Talmud Builders

    Nazir 21a

    Back to index

    English translation — Nazir 21a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is also taught in a baraita : In the case of one who said: I am hereby a nazirite, and another heard him and waited the time required for speaking a short phrase and then said: And I, the first person is bound by his vow and the other is permitted, as too much time passed between their respective vows. And how much time is the time required for speaking? It is the time necessary for a student to inquire after the welfare of his rabbi.

    2The Gemara suggests: Shall we say that the mishna supports Reish Lakish’s opinion? As it is taught: In the case of one who said: I am hereby a nazirite, and another heard him and said: And I, and a third person heard him and said: And I, they are all nazirites. The mishna mentions: And I, twice and no more, which indicates that only two people can associate themselves with the vow of the first one. The reason for this must be because too much time has passed since the first person spoke. The Gemara rejects this argument: This is no proof, as should the tanna have continued reckoning cases like a peddler, who announces his wares over and over again, by repeating: And I, and I, over and over again?

    3The Gemara raises a difficulty: But if the tanna wishes to be concise, let him teach only one example, and teach us these other cases of others who say: And I, by means of a single example. The Gemara answers: Indeed, this is in fact correct, but because the tanna teaches in the latter clause: If the vow of the first was dissolved by a halakhic authority then they are all dissolved, but if the vow of the last individual was dissolved by a halakhic authority then the vow of the last individual is dissolved and all the others remain bound by their vow, one may conclude by inference that there is a middle person between the first and the last. And due to that reason the tanna teaches: And I, and I, so that the case would include three people, but not because a fourth person is unable to associate himself with the vow of the first in the same manner.

    4With regard to the same issue, a dilemma was raised before the Sages: Does each one take a vow by associating himself with the vow of the other, i.e., the individual who spoke immediately before him, or perhaps they all associate themselves with the vow of the first one? The Gemara asks: What difference is there? The Gemara answers that the difference is whether an unlimited number of people can continue to associate themselves with the vows. If you say that each one associates himself with the vow of the other who spoke immediately before him, others can continue to associate themselves with these vows forever, provided that they each do so immediately after the previous individual. And if you say they all associate themselves with the vow of the first one, they may not associate themselves with the vow if more time has elapsed than the time required for speaking a short phrase since the vow of the first individual. What is the answer to this dilemma?

    5The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: With regard to one who said: I am hereby a nazirite, and another heard this vow and said: And I, and a third person added: And I, they are all nazirites. The mishna mentions only two individuals who associated themselves with the initial vow, and no more. Learn from this that they all associated themselves with the vow of the first one, as, if it should enter your mind that each one associates himself with the vow of the other who came immediately before, let the mishna teach: And I, many times. The Gemara answers as before: This is no proof, as should the tanna have continued reckoning cases like a peddler? It was enough for him to state: And I, twice.

    6The Gemara asks: But if the tanna wished to avoid repeating: And I, so many times, let him teach it only once, and we would learn that they are all nazirites based on that example. The Gemara answers: Since the tanna teaches in the latter clause: If the vow of the first was dissolved by a halakhic authority then they are all dissolved, but if the vow of the last individual was dissolved by a halakhic authority then the vow of the last individual is dissolved and all the others remain bound by their vows, one may conclude by inference that there is a middle person between the first and the last. It is due to that reason that the tanna teaches: And I, and I, so that the case would include three people, but not because a fourth person is unable to associate himself with the vow of the first in the same manner.

    7The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If the vow of the first individual was dissolved, they are all dissolved. This indicates that it is only if the first one was dissolved that they are all considered dissolved. However, if the vow of the middle person was dissolved, no, the vows of the individuals following him are not considered dissolved. Learn from this that they all associated themselves with the vow of the first one.

    8The Gemara refutes this argument: I could say to you that actually, each associates himself with the vow of the other who immediately preceded him, and therefore if the vow of the middle person was dissolved, the vows of all those who came after him are also dissolved. But since the tanna wanted to teach: They are all dissolved, and had he taught the case where the vow of the middle individual was dissolved, he would have had to state that there is still the vow of the first individual that is not dissolved, because his vow is not dependent on that of the middle one. Due to that reason the tanna teaches the case where the vow of the first one was dissolved. Consequently, no proof can be brought from here.

