Talmud Builders

    Nazir 6a

    Back to index

    English translation — Nazir 6a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1However, according to bar Padda this is difficult. Why doesn’t he shave his hair on the thirtieth day of each term of naziriteship?

    2The Gemara answers: Bar Padda could have said to you: Say the latter clause of the mishna: And if he shaved his hair for the first term on the thirtieth day, he shaves his hair for the second term on the sixtieth day. This demonstrates that the periods of naziriteship really last only twenty-nine days. Rather, the latter clause of the mishna supports his opinion, whereas the earlier clause of the mishna, which teaches that he shaves his hair on the thirty-first and sixty-first days, is referring to one who says that his naziriteship will be for thirty complete days.

    3The Gemara now asks: And according to Rav Mattana, the latter clause of the mishna is difficult. The Gemara answers that Rav Mattana could have said to you that it is as the latter clause teaches: The thirtieth day counts for both this and that, i.e., it is considered both the last day of the first term of naziriteship, as well as the first day of the second term.

    4The Gemara asks: What is the novelty of the latter clause of the mishna? Is it that the legal status of part of the day is like that of an entire day? But didn’t he already say this once in an earlier clause in that mishna, as explained above? The Gemara answers: The latter clause was necessary; lest you say that this principle applies only with regard to one term of naziriteship, but with regard to two terms of naziriteship, no, this principle does not apply, the tanna therefore teaches us that part of the day is like that of an entire day, even to allow counting the beginning of the day as the last day of one term of naziriteship and the end of the day as the first day of another term of naziriteship.

    5The Gemara raises another question. We learned in the mishna (16a): If he shaved his hair on day sixty less one, i.e., on the fifty-ninth day after he vowed to observe two consecutive terms of naziriteship, he has fulfilled his obligation, as the thirtieth day counts as part of his tally. Granted, according to Rav Mattana this works out well, since the mishna is stating that the thirtieth day can be counted for both terms of naziriteship due to the principle that part of a day is like an entire day. However, according to bar Padda, why do I need the mishna to state that the thirtieth day counts in his tally? Didn’t he say that an unspecified term of naziriteship is for thirty days less one? It is obvious that the thirtieth day counts for the second term of naziriteship.

    6The Gemara answers: Bar Padda could have said to you: I too rely on this. This is my proof for the principle that an unspecified naziriteship lasts for twenty-nine days.

    7The Gemara continues to ask: We learned in the mishna (16a): In the case of one who said: I am hereby a nazirite, if he became ritually impure on the thirtieth day, it negates the entire tally, and he must start his naziriteship afresh. Granted, according to Rav Mattana it works out well, since he became impure before the conclusion of his naziriteship. However, according to bar Padda it is difficult, as the term of naziriteship ended at the conclusion of the twenty-ninth day, and one who becomes impure after completing his term does not have to observe a new term of naziriteship.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    We learned [in a mishna]If he shaved on day sixty less one, he has fulfilled his obligation - because the thirtieth day counts for both [terms of naziriteship].

    Granted, according to Rav Mattana it works out wellwho says that there is no such thing as a naziriteship less than thirty days, and [the nazir] does not shave until the thirty-first day -- we need this [additional] mishna because of the following: that the thirtieth day counts for him for both [terms of naziriteship]; that when he shaves for the first [term] on the thirtieth day, that day counts for him for both [terms], and from that very day the second term of naziriteship starts. Then, once fifty-nine days pass, the twenty-ninth [other texts read: fifty-ninth] day is considered for him to be the thirtieth day [of the second term] and part of a day is like an entire day.

    However, according to Bar Paddawhy do I need [this additional] mishna to teach us that the thirtieth day counts for him? Twenty-nine days is indeed a [complete] term of naziriteship.

    Bar Padda could have said to youI, who said that the fundamental term of naziriteship is just twenty-nine days, [also] rely on this -- that we learned this [additional] mishna and observed that it taught that if he shaved on the fifty-ninth day he has fulfilled his obligation, because the thirtieth day counts for him, because when he initially shaved on the thirtieth day it counted for him for both [terms], and not because we say that "part of a day is like a complete day", so that he would be considered as one who shaved on the thirty-first day. We see, then, that an unspecified naziriteship is only twenty-nine days, and therefore I said earlier that if he shaved on the thirtieth day he has fulfilled his obligation. But the reason of [the ruling of] this mishna is not, as you said, that "part of a day is like a complete day".

    We learnedone who said "I am hereby a nazirite", if he became ritually impure on the thirtieth day, it negates the entire tally. Granted, according to Rav Mattena - who says that there is no term of naziriteship less than thirty days -- for this reason, when he becomes ritually impure on the thirtieth day, we consider it to be in the midst of "the fullness" [of days: Numbers 6:13] and it invalidates the entire [term]. And if you will ask: didn't Rav Mattena answer earlier that "part of the day is like an entire day"? Here too, let us say that part of the day is like an entire day, and if he becomes ritually impure on the thirtieth day, it should not invalidate anything. But that is no question: Rav Mattena would say to you that the first tanna of [the mishna wherein the statement] Rabbi Eliezer [appears] holds that we do not say "part of the day is like an entire day": the fact that we answer here [6b] that Rabbi Eliezer holds that part of the day is like an entire day implies that the first tanna of Rabbi Eliezer hold that we do not say "part of the day is like an entire day".

    However, according to Bar Paddawho says that the fundamental term of naziriteship is only twenty-nine days -- why should it invalidate [the entire term]? He became ritually impure only after the "completion of the days of his naziriteship" [Numbers 6:13].

