Talmud Builders

    Nazir 63a

    Back to index

    English translation — Nazir 63a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: With regard to a nazirite who shaved for the conclusion of his naziriteship, and it later became known to him that during his naziriteship he was ritually impure from a corpse, if it was a known impurity, i.e., people were aware of the impurity when he became impure, he negates his entire naziriteship. And if it was ritual impurity imparted by a grave in the depths, one that was unknown at the time, he does not negate his naziriteship. If he discovered he was impure before he shaved, he negates his naziriteship in either case.

    2The mishna asks: How does one differentiate between a known and an unknown impurity? If a nazirite descended to immerse in a cave, and a corpse was found floating at the mouth of the cave, he is impure, as an openly visible corpse is a known impurity. What, then, is an impurity of the depths? This is referring to a case where the corpse was found sunk into the ground of the cave in such a manner that it was unknown.

    3However, even here the circumstances of the case must be taken into account. If one descended not to immerse himself in the water, as he was ritually pure, but to cool himself, he remains pure. If he was impure and entered the water to purify himself from the impurity from a corpse, he is impure. The reason is that something that has the presumptive status of impurity remains impure, and something that has the presumptive status of purity is pure, as there is a basis for the matter. It is reasonable that items or people retain their presumptive status.

    4GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, that there is a difference between known and unknown impurity? Rabbi Eliezer said that the verse states with regard to a nazirite: “And if any man shall die very suddenly beside him” (Numbers 6:9). The emphasis provided by the term “beside him” indicates that it is clear to him that he has become impure. However, one is not impure if the presence of the corpse is unknown.

    5Reish Lakish said a different source: The verse states with regard to the Paschal offering: “Any man of you who shall be ritually impure due to a corpse or on a road far away” (Numbers 9:10). The word “road” is juxtaposed in the verse to the term “ritually impure,” indicating that the impurity is like a road. Just as a road is in the open, so too, every impurity is in the open. It must be a known impurity.

    6The Gemara objects: But consider that which we learned in the Tosefta ( Zavim 2:9): Which is the ritual impurity imparted by a grave in the depths? It is impurity imparted by any corpse of which no one is aware, even at the end of the earth. This type of impurity is permitted for both a nazirite and one who sacrifices the Paschal offering. However, if even one person is aware of it, even at the end of the earth, this is not impurity imparted by a grave in the depths.

    7The Gemara states its question: Granted, according to the one who says that this halakha is derived from the verse that states that ritual impurity is like a road, it is fine, as an item known to someone in the world can be compared to a road. However, according to the one who says that this halakha is derived from the term “beside him,” i.e., it is referring to an impurity that is clear to him, if one person at the other end of the earth is aware of this impurity, what of it? It was unknown to the nazirite himself.

    8And furthermore, consider that which is taught in another baraita ( Tosefta , Zavim 2:8): In the case of one who finds a corpse lying across the width of a road, i.e., it had been buried there in such a way that it was impossible for the passerby to avoid becoming impure by passing over the corpse, then with regard to teruma , the passerby is impure. Therefore, if he is a priest, he may not eat teruma . However, with regard to both being a nazirite and being one performing the ritual of the Paschal offering, the passerby is pure. What is different about these situations? Rather, it must be that the halakha of impurity imparted by a grave in the depths is learned as a tradition and not from the verses, which are cited merely in support.

    9§ The mishna taught that if a nazirite discovered he was ritually impure before he shaved, he negates his naziriteship even if he was rendered impure by impurity of the depths. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this opinion? Rabbi Yoḥanan says: It is Rabbi Eliezer, who says that shaving is indispensable to the completion of one’s naziriteship. Consequently, if he discovered he was impure before he shaved, he became impure during his naziriteship, and he negates the period he has observed.

    10Rami bar Ḥama raised a dilemma: What is the halakha with regard to one who became impure during the full term of the regular days of his naziriteship but his impurity became known to him only after the full term but before he shaved? Perhaps we go according to his knowledge, and it is a case of knowledge after the full term, or perhaps the halakha is not determined by the time of his awareness but by the actual time of the impurity, which occurred during his naziriteship. The Gemara adds: And with regard to what issue was this dilemma raised? It was with regard to his possible negation of the period he observed as a nazirite: Does he negate his naziriteship, or is he considered to have contracted impurity after the completion of his term, in which case he need not start his naziriteship afresh?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' נזיר שגילחתגלחת טהרה ביום שלשים ואחד שלו:

    ונודע לו שהוא טמאבטומאת מת בין שנטמא בתוך מלאת בין שנטמא לאחר מלאת לבו ביום קודם שהביא קרבנותיו ושגילח:

    אם טומאה ידועההיתה בשעה שנטמא ה"ז סותר את הכל אבל לא נטמא עד לאחר הבאת קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה אינו סותר אלא ז' כדתנן בפרק שלשה מינין (לעיל נזיר דף מז.) מי שנזרק עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל ז' סותר ותו לא:

    ואם עד שלא גילחנודע לו שנטמא בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת:

    בין כך ובין כךבין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום סותר את הכל:

