Talmud Builders

    Nazir 8a

    Back to index

    English translation — Nazir 8a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: If one says: I am hereby a nazirite like the hair of my head, or: Like the dust of the earth, or: Like the sand of the sea, he is a nazirite forever. He has accepted a separate term of naziriteship for every hair or particle of dust or sand, which in practice means that he will be a nazirite forever. And he shaves his hair once every thirty days.

    2Rabbi Yehuda HaNasi says: This nazirite does not shave his hair once every thirty days, as he has accepted upon himself one long term of naziriteship lasting for as many days as there are hairs or particles of dust or sand. And who is the nazirite who shaves his hair once every thirty days? One who says: It is hereby incumbent upon me to observe naziriteships like the hair of my head, or: Like the dust of the earth, or: Like the sand of the sea. Since he used the plural term naziriteships, it is clear that he is accepting distinct terms of naziriteship.

    3If one says: I am hereby a nazirite in accordance with the capacity of the house, or: The capacity of the basket, one checks with him what he had in mind. If he said: My intention was to take a nazirite vow for one long term of naziriteship, he is a nazirite for only thirty days, in accordance with the ruling of the mishna that the words long or short are of no account when used in a nazirite vow (7a). And if he said: I took a nazirite vow without specification, it is assumed that he meant to accept upon himself terms of naziriteship corresponding to the number of items that fit into the basket, and the smallest items normally placed in baskets are used for this evaluation. Consequently, one views the basket as though it were full of mustard seeds, which are extremely small, and he is a nazirite for his entire life.

    4If one says: I am hereby a nazirite from here until such and such a place, one estimates how many days it takes to walk from here until such and such a place. If it is less than thirty days, he is a nazirite for thirty days, since this is the minimum term of naziriteship. And if not, i.e., if it takes more than thirty days to walk that distance, he is a nazirite in accordance with the number of days it takes to walk to that place.

    5If one says: I am hereby a nazirite in accordance with the number of days in a solar year, he counts 365 consecutive naziriteships, in accordance with the number of days in a solar year. Rabbi Yehuda said: There was an incident where someone took this vow and observed 365 consecutive terms of naziriteship. Once he completed all these terms of naziriteship, he died.

    6GEMARA: The mishna taught that if one said: I am hereby a nazirite in accordance with the capacity of the basket, and he did not specifically intend to accept one term of naziriteship, one views the basket as though it were full of mustard seeds, and he is a nazirite for his entire life. The Gemara asks: But why does one view the basket as though it were full of mustard seeds? Let us view it as though it were full of cucumbers or gourds, which are much larger. The basket would consequently hold fewer of them, and there would be a remedy for him, i.e., he would be able to complete his terms of naziriteship and resume living as a non-nazirite.

    7In response to this question, Ḥizkiyya said: This issue is taught as a dispute between tanna’im , and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: A person places himself in a state where the resulting uncertainty is more stringent than if there were certainty, i.e., an individual willingly accepts conditions that are ambiguous although this may cause him to have to keep more stringent halakhot if the uncertainty is not clarified.

    8This is as it is taught in a baraita : With regard to one who says: I am hereby a nazirite on the condition that this pile of grain will be found to contain at least one hundred kor , and he went to measure the pile and found that it was stolen or lost, making it impossible to determine whether it contained one hundred kor , Rabbi Shimon prohibits him to drink wine or cut his hair, as he holds that in a case of uncertain naziriteship one is required to act stringently. Similarly, in the case in the mishna, since it is not known whether one intended to accept naziriteship according to the number of mustard seeds in the basket or according to the number of gourds there, he must act stringently.

    9Conversely, Rabbi Yehuda permits him to drink wine or cut his hair, as he holds that in a case of uncertain naziriteship one is permitted to act leniently. The naziriteship does not take effect, since the pile might have contained less than one hundred kor .

    10Rabbi Yoḥanan said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda because the cases in the mishna and in the baraita are not comparable. There, in the case discussed in the baraita , he does not necessarily even enter a state of naziriteship, as it is unclear whether the pile contained a kor of grain. Consequently, he retains his previous status and is not considered a nazirite. Conversely, in the case discussed here in the mishna, he certainly enters a state of naziriteship, since he undoubtedly vowed to be a nazirite for some period of time. Consequently, how is it possible to remove the state of naziriteship from him when it is uncertain when his terms end? Therefore, even Rabbi Yehuda would agree that he remains a nazirite indefinitely.

    11The Gemara asks: Why is it not possible to remove from him the status of naziriteship? Let us view the basket as though it were full of cucumbers or gourds, as he has accepted at least as many terms of naziriteship as the number of cucumbers or gourds that can fit in the basket, and in this way there will be a remedy for him. It entered our minds to say that it is distinct naziriteships that he accepted upon himself, and so once he has completed the minimal number of naziriteships, he should no longer be considered a nazirite unless it can be determined that he accepted more than this number of terms of naziriteship.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' האומר הריני נזיר כשער כו'[דאמרינן] נזירות כשער ראשו קבל עליו והרי זה נזיר עולם לפי ששערות ראשו מרובין משני חייו ויהא מגלח כל ימיו אחת בסוף שלשים ויביא קרבן:

    רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשיםוהאי דקאמר כשער ראשי חדא נזירות אריכא קבל עליו כשיעור שער ראשו ואינו יכול להשלימה ואינו מגלח לעולם:

