Talmud Builders

    Nazir 20a

    Chapter 3 - Mi SheAmar Kamma

    גם: נזיר דף כ׳ ע״א, פרק ג׳ מי שאמר קמא

    English translation - Nazir 20a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and Beit Hillel hold: They decreed with regard to its airspace, and it is a severe level of ritual impurity, so he must start his naziriteship from the beginning once he arrives in Eretz Yisrael. The Gemara rejects this possibility: No, it may be that everyone agrees that they decreed only with regard to its earth, and they disagree merely over the details of the penalty. Beit Shammai hold that we penalize him with an unspecified term of naziriteship, which is thirty days, and Beit Hillel hold that when we penalize, we require him to return to the beginning of his term of naziriteship, and he must observe the entire term of naziriteship afresh.

    2§ The mishna taught: An incident occurred with regard to Queen Helene. A dilemma was raised before them: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement? Does he hold that the case was one where she became impure in Eretz Yisrael, but after thirty days, and not after seven years, and Rabbi Yehuda spoke in accordance with the opinion of Beit Shammai, who hold that she was required to observe only a further thirty days upon her arrival in Eretz Yisrael, and due to her becoming impure she had to observe again her original term of naziriteship, for a total of fourteen years? Or perhaps the case is one where she did not become impure at the end of the seven years in Eretz Yisrael, and he ruled in accordance with the opinion of Beit Hillel that she had to observe an additional seven years upon her entry to Eretz Yisrael.

    3The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: She ascended to Eretz Yisrael, and Beit Hillel instructed her that she should be a nazirite for an additional seven years, etc. And if it enters your mind that Rabbi Yehuda says that the case is one where she became ritually impure after observing thirty days of naziriteship following her arrival to Eretz Yisrael, and he spoke in accordance with the opinion of Beit Shammai, if so, why does Rabbi Yehuda say she was a nazirite for only fourteen years? He should have said fourteen years and thirty days, as even Beit Shammai obligate her to observe a thirty-day period of naziriteship in Eretz Yisrael. It must be that Rabbi Yehuda holds that she observed seven additional years, in accordance with the opinion of Beit Hillel, and says that she did not become ritually impure.

    4The Gemara adds: This is also taught in a baraita , that Rabbi Yehuda’s opinion cannot be established in accordance with Beit Shammai: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer that the verse states: “This is the law of the nazirite when the days of his consecration are fulfilled” (Numbers 6:13). The Torah states: When he becomes impure on the day of the completion of his naziriteship, even if it was at the end of a lengthy term, give him the law of an unspecified nazirite, and he must observe a thirty-day term. Therefore, if she became impure at the end of those thirty days that Beit Shammai obligates her to observe, she should have been required to observe naziriteship for only thirty additional days, rather than a full seven years. Rather, Rabbi Yehuda certainly accepts the opinion of Beit Hillel, and claims that she did not become ritually impure.

    5MISHNA: In a case of one who had two sets of witnesses testifying about him that he had taken a vow of naziriteship for a certain period, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for two terms, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for five terms. Beit Shammai say: The testimony is divided, i.e., the testimonies contradict each other, and since the testimonies are in conflict they are both rejected entirely and there is no naziriteship here at all. And Beit Hillel say: The testimonies are not completely in conflict with each other, as two terms are included in five terms, and the unanimous testimony, that he is a nazirite for two terms, is accepted.

    6GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna , as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to the halakha in the case of two sets of witnesses, one of whom says two terms and one of whom says five terms, that two terms are included in five terms, and he must observe two terms of naziriteship. With regard to what did they disagree? They disagreed with regard to one set of two witnesses, one of whom says two terms and one of whom says five terms, and that Beit Shammai say: In that case their testimony is divided, as the two witnesses are in conflict and there is no testimony here at all. And Beit Hillel say: Since two terms are included in five terms, their testimony is in agreement with regard to two terms, and therefore he must observe two terms.