    כיצדהיא טומאת התהום שאינו סותר אם נטמא בטומאת מת וירד לטבול במערה ביום שביעי שלו ולאחר שיצא מצא לשם מת שהוא צף על פני המים שבפתח המערה והוא לא הכיר בו כשירד שם לטבול אין זו טומאת התהום ואפי' אם לא נודע לו עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד לשם לטבול אלא להקר ה"ז טמא וסותר את הכל:

    אבל אם נמצא משוקע בקרקע המערהשבשעה שנכנס לא היה צף בזו יש חילוק פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא טמא כשנכנס לשם ולא נכנס בה אלא להקר ונודע לו לאחר גילוח שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי המערה ה"ז טהור דזו היא טומאת התהום אבל ירד לשם ליטהר מטומאת המת ואח"כ נודע לו ואפילו לאחר גילוח ה"ז טמא וסותר את הכל אע"פ שהיא טומאת התהום:

    שחזקת טמא טמאהעמידו בחזקת טמא:

    וחזקת טהוריורד לשם בחזקת טהור:

    שרגלים לדברכלומר שהדברים נראין כך דטהור העמד על חזקתו וטמא על חזקתו ותיהוי חזקת טהור טהור וחזקת טמא טמא:

    גמ' במחוורת לובברורה לו כגון טומאה ידועה סותר אבל לא על טומאה שאינה ידועה לו:

    ור"ל אמר אמר קראגבי עושה פסח כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה:

    כי דרך בגלוי אף טומאה בגלוילאפוקי טומאת התהום דלא והוא הדין לנזיר דבכל מקום נזיר ועושה פסח כי הדדי נינהו:

    בשלמא למ"ד כי דרךדבגלוי שפיר דכיון דאחד מכירה בסוף העולם הוי גלוי:

    אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולםאמאי הוי טמא והא אינה מחוורת לו:

    ותובין למ"ד במחוורת לו בין למ"ד כי דרך כיון דמדאורייתא טומאת התהום הותרה גביה הא דתניא המוצא מת מושכב כו' מאי שנא גבי תרומה דהוי טמא וגבי נזיר ועושה פסח דהוי טהור:

    אלא טומאת התהום גמרא גמירי להדאינה מטמאה והכי גמירי לה דלנזיר ועושה פסח בלבד אינה מטמאה אבל לתרומה לא גמרינן הילכתא ומשום הכי הוי טמא:

    מאן תנאדאם נודע לו קודם גילוח אע"פ שהביא קרבנותיו סותר:

    א"ר יוחנן ר"א היא דאמרבפרק ג' מינין (לעיל נזיר דף מו.) ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולן דברי ר"א דכיון דעדיין לא גילח כמי שנודע לו בתוך מלאת דמי וסותר את הכל דאי לרבנן כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים שוב אינו סותר:

    בעי רמי בר חמא נטמאבטומאת התהום בתוך ימי מלאת ונודע לו לאחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו וקודם גילוח:

    מהו בתר ידיעה אזלינןכלומר מי אמרינן דהא דגמרינן דטומאת התהום אינה סותרת היכא דידיעה הויא לאחר מלאת אפילו היכא דנטמא בימי מלאת או דילמא כיון דנטמא בימי מלאת אע"ג דנודע לו לאחר מלאת ואפילו לאחר הבאת קרבנותיו לא אמרינן דטומאת התהום הותרה לו וסותר ולרמי בר חמא דקמיבעיא ליה הכי לא שמיעא ליה מתני' ואמטו להכי קמיבעיא ליה הכי אי סותר או אינו סותר כלל:

    נזיר 63 עמוד א

    Mishna

    1נזיר שגילח, ונודע לו שהוא טמא, אם טומאה ידועה סותר, ואם טומאת תהום אינו סותר. אם עד שלא גילח, בין כך ובין כך סותר.

    2כיצד? ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא, נמצא משוקע בקרקע המערה,׃

    3ירד להקר טהור. ליטהר מטומאת מת טמא. שחזקת טמא טמא, וחזקת טהור טהור, שרגלים לדבר.

    Gemara

    4מנא הני מילי? אמר ר"א דאמר קרא: ״(במדבר ו״, ט) ״וכי ימות מת עליו בפתע פתאום ״עליו במחוורת לו.

    5ריש לקיש אמר: אמר קרא ״(במדבר ט״, י) כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה כי דרך: מה דרך בגלוי, אף כל בגלוי.

    6ואלא הדתנן: איזוהי טומאת התהום כל שאינו מכירה אחד בסוף העולם. אבל מכירה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום.

    7בשלמא למ"ד כי דרך שפיר. אלא למאן דאמר במחוורת לו, כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הוי?

    8ותו, הא דתניא: המוצא מת מושכב לרחבה של דרך, בתרומה טמא, בנזיר ובעשיית פסח טהור. מאי שנא? אלא טומאת התהום גמרא גמירי לה.

    9אם עד שלא גילח וכו'. מאן תנא? א"ר יוחנן: ר"א היא, דאמר: תגלחת מעכבת.

    10בעי רמי בר חמא: נטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת, מהו? בתר ידיעה אזלינן, וידיעה אחר מלאת היא, או לא? ולמאי: למיסתר?

