Talmud Builders

    Nazir 11b

    Back to index

    English translation — Nazir 11b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in the earlier clause, where one said: I did not know that a nazirite is prohibited from drinking wine, that is a case where he vowed naziriteship with regard to only one of the prohibitions. The difference of opinion is as follows: According to the Rabbis, who say that even if he vowed naziriteship with regard to only one of the prohibitions of naziriteship he is nevertheless a nazirite, in that case he is prohibited by all of them, despite not knowing about the prohibition against consuming wine. According to Rabbi Shimon who said he is not a nazirite unless he takes a vow of naziriteship with regard to all of them, he is permitted.

    2Conversely, the last clause addresses one who vowed naziriteship with regard to all of them, thereby accepting upon himself all the halakhot of naziriteship, and now wishes to request dissolution of one of the prohibitions, thinking that a halakhic authority can dissolve one aspect of his naziriteship.

    3The Gemara explains: According to the Rabbis, who say that even if he vowed naziriteship with regard to only one of the prohibitions of naziriteship he is nevertheless a nazirite, in that case too, when he requests of a halakhic authority to dissolve one of them, he is permitted to engage in all of the behaviors forbidden to a nazirite. Just as the acceptance of one part of naziriteship causes one to be bound by all the halakhot of naziriteship, dissolution of one element of naziriteship nullifies the entire naziriteship. According to Rabbi Shimon, who said that he is not a nazirite unless he takes a vow of naziriteship with regard to all of them, when he requests dissolution of that prohibition, none of the prohibitions are permitted until he requests dissolution of all of the prohibitions of naziriteship. Due to this the mishna teaches: And Rabbi Shimon prohibits him.

    4And if you wish, say instead: The Rabbis and Rabbi Shimon disagree with regard to vows impeded by circumstances beyond one’s control, and their disagreement is in the dispute between Shmuel and Rav Asi. As we learned in a mishna ( Nedarim 20b): The Sages dissolved four types of vows without the requirement of a request to a halakhic authority. The first category is vows of exhortation, where one employs a vow to urge another to perform some action. The second category is vows of exaggeration [ havai ], where one utters a vow that is dependent upon some outlandish claim, such as: I should be bound by a vow if I did not see a square snake. Since he knows that there are no square snakes, it is evident that he is not serious in taking his vow. The third category is vows that are unintentional, where one vows for a particular reason and later discovers he was mistaken with regard to the facts; and the fourth is vows whose fulfillment are impeded by circumstances beyond one’s control.

    5The Gemara relates the dispute between Shmuel and Rav Asi: And Rav Yehuda said that Rav Asi said: These four vows require a request made to the halakhic authorities to dissolve them, and the vows are not dissolved unless one does so. Rav Yehuda related: When I stated this halakha of Rav Asi before Shmuel, he said to me: The tanna teaches that the Sages dissolved them, and you say they require a request made to the halakhic authorities? Shmuel holds that they are dissolved automatically.

    6The Gemara continues its explanation: The dispute between the Rabbis and Rabbi Shimon in the last clause of the mishna is also with regard to this halakha . This case is referring to a kind of a vow impeded by circumstances beyond one’s control, as he claims that he has no choice but to drink wine or contract impurity from corpses. The Rabbis hold in accordance with the opinion of Shmuel, and therefore the vow is dissolved automatically, without the need to request dissolution from a halakhic authority; and Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rav Asi that one must make a request to a halakhic authority to dissolve the vow, and he remains a nazirite until he does so.

    7MISHNA: If one says: I am hereby a nazirite and it is incumbent upon me to shave a nazirite, meaning he will also pay for the offerings that a nazirite brings when he cuts his hair; and another heard and said: And I too am a nazirite and it is incumbent upon me to shave a nazirite, the other is also a nazirite and is obligated to pay for the offerings of a nazirite. If they were perspicacious and wish to limit their expenses, they shave each other. They may each pay for the other’s offerings, so that their additional vows will not cost them anything. And if not, if this arrangement did not occur to them and each brought his own offerings, they shave other nazirites, i.e., they must pay for the offerings of other nazirites.

    8GEMARA: A dilemma was raised before the Sages. If one said: I am hereby a nazirite and it is incumbent upon me to shave a nazirite as well, and another heard and said only: And I, what is the halakha ? Do we say that: And I, indicates acceptance of the entire statement of the first one, which would mean he is both a nazirite and must shave a nazirite, or perhaps it indicates acceptance of only half the statement of the first speaker? If you say it indicates acceptance of only half the statement, does it indicate acceptance of the first clause, i.e., I am hereby a nazirite, or the last clause, i.e., it is incumbent upon me to shave a nazirite?

    9The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna. If a second person said: And I, and it is incumbent upon me to shave a nazirite, then if they are perspicacious they shave each other. From the fact that it says: And I, and it is incumbent upon me, you can learn from this that: And I, indicates acceptance of only half the statement, as otherwise he would not need to add the second part. The Sages say in response to this attempted proof: Yes, this proves that it indicates acceptance of only half the statement. However, the other question still has not been answered: Is he referring to the first part of the original statement or to the last part? The Gemara answers: This can be learned from the mishna itself. From the fact that it says: And it is incumbent upon me to shave a nazirite, one can learn from this that: And I, indicates acceptance of the beginning of the statement to become a nazirite, which is why one has to add that he must also pay for the offerings of a nazirite.

