Talmud Builders

    Nazir 31b

    Back to index

    English translation — Nazir 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and one other person was approaching them, and one of those walking said: I am hereby a nazirite if this person coming toward us is so-and-so. And another one of them said: I am hereby a nazirite if this is not so-and-so, while a third member of the group said: I am hereby a nazirite if one of you two is a nazirite, and a fourth said: I am hereby a nazirite if neither of you is a nazirite, and another added: I am hereby a nazirite if both of you are nazirites. Finally, the last person said: I am hereby a nazirite if all you who spoke before me are nazirites. Beit Shammai say that they are all nazirites, as by saying: I am hereby a nazirite, they have accepted naziriteship upon themselves even if their statement turns out to be incorrect.

    2The Gemara analyzes this mishna: But here, it is clearly a case of an erroneous act of consecration, as the statements of some of these individuals must have been incorrect, and yet the mishna teaches that Beit Shammai maintain that they are all nazirites. The Sages say in response: In fact, in general Beit Shammai hold that an erroneous act of consecration is considered consecration, as is evident from this halakha involving nazirites. However, the particular mishna here, concerning black and white bulls, is not based on that halakha . Rather, Rav Pappa’s explanation is the correct one.

    3Abaye said a different explanation of the mishna: It should not enter your mind that the mishna is dealing with one who was standing in the morning and referred to a future event, i.e., that an animal will emerge from the house. Rather, with what are we dealing here? With one who is standing at noon, after the bulls had already left the house, and said: The black bull that emerged first from my house first shall be consecrated. And people said to him: A white bull emerged first. And he said to them: Had I known that a white bull emerged, I would not have said black. Therefore, the consecration was erroneous.

    4The Gemara asks: How can you say that the mishna deals with one who is standing at noon and is speaking of a past event? But in a subsequent example the mishna teaches: A gold dinar that will come up in my hand first shall be consecrated, which is clearly referring to a future event. The Gemara answers: You should emend the mishna and teach: A gold dinar that came up, in the past tense. The Gemara continues to ask: Didn’t the mishna state: A barrel of wine that will come up in my hand first shall be consecrated, which is also referring to the future tense. The Gemara similarly answers that one should teach in the mishna: A barrel that already came up.

    5§ The Gemara quotes a statement related to the case in the mishna with regard to black and white bulls. Rav Ḥisda said: A black bull among white ones is deficient, as white bulls are superior in quality, and a white patch on a black bull is a deficiency. Having stated these assessments, the Gemara returns to discuss the mishna. We learned in the mishna that if one said: The black bull that will emerge from my house first is consecrated, and a white one emerged. It entered our minds to assume that when one consecrates property to the Temple treasury he consecrates sparingly, i.e., he does not give his property that is superior in quality or value, unless he expressly says so. And yet Beit Shammai say that the white bull in this case is consecrated, which indicates that the white one is inferior in quality, which contradicts the statement of Rav Ḥisda.

    6The Gemara examines this assumption: Rather, what then? Will you say that according to the opinion of Beit Shammai one typically consecrates generously and donates his property that is superior? However, the continuation of the mishna states that if one said: The gold dinar that will come up in my hand first, and a silver one came up, Beit Shammai say it is consecrated. If Beit Shammai hold that one would have in mind to consecrate only the superior property, why would the inferior silver coin be consecrated?

    7The Gemara counters: Rather, what then? Does a person consecrate sparingly? Yet the subsequent example of the mishna states that if one said: A barrel of wine that will come up in my hand first, and one of oil came up, Beit Shammai say it is consecrated. But oil is preferable to wine, so why is the oil consecrated? The Gemara answers: If the problem is due to that, this is not difficult, as this mishna was taught in the Galilee, where wine is preferable to oil. Olive trees are plentiful in the Galilee, and therefore oil is cheaper than wine. Therefore, the entire mishna can be explained in accordance with the opinion that people consecrate sparingly.

    8The Gemara comments: In any case, the first clause of the mishna poses a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda, as it indicates that a white bull is less valuable than a black one. The Gemara answers that Rav Ḥisda could have said to you: When I said that a white one is superior, I was referring only to a Karmanian bull, a type of bull in which the white animals are superior in quality to the black ones. In all other cases black bulls are considered superior, and the mishna was referring to standard bulls.

    9The Gemara quotes another statement with regard to bulls: And Rav Ḥisda said with regard to bulls: A black bull is good for its hide; a red one is good for its meat; while a white bull is good for plowing. The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda say: A black bull among white ones is deficient, which indicates that a black one is inferior in all regards? The Gemara again answers that Rav Ḥisda could reply: When I said that, I was referring only to a Karmanian bull, but not to other bulls.

    10MISHNA: With regard to one who took a vow of naziriteship, who then regretted his vow and stopped observing the prohibition against drinking wine, and later requested of a halakhic authority to dissolve his vow, and the authority ruled that he is bound by his vow, finding no reason to dissolve it, he counts the term of naziriteship from the time that he vowed, including the days when he acted as though the vow were dissolved. In a case where he requested of a halakhic authority to dissolve his vow and the authority dissolved it, if he had an animal separated as a nazirite offering it shall go out and graze among the flock.

    11On the basis of this halakha , and continuing their discussion in the previous mishna, Beit Hillel said to Beit Shammai: Don’t you concede with regard to this case that it is an erroneous act of consecration, and yet the halakha is that it shall go out and graze among the flock? This shows that you too accept the principle that an erroneous act of consecration does not take effect. Beit Shammai said to Beit Hillel: Don’t you concede with regard to one who was separating the animal tithe from his herd, i.e., passing his animals before him single file and consecrating every tenth one as a tithe, that if he erred and called the ninth animal: Tenth; and the tenth: Ninth; and the eleventh: Tenth, that each of them is consecrated? This proves that an erroneous act of consecration does take effect.