    Tosafot

    נזיר שגילחתגלחת טהרה ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה היא סותר ואם טומאת התהום היא כלומר שנודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום ובגמרא מפרש איזו היא טומאת התהום שאין אחד בעולם מכירה והכי הילכתא גמירי לה:

    אם עד שלא גילחנודע לו בין כך ובין כך סותר בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום דכי גמירי טומאת התהום דלא סתרה דוקא כשנודע לו אחר שגילח אבל נודע לו קודם שגילח סותר:

    כיצד דין טומאת התהום ירד לטבול במערהבשביל טומאת שרץ ונמצא כזית מן המת צף על פני המערה ספק אם היה כזית מן המת בתוך המערה בשעה שטבל והאהיל או שמא לא היה שם בשעה שטבל טמא דספק טומאה ברשות [היחיד] ספקו טמא ואם נודע לו אפילו אחר שגילח טמא ולא אמרינן אף כי היה כזית מן המת תוך המערה בשעה שטבל יהא טהור משום טומאת התהום דכיון שאין שום דבר מכסה עליה הוה ליה כטומאה ידועה:

    משוקע בקרקע המערהאז ודאי מיקרי שפיר טומאת התהום ולכך ירד להקר וליום אחרון שגילח נודע לו אותה טומאה טהור משום דטומאת התהום הוא:

    ליטהר מטומאת מתאם ירד ליטהר מטומאת המת ואחר שחזר ומנה ימי נזירותו וגילח נודע לו כשירד למערה היה כזית מהמת משוקע במערה טמא שחזקת טמא טמא דכי גמירי דטומאת התהום דמת הותר דוקא לאדם שלא היה בחזקת טומאת מת: שחזקת טמא טמא (כלומר) שרגלים לדבר כלומר שטעם גדול י"ל הואיל והוא בחזקת טומאת מת לא הותרה טומאת התהום אצלו והא דנקיט ברישא ירד לטבול ובסיפא ירד להקר יש ליתן טעם לדבר דרישא רבותא קא משמע לן אף כי ירד לטבול דמסתמא דקדק ועיין היטב שלא תהא טומאה סביביו ונמצא מת צף על פי המערה מ"מ טמא משום ספק טומאה ברה"י וסיפא רבותא קמ"ל אף כי ירד להקר ואין דרכו לבדוק ולדקדק סביביו מ"מ כי משוקע בקרקע המערה טהור משום דהוי טומאת התהום:

    במחוורת לואבל בטומאת התהום שאינה מחוורת ולא הכיר בה אחד בסוף העולם אז אינו סותר:

    רבי שמעון בן לקיש אמר כי דרךגבי עושה פסח כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם ומדסמך טמא לנפש לדרך נאמר כי דרך וגמרינן נזיר מעושה פסח אבל בפרק כיצד צולין (פסחים דף פא: ושם) לא קאמר הש"ס הכי והכי איתא התם במחוורת לו אשכחנא נזיר עושה פסח מנלן דכתיב או בדרך רחוקה כי דרך כו' משמע התם דלא פליגי ולא גמירי נזיר מעושה [פסח]:

    אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הויובפ' כיצד צולין (ג"ז שם) לא קאמר הכי דקאמר למ"ד כי דרך נימא עד דידעי בה כולי עלמא כי דרך:

    לנזיר ועושה פסח טהורומיירי בטומאת התהום כדפרישי' בסמוך:

    ומאי שנא תרומה מנזיר ועושה פסחבפרק כיצד צולין (גם זה שם) ליתא האי פירכא דסוגיא דהתם לית לה דגמירי אהדדי אלא טומאת התהום גמירי:

    מאן תנא א"ר יוחנן ר"א היא דאמר תגלחת מעכבתמלשתות ביין דלרבנן דאמרי דתגלחת אינה מעכבת א"כ אחר שנזרק הדם אין [עליו] עוד תורת נזיר וכן שנודע לו עד שלא גילח כמי שגילח תימה דבפ' כיצד צולין (גם זה שם) אמר מר בר רב אשי טומאת התהום מרצה אפילו נודע לו קודם זריקה והשתא [אי] אליבא דר"א אפילו לאחר זריקה סותר קודם גילוח ואי אליבא דרבנן הא קודם זריקה לרבנן מעכבת כקודם גילוח לר"א דהכא משמע דדבר המעכב סותר לכ"ע י"ל דלגבי עושה פסח מיירי שאין טעון גילוח ואתיא בין לרבנן בין לר"א דכיון שנשחט הפסח א"כ הוי הדם עומד ליזרק וכל העומד ליזרק כזרוק דמי ולכך אין סותר כיון שנשחט אבל תגלחת מצוה באפי נפשה היא ועוד י"ל דהא דאמרינן התם טומאת התהום מרצה היינו ע"י ריצוי הציץ ולכך מרצה אף קודם זריקה אבל על התגלחת לא שייך רצוי ציץ:

    בעי רב חמא ניטמא תוך מלאתבטומאה ידועה או בטומאת התהום ונודע לו לאחר מלאת קודם גילוח לר"א מהו בתר טומאה אזלינן וסותר שלשים או בתר ידיעה אזלינן וסותר שבעה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נזיר שגלח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר אם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור שרגלים לדבר אמר הר"ם טומאת התהום היא הטומאה הנסתרת אשר לא ידע אותה אחד בשום פנים ר"ל שלא יידע אדם בזה המקום מת ושהוא מקום טומאה והוא לא ידע וזה אמרם כל שלא ידע אותה בסוף העולם ואמרו גם כן לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד לאפוקי הרוג דלא שהרי כבר ידע בו מי שהרג בלא ספק וכן יקרא הקבר אשר לא ידע בו אחד בשום פנים קבר התהום והיות הנזיר כאשר נטמא בקבר התהום וידע אחר הטמאתו שהוא נטמא במת לא יפלו לימי הנזירות ואינו סותר ולא למדנו זה מהיקש ולא משום ראיה אלא הלכה מקובלת והוא אמרם טומאת הסתרים גמרא גמירי לה ואמרנו נזיר שגלח ימי תגלחת טהרה ואחר זה ידע שנטמא בימי הנזירות טומאת התהום ושמנו ספקו טמא ואם היה הטומאה על פני המים להיות טומאת מת והנה נבאר בד' ממסכת טהרות שהיות ספק טומאה צפה על פני המים טהור אמנם זה בשרץ לבדו ונבאר ראית זה ובאור להקר להתקרר וקור שם הברד ואמרנו שספקו טהור כאשר ידע בזה אחר התגלחת להיותה טומאת התהום לפי שהוא מושקע בקרקע ולנו שנאמר שהוא לא ידע בה אחד ולא נשעה נאמר זה כאשר היה צף על פני המים לפי שהוא מוכן לראותו אדם ויודע אותה הנה כבר הגיע לך מזה המקום ענין ראוי שיהיה שמור בזכרונך תמיד והוא שהמת כשמצאנוהו על ענין אפשר עמו שלא ידע בו אחד שהוא בזה המקום הנה אנחנו נעמידהו במדרגות טומאת התהום אם לא שנמצא אחד וכבר ידע בו וכאשר מצאנוהו מגולה נראה הוא לא נאמר אולי עבר אדם עליו ולא ראהו ואין שם מי שידעהו אבל נאמר שהוא כבר יודע ואינה טומאת תהום ואשוב אל הכונה הנה אשר נדר לטהר מטומאת מת וטהר והשלים נזירותו ואחר זה יודע שבתוך המערה אשר טהר בה מת היה שקוע בקרקע המערה סותר ויעמד בחזקת טומאה והסבה בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא וענין רגלים לדבר שהדבר ישפע עד לא תכלית כאשר נרצה להמשך האפשרות ואמנם העקר כי כאשר קויים ענין מה נעמידהו בחזקתו עד שיהיה ענין מבואר יסירהו מזאת החזקה אבל מה שהיה בה ספק ואפשרות אחר הנה לא יסור החזקה עוד כבר כל מה שדומה לזה:

    אמר המאירי נזיר שגלח ר"ל תגלחת טהרה הבאה אחר הבאת קרבנות כמו שהתבאר ואח"כ נודע לו שכבר נטמא בתוך ימי הנזירות אם בטומאה ידועה היה ר"ל טומאה שכבר נודעה לשאר בני אדם הרי זה סתר את הכל ומזה שלישי ושביעי ומגלח וטובל ומעריב שמשו ובשמיני מקריב קרבנותיו ומונה נזירות אחרת מתחלה ומביא קרבנות טהרה ואם בטומאת התהום והיא טומאה שלא ידע בה שום אדם והוא שאמרו בגמרא שאם היה מכירה אחד בסוף העולם ר"ל שנודעה לו אותה טומאה לשם אינה טומאת התהום וכל שלא נודעה לשום אדם הרי הוא טומאת התהום וסתם הדברים כל שנמצא מת מאליו בקרקעית מערה ומים על גביו או טמון בתבן וצרורות טומאת התהום הוא אבל הרוג אינה טומאת התהום שהרי נודעה להורג וכן אם נמצא מת טמון בתוך המים ולא משוקע בקרקעית או במקום אפל או בנקיק הסלע הואיל ונראה על ידי הצצה אינה טומאת התהום ואמר שכל שהיתה הטומאה טומאת התהום ר"ל שלא שמענו עליה שנודעה לשום אדם וכן שהיא במקום המוכיח שלא נראתה לשום אדם אינו סותר ופירשו בגמרא שזו לא מן הדין שהרי ודאי טמא הוא לתרומה וקדשים ולכל דבר חוץ מנזיר אלא כך היא הלכה בנזיר שאין טומאת התהום סותרת ולא מזקיקתו לקרבנות טומאה אחר שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת אלא שבגמרא הוסיפו עליה עושה פסח שאם עשה פסח בחזקת טהרה ונודע לו שהיה טמא אם בטומאה ידועה חייב בפסח שני ואם בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני שכל טומאה שהנזיר מגלח עליה דוחה בקרבן פסח וכשם שאם נודעה לו בתוך הנזירות נזיר מגלח עליה ואם לא נודעה לו עד שגלח אינו סותר כך בפסח אם נודעה לו קודם עשיית הפסח חייב בפסח שני ואם לא נודעה לו עד שעשה פסחו אינו חייב בפסח שני מ"מ כך היתה הלכה שאינה דוחה קרבן פסח כלל ולא סותרת בנזיר כל שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת ואם נודעה לו קודם התגלחת אף בטומאת התהום סותר ופירשוה בגמרא דוקא לר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא אי נמי אף לרבנן כל שנודעה לו קודם הבאת הקרבנות הא משהביא הקרבנות כל שנזרק עליו אחד מן הדמים אינו סותר וכן הלכה:

    כיצד ירד לטבול וכו' כלומר כיצד היא טומאת התהום שאמרנו עליה שאינה סותרת ירד לטבול במערה ר"ל שהיה טמא טומאת שרץ או שאר טמאות שאין בהן סתירה לנזירות וירד במערה לטבול הימנה וטבל ונמצא מת ר"ל או כזית ממנו צף על פני המערה אע"פ שלא ידע בודאי אם נגע או האהיל עליה טמא שהמערה רשות היחיד היא וספק טומאה ברשות היחיד טמא ומה שאמרו שספק טומאה צפה על המים טהורה אף ברשות היחיד דוקא בשרץ הא בשאר טמאות לא ובתוספות פירשוה בכל טומאה שאינה מטמאה באהל הא לענין טומאה שמטמאה באהל ספיקא טמא וירד לטבול דקאמר פירושו אפילו ירד לטבול שדרכו לדקדק בטהרה נמצא משוקע בקרקע ר"ל משוקע בעפר ירד להקר טהור ר"ל אפילו ירד להקר שאין דרכו לדקדק לטהר מטומאת מת ר"ל שהנזיר נטמא במת ובשביעי שלו ירד לטבול במערה לטומאת נזירותו והביא קרבנותיו וגלח טמא שלא נאמר דין טומאת התהום להקל אלא בנזיר טהור או שנטמא וטבל טבילה ההוגנת ואחר שגלח הלך על קבר התהום ר"ל קבר שלא נודעה טומאתו שמאחר שהוא בחזקת נזירות של טהרה אין טומאת התהום סותרת אבל זה שהיה בחזקת נזיר טמא טומאה הסותרת אינו עולה מטומאתו אלא בטבילה מבוררת שרגלים לדבר שהוא טמא ר"ל להעמידו על חזקתו והוא שאמר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 63a

    Nazir 63a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 195 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' נזיר שגילח תגלחת טהרה ביום שלשים ואחד שלו:

    ונודע לו שהוא טמא בטומאת מת בין שנטמא בתוך מלאת בין שנטמא לאחר מלאת לבו ביום קודם שהביא קרבנותיו ושגילח:

    אם טומאה ידועה היתה בשעה שנטמא ה"ז סותר את הכל אבל לא נטמא עד לאחר הבאת קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה אינו סותר אלא ז' כדתנן בפרק שלשה מינין (לעיל נזיר דף מז.) מי שנזרק עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל ז' סותר ותו לא:

    ואם עד שלא גילח נודע לו שנטמא בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת:

    בין כך ובין כך בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום סותר את הכל:

    כיצד היא טומאת התהום שאינו סותר אם נטמא בטומאת מת וירד לטבול במערה ביום שביעי שלו ולאחר שיצא מצא לשם מת שהוא צף על פני המים שבפתח המערה והוא לא הכיר בו כשירד שם לטבול אין זו טומאת התהום ואפי' אם לא נודע לו עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד לשם לטבול אלא להקר ה"ז טמא וסותר את הכל:

    אבל אם נמצא משוקע בקרקע המערה שבשעה שנכנס לא היה צף בזו יש חילוק פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא טמא כשנכנס לשם ולא נכנס בה אלא להקר ונודע לו לאחר גילוח שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי המערה ה"ז טהור דזו היא טומאת התהום אבל ירד לשם ליטהר מטומאת המת ואח"כ נודע לו ואפילו לאחר גילוח ה"ז טמא וסותר את הכל אע"פ שהיא טומאת התהום:

    שחזקת טמא טמא העמידו בחזקת טמא:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 63a · Sefaria

    Tosafot

    נזיר שגילח תגלחת טהרה ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה היא סותר ואם טומאת התהום היא כלומר שנודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום ובגמרא מפרש איזו היא טומאת התהום שאין אחד בעולם מכירה והכי הילכתא גמירי לה:

    אם עד שלא גילח נודע לו בין כך ובין כך סותר בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום דכי גמירי טומאת התהום דלא סתרה דוקא כשנודע לו אחר שגילח אבל נודע לו קודם שגילח סותר:

    כיצד דין טומאת התהום ירד לטבול במערה בשביל טומאת שרץ ונמצא כזית מן המת צף על פני המערה ספק אם היה כזית מן המת בתוך המערה בשעה שטבל והאהיל או שמא לא היה שם בשעה שטבל טמא דספק טומאה ברשות [היחיד] ספקו טמא ואם נודע לו אפילו אחר שגילח טמא ולא אמרינן אף כי היה כזית מן המת תוך המערה בשעה שטבל יהא טהור משום טומאת התהום דכיון שאין שום דבר מכסה עליה הוה ליה כטומאה ידועה:

    משוקע בקרקע המערה אז ודאי מיקרי שפיר טומאת התהום ולכך ירד להקר וליום אחרון שגילח נודע לו אותה טומאה טהור משום דטומאת התהום הוא:

    ליטהר מטומאת מת אם ירד ליטהר מטומאת המת ואחר שחזר ומנה ימי נזירותו וגילח נודע לו כשירד למערה היה כזית מהמת משוקע במערה טמא שחזקת טמא טמא דכי גמירי דטומאת התהום דמת הותר דוקא לאדם שלא היה בחזקת טומאת מת: שחזקת טמא טמא (כלומר) שרגלים לדבר כלומר שטעם גדול י"ל הואיל והוא בחזקת טומאת מת לא הותרה טומאת התהום אצלו והא דנקיט ברישא ירד לטבול ובסיפא ירד להקר יש ליתן טעם לדבר דרישא רבותא קא משמע לן אף כי ירד לטבול דמסתמא דקדק ועיין היטב שלא תהא טומאה סביביו ונמצא מת צף על פי המערה מ"מ טמא משום ספק טומאה ברה"י וסיפא רבותא קמ"ל אף כי ירד להקר ואין דרכו לבדוק ולדקדק סביביו מ"מ כי משוקע בקרקע המערה טהור משום דהוי טומאת התהום:

    במחוורת לו אבל בטומאת התהום שאינה מחוורת ולא הכיר בה אחד בסוף העולם אז אינו סותר:

    רבי שמעון בן לקיש אמר כי דרך גבי עושה פסח כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם ומדסמך טמא לנפש לדרך נאמר כי דרך וגמרינן נזיר מעושה פסח אבל בפרק כיצד צולין (פסחים דף פא: ושם) לא קאמר הש"ס הכי והכי איתא התם במחוורת לו אשכחנא נזיר עושה פסח מנלן דכתיב או בדרך רחוקה כי דרך כו' משמע התם דלא פליגי ולא גמירי נזיר מעושה [פסח]:

    אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הוי ובפ' כיצד צולין (ג"ז שם) לא קאמר הכי דקאמר למ"ד כי דרך נימא עד דידעי בה כולי עלמא כי דרך:

    4 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 63a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נזיר שגלח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר אם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור שרגלים לדבר אמר הר"ם טומאת התהום היא הטומאה הנסתרת אשר לא ידע אותה אחד בשום פנים ר"ל שלא יידע אדם בזה המקום מת ושהוא מקום טומאה והוא לא ידע וזה אמרם כל שלא ידע אותה בסוף העולם ואמרו גם כן לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד לאפוקי הרוג דלא שהרי כבר ידע בו מי שהרג בלא ספק וכן יקרא הקבר אשר לא ידע בו אחד בשום פנים קבר התהום והיות הנזיר כאשר נטמא בקבר התהום וידע אחר הטמאתו שהוא נטמא במת לא יפלו לימי הנזירות ואינו סותר ולא למדנו זה מהיקש ולא משום ראיה אלא הלכה מקובלת והוא אמרם טומאת הסתרים גמרא גמירי לה ואמרנו נזיר שגלח ימי תגלחת טהרה ואחר זה ידע שנטמא בימי הנזירות טומאת התהום ושמנו ספקו טמא ואם היה הטומאה על פני המים להיות טומאת מת והנה נבאר בד' ממסכת טהרות שהיות ספק טומאה צפה על פני המים טהור אמנם זה בשרץ לבדו ונבאר ראית זה ובאור להקר להתקרר וקור שם הברד ואמרנו שספקו טהור כאשר ידע בזה אחר התגלחת להיותה טומאת התהום לפי שהוא מושקע בקרקע ולנו שנאמר שהוא לא ידע בה אחד ולא נשעה נאמר זה כאשר היה צף על פני המים לפי שהוא מוכן לראותו אדם ויודע אותה הנה כבר הגיע לך מזה המקום ענין ראוי שיהיה שמור בזכרונך תמיד והוא שהמת כשמצאנוהו על ענין אפשר עמו שלא ידע בו אחד שהוא בזה המקום הנה אנחנו נעמידהו במדרגות טומאת התהום אם לא שנמצא אחד וכבר ידע בו וכאשר מצאנוהו מגולה נראה הוא לא נאמר אולי עבר אדם עליו ולא ראהו ואין שם מי שידעהו אבל נאמר שהוא כבר יודע ואינה טומאת תהום ואשוב אל הכונה הנה אשר נדר לטהר מטומאת מת וטהר והשלים נזירותו ואחר זה יודע שבתוך המערה אשר טהר בה מת היה שקוע בקרקע המערה סותר ויעמד בחזקת טומאה והסבה בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא וענין רגלים לדבר שהדבר ישפע עד לא תכלית כאשר נרצה להמשך האפשרות ואמנם העקר כי כאשר קויים ענין מה נעמידהו בחזקתו עד שיהיה ענין מבואר יסירהו מזאת החזקה אבל מה שהיה בה ספק ואפשרות אחר הנה לא יסור החזקה עוד כבר כל מה שדומה לזה:

    אמר המאירי נזיר שגלח ר"ל תגלחת טהרה הבאה אחר הבאת קרבנות כמו שהתבאר ואח"כ נודע לו שכבר נטמא בתוך ימי הנזירות אם בטומאה ידועה היה ר"ל טומאה שכבר נודעה לשאר בני אדם הרי זה סתר את הכל ומזה שלישי ושביעי ומגלח וטובל ומעריב שמשו ובשמיני מקריב קרבנותיו ומונה נזירות אחרת מתחלה ומביא קרבנות טהרה ואם בטומאת התהום והיא טומאה שלא ידע בה שום אדם והוא שאמרו בגמרא שאם היה מכירה אחד בסוף העולם ר"ל שנודעה לו אותה טומאה לשם אינה טומאת התהום וכל שלא נודעה לשום אדם הרי הוא טומאת התהום וסתם הדברים כל שנמצא מת מאליו בקרקעית מערה ומים על גביו או טמון בתבן וצרורות טומאת התהום הוא אבל הרוג אינה טומאת התהום שהרי נודעה להורג וכן אם נמצא מת טמון בתוך המים ולא משוקע בקרקעית או במקום אפל או בנקיק הסלע הואיל ונראה על ידי הצצה אינה טומאת התהום ואמר שכל שהיתה הטומאה טומאת התהום ר"ל שלא שמענו עליה שנודעה לשום אדם וכן שהיא במקום המוכיח שלא נראתה לשום אדם אינו סותר ופירשו בגמרא שזו לא מן הדין שהרי ודאי טמא הוא לתרומה וקדשים ולכל דבר חוץ מנזיר אלא כך היא הלכה בנזיר שאין טומאת התהום סותרת ולא מזקיקתו לקרבנות טומאה אחר שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת אלא שבגמרא הוסיפו עליה עושה פסח שאם עשה פסח בחזקת טהרה ונודע לו שהיה טמא אם בטומאה ידועה חייב בפסח שני ואם בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני שכל טומאה שהנזיר מגלח עליה דוחה בקרבן פסח וכשם שאם נודעה לו בתוך הנזירות נזיר מגלח עליה ואם לא נודעה לו עד שגלח אינו סותר כך בפסח אם נודעה לו קודם עשיית הפסח חייב בפסח שני ואם לא נודעה לו עד שעשה פסחו אינו חייב בפסח שני מ"מ כך היתה הלכה שאינה דוחה קרבן פסח כלל ולא סותרת בנזיר כל שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת ואם נודעה לו קודם התגלחת אף בטומאת התהום סותר ופירשוה בגמרא דוקא לר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא אי נמי אף לרבנן כל שנודעה לו קודם הבאת הקרבנות הא משהביא הקרבנות כל שנזרק עליו אחד מן הדמים אינו סותר וכן הלכה:

    כיצד ירד לטבול וכו' כלומר כיצד היא טומאת התהום שאמרנו עליה שאינה סותרת ירד לטבול במערה ר"ל שהיה טמא טומאת שרץ או שאר טמאות שאין בהן סתירה לנזירות וירד במערה לטבול הימנה וטבל ונמצא מת ר"ל או כזית ממנו צף על פני המערה אע"פ שלא ידע בודאי אם נגע או האהיל עליה טמא שהמערה רשות היחיד היא וספק טומאה ברשות היחיד טמא ומה שאמרו שספק טומאה צפה על המים טהורה אף ברשות היחיד דוקא בשרץ הא בשאר טמאות לא ובתוספות פירשוה בכל טומאה שאינה מטמאה באהל הא לענין טומאה שמטמאה באהל ספיקא טמא וירד לטבול דקאמר פירושו אפילו ירד לטבול שדרכו לדקדק בטהרה נמצא משוקע בקרקע ר"ל משוקע בעפר ירד להקר טהור ר"ל אפילו ירד להקר שאין דרכו לדקדק לטהר מטומאת מת ר"ל שהנזיר נטמא במת ובשביעי שלו ירד לטבול במערה לטומאת נזירותו והביא קרבנותיו וגלח טמא שלא נאמר דין טומאת התהום להקל אלא בנזיר טהור או שנטמא וטבל טבילה ההוגנת ואחר שגלח הלך על קבר התהום ר"ל קבר שלא נודעה טומאתו שמאחר שהוא בחזקת נזירות של טהרה אין טומאת התהום סותרת אבל זה שהיה בחזקת נזיר טמא טומאה הסותרת אינו עולה מטומאתו אלא בטבילה מבוררת שרגלים לדבר שהוא טמא ר"ל להעמידו על חזקתו והוא שאמר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Meiri on Nazir 63a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מתני' נזיר שגלח והביא קרבנותיו אם טומאה ידועה. פירוש טומאה שאיפשר שהיתה ידועה כגון שלא היה קבר התהום סותר. טומאת התהום אינו סותר. אם נודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום כדמפרש בגמרא שאין אחד מכירה בסוף העולם. אף על פי שודאי טמא היה אינו סותר דהלכה היא בנזיר. אם עד שלא גילח וכבר הביא קרבנותיו בין כך טומאה ידועה ובין כך טומאת התהום סותר. דהא דגמירי דטומאת התהום לא סתרא היינו דוקא היכא דנודע לו אחר גילוח לר' אליעזר או אחר הבאת קרבנותיו לרבנן. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    אם עד שלא גילח שהביא כל קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שאמרו לו שנטמא בטומאת התהום. ובגמרא מוקי לה כר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא. ואם תאמר דבפרק כיצד צולין אמר דטומאת התהום אי איתידע ליה קודם זריקה זורק הדם הואיל וכבר שחטו עליו עד שלא ידע והשתא מי גרע לפני זריקה לרבנן מלפני גילוח לר' אליעזר. ויש לומר דאין הכי נמי דגרע וטעמא יש בדבר דודאי שחיטה וזריקה אחת הן ומי ששחט הוי כאילו זרק אבל תגלחת מילתא באנפיה נפשה. תוספות חיצוניות: טומאת התהום מיקרי כל טומאה שיכול להיות שלא נודע לשום אדם כדמפרש בגמרא כגון היה טמון בעפר או נתון בצרורות. הר' עזריאל ז"ל:

    ונמצא מת על פני המערה כלומר על פני המים שבמערה והמערה אינה מקורה אלא מגולה והוא מסופק אם נגע במת ואם לאו. ומערה היא רשות היחיד. והוא לא הכיר בה טמא לפי שאין זו טומאת התהום וסותר. שיטה:

    ונמצא כזית מן המת צף על פני המים ספק האהיל עליו ספק לא האהיל עליו טמא. דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא. ואם נודע לו ספק זה אף אחר שגילח סותר דהיינו טומאה ידועה. ואף על גב דאמרינן בגמרא ספק טומאה צפה טהורה. היינו ספק מגע אבל ספק אהל טמא. משוקע בקרקע המערה. במקום שטבל ובודאי נטמא. ליטהר מטומאת מת. כגון שהיה נזיר טמא וטבל במערה שהיה המת משוקע בה והשלים נזירותו או טמא מת שטבל ואחר כך קבל עליו נזירות. טמא וסותר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר. האי רגלים לדבר לאו דוקא דהכי גמירי הלכתא אלא כלומר קצת טעם יש לדבר כיון דבחזקת טומאת מת היה לא ניתנה הלכה לטהרו:

    גמרא ריש לקיש אמר כי דרך גבי פסח כתיב איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך בעינן טומאה כי דרך. בפסחים בפרק כיצד צולין יש סוגיא אחרת דקאמר התם אשכחן נזיר עושי פסח מנא לן אמר קרא כי דרך. אבל סוגיא דהכא סברה דמר יליף נזיר מפסח ומר יליף פסח מנזיר.

    כל שאין מכירה אחד בסוף העולם פירוש שאיפשר שאין אדם מכירה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    המוצא מת מושכב בפירקין תנן כי האי גוונא גבי נוטלו ואת תפוסתו ודייק בגמרא מוצא פרט למצוי מת פרט להרוג. והכי נמי נימא הכי פרט למצוי שאם היה ידוע אין זה טומאת התהום. פרט להרוג שההורג ידעו והוי ידע בה אחד בסוף העולם. מושכב פרט ליושב דודאי אדם הושיבו משמה וידע בו. אבל מושכב שמא נפל עליו גל. ובפירושים כתוב אבל יושב לא מחזיק רוחב הדרך ואפילו לקדשים טהור דשמא לא נגע בו. לרוחב הדרך דודאי נגע. תוספות חיצוניות. ובפירוש כתב הרב עזריאל ז"ל וז"ל: ודוקא מושכב. מושכב לרחבה דאז ודאי נגע בו. אבל לא יושב דאם כן יש דרך לעבור שלא דרס עליו ויכול להיות שלא נגע בו ואף לתרומה טהור. וכן נקט מוצא פרט למצוי דלא הוי טומאת התהום. ומת פרט להרוג דאותו שהרגו ידע בו שמת. והכי נמי דרשינן לקמן בפרקין גבי המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו. עד כאן:

    מאי שנא כי היכי דילפת נזיר מפסח למר ופסח מנזיר למר הכי נמי נילף כל שאר דבר מינייהו. והכי נמי הוה מצי למיפרך ממתניתין דמפלגא בין נודע אחר שגלח לנודע קודם שגלח. דאי טעמא מקרא ליכא סברא לפלוגי. וכן מסיפא לטהר מטומאת מת טמא. ואי מקרא כיון דודאי נטמא בקבר התהום מה לי היה טמא מת מה לי היה טהור כיון דמטומאת מת ידועה נטהר. טומאת התהום גמרא גמירי לה. וקראי דמייתי לעיל אסמכתא בעלמא נינהו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    6 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 63a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 63, Amud Aleph, about 195 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “מתני׳ נזיר שגילח, ונודע לו שהוא טמא,…”

    2. Segment 215 words

      Opens “כיצד? ירד לטבול במערה ונמצא מת צף…”

    3. Segment 315 words

      Opens “ירד להקר טהור. ליטהר מטומאת מת טמא.…”

    4. Segment 420 words

      Opens “גמ׳ מנא הני מילי? אמר ר"א דאמר…”

    5. Segment 523 words

      Opens “ריש לקיש אמר: אמר קרא (במדבר ט,…”

    6. Segment 620 words

      Opens “ואלא הדתנן: איזוהי טומאת התהום כל שאינו…”

    7. Segment 717 words

      Opens “בשלמא למ"ד כי דרך שפיר. אלא למאן…”

    8. Segment 823 words

      Opens “ותו, הא דתניא: המוצא מת מושכב לרחבה…”

    9. Segment 914 words

      Opens “אם עד שלא גילח וכו'. מאן תנא?…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “בעי רמי בר חמא: נטמא בתוך מלאת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Nazir 63a · Segment 9 — “אם עד שלא גילח וכו'.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 63a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026