    10Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rava: From where do you know that it is so that the words: And I, are referring to the first part of the statement? Actually, I will say to you that: And I, is referring to the entire statement, and if you claim otherwise because he added: And it is incumbent upon me, the explanation of what he is saying is: And it is incumbent on me to do this matter. He was merely clarifying what his intention was when he said: And I. As, if you do not say so, then with regard to that which is taught in the last clause, in the following mishna, that if one said: It is incumbent upon me to shave half a nazirite, and another heard that and said: And I, it is incumbent upon me to shave half a nazirite, then there, are there two statements? That mishna is addressing only a single vow. Rather, what is he saying by using the words: It is incumbent upon me? He is referring to that whole matter; here too, in this mishna, when he says: And it is incumbent upon me, he is referring to that whole matter.

    11Rava said to him: How can these cases be compared? Granted, if you say that in the first clause it is necessary to teach both parts of the statement and in the latter clause it is not necessary to teach both parts of the statement, then it can be said that he taught the unnecessary latter clause due to the necessary first clause, as it is typical for a mishna to phrase both of its sections in the same style. But if you say that it is not necessary to teach both parts of the statement in the first clause and it is also not necessary to teach both parts of the statement in the latter clause, as one has accepted the other’s entire statement by saying: And I, would the tanna teach an unnecessary first clause and teach an unnecessary latter clause? Since the addition of: And it is incumbent upon me, is not required in the latter mishna, it must be necessary in this mishna, so the inference of Rava is correct.

    12§ After analyzing the mishna itself, the Gemara turns to a related issue. Rabbi Yitzḥak bar Yosef said that Rabbi Yoḥanan said: One who says to his agent:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רישא כגון דנזר מחדא כו'ואילו לרבנן ברישא דרישא מודה ר"ש דאסור אע"ג דלא נדר בכולהו משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל:

    ואיתשיל מחדאדקאמר אבל סבור הייתי שחכמים מתירין ולרבנן דאמרי אפילו כי לא נזר אלא באחת מהן הוי נזיר הכי נמי כי מיתשיל אחד מינייהו אישתרי נמי אכולהו והלכך הוא מותר:

    ולר"ש דאמרלעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן בבת אחת כגון דאמר הריני נזיר סתם הכי נמי לכי מיתשיל לחכם אחדא מינייהו לא מפקע נזירותיה מיניה עד דמיתשיל אכולהו והלכך הואיל דלא איתשיל אלא חדא משום הכי אוסר ר"ש:

    איבעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגיבמתניתין הואיל דנדרי אונסין הן הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה ל"א דבמתני' להכי קרי להו אונסין דלבו אונסו שהוא סבור שיתירו לו חכמים דבכה"ג קרי ליה אונס כדאמרי' נמי במס' שבועות (דף כו.) דרב כהנא ורב אסי מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבעי א"ל רב לבך אנסך ומיפטרת:

    וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסידתנן בפ"ד נדרים במסכת נדרים ד' נדרים התירו חכמים וכו' והתם מפרש להו: רבנן סברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי:

    רבנןסברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי:

    ור' שמעון כרב אסידאוסר בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו:

    מתני' אמר הריני נזיר ועלי לגלח נזירואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו:

    אם היו פקחין מגלחין זה את זהמביא זה קרבנותיו של זה וזה קרבנותיו של זה ויהו פטורים מלהביא קרבן אחר ואם לאו כל אחד ואחד מביא קרבנותיו שלו וצריכין להביא כל אחד ואחד קרבנות של נזיר אחר:

    גמ' איבעיא להואמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ולא אמר תו מידי:

    מהומי אמרי' האי דאמר ואני אכוליה דיבורא משמע והוי נזיר ומיחייב לגלח נזיר אחר:

    או דלמא הא דאמר ואני אפלגא דדיבוריה משמעדחדא מינייהו הוא דקביל עילויה או נזירות או לגלח אבל אתרוייהו לא משמע:

    ארישא או אסיפאארישא משמע ואני בנזירות כמותך או אסיפא משמע ואני אגלח נזיר כמותך:

    מדאמר ואני ועלימדקתני לתרוייהו ש"מ דהאי דאמר ואני לא קאי אלא אפלגא דיבוריה ומינה מדקאמר עלי לגלח ש"מ ואני אתחלת דיבוריה קאי והכי משמע ואני בנזירות כמותך ועלי לגלח נזיר כמותך:

    וממאי דהכי הואכדקאמרת דואני אפלגא דדיבוריה קאי דלמא אכוליה דיבוריה קאי ואי אמרת לי כיון דאני אכוליה דיבוריה משמע עלי למה לי איהו ודאי לא מיצטריך אלא פירושי קמפרש למילתא דמשמע כמו דאמר עלי בהא מילתא:

    דאי לא תימא הכידפירושי קא מפרש לה אלא דואני קאי אדיבורא דרישא ועלי אדיבורא דסיפא סיפא דמתניתין דקתני הרי עלי לגלח כו' התם למה לי כו':