    12Beit Hillel said to them: It is not the rod that consecrates it. The touch of the rod does not consecrate the animal, nor does the fact that he said: Tenth, by mistake. Not all errors cause the tithe to be consecrated, and the proof is as follows: And what would be the halakha if he had erred and placed the rod on the eighth or on the twelfth, and labeled them: Tenth? Can it be suggested that perhaps he performed anything of consequence? The halakha is that the eighth or twelfth animal cannot be consecrated as tithe. Rather, why is the ninth or eleventh animal consecrated? There is a specific reason for this halakha , as the same verse that consecrated the tenth also consecrated the ninth

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואחד בא כנגדןופתח אחד מהללו השנים ואמר הריני נזיר שזה פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני ואחד אומר הריני נזיר אם אין זה פלוני ובא (אותו) אחד ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר ובא הרביעי ואמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר ובא חמישי לאותן שנים הראשונים ואמר הריני נזיר אם שניכם נזירים דודאי אינכם נזירים ובא ששי ואמר לכולן הריני נזיר אם כולכם נזירים:

    בש"א כולם נזיריםהואיל ואין לך אחד מהן שלא אמר הריני נזיר ואע"פ שכולן טועין שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים וקאמרי ב"ש דכולן נזירין:

    והא הכא דהקדש בטעות כו'מהכא איכא למשמע מינה דבית שמאי סברי דהקדש בטעות הוי הקדש אבל מההיא דשור שחור ליכא למשמע מינה דההיא מיירי בהקדש בכוונה וכדפרישית:

    אביי אמרומאי דקשיא לך לב"ש מה אילו אמר הרי זה תמורה זה לחצי היום מי הוי תמורה כו' הכא נמי לכי מיגלי מילתא בפלגא דיומא דנפיק שחור ליהוי איהו קדוש ולא לבן לא תקשה לך ולא מידי דלא ס"ד דקאים בצפרא וכדמפרש לה רב פפא לעיל:

    אלא הכא במאי עסקינן דקאים בטיהראבצהרים ואמר שור שחור שיצא מביתי ראשון היום ליהוי קדוש:

    ואמרי ליה ההוא דנפק לבן הוה ולא שחור אמר להו אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור - אלא לבן והוי טועה בהקדש ומשום הכי הוי הקדישו הקדש והוי לבן הקדש וב"ה סברי אינו הקדש דטעות אינו הקדש ואם נפש אדם לומר לוקמא אביי כגון דקאים בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן וכמתנית' ואתרמי דלבן נפק ואמר להו אי הוה ידענא דלבן עתיד למיפק לא אמרי שחור אלא לבן הא לא קשיא דעל העתיד לבא אין אדם נותן דעתו להקדישו:

    תני שעלהואח"כ נזכר לדבר שהיה של כסף או חבית של שמן:

    אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיאשור שחור בין הלבנים כחוש הוא דשור לבן עדיף טפי:

    חיורא באוכמא לקיכלומר ואע"ג דשור לבן מעלי אפילו הכי כי איכא כתמים חיורין במשכא דתורא אוכמא לקותא היא:

    תנן שור שחור שיצא מביתי ראשוןה"ג כי מקדיש בעין רעה מקדיש וקאמרי ב"ש דלבן הוי הקדש ש"מ דלבן הוה גרוע טפי ואם איתא לרב חסדא דלבן עדיף טפי אמאי הוי הקדש והא מאן דמקדיש בעין רעה מקדיש ושור שחור הוא שהקדיש ולא לבן אלא ש"מ דליתא לדרב חסדא:

    ואלא מאיקאמרת לרב חסדא דמקדיש בעין יפה מקדיש ומשום הכי קאמרי בית שמאי דלבן עדיף טפי הוי הקדש:

    ואלא הא דקתני דינר של זהב כו'ועלה של כסף בית שמאי אומרים של כסף הקדש ואמאי הא מאן דמקדיש בעין יפה מקדיש:

    ואלא מאי בעין רעה מקדישאי הכי חבית של שמן אמאי הוי הקדש לבית שמאי הואיל דהוא יפה מחבית של יין:

    הא לא קשיא דבגלילא שנו דחמרא עדיף טפי ממשחאדלדידהו נפיש משחא כדגרסינן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף צא.) וניחא להו טפי בחמרא ואין שותין אלא יין ואמטו להכי קאמרי בית שמאי דשל שמן גרוע משל יין משום הכי הויא הקדש ומיתוקמא לכולהו מתני' דבעין רעה מקדיש וקשיא רישא לרב חסדא:

    כי קאמריחיורא מעלי טפי בתורא דקרמנאי של חרישה חיורא מעלי טפי אבל לבישרא:

    אוכמא למשכאמעלי טפי וסומקא לבישרא מעלי וחיורא מעלי לרדיא לחרישה:

    והאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיאדמשמע בין למשכא בין לרדיא הוי אוכמא גרוע:

    כי קאמררב חסדא דאוכמא לקיא לרדיא אבל למשכיה הוי עדיף:

    מתני' מי שנדר בנזירונזכר שטעה בנזירותו והתחיל להתחרט בו והלך ועבר על נזירותו ושתה יין ונטמא למתים ואח"כ הלך ונשאל לחכמים להתיר נזירותו:

    ואסרושהכירו שנדר גמור הוא:

    מונה נזירותו משעה שנדרכלומר אותן [ימים] שזלזל בנזירותו עולה למניין שלשים עם אותן שנשתיירו לו משאסרו ואין צריך למנות איסור במנין הימים שזילזל בנזירותו אלא עולין לו להשלמת הנזירות:

    מי שנזרושמר עצמו בכל דקדוקי נזירות ואח"כ נשאל לחכמים והתירו לו מפני שטעה בנזירות אם היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר כו':

    אמרו להם בית שמאי אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי כו' אמרו להם בית הלל לא השבט קידשו - כלומר לא לכך מקודש תשיעי ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט שעבר עליהן בטעות וקורא לו עשירי ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט מה אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר וסקרו בסיקרא מי יש בהקדשו כלום אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר שאותו כתוב שקידש את העשירי קידש את התשיעי ואחד עשר אבל לא שמיני ושנים עשר דהכי אמרינן בפ' בתרא דמס' בכורות (דף ס:) ת"ר מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשים ת"ל וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קודש עשירי לרבות את כולן יכול שאני מרבה אף ח' ושנים עשר אמרת מה עשרה בסמוך לו אף כל בסמוך לו יצאו ח' וי"ב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 31 עמוד ב

    1ואחד בא כנגדן, ואמר אחד: ״הריני נזיר שזה פלוני״, ואחד אמר: ״הריני נזיר שאין זה פלוני״, ״הריני נזיר שאחד מכם נזיר״, ״שאין אחד מכם נזיר״, ״ששניכם נזירים״, ״שכולכם נזירים״ בש"א כולם נזירים.

    2והא הכא הקדש בטעות הוא, וקתני: כולם נזירים! אמרי: סברי ב"ש הקדש בטעות הוי הקדש, הכא לא.

    3אביי אמר: לא קס"ד דקאים בצפרא, אלא הכא במאי עסקינן, דקאים בטיהרא, ואמר: שור שחור שיצא מביתי ראשון ליהוי הקדש. ואמרו ליה: לבן נפק. ואמר להון: אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור.

    4ומי מצית אמרת דקאים בטיהרא עסיק? והקתני: ״דינר של זהב שיעלה״! תני ״שעלה״. ״חבית של יין שתעלה״! תני ״שעלתה״.

    5אמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא, חיורא באוכמא לקיא. תנן: ״שחור שיצא מביתי ראשון הקדש״. קס"ד כי מקדיש בעין רעה מקדיש, ואמרי ב"ש הוי הקדש!