    7In relation to the explanation that the dispute is with regard to a single pair of witnesses, Rav said: All concede in a case of counting that the testimonies contradict each other. Rav Ḥama said to Rav Ḥisda: What is he saying; what did Rav mean by this? If we say that he was referring to a case where one witness says: He vowed five terms and not two terms, and one says: He vowed two terms and not five terms, in such a situation they clearly contradict one another, and neither of the testimonies is reliable. Rather, Rav is speaking of one witness who says that he heard the person in question count out only one and two terms when he took a vow of naziriteship, and one says that he heard the person in question count out only three, four, and five terms when he took a vow of naziriteship.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וב"ה סברי משום אוירא גזרו - וחמירא טומאתה ומשום הכי צריכה דתיהוי כבתחלה:

    לא דכ"ע משום גושה גזרו - דקילא טומאה והאי דאמרו לה דתיהדר לנזירותה קנסא בעלמא הוא דקנסוה:

    איבעיא להו - הא דא"ר יהודה דלא היתה נזירה אלא י"ד בשנטמאת קאמר:

    ואליבא דב"ש - דכשעלתה לארץ והיתה עושה ל' יום כב"ש נטמאת בטומאת מת וסתרה את הכל ועשתה ז' שנים אחרים כבתחלה:

    או דלמא שלא נטמאת - אלא בשביל שבאת בארץ העמים ועלתה לא"י עשתה ז' שנים כבתחלה ואליבא דב"ה:

    ת"ש עלתה לארץ ואי ס"ד כו' - ואי ס"ד כשנטמאת ואליבא דב"ש אי הכי י"ד שנה ול' יום מיבעיא ליה שהרי בתוך ל' נטמאת וסתרה כל שלמפרע ז' שנה ול' יום א"כ ז' שנים ול' יום היה לה למנות תחתיהן אלא מדלא תני הכי אלא י"ד שנה ש"מ דבלא נטמאת מיירי ר' יהודה ואליבא דב"ה. ע"א איבעיא להו הא דא"ר יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה כשנטמאת עוד טומאה אחרת בסוף שבעה ראשונים אבל לא יום מלאת ועדיין יש לה יום אחד או ב' מן הז' שנים ולבסוף ז' שנים עלתה לארץ ומנתה ז' שנים אחרות שהרי סותרת ז' שנים ראשונים לד"ה דהא נטמאת הרי י"ד שנה ולהכי לא אמרי ב"ש דצריכה למנות ל' יום בארץ דהא סגי לה באותן ז' שנים שהיא מונה בארץ תא שמע עלתה לארץ כו' ואי ס"ד כשנטמאת ואליבא דב"ש דנטמאת בסוף ז' ראשונים וחזרה ונטמאת בסוף י"ד כדאמר ת"ק אי הכי י"ד שנה ול' יום איבעי ליה לרבי יהודה למימר דכיון שנטמאת בסוף י"ד דיום מלאת היתה צריכה למנות עוד ל' דהא ס"ל דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל' תניא נמי הכי דלר' יהודה אית ליה דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל' וכיון דס"ל הכי ודאי הא דא"ר יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה בשלא נטמאת וקא פליג אתנא קמא דסבירא ליה לרבי יהודה דלא נטמאת כלל אלא לסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה שתהא נזירה עוד שבע שנים. ובלשון הזה דן ר"א ב"ר יצחק הלוי לפני רבינו וקבלה (כ"ל ז"ה גליו"ן):

    כת אחת - אחד אומר שתי שנים קיבל עליו נזירות ואחד אומר חמש שנים:

    שב"ש אומרים נחלקה העדות - הואיל ואין שם ב' עדים על ב' שנים:

    וב"ה אומרים - מ"מ שניהם מעידים על ב' שנים ויש בכלל חמש שתים ולא נחלקה עדותן אבל בשני כיתי עדים אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש דברי הכל יש בכלל חמש שתים:

    אמר רב הכל מודים במונה - שנחלקה עדותן:

    מאי קאמר אילימא באחד אומר חמש ולא שתים ואחד אומר שתים ולא חמש - פשיטא דנחלקה עדותן דהא קא מכחשי אהדדי:

    אלא - כגון שהאחד אומר אחת שתים והאחד אומר שלש ארבע חמש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 20 עמוד א

    1ובית הלל סברי: משום אוירא גזרו עליה? לא, דכולי עלמא משום גושה גזרו עליה, וב"ש סברי בסתם נזירות קניסנא, וב"ה סברי: כי קניסנא בתחילת נזירות.

    2מעשה בהילני המלכה וכו'. איבעיא להו: בשנטמאת, ואליבא דב"ש או דלמא בשלא נטמאת, ואליבא דב"ה׃

    3ת"ש עלתה לארץ, והורוה ב"ה שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות וכו'. ואי ס"ד בשנטמאת ואליבא דב"ש אי הכי, ר' יהודה אומר לא היתה נזירה אלא י"ד שנה״? י"ד שנה ושלשים יום״ מיבעי ליה!