    אי אמרת בשלמא רישאדתני ועלי צריכא לך למימר משום דקא מקבל בה בדיבורה (דסיפא) אהכי תנא בסיפא אידך מתניתין עלי דלא צריך אלא אי אמרת דעלי דרישא לא צריכא דהא קאי ואני אכוליה דיבוריה השתא איכא למימר מי עבידת כי הא מילתא למיתני תנא עלי ברישא דלא צריכא וסיפא דלא צריכא אלא לאו שמע מינה ואני אפלגא דדיבוריה קאי שמע מינה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 11 עמוד ב

    1רישא, כגון דנזר מחדא, לרבנן דאמרי דאפי' לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר, ואסור. לר' שמעון דאמר עד שיזיר מכולם מותר.

    2סיפא דנדר מכולהו, ואיתשיל מחדא.

    3לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר, כי מתשיל מחדא מינייהו אישתרי. לרבי שמעון דאמר עד שיזיר מכולם, כי מתשיל נמי מההוא, עד דמתשיל מכולהו. משום הכי קתני: ור"ש אוסר.

    4ואב"א בנדרי אונסין קא מיפלגי, ובפלוגתא דשמואל ורב אסי. דתנן: ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זירוזין. נדרי הבאי. נדרי שגגות. נדרי אונסין.

    5ואמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו, צריכין שאלה לחכמים. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: תנא קתני ״התירו חכמים״, ואת אמרת צריכין שאלה לחכמים?!

    6רבנן סברי כשמואל. ור"ש כרב אסי.

    Mishna

    7״הריני נזיר ועלי לגלח נזיר״, ושמע חבירו ואמר ״ואני ועלי לגלח נזיר״. אם היו פקחים מגלחין זה את זה. ואם לאו מגלחין נזירים אחרים.

    Gemara

    8איבעיא להו: שמע חבירו ואמר ״ואני״, מהו? ״ואני״ אכוליה דיבורא משמע, או דלמא אפלגיה דדיבורא משמע. את"ל אפלגיה דדיבורא משמע: ארישא, או אסיפא?

    9תא שמע: ״ואני ועלי לגלח נזיר״, אם היו פקחים מגלחין זה את זה. מדקאמר ״ואני ועלי״ ש"מ ואני אפלגיה דדיבורא אמרי. אין, אפלגיה דדיבורא משמע, מיהו: ארישא, או אסיפא? מינה, מדקאמר ״ועלי לגלח״, ש"מ ״ואני״ על תחילת דיבורא משמע.

    10א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ממאי דהכי? לעולם אימא לך ״ואני״ אכוליה דדיבורא, ואי משום ״ועלי״, מאי קאמר ״ועלי״ בהא מילתא. דאי לא תימא הכי, דקתני סיפא ״הרי עלי לגלח חצי נזיר״ ושמע חבירו ואמר ״ואני עלי לגלח חצי נזיר״, התם מי איכא תרתין מילי? אלא, מאי קאמר: ״עלי״ בהא מילתא, הכא נמי, כי קאמר ״עלי״ בהא מילתא.

    11א"ל רבא: הכי השתא?! אי אמרת בשלמא רישא צריכא סיפא לא צריכא תני סיפא דלא צריכא משום רישא דצריכא. אלא אי אמרת רישא לא צריכא סיפא לא צריכא, תני רישא דלא צריכא ותני סיפא דלא צריכא?!

    12אמר ר' יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: האומר לשלוחו׃

    Tosafot

    סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדאוהיינו דקתני אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי (ויתירו לו) היין או לטמאות למתים שאינו יכול לחיות בלא יין או שלא יטפל בשכר למתים שזהו פרנסת ביתו:

    לרבנןכיון דנשתרי ליה חדא משום הכי מישתרייא ליה לכולהו דכאיסורו כך היתירו כשם שנאסר בתחילת הנזירות בחד מענייני נזירות כן ניתר בסוף הנזיר בחד וכמו דפליגי התם פ"ג דנדרים (דף כה:) גבי מצא אוכלים תאנים ואמר קונם הפירות עליכם ונמצא אביו אחד מהן והתיר נדרו ופליגי אי הותרו כולן או לא. ה"נ סברי רבנן ואפילו למ"ד לא הותרו כולן משום דהוי נדר ושבועה אבל הכא כיון דתחילה הוי נזירות על אחד ה"נ סוף נזירות ור"ש ס"ל אפי' למ"ד הותרו כולן מ"מ הכא כיון דאין נזירות באה לו עד שיפרש מכולן כמו כן צריך שאלה לכולן ונהי דנשאל האחד לא הותר השני:

    ולרבי שמעוןכי היכי דבתחלת הנזירות צריך שיזיר גם בסוף הנזירות צריך לשאול ולהתיר כולו:

    ואי בעית אימא בנדרי אונסיןזה חשיב אונס שאינו יכול לחיות בלא יין:

    נדרי זירוזיןכגון שהמוכר אומר קונם ככר זה עלי אם אתן לך חפץ זה בפחות מד' דינרין ה"ז נדרי זירוזין או קונם ככר זה עלי אם אתן לך יותר משני דינרים ורצון שניהם לקנות בג' דינר ה"ז נדרי זירוזין ואין צריכין עוד שאלה למ"ד מדרבנן:

    נדרי שגגותקונם ככר זה אם אכלתי היום ושכח שאכל היום:

    נדרי הבאימפרש התם פי' בנדרים (כד:) וא"ת ומי דמי התם בשעת הנדר לא ידע האונס דהא סבור לילך ולאכול וגמר ונדר ולהכי צריך לשאול מדרבנן למ"ד אבל הכא בשעת הנדר ידע האונס ומסתמא לא גמר ונדר ואיכא למימר דלכ"ע לא בעי שאלה ומפ' ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אחרי כן כגון דבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש או תחלה היה עשיר ולא היה צריך ליטפל למתים ולבסוף העני אי נמי מייתי ליה דין זה היכא דאין פיו ולבו שוין דפליגי בהא התם אמוראי אי בעי שאלה מדרבנן והכי נמי פליגי הכא:

    הגה"ה וכמו כן במתניתין פיו היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה ומה דאמר אבל כסבור הייתי בלבי כשעשיתי הנדר:

    הריני נזיר ועלי לגלח נזירכי הריני נזיר בעצמו חייב בנזירות ולהביא קרבנותיו ועלי לגלח נזיר אחר ולהביא קרבנותיו השתא נזירות חייל עליה ועתה צריך לגלח נזיר אחר ולהביא קרבנותיו ושמע חבירו ואמר ואני פירוש ואני ועלי לגלח נזיר אחר חייל עליה [נזירות] וגם תגלחת של נזיר אחר:

    ואם היו פקחין מגלחין זה את זהפירוש כל אחד ואחד יעשה נזירותו שלשים יום ומביא קרבן בעבור חבירו ומפטרי מידי דהוה אאיניש בעלמא אם היה מביא קרבן עבורו שפטר וגם זה נפטר ממה שנדר לגלח לאחר שהרי גלח לאחר נמצא כי כל אחד לא יביא אלא קרבן א' ואפ"ה [יצא] נמי ידי נדריה שהרי בלאו אחר עשה נזירות שלשים יום וגילח לחבירו:

    ואם לאושאין להם פקחות זה אלא כל אחד הביא קרבן לעצמו צריך לגלח לנזיר אחר ולהביא קרבנותיו תחתיו:

    ושמע חבירו ואמר ואניולא [אמר] עוד [מהו] על כוליה דיבור של הראשון משמע וחייב השני להיות נזיר ולגלח או דלמא על פלגיה דיבורא משמע ולא קבל עליו השני אלא או נזירות או תגלחת לאחר:

    מדקאמר ואני ועלי ש"מאם לא אמר שני הדבורים דפלגא דדיבור' משמע:

    ומינהכלומר גם זה תיפשוט ממתניתין מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על תחילת דיבורו משמע:

    לעולם ואני אכוליה דיבוריה משמע ואי משום ועלי מאי קאמר ועלי בהך מילתא - כלומר ומה שקבלתי כבר נזירות תגלחת לאחר כמו דרך בני אדם לכפול (על) לשונן והוא הדין דאם לא אמר ועלי דמחייב בנזיר ותגלחת אדיבור קמא:

    ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר מי איכא תרתי מיליוהרי הראשון לא קבל עליו אלא דבר אחד:

    משום רישא דצריכאדאיצטריך למיתני ועלי לאשמועינן דואני לא קאי אלא אפלגא דדיבוריה ותנא סיפא דעלי אע"ג דלא צריכא אטו רישא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הרי אני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר אמר הר"ם פי' ענין אמרו ועלי לגלח נזיר שיביא הקרבנות המחויבות לו בעת התגלחת אצל שלמות הנזירות וכן ענין מגלחין זה את זה שיביא כל אחד ואחד הקרבנות המחויבות לחברו הנה לא יפסידו כלום ויהיה כל אחד כבר קיים נדרו ודע שאם שמע חבירו ואמר ואני לא יאמר ועלי לגלח הנה תחייבהו הנזירות לבד הכל מודים שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי הוא לא יחייבהו זולת חצי קרבנות המחוייבות לנזיר יקריב אותם עם אי זה נזיר שירצה וישלים הנזיר ההוא החצי האחר והם גם כן מודים שהוא אם אמר חצי קרבנות נזיר עלי תחייבהו הקרבנות כלם לפי שאין אצלנו חצי נזירות ואמנם חלקו בזה הלשון ר' מאיר כאשר אמר הרי עלי חייבתהו קרבנות נזיר שלמים ואמר אחר זה חצי נזיר חזרה ואי אפשר לו החזרה וחכמים אומרים נדר ופתחו עמו וחזרתו אמתית והלכה כחכמים:

    אמר המאירי הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ר"ל הריני נזיר ועוד אני מקבל עלי יתר על נזירותי שיהא עלי לגלח נזיר אחר ר"ל שיהא מוטל עלי להביא קרבנותיו ביום תגלחתי עד שיפטר הוא בהבאתי ונמצאו דבריו קיימין בין להיותו נזיר בין להיות מוטל עליו להביא קרבנות איזה נזיר שירצה או שיזדמן ביום תגלחתו של אותו נזיר ולהיות אותו נזיר פטור בהבאתו ושמע חבירו ואמר ואני שנמצא נזיר בכך מדין התפסה ואף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר ואלו לא אמר כן לא היתה מלת ואני תוספת אלא הנזירות לא שיהא עליו לגלח נזיר כמו שיתבאר בגמ' אלא שאף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים שניהם מגלחין זה את זה ר"ל שזה מביא קרבנותיו של זה וזה מביא קרבנותיו של זה וכל אחד נפטר בהבאת חברו ונמצאו חסים בהוצאה שלא להביא קרבנות כפולים ואם לאו ר"ל שאינם פקחים או שאינם חסים בהוצאתם ואין אחד מהם רוצה לפטור את עצמו בשל חברו מביא כל אחד את קרבנותיו ומביא כל אחד מהם קרבנות על נזירים אחרים זה על נזיר אחר וזה על נזיר אחר:

    הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר גם כן וזה שאמר ועלי לגלח חצי נזיר תוספת הוא דהא בואני סגי שהרי הראשון לא נדר בנזירות שנאמר דהאי ואני אנזירות לחוד קאי שלא אמר אלא הרי עלי לגלח ועלה קאי האי דקאמר ואני אלא שהוא תוספת ביאור ואיידי דנקיט ליה ברישא נקטיה נמי בסיפא ולדעת רבי מאיר זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם ולדעת חכמים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ופירשו בגמ' שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי כלם מודים שחייב בחצי קרבנות איזה נזיר ותו לא וישלים אותו נזיר החצי האחר וכן כלם מודים שאם אמר קרבנות חצי נזיר עלי הואיל ואין נזירות לחצאין חייב להביא כל קרבנותיו ולא נחלקו אלא כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר דלרבי מאיר כי קאמר הרי עלי איחייב בכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כלום הוא ולדעת חכמים נדר נדר ופתחו עמו הוא ולא נאמר הרי עלי אלא על דעת חצי הקרבנות ואינו חייב ביותר מחצי הקרבנות והלכה בזו כחכמים ובראשונה כסתם המשנה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    ממה שכתבנו למדת שכל שמקבל עליו שני דברים כגון זה שאמר הריני נזיר ושיהא עלי לגלח נזיר אחר ושמע חברו ואמר ואני שאינו נתפס אלא לדבור אחד והוא הראשון ר"ל להיותו נזיר ולא להיות עליו לגלח נזיר אחר אלא אם כן פירט שאם לא כן מה הוצרך להזכיר במשנתנו ואני ועלי והלא בואני לבד סגי לתרוייהו ואין לומר דאין הכי נמי והאי דאמר ועלי פירושא דמילתא קמייתא הוא ועלי בהא מילתא קאמר כלומר הריני נזיר כמותך אף לכל מה שחייבת בו את עצמך ר"ל לגלח נזיר אחר דלישנא יתירא בכדי לא נקיט וסיפא הוא דנקטיה בכדי דאיידי דתני לה ברישא תנא לה בסיפא כמו שכתבנו ומכל מקום יראה לי שאין תכלית הענין ראשון דוקא אלא אותו שלשונו נופל עליו יותר בדקדוק שהרי ואני נופל יותר על היותו נזיר מקבלת הבאת קרבנות נזיר אחר ולשון ועלי מורה יותר קבלת הבאת נזיר אחר מקבלת נזירות על עצמו ואם כן אם אמר הראשון הרי עלי לגלח נזיר והריני נזיר ואמר חברו ואני הרי הוא נזיר ואין הבאת קרבנות נזיר אחר עליו וכן בכל כיוצא בזה ומכל מקום כשאמר הרי עלי לגלח נזיר ובא חברו ואמר ואני ואע"פ שאין הלשון נופל יפה בקבלת הבאת קרבנות על כל פנים אי אפשר לפרשו בענין אחר ועליו להביא קרבנות נזיר ואע"פ שלא אמר ועלי אלא ואני:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 11b

    Nazir 11b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 309 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רישא כגון דנזר מחדא כו' ואילו לרבנן ברישא דרישא מודה ר"ש דאסור אע"ג דלא נדר בכולהו משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל:

    ואיתשיל מחדא דקאמר אבל סבור הייתי שחכמים מתירין ולרבנן דאמרי אפילו כי לא נזר אלא באחת מהן הוי נזיר הכי נמי כי מיתשיל אחד מינייהו אישתרי נמי אכולהו והלכך הוא מותר:

    ולר"ש דאמר לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן בבת אחת כגון דאמר הריני נזיר סתם הכי נמי לכי מיתשיל לחכם אחדא מינייהו לא מפקע נזירותיה מיניה עד דמיתשיל אכולהו והלכך הואיל דלא איתשיל אלא חדא משום הכי אוסר ר"ש:

    איבעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי במתניתין הואיל דנדרי אונסין הן הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה ל"א דבמתני' להכי קרי להו אונסין דלבו אונסו שהוא סבור שיתירו לו חכמים דבכה"ג קרי ליה אונס כדאמרי' נמי במס' שבועות (דף כו.) דרב כהנא ורב אסי מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבעי א"ל רב לבך אנסך ומיפטרת:

    וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי דתנן בפ"ד נדרים במסכת נדרים ד' נדרים התירו חכמים וכו' והתם מפרש להו: רבנן סברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי:

    רבנן סברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי:

    ור' שמעון כרב אסי דאוסר בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו:

    מתני' אמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא והיינו דקתני אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי (ויתירו לו) היין או לטמאות למתים שאינו יכול לחיות בלא יין או שלא יטפל בשכר למתים שזהו פרנסת ביתו:

    לרבנן כיון דנשתרי ליה חדא משום הכי מישתרייא ליה לכולהו דכאיסורו כך היתירו כשם שנאסר בתחילת הנזירות בחד מענייני נזירות כן ניתר בסוף הנזיר בחד וכמו דפליגי התם פ"ג דנדרים (דף כה:) גבי מצא אוכלים תאנים ואמר קונם הפירות עליכם ונמצא אביו אחד מהן והתיר נדרו ופליגי אי הותרו כולן או לא. ה"נ סברי רבנן ואפילו למ"ד לא הותרו כולן משום דהוי נדר ושבועה אבל הכא כיון דתחילה הוי נזירות על אחד ה"נ סוף נזירות ור"ש ס"ל אפי' למ"ד הותרו כולן מ"מ הכא כיון דאין נזירות באה לו עד שיפרש מכולן כמו כן צריך שאלה לכולן ונהי דנשאל האחד לא הותר השני:

    ולרבי שמעון כי היכי דבתחלת הנזירות צריך שיזיר גם בסוף הנזירות צריך לשאול ולהתיר כולו:

    ואי בעית אימא בנדרי אונסין זה חשיב אונס שאינו יכול לחיות בלא יין:

    נדרי זירוזין כגון שהמוכר אומר קונם ככר זה עלי אם אתן לך חפץ זה בפחות מד' דינרין ה"ז נדרי זירוזין או קונם ככר זה עלי אם אתן לך יותר משני דינרים ורצון שניהם לקנות בג' דינר ה"ז נדרי זירוזין ואין צריכין עוד שאלה למ"ד מדרבנן:

    נדרי שגגות קונם ככר זה אם אכלתי היום ושכח שאכל היום:

    נדרי הבאי מפרש התם פי' בנדרים (כד:) וא"ת ומי דמי התם בשעת הנדר לא ידע האונס דהא סבור לילך ולאכול וגמר ונדר ולהכי צריך לשאול מדרבנן למ"ד אבל הכא בשעת הנדר ידע האונס ומסתמא לא גמר ונדר ואיכא למימר דלכ"ע לא בעי שאלה ומפ' ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אחרי כן כגון דבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש או תחלה היה עשיר ולא היה צריך ליטפל למתים ולבסוף העני אי נמי מייתי ליה דין זה היכא דאין פיו ולבו שוין דפליגי בהא התם אמוראי אי בעי שאלה מדרבנן והכי נמי פליגי הכא:

    הגה"ה וכמו כן במתניתין פיו היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה ומה דאמר אבל כסבור הייתי בלבי כשעשיתי הנדר:

    9 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הרי אני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר אמר הר"ם פי' ענין אמרו ועלי לגלח נזיר שיביא הקרבנות המחויבות לו בעת התגלחת אצל שלמות הנזירות וכן ענין מגלחין זה את זה שיביא כל אחד ואחד הקרבנות המחויבות לחברו הנה לא יפסידו כלום ויהיה כל אחד כבר קיים נדרו ודע שאם שמע חבירו ואמר ואני לא יאמר ועלי לגלח הנה תחייבהו הנזירות לבד הכל מודים שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי הוא לא יחייבהו זולת חצי קרבנות המחוייבות לנזיר יקריב אותם עם אי זה נזיר שירצה וישלים הנזיר ההוא החצי האחר והם גם כן מודים שהוא אם אמר חצי קרבנות נזיר עלי תחייבהו הקרבנות כלם לפי שאין אצלנו חצי נזירות ואמנם חלקו בזה הלשון ר' מאיר כאשר אמר הרי עלי חייבתהו קרבנות נזיר שלמים ואמר אחר זה חצי נזיר חזרה ואי אפשר לו החזרה וחכמים אומרים נדר ופתחו עמו וחזרתו אמתית והלכה כחכמים:

    אמר המאירי הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ר"ל הריני נזיר ועוד אני מקבל עלי יתר על נזירותי שיהא עלי לגלח נזיר אחר ר"ל שיהא מוטל עלי להביא קרבנותיו ביום תגלחתי עד שיפטר הוא בהבאתי ונמצאו דבריו קיימין בין להיותו נזיר בין להיות מוטל עליו להביא קרבנות איזה נזיר שירצה או שיזדמן ביום תגלחתו של אותו נזיר ולהיות אותו נזיר פטור בהבאתו ושמע חבירו ואמר ואני שנמצא נזיר בכך מדין התפסה ואף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר ואלו לא אמר כן לא היתה מלת ואני תוספת אלא הנזירות לא שיהא עליו לגלח נזיר כמו שיתבאר בגמ' אלא שאף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים שניהם מגלחין זה את זה ר"ל שזה מביא קרבנותיו של זה וזה מביא קרבנותיו של זה וכל אחד נפטר בהבאת חברו ונמצאו חסים בהוצאה שלא להביא קרבנות כפולים ואם לאו ר"ל שאינם פקחים או שאינם חסים בהוצאתם ואין אחד מהם רוצה לפטור את עצמו בשל חברו מביא כל אחד את קרבנותיו ומביא כל אחד מהם קרבנות על נזירים אחרים זה על נזיר אחר וזה על נזיר אחר:

    הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר גם כן וזה שאמר ועלי לגלח חצי נזיר תוספת הוא דהא בואני סגי שהרי הראשון לא נדר בנזירות שנאמר דהאי ואני אנזירות לחוד קאי שלא אמר אלא הרי עלי לגלח ועלה קאי האי דקאמר ואני אלא שהוא תוספת ביאור ואיידי דנקיט ליה ברישא נקטיה נמי בסיפא ולדעת רבי מאיר זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם ולדעת חכמים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ופירשו בגמ' שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי כלם מודים שחייב בחצי קרבנות איזה נזיר ותו לא וישלים אותו נזיר החצי האחר וכן כלם מודים שאם אמר קרבנות חצי נזיר עלי הואיל ואין נזירות לחצאין חייב להביא כל קרבנותיו ולא נחלקו אלא כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר דלרבי מאיר כי קאמר הרי עלי איחייב בכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כלום הוא ולדעת חכמים נדר נדר ופתחו עמו הוא ולא נאמר הרי עלי אלא על דעת חצי הקרבנות ואינו חייב ביותר מחצי הקרבנות והלכה בזו כחכמים ובראשונה כסתם המשנה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    ממה שכתבנו למדת שכל שמקבל עליו שני דברים כגון זה שאמר הריני נזיר ושיהא עלי לגלח נזיר אחר ושמע חברו ואמר ואני שאינו נתפס אלא לדבור אחד והוא הראשון ר"ל להיותו נזיר ולא להיות עליו לגלח נזיר אחר אלא אם כן פירט שאם לא כן מה הוצרך להזכיר במשנתנו ואני ועלי והלא בואני לבד סגי לתרוייהו ואין לומר דאין הכי נמי והאי דאמר ועלי פירושא דמילתא קמייתא הוא ועלי בהא מילתא קאמר כלומר הריני נזיר כמותך אף לכל מה שחייבת בו את עצמך ר"ל לגלח נזיר אחר דלישנא יתירא בכדי לא נקיט וסיפא הוא דנקטיה בכדי דאיידי דתני לה ברישא תנא לה בסיפא כמו שכתבנו ומכל מקום יראה לי שאין תכלית הענין ראשון דוקא אלא אותו שלשונו נופל עליו יותר בדקדוק שהרי ואני נופל יותר על היותו נזיר מקבלת הבאת קרבנות נזיר אחר ולשון ועלי מורה יותר קבלת הבאת נזיר אחר מקבלת נזירות על עצמו ואם כן אם אמר הראשון הרי עלי לגלח נזיר והריני נזיר ואמר חברו ואני הרי הוא נזיר ואין הבאת קרבנות נזיר אחר עליו וכן בכל כיוצא בזה ומכל מקום כשאמר הרי עלי לגלח נזיר ובא חברו ואמר ואני ואע"פ שאין הלשון נופל יפה בקבלת הבאת קרבנות על כל פנים אי אפשר לפרשו בענין אחר ועליו להביא קרבנות נזיר ואע"פ שלא אמר ועלי אלא ואני:

    Meiri on Nazir 11b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    ואיבעית אימא בנדרי אונסין פליגי היינו אונס שאינו יכול להיות בלא יין וכן בטומאה מפני שהוא קובר ואין לו אומנות אחר. אי נמי אונס ממש שאנסוהו לידור והוי כמו נודרין לחרמין ולהרגין דקרי התם נדרי אונסין. הר' עזריאל ז"ל:

    נדרי שגגות כגון קונם אם אכלתי ושתיתי ונזכר שאכל ושתה לא הוי נדר דאמרינן האדם בשבועה פרט לאנוס. ובשעה שנדר הוא סבור שלא אכל ולא היה בדעתו לידור ואנוס היה מחמת שכחה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם ולא בפתח חרטה דכל נדר נמי ניתר על ידי חרטה. אלא אף על גב דלאו נדרים נינהו צריך לילך לחכם ויתיר לו שלא יקל ראשו בנדרים. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וז"ל הר' עזריאל ז"ל: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. והא איכא בין הני לשאר נדרים דבהני אף בלא חרטה יתיר החכם למאן דאמר פותחין בחרטה. ולמאן דאמר אין פותחין בחרטה ובעי פתח גמור הני בחרטה כל דהו עד כאן. וקשה קצת דלא דמי לנדרי אונסין דהתם בשעה שנדר לא ידע באונס שאירע לאחר מכאן אבל הכא בשעה שנדר ידע זה האונס. ותירץ הר"מ דמכל מקום טעמא דמתניתין כמו טעמא דנדרי אונסין. דהתם הוי טעמא משום דאין פיו ולבו שוין דאדעתא דאונס לא נדר. ובמתניתין נמי בשעה שקבל עליו נזירות לא היה בדעתו לאסור עצמו ביין כי אם בשאר דברים ולא היו פיו ולבו שוין הלכך לרבנן לא בעי שאלה. ואף על גב דאי הוה אמר בהדיא חוץ מן היין הוי נזיר. הני מילי היכא דלא אניס בקבלת יין אבל הכא דמחמת אונס אינו מקבל עליו יין לא הוי נזיר כלל. ובשם ר"י מצאתי דמתניתין איירי בשקבל עליו נזירות סתם והיה דעתו לכל דין נזירות ואירע לו מקרה או חולי שצריך לשתות לו יין או שהוצרך ליטמא למתים. ועתה הוא אומר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל הייתי סבור שאף אילו היה בדעתי להיות נזיר בכל ענין שחכמים מתירין לי מחמת האונס כל שכן השתא דדין הוא שיתירו לי כי ודאי לדעת אלו האונסין לא קבלתי עלי. ונראה לי שצריך להוסיף על דבריו דאכתי לא דמי לגמרי לנדרי אונסין דהתם אירע האונס קודם שחל הנדר. הלכך יש לפרש דהכא מיירי כגון שאמר הריני נזיר לזמן ידוע שאז יתחיל נזירותי וקודם הגעת הזמן אירע לו האונס. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מתני' ועלי לגלח נזיר קיבל עליו שיביא קרבנות נזיר על גלוח של נזיר אחד מן השוק כדי לפטור אותו מקרבנותיו. ולפיכך אמר לגלח לפי שאינו מגלח אף על פי שמלאו ימיו עד שיביא קרבנותיו. ולפיכך אמר לגלח נזיר שאתן קרבנותיו שנכשר בהן לגלח.

    אם היו פקחין כל אחד פוטר חברו מקרבנותיו וחדושא דמתניתין שהראשון יכול לפטור השני אף על פי שבשעת נזרו אכתי לא הוי השני נזיר כדמפרש בגמרא. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    גמ' ומינה כלומר גם בעיא זו איכא למיפשט מינה דמדקאמר ועלי לגלח שמע מינה ואני אתחלת דבורא משמע. דאי אסוף דיבורא ליתני ואני והריני נזיר.

    וזה לשון הפירוש ומינה דמתניתין מצינן למילף מדקאמר ואני ובתר הכי אמר ועלי לגלח שמע מינה דהיכא דאמר ואני לחוד היינו תחלת דיבורא. עד כאן:

    וממאי דהכי הוא דואני ליהוי אפלגא דדיבורא אימא אכולה דיבורא משמע. ואי משום דאמר בתר הכי ועלי דיקת הכי ליכא למימר הכי דהאי דקאמר עלי האי ועלי בהא מילתא כלומר האי ועלי הכי משמע דהא מילתא דאמרי ואם תהא עלי חובה למעבד כדאמר חברי. פירוש. וזה לשון הרא"ש ז"ל בפירושיו: הכי קאמר ועלי כי האי מלתא. כלומר ואני לכל דבר עלי כמו שאמרת להיות נזיר וגם לגלח נזיר וכפל מלה הוא שכן דרך האדם לסתום ואחר כך לפרש. ומה שלא פירש הנזירות משום דלשון ואני משמע בפירוש נזירות דמשמע אני בגופי כמותך. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ומסיים ז"ל וז"ל: ויש תימה דאם כן ליתני ועלי גרידא ואמאי קאמר ועלי לגלח. עד כאן.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 11b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 11, Amud Bet, about 309 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “רישא, כגון דנזר מחדא, לרבנן דאמרי דאפי'…”

    2. Segment 25 words

      Opens “סיפא דנדר מכולהו, ואיתשיל מחדא.…”

    3. Segment 333 words

      Opens “לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת…”

      Named: רבי שמעון.

    4. Segment 422 words

      Opens “ואב"א בנדרי אונסין קא מיפלגי, ובפלוגתא דשמואל…”

      Named: רב אסי, שמואל.

    5. Segment 527 words

      Opens “ואמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה…”

      Named: רב יהודה, רב אסי, שמואל.

    6. Segment 66 words

      Opens “רבנן סברי כשמואל. ור"ש כרב אסי.…”

      Named: רב אסי, שמואל.

    7. Segment 725 words

      Opens “מתני׳ ״הריני נזיר ועלי לגלח נזיר״, ושמע…”

    8. Segment 824 words

      Opens “גמ׳ איבעיא להו: שמע חבירו ואמר ״ואני״,…”

    9. Segment 939 words

      Opens “תא שמע: ״ואני ועלי לגלח נזיר״, אם…”

    10. Segment 1060 words

      Opens “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא:…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רבא.

    11. Segment 1136 words

      Opens “א"ל רבא: הכי השתא?! אי אמרת בשלמא…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1210 words

      Opens “אמר ר' יצחק בר יוסף אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Nazir 11b · Segment 10 — “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ממאי דהכי?…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 11b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026