    אלא איזהו שמגלח אחת לשלשים יום זה שאמר הרי עלי נזירות כשער ראשי - דהואיל ואמר עלי נזירות משמע דקא מפליג בין נזירות לנזירות ויהא מגלח בסוף כל שלשים ומביא קרבן:

    בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי הרי זה נזיר שלשים יוםותו לא והא דאמר מלא הבית משמע כאילו אמר אריכא לי מילתא כמלא הבית או כמלא קופה:

    ואם אמר סתם נדרתינעשה כאילו אמר מלא חרדל ונעשה כל ימיו נזיר דאמרינן נזירות כמנין גרעיני חרדל שבו קבל עליו ואין להם הפסקה כל ימיו:

    גמ' ואמאי וליחזייהלההיא קופה כאילו מלאה קישואין ואי מחזקא מינייהו י' נימא די' נזירות של שלשים שלשים קבל עליו:

    ותיהוי ליה תקנתאאחר אותם עשרה נזירות לשתות ביין:

    אמר חזקיה במחלוקת שנויהדאיכא מאן דסבירא ליה כוותיה ומתני' לא תני הכי:

    ר"ש היא דאמר אדם מכניס עצמו לדבר שספקו חמור מודאידאילו נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל ואילו על ספיקו לא מצי מגלח דהכי מפרש באלו מותרים במסכת נדרים:

    הריני נזיר כו' ר"ש אוסרשחייב בנזירות דהואיל דהוי ספק אי הוו ביה מאה כור אמרינן דהוי ביה ודאי מאה כור וליהוי נזיר שכל ספק נזירות להחמיר דספיקו בנזיר חמור מודאו דאילו ודאי שלא היו בו מאה כור לא הוי נזיר השתא דהוי ספק אמרינן דנזיר הוא הכי נמי במתניתין דהואיל דספקא הוא דלא ידעינן אי אדעתא דמלאה קשואין אי בחרדל קאמר אמרינן ביה ספק נזירות להחמיר וכמאן דמלאה חרדל קאמר ואין לו תקנה אבל אליבא דמ"ד שכל ספק נזירות להקל לדידיה אמרינן רואין אותה כאילו מלאה קשואין:

    ר' יוחנן אמר אפילו תימא כר' יהודהדהתם טעמא מאי אמר ר' יהודה דספק נזירות להקל דדלמא לא הוו ביה מאה כורין ולא נחית ליה לנזירות כלל ומספיקא לא אמרינן ליה דליהוי נזיר כי היכי דלא לייתי חולין לעזרה לכי משלים נזירותו:

    אלא הכא כיון דנחית ליה לנזירותאי משום מלאה קישואין אי משום מלאה חרדל נזירות חיילא עליה ממה נפשך וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקיה מש"ה אית לן למימר דנזירות כמנין גרעיני חרדל קיבל עליו ולעולם כל ימיו יהא אסור ביין:

    אמאי לא ליסלקיה נימא דליחזיה כאילו מלאה קישואיןולכי משלים ליה נזירות כמנין קישואין שיכולין ליכנס בתוך הקופה ומייתי ליה קרבן הוי כמסולק ועומד דכלא נחית ליה לנזירות דמי ותיהוי ליה תקנתא:

    האלא מצית אמרת דנזירות קבל עליו:

    נזיר ח עמוד א

    Mishna

    1״הריני נזיר כשער ראשי״, וכעפר הארץ״, וכחול הים״ הרי זה נזיר עולם, ומגלח אחת לשלשים יום.

    2רבי אומר: אין זה מגלח אחת לשלשים יום. ואיזהו מגלח אחת לשלשים? האומר: ״הרי עלי נזירות כשער ראשי״, וכעפר הארץ״, וכחול הים״.

    3״הריני נזיר מלא הבית״, או ״מלא הקופה״ בודקין אותו, אם אמר: אחת גדולה נזרתי נזיר ל' יום. ואם אמר: סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו.

    4״הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני״ אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני, אם פחות מל' יום נזיר ל' יום. ואם לאו נזיר כמנין הימים.

    5״הריני נזיר כמנין ימות החמה״ מונה נזירות כמנין ימות החמה. אמר רבי יהודה: מעשה היה, כיון שהשלים מת.

    Gemara

    6רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו. ואמאי? וליחזייה כאילו מלאה קישואין ודלועין, ותיהוי ליה תקנתא!

    7אמר חזקיה: במחלוקת שנויה. ור"ש היא, דאמר: אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי.

    8דתניא: ״הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי זה מאה כור״, והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר"ש אוסר, שספק נזירות להחמיר.

    9ר' יהודה מתיר, שספק נזירות להקל.

    10רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי יהודה, התם לא נחית ליה לנזירות. הכא נחית ליה לנזירות, במאי לסלוקיה מיניה?

    11אמאי לא? ליחזיה לקופה כאילו מלאה קישואין ודלועין, ותיהוי ליה תקנתא. הא ס"ד נזירות הוא דקביל עילויה!

