Commentary page
Nazir 48b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNazir 48b
Nazir 48b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 296 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ומה ת"ל אביו שאם אתה אומר מן הכלל הייתי אומר לך עד שאתה דן כו' או כלך לדרך זו נאמר כלל בכהן הדיוט לנפש לא יטמא כו' אף כלל האמור בנזיר יהא מיטמא לכך הוצרך לומר בנזיר דלאביו לא יטמא:
נאמרו כללות בכ"ג על כל נפשות מת לא יבא ונאמר כלל בנזיר על נפש מת דכל נפש במשמע בין קרובים בין רחוקים מה כלל האמור בכ"ג כו' אף כלל האמור בנזיר לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה:
והא מיבעי ליה לאביו כלומר ועכשיו נמצאת אתה דן שצריך לומר בנזיר שלא יטמא לאביו ממש והואיל ואינו מיותר לכך מהיכן אתה דן דנזיר מיטמא למת מצוה:
אלא מהיכן אתה לומד ממה שאמר לאחיו שאינו צריך דהשתא לאביו אינו מיטמא לשאר קרובין לא כ"ש ולאחיו מה ת"ל אלא לומר דלאחיו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:
ולאמו אתא ליה לג"ש למילף מינה אמו האמורה בכהן גדול לכדרבי וכדלעיל וגבי כ"ג ליכא למימר דהא דכתיב ביה ולאביו דלאביו ממש הוא דקאתי [דלא] יטמא לו דכיון דעל כל נפשות מת לא יבא לא אתא אלא בקרובים כדפירש ברישא דשמעתא שמע מינה דלאביו מייתר ליה וקאתא למימר דלאביו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:
ולאחותו דכתיב גבי נזיר למה לי:
לכדתניא הרי שהיה נזיר והולך למול את בנו ולשחוט את פסחו והאי דנקיט להו אהדדי היינו משום דמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו:
ת"ל ולאחותו וקאתא לאשמועינן דאע"ג דאזיל לדבר מצוה למצות מילה ופסח דאית בהו כרת אפי' הכי יניח מצות מילה ופסח ומיטמא למת מצוה:
8 more comments on this page.
Rashi on Nazir 48b · Sefaria
Tosafot
ועד שלא יאמר יש לי בדין נאמרו כללות בכ"ג על כל נפשות מת לא יבא ונאמר כללות בנזיר על (כל) נפש מת לא יבא מה כללות האמורות בכ"ג וכו' תימה והיכי בעי למילף נזיר מכ"ג לענין מת מצוה והא איכא למיפרך מה לכ"ג שכן אינו מביא קרבן על טומאתו כדפרכינן לעיל ופי' הר"ם דלאו לענין מת מצוה בעי למילף אלא בא לומר דלאביו ולאמו בנזיר מייתר דאגופיה לא איצטריך דלכתוב כללות לחודייהו על נפש מת לא יבא וממילא ידעינן דהיינו קרובים נמי דילפינן להו מכללות דכ"ג או כלך לדרך זו נאמר כלל בכהן הדיוט לנפש לא יטמא בעמיו כו' ושפיר איצטריך לגופיה והאי דקאמר אף כללות דאמרינן בנזיר מיטמא למת מצוה היינו כלומר מיתורא דאביו דלא איצטריך לגופיה וכן מוכח בתר הכי:
האי מיבעי ליה לאביו ולאמו ממש שאינו מיטמא לאביו ממש אין ה"נ דאיצטריך לאביו וכיון דאפיקתיה מכללא דכהן הדיוט שמיטמא לאביו אוקמיה אכללא דכ"ג שאינו מיטמא לקרובים ואייתר לו לאמו ולאחיו ולאחותו לאמו לג"ש תימה כיון דאמו דכהן גדול מופנה כדאמרינן לעיל למה לי תו (למופנה) הפנאה מאמו דנזיר וי"ל אליבא דר' ישמעאל קיימא (לן) דאית ליה פרק המפלת (נדה כב:) מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא יש להשיב דמה לנזיר שאין קדושתו קדושת עולם וישנו בשאלה:
לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה לג"ש לא מצי למידרשיה דלא כתיב לאחיו בכ"ג וכ"ת אמאי לא קאמר הש"ס הדרשות על סדר הכתוב ולומר לאמו לגזירה שוה שהיא מוקדמת בקרא ולאחיו לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה אלא לפי מה שפירשתי לעיל דאי לאו דידעינן מת מצוה מקרא אחרינא לא הוה מוקמי' גזירה שוה דאמו לכדרבי לנגעם ולזיבתם אלא הוה ממעטינן מאמו מת מצוה להכי קאמר דמת מצוה ידעינן מלאחיו לגבי נזיר אייתר ליה אמו על כרחיך לג"ש:
ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו וכו' אמרת לא יטמא - אף בעושה פסח ומילה [גרידא] בלא נזיר וכ"ג משום דלא אתי עשה דטומאה שאין בה כרת ודחי עשה דפסח ומילה שיש בהם כרת כך פי' בקונטרס בזבחים פרק טבול יום (זבחים דף ק.) ובסנהדרין (דף לה.) ובברכו' (דף כ.) מפורש באורך:
ר"ע אומר נפש אלו הרחוקין דסברא הוא לאוקמיה קרא קמא ברחוקים ומת הכתוב אחרי כן מייתר לאוסרן אף בקרובים דסבירא ליה לר"ע דאפילו לא כתיב מת בנפש ליכא למיטעי לאוקמי בבהמה אי משום דרשא דלא יבא דמטמא באהל משמע אי משום דאע"ג דאיקרי נפש בהמה נפש סתמא לא איקרי ועוד דלא מצינו בהמה מוזכרת גבי טומאה רק בלשון נבילה:
לאביו ולאמו לא מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לקמן קעביד צריכותא בין אביו ובין אמו וצריכי תרווייהו למיכתב למעוטי מת מצוה לאחיו שאם היה כ"ג ונזיר דמיטמא למת מצוה דכולהו פרטי מיותרים לר"ע הלכך כולהון צריכי אבל לא מצריך קרא לכהן הדיוט דכהן הדיוט מיטמא לקרובים דין הוא דטופיינא דכהן הדיוט דקדושתו קדושת עולם אינו מעלה ומוריד לגבי מת מצוה ולא איצטריך קרא [אלא] לכהן גדול ונזיר:
ולאחותו כדתניא וכו' ור"ע ג"ש דרבי מנא ליה פי' דהא ליכא הפנאה כלל דהנהו פרטי דנזיר דרשי' לכולהו ולאביו ולאמו דכ"ג נמי (כדאמרינן) דאיצטריכו למת מצוה תרוייהו כי היכי דצריכי תרוייהו בנזיר למת מצוה ומשני כיון דאמר מר היינו ר"ע לאחיו דאם היה כ"ג ונזיר לאחיו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה מהשתא תיפוק לן מהכא דכ"ג ואפי' נזיר מיטמא למת מצוה וכ"ש כ"ג גרידא ומהשתא מייתר לן אביו ואביו בכ"ג לגזירה שוה וצריך למכתב שניהם אביו ואמו בכ"ג כדעביד לקמן צריכותא בנזיר לר"ע מאביו ואמו דנזיר ה"נ בעי למיעבד צריכותא מאביו ואמו דכ"ג וא"ת ואכתי אינו מופנה אלא מצד כ"ג דאילו בנזיר צריך למת מצוה וי"ל דסבירא ליה לר"ע מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין אבל לר' ישמעאל לעיל ודאי צריך להפנותן משני צדדין דאיהו לטעמיה בפרק המפלת (נדה כב:) דסבירא ליה למידין ומשיבין כדפירש' לעיל:
ולר' ישמעאל כ"ג והוא נזיר מנא ליה היכא דאית ביה שתי קדושות דלדידיה לא אייתר לאחיו דנזיר לכ"ג שהוא נזיר כיון דלית ליה מת אלו הקרובין א"כ איצטריך אביו לגופיה לאשמועינן אפילו לקרובין לא יטמא ולאמו לגזירה שוה ולאחיו למישרי מת מצוה ולאחותו כדתניא ומשני כיון דשרי רחמנא חד לאו במת מצוה בנזיר לחודיה או בכ"ג לחודיה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין:
1 more comments on this page.