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר ו עמוד א

    1אלא לבר פדא קשיא!

    2אמר לך בר פדא, אימא סיפא: ואם גילח את הראשונה ליום שלשים מגלח את השניה ליום ששים. אלא, סיפא מסייעא ליה, רישא באומר שלימים.

    3ולרב מתנא קשיא סיפא! אמר לך רב מתנא, כדקתני סיפא: יום שלשים עולה לכאן ולכאן.

    4מאי היא מקצת היום ככולו? הא אמרה חדא זימנא! מהו דתימא: ה"מ לענין חדא נזירות, אבל לשתי נזירות לא, קמ"ל׃

    5תנן: אם גילח יום ששים חסר אחד יצא, שיום שלשים עולה לו מן המנין. בשלמא לרב מתנא ניחא. אלא לבר פדא למה לי? הא אמר שלשים חסר אחד!

    6אמר לך: אנא נמי אהא סמכי.

    7תנן: מי שאמר ״הריני נזיר״, נטמא יום שלשים סותר את הכל. בשלמא לרב מתנא ניחא, אלא לבר פדא קשיא!

    Tosafot

    הגה"ה אמר לך סיפא מסייעא ואם גילח הראשונה ליום שלשים מגלח השניה ליום ששים - אלמא דמשך הנזירות כ"ט יום [לכך אמר] דבדיעבד אם גילח הראשונה ביום שלשים יצא ורישא דלכתחילה צריך לגלח ביום שלשים ואחד נעשה כאומר שלימים ומדרבנן בעלמא דגזרינן סתם נזירות אטו היכא דאמר שלימים דאז צריך לגלח לשלשים ואחד כדשני נמי ארישא:

    ולרב מתנא קשיא סיפאדקתני אם גילח ראשונה ליום שלשים אלמא דביום שלשים מצי לגלוחי אמר לך רב מתנא סיפא יום שלשים עולה לכאן ולכאן פירוש משום הכי דיום שלשים יש לומר הראשונה שלשים יום דיצא משום דמקצת היום ככולו ועולה לו מקצתו לנזירות ראשונה הלכך נזיר בדיעבד יצא ולכתחילה בעינן ל"א יום (שלימים) דמשך נזירות שלשים יום כדשני נמי ארישא ומה שמגלח השניה לכתחלה ליום ששים משום דסוף סוף עולה להתחלת נזירות שני מידי דהוה אאדם דמקבל נזירות בחצי היום ונמצא דיום שלשים הויא להתחלת נזירות שני להכי מגלח השניה לכתחילה ליום ששים ופריך לרב מתנא מאי קמ"ל תנא דאמר מקצת היום ככולו הא מרישא שמעינן ליה דקתני מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד ואם גילח ביום שלשים יצא מטעם דמקצת היום ככולו לרב מתנא ומשני דמרישא לא שמעינן אלא דמקצת היום שלשים עולה לו לנזירות אחת שנדר אבל לב' נזירות כמו בסיפא שעולה תחילת שלשים יום לסוף נזירות ראשון לכאן ולכאן [לא] ואם תאמר ולבר פדא נמי תקשה מאי קא משמע לן דאי אתא לאשמועינן דאם גילח הראשונה יום שלשים דיצא הא ברישא קתני לה בהדיא אם גילח יום שלשים יצא וצריך לומר לבר פדא נמי איכא חידוש בסיפא מאי דלא שמעי' מרישא דקתני אם גילח הראשונה ליום שלשים דמגלח השניה ליום ששים לכתחילה דנזירות שני התחיל ליום ל' אחר תגלחת ראשונה וקמ"ל דאותו סוף היום עולה למנין נזירות שני נמצא כי יום ששים הוי שלשים ואחד להתחלת נזירות שני ואע"ג דלא אמרי' מקצת היום ככולו לבר פדא ביום שלשים להשלים נזירות שעבר מודה הוא דמקצת היום מהני להתחיל נזירות שני מידי דהוה אקיבל נזירות עליו בחצי היום דפשיטא דעולה לו ליום שלם והא לא שמעינן מרישא ואיכא קצת חידוש בדבר דס"ד כשאינו עסוק בנזירות וניכר לכל נזירותיו אז הוי מקצתו ככולו בתחילת נזירות אבל הכא דנהג נזירות עד חצי היום אימא לא יעלה דאינו ניכר [קמ"ל] אם גילח ליום ששים חסר אחד יצא שיום ל' עולה לו מן המנין כלומר לכאן ולכאן:

    תנן אם גילח יום ששים חסר אחד יצא בשלמא לרב מתנא ניחאפירוש שהתנא צריך לאשמועינן ולומר דיום ל' עולה לכאן ולכאן שהרי תגלחת ראשונה היתה ביום ל' וכן תגלחת שניה שהיתה ביום ששים חסר אחד היא ביום שתמצא הנזירות יום ל' שגילח בו בראשונה ולכך צריך ליתן טעם לדבריו ולומר שיום ל' עולה לו מן המנין כלומר לכאן ולכאן אלא לבר פדא למה לי הא אמרי' משך נזירות כ"ט יום ולמה לו לתנא להאריך וליתן טעם לדבריו [שיום ל'] עולה לו מן המנין הא ודאי כל תגלחת היתה ביום שלשים ופשיטא דיצא בדיעבד כיון דלא בעינן מדאורייתא אלא כ"ט יום:

    אמר לך בר פדא [אנא נמי] אהא סמכיכלומר מכאן אני מדקדק דמשך נזירות כ"ט יום דקתני דיום שלשים עולה לו מן המנין דמשמע דעולה לו למנין אחרון אלמא דאין עולה למנין ראשון כנזכר לעיל דכיון דתנא מיקל בו כל כך להחשיב יום לכאן ולכאן:

    נטמא יום ל' סותר הכל בשלמא לרב מתנא ניחאפירוש שנטמא בתוך נזרו וקשה ולרב מתנא מי ניחא הא אמרינן לעיל ולרב מתנא אליבא דתנא קמא דמקצת היום ככולו אם כן כי עשה מקצת יום נשלם יום נזירותו ולא יסתור אלא [ז'] ויש לומר כי אמרי' מקצת היום ככולו היינו לענין תגלחת והבאת קרבנותיו דאם גילח ביום שלשים בדיעבד יצא אם לא נטמא אבל נטמא ביום שלשים קודם תגלחת והבאת קרבנותיו לא אמרינן מקצת היום ככולו להחשיב כנטמא ביום שלשים ואחד אלא ודאי נטמא נזרו וסותר הכל כיון דלא השלים כל נזירותיו בטהרה ואם תאמר תקשי לרב מתנא נמי הא דלקמן בההוא פרקא דתנן הריני נזיר מאה אם נטמא יום מאה סותר הכל מאה ואחד סותר ל' יום ואמאי והא נשלם נזרו אפי' לרב מתנא לא יסתור אלא ז' ויש לומר דה"נ קאמר בשלמא לרב מתנא ניחא בין רישא דנטמא ביום שלשים דסותר הכל מדין תורה וסיפא דקתני נטמא יום מאה ואחד דקאמר דסותר שלשים יום אע"ג דכבר נשלם נדרו הוי דרבנן מפני שיום מאה ואחד שהוא יום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו יום שלשים דסתם נזירות שהוא (תגלחת) מן התורה דהתם סותר כל שלשים יום למפרע מדין תורה ומהשתא לרב מתנא ניחא בין רישא ובין סיפא כדפרישית ונראה דיום שלשים ואחד נמי סותר כל שלשים אטו יום שלשים והכי משמע לקמן דקאמר נטמא לל' ואחד סותר הכל אלא לבר פדא קשה בין רישא בין סיפא אמאי סותר שלשים יום בין [שנטמא [ביום] שלשים ובין] שנטמא ביום מאה ואחד הרי נשלם נדרו לגמרי ודוחק לו לומר דכי נטמא ביום שלשים סותר מדרבנן דמדרבנן צריך לנהוג נזירות ל' יום כדאמרי' לעיל לבר פדא דסוף סוף נטמא יום ס"א לא היה ראוי לגזור אטו נטמא יום ל' כיון דהיא גופא דרבנן ומשני אמר לך בר פדא סיפא כוותי דקתני ר"א אומר אינו סותר אלא [שבעה] פי' אינו סותר כלל למפרע נזרו דהא השלים נזרו בכ"ט יום וכי נטמא ביום ל' סותר מיהא ז' שאין יכול להביא קרבנותיו עד שיטהר מטומאה זו שצריך להזות שלישי ושביעי להביא קרבנותיו בטהרה והיינו סותר שבעה שאסור לשתות ביין וליטמא למתים עד שיביא קרבנותיו ואם תאמר אכתי בר פדא שביק רבנן ועביד כר' אליעזר ויש לומר דבר פדא סבירא ליה דמדרבי אליעזר משך נזירות כ"ט יום הכי נמי לרבנן דבמשך נזירות לא אשכחן דפליגי אלא בסתירה דלר' אליעזר אינו סותר אלא שבעה ולרבנן שלשים והאי דסותר שלשים לרבנן אינו אלא מדרבנן בעלמא דגזירה מדרבנן היכא דאמר נזירות סתם אטו היכא דאמר שלשים יום שלמים דאז ודאי סותר הכל לכו"ע דהא נטמא בתוך ימי נזרו ורבי אליעזר לא גזר לכך אינו סותר אלא שבעה וההיא דלקמן נטמא יום מאה ואחד דסותר שלשים צריך לדחות לבר פדא ולומר דהא נמי דרבנן היא וכולה חד גזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא דאם לא יסתור שלשים כשנטמא יום ק"א יבואו לומר כמו כן שלא יסתור שלשים כשנטמא ביום שלשים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מי שאמר הריני נזיר וניטמא ביום שלשים סותר את הכל שאע"פ שאם גלח ביום שלשים יצא אם לרב מתנא מדין מקצת היום אם לבר פדא מפני שאין יום שלשים מעיקר המנין הואיל ולכתחלה אינו מגלח עד יום ל"א נמצא יום שלשים מעיקר הנזירות לענין זה וסתר את הכל כדברי חכמים אם לרב מתנא מן התורה ואם לבר פדא מדברי סופרים ואין הלכה כר' אליעזר שאמר לא סתר אלא שבעה ר"ל שהוא שיעור הצריך לו להזאה שלישי ושביעי שאע"פ שהטמא משלח קרבנותיו נזיר אינו משלח דהא כתיב ונתן על כפי הנזיר אלא סותר את הכל ואין צריך לומר אם אמר הריני נזיר שלשים שהדין כן שהרי אפי' אמר הריני נזיר מאה יום וניטמא יום מאה סותר את הכל מן התורה ואין הלכה כר' אליעזר שאמר בזו שסותר שלשים לבד ומדכתיב זאת תורת הנזיר כלומר שכל שנטמא ביום מלאת תן לו תורה נזיר ר"ל נזיר סתם למנות שלשים אבל כל שניטמא בתוך הנזירות אפי' ביום מלאת ואפי' בסוף היום סותר את הכל אבל כל שנטמא ביום מאה ואחד שהוא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו סותר ל' לבד וכן נזיר סתם שנטמא ביום ל"א קודם הבאת קרבנותיו סותר כל השלשים:

    ולענין ביאור מה שהביאוה כאן להקשות ממנה לרב מתנא או לבר פדא כך היא הצעה של שמועה תנן מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל בשלמא לרב מתנא ניחא שהרי יום ל' מעיקר הנזירות והרי הוא כאלו נטמא באמצע נזירותו ואע"פ שהוא מודה שאם גלח ביום שלשים יצא התם משום מקצת היום ככלו אבל זה שנטמא קודם הבאת קרבנותיו אין מקצתו ככלו שהטומאה מפקעת טהרת אותו מקצת למפרע כדין זב וזבה שטובלין ביום שביעי עצמו ואם ראו לאחר טבילה סותרין את הכל אלא לבר פדא קשיא שמאחר שאין יום ל' מעיקר הנזירות למה סותר ואם מפני שלא הביא קרבנותיו וכי נזיר שהשלים נזירותו ואיחר קרבנותיו כמה ימים סותר נזירותו ואיסתייע ליה בר פדא מסיפא דאמר ר' אליעזר אינו סותר אלא שבעה ואם יום שלשים מן המנין ליסתור כולהו ואהדר ליה דר' אליעזר מטעם מקצת היום ככלו הוא דקאמר הכי דסבירא ליה מקצת היום ככלו אף בנטמא והשיבו מדתנינן גבה הריני נזיר מאה יום וניטמא יום מאה שלדעת ר' אליעזר סותר שלשים ומה נפשך אם מקצת היום ככלו ליסתור שבעה כדין ניטמא יום מאה ואחד שאינו סותר לדעתו אלא שבעה אלא ודאי לא סבר מקצת היום ככלו והוה ליה למימר דלסתור כולהו אלא דאמר קרא זאת תורת הנזיר כל שנטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ובנזיר סתם הוה ליה יום שלשים לאחר מלאת ואינו סותר אלא שבעה ונמצא רב מתנא כחכמים ובר פדא כר' אליעזר וזו ראיה למה שכבר ביארנו שהלכה כרב מתנא והדר אמר לימא פלוגתא דרב מתנא ובר פדא כתנאי דמדקא חזי פלוגתא דר' יאשיה ור' במאי דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים יכול מיעוט ימים שנים ושיהא יכול לגלח לסוף שני ימים תלמוד לומר קדוש יהיה גדל פרע יהיה בגימטריא תלתין הוו וזהו שאמר אין גידול פרע פחות משלשים כלומר כמנין יהיה דברי ר' יאשיה ונמצא שאינו מגלח עד יום ל"א כרב מתנא ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר עד מלאת ואלו ימים שהן צריכין מלאת הוי אומר יום שלשים שאין חדשה של לבנה אלא כ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקים ואתה צריך למלאת את יומו ולחסרו מחדש אחר עד שתמנה החדשים אחד מלא ואחד חסר וקאמר דעד אותו יום לא יגלח הא ביום שלשים יגלח וכבר פדא ותירץ דכולי עלמא יום שלשים בעינן כרב מתנא דהלכתא כותיה ומיהו ר' סובר עד ועד בכלל והילכך מעד מלאת נמי מצינן לאיתויה שהרי יום שלשים בכלל ולר' יאשיה עד ולא עד בכלל ואי מייתית ליה מעד מלאת נמצאת מתיר גלוחו ביום שלשים ומשום הכי ניחא לן לאיתויה מיהיה דמשמע דשלשים גמורים בעינן וסוגיין בכולי תלמודא נמי הכי הוא וחזר והקשה למה שהיה ר' מביאה מעד מלאת ואימא שבת כלומר שלא יאסר בגלוח אלא עד שבת שהרי השבת ממלא את השבוע והשיבו שבת מי איכא חסירותא כלומר שאין שבוע אלא משבעה ימים ואין ראוי לקרוא את השבת ממלא את השבוע שהרי כל שאין שבעה אין שבוע אבל יום שלשים ממלא את החדש שאף בזולת יום שלשים הוא חדש חסר והוא בא למלאתו ושמא תאמר נימא שנה שהרי יש בה חדש העבור שממלא את השנה הפשוטה ותירץ דעד מלאת הימים כתיב ושנה בחדש היא מתמלאת ולא בימים שהרי אמרו מנין שאין מונין ימים לשנים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ולא ימים ר"ל שאם נדר מחברו לשנה מונה י"ב חדשים מיום ליום ולא שס"ה ימים כמו שהתבאר בנדרים:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 6a

    Nazir 6a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 116 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    We learned [in a mishna] If he shaved on day sixty less one, he has fulfilled his obligation - because the thirtieth day counts for both [terms of naziriteship].

    Granted, according to Rav Mattana it works out well who says that there is no such thing as a naziriteship less than thirty days, and [the nazir] does not shave until the thirty-first day -- we need this [additional] mishna because of the following: that the thirtieth day counts for him for both [terms of naziriteship]; that when he shaves for the first [term] on the thirtieth day, that day counts for him for both [terms], and from that very day the second term of naziriteship starts. Then, once fifty-nine days pass, the twenty-ninth [other texts read: fifty-ninth] day is considered for him to be the thirtieth day [of the second term] and part of a day is like an entire day.