    Tosafot

    הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר לעולם ומגלח אחת לשלשים יום - פירוש נזירות הרבה קיבל עליו כעפר הארץ וכחול הים ומגלח ביום שלשים ומביא קרבנותיו:

    אין זה מגלח אחת לשלשים יוםפירוש רבי סבירא ליה דנזירות מרובה קביל עליו עד יום מותו עד שיאמר בפירוש נזירות כדמסיק ואי זהו מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים:

    הריני נזיר מלא הבית מלא הקופהפירוש בית ריקנית או קופה ריקנית לפנים בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נדרתי נזיר שלשים יום פי' נזירות אחת נדרתי והא דקאמר מלא הבית דאריכא ליה מילתא [כו'] ואינו נזיר אלא שלשים יום [ואם אמר סתם] נדרתי רואין הקופה כאילו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו לרבנן דלעיל נזירות אחר נזירות ולרבי נזירות ארוך:

    מכאן ועד מקום פלוני פחות מל' יום נזיר שלשים יוםמידי דהוה אאומר הריני נזיר יום אחד דהוי נזיר ל' יום ואם לאו נזיר כמנין הימים וכדפרישי' לעיל דמיירי כשהחזיק בדרך:

    כמנין ימות השנה מונה נזירות כמנין ימות השנהדהיינו שס"ה חדשים יהיה נזיר נזירות אחר נזירות ומגלח בינתיים ומביא קרבן כיון דקאמר כמנין משמע נזירות ולא נזירות ארוך:

    אמר רבי יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מתרבי יהודה לסיועי' לתנא קמא קאתי וקאמר מעשה היה וחייבוהו חכמים נזירות הרבה וכיון שהשלים כולו מת:

    וליחזייה כאילו היא מלאה קישואין ודילועין ותהוי ליה תקנתאאמתני' קא פריך דקאמר רואין כאילו היא מלאה חרדל ואין לו תקנה והוא הדין דמצי למיפרך וליחזי כמאן דמלי בצק ולא נתכוון זה אלא לנזירות אחד [וניקל] עליה וקצת קשה דהיאך ניקל עליה מספק ויש לומר דהתם תנן במסכת טהרות (פ"ד מ"ז) ספק נזירות להקל וא"ת והא לעיל גבי מכאן ועד סוף העולם פריך לחומרא ויש לומר דהתם לא ידע שום צד דמצי למימר לקולא בלישנא דמכאן עד סוף העולם ולפום ריהטא משמע דנזירות קבל עליה מכאן ועד סוף העולם ולכך פריך לחומרא ממשמעות לשונו אבל הכא קס"ד דאין אדם מכניס עצמו לדבר דספקו חמור מודאי שעל ידי ספק יהיה חמור לו מאילו קבל עליו נזירות ודאי כמו שאם בבירור לחרדל נתכוין מונה נזירות אחר נזירות לעולם ומגלח בין כל אחת ואחת ומביא קרבן והשתא דאיכא לספוקי [דלקישואין או] לבצק נתכוין משיגלח פעם אחת שוב לא יחול עד שיביא קרבן וקרבן אינו יכול להביא דשמא לבצק נתכוין לחד נזירות וקמייתי חולין בעזרה:

    שיהא בכרי זה מאה כור ומצאו שנגנבואין אנו יודעין אם היו בו מאה כור אם לאו ר"ש אוסר דספק נזירות להחמיר דחיישינן דלמא היו בו מאה כור ולקמן מפרש תקנתא לר"ש דאומר קודם שיתחיל למנות ימי נזירותו אם היו בו מאה כור והריני נזיר מדבורי הראשון הנה אשלים נדרי ומביא קרבנותיו ואם לא היו בו מאה כור ואם כן בדבורי לא היה בו ממש הריני נודר בנזיר מעכשיו ויהיה נזיר שלשים יום ויביא קרבנותיו ואין כאן חולין בעזרה כי הוא נזיר שלשים או מכח דיבור הראשון או מכח דיבור השני ואם תאמר ומאי ספקו חמור מודאי הרי הוא נפטר בנזירות אחת ובקרבן אחד כאילו בודאי היו בו מאה כור ויש לומר דיכול לבא לידי חומרא כגון אם נטמא קודם שהתנה דהשתא הוי ספק נזיר טמא ואין לו תקנה דלא יוכל להביא אשם טמא על הספק שלא היו בו מאה כור וקא מייתי חולין בעזרה ואסור ביין ובתגלחת לעולם [דשמא] נזיר הוא ואינו יכול לפטור מנזירותו אם לא בהבאת אשם טומאה וזה אין בא על התנאי אבל נטמא אחר שהתנה אז הוה ודאי נזיר טמא ומייתי אשם טומאה והדר משלים נזירותו:

    רבי יהודה מתיר שספק נזירות להקלדהוא לא קיבל עליו אא"כ ימצא בו מאה כור וכן במתני' רואין אותה כאילו מלאה בצק ויפטר בנזירות אחת:

    אפי' תימא רבי יהודה התם לא נחית לנזירות כללכלומר אין להטיל עליו נזירות דשמא לא היו בו מאה כור:

    הכא נחית לנזירות במאי לסלוקיה מיניהכלומר במתניתין על כרחין חייב לנזירות אחת ואפילו אי בצק אמר וכיון שירד לנזירות אינו יכול להסתלק כמו שמפרש והולך ופריך אמאי אינו יכול להסתלק ליחזי כאילו היא מלאה קישואין או מלאה בצק ותיהוי ליה תקנתא דסלקא דעתך דנזירות קביל עליה כלומר יגלח ממה נפשך לסוף שלשים יום ויביא קרבן דאי חדא נזירות קביל עליה שפיר קמגלח ואי נמי חרדל קביל עילויה מצי לגלוחי אחר שלשים יום דקא סלקא דעתך אי אמר חרדל לנזירות קביל עליה כלומר הרבה נזירות ולא נזירות אחת ארוך וכיון שיגלח לסוף שלשים שוב לא תטיל עליה נזירות לרבי יהודה דמאן לימא לן דחרדל קביל דלמא בצק והשלים נדרו והשתא דמי לההיא דכרי דאמר רבי יהודה מתיר ואמאי אינו יכול להסתלק ומשני רבי יהודה סבר לה כרבי דהאמר חרדל הך נזירות ארוך קביל עליה ועד יום מותו לא מצי לגלח הלכך הכא ע"כ נחית לחד נזירות אפילו אי בצק קביל וכיון שאתה מורידו לנזירות אפילו לרבי יהודה תו לא מצי להסתלק דשמא חרדל קביל עליה ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך ולא דמי לההיא כלל דאינו יורד לנזירות לרבי יהודה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך למדדו ומצאו שנגנב או שאבד אין זה נזיר כלל שספק נזירות להקל אמר הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה שס"ה נזירות של ל' ל' שהם שלשים שנה אמר כימות החמה הרי הוא נזיר נזירות אחת שס"ה יום ואם הזכיר ימות הלבנה או ימות השנה מונה מנין שנות הלבנה כמנין ימות הלבנה או כמנין ימות השנה כדינו וכימות שנת הלבנה או כימות השנה כדינו הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ ר"ל שבילים קטנים שעושין בקיץ להלך בין הגנות והם מרובים ויש מפרשים שבילים קטנים שמיבשי התאנים עושים בין הקציעות כדי שיהיו מהלכין בנתים ולא יהו נדרסות ברגל וכעין זה מה שאמרו במסכת שבת הילקטי קטנה היתה בין שני בתים וכן אם אמר כמנין שבילי שמטה שהשבילין מרובין בשדות מתוך שהם הפקר מונה נזירות חלוקות של ל' ל' כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבילי שמטה:

    אף על פי שזהו היוצא משמועה זו דרך פסק מתוך שיש קצת דברים בסוגיא מבולבלים אני רואה להעירך מעט בביאורה והוא שזה שביארנו במשנתנו במלא החבית ומלא הקופה שאם אמר סתם נזרתי רואין אותה כאלו מלאה חרדל שאלו בה בסוגיה זו וניחזייה כאלו מלאה דלועין וימנה נזירות חלוקות כמנין הדלועין שהיא מתמלאת בהם לבד והוא הדין שיהא יכול לתלות בגוף אחד שימלא החבית או הקופה ולא יהא נזיר אלא ל' ותירצה משום דספק נזירות להחמיר וכר' שמעון דאמר אדם מכניס עצמו לספיקות להיות דעתו להחמיר אף על הספק שספק נזירות להחמיר אע"פ שכל שאנו באים להחמיר בספק נזירות נעשה הספק חמור מן הודאי כגון זו שאלו אמר הריני נזיר כחרדל שבחבית היה דינו כשער ראשו והיה נזיר לעולם נזירות חלוקות ומגלח מל' לל' ועכשו כשהוא בספק מחמירין בו לנזירות אחת של עולם שלא לגלח לעולם אלא להקל משנים עשר חדש לשנים עשר חדש וכמו שמצינו לו בהריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב שהוא נזיר מספק לדעת ר' שמעון ואלו היה נזיר ודאי לא היה נזיר אלא נזירות אחת של ל' יום ולסוף ל' מגלח ומביא קרבן ונאכל ומותר ביין וכשהוא נזיר מספק אינו מגלח שאין גלוח אלא על הקרבנות והרי אין יכול להביא אשמו על הספק ואפי' בתנאי שאם אינו נזיר יהא קרבן נדבה שאין תנאי בחטאת ואשם הואיל ואינם באים נדבה ואע"פ שאמרו אם גלח על אחד משלשתן יצא ואם כן יביא שלמים ועולה בתנאי ויגלח עליהם לא אמרוה אלא בדיעבד וכן שמכל מקום אינו יכול לגלח כל הראש שהרי הקפת כל הראש שמה הקפה לאיסור פיאות אלא שבנזיר ודאי התירה הכתוב הא בספק לא ומתוך כך נאסר ביין ואם תאמר יאמר אם איני נזיר חובה הריני נזיר נדבה ויביא כל קרבנותיו שהרי על כל פנים נזיר הוא באי זה צד מ"מ זו קבלת נזירות אחרת היא ואינו מצויה אי נמי נפקא מינה לנטמא קודם שיספיק לומר כן ואינו יכול להביא קרבן טומאה שמא אינו נזיר ואם היה ודאי היה מביא:

    ורבי יוחנן אמר דמתניתין אפי' לר' יהודה אתיא דאע"ג דבכרי אמר ר' יהודה אינו נזיר שספק נזירות להקל התם דלא נחית לנזירות שהרי יש בו צד שאינו נזיר כלל והוא אם אין בכרי כשיעור אומד שלו אבל זו שבמשנתנו כבר ירד לנזירות מיהא לשיעור הקשואים וכיון דנחת ליה במאי פקע מיניה הואיל ולא נתברר מנינו והדר קא בעי לר' יהודה ליחזייה כמלאה קשואין למנות נזיריות חלוקות ומאחר שכשישלימו נזירות של מנין הקשואים לא נחית לנזירות דהא כל נזירות ונזירות נזירות באפי נפשיה הוא ונאמר ספק נזירות להקל ולא יכנס עוד לנזירות ותירץ דר' יהודה סבר לה כר' דקסבר בשער ראשי דנזירות אריכתא היא ואף הכא לר' יהודה נזירות אריכתא הוא קביל עליה וכל שהשלים זמנו למנין הקשואים יש לו להשלימו כמנין חרדל הואיל ונחת לנזירות ומקשה ומי סבר לה כרבי והא פליג בהריני נזיר כמנין ימות החמה וכדפרישנא במתניתין וכן שבהריני נזיר כמנין הילקטי קיץ סבר ר' יהודה דנזירות חלוקות הם מדקאמר מנין ואלו רבי לא שני ליה כלל בין שאמר כמנין לשלא אמר כמנין ותירץ לו דר' יהודה סבר לה כותיה בחדא דחד נזירות קביל עליה בשער ראשי ובמלא חבית ופליג עליה בימות החמה ובהילקטי קיץ דשני ליה בין מנין לאין מנין וזו שהוזכרה כאן בהריני נזיר כל ימי חיי או כל ימי עולם שהוא נזיר עולם ובנזיר לזמן קצוב אפי' לאלף שנים שהוא נזיר לעולם כבר ביארנו ענינה למעלה במשנה השניה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 8a

    Nazir 8a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 208 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' האומר הריני נזיר כשער כו' [דאמרינן] נזירות כשער ראשו קבל עליו והרי זה נזיר עולם לפי ששערות ראשו מרובין משני חייו ויהא מגלח כל ימיו אחת בסוף שלשים ויביא קרבן:

    רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים והאי דקאמר כשער ראשי חדא נזירות אריכא קבל עליו כשיעור שער ראשו ואינו יכול להשלימה ואינו מגלח לעולם:

    אלא איזהו שמגלח אחת לשלשים יום זה שאמר הרי עלי נזירות כשער ראשי - דהואיל ואמר עלי נזירות משמע דקא מפליג בין נזירות לנזירות ויהא מגלח בסוף כל שלשים ומביא קרבן:

    בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי הרי זה נזיר שלשים יום ותו לא והא דאמר מלא הבית משמע כאילו אמר אריכא לי מילתא כמלא הבית או כמלא קופה:

    ואם אמר סתם נדרתי נעשה כאילו אמר מלא חרדל ונעשה כל ימיו נזיר דאמרינן נזירות כמנין גרעיני חרדל שבו קבל עליו ואין להם הפסקה כל ימיו:

    גמ' ואמאי וליחזייה לההיא קופה כאילו מלאה קישואין ואי מחזקא מינייהו י' נימא די' נזירות של שלשים שלשים קבל עליו:

    ותיהוי ליה תקנתא אחר אותם עשרה נזירות לשתות ביין:

    אמר חזקיה במחלוקת שנויה דאיכא מאן דסבירא ליה כוותיה ומתני' לא תני הכי:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 8a · Sefaria

    Tosafot

    הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר לעולם ומגלח אחת לשלשים יום - פירוש נזירות הרבה קיבל עליו כעפר הארץ וכחול הים ומגלח ביום שלשים ומביא קרבנותיו:

    אין זה מגלח אחת לשלשים יום פירוש רבי סבירא ליה דנזירות מרובה קביל עליו עד יום מותו עד שיאמר בפירוש נזירות כדמסיק ואי זהו מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים:

    הריני נזיר מלא הבית מלא הקופה פירוש בית ריקנית או קופה ריקנית לפנים בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נדרתי נזיר שלשים יום פי' נזירות אחת נדרתי והא דקאמר מלא הבית דאריכא ליה מילתא [כו'] ואינו נזיר אלא שלשים יום [ואם אמר סתם] נדרתי רואין הקופה כאילו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו לרבנן דלעיל נזירות אחר נזירות ולרבי נזירות ארוך:

    מכאן ועד מקום פלוני פחות מל' יום נזיר שלשים יום מידי דהוה אאומר הריני נזיר יום אחד דהוי נזיר ל' יום ואם לאו נזיר כמנין הימים וכדפרישי' לעיל דמיירי כשהחזיק בדרך:

    כמנין ימות השנה מונה נזירות כמנין ימות השנה דהיינו שס"ה חדשים יהיה נזיר נזירות אחר נזירות ומגלח בינתיים ומביא קרבן כיון דקאמר כמנין משמע נזירות ולא נזירות ארוך:

    אמר רבי יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת רבי יהודה לסיועי' לתנא קמא קאתי וקאמר מעשה היה וחייבוהו חכמים נזירות הרבה וכיון שהשלים כולו מת:

    וליחזייה כאילו היא מלאה קישואין ודילועין ותהוי ליה תקנתא אמתני' קא פריך דקאמר רואין כאילו היא מלאה חרדל ואין לו תקנה והוא הדין דמצי למיפרך וליחזי כמאן דמלי בצק ולא נתכוון זה אלא לנזירות אחד [וניקל] עליה וקצת קשה דהיאך ניקל עליה מספק ויש לומר דהתם תנן במסכת טהרות (פ"ד מ"ז) ספק נזירות להקל וא"ת והא לעיל גבי מכאן ועד סוף העולם פריך לחומרא ויש לומר דהתם לא ידע שום צד דמצי למימר לקולא בלישנא דמכאן עד סוף העולם ולפום ריהטא משמע דנזירות קבל עליה מכאן ועד סוף העולם ולכך פריך לחומרא ממשמעות לשונו אבל הכא קס"ד דאין אדם מכניס עצמו לדבר דספקו חמור מודאי שעל ידי ספק יהיה חמור לו מאילו קבל עליו נזירות ודאי כמו שאם בבירור לחרדל נתכוין מונה נזירות אחר נזירות לעולם ומגלח בין כל אחת ואחת ומביא קרבן והשתא דאיכא לספוקי [דלקישואין או] לבצק נתכוין משיגלח פעם אחת שוב לא יחול עד שיביא קרבן וקרבן אינו יכול להביא דשמא לבצק נתכוין לחד נזירות וקמייתי חולין בעזרה:

    שיהא בכרי זה מאה כור ומצאו שנגנב ואין אנו יודעין אם היו בו מאה כור אם לאו ר"ש אוסר דספק נזירות להחמיר דחיישינן דלמא היו בו מאה כור ולקמן מפרש תקנתא לר"ש דאומר קודם שיתחיל למנות ימי נזירותו אם היו בו מאה כור והריני נזיר מדבורי הראשון הנה אשלים נדרי ומביא קרבנותיו ואם לא היו בו מאה כור ואם כן בדבורי לא היה בו ממש הריני נודר בנזיר מעכשיו ויהיה נזיר שלשים יום ויביא קרבנותיו ואין כאן חולין בעזרה כי הוא נזיר שלשים או מכח דיבור הראשון או מכח דיבור השני ואם תאמר ומאי ספקו חמור מודאי הרי הוא נפטר בנזירות אחת ובקרבן אחד כאילו בודאי היו בו מאה כור ויש לומר דיכול לבא לידי חומרא כגון אם נטמא קודם שהתנה דהשתא הוי ספק נזיר טמא ואין לו תקנה דלא יוכל להביא אשם טמא על הספק שלא היו בו מאה כור וקא מייתי חולין בעזרה ואסור ביין ובתגלחת לעולם [דשמא] נזיר הוא ואינו יכול לפטור מנזירותו אם לא בהבאת אשם טומאה וזה אין בא על התנאי אבל נטמא אחר שהתנה אז הוה ודאי נזיר טמא ומייתי אשם טומאה והדר משלים נזירותו:

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 8a · Sefaria

    Meiri

    מי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך למדדו ומצאו שנגנב או שאבד אין זה נזיר כלל שספק נזירות להקל אמר הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה שס"ה נזירות של ל' ל' שהם שלשים שנה אמר כימות החמה הרי הוא נזיר נזירות אחת שס"ה יום ואם הזכיר ימות הלבנה או ימות השנה מונה מנין שנות הלבנה כמנין ימות הלבנה או כמנין ימות השנה כדינו וכימות שנת הלבנה או כימות השנה כדינו הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ ר"ל שבילים קטנים שעושין בקיץ להלך בין הגנות והם מרובים ויש מפרשים שבילים קטנים שמיבשי התאנים עושים בין הקציעות כדי שיהיו מהלכין בנתים ולא יהו נדרסות ברגל וכעין זה מה שאמרו במסכת שבת הילקטי קטנה היתה בין שני בתים וכן אם אמר כמנין שבילי שמטה שהשבילין מרובין בשדות מתוך שהם הפקר מונה נזירות חלוקות של ל' ל' כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבילי שמטה:

    אף על פי שזהו היוצא משמועה זו דרך פסק מתוך שיש קצת דברים בסוגיא מבולבלים אני רואה להעירך מעט בביאורה והוא שזה שביארנו במשנתנו במלא החבית ומלא הקופה שאם אמר סתם נזרתי רואין אותה כאלו מלאה חרדל שאלו בה בסוגיה זו וניחזייה כאלו מלאה דלועין וימנה נזירות חלוקות כמנין הדלועין שהיא מתמלאת בהם לבד והוא הדין שיהא יכול לתלות בגוף אחד שימלא החבית או הקופה ולא יהא נזיר אלא ל' ותירצה משום דספק נזירות להחמיר וכר' שמעון דאמר אדם מכניס עצמו לספיקות להיות דעתו להחמיר אף על הספק שספק נזירות להחמיר אע"פ שכל שאנו באים להחמיר בספק נזירות נעשה הספק חמור מן הודאי כגון זו שאלו אמר הריני נזיר כחרדל שבחבית היה דינו כשער ראשו והיה נזיר לעולם נזירות חלוקות ומגלח מל' לל' ועכשו כשהוא בספק מחמירין בו לנזירות אחת של עולם שלא לגלח לעולם אלא להקל משנים עשר חדש לשנים עשר חדש וכמו שמצינו לו בהריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב שהוא נזיר מספק לדעת ר' שמעון ואלו היה נזיר ודאי לא היה נזיר אלא נזירות אחת של ל' יום ולסוף ל' מגלח ומביא קרבן ונאכל ומותר ביין וכשהוא נזיר מספק אינו מגלח שאין גלוח אלא על הקרבנות והרי אין יכול להביא אשמו על הספק ואפי' בתנאי שאם אינו נזיר יהא קרבן נדבה שאין תנאי בחטאת ואשם הואיל ואינם באים נדבה ואע"פ שאמרו אם גלח על אחד משלשתן יצא ואם כן יביא שלמים ועולה בתנאי ויגלח עליהם לא אמרוה אלא בדיעבד וכן שמכל מקום אינו יכול לגלח כל הראש שהרי הקפת כל הראש שמה הקפה לאיסור פיאות אלא שבנזיר ודאי התירה הכתוב הא בספק לא ומתוך כך נאסר ביין ואם תאמר יאמר אם איני נזיר חובה הריני נזיר נדבה ויביא כל קרבנותיו שהרי על כל פנים נזיר הוא באי זה צד מ"מ זו קבלת נזירות אחרת היא ואינו מצויה אי נמי נפקא מינה לנטמא קודם שיספיק לומר כן ואינו יכול להביא קרבן טומאה שמא אינו נזיר ואם היה ודאי היה מביא:

    ורבי יוחנן אמר דמתניתין אפי' לר' יהודה אתיא דאע"ג דבכרי אמר ר' יהודה אינו נזיר שספק נזירות להקל התם דלא נחית לנזירות שהרי יש בו צד שאינו נזיר כלל והוא אם אין בכרי כשיעור אומד שלו אבל זו שבמשנתנו כבר ירד לנזירות מיהא לשיעור הקשואים וכיון דנחת ליה במאי פקע מיניה הואיל ולא נתברר מנינו והדר קא בעי לר' יהודה ליחזייה כמלאה קשואין למנות נזיריות חלוקות ומאחר שכשישלימו נזירות של מנין הקשואים לא נחית לנזירות דהא כל נזירות ונזירות נזירות באפי נפשיה הוא ונאמר ספק נזירות להקל ולא יכנס עוד לנזירות ותירץ דר' יהודה סבר לה כר' דקסבר בשער ראשי דנזירות אריכתא היא ואף הכא לר' יהודה נזירות אריכתא הוא קביל עליה וכל שהשלים זמנו למנין הקשואים יש לו להשלימו כמנין חרדל הואיל ונחת לנזירות ומקשה ומי סבר לה כרבי והא פליג בהריני נזיר כמנין ימות החמה וכדפרישנא במתניתין וכן שבהריני נזיר כמנין הילקטי קיץ סבר ר' יהודה דנזירות חלוקות הם מדקאמר מנין ואלו רבי לא שני ליה כלל בין שאמר כמנין לשלא אמר כמנין ותירץ לו דר' יהודה סבר לה כותיה בחדא דחד נזירות קביל עליה בשער ראשי ובמלא חבית ופליג עליה בימות החמה ובהילקטי קיץ דשני ליה בין מנין לאין מנין וזו שהוזכרה כאן בהריני נזיר כל ימי חיי או כל ימי עולם שהוא נזיר עולם ובנזיר לזמן קצוב אפי' לאלף שנים שהוא נזיר לעולם כבר ביארנו ענינה למעלה במשנה השניה:

    Meiri on Nazir 8a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מתני' הריני נזיר כשער ראשי כו' הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום. כי קבל עליו נזירות כמנין שיער ראשו וכל שלושים ושלושים הוי נזירות בפני עצמו. ומגלח בכל יום אחד ושלשים ובו ביום מתחיל נזירות ואינו שותה יין ואינו מטמא למתים לעולם. ולא כנזיר עולם דלעיל דנזיר אבשלום דמיקל בתער דוקא ולא במספרים ופליגי לעיל אם מגלח לשנה או לשלשים יום או לשבעה ימים ואם רצה אינו מגלח ואינו מביא קרבן. אבל בנזיר עולם דהכא צריך לגלח ולהביא קרבנותיו משלושים לשלשים. והא מספקא לי אם ירצה לעמוד בנזירותו בלא הבאת קרבן זמן גדול רק שלא יעבור בבל תאחר על קרבנות שנתחייב אם הרשות בידו מידי דהוה אנזיר שהשלים ימי נדירותו שיכול להשהות קרבנותיו ובלבד שלא יעבור בבל תאחר. או דילמא כיון שקבל עליו לנזירות כל ימיו חייב הוא להשלים נזירות זו מיד ולהתחיל אחרת והדעת נוטה כך כיון שכל ימיו הוא מחוייב נזירות אין לו לאחר מלהשלים כל מה שיוכל. ועוד יש דין שלישי לנזיר עולם ונזירות אחת יש לו כל ימי חייו ואינו מגלח לעולם אם לא נטמא כדקתני בברייתא בגמרא אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    רבי אומר אין זה מגלח אחד לשלשים יום פירוש דכיון דאמר הריני נזיר חד נזירות אריכא קבל עליו. והכי קאמר נזירות אחד ארוך כשער ראשי עלי. נמצא שאינו יכול לגלח כלל כל ימי חייו ולא יקל בתער כל עיקר. ויש מפרשים דהוי כנזיר עולם דאבשלום דאם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות. שיטה. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל: רבי אומר אין זה מגלח אחד לשלשים יום. דסבר רבי דנזירות אחת ימים כמנין שער ראשו קבל עליו. ואיכא לאסתפוקי אם יש לו דין נזיר עולם דאבשלום או דין נזיר לעולם. ואין נראה לי ספק כיון דנזירות אחת כמנין שערו קביל עילוי חד נזירות הוי כאומר מאה שנה. עד כאן: והלכתא כתנא קמא דאפילו אמר הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחד לשלשים יום. ותלתא מיני נזיר נינהו. חד האי דמקבל עליו נזירויות הרבה ומגלח כל שלשים יום. ואידך נזיר עולם דאבשלום כגון דאמר הריני נזיר עולם דאמרינן הכביד שערו מיקל בתער אבל כל ראשו לא היה מגלח מדקא בעי לעיל מאי איכא ביניהו לשאר אחוה. ואי הוה מגלח לגמרי הוה בינייהו טובא דאיהו מגלח לגמרי ואינהו לא היו אלא מסתפרים. ואידך אם אמר הריני נזיר מאה שנים או הריני נזיר לעולם דאינו מגלח לעולם ולא מיקל כל ימיו משערו אלא אם כן נטמא שמגלח. ועל כרחין נזיר עולם ונזיר לעולם תרתי נינהו מדאמרינן בגמרא אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם שמע מינה דתרי גווני נינהו. שיטה:

    ואם אמר סתם נדרתי לא היה בלבי אלא כמו שידונו חכמים לשוני. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מונה נזירות כמנין ימות השנה שס"ה נזירויות כמנין ימות החמה. אבל אם אמר כימות החמה חד נזירות קביל עילוויה שנה אחת כיון דאית ליה קיצותא כדדייק לעיל מברייתא דאלף שנה. והא דלא דייק מהך מתניתין דדוקא דאמר כמנין הא לאו הכי לא אמרינן נזיריות קבל עליו כיון דאית ליה קיצותא. משום דאיכא למימר דאתיא כרבי או כר' יהודה דסברי דאפילו כשער ראשו חד נזירות קביל עליה. אבל לרבנן לא שני להו בין איכא קיצותא לליכא קיצותא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    כמנין ימות החמה דהוי שס"ה וא"ת אריכא בעי למימני כמנין ימות החמה וכן גבי ברייתא דימות הלבנה דאית ביה קיצותא. יש לומר דהאי תירוצא דלעיל דיחויא הוא ומסקנא דשמעתין כרבה. ועוד דמסיק ליה בגמרא מונה שאני. ולעיל לא חש להאריך ולאקשויי. הר' עזריאל ז"ל:

    גמרא ואמאי וליחזייה כאלו היא מלאה קשואין ודלועין דספק נזירות להקל ולא ימנה אלא נזירות אחת כמנין מלא הקופה ואם מחזקת פחות משלשים ימנה אחת ואם מחזקת ארבעים או חמישים ינהוג נזירות כמניינם.

    אדם מכניס עצמו לדבר שספקו חמור מודאו מכניס עצמו לכל חומר הספקות כגון בהך דמתניתין שאם ודאי נדר בחרדל היה מגלח משלושים לשלשים. ועכשו שהוא ספק שמא מלאה קשואין קאמר אינו מגלח אלא פעם אחת אחר נזירות ראשונה. אם מחזקת הקופה פחות מל' מגלח ביום ל"א. ואם מחזקת יותר מל' מגלח סוף ששים ואחד ושוב אינו מגלח כל ימיו דשמא כחרדל קאמר ונזיר הוי. ואינו יכול לגלח משלשים לשלשים דשמא בקשואין קאמר וכבר שלמו ימי נזרו ואינו מביא קרבן דהוי חולין בעזרה. ואף על גב דעולה ושלמים מצי לאיתויי ולהתנות בנדבה חטאת אינה באה נדבה ואינו יכול לגלח בלא הבאת קרבן:

    ר' שמעון אוסר שספק נזירות להחמיר ואף על גב דספקו חמור מודאו דאילו היו בו מאה כור היה נזיר ומגלח לשלשים יום ועכשיו אינו מגלח לעולם שאינו מביא קרבנותיו בספק. וא"ת ולמה ספקו חמור מודאו. יאמר אם לא היו בו מאה כור הריני נזיר. וי"ל דמכל מקום הוא חמור שאם נטמא קודם שאמר תנאי זה אינו יכול להביא קרבן טומאה. וכן במתניתין יכול לקבל עליו נזירות כמנין חרדל אלא שאם נטמא אחר שהשלים נזירות של קשואין קודם שקבל עליו נזירות בחרדל אינו יכול להביא קרבן טומאה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    6 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 8a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה שיהא בכרי ולקמן מפרש דף יג ע"א ולב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Nazir 8a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 8, Amud Aleph, about 208 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “מתני׳ ״הריני נזיר כשער ראשי״, וכעפר הארץ״,…”

    2. Segment 222 words

      Opens “רבי אומר: אין זה מגלח אחת לשלשים…”

      Named: רבי אומר.

    3. Segment 331 words

      Opens “״הריני נזיר מלא הבית״, או ״מלא הקופה״…”

    4. Segment 425 words

      Opens “״הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני״ אומדין…”

    5. Segment 518 words

      Opens “״הריני נזיר כמנין ימות החמה״ מונה נזירות…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 619 words

      Opens “גמ׳ רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל…”

    7. Segment 715 words

      Opens “אמר חזקיה: במחלוקת שנויה. ור"ש היא, דאמר:…”

    8. Segment 819 words

      Opens “דתניא: ״הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי זה…”

    9. Segment 96 words

      Opens “ר' יהודה מתיר, שספק נזירות להקל.…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי יהודה,…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יהודה.

    11. Segment 1117 words

      Opens “אמאי לא? ליחזיה לקופה כאילו מלאה קישואין…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 8a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026