Tosafot on Nazir 48b · Sefaria
Shita Mekubetzet
אמו לגזרה שוה תימא הואיל ומופנה מצד אחד מצד דכהן גדול כדאמר לעיל הא אמרינן פרק המפלת דמופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין. וי"ל דמכל מקום דחיק לאשכוחי שתהא אמו מופנה משני צדדין דאמרינן התם דאי משכח מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין שבקינן מופנה מצד אחד וגמרינן מופנה משני צדדין. ונראה דהכא אינו מופנה כי אם מצד אחד דאית ליה לר' ישמעאל צריכות דבסמוך דאי אשמעינן אביו הוה אמינא אביו הוא דאינו מטמא משום דחזקה בעלמא. והשתא ניחא דאיצטריך לאמו בנזיר לגופיה. אבל לאמו דכהן גדול מופנה דכיון דגלי רחמנא בנזיר שאין חילוק באביו ואמו הוא הדין בכהן גדול. תוספי הרא"ש ז"ל:
לכרתניא ולאחותו ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך כו'. ישראל שהיה (לו) הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו. ושמע שמת לו מת יכול יטמא. שהרי מצוה הוא ליטמא לקרובים ואפילו הוא כהן הדיוט. אמרת לא יטמא. כלומר אין כאן מצוה ליטמא לקרובים ולדחות פסח ומילה דשייך בהו כרת. יכול לא יטמא. גם למת מצוה כשם שאינו מטמא לקרובים. תלמוד לומר לאחותו. קרא יתירא הוא לומר דלאחותו דוקא אינו מטמא כשהולך לשחוט פסחו אבל למת מצוה הוא מטמא. הרב עזריאל ז"ל:
ר' עקיבא אומר נפש אלו הרחוקים דסברא הוא לאוקומי דוקא ברחוקים מידי דהוה אכהן הדיוט. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
ור' עקיבא גזרה שוה לכדרבי מנא ליה דלדידיה אינו מופנה כל עיקר דמצריך בנזיר לאביו ולאמו ותרוייהו למת מצוה והכי נמי למבעי בכהן גדול תרוייהו למת מצוה דמוכח כיון דאמר ר' עקיבא מת אלו הקרובים אם כן בעי תרוייהו למת מצוה דאי לאביו גרידא למה לו להזכיר כלל לאמו. אלא בעי תרוייהו ואם כן בכהן גדול בעי תרוייהו וגזרה שוה מנא ליה. הרב עזריאל ז"ל:
מה לי כהן גדול לחודיה ומה לי כהן גדול ונזיר דכיון דכהן גדול ונזיר מיטמא למת מצוה כל שכן כהן גדול לחודיה ולא איצטריך אמו דכהן גדול להתירו במת מצוה ומופנה הוא לגזרה שוה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: וכסבר ר' עקיבא מופנה מצד אחד אין משיבין אי נמי משיבין וליכא פירכא. הרב עזריאל ז"ל:
ומשני כיון דפסח ומילה אית בהו כרת אימא לא ליטמא אפילו למת מצוה קא משמע לן. ומפסח ומילה לא אייתי כהן גדול ונזיר דשמא אית בהו חומרא דליתא בהנך. הרב עזריאל:
Shita Mekubbetzet on Nazir 48b · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה ולאחותו וכו' למדין ומשיבין לפנינו הגירסא שם בנדה דר"י ס"ל למדין ואין משיבין:
Gilyon HaShas on Nazir 48b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Nazir, daf 48, Amud Bet, about 296 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 116 words
Opens “הָא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״, לְאָבִיו…”
- Segment 238 words
Opens “עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר יֵשׁ לִי בַּדִּין: נֶאֶמְרוּ…”
- Segment 326 words
Opens “אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹת בְּכֹהֵן…”
- Segment 417 words
Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״, הָא…”
- Segment 520 words
Opens “אֶלָּא: ״לְאָבִיו״ — לוֹמַר שֶׁאֵין מִיטַּמֵּא לְאָבִיו.…”
- Segment 67 words
Opens “״וּלְאַחוֹתוֹ״, לְכִדְתַנְיָא. דְּתַנְיָא: ״לְאַחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר?…”
- Segment 718 words
Opens “הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת…”
- Segment 818 words
Opens “יָכוֹל לֹא יִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, תַּלְמוּד לוֹמַר:…”
- Segment 920 words
Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״נְפָשׁוֹת״ — אֵלּוּ הָרְחוֹקִין,…”
- Segment 1028 words
Opens “״לְאָחִיו״ — שֶׁאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא…”
- Segment 116 words
Opens “וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, גְּזֵירָה שָׁוָה דְּרַבִּי, מְנָלֵיהּ?…”
- Segment 1229 words
Opens “אָמַר לָךְ: כֵּיוָן דְּאָמַר מָר אִם הָיָה…”
- Segment 1324 words
Opens “וּלְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא נָזִיר מְנָלֵיהּ?…”
- Segment 1429 words
Opens “״אַחוֹתוֹ״ לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כִּי…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Nazir 48b · Segment 9 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״נְפָשׁוֹת״ — אֵלּוּ הָרְחוֹקִין, ״מֵת״ —…”
Original text
הָא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ הוּא דְּלֹא מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
If so, what is the meaning when the verse states: “For his father, or for his mother” (Numbers 6:7)? It emphasizes that it is to bury his father and to bury his mother that he may not become impure; however, he may become impure to bury a met mitzva .
עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר יֵשׁ לִי בַּדִּין: נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וְנֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹת בְּנָזִיר. מָה כְּלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל — לְאָבִיו אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, אַף כְּלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּנָזִיר — לְאָבִיו אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה.
The baraita questions the need for this derivation: Even if the verse had not stated this halakha , I have a way of deriving it by right, i.e., logically, with an a fortiori inference: General prohibitions are stated in the Torah with regard to a High Priest contracting impurity from a corpse, i.e., “neither shall he go in to any dead bodies” (Leviticus 21:11), and similar general prohibitions are stated with regard to a nazirite: “He shall not come near to a dead body” (Numbers 6:6). The baraita explains: Just as the general prohibitions stated with regard to a High Priest teach that it is to bury his father that he may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva , so too, the general prohibitions stated with regard to a nazirite indicate that it is for his father that he may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva . Accordingly, there is no need for the derivation from the phrase “for his father or for his mother.”
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, וְנֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹת בְּנָזִיר. מָה כְּלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט — מִיטַּמֵּא לְאָבִיו, אַף כְּלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּנָזִיר — מִיטַּמֵּא לְאָבִיו.
The baraita refutes this proof: Or perhaps you can go this way and accept a different interpretation: General prohibitions are stated with regard to a common priest contracting impurity imparted by a corpse, i.e., “there shall none defile himself for the dead among his people” (Leviticus 21:1), and general prohibitions are stated with regard to a nazirite. Just as the general prohibitions stated with regard to a common priest teach that he may become impure to bury his father (Leviticus 21:2), so too, the general prohibitions stated with regard to a nazirite say that he may become impure to bury his father. Perhaps a nazirite is compared to a common priest, not a High Priest.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״, הָא לְמֵת מִצְוָה מִיטַּמֵּא. הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לוֹמַר שֶׁאֵין מִיטַּמֵּא לְאָבִיו?
Since one cannot learn from the general prohibitions, one must revert to the previous derivation: The verse states with regard to a nazirite: “He shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7), which indicates that he may become impure to bury a met mitzva . The baraita raises a difficulty with this last proof: One requires this verse for the halakha itself, to say that a nazirite, unlike a common priest, may not become impure to bury his father. How, then, can one learn from here that he may become impure to bury a met mitzva ?
אֶלָּא: ״לְאָבִיו״ — לוֹמַר שֶׁאֵין מִיטַּמֵּא לְאָבִיו. ״לְאָחִיו״ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא — הָא לְמֵת מִצְוָה מִיטַּמֵּא. ״וּלְאִמּוֹ״ — לִגְזֵרָה שָׁוָה, לְכִדְרַבִּי.
Rather, the baraita explains as follows: The superfluous phrase “for his father” serves to say that he may not become impure to bury his father, and all the more so for his other relatives. The phrase “for his brother” teaches that he may not become impure to bury his brother but he may become impure to bury a met mitzva . “And for his mother”; this phrase is for a verbal analogy in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, that a nazirite may contract ritual impurity of types other than a corpse.
״וּלְאַחוֹתוֹ״, לְכִדְתַנְיָא. דְּתַנְיָא: ״לְאַחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר?
As for the phrase “and for his sister,” it is used for that which is taught in a baraita , as it is taught in a baraita : “And for his sister”; what is the meaning when the verse states this with regard to a nazirite? This detail is apparently superfluous, as the halakha that a nazirite may not become impure to bury a relative has already been derived.
הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת — יָכוֹל יִטַּמֵּא? אָמַרְתָּ: ״לֹא יִטַּמֵּא״.
The baraita continues: Rather, the term “and for his sister” teaches the following: If someone went to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son, which are particularly stringent positive mitzvot, as their neglect is punished by karet , and he hears that a relative of his had died, one might have thought that he should become impure to bury his dead relative and abandon his performance of the mitzva. You can say in response that he may not become impure, as one is not permitted to neglect the obligation of the Paschal offering or circumcision, even to bury a close relative.