    However, according to Bar Padda why do I need [this additional] mishna to teach us that the thirtieth day counts for him? Twenty-nine days is indeed a [complete] term of naziriteship.

    Bar Padda could have said to you I, who said that the fundamental term of naziriteship is just twenty-nine days, [also] rely on this -- that we learned this [additional] mishna and observed that it taught that if he shaved on the fifty-ninth day he has fulfilled his obligation, because the thirtieth day counts for him, because when he initially shaved on the thirtieth day it counted for him for both [terms], and not because we say that "part of a day is like a complete day", so that he would be considered as one who shaved on the thirty-first day. We see, then, that an unspecified naziriteship is only twenty-nine days, and therefore I said earlier that if he shaved on the thirtieth day he has fulfilled his obligation. But the reason of [the ruling of] this mishna is not, as you said, that "part of a day is like a complete day".

    We learned one who said "I am hereby a nazirite", if he became ritually impure on the thirtieth day, it negates the entire tally. Granted, according to Rav Mattena - who says that there is no term of naziriteship less than thirty days -- for this reason, when he becomes ritually impure on the thirtieth day, we consider it to be in the midst of "the fullness" [of days: Numbers 6:13] and it invalidates the entire [term]. And if you will ask: didn't Rav Mattena answer earlier that "part of the day is like an entire day"? Here too, let us say that part of the day is like an entire day, and if he becomes ritually impure on the thirtieth day, it should not invalidate anything. But that is no question: Rav Mattena would say to you that the first tanna of [the mishna wherein the statement] Rabbi Eliezer [appears] holds that we do not say "part of the day is like an entire day": the fact that we answer here [6b] that Rabbi Eliezer holds that part of the day is like an entire day implies that the first tanna of Rabbi Eliezer hold that we do not say "part of the day is like an entire day".

    However, according to Bar Padda who says that the fundamental term of naziriteship is only twenty-nine days -- why should it invalidate [the entire term]? He became ritually impure only after the "completion of the days of his naziriteship" [Numbers 6:13].

    Rashi on Nazir 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הגה"ה אמר לך סיפא מסייעא ואם גילח הראשונה ליום שלשים מגלח השניה ליום ששים - אלמא דמשך הנזירות כ"ט יום [לכך אמר] דבדיעבד אם גילח הראשונה ביום שלשים יצא ורישא דלכתחילה צריך לגלח ביום שלשים ואחד נעשה כאומר שלימים ומדרבנן בעלמא דגזרינן סתם נזירות אטו היכא דאמר שלימים דאז צריך לגלח לשלשים ואחד כדשני נמי ארישא:

    ולרב מתנא קשיא סיפא דקתני אם גילח ראשונה ליום שלשים אלמא דביום שלשים מצי לגלוחי אמר לך רב מתנא סיפא יום שלשים עולה לכאן ולכאן פירוש משום הכי דיום שלשים יש לומר הראשונה שלשים יום דיצא משום דמקצת היום ככולו ועולה לו מקצתו לנזירות ראשונה הלכך נזיר בדיעבד יצא ולכתחילה בעינן ל"א יום (שלימים) דמשך נזירות שלשים יום כדשני נמי ארישא ומה שמגלח השניה לכתחלה ליום ששים משום דסוף סוף עולה להתחלת נזירות שני מידי דהוה אאדם דמקבל נזירות בחצי היום ונמצא דיום שלשים הויא להתחלת נזירות שני להכי מגלח השניה לכתחילה ליום ששים ופריך לרב מתנא מאי קמ"ל תנא דאמר מקצת היום ככולו הא מרישא שמעינן ליה דקתני מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד ואם גילח ביום שלשים יצא מטעם דמקצת היום ככולו לרב מתנא ומשני דמרישא לא שמעינן אלא דמקצת היום שלשים עולה לו לנזירות אחת שנדר אבל לב' נזירות כמו בסיפא שעולה תחילת שלשים יום לסוף נזירות ראשון לכאן ולכאן [לא] ואם תאמר ולבר פדא נמי תקשה מאי קא משמע לן דאי אתא לאשמועינן דאם גילח הראשונה יום שלשים דיצא הא ברישא קתני לה בהדיא אם גילח יום שלשים יצא וצריך לומר לבר פדא נמי איכא חידוש בסיפא מאי דלא שמעי' מרישא דקתני אם גילח הראשונה ליום שלשים דמגלח השניה ליום ששים לכתחילה דנזירות שני התחיל ליום ל' אחר תגלחת ראשונה וקמ"ל דאותו סוף היום עולה למנין נזירות שני נמצא כי יום ששים הוי שלשים ואחד להתחלת נזירות שני ואע"ג דלא אמרי' מקצת היום ככולו לבר פדא ביום שלשים להשלים נזירות שעבר מודה הוא דמקצת היום מהני להתחיל נזירות שני מידי דהוה אקיבל נזירות עליו בחצי היום דפשיטא דעולה לו ליום שלם והא לא שמעינן מרישא ואיכא קצת חידוש בדבר דס"ד כשאינו עסוק בנזירות וניכר לכל נזירותיו אז הוי מקצתו ככולו בתחילת נזירות אבל הכא דנהג נזירות עד חצי היום אימא לא יעלה דאינו ניכר [קמ"ל] אם גילח ליום ששים חסר אחד יצא שיום ל' עולה לו מן המנין כלומר לכאן ולכאן:

    תנן אם גילח יום ששים חסר אחד יצא בשלמא לרב מתנא ניחא פירוש שהתנא צריך לאשמועינן ולומר דיום ל' עולה לכאן ולכאן שהרי תגלחת ראשונה היתה ביום ל' וכן תגלחת שניה שהיתה ביום ששים חסר אחד היא ביום שתמצא הנזירות יום ל' שגילח בו בראשונה ולכך צריך ליתן טעם לדבריו ולומר שיום ל' עולה לו מן המנין כלומר לכאן ולכאן אלא לבר פדא למה לי הא אמרי' משך נזירות כ"ט יום ולמה לו לתנא להאריך וליתן טעם לדבריו [שיום ל'] עולה לו מן המנין הא ודאי כל תגלחת היתה ביום שלשים ופשיטא דיצא בדיעבד כיון דלא בעינן מדאורייתא אלא כ"ט יום:

    אמר לך בר פדא [אנא נמי] אהא סמכי כלומר מכאן אני מדקדק דמשך נזירות כ"ט יום דקתני דיום שלשים עולה לו מן המנין דמשמע דעולה לו למנין אחרון אלמא דאין עולה למנין ראשון כנזכר לעיל דכיון דתנא מיקל בו כל כך להחשיב יום לכאן ולכאן:

    נטמא יום ל' סותר הכל בשלמא לרב מתנא ניחא פירוש שנטמא בתוך נזרו וקשה ולרב מתנא מי ניחא הא אמרינן לעיל ולרב מתנא אליבא דתנא קמא דמקצת היום ככולו אם כן כי עשה מקצת יום נשלם יום נזירותו ולא יסתור אלא [ז'] ויש לומר כי אמרי' מקצת היום ככולו היינו לענין תגלחת והבאת קרבנותיו דאם גילח ביום שלשים בדיעבד יצא אם לא נטמא אבל נטמא ביום שלשים קודם תגלחת והבאת קרבנותיו לא אמרינן מקצת היום ככולו להחשיב כנטמא ביום שלשים ואחד אלא ודאי נטמא נזרו וסותר הכל כיון דלא השלים כל נזירותיו בטהרה ואם תאמר תקשי לרב מתנא נמי הא דלקמן בההוא פרקא דתנן הריני נזיר מאה אם נטמא יום מאה סותר הכל מאה ואחד סותר ל' יום ואמאי והא נשלם נזרו אפי' לרב מתנא לא יסתור אלא ז' ויש לומר דה"נ קאמר בשלמא לרב מתנא ניחא בין רישא דנטמא ביום שלשים דסותר הכל מדין תורה וסיפא דקתני נטמא יום מאה ואחד דקאמר דסותר שלשים יום אע"ג דכבר נשלם נדרו הוי דרבנן מפני שיום מאה ואחד שהוא יום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו יום שלשים דסתם נזירות שהוא (תגלחת) מן התורה דהתם סותר כל שלשים יום למפרע מדין תורה ומהשתא לרב מתנא ניחא בין רישא ובין סיפא כדפרישית ונראה דיום שלשים ואחד נמי סותר כל שלשים אטו יום שלשים והכי משמע לקמן דקאמר נטמא לל' ואחד סותר הכל אלא לבר פדא קשה בין רישא בין סיפא אמאי סותר שלשים יום בין [שנטמא [ביום] שלשים ובין] שנטמא ביום מאה ואחד הרי נשלם נדרו לגמרי ודוחק לו לומר דכי נטמא ביום שלשים סותר מדרבנן דמדרבנן צריך לנהוג נזירות ל' יום כדאמרי' לעיל לבר פדא דסוף סוף נטמא יום ס"א לא היה ראוי לגזור אטו נטמא יום ל' כיון דהיא גופא דרבנן ומשני אמר לך בר פדא סיפא כוותי דקתני ר"א אומר אינו סותר אלא [שבעה] פי' אינו סותר כלל למפרע נזרו דהא השלים נזרו בכ"ט יום וכי נטמא ביום ל' סותר מיהא ז' שאין יכול להביא קרבנותיו עד שיטהר מטומאה זו שצריך להזות שלישי ושביעי להביא קרבנותיו בטהרה והיינו סותר שבעה שאסור לשתות ביין וליטמא למתים עד שיביא קרבנותיו ואם תאמר אכתי בר פדא שביק רבנן ועביד כר' אליעזר ויש לומר דבר פדא סבירא ליה דמדרבי אליעזר משך נזירות כ"ט יום הכי נמי לרבנן דבמשך נזירות לא אשכחן דפליגי אלא בסתירה דלר' אליעזר אינו סותר אלא שבעה ולרבנן שלשים והאי דסותר שלשים לרבנן אינו אלא מדרבנן בעלמא דגזירה מדרבנן היכא דאמר נזירות סתם אטו היכא דאמר שלשים יום שלמים דאז ודאי סותר הכל לכו"ע דהא נטמא בתוך ימי נזרו ורבי אליעזר לא גזר לכך אינו סותר אלא שבעה וההיא דלקמן נטמא יום מאה ואחד דסותר שלשים צריך לדחות לבר פדא ולומר דהא נמי דרבנן היא וכולה חד גזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא דאם לא יסתור שלשים כשנטמא יום ק"א יבואו לומר כמו כן שלא יסתור שלשים כשנטמא ביום שלשים:

    Tosafot on Nazir 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    מי שאמר הריני נזיר וניטמא ביום שלשים סותר את הכל שאע"פ שאם גלח ביום שלשים יצא אם לרב מתנא מדין מקצת היום אם לבר פדא מפני שאין יום שלשים מעיקר המנין הואיל ולכתחלה אינו מגלח עד יום ל"א נמצא יום שלשים מעיקר הנזירות לענין זה וסתר את הכל כדברי חכמים אם לרב מתנא מן התורה ואם לבר פדא מדברי סופרים ואין הלכה כר' אליעזר שאמר לא סתר אלא שבעה ר"ל שהוא שיעור הצריך לו להזאה שלישי ושביעי שאע"פ שהטמא משלח קרבנותיו נזיר אינו משלח דהא כתיב ונתן על כפי הנזיר אלא סותר את הכל ואין צריך לומר אם אמר הריני נזיר שלשים שהדין כן שהרי אפי' אמר הריני נזיר מאה יום וניטמא יום מאה סותר את הכל מן התורה ואין הלכה כר' אליעזר שאמר בזו שסותר שלשים לבד ומדכתיב זאת תורת הנזיר כלומר שכל שנטמא ביום מלאת תן לו תורה נזיר ר"ל נזיר סתם למנות שלשים אבל כל שניטמא בתוך הנזירות אפי' ביום מלאת ואפי' בסוף היום סותר את הכל אבל כל שנטמא ביום מאה ואחד שהוא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו סותר ל' לבד וכן נזיר סתם שנטמא ביום ל"א קודם הבאת קרבנותיו סותר כל השלשים:

    ולענין ביאור מה שהביאוה כאן להקשות ממנה לרב מתנא או לבר פדא כך היא הצעה של שמועה תנן מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל בשלמא לרב מתנא ניחא שהרי יום ל' מעיקר הנזירות והרי הוא כאלו נטמא באמצע נזירותו ואע"פ שהוא מודה שאם גלח ביום שלשים יצא התם משום מקצת היום ככלו אבל זה שנטמא קודם הבאת קרבנותיו אין מקצתו ככלו שהטומאה מפקעת טהרת אותו מקצת למפרע כדין זב וזבה שטובלין ביום שביעי עצמו ואם ראו לאחר טבילה סותרין את הכל אלא לבר פדא קשיא שמאחר שאין יום ל' מעיקר הנזירות למה סותר ואם מפני שלא הביא קרבנותיו וכי נזיר שהשלים נזירותו ואיחר קרבנותיו כמה ימים סותר נזירותו ואיסתייע ליה בר פדא מסיפא דאמר ר' אליעזר אינו סותר אלא שבעה ואם יום שלשים מן המנין ליסתור כולהו ואהדר ליה דר' אליעזר מטעם מקצת היום ככלו הוא דקאמר הכי דסבירא ליה מקצת היום ככלו אף בנטמא והשיבו מדתנינן גבה הריני נזיר מאה יום וניטמא יום מאה שלדעת ר' אליעזר סותר שלשים ומה נפשך אם מקצת היום ככלו ליסתור שבעה כדין ניטמא יום מאה ואחד שאינו סותר לדעתו אלא שבעה אלא ודאי לא סבר מקצת היום ככלו והוה ליה למימר דלסתור כולהו אלא דאמר קרא זאת תורת הנזיר כל שנטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ובנזיר סתם הוה ליה יום שלשים לאחר מלאת ואינו סותר אלא שבעה ונמצא רב מתנא כחכמים ובר פדא כר' אליעזר וזו ראיה למה שכבר ביארנו שהלכה כרב מתנא והדר אמר לימא פלוגתא דרב מתנא ובר פדא כתנאי דמדקא חזי פלוגתא דר' יאשיה ור' במאי דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים יכול מיעוט ימים שנים ושיהא יכול לגלח לסוף שני ימים תלמוד לומר קדוש יהיה גדל פרע יהיה בגימטריא תלתין הוו וזהו שאמר אין גידול פרע פחות משלשים כלומר כמנין יהיה דברי ר' יאשיה ונמצא שאינו מגלח עד יום ל"א כרב מתנא ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר עד מלאת ואלו ימים שהן צריכין מלאת הוי אומר יום שלשים שאין חדשה של לבנה אלא כ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקים ואתה צריך למלאת את יומו ולחסרו מחדש אחר עד שתמנה החדשים אחד מלא ואחד חסר וקאמר דעד אותו יום לא יגלח הא ביום שלשים יגלח וכבר פדא ותירץ דכולי עלמא יום שלשים בעינן כרב מתנא דהלכתא כותיה ומיהו ר' סובר עד ועד בכלל והילכך מעד מלאת נמי מצינן לאיתויה שהרי יום שלשים בכלל ולר' יאשיה עד ולא עד בכלל ואי מייתית ליה מעד מלאת נמצאת מתיר גלוחו ביום שלשים ומשום הכי ניחא לן לאיתויה מיהיה דמשמע דשלשים גמורים בעינן וסוגיין בכולי תלמודא נמי הכי הוא וחזר והקשה למה שהיה ר' מביאה מעד מלאת ואימא שבת כלומר שלא יאסר בגלוח אלא עד שבת שהרי השבת ממלא את השבוע והשיבו שבת מי איכא חסירותא כלומר שאין שבוע אלא משבעה ימים ואין ראוי לקרוא את השבת ממלא את השבוע שהרי כל שאין שבעה אין שבוע אבל יום שלשים ממלא את החדש שאף בזולת יום שלשים הוא חדש חסר והוא בא למלאתו ושמא תאמר נימא שנה שהרי יש בה חדש העבור שממלא את השנה הפשוטה ותירץ דעד מלאת הימים כתיב ושנה בחדש היא מתמלאת ולא בימים שהרי אמרו מנין שאין מונין ימים לשנים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ולא ימים ר"ל שאם נדר מחברו לשנה מונה י"ב חדשים מיום ליום ולא שס"ה ימים כמו שהתבאר בנדרים:

    Meiri on Nazir 6a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    אימא סיפא אם גלח הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואי יום ל' ממנין נזירות ראשונה אם כן אינו עולה למנין נזירות שנייה ואמאי מגלח שניה יום ס'. תוספי הרא"ש ז"ל. ואם כן לבר פדא נמי תיקשי לך מאי קא משמע לן דאמרינן נעשה כאומר שלמים הא אמרה חדא זימנא. ואיכא למימר דלבר פרא ניחא דמשמע מינה דאותו יום שהוא מגלח לנזירות ראשונה עולה לו למנין נזירות שניה וקא משמע לן דאף על גב דאין תחלת היום עולה לו בתחלת נזירות. אלא לרב מתנא כיון דשמעינן דמקצת היום עולה לו בסופו כל שכן שסוף היום עולה לו בתחלתו ולא שמעינן שום חדוש מהך סיפא:

    אלא לבר פדא למה לי הא אמר שלושים חסר אחד דסלקא דעתך דהכי קאמר שיום ל' עולה לו לכאן ולכאן כדפריק לה רב מתנה לעיל. ולבר פדא מה צריך יום שלושים למנין הראשון הא אמר שלושים חסר אחת. אמר לך בר פדא אנא נמי אהא סמכי מכאן אני למד דסתם נזירות כ"ט יום מדקאמר שיום שלושים עלה למנין השניה אלמא נשלמה הנזירות הראשונה מיום כ"ט. דאי לאו הכי כיון דיום שלושים הוא מחשבון נזירות הראשונה תו לו מצי למהוי מחשבון נזירות שניה דלא אמרינן מקצת היום ככולו ונמצא שכל היום כולו צריך להשלים נזירות ראשונה. הרא"ש ז"ל בפירושיו. אנא נמי אהא סמכי והכי פירושו שיום שלשים עולה מן המנין לנזירות שניה אלמא עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט יום שאם היה צריך יום שלשים להשלים נזירות הראשונה לא היה עולה לנזירות שניה דפשיטא ליה דתרי מקצת היום ככולו לא אמרינן. תוספי הרא"ש ז"ל: אלא לבר פדא קשיא דמנין נזירות אינו אלא מן התורה כ"ט מהו עולה לו מן המנין דמשמע שמשלים נזירות ראשונה.

    הכי גרסינן אלא לבר פדא למה לי הא אמר שלשים חסר אחת אהא אנא סמכי דעל כרחך שמעינן דנזירות כ"ט ופירוש דיום שלשים הוא עולה לו מן המנין עולה לו לתגלחת נזיר ראשונה ולהתחלת מנין נזירות שניה. אבל לא למנין נזירות ראשונה דמנין נזירות אינו אלא עשרים ותשעה. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל:

    בשלמא לרב מתנא ניחא כיון דסתם נזירות שלשים יום אם נטמא ביום שלשים קודם הבאת קרבנותיו סותר הכל. דהא דאמר רב מתנא מקצת היום ככולו היינו לאחר הבאת קרבנותיו. אבל קודם הבאת קרבנותיו אכתי הוי נזיר מדאורייתא וסותר הכל. אלא לבר פדא שאמר סתם נזירות כ"ט יום מדאורייתא אמאי סותר. דפשיטא דנזיר שהשלים ימי נזירותיו ואיחר מלהביא קרבנותיו שאינו סותר אם נטמא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ונראה דיום ל"א נמי אם נטמא סותר שלשים מדרבנן גזרה אטו יום שלשים. והכי משמע בפרק בתרא דקאמר אי לרבנן כלהו סותר משמע דמיירי ביום ל"א. והכי איתא בהדיא בתוספתא נטמא ביום ל"א סותר הכל. תוספי הרא"ש ז"ל:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 6a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה נטמא יום שלשים ונראה דיום ל"א וכו'. עי' לקמן י"ד ע"ב תד"ה לוקה ודף טז ע"ב תד"ה נטמא:

    Gilyon HaShas on Nazir 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 6, Amud Aleph, about 116 words in 7 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 7 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “אלא לבר פדא קשיא!…”

    2. Segment 224 words

      Opens “אמר לך בר פדא, אימא סיפא: ואם…”

    3. Segment 315 words

      Opens “ולרב מתנא קשיא סיפא! אמר לך רב…”

      Named: רב מתנא.

    4. Segment 420 words

      Opens “מאי היא מקצת היום ככולו? הא אמרה…”

    5. Segment 528 words

      Opens “תנן: אם גילח יום ששים חסר אחד…”

      Named: רב מתנא.

    6. Segment 66 words

      Opens “אמר לך: אנא נמי אהא סמכי.…”

    7. Segment 719 words

      Opens “תנן: מי שאמר ״הריני נזיר״, נטמא יום…”

      Named: רב מתנא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 6a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026