    6ואלא מאי, בעין יפה מקדיש? ״דינר של זהב שיעלה בידי ראשון״ ועלה כסף, בש"א הקדש.

    7ואלא מאי בעין רעה מקדיש? חבית של יין שתעלה בידי ראשון, ועלה של שמן, בש"א הקדש. והא שמן עדיף מיין! אי משום הא לא קשיא: בגלילא שנו, דחמרא עדיף ממשחא.

    8רישא קשיא לרב חסדא! אמר לך רב חסדא: כי אמרי בתורא דקרמנאי.

    9ואמר רב חסדא: אוכמא למשכיה, סומקא לבשריה, חיורא לרדיא. והאמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא! כי אמרי, בתורא דקרמונאי.

    Mishna

    10מי שנדר בנזיר, ונשאל לחכם ואסרו מונה משעה שנדר. נשאל לחכם והתירו, היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר.

    11אמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר?! אמר להן ב"ש אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי ״עשירי״, ולעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר ״עשירי״, שהוא מקודש?

    12אמרו להם ב"ה לא השבט קידשו. ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר, שמא עשה כלום? אלא, כתוב שקידש העשירי הוא קידש התשיעי׃

    Tosafot

    אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש התם לאכלומר מהכא איכא לאוכוחי דסברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש והוא הדין נמי גבי שור שחור דלא דמי לתמורה כדפרישית התם לא כלומר ממשנה ראשונה שבאת להוכיח לבית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש ליכא לאוכוחי מידי [כדדחי] ליה לעיל:

    אביי אמר לא סלקא דעתך דקאי בצפרא אלא הב"ע דקאי בצהריםשכבר יצאו הבהמות מן הבית לרעות במרעה ואמר שור שיצא כבר מביתי ראשון לכל השוורים הן שחורים הן לבנים ליהוי הקדש ואמרו לו לבן יצא תחלה [ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק] לא הוה אמרי שחור אלא לבן דהשתא יש לן למימר שהיה דעתו לכל מי שיצא ראשון ומש"ה הוי הקדש אפי' הלבן דילפינן מתמורה דהוי הקדש אפי' בטעות ואביי ס"ל דאי קאי בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון וא"ל לבן נפק ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק ה"א דבהא אפילו ב"ש מודו דלא הוי הקדש שהרי [לא] היה יודע שיצא השחור תחלה לכולן ולמה הזכיר שחור אי דעתו היה להקדיש כל מי שיצא ראשון ואנן סהדי לכתחלה כי אמר שור שחור דוקא לשור שחור קמכוין שאפילו אם דעתו שיצא השחור תחלה אטו נביא הוא לידע העתידות ובכה"ג ודאי לא נילף מתמורה ולא דמי לששה שהיו מהלכין בדרך דהתם הוי נזיר אפי' אותו שלא נמצא כדבריו לפי שבכל ענין קביל עליה נזירות ומה שאמר איש פלוני הוא טעה בו כשראהו מרחוק אבל הכא במה יש לו לטעות ולומר דשחור עתיד לצאת הלכך יש לומר דשחור דוקא קאמר אבל כי אמר בטיהרא שבהמות יצאו יש לנו למימר שהיה דעתו לכל שיצא ראשון ומה שהזכיר שחור לפי ששמע פסיעות רגלי השור שהוא בקי להכיר פסיעות רגלי שווריו והשתא זה דומה שפיר לההיא שהיו מהלכין בדרך דטעה נמי בראיית עיניו לומר איש פלוני הוא ודעתו להיות נזיר אפי' אינו הוא וכן הכא דעתו היה להקדיש אפי' אינו שחור אלא הלבן וכה"ג ילפינן מתמורה וב"ה סברי דאפי' כי האי לא ילפינן מתמורה דלא הוי הקדש:

    דינר זהב שיעלהא"כ משמע דמעיקרא הוה קאי. תני שעלה שכבר עלה בידו ונתיישב בדבר וניכר שעלה בידו של כסף ואמר אילו ידענא דשל כסף עלה בראשון לא אמרתי דינר זהב וכן חבית שתעלה תני שעלתה:

    אמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקיאשור שחור שבין שוורים לבנים לקיא [מגרע] אותם ונמכרים בפחות ע"י שהשחור עמהן ולבנים מעולין מן השחורים חיורא באוכמא לקותא כתם לבן בשור שחור לקותא בידוע שכנגד אותו כתם היה נגע צרעת בבהמה והכי איתא בריש מי שאחזו (גיטין סח.) טעם חיורא בבשרא בדקו בדוכתיה ואשכחו מצאו כתם לבן וידעו כי צרעת היה במקום כתם:

    תנן שור שחור כו'ומשמע דהלבן קדוש [כדתריץ] אביי וקס"ד מקדיש איניש בעין רעה מקדיש וקשה לרב חסדא דכיון דהלבן עדיף משחור בידוע שלא היה דעתו להקדיש הלבן כיון דבעין רעה הקדיש ונהי דאוקמינן דקאמר אילו הוה ידענא דלבן נפק ה"א [הלבן ליהוי קדוש] כיון דלבן עדיף הא ודאי משקר הוא אלא ודאי לבן גרוע משחור וכי אמר שחור יהיה הקדש לבן דגרוע [ממנו] וקשה לרב חסדא ומשני ליה בעין יפה מקדיש ומש"ה כי נפיק לבן ואמר אי ידעי כו' מהימן ליה משום דבעין יפה הוא מקדיש:

    דינר זהב שיעלה בידי ראשון ב"ש אומרים הקדשאלמא בעין רעה הוא מקדיש וטעמא דאמר של זהב דהוי עדיף הלכך כשעלה של כסף הוי הקדש דגרוע מזהב הא אם הוי אמר של כסף ועלה בידו זהב לא הוי הקדש כי בעין רעה הוא מקדיש א"כ הכי נמי דברישא נמי אית לן למימר דשחור טוב ומעולה מן הלבן כדפרישית וקשה לרב חסדא:

    אלא מאי בעין רעה הוא מקדיש חבית של יין שתעלה בידי ראשונה היא הקדש ועלתה של שמן ב"ש אומרים הקדש - והא יין דגרוע משמן א"כ נימא דוקא יין הוא מקדיש:

    אי משום הא לא קשה בגלילא שנופירוש דלעולם בעין רעה הוא מקדיש ומתני' בגלילא שנו שהיה להם רוב שמן והיין יקר להו משמן והלכך כי הקדיש יין כ"ש שמן ולעולם רישא קשה לרב חסדא:

    אמר לך רב חסדא כי אמר לך אנא בתורא קרמנאיבאותה מלכות כך שם קרמונא והשתא נראה שיש לעשות צריכותות בהנך תלתא. בפירוש דדינר של זהב איצטריך לאשמועינן דבעין רעה הוא מקדיש רישא דשור איכא למימר דאתי לאשמועינן דלא כרב חסדא חבית של יין דאוקימנא בגלילא שנו אשמועינן דלא אזיל בתר רוב מקומות וצ"ע:

    [ואמר] רב חסדא אוכמא למשכיה סומקא לבשרא חיורא לרדיאנפקא מיניה למקח וממכר [דאוכמא עורו] משובח וסומקא בשרו משובחת וחיורא מעלי לחרישה:

    והאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקישנפחתו [חיוורי] סלעים מן השחור שביניהן וכיון דאוכמא עורו חשוב יותר משל לבן ס"ל למקשה דאינו מעולה בשר הלבן מן השחור כולי האי דיהא עדיף ממעלת עור שחור על של לבן כי אמר רב חסדא למילתא קמייתא בתורא קרמונאה שהלבן חשוב על השחור לכל דבר ואידך מילתא דרב חסדא בשאר עלמא דאז ודאי אוכמא עדיף למשכיה ולכך נמי במתניתין שחור עדיף דנהי דלבן חשוב לרדיא מ"מ מעלת העור גדולה כ"כ דמקדיש הלבן בקל יותר כשהקדיש השחור דבכלל זה הלבן:

    מתני' מי שנדר בנזירפי' המשנה לעיל:

    מונה משעה שנדרדמשמע דכל הימים שעבר על נזירותו עולין למנין:

    מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם מונה משעה שנדרפירוש מי שנדר בנזיר ועבר ושתה יין בנזירותו ונשאל לחכמים להתיר לו נדרו אפילו לב"ש דאמרי אין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות כדאמר בפרק הריני נזיר מן הגרוגרות (לעיל נזיר ט.) אפילו הכי לב"ש צריך שיקבל הנזירות בלשון טוב וחשוב שראוי לקבל בו נזירות אבל יש לשונות הרבה או כינויין דלא הוי קבלה ואפילו ב"ש מודים שאם קבל בלשון גרוע דלא הוי נדר והשתא נשאל לחכם אם הלשון שקבל עליו הוי לשון נזירות או [לשון] קבלה או לא ואסרו חכמים לומר שלשון קבלה. והוא עבר תחלה על נזירתו ששתה ביין מונה משעה שנדר וכל הימים שעבר בהם עולין לו לימי נזירותו ולא קנסינן ליה לחזור ולמנות כימים שמנה בעוד שהיה עובר על נזירותו וע"כ מיירי בשעבר דאל"כ פשיטא הוא דמונה משעה שנדר פשטיה דמתני' משמע דקתני מונה [משעה] שנדר על הימים שעבר בהן עלו לימי נזירותו ומשום סיפא דקתני והתירו תני רישא ואסרו אע"פ שהם לא אסרו כלום אלא שאמרו לו שבלשון טוב קיבל עליו נזירות:

    נשאל לחכם והתירוכלומר שאמר לו שאותה קבלה לאו כלום היא שלא נדר בלשון טוב לקבל נזירות ונמצא שלא חל עליו נזירות אפילו רגע אחד היתה לו בהמה מופרשת שהפריש לנזירותו קודם שנשאל לחכמים תצא ותרעה בעדר עם בהמותיו שהן חולין גמורין דכיון דנזירות לא חל עליה אין כאן הקדש טעות כלל ואפי' ב"ש מודו דדוקא כשאמר שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן התם הלבן הקדש למ"ד בגמרא משום שאין חושש ורוצה שיחול הקדש גם על הלבן ומה שהזכיר שחור טעה שהיה סבור שהשחור יצא ראשון אבל הכא שנזירות לא חל עליו מעיקרא כלל והבהמה לא הופרשה אלא לצורך הנזירות וכאן הנזירות ליתא הקדש נמי ליתא וגרע זה מהקדש טעות ולכך אפי' ב"ש מודו דתצא ותרעה בעדר כיון דנעקר הנדר לגמרי כדאמר לקרבנות נזירותו נזיר נזירותו לא אמר כלום והוי כאדם שאינו מחוייב והיה סבור שהוא מחוייב חטאת ואמר בהמה זו לחטאת כו' לא אמר כלום אפי' לב"ש:

    אמרו להם [ב"ה] לב"ש אי אתם מודים בזה שהרי הקדש טעות הוא ותצא ותרעה בעדר - אלמא דהקדש בטעות לא הוי הקדש וכי היכי דאתם מודים הכא אודו לן נמי בשור שחור דפלגיתו עלן ואמריתו דהוי הקדש וב"ש היו יכולין להשיב דהכא גרע מהקדש טעות כדפרישית ולא חשו להשיבם אמיתות החילוק והשיבו לפי דבריהם שהם מדמים פלוגתייהו והשיבו להם ממעשר בהמה דחל בטעות והוי הקדש וק"ק מאי שנא מאשה שהפר לה בעלה דאמר לעיל פרק מי שאמר (נזיר דף כד.) אם שלה היתה בהמה חטאת תמות והכא יוצאה בעדר י"ל דבעל מיגז גייז ואי נמי דמעקר קא עקר מ"מ הא אוקמה (לעיל נזיר דף כב.) כרבי אלעזר הקפר אבל לרבנן נפקי לחולין ואפילו לרבי אלעזר נראה דלא דמי דהתם הנדר חל רגע א' (מיפר) [בלא] חרטה. וטעות אבל הכא לא חל הנדר אפילו שעה אחת כדפרישית:

    אמרו ב"ש לבית הלל אי אתם מודים במי שקרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשים - דחל בטעות ומינה נילף דהקדש בטעות חל והא דשלשתן מקודשין היינו טעמא כדדרשי' בפ' בתרא דבכורות (דף ס:) מוכל מעשר בקר וצאן כל שהוא עשירי או שקרא שם עשירי אבל שמיני או י"ב לא דאין המעשר מקדש אלא הסמוך לו ומיהו אין זה טעם העיקר של ב"ש שהרי דחויה ראיה זו אלא טעמא דב"ש כדמפרש בגמרא דיש לומר דילפינן מתמורה:

    אמרו להן לא השבט קדשוכלומר אין מתקדשות על ידי טעות [שהניח] השבט וקורא עליה שם מעשר דמה אם הניח השבט על השמיני או על השנים עשר לא עשה כלום אלא דמשום טעות לא כלום אלא גזירת הכתוב היא ולא משום טעות דהא אינו מקדש אלא הסמוך לו וגזירת הכתוב היא ואין ללמוד משם לשאר הקדש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו מונה משעה שנזר נשאל לחכמים והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר אמרו ב"ה לב"ש אין אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר אמרו להן בית שמאי אין אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש אמרו להן ב"ה לא השבט קדשו מה אלו טעה והניח את השבט על השמיני או על שנים עשר שמא עשה כלום אלא כתוב שקדש את העשירי הוא קדש את התשיעי ואת אחד עשר אמר הר"ם פי' אמרו מונה משעת הנדר ובתנאי שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ר"ל שיעמוד אחר הנזירות משעה שנדר כמו הימים אשר בין שבועתו ושאלתו לחכם אשר נהג בהם היתר ולא יתחייב הנזירות בו (הנה בו) הנה כאלו הוא אמרם עד משעה שנשאל אבל זה מדרבנן על דרך הגדר אולם החיוב הנה הוא מה שזכר מונה משעת הנדר ואע"פ שהוא לא נהג אלא משעה שנשאל לפי שהוא בזה הזמן טועה וחושב והשבועה בלתי מחויבת אליו ובסוף ט' וי' וי"א שלשתן מקודשין ושם התבאר דין כל אחד מהם והסבה בזה שהמעשר אינו מתקדש בכונה ואמנם הענין בו חוזר לקרותו המספר לאמרו ית' העשירי ואין הקדש בזה ואמנם שבלכונת המקדש ולאשר אמר עשירי שזה סבור בו הקדשה או לא יסבור שהוא לא הניח השבט על השמנה והוא יודע שהוא השמנה לא יתקדש בשום השבט עליו וכן כאשר עלה על התשעה או העשרה והוא יודע שהיא התשעה או הארבעה ולא יתקדש ואמנם אמרו שמנה לפי שהתשעה והעשרה והי"א טעות במנינו:

    אמר המאירי מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו פי' הוא נדר בנזירות ועבר על נזירתו ושתה יין אם מצד שהיה מדמה שאין נדרו נדר אם בזדון ובא לישאל לחכמים כדי שיהא נדרו מופר מעיקרו ולא תהא בידו עבירה על מה שעבר והחכם אסר לו שכך הוא הדין בכל שעבר על נזירותו שאין נזקקין לו עד שינהג נזירות כמספר הימים שנהג בהם היתר שלא כדין ומתורת קנס שקנסו חכמים בכך ודבר זה חלוק לשלשה מינין אחד שאם לא נהג נזירותו כלל אין נזקקין להתירו כלל אלא ינהוג נזירות כמה שנזר אחר שכל ימי נזירותו עבר בהן והשני שאם נהג נזירות קצת הימים ונהג היתר בקצתן ובא לישאל אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר וכשימנה כשיעור זה אז נזקקין לו הן שנהג נזירותו בתחלת הנזירות ועבר בסופו הן שעבר על נזירותו בתחלת הנזירות ונהג בסופו ושני אלו בנזירות סתם או שפירט שלשים יום והשלישי שבמרובה דיו שינהג ל' יום אפילו עבר כל ימי הנזירות ועכשו בא זה לפני חכמים ואסרו ר"ל שלא נזקקו להתירו מונה משעה שנזר ולכאורה משמע מלשון זה שמה שמנה עולה לו מן המבין ר"ל אפילו הימים שנהג בהן היתר אלא שינהג את הנשאר מזמן הנדר בנזירות ושאלו עליה בגמרא מני מתני' לא רבנן ולא רבי יוסי דתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו ר"ל להתירו כלל כלומר עד שינהג איסור כימים שנהג בהם היתר ואפילו בנזירות מרובה ושהיו אותם הימים שנהג בהן היתר שלא כדין יתר מל' ורבי יוסי אומר דוקא בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שיקנסוהו שלשים אם עבר יתר משלשים והשתא מני מתני' אי רבנן קשיא בין נזירות מרובה בין נזירות מועטת דהא משמע מבריתא דבכולהו מונה נזירותו משעת שאלה כימים שנהג בהן היתר אי רבי יוסי קשיא מועטת דאף על גב דבמרובה כל שאתה מזקיקו למנות שלשים דיו אף על פי שעבר כמה ימים יותר ואיכא לפרושי מתני' מונה משעה שנזר לכל ימי עברתו חוץ משלשים במועטת מיהא מונה משעת שאלה כנגד כל מה שעבר ותירץ אי בעית אימא ר' יוסי ובנזירות מרובה ואי בעית אימא רבנן ומאי משעה שנזר משעה שנשאל כלומר שמונה משעת שאלה כימים שנהג בהם היתר בין במרובה בין במועטת והלכה כר' יוסי ויש בסוגיא נסחאות אחרות וזו עיקר ומעתה אם אתה מעמיד משנתנו בנזירות מרובה אתה יכול לפרש מונה משעה שנזר כמשמעו ואם במועטת אתה צריך לפרש משעה ששאל:

    נשאל לחכמים והתירו והרי נמצא שהותר מעיקרו וכמי שאינו אם היתה לו בהמה מופרשת קודם שנשאל תצא ותרעה בעדר שחולין גמורין הם מפני שאף ההקדש היה בטעות ונתגלה הדבר שלא חלה עליה קדושה מעולם ואף בית שמאי מודים בזו הואיל ונתגלה הדבר שמעיקרו לא היה כלום שאף בתמורה שהיא תמורה אף בטעות כמו שביארנו אלו נעקר על ידי שאלה עיקר ההקדש שהותפסה בהמה זו בתמורתה מעיקרו אף התמורה אינה כלום וכן הלכה:

    אמרו להם בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בה שהקדש טעות הוא ואעפ"כ תצא ותרעה בעדר אלמא הקדש טעות אינו הקדש ובית שמאי לא השיבום בזה כלל מפני שלא חששו לה שהרי הפרש שביניהם ידוע ומבורר שכל שהוא בר שאלה נעקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה וחזרו לחזק דבריהם בהקדש טעות שהוא הקדש במה שאמרו אי אתם מודים לענין מעשר בהמה במי שטעה בבהמות של עצמו וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מוקדשין בין בטעות בין בכונה שכך אמרו טעותו וכל שכן כונתו ואף על פי שגדולי המחברים בפירושי המשנה פסקו שבכונה לא קידש בשאר חבוריהם כתבוה במקומו כשיטתנו ונמצא שהקדש טעות שבהם הקדש כל שהבהמות שלו שאלו שליח אין טעותו כלום ולא נתקדש אלא עשירי בלבד הא בשל עצמו שלשתן מוקדשין וכן הלכה אלא שאין דינם שוה אלא תשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו ועשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים כמו שיתבאר במקומו והשיבו בית הלל בזו לא השבט מקדשו ר"ל קריאת השם שהוא הטעות אלא גזירת הכתוב הוא להתקדש הסמוכין לעשירי בטעות הן לפניו הן לאחריו ר"ל תשיעי ואחד עשר ואלו היה הקדש טעות הקדש היה לך לומר כן אף בשמיני ושנים עשר שקרא להם עשירי ואינו כלום אלא שגזירת הכתוב הוא בסמוכים לעשירי ואין ללמוד הקדש ממנה שאין קדושת הקדש באה מאליה אלא על ידי דעת בעלים כדאמר בגמרא הקדש בדעתא דמריה תלי אבל מעשר בהמה כעין קדוש מאליו הוא שאפילו שתק בשעה שעובר תחת השבט ולא קראו עשירי קדוש הוא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 31b