    Baraita

    4תניא נמי הכי, רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר: דאמר קרא ״(במדבר ו״, יג) ״זאת תורת הנזיר״, התורה אמרה: כי נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר.

    Mishna

    5מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אלו מעידים שנזר שתים, ואלו מעידים שנזר חמש, ב"ש אומרים: נחלקה העדות ואין כאן נזירות, וב"ה אומרים: יש בכלל חמש שתים, שיהא נזיר שתים.

    Gemara

    6מתני' דלא כי האי תנא, דתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: לא נחלקו ב"ש וב"ה על שתי כיתי עדים, אחת אומרת שתים, ואחת אומרת חמש, שיש בכלל חמש שתים. על מה נחלקו על כת אחת, אחד אומר שתים, ואחד אומר חמש, שב"ש אומרים: נחלקה עדותן. ובה"א יש בכלל חמש שתים.

    7אמר רב: הכל מודים במונה. א"ל רב חמא לרב חסדא: מאי קאמר? אילימא: אחד אומר חמש ולא שתים, ואחד אומר שתים ולא חמש הא קא מכחשי אהדדי! אלא: אחד אומר אחת ושתים, ואחד אומר שלש ארבע חמש.

    Tosafot

    לימא בהא קמיפלגי דב"ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו וב"ה סברי משום אוירא גזרו - אית ספרים דגרסי הכי דב"ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו עליה ולא על אוירא ומותר ליכנס בה בשידה תיבה ומגדל וב"ה סברי אפילו על אוירא גזרו ומש"ה החמירו לסתור הכל וקשה לגירסא זו דמאי טעמא דב"ש דנהי דלא גזרו כי אם משום גושא מ"מ לסתור הכל מידי דהוה אבית הקברות דאינו מטמא באויר ואפ"ה סותר הכל לכן נראה דגרסינן איפכא ב"ש סברי משום אוירא גזרו והחמירו בארץ העמים וב"ה סברי משום גושא גזרו וא"ת והשתא נמי מאי טעמא דב"ש אטו משום דהחמירו בה יותר מקבר לא יסתור אלא ל' וי"ל דאין הכי נמי דכיון דהחמירו בה לגזור על אוירא גלוי לכל דאותה טומאה אינה אלא מדרבנן ולכך סגי לן דיסתור שלשים יום דלא מיחלפא בטומאה דאורייתא וב"ה סברי משום גושא גזרו וכיון דדינה כקבר צריך שיסתור הכל ומשום דמיחלפא ארץ העמים בקברות וכענין סברא זו איכא בפ' כהן גדול (לקמן נזיר דף נד:) דקאמר אי משום אוירא ל"ל הזאה אבל אי משום גושא ניחא דטעמא דהזאה כשאר טומאות ולפ"ז ה"ג לא דכ"ע משום אוירא גזרו ולכך ניחא לב"ש דלא קניס אלא ל' יום וב"ה סברי אע"ג דגלוי לכל דטומאה דרבנן הוא ואינה כשאר אהל קנסינן ליה בתחילת נזירות ובקנסא הוא דפליגי:

    בשנטמאת ואליבא דב"ש - [אמר] רבי יהודה דהוצרכה למנות ל' יום בא"י ונטמאה בסוף ל' יום בא"י ומנתה עוד ז' שנים שהרי הוצרכה לסתור כל נזירות ונמצא דלר' יהודה היתה י"ד שנים ול' יום והיינו דוקא לב"ש דאין צריך למנות בא"י רק ל' יום לבד דאי לב"ה זקוקה לחזור ולמנות בא"י ז' שנים אחרים אי נטמאת בסוף מנין כנטמאת דלעיל היה כך שנטמאה בסוף מנין של הארץ וא"כ היתה צריכה להא נזירות כ"א שנה או דלמא בשלא נטמאת ודר' יהודה אליבא דב"ה דוקא דלב"ש לא הוצרכה לי"ד שנים ובז' שנים ול' יום סגי:

    תא שמע עלתה לא"י וכו' ואי ס"ד בנטמאת ואליבא דב"ש אי הכי ר' יהודה אומר לא היתה נזירה אלא י"ד שנה י"ד שנה ול' יום מיבעי ליה - ולא גרסינן מה שכתוב בספרים ועוד מתניתין וא"ת ודלמא ל' יום היו מובלעים בז' שנים הראשונים כגון שעשתה בחו"ל ז' שנים חסר חדש ושלשים יום דקנסא בארץ [הרי] ז' שנים ולא יותר ונטמאה בסוף ל' יום של הקנס ועשתה עוד ז' שנים הרי י"ד בין הכל ועוד קשה למה לו להאריך דברי ת"ק לא יביא אלא דברי ר' יהודה לדקדק מהם וי"ל דמש"ה מייתי דברי ת"ק לאוכוחי דלת"ק לא מיירי בהבלעה דקתני ולבסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה כ"א שנה (ול' יום) [א"כ] גם דברי ר' יהודה לא מיירי בהבלעה וא"כ י"ד שנים ושלשים יום מיבעי ליה:

    מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידין שנדר שני נזירות ואלו מעידין שנדר חמש נחלקה עדותן - ואין כאן נזירות כלל וא"ת היכי דמי אם שתק הנודר שתיקה כהודאה דמיא וי"ל שהנודר מכחיש כל אחת ואחת דאי מודה לאחת למה לא יהיה כהודאתו א"נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א"נ כששותק ובאו שתי הכיתות יחד דלא הוי שתיקותיה כהודאה דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישין זה את זה וב"ה אומרים יש בכלל חמש שתים [ומונה] ב' דהוי כאילו אמרו שתיהן שתים נדרת:

    מתניתין - דקתני דפליגי ב"ש וב"ה בשתי כתי עדות [דלא כהאי] תנא דר' ישמעאל:

    אמר רב הכל מודים במונה - שנחלקה העדות לרבי ישמעאל דאמר דפליגי בית שמאי ובית הלל בכת אחת היינו כשאומר אחד שתים ואחד אומר חמש אבל אם מונה כדמסיק ואזיל נחלקה העדות:

    מאי קאמר - כלומר והיכי דמי מונה דקאמר אילימא דקא מכחשי אהדדי להדיא כדקאמר חמש ולא שתים כו' פשיטא דנחלקה עדותן ומאי קא משמע לן רב אלא אחד אומר אחת ושתים ואחד אומר שלש וארבע וחמש ואינם מכחישים בפירוש זה את זה וקמ"ל רב דכיון דכל חד וחד נחת למניינא שזה אינו אומר שתים בבת אחת אלא אומר אחת ושתים וזה ג' וארבע וה' ולא אחת ושתים כאילו אמר לא אחת ושתים נדר אלא של שלש וארבע וה' וזה שאמר אחת ושתים כאילו אומר ולא נדר שלש וארבע וחמש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידות שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש בית שמאי אומרים נחלקה העדות אין כן נזירות וב"ה אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים אמר הר"ם פי' זה מבואר וכבר ידעת שנזירות שלשים יום:

    אמר המאירי מי שהיו שני כתי עדים מעידין אותו שנזר אלא שכת אחת מעידתו שנזר שתי שנים וכת אחת מעידתו שנזר חמש והוא שותק או אינו זכור או מכחישם בית שמאי אומרין נחלקה עדותם כלומר ואין כאן עדות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים שהרי כלם מודים בשתים ואפילו היו מכחישות זו את זו ר"ל שזו אומרת שתים ולא חמש וזו אומרת חמש ולא שתים והרי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו התבאר בדיני ממונות שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה הא כת אחת שאחד ממנה מעיד על שתים ואחד על שלש אינו כלום שהרי אין כאן כת אחת בעדות אחת ואין צריך לומר במכחישות זו את זו ואף על פי שבדיני ממונות אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים חייב במנה שיש בכלל מאתים מנה בדין זה אינו כן ואע"פ שבגמרא אמרו לדעת ר' ישמעאל שאף בכת אחת נחלקו בית הלל לומר שיש בכלל חמש שתים יחידאה היא וסתם משנה עדיף ומ"מ יש פוסקים כן ומזו של דיני ממונות וכן שר' ישמעאל אמר ולשיטה זו אנו צריכים לברר מה שנאמר בגמרא על זו (שלש שר' ישמעאל) אמר רב הכל מודים במונה שנחלקה עדותם ושאלו בה מאי קאמר אלימא זה אומר חמש ולא שתים וזה אומר שתים ולא חמש הא קא מכחשי אהדדי כלומר ופשיטה היא שאין עדותם כלום ויראה לי מכאן שאף בדיני ממונות כל שבכת אחת שאחד אומר מנה ולא מאתים ואחד אומר מאתים ולא מנה לבד אינו כלום אלא שיש לחוש ולומר שזה שאמר חמש ולא שתים אפשר בלא שום הזכרת שתים אבל במאתים אי אפשר למנין מאתים אלא אחר מנין מנה:

    ונשוב לדברינו והוא שפרשו דבריו אחד אומר שנדר אחת שתים ואחד אומר שנדר שלש ארבע חמש שנמצא שאין זה בכלל זה והרי הוא כאלו אמר האחד אני שמעתי ראשונה ושניה ולא עוד והשני אמר אני שמעתי שלישית ורביעית וחמישית ושאל בה השתא יש לומר חמירתא אמר קילתא לא אמר ואין גורסין חמירתא אמר רב אלא חמירתא אמר כלומר אותו העד הלא בתמיה אלא דרך שאלה כלומר שמא אין זו הכחשה ואותן שהוצרכו לו ר"ל שלא אמרן חברו קאמר ר"ל שלש ארבע חמש והן הקרויות חמירתא כלומר שהן צריכות למוד קילתא לא קאמר ר"ל אותם שלא הוצרכו לו והם אותן שהזכירן חברו ואין זה אלא כמוסיף על דבריו של חברו כלומר אלו שהזכרת נדר ועוד שלש כלומר ואף זו אינה הכחשה ויש בכלל חמש שתים במערבא אמרי אין הכחשה במונה כלומר כל שמזכירין את השנים דרך מנין אין חלוק שהזכרה השנים קרוי הכחשה אלא אינו מכוין אלא להוסיף על דברי הראשון ויש בכלל חמש שתים ואם כן בין במונה בין שלא במונה יש בכלל חמש שתים ובתלמוד המערב שברביעי של סנהדרין מצאנוה בהפך שבמונה יש בכלל חמש שתים ובשאינו מונה נחלקו והוא שאמרו שם רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודו יש בכלל חמש שתים ר' יונה אמר במונה נחלקו אבל בכולל כל עמא מודו נחלקה העדות כולל אהן דאמ' תרתין ואהן דאמ' חמש פורט אהן אמ' חדא ואהן אמר תלת ארבע חמש ונראין הדברים שזו וזו אין דנין אותם בהכחשה ומ"מ יש גירסא בפירושי גדולי הרבנים שנוטה לדברי תלמוד המערב והוא שגורסין אמר רב הכל מודים במונה שיש בכלל חמש שתים ואפילו בכת אחת וכו' עד אלא אחד אומר אחת שתים וכו' פשיטא דודאי הואיל ונחתי למנינא אין אחרון אלא כמוסיף על דבריו של ראשון דהשתא חמירתא ר"ל אותן שהוצרכו להוסיף קאמר קילתא לא קאמר בתמיה כלומר לא כל שכן שנכללו בדבריו אותם שהוזכרו על ידי חברו ובמערבא אמרי לה נמי הכי אלא דאמרי לה בהאי לישנא אין הכחשה במונה וכשנאמר דרך מנין אפי' בבת אחת יש בכלל חמש שתים ומ"מ אף שלא כדרך מנין הלכה כבית הלל ויש גירסאות אחרות אלא שאינן מתישבות כל כך ואף זו שהבאנו בשם תלמוד המערב לא הוזכרה שם על כת אחת אלא על שתי כתי עדים וזו לענין פסק כבר ביארנו שיש בכלל חמש שתים על כל פנים ולא נפל הספק אלא בכת אחת ואף בזו יראה לפסוק שכל שאין בניהם הכחשה ברורה יש בכלל חמש שתים:

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק הראשון בענין דין התפסה שבנזירותו ורוב עניני החלק השלישי בדין אשה שנדרה בנזירות על אי זה צד בעלה מיפר לה ובאי זה זמן ובכללו על אי זה צד האדם מדיר את בנו בנזיר ועל אי זה צד אפשר לאחרים למחות וכל שביטל הנזירות והופרשו הקרבנות מה יעשה מהם וכן על אי זה צד אדם מביא קרבנות נזירות של אביו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בדין התפסת נזירות השני בדין אשה שנדרה בנזיר השלישי בדין מדיר את בנו בנזיר הרביעי בדין גלוח על נזירות האב זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 20a

    Nazir 20a. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 225 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 20a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026