i.e., the seventh day is considered both the end of the seven days and the start of the thirty days of mourning, so he had already begun observing his thirty days of mourning before the start of the Festival? This ruling may be the basis for the ruling of Rav. The Gemara rejects this: This does not support Rav, since perhaps Abba Shaul was saying his ruling that the same day counts for both here and there only with regard to the mourning of seven days, which is by rabbinic law, but with regard to a nazirite, whose obligation is by Torah law, he would not say so.

    3Rather, Rav spoke in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: A woman who observes a clean day for each day she experiences a discharge is a woman who discharges blood for one or two days at a time when she does not expect her menstrual period. The case under discussion is one where she experienced a discharge for one day and they slaughtered a Paschal offering and sprinkled the blood for her on her second day, after she immersed in a ritual bath. At that point, it is unclear whether she will remain clean of discharges for the remainder of the day, in which case she is retroactively pure from the time she immersed and may eat the Paschal offering at night, or whether she will experience a discharge of blood during the day, in which case her immersion is retroactively invalid and she was impure the entire time.

    4And after that, she saw blood, thereby retroactively clarifying that at the time the Paschal offering was slaughtered she was unfit to partake of it. The halakha is that she may not eat from the Paschal lamb due to her ritual impurity, but she is exempt from observing the second Pesaḥ , which is observed by those who did not sacrifice the Paschal offering on the first Pesaḥ. The reason is that since she was pure when they slaughtered the Paschal offering on her behalf, she has fulfilled the obligation of the offering, despite the fact that she became impure and was unable to eat the offering.

    5The Gemara clarifies this: What is the rationale of Rabbi Yosei for his opinion that she is exempt from observing the second Pesaḥ ? Isn’t it because he holds that the legal status of part of the day is like that of an entire day? Since she was pure for part of the day, it is considered as though she was pure the entire day. The Gemara rejects this: From where do you know that this is the rationale? Perhaps it is because Rabbi Yosei holds that one becomes impure from now and onward. He holds that the impurity of a zava starts only from the moment she had a discharge of blood, but she is ritually pure up to that point, so she was ritually pure when they slaughtered the offering for her.

    6The Gemara questions this explanation: And does Rabbi Yosei hold in accordance with this ruling that she is impure only from that moment onward?

    7But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: With regard to a man who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ] who has had two sightings of discharge, for whom they slaughtered a Paschal offering and sprinkled its blood on the seventh, and final, day of impurity, and similarly, with regard to a woman who observes a clean day for a day, for whom they slaughtered a Paschal offering and sprinkled its blood, and afterward they saw their respective discharges, although they render objects designed for lying and sitting impure retroactively, they are exempt from observing the second Pesaḥ . This is proof that Rabbi Yosei holds that their ritual impurity applies retroactively, rather than from the moment of discharge onward. It must be that the reason why they are nevertheless exempt from observing the second Pesaḥ is that part of the day is like the entire day, and the part of the day before they became impure, during which the blood of the Paschal offering was sprinkled for them, is considered a whole clean day.

    8The Gemara responds to this attempted proof: What is the meaning of Rabbi Yosei’s statement that the ritual impurity applies retroactively? It means that the ritual impurity applies retroactively by rabbinic law. However, by Torah law, the zav or zava is impure only from the time of the new sighting and onward. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is Rabbi Yosei’s opinion, as, if it enters your mind that they become ritually impure retroactively by Torah law, why are they exempt from observing the second Pesaḥ if by Torah law they were impure at the time the offering was slaughtered?

    9The Gemara responds: This is no proof, since actually, I could say to you that this retroactive impurity is by Torah law, and the reason they are exempt from observing the second Pesaḥ is that the Sages permitted impurity of the deep of ziva . The halakha is that in the case of a Paschal offering, an unknown impurity of the dead, called the impurity of the deep, is permitted. In a case where one brought his offering and later became aware that he had contracted impurity from a corpse, if this source of impurity was unknown to everyone, he is not required to observe the second Pesaḥ . The Gemara suggests that Rabbi Yosei may hold that the same halakha applies to the impurity of a zava as well: Since the owner of the offering was pure when it was brought and could not have known that she would become impure due to discharge later that day, it is similarly considered an impurity of the deep, and she has therefore fulfilled her obligation.

    10§ The Gemara points out: And even Rabbi Oshaya holds that, according to Rabbi Yosei, the fact that a zav renders objects designed for sitting or lying impure retroactively is only by rabbinic law in this circumstance. As it is taught in a baraita that Rabbi Oshaya says: In a case of one who sees gonorrhea-like discharge on his seventh clean day, this negates the clean days that preceded it and starts his seven days anew. And Rabbi Yoḥanan said to him that it should negate only its own day, i.e., he should require only one additional clean day.