    9The Gemara suggests another proof from the mishna: Come and hear: If the last was dissolved, the last is dissolved and they are all bound by their vows. It can be inferred from here that only in that case is the vow of the last one alone dissolved, as he is not followed by anyone. However, if the dissolved vow was of the middle one, who is followed by someone else, the vow of the last one who comes after him is also dissolved. One can learn from this that each one associates himself with the vow of the other individual.

    10The Gemara rejects this claim as well: Actually, I could say to you that they all associate themselves with the vow of the first one, and what is the meaning of: The last one, that the mishna teaches? It means the middle one, the dissolution of whose vow does not cause the vow of the person who followed him to be dissolved. And why is the middle one called the last one? Since the tanna earlier taught: First, here he taught: Last, despite the fact that he is referring to the middle one.

    11The Gemara further suggests: Come and hear, as it is taught in a baraita explicitly: If the first one is dissolved, they are all dissolved; if the last one is dissolved, the last one is dissolved and they are all bound by their vows. If the middle one is dissolved, the vows of anyone from him and after him are dissolved; those who vowed from him and before him are bound by their vows. One can learn from this that each associates himself with the vow of the other individual. The Gemara concludes: Learn from this that it is so.

    12§ The mishna taught that one stated: I am hereby a nazirite, and if another heard and said, my mouth is like his mouth, and my hair is like his hair, he is a nazirite. The Gemara asks: Just because he said: My mouth is like his mouth and my hair is like his hair, is he a nazirite?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תניא נמי הכידבעינן שיהו נתפסין בתוך כדי דבור:

    הוא אסורהראשון שאמר הריני נזיר והשני שאמר ואני מותר לפי ששהה כדי דבור הא אם לא שהה הרי זה נזיר כמותו:

    לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואניומדלא קתני אלא הנך תרין ש"מ דמשום דאי קתני טפי לא הוי כדי דבור של ראשון ואנן בעינן דליהוי תוך כדי דבור ותו לא:

    מהכא לא תסייע ליהדבדין הוא דהוה ליה למיתני עד מאה אלא לאו אורחיה דתנא כי רוכלא דמחזר על העיירות בפרגמטי' שלו והולך ומכריז ומונה יש לי מחטין וכוסות וקערות ה"נ ליחשיב וליזיל: ואי לאו משום דווקא ליתני חד ותו לא ולשמעינן הני (הכי נמי) לאו דווקא הוי בתוך כדי דבור: אין ה"נ אלא משום דלא משכחת בה אמצעי דאיבעי ליה למיתנא משום הכי נמי תני ואני ואני:

    איבעיא להו חד בחבריה מיתפיס[ולא] כר"ל ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין:

    ת"ש ואני ואנימדלא קתני טפי ש"מ דהיינו טעם דבקמא מיתפסין:

    ראשון הוא דשריכלומר משום ראשון דאישתרי אישתרו נמי כולהו הא אם הותר אמצעי לא יהא מותר אחרון שלמטה הימנו וש"מ דטעמא הוי משום דבקמא מיתפסין:

    לעולם אימא לך חד בחבריה מיתפיסוכי הותר אמצעי הותר נמי אחרון והא דלא קתני לה משום דלא אפשר דאיידי דבעי למיתנא כי הותר ראשון הותרו כולן משום שאם אין ראשון אין אמצעי ואין אחרון ואי תני אמצעי לא מצי למיתנא הותרו כולן דהא איכא ראשון דלא משתרי כו':

    מדקאמר האחרון מותר וכולן אסוריםואפילו אותו שהתפיסו לאחר שלישי שמע מינה דבקמא מיתפסין ומשום הכי לא מישתרו:

    א"ל מהכא ליכא למשמע מידידהכא מיירי דליכא אחרינא בהדיה והא דקאמר וכולן אסורים אאמצעי ואראשון קאי:

    אבל אמצעי דאיכא אחרינא בהדיהכלומר דאי לא דייקת מינה להאי גיסא דוק מינה לאידך גיסא דמדקאמר האחרון מותר וכולן אסורין דליכא אחרינא בהדיה מכלל דאי הותר אמצעי דאית ליה אחריני בהדיה דאישתרי נמי ההוא בתרא דמיתפיס ביה וש"מ דחד בחבריה מתפיס:

    לעולם אימא לך בקמא מיתפסין והאי אחרון דקאמר היינו אמצעיוקאמר לך דאפי' של אחרון לא הותר משום דבקמא מיתפסין והאי דקאמרי ליה אחרון לאו דוקא אלא איידי דתנא ראשון תנא אחרון:

    ת"ש דתניא בהדיא כו' הותר האמצעי הימנו ולמטה מותרדהיינו אחרון וש"מ דכל חד וחד בחבריה מתפיס ש"מ:

    משום דקאמר פי כפיודמשמע דקאמר פי נזיר ושערי נזיר מי הוי נזיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 21 עמוד א

    Baraita

    1תניא נמי הכי: מי שאמר ״הריני נזיר״, ושמע חבירו ושהה כדי דבור, ואמר ״ואני״ הוא אסור, וחבירו מותר. וכמה כדי דבור כדי שאילת שלום תלמיד לרב.

    2לימא מסייעא ליה: מי שאמר ״הריני נזיר״, ושמע חבירו ואמר ״ואני״ ״ואני״, ותו לא! תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל?!

    3וליתני חד ולשמעינן הני! ה"נ ומשום דקתני סיפא הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין, מכלל דאיכא אמצעי, ומשום הכי קתני ״ואני״ ״ואני״.

    4איבעיא להו: חד בחבריה מיתפיס, או דלמא בקמא מיתפסי? למאי נפקא מינה לאתפוסי ומיזל. אי אמרת חד בחבריה מתפיס מתפסין ואזלין לעולם. ואי אמרת בקמא מתפסי טפי מכדי דבור לא מתפסין. מאי?

    5ת"ש ״הריני נזיר״, ושמע חבירו ואמר ״ואני״ ״ואני״, ותו לא מידי, ש"מ בקמא הוא דמתפסי, דאי ס"ד חד בחבריה מיתפיס ליתני טובא ״ואני״! תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל?!

    6וליתני חד ולשמעינן כולהון! איידי דקתני הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין, מכלל דאיכא אמצעי, משום הכי קתני ״ואני״ ״ואני״.

    7ת"ש הותר הראשון הותרו כולן. ראשון הוא דשרו, הא אמצעי לא, ש"מ בקמא מתפסין.

    8אימא לך: לעולם חד בחבריה מתפיס. ואיידי דבעי מיתנא ״הותרו כולן״, דאי תנא אמצעי, איכא ראשון דלא משתרי, משום הכי קתני ראשון.

    9ת"ש הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין. דלא איכא אחרינא בתריה, אבל אמצעי, דאיכא אחרינא בתריה משתרי. ש"מ חד בחבריה מתפיס.

    10לעולם אימא לך: בקמא מיתפסין, ומאי ״אחרון״ דקתני אמצעי, ואיידי דתנא ראשון, תנא אחרון.

    11ת"ש דתניא בהדיא: הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין, הותר אמצעי הימנו ולמטה מותר, הימנו ולמעלה אסור, שמע מינה חד בחבריה מתפיס, שמע מינה.

    12״הריני נזיר״, ושמע חבירו ואמר ״פי כפיו ושערי כשערו וכו'״. משום דאמר ״פי כפיו ושערי כשערו״ הרי נזיר?

    Tosafot

    תניא נמי הכיפירוש כרבי שמעון בן לקיש:

    מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ושהה כדי דבורפי' כדי דבור דווקא ולא יותר ואומר מיד ואני הוא אסור פירוש הראשון שנדר בנזיר וחבירו מותר אלמא דלא מצי לאיתפוסי אלא שהן כולם תוך כדי דבור אבל הרביעי ששהה אחר כדי דבור לא כר"ל:

    לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזירמתניתין היא וכו' וקתני ואני ותו לא לרבי יהודה נשיאה מצי למיתני ואני ואני ארבע פעמים וא"ת ולרשב"ל נמי ניתני ואני ואני שלש פעמים וי"ל דהכי קאמר בשלמא לרשב"ל [לא] איצטריכא ליה למתני אלא ב' פעמים ואני לאשמועינן דגם השני נתפס בראשון שהוא תוך כדי דבור ואע"ג דאמצעי מפסיק בדבורו בין ראשון לשלישי והוא הדין דגם לשלישי שיאמר ואני יתפיס בראשון דאין שום סברא לחלק בין שני לשלישי ששניהם עומדים תוך כדי דבור אבל לר' יהודה נשיאה אי איתא דרביעי נמי נתפס בראשון ליתני דהא ודאי חדוש הוא ואיצטריכא לי' לאשמועינן אע"ג דשהו כבר תוך כדי דבור כיון שהוא סמוך לאלתר לכדי דבור ומשני אטו תנא כי רוכלא כו' כלומר אה"נ דהוי מצי לאיתנויי ארבע פעמים ואני ולא חש למנות כל מה שהיה יכול למנות:

    ומשני אה"נ ומשום דקתני סיפא וכו' מכלל דאיכא אמצעי משום הכי קתני ואני ואני - וא"ת דהיא גופא תיקשי דליתני חד ואני וסיפא ליתני הותר הראשון הותר השני הותר השני לא הותר הראשון וי"ל דלמ"ד לקמן חד בחבריה מתפיס נקט למידק מיניה אחרון הוא דליכא אחריני בתריה אבל אמצעי דאיכא אחריני בתריה ומישתרי אותו שאחריו כדדייק לקמן ולמ"ד דבקמא מיתפסו ותני אמצעי למידק כבסמוך ראשון הוא דשרי של אחריו הא אמצעי לא הותר של אחריו דבקמא מתפיס:

    חד בחבריה מתפיסדהיינו כל אחד בסמוך לו ובתוך כדי דבור לחבירו או דלמא בקמא שאמר הריני נזיר מיתפסו כולם:

    מיתפסו ואזלו לעולםואפי' מאה ואי בקמא מיתפיס טפי מכדי דבור לא היה מיתפיס לרשב"ל כדאית ליה ולרבי יהודה נשיאה אפי' ד' כיון דבסמוך לכדי דבור לאלתר:

    ת"ש מי שאמר הריני נזיר וכו'דאי ס"ד חד בחבריה מיתפיס ליתני ואני ואני טובא:

    מכלל דאיכא אמצעי מש"ה קתני ואני ואניולדקדק [דאיכא] אמצעי כמו שדקדק והולך לשתי פנים מתניתין:

    ראשון הוא דשרואותם שאחריו (יד נזירה) מתפיס מדלא קתני הותר אמצעי הותר אחרון:

    אחרון הוא דליכא אחריני בתריההלכך כשהותר הוא כולן אסורין אבל לאמצעי דאיכא אחריני בתריה לא מצי למיתני הותר הוא כולן אסורים דשל אחרון נמי הותר:

    ש"מ חד בחבריה מיתפיסמדלא תנא הותר האמצעי הוא מותר וכולן אסורין ומשני דאחרון היינו אמצעי ואיידי דתנא ראשון תנא לישנא דאחרון והא נמי דהוא אחרון לראשון:

    תא שמע דתניא בהדיא וכו'הותר אמצעי הימנו ולמטה מותר אלמא חד בחבריה מיתפיס:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Shita Mekubetzet

    כי רוכלא ליחשב וליזלאפילו אי הוי תנא רביעי לא הוה שמעינין מיניה דסמוך לכדי דבור כדבור דמי דסבירא ליה לתנא דמתניתין דחד בחבריה מיתפס ולא בראשון. וכיון דלא נפקא לן מיניה מידי לא תני ליה. ופריך כיון דלא שמע מינה מידי לא ליתני אלא חד. משום דקתני סיפא כו'. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן פירש הר' עזריאל ז"ל וז"ל: ומשני כי רוכלא ליחשוב וליזיל. פירוש מי סברת כולהו בקמייתא מיתפיס לאחד בחבריה מיתפיס כדמוכח בסמוך. אם כן אי הוה תני ואני טובא כי רוכלא ליחשוב וליזיל כיון דלא נפקא לן מידי. עד כאן לשונו:

    ואקשינן וליתני חד ולאשמועינן הכי נמיפירוש ומדנחת למיתני טפי מחד שמע מינה דוקא קתני ומסייעא לריש לקיש. ופרקינן הכי נמי דמבעי למיתני חד ואני ותו לא. שיטה:

    איבעיא להו חד בחבריה מיתפיסכל אחד שאומר ואני אאותו שלפניו קאי ואם כן מתפסי עד אלף כל אחד תוך כדי דבור של חברו. או דילמא אקמא אתפסי ולא מצי אתפוסי באמירה אלא תוך כדי דבור של ראשון. הר' עזריאל ז"ל:

    איבעיא להו כל חד בחבריה מיתפיס או דילמא בקמא מתפיסדאי אמרת בקמא מתפיס טפי מכדי דבור לא. ולפירוש ר"ת דפירש דלר' יהודה נשיאה מתפיס והולך לעולם עומד בעיא זו לרבי שמעון בן לקיש. וא"ת תיפשוט מדר' שמעון בן לקיש דאמר לעיל והוא שהתפיסו כולן תוך כדי דבור. יש לומר דר' שמעון בן לקיש לא פירש בהדיא תוך כדי דבור של דבור ראשון וי"ל בתוך כדי דבור דחבריה אמר. תוספי הרא"ש ז"ל:

    תא שמע ואני ואני ותו לאהכי גרסינן ואי סלקא דעתך חד בחבריה מיתפיס ליתני ואני ואני ואני. כיון דנחית למניינא טפי מחד ליתני טובא ג' או ד'. אלא שמע מינה בקמא מיתפיס ולהכי לא תני דהוי טפי מכדי דבור. ויש ספרים דגרסי ליתני ואני טובא. הרב עזריאל ז"ל:

    כי רוכלא ליחשוב וליזילאדרבה סבירא ליה דכל חד וחד בחבריה מיתפיס וליכא חידוש במאה יותר מבשנים. ומבשנים איכא חידוש למידק דוקא אחרון כדפרישינן לעיל לאשמועינן דחד בחבריה מיתפיס. ומיהו הוכחה גמורה לא הוי דאיכא למימר דלא דק התנא כדאיתא לקמן. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    משום דאמר פי כפיו כו'בתמיה. ורמינהי ידי נזירה רגלי נזירה לא אמר כלום. כדמפרש ואזיל דבעינן דבר שהנשמה תלויה בו. הר' עזריאל ז"ל:

    Edition: Vilna Ed · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 21a

    Nazir 21a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 272 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תניא נמי הכי דבעינן שיהו נתפסין בתוך כדי דבור:

    הוא אסור הראשון שאמר הריני נזיר והשני שאמר ואני מותר לפי ששהה כדי דבור הא אם לא שהה הרי זה נזיר כמותו:

    לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני ומדלא קתני אלא הנך תרין ש"מ דמשום דאי קתני טפי לא הוי כדי דבור של ראשון ואנן בעינן דליהוי תוך כדי דבור ותו לא:

    מהכא לא תסייע ליה דבדין הוא דהוה ליה למיתני עד מאה אלא לאו אורחיה דתנא כי רוכלא דמחזר על העיירות בפרגמטי' שלו והולך ומכריז ומונה יש לי מחטין וכוסות וקערות ה"נ ליחשיב וליזיל: ואי לאו משום דווקא ליתני חד ותו לא ולשמעינן הני (הכי נמי) לאו דווקא הוי בתוך כדי דבור: אין ה"נ אלא משום דלא משכחת בה אמצעי דאיבעי ליה למיתנא משום הכי נמי תני ואני ואני:

    איבעיא להו חד בחבריה מיתפיס [ולא] כר"ל ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין:

    ת"ש ואני ואני מדלא קתני טפי ש"מ דהיינו טעם דבקמא מיתפסין:

    ראשון הוא דשרי כלומר משום ראשון דאישתרי אישתרו נמי כולהו הא אם הותר אמצעי לא יהא מותר אחרון שלמטה הימנו וש"מ דטעמא הוי משום דבקמא מיתפסין:

    לעולם אימא לך חד בחבריה מיתפיס וכי הותר אמצעי הותר נמי אחרון והא דלא קתני לה משום דלא אפשר דאיידי דבעי למיתנא כי הותר ראשון הותרו כולן משום שאם אין ראשון אין אמצעי ואין אחרון ואי תני אמצעי לא מצי למיתנא הותרו כולן דהא איכא ראשון דלא משתרי כו':

    6 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 21a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    תניא נמי הכי פירוש כרבי שמעון בן לקיש:

    מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ושהה כדי דבור פי' כדי דבור דווקא ולא יותר ואומר מיד ואני הוא אסור פירוש הראשון שנדר בנזיר וחבירו מותר אלמא דלא מצי לאיתפוסי אלא שהן כולם תוך כדי דבור אבל הרביעי ששהה אחר כדי דבור לא כר"ל:

    לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר מתניתין היא וכו' וקתני ואני ותו לא לרבי יהודה נשיאה מצי למיתני ואני ואני ארבע פעמים וא"ת ולרשב"ל נמי ניתני ואני ואני שלש פעמים וי"ל דהכי קאמר בשלמא לרשב"ל [לא] איצטריכא ליה למתני אלא ב' פעמים ואני לאשמועינן דגם השני נתפס בראשון שהוא תוך כדי דבור ואע"ג דאמצעי מפסיק בדבורו בין ראשון לשלישי והוא הדין דגם לשלישי שיאמר ואני יתפיס בראשון דאין שום סברא לחלק בין שני לשלישי ששניהם עומדים תוך כדי דבור אבל לר' יהודה נשיאה אי איתא דרביעי נמי נתפס בראשון ליתני דהא ודאי חדוש הוא ואיצטריכא לי' לאשמועינן אע"ג דשהו כבר תוך כדי דבור כיון שהוא סמוך לאלתר לכדי דבור ומשני אטו תנא כי רוכלא כו' כלומר אה"נ דהוי מצי לאיתנויי ארבע פעמים ואני ולא חש למנות כל מה שהיה יכול למנות:

    ומשני אה"נ ומשום דקתני סיפא וכו' מכלל דאיכא אמצעי משום הכי קתני ואני ואני - וא"ת דהיא גופא תיקשי דליתני חד ואני וסיפא ליתני הותר הראשון הותר השני הותר השני לא הותר הראשון וי"ל דלמ"ד לקמן חד בחבריה מתפיס נקט למידק מיניה אחרון הוא דליכא אחריני בתריה אבל אמצעי דאיכא אחריני בתריה ומישתרי אותו שאחריו כדדייק לקמן ולמ"ד דבקמא מיתפסו ותני אמצעי למידק כבסמוך ראשון הוא דשרי של אחריו הא אמצעי לא הותר של אחריו דבקמא מתפיס:

    חד בחבריה מתפיס דהיינו כל אחד בסמוך לו ובתוך כדי דבור לחבירו או דלמא בקמא שאמר הריני נזיר מיתפסו כולם:

    מיתפסו ואזלו לעולם ואפי' מאה ואי בקמא מיתפיס טפי מכדי דבור לא היה מיתפיס לרשב"ל כדאית ליה ולרבי יהודה נשיאה אפי' ד' כיון דבסמוך לכדי דבור לאלתר:

    ת"ש מי שאמר הריני נזיר וכו' דאי ס"ד חד בחבריה מיתפיס ליתני ואני ואני טובא:

    מכלל דאיכא אמצעי מש"ה קתני ואני ואני ולדקדק [דאיכא] אמצעי כמו שדקדק והולך לשתי פנים מתניתין:

    4 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 21a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    כי רוכלא ליחשב וליזל אפילו אי הוי תנא רביעי לא הוה שמעינין מיניה דסמוך לכדי דבור כדבור דמי דסבירא ליה לתנא דמתניתין דחד בחבריה מיתפס ולא בראשון. וכיון דלא נפקא לן מיניה מידי לא תני ליה. ופריך כיון דלא שמע מינה מידי לא ליתני אלא חד. משום דקתני סיפא כו'. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן פירש הר' עזריאל ז"ל וז"ל: ומשני כי רוכלא ליחשוב וליזיל. פירוש מי סברת כולהו בקמייתא מיתפיס לאחד בחבריה מיתפיס כדמוכח בסמוך. אם כן אי הוה תני ואני טובא כי רוכלא ליחשוב וליזיל כיון דלא נפקא לן מידי. עד כאן לשונו:

    ואקשינן וליתני חד ולאשמועינן הכי נמי פירוש ומדנחת למיתני טפי מחד שמע מינה דוקא קתני ומסייעא לריש לקיש. ופרקינן הכי נמי דמבעי למיתני חד ואני ותו לא. שיטה:

    איבעיא להו חד בחבריה מיתפיס כל אחד שאומר ואני אאותו שלפניו קאי ואם כן מתפסי עד אלף כל אחד תוך כדי דבור של חברו. או דילמא אקמא אתפסי ולא מצי אתפוסי באמירה אלא תוך כדי דבור של ראשון. הר' עזריאל ז"ל:

    איבעיא להו כל חד בחבריה מיתפיס או דילמא בקמא מתפיס דאי אמרת בקמא מתפיס טפי מכדי דבור לא. ולפירוש ר"ת דפירש דלר' יהודה נשיאה מתפיס והולך לעולם עומד בעיא זו לרבי שמעון בן לקיש. וא"ת תיפשוט מדר' שמעון בן לקיש דאמר לעיל והוא שהתפיסו כולן תוך כדי דבור. יש לומר דר' שמעון בן לקיש לא פירש בהדיא תוך כדי דבור של דבור ראשון וי"ל בתוך כדי דבור דחבריה אמר. תוספי הרא"ש ז"ל:

    תא שמע ואני ואני ותו לא הכי גרסינן ואי סלקא דעתך חד בחבריה מיתפיס ליתני ואני ואני ואני. כיון דנחית למניינא טפי מחד ליתני טובא ג' או ד'. אלא שמע מינה בקמא מיתפיס ולהכי לא תני דהוי טפי מכדי דבור. ויש ספרים דגרסי ליתני ואני טובא. הרב עזריאל ז"ל:

    כי רוכלא ליחשוב וליזיל אדרבה סבירא ליה דכל חד וחד בחבריה מיתפיס וליכא חידוש במאה יותר מבשנים. ומבשנים איכא חידוש למידק דוקא אחרון כדפרישינן לעיל לאשמועינן דחד בחבריה מיתפיס. ומיהו הוכחה גמורה לא הוי דאיכא למימר דלא דק התנא כדאיתא לקמן. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    משום דאמר פי כפיו כו' בתמיה. ורמינהי ידי נזירה רגלי נזירה לא אמר כלום. כדמפרש ואזיל דבעינן דבר שהנשמה תלויה בו. הר' עזריאל ז"ל:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 21a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 21, Amud Aleph, about 272 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “תניא נמי הכי: מי שאמר ״הריני נזיר״,…”

    2. Segment 219 words

      Opens “לימא מסייעא ליה: מי שאמר ״הריני נזיר״,…”

    3. Segment 326 words

      Opens “וליתני חד ולשמעינן הני! ה"נ ומשום דקתני…”

    4. Segment 432 words

      Opens “איבעיא להו: חד בחבריה מיתפיס, או דלמא…”

    5. Segment 528 words

      Opens “ת"ש ״הריני נזיר״, ושמע חבירו ואמר ״ואני״…”

    6. Segment 624 words

      Opens “וליתני חד ולשמעינן כולהון! איידי דקתני הותר…”

    7. Segment 714 words

      Opens “ת"ש הותר הראשון הותרו כולן. ראשון הוא…”

    8. Segment 822 words

      Opens “אימא לך: לעולם חד בחבריה מתפיס. ואיידי…”

    9. Segment 921 words

      Opens “ת"ש הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין.…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “לעולם אימא לך: בקמא מיתפסין, ומאי ״אחרון״…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “ת"ש דתניא בהדיא: הותר הראשון הותרו כולן,…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “״הריני נזיר״, ושמע חבירו ואמר ״פי כפיו…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 21a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026