יָכוֹל לֹא יִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאַחוֹתוֹ״ — לַאֲחוֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִיטַּמֵּא, הָא לְמֵת מִצְוָה — מִיטַּמֵּא.
The baraita continues: One might have thought that he may not become impure even to bury a met mitzva . The verse states: “For his sister.” It is only for his sister or another close relative that the nazirite may not become impure, but he does become impure to bury a met mitzva . Since the verse had already taught that a nazirite may not become impure to bury a relative but does become impure to bury a met mitzva in an ordinary circumstance, the additional term “and for his sister” teaches that the same halakha applies even when he is going to perform an important mitzva.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״נְפָשׁוֹת״ — אֵלּוּ הָרְחוֹקִין, ״מֵת״ — אֵלּוּ הַקְּרוֹבִין, ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
Rabbi Akiva says that this verse dealing with a nazirite should be explained differently. “He shall not come near to a dead body” (Numbers 6:6) teaches the following: “Body”; these are the distant people. “Dead”; these are the close relatives. The subsequent verse stresses that “for his father or for his mother” he may not become impure; however, he does become impure to bury a met mitzva .
״לְאָחִיו״ — שֶׁאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא נָזִיר, לְאָחִיו אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. ״לְאַחוֹתוֹ״, כִּדְתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ כּוּ׳.
The next term in the verse, “for his brother,” indicates that even if he was a High Priest and he was also a nazirite, he may not become impure to bury his brother, but he may become impure to bury a met mitzva . As for the term “for his sister,” this is used to teach that which is taught in a baraita : If one was going to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son and encountered a met mitzva , the obligation to bury the corpse takes precedence over the other important mitzva.
וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, גְּזֵירָה שָׁוָה דְּרַבִּי, מְנָלֵיהּ?
The Gemara asks: And according to the derivation of Rabbi Akiva, from where does he derive the halakha of the verbal analogy of Rabbi Yehuda HaNasi that a High Priest may contract impurities other than the impurity of a corpse? How does Rabbi Akiva derive this halakha ?
אָמַר לָךְ: כֵּיוָן דְּאָמַר מָר אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר, לְאָחִיו אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה — מָה לִי כֹּהֵן גָּדוֹל לְחוֹדֵיהּ, מָה לִי נָזִיר וְכֹהֵן גָּדוֹל.
The Gemara answers: Rabbi Akiva could have said to you: Since the Master said that if someone was a High Priest and also a nazirite, it is to bury his brother that he may not become impure but he does become impure to bury a met mitzva , one can therefore argue: What difference is it to me if he was only a High Priest, and what difference is it to me if he was both a nazirite and a High Priest? Once the Torah has stated that a nazirite may contract other forms of ritual impurity, the same halakha applies equally to a nazirite who is also a High Priest.
וּלְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא נָזִיר מְנָלֵיהּ? כֵּיוָן דִּשְׁרָא רַחֲמָנָא חַד לָאו גַּבֵּי מֵת מִצְוָה — מָה לִי חַד לָאו, מָה לִי תְּרֵין לָאוִין.
The Gemara asks: And according to the derivation of Rabbi Yishmael, from where does he derive that a High Priest who is also a nazirite must become impure to bury a met mitzva ? The Gemara answers: Since the Merciful One permits one prohibition with regard to a met mitzva , either that of a High Priest or that of a nazirite, what difference is it to me if one prohibition is permitted, and what difference is it to me if two prohibitions are permitted? Once the Torah has permitted both a High Priest and a nazirite to contract ritual impurity to bury a met mitzva , it makes no difference if a single prohibition or two prohibitions are involved.
״אַחוֹתוֹ״ לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כִּי שְׁרָא רַחֲמָנָא לְמֵת מִצְוָה — נָזִיר וְכֹהֵן, דְּאִיסּוּר לָאוֵי הוּא. אֲבָל מִילָה וּפֶסַח, דְּכָרֵת — לֹא יִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks further: If so, why do I need the term “his sister”? The Gemara answers: It might enter your mind to say that when the Merciful One permits the contracting of impurity to bury a met mitzva , this is in the case of a nazirite and a priest, each of which involves a negative prohibition not to become impure. However, with regard to circumcision and the Paschal offering, whose neglect entails the punishment of karet , perhaps one should not become impure to bury a met mitzva . The verse therefore teaches us that one must become impure even if this forces him to neglect a mitzva whose neglect is punishable by karet .