    11The Gemara expresses surprise: Whichever way you look at Rabbi Yoḥanan’s statement, it is difficult. If this discharge negates clean days just as the case of a zav who had a discharge during his seven days, it should negate all his clean days, not only the last one. If it does not negate clean days, since it is not considered a discharge within his seven days but rather, as the first sighting of a new ziva , it should not negate any of it, and not even its own day. What, then, is the logic of Rabbi Yoḥanan’s ruling that it negates a single day? Rather, say instead that Rabbi Yoḥanan said as follows: It does not negate at all, and not even its own day, since this discharge is considered to be the first of a new series.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבא שאול אומר כו' מצות אבילות הנוהגת שלשה ימים הראשוניםכיון שעשאם קודם הרגל בטל הימנו גזירת ז' לגמרי כך מצות ז' כיון שנעשו קודם הרגל שוב הרגל מבטל גזירת ל' לגמרי גזירת ל' גלוח וכיבוס:

    מ"ט דאבא שאולדאמר דיום ז' מבטלת גזירת ז' ול' והא לא שימר עדיין מיום ל' כלום קודם הרגל אפי' יום אחד דבשלמא לת"ק דאמר שמנה היינו משום דיום שמיני עולה למנין ל' אלא לאבא שאול מ"ט לאו משום דקסבר דיום שביעי עולה לכאן ולכאן למנין ז' ולמנין ל' וכמאן דעבר עליו יום אחד מגזירת ל' דמי ומש"ה מתבטלת:

    אלא באבילות דרבנןדעיקר אבילות אינו אלא יום אחד דכתיב (עמוס ח) ואחריתה כיום מר אלא רבנן תקנו ז' דסמכו אקרא כדכתיב (בראשית נ) ויעש לאביו אבל שבעת ימים אבל נזירות דאורייתא בחושבנא דיומי דל' יום בעינן כדכתיב (במדבר ו) יהיה לא אמר דיום אחד עולה לכאן ולכאן:

    ששחטו וזרקו עליה בשני שלהשכבר ראתה ביום שמיני עד שלא ראתה ביום תשיעי שהיא שומרת כנגדו לידע אם תראה בג' ימים ג' ראיות ותהא זבה:

    ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלתבפסח דטמאה היא ואע"ג דאינה אוכלת פטורה מלעשות פסח שני דאכילת פסחים לא מיעכבא:

    מ"ט דר' יוסידפטורה מלעשות פסח שני לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו דיום שני שהוא תשיעי ככולו דמי והויא לה טהורה בשעה ששחטו וזרקו עליה והכא נמי לימא דעולה לו לכאן ולכאן משום דמקצת היום ככולו:

    דילמאהאי דקאמר ר' יוסי דפטורה לאו משום דקסבר דמקצת היום ככולו אלא משום דקסבר דכשהיא רואה מכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא ומשום הכי פטורה דבההיא שעתא דשחטו וזרקו עליה טהורה הואי ולהך דבתר נטמאת לא חיישינן:

    ומי סבר ר' יוסידמכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא:

    זב בעל שתי ראיותבין ביום אחד בין בשני ימים כדאמרי' התם (ב"ק דף כד.) תלה הכתוב את הזב בראיות דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו ואת הזבה בימים דכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים מיעוט ימים שנים רבים ג':

    בשביעי שלושאין בין זב רואה שתים לרואה ג' אלא קרבן שבעל ג' מונה ז' ומביא קרבן ובעל ב' מונה ז' ואין מביא קרבן להכי נקט בעל שתי ראיות ושומרת יום משום דלאו בני קרבן נינהו דעל הנך דבני קרבן לא מצי למשחט עלייהו בשביעי משום דלא מצו אכלי פסח בערב דכפרת קרבן דבעו לאיתויי בשמיני מעכבת להו כדקי"ל (יבמות דף עד:) הביא כפרתו אוכל בקדשים אלמא מיהא מדקתני מטמא משכב ומושב למפרע דלא הוי טעמא דר' יוסי משום דמכאן ולהבא הוא מטמא וטעמא משום דמקצת היום ככולו קא פטר מלעשות פסח שני דה"ל ככל מידי דתלי במניינא דאמרי' ביה מקצת היום ככולו ומש"ה פטורין:

    לעולם אימא לך דמכאן ולהבא הוא מטמאולאו טעמא דר' יוסי משום דמקצת היום ככולו ודקאמר למפרע מטמא מדרבנן הוא דקאמר ומשום דלית בהו טומאה אלא מדרבנן פטורין מלעשות פסח שני:

    דאי ס"ד מדאורייתאמטמאין למפרע אפי' אמרת מקצת היום ככולו אכתי אמאי פטורין והא איגלאי מילתא למפרע דבההוא שעתא דשחט ונזרק הדם טמאה מדאורייתא הואי:

    לעולם אימא לךדטמאין למפרע מדאורייתא וכל היכא דתלי מילתא במניינא כגון בשתי נזירות שצריך למנות לזו ל' ולזו ל' הוי מקצת היום ככולו והכא אע"ג דמדאורייתא מטמא למפרע אמאי הקילו בה היינו טעמא דטומאה דתהום דזיבה התירו דכיון דבההיא שעתא דנשחט אכתי הוה קיימא טיפת דם במקור של אשה ולא יצא לחוץ אהני בה מקצת היום ככולו דכמאן דנשחט עליה בשעת טהרה דמי ואית דמפרשי טומאת התהום בזיבה היינו דבשעת שחיטה וזריקה עדיין לא היתה יודעת אם תהא רואה בו ביום ואם לאו משום הכי קרי לה טומאת תהום דהויא טמאה למפרע בשעת שחיטה וזריקה ואיהי לא הות ידעה בההיא שעתא ודמי לעובר ברשות הרבים וטומאת התהום תחתיו:

    ואף רבי אושעיא סברדרבי יוסי לא אמר דמטמא למפרע אלא מדרבנן: ומהדר אהא דאמר לעיל מאי למפרע מדרבנן:

    אי סתרדלמפרע טמאה כולהו לסתור דהא לא הוו להו שבעה נקיים כלל:

    אלא אימא ולא לסתור אפילו יומומשום דמכאן ולהבא מטמאה ולמפרע הויא טהורה ממש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 15 עמוד ב

    1אבא שאול אומר: אפי' לא סיפר קודם הרגל מותר לספר אחר הרגל, שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות שבעה מבטלת גזירת ל'׃

    2מ"ט דאבא שאול? לאו משום דקסבר שביעי עולה לכאן ולכאן? דלמא עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא באבילות ז' דרבנן, אבל בנזיר דאורייתא לא!

    3אלא רב דאמר כר' יוסי. דתניא, ר' יוסי אומר: שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה,׃

    4ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת, ופטורה מלעשות פסח שני.

    5מ"ט דר' יוסי, לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו? ממאי? ודלמא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא.

    6ומי סבר ר' יוסי הכי?

    7והתניא, ר' יוסי אומר: זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי, וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה, ואח"כ ראו, אע"פ שמטמאין משכב ומושב למפרע פטורין מלעשות פסח שני.

    8מאי למפרע מדרבנן. הכי נמי מיסתברא, דאי ס"ד מדאורייתא, אמאי פטורין מלעשות פסח שני?

    9לעולם אימא לך טומאה דאורייתא, תהום דזיבה התירו.

    10ואף רבי אושעיא סבר למפרע מדרבנן, דתניא, רבי אושעיא אמר: (אבל) הרואה זב בשביעי שלו סותר את שלפניו. ואמר ליה ר' יוחנן: לא נסתור אלא יומו.

    11מה נפשך? אי סתר, כולהו סתר. אי לא סתר לא נסתור ולא יומו! אלא אימא: לא נסתור ולא יומו.

    Tosafot

    אבא שאול אומר אפילו לא סיפר ערב הרגל מותר לספר אחר הרגלפליג את"ק דסבר דרגל מבטל בכל [ענין] ופליג באחריתי שכשם שמצות [ג'] מבטלת גזירת ז' כך מצות ז' מבטלת גזירת ל' ופליג את"ק דמצריך ח' לאו משום דקסבר יום ז' עולה לו למנין שבעה ומקצתו עולה למנין ל' אע"פ שעומד באמצע אבילות:

    אלא באבילות דרבנןדמן התורה אינו אבל אלא יום ראשון כדכתיב ואחריתה כיום מר אבל בנזירות דאורייתא דדרשינן מקרא דבעינן ל' יום לא אמרי' דמקצת יום עולה לו לכאן ולכאן:

    ששחטו וזרקו עליה בשנישחל בערב פסח ושחטו עליה הפסח ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בלילה בפסח לפי [שהיא] נטמאה ופטורה מלעשות פסח שני דבשעת שחיטה טהורה היתה:

    מאי טעמא דר' יוסי (הגלילי) לאו משום מקצת היום ככולוומכאן ולהבא היא מטמאה (דאתמול) נמצא כי בשעת שחיטה וזריקה היתה טהורה גמורה דמכאן ולהבא היא מטמאה ולא למפרע וכי הדרא חזיא מטמאינן לה מכאן ולהבא ולמחר תעשה שימור גמור למקצת יום זה שנטמאת אלמא דיום שני זה מקצת יום חשבינן ליה יום טהור דליהוי שימור ליום שאתמול הילכך שחיטה וזריקה בטהרה היה ומקצתו חשבינן ליה יום טומאה דליהוי יום של מחר שימור להאי מקצת יום אבל רבנן פליגי ומטמאי למפרע וחשבינן זה היום ככולו טמא [כיום] של אתמול ורב דאמר כר' יוסי ואע"ג דהכא נמי היה סברא לחשיבת יום ככולו טמא כיום שלפניו כסברא דרבנן אפ"ה ר' יוסי מחשיבו לכאן ולכאן והיינו כסברת רב וזו שכתוב בספרים ודילמא משום דקסבר לא גרסינן ליה דאי לאו הכי מה מהני שאינו מטמא למפרע:

    זב בעל שתי ראיותדאילו בעל שלשה לא חזי למיכל [לאחר דראה שלישית] עד יום ח' שיביא קרבנותיו וביום ח' לא מצי למינקט ואח"כ ראה מטמא משכב ומושב למפרע דמיום ז' ואילך פסק מסתירה ומשכב ומושב דמאתמול שאחר הטבילה עד הנה טהורין ואפי' ראה היום ביום ח' לא מטמא למפרע:

    אע"פ שמטמאין משכב ומושב למפרעואפילו טבל בשביעי משכבות דלאחר טבילה טמאין סתר מניינו והרי הוא כתחילתו דכתיב וספרה לה שבעת ימים והרי אין כאן ז' ימים ומדקתני בשמירת יום למפרע טומאה אלמא לא אמר מקצת יום ככולו וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי ומשני למפרע מדרבנן אבל מן התורה טהורה:

    הכי נמי מסתברא וכו'ודחי אימא לך טומאת התהום דזיבה התירו כלומר אימא לך שמטמאין למפרע מדאורייתא ופטורין לעשות פסח שני דהלכה למשה מסיני דטומאה דמת הותרה לעושי פסח והאי תנא ס"ל דאפי' טומאת התהום דזיבה הותרה לעושי הפסח:

    התהוםפי' דבשעת שחיטה ישב על אבן אחת ולא נודע כלל שקבר תחתיו עד אחר שחיטה נודע לו שניטמא בקבר התהום וכן הכא לא ידע אדם בשעת שחיטה אם אחרי כן תראה ותסתור להיות טמאה וטומאת התהום [התירו] לעושי הפסח ונזיר:

    ואף רבי אושעיאקאי אשינויא דלמפרע דרבנן:

    אבל הרואה זובפי' [רש"י] בכיצד צולין (פסחים ד' פא.) לא ידעינן אהיכא קאי:

    סותר את שלפניו כו'ספורים שספר וצריך למנות ז' ימים אחרים:

    [א"ל ר"י לא נסתור אלא יומו] יחזור ויספור יום אחד והוינן בה במילתא דר' יוחנן אי סתר כולהו בעי למיסתר דכתיב וספרה לה ז' ימים לטהרתה שלא תהא טומאה מפסקת בינתים בפרק כיצד צולין גרס [אי קסבר למפרע הוא מטמא אפילו כולהו נסתור] ואי מכאן ולהבא הוא מטמא יומו נמי לא נסתור דהרי היא כראיה ראשונה של זיבה אחרת ואין בה אלא טומאת ערב ויטבול לערב ויטהר דקי"ל ראיה ראשונה של זב קרי בעלמא הוא:

    ה"ק לא יסתור ולא יומוכלומר אפי' יומו לפי שכבר עלה לו מקצת היום ושלמו לו ספורים שלו ויצא מכלל הזיבה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    שומרת יום כנגד יום שטבלה ביום השמור ושחטו עליה את הפסח וזרקו את הדם לשמה עם שאר החבורה על סמך טבילתה שתאכל לערב וראתה אחר כן ביום השמור עצמו אינה אוכלת לערב שהרי טמאה היא ומ"מ פטורה מלעשות פסח שני ואין הטעם משום דמכאן ולהבא הוא מטמא ר"ל שמקצת היום שבטהרה ככלו וסוף היום של טומאה כיום מחרתו שהרי ראייתה סותרת יום השמור אלא שמ"מ בשעת שחיטה וזריקה טהורה היתה:

    אף זב שראה שתי ראיות שהוא זב לכל דבר אלא שאינו טעון קרבן ומ"מ טעון הוא שבעה נקיים וספר שבעה וטבל בשביעי שלו ושחטו וזרקו עליו על סמך שיאכל לערב וראה אחר כן אע"פ שאינו אוכל שהרי טמא הוא מ"מ פטור הוא מפסח שני שהרי בשעת שחיטה וזריקה טהור היה ולא נתבררה ביאת טומאתו ומ"מ מטמאים הם משכב ומושב למפרע מן התורה שהרי סותר מנינו לגמרי:

    בעל שלש ראיות שחל שביעי שלו ערב פסח וכן נדה בשביעי שלה אין שוחטין עליהם שהרי אין מביאין קרבנותיהם עד יום שמיני ואין אוכלין בקדשים עד ליל שעבר שמיני ואם ראו בשמיני קודם הבאת קרבנותיהם אינם סותרים ולא מטמאין משכב ומושב למפרע כמו שיתבאר במקומו:

    זה שביארנו בזב שטבל בשביעי ושחטו עליו שאם ראה אחר כן פטור הוא מפסח שני הואיל ולא נתבררה ביאת טומאתו בשעת שחיטה וזריקה ועכשיו מיהא טהור היה הוא הענין שדמו ענין זה לטומאת התהום והוא שאמרו טומאת התהום דזבה התירו כלומר טומאה שאין ביאתה מתבררת בשעת שחיטה וזריקה התירו שהוא לענין זה כטומאת התהום שהותרה לנזיר ועושי פסח וטומאת התהום היא שאין שום אדם יודעה ומכירה כגון שהיא משוקעת בקרקעית מערה ומים על גבה או שטמונה בתבן וצרורות ובמקומות שאין רגילות הדבר בכך כמו שיתבאר במסכתא זו ולענין נזיר כל שהשלים נזירותו בחזקת טהרה וגלח וכפר ונודע שטמא היה אע"פ שאם בטומאה ידועה נטמא סתר את הכל ומביא קרבנות טומאה ומגלח תגלחת טומאה ומונה נזירות אחרת ומביא קרבנות טהרה ומגלח אם נטמא מיהא בטומאת התהום אינו סותר כמו שיתבאר ולענין פסח אם עבר עליו אפי' היה מת שלם הואיל וטומאת התהום היתה טהור לפסח הואיל ואפשר שלא נגע ולא האהיל ושוחטין עליו ואוכל עד שידע בודאי שנטמא בו:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 15b

    Nazir 15b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 197 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבא שאול אומר כו' מצות אבילות הנוהגת שלשה ימים הראשונים כיון שעשאם קודם הרגל בטל הימנו גזירת ז' לגמרי כך מצות ז' כיון שנעשו קודם הרגל שוב הרגל מבטל גזירת ל' לגמרי גזירת ל' גלוח וכיבוס:

    מ"ט דאבא שאול דאמר דיום ז' מבטלת גזירת ז' ול' והא לא שימר עדיין מיום ל' כלום קודם הרגל אפי' יום אחד דבשלמא לת"ק דאמר שמנה היינו משום דיום שמיני עולה למנין ל' אלא לאבא שאול מ"ט לאו משום דקסבר דיום שביעי עולה לכאן ולכאן למנין ז' ולמנין ל' וכמאן דעבר עליו יום אחד מגזירת ל' דמי ומש"ה מתבטלת:

    אלא באבילות דרבנן דעיקר אבילות אינו אלא יום אחד דכתיב (עמוס ח) ואחריתה כיום מר אלא רבנן תקנו ז' דסמכו אקרא כדכתיב (בראשית נ) ויעש לאביו אבל שבעת ימים אבל נזירות דאורייתא בחושבנא דיומי דל' יום בעינן כדכתיב (במדבר ו) יהיה לא אמר דיום אחד עולה לכאן ולכאן:

    ששחטו וזרקו עליה בשני שלה שכבר ראתה ביום שמיני עד שלא ראתה ביום תשיעי שהיא שומרת כנגדו לידע אם תראה בג' ימים ג' ראיות ותהא זבה:

    ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בפסח דטמאה היא ואע"ג דאינה אוכלת פטורה מלעשות פסח שני דאכילת פסחים לא מיעכבא:

    מ"ט דר' יוסי דפטורה מלעשות פסח שני לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו דיום שני שהוא תשיעי ככולו דמי והויא לה טהורה בשעה ששחטו וזרקו עליה והכא נמי לימא דעולה לו לכאן ולכאן משום דמקצת היום ככולו:

    דילמא האי דקאמר ר' יוסי דפטורה לאו משום דקסבר דמקצת היום ככולו אלא משום דקסבר דכשהיא רואה מכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא ומשום הכי פטורה דבההיא שעתא דשחטו וזרקו עליה טהורה הואי ולהך דבתר נטמאת לא חיישינן:

    ומי סבר ר' יוסי דמכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אבא שאול אומר אפילו לא סיפר ערב הרגל מותר לספר אחר הרגל פליג את"ק דסבר דרגל מבטל בכל [ענין] ופליג באחריתי שכשם שמצות [ג'] מבטלת גזירת ז' כך מצות ז' מבטלת גזירת ל' ופליג את"ק דמצריך ח' לאו משום דקסבר יום ז' עולה לו למנין שבעה ומקצתו עולה למנין ל' אע"פ שעומד באמצע אבילות:

    אלא באבילות דרבנן דמן התורה אינו אבל אלא יום ראשון כדכתיב ואחריתה כיום מר אבל בנזירות דאורייתא דדרשינן מקרא דבעינן ל' יום לא אמרי' דמקצת יום עולה לו לכאן ולכאן:

    ששחטו וזרקו עליה בשני שחל בערב פסח ושחטו עליה הפסח ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בלילה בפסח לפי [שהיא] נטמאה ופטורה מלעשות פסח שני דבשעת שחיטה טהורה היתה:

    מאי טעמא דר' יוסי (הגלילי) לאו משום מקצת היום ככולו ומכאן ולהבא היא מטמאה (דאתמול) נמצא כי בשעת שחיטה וזריקה היתה טהורה גמורה דמכאן ולהבא היא מטמאה ולא למפרע וכי הדרא חזיא מטמאינן לה מכאן ולהבא ולמחר תעשה שימור גמור למקצת יום זה שנטמאת אלמא דיום שני זה מקצת יום חשבינן ליה יום טהור דליהוי שימור ליום שאתמול הילכך שחיטה וזריקה בטהרה היה ומקצתו חשבינן ליה יום טומאה דליהוי יום של מחר שימור להאי מקצת יום אבל רבנן פליגי ומטמאי למפרע וחשבינן זה היום ככולו טמא [כיום] של אתמול ורב דאמר כר' יוסי ואע"ג דהכא נמי היה סברא לחשיבת יום ככולו טמא כיום שלפניו כסברא דרבנן אפ"ה ר' יוסי מחשיבו לכאן ולכאן והיינו כסברת רב וזו שכתוב בספרים ודילמא משום דקסבר לא גרסינן ליה דאי לאו הכי מה מהני שאינו מטמא למפרע:

    זב בעל שתי ראיות דאילו בעל שלשה לא חזי למיכל [לאחר דראה שלישית] עד יום ח' שיביא קרבנותיו וביום ח' לא מצי למינקט ואח"כ ראה מטמא משכב ומושב למפרע דמיום ז' ואילך פסק מסתירה ומשכב ומושב דמאתמול שאחר הטבילה עד הנה טהורין ואפי' ראה היום ביום ח' לא מטמא למפרע:

    אע"פ שמטמאין משכב ומושב למפרע ואפילו טבל בשביעי משכבות דלאחר טבילה טמאין סתר מניינו והרי הוא כתחילתו דכתיב וספרה לה שבעת ימים והרי אין כאן ז' ימים ומדקתני בשמירת יום למפרע טומאה אלמא לא אמר מקצת יום ככולו וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי ומשני למפרע מדרבנן אבל מן התורה טהורה:

    הכי נמי מסתברא וכו' ודחי אימא לך טומאת התהום דזיבה התירו כלומר אימא לך שמטמאין למפרע מדאורייתא ופטורין לעשות פסח שני דהלכה למשה מסיני דטומאה דמת הותרה לעושי פסח והאי תנא ס"ל דאפי' טומאת התהום דזיבה הותרה לעושי הפסח:

    התהום פי' דבשעת שחיטה ישב על אבן אחת ולא נודע כלל שקבר תחתיו עד אחר שחיטה נודע לו שניטמא בקבר התהום וכן הכא לא ידע אדם בשעת שחיטה אם אחרי כן תראה ותסתור להיות טמאה וטומאת התהום [התירו] לעושי הפסח ונזיר:

    5 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    שומרת יום כנגד יום שטבלה ביום השמור ושחטו עליה את הפסח וזרקו את הדם לשמה עם שאר החבורה על סמך טבילתה שתאכל לערב וראתה אחר כן ביום השמור עצמו אינה אוכלת לערב שהרי טמאה היא ומ"מ פטורה מלעשות פסח שני ואין הטעם משום דמכאן ולהבא הוא מטמא ר"ל שמקצת היום שבטהרה ככלו וסוף היום של טומאה כיום מחרתו שהרי ראייתה סותרת יום השמור אלא שמ"מ בשעת שחיטה וזריקה טהורה היתה:

    אף זב שראה שתי ראיות שהוא זב לכל דבר אלא שאינו טעון קרבן ומ"מ טעון הוא שבעה נקיים וספר שבעה וטבל בשביעי שלו ושחטו וזרקו עליו על סמך שיאכל לערב וראה אחר כן אע"פ שאינו אוכל שהרי טמא הוא מ"מ פטור הוא מפסח שני שהרי בשעת שחיטה וזריקה טהור היה ולא נתבררה ביאת טומאתו ומ"מ מטמאים הם משכב ומושב למפרע מן התורה שהרי סותר מנינו לגמרי:

    בעל שלש ראיות שחל שביעי שלו ערב פסח וכן נדה בשביעי שלה אין שוחטין עליהם שהרי אין מביאין קרבנותיהם עד יום שמיני ואין אוכלין בקדשים עד ליל שעבר שמיני ואם ראו בשמיני קודם הבאת קרבנותיהם אינם סותרים ולא מטמאין משכב ומושב למפרע כמו שיתבאר במקומו:

    זה שביארנו בזב שטבל בשביעי ושחטו עליו שאם ראה אחר כן פטור הוא מפסח שני הואיל ולא נתבררה ביאת טומאתו בשעת שחיטה וזריקה ועכשיו מיהא טהור היה הוא הענין שדמו ענין זה לטומאת התהום והוא שאמרו טומאת התהום דזבה התירו כלומר טומאה שאין ביאתה מתבררת בשעת שחיטה וזריקה התירו שהוא לענין זה כטומאת התהום שהותרה לנזיר ועושי פסח וטומאת התהום היא שאין שום אדם יודעה ומכירה כגון שהיא משוקעת בקרקעית מערה ומים על גבה או שטמונה בתבן וצרורות ובמקומות שאין רגילות הדבר בכך כמו שיתבאר במסכתא זו ולענין נזיר כל שהשלים נזירותו בחזקת טהרה וגלח וכפר ונודע שטמא היה אע"פ שאם בטומאה ידועה נטמא סתר את הכל ומביא קרבנות טומאה ומגלח תגלחת טומאה ומונה נזירות אחרת ומביא קרבנות טהרה ומגלח אם נטמא מיהא בטומאת התהום אינו סותר כמו שיתבאר ולענין פסח אם עבר עליו אפי' היה מת שלם הואיל וטומאת התהום היתה טהור לפסח הואיל ואפשר שלא נגע ולא האהיל ושוחטין עליו ואוכל עד שידע בודאי שנטמא בו:

    Meiri on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    שכשם שמצות שלשים מבטלת שבעה דבהא מודית שאם עברו השלשים קודם הרגל שאפילו לא רחץ ערב הרגל מותר לרחוץ ברגל. כך גזרת שבעה מבטלת גזרת שלשים. תוספי הרא"ש ז"ל:

    מאי טעמא דאבא שאול לאו משום דקסבר יום שביעי עולה לו לכאן ולכאן. פירוש יום שביעי שהוא ערב הרגל עולה לו למנין שבעה ולמנין שלשים. ויש מפרשים תחלת שביעי עולה לתשלום שבעה ושאר היום מתחיל דין שמיני והוי כאלו מנה שמנה וכיון שהתחיל במקצת גזרת שלשים לפני הרגל בטלו כולם. ודחיק ודילמא עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא באבלות שבעה דרבנן הוא. פירוש דמן התורה אין אבלות אלא יום ראשון דכתיב ואחריתה כיום מר. אבל בנזירות דאורייתא לא אמר. (כלום) כלומר לא אמרינן תרי מקצת היום. ולא הוה מצי לאיתויי מתני' דאייתינן בפרקא קמא במי שנזר שתי נזירות דאם גילח יום ששים חסר אחת יצא שיום שלשים עולה לכאן ולכאן. דלבר (פזיא) פדא לא הוי משום דתרי מקצת היום ככולו אלא משום דיום שלשים אינו צריך להמנות למנין ראשון. ולרב מתנא נמי לא דמי דהתם עולה בראשו להשלים נזירות ראשון ומתחיל נזירות שני. אבל במתניתין לא אמרינן שיום הלידה יעלה ליום הלידה ולימי נזירות בנו. ולהכי אייתי דאבא שאול דאית ליה מקצת היום ככולו טפי משאר תנאי. שיטה:

    משום דקסבר שביעי עולה לכאן ולכאן תחלתו עולה למנין שבעה וסופו עולה למנין שלשים הרי נהג דין שלשים. ובירושלמי דייקינן כיון דשביעי עולה לכאן ולכאן לא ימנה אלא כ"ט כדאמרינן הכא בנולד לו בן עד שבעים דמגלח ביום מאה. ולא משני מידי. ולי נראה דלא קשה דשלשים יום לגיהוץ ולתספורת אסמכוה אקרא במועד קטן דיליף פרע פרע מנזיר. ואי אמרת דיום שביעי עולה לשני ימים לא משכחת לה שלשים לעולם:

    אבל בנזירות דאורייתא לא ואף על גב דפרישית לעיל דרב לא בא לעקור נזירות דאורייתא אלא לאוקמי אדאורייתא. מכל מקום נזירות יש לו עיקר מן התורה וראוי להחמיר בו יותר מבאבילות שאין לו עיקר מן התורה. הרא"ש ו"ל בפירושיו:

    מאי טעמא דר' יוסי דהא הוה לן למימר דאיגלאי מלתא דלא ספרה כלל. לאו משום דקסבר מקצת היום. ודחינן ממאי ודילמא היינו טעמא דר' יוסי דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא. פירוש וכי שחטו וזרקו עליה הויא טהורה ממש. משום דמכי התחיל יום שני קצת וקבלה טהרה מטומאה דאתמול וכי הדרא חזיא מטמאה מכאן ולהבא ולא למפרע. דלא בעינן שתהא טהורה כל היום ולא צריך למיהוי מקצת היום ככולו. אבל היכא דבחושבנא דיומי תליא מלתא כגון בנזירות לעולם אימא לך דלא אמרינן מקצת היום ככולו. שיטה:

    ורב דאמר כר' יוסי ממאי דילמא לאו היינו טעמא דר' יוסי משום מקצת היום ככולו אלא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא מראייה ואילך אבל למפרע לא. וכיון דבשעת שחיטה הות טהורה הלכך הות פטורה מלעשות פסח שני ולא (הוא) הוה טעמא משום מקצת היום ככולו. ואכתי רב דאמר כו'. ואמר לן ר' דהכי דאמר רב וז"ל דמכאן ואילך דמקשה ומי סבר ר' יוסי הכי. לא קא מיירי אלא לפרוכי למאי דקאמרינן דילמא קסבר ר' יוסי מכאן ולהבא מטמא ולא משגח לתרוצי רב דאמר כמאן. ואף על גב דאיכא לפרושי ר' יוסי קסבר שינויי דחיקו נינהו. פירוש:

    אלמא מדקתני למפרע מקצת היום ככולו לית ליה דאי ככולו מכי מני ו' נקיים וכי ראה אחר כך הויא כראיה ראשונה של זב ויטבל בערב ויטהר כבעל קרי. אלא לא אמרינן ככולו הלכך אפילו טבל משכבות ומושבות של אחר טבילתה טמא שהרי סותר מניינן. וכן משומרת יום פריך. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל:

    כל טומאת ספק קרי לה טומאת התהום כמו שהתהום מכוסה ואין אדם יודע מה יש בו. ומיהו מסקינן התם דלא התירו טומאת התהום אלא למת בלבד וכך היא הלכה למשה מסיני. הרא"ש ז"ל בפירושיו. והר' עזריאל ז"ל וז"ל: לעולם אימא לך כו' וטומאת התהום דזבה התירו. כלומר לעולם אימא לך מטמא למפרע מן התורה והא דפטורין משום דהני ראיות בז' שלו ובשמיני שלה הויא כטומאת התהום כלומר טומאת ספק שבשעה שטבלו לא היו יכולין לידע שיראו אחרי כן שעל ידי כן באה להם טומאה למפרע. וגבי נזיר ועושה פסח גמירי דהותר להם טומאת התהום פרק כיצד צולין. והא דתני ר' חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד מפרש לה התם למעוטי מאי:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 15, Amud Bet, about 197 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “אבא שאול אומר: אפי' לא סיפר קודם…”

      Named: אבא.

    2. Segment 225 words

      Opens “מ"ט דאבא שאול? לאו משום דקסבר שביעי…”

      Named: אבא.

    3. Segment 318 words

      Opens “אלא רב דאמר כר' יוסי. דתניא, ר'…”

      Named: רב דאמר.

    4. Segment 410 words

      Opens “ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת, ופטורה…”

    5. Segment 517 words

      Opens “מ"ט דר' יוסי, לאו משום דקסבר מקצת…”

    6. Segment 65 words

      Opens “ומי סבר ר' יוסי הכי?…”

    7. Segment 731 words

      Opens “והתניא, ר' יוסי אומר: זב בעל שתי…”

    8. Segment 814 words

      Opens “מאי למפרע מדרבנן. הכי נמי מיסתברא, דאי…”

    9. Segment 98 words

      Opens “לעולם אימא לך טומאה דאורייתא, תהום דזיבה…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “ואף רבי אושעיא סבר למפרע מדרבנן, דתניא,…”

      Named: רבי אושעיא.

    11. Segment 1119 words

      Opens “מה נפשך? אי סתר, כולהו סתר. אי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Nazir 15b · Segment 10 — “…שלפניו. ואמר ליה ר' יוחנן: לא נסתור אלא יומו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 15b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026