    Nazir 31b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 281 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואחד בא כנגדן ופתח אחד מהללו השנים ואמר הריני נזיר שזה פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני ואחד אומר הריני נזיר אם אין זה פלוני ובא (אותו) אחד ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר ובא הרביעי ואמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר ובא חמישי לאותן שנים הראשונים ואמר הריני נזיר אם שניכם נזירים דודאי אינכם נזירים ובא ששי ואמר לכולן הריני נזיר אם כולכם נזירים:

    בש"א כולם נזירים הואיל ואין לך אחד מהן שלא אמר הריני נזיר ואע"פ שכולן טועין שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים וקאמרי ב"ש דכולן נזירין:

    והא הכא דהקדש בטעות כו' מהכא איכא למשמע מינה דבית שמאי סברי דהקדש בטעות הוי הקדש אבל מההיא דשור שחור ליכא למשמע מינה דההיא מיירי בהקדש בכוונה וכדפרישית:

    אביי אמר ומאי דקשיא לך לב"ש מה אילו אמר הרי זה תמורה זה לחצי היום מי הוי תמורה כו' הכא נמי לכי מיגלי מילתא בפלגא דיומא דנפיק שחור ליהוי איהו קדוש ולא לבן לא תקשה לך ולא מידי דלא ס"ד דקאים בצפרא וכדמפרש לה רב פפא לעיל:

    אלא הכא במאי עסקינן דקאים בטיהרא בצהרים ואמר שור שחור שיצא מביתי ראשון היום ליהוי קדוש:

    ואמרי ליה ההוא דנפק לבן הוה ולא שחור אמר להו אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור - אלא לבן והוי טועה בהקדש ומשום הכי הוי הקדישו הקדש והוי לבן הקדש וב"ה סברי אינו הקדש דטעות אינו הקדש ואם נפש אדם לומר לוקמא אביי כגון דקאים בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן וכמתנית' ואתרמי דלבן נפק ואמר להו אי הוה ידענא דלבן עתיד למיפק לא אמרי שחור אלא לבן הא לא קשיא דעל העתיד לבא אין אדם נותן דעתו להקדישו:

    תני שעלה ואח"כ נזכר לדבר שהיה של כסף או חבית של שמן:

    אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא שור שחור בין הלבנים כחוש הוא דשור לבן עדיף טפי:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש התם לא כלומר מהכא איכא לאוכוחי דסברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש והוא הדין נמי גבי שור שחור דלא דמי לתמורה כדפרישית התם לא כלומר ממשנה ראשונה שבאת להוכיח לבית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש ליכא לאוכוחי מידי [כדדחי] ליה לעיל:

    אביי אמר לא סלקא דעתך דקאי בצפרא אלא הב"ע דקאי בצהרים שכבר יצאו הבהמות מן הבית לרעות במרעה ואמר שור שיצא כבר מביתי ראשון לכל השוורים הן שחורים הן לבנים ליהוי הקדש ואמרו לו לבן יצא תחלה [ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק] לא הוה אמרי שחור אלא לבן דהשתא יש לן למימר שהיה דעתו לכל מי שיצא ראשון ומש"ה הוי הקדש אפי' הלבן דילפינן מתמורה דהוי הקדש אפי' בטעות ואביי ס"ל דאי קאי בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון וא"ל לבן נפק ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק ה"א דבהא אפילו ב"ש מודו דלא הוי הקדש שהרי [לא] היה יודע שיצא השחור תחלה לכולן ולמה הזכיר שחור אי דעתו היה להקדיש כל מי שיצא ראשון ואנן סהדי לכתחלה כי אמר שור שחור דוקא לשור שחור קמכוין שאפילו אם דעתו שיצא השחור תחלה אטו נביא הוא לידע העתידות ובכה"ג ודאי לא נילף מתמורה ולא דמי לששה שהיו מהלכין בדרך דהתם הוי נזיר אפי' אותו שלא נמצא כדבריו לפי שבכל ענין קביל עליה נזירות ומה שאמר איש פלוני הוא טעה בו כשראהו מרחוק אבל הכא במה יש לו לטעות ולומר דשחור עתיד לצאת הלכך יש לומר דשחור דוקא קאמר אבל כי אמר בטיהרא שבהמות יצאו יש לנו למימר שהיה דעתו לכל שיצא ראשון ומה שהזכיר שחור לפי ששמע פסיעות רגלי השור שהוא בקי להכיר פסיעות רגלי שווריו והשתא זה דומה שפיר לההיא שהיו מהלכין בדרך דטעה נמי בראיית עיניו לומר איש פלוני הוא ודעתו להיות נזיר אפי' אינו הוא וכן הכא דעתו היה להקדיש אפי' אינו שחור אלא הלבן וכה"ג ילפינן מתמורה וב"ה סברי דאפי' כי האי לא ילפינן מתמורה דלא הוי הקדש:

    דינר זהב שיעלה א"כ משמע דמעיקרא הוה קאי. תני שעלה שכבר עלה בידו ונתיישב בדבר וניכר שעלה בידו של כסף ואמר אילו ידענא דשל כסף עלה בראשון לא אמרתי דינר זהב וכן חבית שתעלה תני שעלתה:

    אמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקיא שור שחור שבין שוורים לבנים לקיא [מגרע] אותם ונמכרים בפחות ע"י שהשחור עמהן ולבנים מעולין מן השחורים חיורא באוכמא לקותא כתם לבן בשור שחור לקותא בידוע שכנגד אותו כתם היה נגע צרעת בבהמה והכי איתא בריש מי שאחזו (גיטין סח.) טעם חיורא בבשרא בדקו בדוכתיה ואשכחו מצאו כתם לבן וידעו כי צרעת היה במקום כתם:

    תנן שור שחור כו' ומשמע דהלבן קדוש [כדתריץ] אביי וקס"ד מקדיש איניש בעין רעה מקדיש וקשה לרב חסדא דכיון דהלבן עדיף משחור בידוע שלא היה דעתו להקדיש הלבן כיון דבעין רעה הקדיש ונהי דאוקמינן דקאמר אילו הוה ידענא דלבן נפק ה"א [הלבן ליהוי קדוש] כיון דלבן עדיף הא ודאי משקר הוא אלא ודאי לבן גרוע משחור וכי אמר שחור יהיה הקדש לבן דגרוע [ממנו] וקשה לרב חסדא ומשני ליה בעין יפה מקדיש ומש"ה כי נפיק לבן ואמר אי ידעי כו' מהימן ליה משום דבעין יפה הוא מקדיש:

    דינר זהב שיעלה בידי ראשון ב"ש אומרים הקדש אלמא בעין רעה הוא מקדיש וטעמא דאמר של זהב דהוי עדיף הלכך כשעלה של כסף הוי הקדש דגרוע מזהב הא אם הוי אמר של כסף ועלה בידו זהב לא הוי הקדש כי בעין רעה הוא מקדיש א"כ הכי נמי דברישא נמי אית לן למימר דשחור טוב ומעולה מן הלבן כדפרישית וקשה לרב חסדא:

    אלא מאי בעין רעה הוא מקדיש חבית של יין שתעלה בידי ראשונה היא הקדש ועלתה של שמן ב"ש אומרים הקדש - והא יין דגרוע משמן א"כ נימא דוקא יין הוא מקדיש:

    אי משום הא לא קשה בגלילא שנו פירוש דלעולם בעין רעה הוא מקדיש ומתני' בגלילא שנו שהיה להם רוב שמן והיין יקר להו משמן והלכך כי הקדיש יין כ"ש שמן ולעולם רישא קשה לרב חסדא:

    10 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו מונה משעה שנזר נשאל לחכמים והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר אמרו ב"ה לב"ש אין אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר אמרו להן בית שמאי אין אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש אמרו להן ב"ה לא השבט קדשו מה אלו טעה והניח את השבט על השמיני או על שנים עשר שמא עשה כלום אלא כתוב שקדש את העשירי הוא קדש את התשיעי ואת אחד עשר אמר הר"ם פי' אמרו מונה משעת הנדר ובתנאי שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ר"ל שיעמוד אחר הנזירות משעה שנדר כמו הימים אשר בין שבועתו ושאלתו לחכם אשר נהג בהם היתר ולא יתחייב הנזירות בו (הנה בו) הנה כאלו הוא אמרם עד משעה שנשאל אבל זה מדרבנן על דרך הגדר אולם החיוב הנה הוא מה שזכר מונה משעת הנדר ואע"פ שהוא לא נהג אלא משעה שנשאל לפי שהוא בזה הזמן טועה וחושב והשבועה בלתי מחויבת אליו ובסוף ט' וי' וי"א שלשתן מקודשין ושם התבאר דין כל אחד מהם והסבה בזה שהמעשר אינו מתקדש בכונה ואמנם הענין בו חוזר לקרותו המספר לאמרו ית' העשירי ואין הקדש בזה ואמנם שבלכונת המקדש ולאשר אמר עשירי שזה סבור בו הקדשה או לא יסבור שהוא לא הניח השבט על השמנה והוא יודע שהוא השמנה לא יתקדש בשום השבט עליו וכן כאשר עלה על התשעה או העשרה והוא יודע שהיא התשעה או הארבעה ולא יתקדש ואמנם אמרו שמנה לפי שהתשעה והעשרה והי"א טעות במנינו:

    אמר המאירי מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו פי' הוא נדר בנזירות ועבר על נזירתו ושתה יין אם מצד שהיה מדמה שאין נדרו נדר אם בזדון ובא לישאל לחכמים כדי שיהא נדרו מופר מעיקרו ולא תהא בידו עבירה על מה שעבר והחכם אסר לו שכך הוא הדין בכל שעבר על נזירותו שאין נזקקין לו עד שינהג נזירות כמספר הימים שנהג בהם היתר שלא כדין ומתורת קנס שקנסו חכמים בכך ודבר זה חלוק לשלשה מינין אחד שאם לא נהג נזירותו כלל אין נזקקין להתירו כלל אלא ינהוג נזירות כמה שנזר אחר שכל ימי נזירותו עבר בהן והשני שאם נהג נזירות קצת הימים ונהג היתר בקצתן ובא לישאל אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר וכשימנה כשיעור זה אז נזקקין לו הן שנהג נזירותו בתחלת הנזירות ועבר בסופו הן שעבר על נזירותו בתחלת הנזירות ונהג בסופו ושני אלו בנזירות סתם או שפירט שלשים יום והשלישי שבמרובה דיו שינהג ל' יום אפילו עבר כל ימי הנזירות ועכשו בא זה לפני חכמים ואסרו ר"ל שלא נזקקו להתירו מונה משעה שנזר ולכאורה משמע מלשון זה שמה שמנה עולה לו מן המבין ר"ל אפילו הימים שנהג בהן היתר אלא שינהג את הנשאר מזמן הנדר בנזירות ושאלו עליה בגמרא מני מתני' לא רבנן ולא רבי יוסי דתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו ר"ל להתירו כלל כלומר עד שינהג איסור כימים שנהג בהם היתר ואפילו בנזירות מרובה ושהיו אותם הימים שנהג בהן היתר שלא כדין יתר מל' ורבי יוסי אומר דוקא בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שיקנסוהו שלשים אם עבר יתר משלשים והשתא מני מתני' אי רבנן קשיא בין נזירות מרובה בין נזירות מועטת דהא משמע מבריתא דבכולהו מונה נזירותו משעת שאלה כימים שנהג בהן היתר אי רבי יוסי קשיא מועטת דאף על גב דבמרובה כל שאתה מזקיקו למנות שלשים דיו אף על פי שעבר כמה ימים יותר ואיכא לפרושי מתני' מונה משעה שנזר לכל ימי עברתו חוץ משלשים במועטת מיהא מונה משעת שאלה כנגד כל מה שעבר ותירץ אי בעית אימא ר' יוסי ובנזירות מרובה ואי בעית אימא רבנן ומאי משעה שנזר משעה שנשאל כלומר שמונה משעת שאלה כימים שנהג בהם היתר בין במרובה בין במועטת והלכה כר' יוסי ויש בסוגיא נסחאות אחרות וזו עיקר ומעתה אם אתה מעמיד משנתנו בנזירות מרובה אתה יכול לפרש מונה משעה שנזר כמשמעו ואם במועטת אתה צריך לפרש משעה ששאל:

    נשאל לחכמים והתירו והרי נמצא שהותר מעיקרו וכמי שאינו אם היתה לו בהמה מופרשת קודם שנשאל תצא ותרעה בעדר שחולין גמורין הם מפני שאף ההקדש היה בטעות ונתגלה הדבר שלא חלה עליה קדושה מעולם ואף בית שמאי מודים בזו הואיל ונתגלה הדבר שמעיקרו לא היה כלום שאף בתמורה שהיא תמורה אף בטעות כמו שביארנו אלו נעקר על ידי שאלה עיקר ההקדש שהותפסה בהמה זו בתמורתה מעיקרו אף התמורה אינה כלום וכן הלכה:

    אמרו להם בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בה שהקדש טעות הוא ואעפ"כ תצא ותרעה בעדר אלמא הקדש טעות אינו הקדש ובית שמאי לא השיבום בזה כלל מפני שלא חששו לה שהרי הפרש שביניהם ידוע ומבורר שכל שהוא בר שאלה נעקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה וחזרו לחזק דבריהם בהקדש טעות שהוא הקדש במה שאמרו אי אתם מודים לענין מעשר בהמה במי שטעה בבהמות של עצמו וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מוקדשין בין בטעות בין בכונה שכך אמרו טעותו וכל שכן כונתו ואף על פי שגדולי המחברים בפירושי המשנה פסקו שבכונה לא קידש בשאר חבוריהם כתבוה במקומו כשיטתנו ונמצא שהקדש טעות שבהם הקדש כל שהבהמות שלו שאלו שליח אין טעותו כלום ולא נתקדש אלא עשירי בלבד הא בשל עצמו שלשתן מוקדשין וכן הלכה אלא שאין דינם שוה אלא תשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו ועשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים כמו שיתבאר במקומו והשיבו בית הלל בזו לא השבט מקדשו ר"ל קריאת השם שהוא הטעות אלא גזירת הכתוב הוא להתקדש הסמוכין לעשירי בטעות הן לפניו הן לאחריו ר"ל תשיעי ואחד עשר ואלו היה הקדש טעות הקדש היה לך לומר כן אף בשמיני ושנים עשר שקרא להם עשירי ואינו כלום אלא שגזירת הכתוב הוא בסמוכים לעשירי ואין ללמוד הקדש ממנה שאין קדושת הקדש באה מאליה אלא על ידי דעת בעלים כדאמר בגמרא הקדש בדעתא דמריה תלי אבל מעשר בהמה כעין קדוש מאליו הוא שאפילו שתק בשעה שעובר תחת השבט ולא קראו עשירי קדוש הוא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    Meiri on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    בית שמאי אומרים כולם נזירים כל הששה שהתפיסו כולם נזירים. ואף על גב דנזירות בטעות הוא ששני הראשונים מכחישים זה את זה שאם האחד נזיר אין השני נזיר ודברי החמישי והששי ודאי ליתנהו ואפילו הכי קאמרי דכולהו נזירים. והוא הדין הקדש בטעות שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן אף על גב דלא נתקיימו דבריו הוי קדוש. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הקדש כלומר מההיא דששה נזירים איכא למשמע הכי דהתם ודאי נזירות בטעות וקאמרי כולם נזירים משום דכולם לנזירות איכוונו שכל אחד היה סבור בדבריו וגמר בדעתו להיות נזיר בכל ענין. ומה שאמר שזה איש כלומר לפי שהיה סבור שהוא כדבריו. ודמי שפיר לתמורה דאמר שור שחור שבביתי יהיה תמורה על זה וחזר ואמר מיד כסבור הייתי לומר לבן הוי השחור תמורה שאנו מקיימין מה שאמר בפיו אף על פי שלא היה לבו לכך והכא נמי נקיים מה שאמר בפיו הריני נזיר אף על פי שאמר לנו שהיה סבור שזה איש כלומר הוי נזיר. תוספי הרא"ש ז"ל:

    הכא במאי עסקינן דקאי בטיהרא בצהרים אחר שיצאו כבר כל השוורים אמר (שגם) שור שחור שיצא כבר מביתי ראשון יהא קדוש. ואמרו ליה לבן נפק ואמר אילו הייתי יודע שיצא לבן ראשון הייתי אומר לבן ואיכא למימר דדעתו היה על איזה שור שיצא ראשון.

    והא קתני שיצא אימא שיצא כבר נראה (לו) לי שאין חילוק במסורת בין קריאה להבא ובין לשעבר אלא מסתמא שיצא להבא קרינן דומיא (דהנר) דדינר וחבית וכן ההיא דנזירים. הא דקאמרי בית שמאי דכולהו נזירים כגון דאמרי אותם שלא נמצאו כדבריהם אילו הוה ידענא דלאו הכי הוא לא הוה אמינא הכי אלא הכי. אימא שעלה. ואחר שנמצא של כסף אמר אילו הוה ידענא הוה אמינא של כסף הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    בתורא דקרמונאי באותה מלכות כך שם האומרין קרמונאי. תוספי הרא"ש ז"ל. והר' עזריאל ז"ל פירש וז"ל: קרמונאי לשון קרמיון ופוגה שם נהר שהשוורים רועים על שפת הנהר ולכן נקרא שמם קרמנאי. עד כאן:

    מתני' נשאל לחכמים והתירו פירוש ואם לא עבר על נזירות ובא לחכם ונשאל על נזירותו והתירו בחרטה לבית הלל דאמרי יש שאלה: ולבית שמאי דאמרי אין שאלה הוי כדפרישית לעיל. אי נמי לא נפרש ונשאל אלא על ידי חרטה. וכך אמרו להו בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים לן בזה אי לאו משום דאין שאלה בנזירות. הר' עזריאל ז"ל:

    אמרו להם בית הלל לא את השבט קדשן בתמיה כלומר גזרת הכתוב דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קרא להם עשירי כמו שהוא מקדש את העשירי עצמו. ולא ילפינן בעלמא מינה דהקדש בטעות הוי הקדש. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 31b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 31, Amud Bet, about 281 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “ואחד בא כנגדן, ואמר אחד: ״הריני נזיר…”

    2. Segment 217 words

      Opens “והא הכא הקדש בטעות הוא, וקתני: כולם…”

    3. Segment 334 words

      Opens “אביי אמר: לא קס"ד דקאים בצפרא, אלא…”

      Named: אביי.

    4. Segment 419 words

      Opens “ומי מצית אמרת דקאים בטיהרא עסיק? והקתני:…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא, חיורא…”

      Named: רב חסדא.

    6. Segment 615 words

      Opens “ואלא מאי, בעין יפה מקדיש? ״דינר של…”

    7. Segment 730 words

      Opens “ואלא מאי בעין רעה מקדיש? חבית של…”

    8. Segment 812 words

      Opens “רישא קשיא לרב חסדא! אמר לך רב…”

      Named: רב חסדא.

    9. Segment 919 words

      Opens “ואמר רב חסדא: אוכמא למשכיה, סומקא לבשריה,…”

      Named: רב חסדא.

    10. Segment 1020 words

      Opens “מתני׳ מי שנדר בנזיר, ונשאל לחכם ואסרו…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “אמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים בזה…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “אמרו להם ב"ה לא השבט קידשו. ומה…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nazir 31b · Segment 3 — “אביי אמר: לא קס"ד דקאים בצפרא, אלא הכא במאי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 31b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026