Talmud Builders

    Nazir 35b

    Back to index

    English translation — Nazir 35b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is referring even to undomesticated animals, as an undomesticated animal is included in the general category of animal.

    2Rav Yehuda of Diskarta said to Rava: How can you suggest that in this verse an undomesticated animal is included in the general category of animal? It is written: “Herd” and: “Flock,” and this entire phrase is a detail, and a generalization, and a detail, from which you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail, which are herd and flock, not undomesticated animals.

    3§ The Gemara asks: And from where do we derive that it is so, that in the methodology of generalizations and details, the generalizations are similar to the details? It is as it is taught in a baraita : The verse states with regard to the mitzva to bring money for the second tithe to Jerusalem: “And you shall bestow the money on all that your heart desires, on cattle, on sheep, on wine, and on strong drink, and on whatever your soul requests” (Deuteronomy 14:26).

    4The baraita elaborates: The phrase “And you shall bestow the money on all that your heart desires” is a generalization, as no particular type of food is specified. The phrase “on cattle, on sheep, on wine, and on strong drink” is a detail, as specific foods are mentioned. And when the verse concludes: “On whatever your soul requests,” it then generalized again, as no specific type of food is stated.

    5Since the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that it is referring only to items similar to the detail. Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as the produce of produce, i.e., not only the produce itself but also items that come from it, such as grapes from a seed, and they are also items grown from the ground, as all of these items grow from the ground or receive their main sustenance from it, so too, the generalization includes all items that are the produce of produce and are grown from the ground. This includes birds, but it does not include fish, water, or salt.

    6§ The Gemara discusses a series of problems with regard to these and other methods of halakhic exegesis: Now, in the case of a generalization, and a detail, and a generalization, one derives that all items which are like the detail are included. However, if that is so, what purpose does the last generalization stated in the verse serve? The same conclusion would be reached if the verse had stated merely a generalization and a detail. The Gemara answers: The purpose of the last generalization is to add all that is similar to it, i.e., even those articles or cases not explicitly listed among the details.

    7And furthermore, in the case of a detail, and a generalization, and a detail, one again derives that all items which are like the detail are included. If so, what purpose does the last detail stated in the verse serve? The same conclusion would apply if there was simply a detail and a generalization. The Gemara answers: If it were not for the last detail, I would say that the generalization becomes added to the detail, which is broadened in all possible ways. Therefore, the last detail limits the generalization to items or cases that are similar to the detail.

    8The Gemara continues this line of questioning. And now that it has been established that both with regard to two generalizations and a detail, i.e., a generalization, a detail, and a generalization, and two details and a generalization, i.e., a detail, a generalization, and a detail, one derives that all items that are like the detail are included, what difference is there between this method and that one? The two methods are apparently identical.

    9The Gemara answers: There is a difference between them, as whereas in a case of two generalizations and a detail, if there is another detail that is similar to the detail specified in the verse even in one aspect, one includes it, due to the two generalizations. By contrast, in the case of two details and a generalization, if there is another detail that is similar to the one mentioned in the verse in two aspects, one includes it. However, if it is similar in only one aspect one does not include it, as the halakha is limited by two details.

    10The Gemara asks another question: Now, in the method of a detail and a generalization, the generalization becomes added to the detail, and all matters are included by the generalization. And the method of restriction and amplification also amplifies and includes everything, and therefore all matters are included in both cases. If so, what difference is there between the method of restriction and amplification and that of a detail and a generalization?

    11The Gemara answers: There is the following difference, as whereas in the method of a detail and a generalization one includes and renders forbidden to a nazirite even leaves and tendrils of the vine, with the method of restriction and amplification one includes less, as tendrils, yes, they are included in the prohibition, whereas leaves, no, they are not included.

    12§ Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to all prohibitions that are written in the Torah, a permitted substance does not combine with a forbidden substance. If one eats a permitted food with a forbidden food and together they constitute the minimum prohibited measure, he is exempt from punishment for this act of consumption. This principle applies to all halakhot except for the prohibitions of a nazirite, who is liable for eating a mixture of that kind, as the Torah said with regard to a nazirite: “Neither shall he drink anything soaked in grapes” (Numbers 6:3). This verse indicates that a nazirite is prohibited from consuming not only wine and vinegar, but also any food that was soaked in these liquids.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גליו"ן חיה בכלל בהמהדכתיב (דברים י״ד:ד׳) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו' אמר ליה ומי מצית אמרת הכי דחיה הוא בכלל בהמה בהאי פרט:

    הא כתיב באידך [פרטא] בקר וצאןלמעוטי חיה אלא האי מן הבהמה נמי הוה ליה פרט וכלל ופרט ומצי נמי למילף מהכא:

    ומנלן דהכי הואדכעין פרטא דיינינן:

    דתניא ונתת הכסף וגו' אף כל פרי מפרי וגידולי קרקעואיתרבו להו עופות ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע כדמפרש במסכת עירובין בפרק בכל מערבין:

    מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן כללא בתרא מאי אהני אהני לאוסופי ליה - ואפילו מצד אחד כגון דגים דפרי מפרי הן אבל אינן גידולי קרקע דאי ליכא כללא בתרא ה"א דאין בכלל אלא מה שבפרט:

    תרי [פרטי וכללא] אי איכא דדמי ליה משני צדדיןכגון עופות דגידולי קרקע הן ופרי מפרי מרבינן אבל דגים דבחד צד דמו ליה לא מרבינן:

    ומיעט וריבהא"א דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא דעלין ממעט ואם תאמר והא איכא רבי אלעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין הא לא תקשי לך ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהאי מכל לישנא יתירא הוא ואי משום מיעט וריבה לא מיצטריך ליה למיכתב אלא אשר יעשה מגפן היין מכל למה לי אלא לרבות ואפי' עלין ואית דמפרש דהאי דאמר אפילו עלין לאו דוקא אלא קמ"ל דפורתא הוא דמיעט או עלין או שבישתא ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה ליכא ולא מידי:

    שהרי אמרה תורה וכל משרתלרבות שאילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור והיתר משלימו לכזית שהוא חייב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 35 עמוד ב

    1חיה בכלל בהמה.

    2א"ל חיה בכלל בהמה? הא כתיב ״בקר וצאן״, והוה ליה פרט וכלל, ואי אתה דן אלא כעין הפרט!

    3ומנלן דהכי הוא? דתניא:

    4(דברים יד, כו) ״ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך״ כלל, ״בבקר ובצאן וביין ובשכר״ פרט, ״ובכל אשר תשאלך נפשך״ חזר וכלל.

    5כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע.

    6מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן, כללא בתרא מאי אהני? אהני לאוסופי כל דדמי ליה.

    7ותו: פרט וכלל ופרט כעין הפרט דיינינן, פרטא בתראה מאי אהני! אי לאו פרטא בתראה, ה"א נעשה כלל מוסף על הפרט.

    8ומכדי, תרין כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא (כללא) כעין פרטא דיינינן, מאי איכא ביני וביני?

    9איכא דאילו תרתין כללי ופרטא, אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן, תרי פרטי וכללא, אי איכא פרטא דדמי משני צדדין מרבינן, בחד צד לא מרבינן.

    10מכדי פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט, ואיתרבי כל מילי. ומיעט וריבה נמי ריבה הכל, ואיתרבי כל מילי. מאי איכא בין מיעט וריבה לפרט וכלל?

    11איכא, דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין ולולבין. ומיעט וריבה, לולבין אין, עלין לא.

    12א"ר אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה: (במדבר ו, ג) ״משרת״.

    Tosafot

    א"ל חיה בכלל בהמהבתמיה כלומר האי בהמה לא מצית אמרת דחיה בכלל בהמה דכתיב בקר וצאן בפרט בתרא וכמו שפרטא בתרא ממעט חיה פרטא קמא נמי מצי להוי דממעט חיה דפרט אחרון מגלה על הראשון למעוטי חיה ולעולם מהאי קרא נמי איכא למדרש בפרט וכלל ופרט:

    ומנלן דהכי הואארבנן קאי דדרשי לעיל כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט וקבעי מנלן דמדה זו בתורה היינו למדרש כעין הפרט דתניא ונתת הכסף ולא קאי אר"א דהוא דריש ליה ריש פ' בכל מערבין (עירובין כז:) בריבה ומיעט וריבה:

    מה פרט מפורש בקר וצאן פרי מפרידבהמות מתעברות זו מזו ויולדות וגדולי קרקע שהן גדלין מן הארץ מעשב הארץ אף כל לאיתויי עופות ולמעוטי דגים מים ומלח ולר"א דדריש ליה בריבה ומיעט וריבה מרבינן אפי' דגים ולא ממעט אלא מים ומלח:

    מכדי כלל ופרט וכלל כעין הפרט דיינינן ליה כללא בתרא מאי אהניאגב גררא אתא לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ אהני לאוסופי כל דדמי לפרטא דאי לא כתיב כלל הוה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:

    א"ל אי לאו פרטא [בתרא] הוה אמינא פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט - והוה מרבינן גבי נזיר אפילו עלין ולולבין:

    מכדי תרי כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא כעין הפרט דיינינן כדאמרן מאי איכא ביני וביני - כלום יש חילוק בין אלו שתי מדות איכא תרין כללי ופרטי אמרינן כל דדמי ליה אפי' בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללי דדמי ליה משני צדדין מרבינן מצד אחד לא מרבינן והדין נותן בב' כללות מרבינן יותר מכלל אחד ורי"ף [מפרש] דהך סוגיא דהכא אליבא דמ"ד כללא בתרא דוקא וה"ל [כעין] פרט וכלל להכי מרבינן דדמי ליה לפרטא אפי' בחד צד [וכן] נמי תרי פרטי וכללא פרטא [בתרא] דוקא וה"ל [כעין] כלל ופרט ואהני כללא לרבות [מכעין] הדומה לו מב' צדדין אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא וכן פרטא קמא דוקא הוה הדין להפך ואם תאמר ההוא קרא דכי יתן וגו' דרשי ליה רבנן [בכלל] ופרט וכלל ובעו דבר הדומה לו מב' צדדין דהוי דבר המיטלטל וגופו ממון דהא ממעטי קרקעות אע"פ שגופן ממון וכן שטרות אף על פי שמטלטלין הואיל ואין גופן ממון אלמא אפילו בתרי [כללי] ופרטא בעינן שני צדדין ור"א דריש לההוא קרא בפרט וכלל. ופרט וממעט נמי קרקעות ושטרות אלמא דהמדות הללו שוות וי"ל דלפי מה שפירשתי ניחא דרבנן סברי כללא קמא דוקא ודמי לכלל ופרט ואהני כללא בתרא לאתויי הדומה לו משני צדדין ור"א סבר פרט [בתרא] דוקא והוי כמו כלל ופרט ואהני פרטא קמא לרבויי כל הדומה לו מב' צדדין ועי"ל דהני תרין צדדין דאיתנהו בקרקעות ושטרות ומטלטלין וגופן ממון שקולין הן וחשובין כחד צד הלכך בין לרבנן דדרשי תרי כללי ופרטא בין ר"א דדריש תרי פרטי וכללא בעי' הנך ב' צדדין דכיון שהצדדין חשובין [כחד] הי מינייהו מפקת וכן בשמעתא דסלעם וחרגול (חולין דף סו.) דבעינן ד' צדדין דחשובין ושקולין הן זה כזה כולהון כחד [צד הוו] הלכך בעיא כולהון דדוקא ראשו ארוך הוי צד גרוע אבל אינך כולן חשובין כחד ודו"ק התם:

    איכא דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין [ולולבין] ואילו מיעט וריבה מרבינן לולבין אין עלין לא - תימה הא ר"א דריש מיעט וריבה בתחילת שמעתתא ומרבה אפילו עלין וי"ל דלעיל מיירי בעלין רכין דומיא דלולבין והכא מיירי דקשה קצת ודמי קצת לשבישתא אך תימה דמדת מיעט וריבה כמו מדת פרט וכלל [ואמאי] במדת ריבה ומיעט וריבה מרבינן טפי מבמדת כלל ופרט וכלל כדמשמע ריש פרק בכל מערבין ראייתו והר"ף נ"ע היה נותן טעם לדבר כמו שרגיל רש"י [לפרש] בכל מקום דהיכא דאיכא כלל ופרט הוי פרט פירושו של כלל וסותר ומבטל הכלל לגמרי כאילו לא היה אבל ריבה ומיעט דאין מיעוט פי' ריבוי לבטל [ריבה] לגמרי כאילו לא היה אלא ריבה קצת ומיעט קצת הלכך כשהפרט קודם לכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומבטל הפרט לגמרי כאילו לא היה שהרי אין לומר שהוא פירושו של כלל אחרי שקדמו וגם במיעט לא דיינינן ליה הלכך מרבינן מן הכלל שבא [אחריו] אבל למאן דדריש במיעט וריבה יש לי לדרוש המיעוט במיעוט לומר גם שהוא לפני הריבוי כמו אם היה אחרי הריבוי והשתא נמי כשהמיעוט קודם הוא ממעט קצת דאין לו כח לריבוי של אחרון [לרבות] כולי האי וא"ת כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וא"כ. כללא מאי אהני ותי' דלא נילף מג"ש או במה מצינו טפי מן הפרטא ובהכי נמי [פרט וכלל דרבי] כל מילי א"כ מאי אהני פרטא אלא דלא נילף מג"ש או מק"ו [למעט] וריבה ומיעט וריבה ומיעט וריבה חילוק ביניהן כדפ"ה בעלמא (סנהדרין דף מו.) דריבה ומיעט הוי כמו כלל ופרט וכלל לרבות כעין המיעוט ותו לא ריבה ומיעט וריבה ריבה כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי דבר אחד ומיהו קשה דריבה ומיעט וריבה ריבה קמא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד דמרבינן כל מילי וממעטין דבר אחד כדאמר בריש פרקין דדריש מיעט וריבה רבי כל מילי וממעט שבישתא ואר"ת דאין ה"נ וריבה קמא אורחיה דקרא הוא כמו ולקחת את המרצע דאיכא דדריש (קדושין דף כא:) בריבוי ומיעט וריבה ולקחת אורחיה דקרא ונראה דבהכי יש ליישב מאי דפר"ת דמיעט וריבה ומיעט אינה מדה בתורה אפילו למאן דדריש ריבויי ומיעוטי והיא גופיה תימה מאי שנא מפרט וכלל ופרט דדרשינן ליה למאן דדריש כללי ופרטי ונראה דלא דמי דבשלמא פרט וכלל ופרט איכא למידרשיה כעין הפרט כמו כלל ופרט וכלל אלא דמעט יש חילוק כדקאמר בגמרא והשתא אין להקשות פרטא בתרא למה לי דהא אי לאו פרטא בתרא הוי פרט וכלל ואיתרבי כל מילי אבל אי הוי דרשי מיעט וריבה ומיעט ע"כ [כמו] ריבה ומיעט וריבה דרשי דומיא דפרט וכלל ופרט דדיינינן בכלל ופרט וכלל והשתא הוה קשה דמיעט וריבה ומיעט מיעט בתרא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד בריבה ומיעט וריבה דרשינן ליה כדפי' ר"ת ואע"פ דריבה ומיעט וריבה נמי אמר דריבה קמא לא מהני מידי בשלמא התם איכא למימר ריבה קמא אורחיה דקרא להתחיל בו כמו ולקחת המרצע אבל מיעט בתרא ליכא למימר הכי הילכך צ"ל אינה מדה בתורה אפי' למאן דדריש ליה בריבוי ומיעוטי דרשינן ליה בפרט וכלל ופרט. עכ"ל מהר"ף נ"ע:

    אין היתר מצטרף לאיסוראם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב אינו חייב:

    [חוץ] מנזיר שהרי אמרה תורה וכל משרת ענבים לא ישתהכלומר שאם שרה פתו ביין ויש בו מפת ומיין כדי לצרף [כזית] חייב הכי דרשינן בסמוך דאי איכא כזית מיין לחודיה קרא למה לי ומיתורא דמשרת דרשינן ליה הכי ולא מכל ואין לגרוס מה שכתוב בספרים משרת וכל משרת דהוה משמע דמכל דרשינן ליה דא"כ לפרוך אדר' אבהו נמי כמאן כר"א דדריש כל ואפי' אם תימצי לומר דרבנן דרשי וכל משרת אע"ג דלא דרשי כל מ"מ מאי פריך לקמן ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא לימא טעמא דידיה משום כל וכל אלא ודאי משמעות דידיה ממשרת ולא מוכל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אין לוקחין בכסף מעשר שני אלא דבר שהוא פרי מפרי הן דרך הריון והולדה הן דרך נטיעה וזריעה כגון בהמה חיה ועוף מאמותיהם וענבים מגפניהם וכן שיהא מגידולי קרקע ר"ל שיהא מזונם או יניקתם מן הארץ ומתוך כך אין לוקחין ממנו כמהין ופטריות וכיוצא בהם שאין להם זרע להיות יוצאות זו מזו ולא דגים שאין מזונם מן הארץ לבד וכבר ביארנוה בשלישי של עירובין כ"ז ב':

    ולענין ביאור סוגיא חזר אחר כן לחקור בעצמן של מדות שבכלל ופרט לבד כלל אחרון בא ומוסיף כל הדומה לפרט שאלמלא כלל אחרון לא היה בכלל אלא מה שבפרט וכן בפרט וכלל כלל ראשון מוסיף גם כן כל הדומה לפרט שאלמלא כן היה הכלל מוסף על הפרט לרבות כל דבר אלא שנשאר לו בשאלה מה בין כלל ופרט וכלל דהיינו תרי כללי ופרטא לפרט וכלל ופרט דהיינו תרי פרטי וכללא והשיבו שכלל ופרט וכלל מרבה יותר מפרט וכלל ופרט שכל שיש לרבות דבר הדומה מצד אחד ודבר הדומה משני צדדין שמרבין כל הדומה לפרט אף מצד אחד ואם יש לרבות משלשה צדדין מרבין מיהא לכעין הפרט הדומה לו משני צדדין ומשום דכללא בתרא דוקא כמו שביארנו בששי של סנהדרין ואלו תרי פרטי וכללא אין מרבין אלא הדומה לפרט מכל צדדיו שאם יש שם דבר הדומה לו משלשה צדדין אין מרבין את הדומה לו מאחד ולא אף משנים ואם אין שם דומה משלשה צדדין אלא מאחד או מב' מרבין את הדומה בב' וכן כל כיוצא בזה הא מ"מ לדעת האומר כללא קמא דוקא הוא בהפך אלא שהלכה כללא בתרא דוקא וכבר ביררנו דבר זה עם ביאור ההפרש שבין כלל ופרט וכלל לריבה ומיעט וריבה בששי של סנהדרין:

    זה שביארנו בהיתר שאינו מצטרף לאיסור אף באיסורי נזיר לא סוף דבר כשרוב האכילה היתר אלא אף כשחציה או אפילו רובה איסור ולענין ביאור מיהא אף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא בשאין שם רוב היתר והוא שאמרו למטה בשלמא לדידי דאמינא משום היתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין וכו' כלומר וכשאוכל ממנה כזית אין שם חצי זית מן האיסור אלא לדידך דאמרת עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישא חולין מאי הוי ואף על פי שיש גורסין בדרך אחרת אינו כלום וכן יראה מסוף הסוגיא שאף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא באכילה בבת אחת וזהו שהוצרך ללמד שאיסור מצטרף באיסור אחר בנזיר ר"ל אף בזה אחר זה ובלבד בתוך כדי אכילת פרס שאם תאמר אף בהיתר מצטרף לאיסור אף בזה אחר זה מה הוצרך ללמד באיסורי נזיר שמצטרפין ומ"מ הלכה שאף ברוב איסור אין היתר מצטרף עמו ובקדשים מיהא אף ברוב היתר מצטרפין בקצת דברים לדעה קצת כמו שיתבאר למטה בחטאת אלא שיש חולקין בה כמו שביארנו בשלישי של פסחים והאיסורין מיהא כל שאינם מין אחד אין מצטרפין בחולין ובאיסורי נזיר הואיל ואיסורין שבו אחד הם הרי הם כנבלה וטרפה שמצטרפות ובקדשים אף האיסורין מצטרפין וכמו שאמרו הפגול והנותר וכל שפסולו בקדש מצטרפין:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 35b

    Nazir 35b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 210 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גליו"ן חיה בכלל בהמה דכתיב (דברים י״ד:ד׳) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו' אמר ליה ומי מצית אמרת הכי דחיה הוא בכלל בהמה בהאי פרט:

    הא כתיב באידך [פרטא] בקר וצאן למעוטי חיה אלא האי מן הבהמה נמי הוה ליה פרט וכלל ופרט ומצי נמי למילף מהכא:

    ומנלן דהכי הוא דכעין פרטא דיינינן:

    דתניא ונתת הכסף וגו' אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע ואיתרבו להו עופות ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע כדמפרש במסכת עירובין בפרק בכל מערבין:

    מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן כללא בתרא מאי אהני אהני לאוסופי ליה - ואפילו מצד אחד כגון דגים דפרי מפרי הן אבל אינן גידולי קרקע דאי ליכא כללא בתרא ה"א דאין בכלל אלא מה שבפרט:

    תרי [פרטי וכללא] אי איכא דדמי ליה משני צדדין כגון עופות דגידולי קרקע הן ופרי מפרי מרבינן אבל דגים דבחד צד דמו ליה לא מרבינן:

    ומיעט וריבה א"א דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא דעלין ממעט ואם תאמר והא איכא רבי אלעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין הא לא תקשי לך ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהאי מכל לישנא יתירא הוא ואי משום מיעט וריבה לא מיצטריך ליה למיכתב אלא אשר יעשה מגפן היין מכל למה לי אלא לרבות ואפי' עלין ואית דמפרש דהאי דאמר אפילו עלין לאו דוקא אלא קמ"ל דפורתא הוא דמיעט או עלין או שבישתא ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה ליכא ולא מידי:

    שהרי אמרה תורה וכל משרת לרבות שאילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור והיתר משלימו לכזית שהוא חייב:

    Rashi on Nazir 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    א"ל חיה בכלל בהמה בתמיה כלומר האי בהמה לא מצית אמרת דחיה בכלל בהמה דכתיב בקר וצאן בפרט בתרא וכמו שפרטא בתרא ממעט חיה פרטא קמא נמי מצי להוי דממעט חיה דפרט אחרון מגלה על הראשון למעוטי חיה ולעולם מהאי קרא נמי איכא למדרש בפרט וכלל ופרט:

    ומנלן דהכי הוא ארבנן קאי דדרשי לעיל כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט וקבעי מנלן דמדה זו בתורה היינו למדרש כעין הפרט דתניא ונתת הכסף ולא קאי אר"א דהוא דריש ליה ריש פ' בכל מערבין (עירובין כז:) בריבה ומיעט וריבה:

    מה פרט מפורש בקר וצאן פרי מפרי דבהמות מתעברות זו מזו ויולדות וגדולי קרקע שהן גדלין מן הארץ מעשב הארץ אף כל לאיתויי עופות ולמעוטי דגים מים ומלח ולר"א דדריש ליה בריבה ומיעט וריבה מרבינן אפי' דגים ולא ממעט אלא מים ומלח:

    מכדי כלל ופרט וכלל כעין הפרט דיינינן ליה כללא בתרא מאי אהני אגב גררא אתא לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ אהני לאוסופי כל דדמי לפרטא דאי לא כתיב כלל הוה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:

    א"ל אי לאו פרטא [בתרא] הוה אמינא פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט - והוה מרבינן גבי נזיר אפילו עלין ולולבין:

    מכדי תרי כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא כעין הפרט דיינינן כדאמרן מאי איכא ביני וביני - כלום יש חילוק בין אלו שתי מדות איכא תרין כללי ופרטי אמרינן כל דדמי ליה אפי' בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללי דדמי ליה משני צדדין מרבינן מצד אחד לא מרבינן והדין נותן בב' כללות מרבינן יותר מכלל אחד ורי"ף [מפרש] דהך סוגיא דהכא אליבא דמ"ד כללא בתרא דוקא וה"ל [כעין] פרט וכלל להכי מרבינן דדמי ליה לפרטא אפי' בחד צד [וכן] נמי תרי פרטי וכללא פרטא [בתרא] דוקא וה"ל [כעין] כלל ופרט ואהני כללא לרבות [מכעין] הדומה לו מב' צדדין אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא וכן פרטא קמא דוקא הוה הדין להפך ואם תאמר ההוא קרא דכי יתן וגו' דרשי ליה רבנן [בכלל] ופרט וכלל ובעו דבר הדומה לו מב' צדדין דהוי דבר המיטלטל וגופו ממון דהא ממעטי קרקעות אע"פ שגופן ממון וכן שטרות אף על פי שמטלטלין הואיל ואין גופן ממון אלמא אפילו בתרי [כללי] ופרטא בעינן שני צדדין ור"א דריש לההוא קרא בפרט וכלל. ופרט וממעט נמי קרקעות ושטרות אלמא דהמדות הללו שוות וי"ל דלפי מה שפירשתי ניחא דרבנן סברי כללא קמא דוקא ודמי לכלל ופרט ואהני כללא בתרא לאתויי הדומה לו משני צדדין ור"א סבר פרט [בתרא] דוקא והוי כמו כלל ופרט ואהני פרטא קמא לרבויי כל הדומה לו מב' צדדין ועי"ל דהני תרין צדדין דאיתנהו בקרקעות ושטרות ומטלטלין וגופן ממון שקולין הן וחשובין כחד צד הלכך בין לרבנן דדרשי תרי כללי ופרטא בין ר"א דדריש תרי פרטי וכללא בעי' הנך ב' צדדין דכיון שהצדדין חשובין [כחד] הי מינייהו מפקת וכן בשמעתא דסלעם וחרגול (חולין דף סו.) דבעינן ד' צדדין דחשובין ושקולין הן זה כזה כולהון כחד [צד הוו] הלכך בעיא כולהון דדוקא ראשו ארוך הוי צד גרוע אבל אינך כולן חשובין כחד ודו"ק התם:

    איכא דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין [ולולבין] ואילו מיעט וריבה מרבינן לולבין אין עלין לא - תימה הא ר"א דריש מיעט וריבה בתחילת שמעתתא ומרבה אפילו עלין וי"ל דלעיל מיירי בעלין רכין דומיא דלולבין והכא מיירי דקשה קצת ודמי קצת לשבישתא אך תימה דמדת מיעט וריבה כמו מדת פרט וכלל [ואמאי] במדת ריבה ומיעט וריבה מרבינן טפי מבמדת כלל ופרט וכלל כדמשמע ריש פרק בכל מערבין ראייתו והר"ף נ"ע היה נותן טעם לדבר כמו שרגיל רש"י [לפרש] בכל מקום דהיכא דאיכא כלל ופרט הוי פרט פירושו של כלל וסותר ומבטל הכלל לגמרי כאילו לא היה אבל ריבה ומיעט דאין מיעוט פי' ריבוי לבטל [ריבה] לגמרי כאילו לא היה אלא ריבה קצת ומיעט קצת הלכך כשהפרט קודם לכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומבטל הפרט לגמרי כאילו לא היה שהרי אין לומר שהוא פירושו של כלל אחרי שקדמו וגם במיעט לא דיינינן ליה הלכך מרבינן מן הכלל שבא [אחריו] אבל למאן דדריש במיעט וריבה יש לי לדרוש המיעוט במיעוט לומר גם שהוא לפני הריבוי כמו אם היה אחרי הריבוי והשתא נמי כשהמיעוט קודם הוא ממעט קצת דאין לו כח לריבוי של אחרון [לרבות] כולי האי וא"ת כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וא"כ. כללא מאי אהני ותי' דלא נילף מג"ש או במה מצינו טפי מן הפרטא ובהכי נמי [פרט וכלל דרבי] כל מילי א"כ מאי אהני פרטא אלא דלא נילף מג"ש או מק"ו [למעט] וריבה ומיעט וריבה ומיעט וריבה חילוק ביניהן כדפ"ה בעלמא (סנהדרין דף מו.) דריבה ומיעט הוי כמו כלל ופרט וכלל לרבות כעין המיעוט ותו לא ריבה ומיעט וריבה ריבה כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי דבר אחד ומיהו קשה דריבה ומיעט וריבה ריבה קמא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד דמרבינן כל מילי וממעטין דבר אחד כדאמר בריש פרקין דדריש מיעט וריבה רבי כל מילי וממעט שבישתא ואר"ת דאין ה"נ וריבה קמא אורחיה דקרא הוא כמו ולקחת את המרצע דאיכא דדריש (קדושין דף כא:) בריבוי ומיעט וריבה ולקחת אורחיה דקרא ונראה דבהכי יש ליישב מאי דפר"ת דמיעט וריבה ומיעט אינה מדה בתורה אפילו למאן דדריש ריבויי ומיעוטי והיא גופיה תימה מאי שנא מפרט וכלל ופרט דדרשינן ליה למאן דדריש כללי ופרטי ונראה דלא דמי דבשלמא פרט וכלל ופרט איכא למידרשיה כעין הפרט כמו כלל ופרט וכלל אלא דמעט יש חילוק כדקאמר בגמרא והשתא אין להקשות פרטא בתרא למה לי דהא אי לאו פרטא בתרא הוי פרט וכלל ואיתרבי כל מילי אבל אי הוי דרשי מיעט וריבה ומיעט ע"כ [כמו] ריבה ומיעט וריבה דרשי דומיא דפרט וכלל ופרט דדיינינן בכלל ופרט וכלל והשתא הוה קשה דמיעט וריבה ומיעט מיעט בתרא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד בריבה ומיעט וריבה דרשינן ליה כדפי' ר"ת ואע"פ דריבה ומיעט וריבה נמי אמר דריבה קמא לא מהני מידי בשלמא התם איכא למימר ריבה קמא אורחיה דקרא להתחיל בו כמו ולקחת המרצע אבל מיעט בתרא ליכא למימר הכי הילכך צ"ל אינה מדה בתורה אפי' למאן דדריש ליה בריבוי ומיעוטי דרשינן ליה בפרט וכלל ופרט. עכ"ל מהר"ף נ"ע:

    אין היתר מצטרף לאיסור אם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב אינו חייב:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    אין לוקחין בכסף מעשר שני אלא דבר שהוא פרי מפרי הן דרך הריון והולדה הן דרך נטיעה וזריעה כגון בהמה חיה ועוף מאמותיהם וענבים מגפניהם וכן שיהא מגידולי קרקע ר"ל שיהא מזונם או יניקתם מן הארץ ומתוך כך אין לוקחין ממנו כמהין ופטריות וכיוצא בהם שאין להם זרע להיות יוצאות זו מזו ולא דגים שאין מזונם מן הארץ לבד וכבר ביארנוה בשלישי של עירובין כ"ז ב':

    ולענין ביאור סוגיא חזר אחר כן לחקור בעצמן של מדות שבכלל ופרט לבד כלל אחרון בא ומוסיף כל הדומה לפרט שאלמלא כלל אחרון לא היה בכלל אלא מה שבפרט וכן בפרט וכלל כלל ראשון מוסיף גם כן כל הדומה לפרט שאלמלא כן היה הכלל מוסף על הפרט לרבות כל דבר אלא שנשאר לו בשאלה מה בין כלל ופרט וכלל דהיינו תרי כללי ופרטא לפרט וכלל ופרט דהיינו תרי פרטי וכללא והשיבו שכלל ופרט וכלל מרבה יותר מפרט וכלל ופרט שכל שיש לרבות דבר הדומה מצד אחד ודבר הדומה משני צדדין שמרבין כל הדומה לפרט אף מצד אחד ואם יש לרבות משלשה צדדין מרבין מיהא לכעין הפרט הדומה לו משני צדדין ומשום דכללא בתרא דוקא כמו שביארנו בששי של סנהדרין ואלו תרי פרטי וכללא אין מרבין אלא הדומה לפרט מכל צדדיו שאם יש שם דבר הדומה לו משלשה צדדין אין מרבין את הדומה לו מאחד ולא אף משנים ואם אין שם דומה משלשה צדדין אלא מאחד או מב' מרבין את הדומה בב' וכן כל כיוצא בזה הא מ"מ לדעת האומר כללא קמא דוקא הוא בהפך אלא שהלכה כללא בתרא דוקא וכבר ביררנו דבר זה עם ביאור ההפרש שבין כלל ופרט וכלל לריבה ומיעט וריבה בששי של סנהדרין:

    זה שביארנו בהיתר שאינו מצטרף לאיסור אף באיסורי נזיר לא סוף דבר כשרוב האכילה היתר אלא אף כשחציה או אפילו רובה איסור ולענין ביאור מיהא אף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא בשאין שם רוב היתר והוא שאמרו למטה בשלמא לדידי דאמינא משום היתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין וכו' כלומר וכשאוכל ממנה כזית אין שם חצי זית מן האיסור אלא לדידך דאמרת עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישא חולין מאי הוי ואף על פי שיש גורסין בדרך אחרת אינו כלום וכן יראה מסוף הסוגיא שאף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא באכילה בבת אחת וזהו שהוצרך ללמד שאיסור מצטרף באיסור אחר בנזיר ר"ל אף בזה אחר זה ובלבד בתוך כדי אכילת פרס שאם תאמר אף בהיתר מצטרף לאיסור אף בזה אחר זה מה הוצרך ללמד באיסורי נזיר שמצטרפין ומ"מ הלכה שאף ברוב איסור אין היתר מצטרף עמו ובקדשים מיהא אף ברוב היתר מצטרפין בקצת דברים לדעה קצת כמו שיתבאר למטה בחטאת אלא שיש חולקין בה כמו שביארנו בשלישי של פסחים והאיסורין מיהא כל שאינם מין אחד אין מצטרפין בחולין ובאיסורי נזיר הואיל ואיסורין שבו אחד הם הרי הם כנבלה וטרפה שמצטרפות ובקדשים אף האיסורין מצטרפין וכמו שאמרו הפגול והנותר וכל שפסולו בקדש מצטרפין:

    Meiri on Nazir 35b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    ומנא לן דהכי הוא מנא לן דמדה בתורה היא למדרש כעין הפרט ואדרבנן קאי. ולא מייתי דומה בדומה דלעיל דרשי פרט וכלל ופרט ומייתי כלל ופרט וכלל. אלא תלמודא ידע שדין אחד להם. הרא"ש ז"ל בפירושיו: ולרבנן דרשי לעיל בכלל ופרט וכלל ומנא להו הך מדה שבתורה. ואייתו להו מכלל ופרט וכלל. והא דלא אייתי הך ברייתא דלעיל דוכי יתן איש דדרשי ליה רבנן בכלל ופרט וכלל דניחא ליה לאיתויי ברייתא דפליגי רבנן ור' אלעזר ודמי לפלוגתא דלעיל גבי נזיר. הר' עזריאל ז"ל.

    תימה דהא ר' אליעזר דריש לעיל (נזיר כו'.) ככתוב בתוספות וליכא למימר דלמעלה דריש ר' אליעזר בריבה ומיעט וריבה ובכאן דריש מיעט וריבה. דאין ביניהן שום דבר דכל כך מרבי מיעט וריבה כמו ריבה ומיעט וריבה. תוספי הרא"ש ז"ל:

    נוסח אחר מכדי כלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט ואתרבי כל מילי ומיעט וריבה נמי ריבה הכל ואתרבי כל מילי מאי איכא בין מיעט וריבה לכלל ופרט. איכא דאילו כלל ופרט מרבי אפילו עלין ומאן דדריש ריבה ומיעט לולבין אין עלין לא. וכתב רמ"ה ז"ל האי גירסא לא דייק דהא אמרינן בריש פרקין דר' אליעזר דדריש ריבויי ומיעוטי מרבי עלין ולולבין. אלא הכי גרסינן איכא דאילו ריבה ומיעט מרבה אפילו עלין ומאן דדריש כלל ופרט לולבין אין עלין לא. עד כאן. שיטה:

    אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור שאם אכל חצי זית היתר וחצי זית איסור לא מצטרף להשלים שיעור האיסור לחייבן חוץ מאיסורי נזיר שאם אכל חצי זית עינב וחצי זית לחם חייב שהרי אמרה תורה משרת ענבים לא ישתה שחייב על שריית פתו ביין. ואי איכא כזית מיין לחודיה מאי למימרא דהא לא איצטריך למימר אף על גב דבליע בפת דאם כן דהויא ליה לטעם כעיקר. וכמסקנא דמלתא מוקי האי דר' יוחנן כר' עקיבא נפיק טעם כעיקר מגיעולי נכרים ולאו חדוש הוא ואם כן למה לי קרא דמשרת אי לא אתו להיתר מצטרף לאיסור:

    יש ספרים דגרסי מוכל משרת אבל פירש הקונטריס בפרק אלו עוברין דלא גרסינן ליה מדבעי לקמן והאי מישרת להכי הוא דאתא. ואי גרסינן לימא אנא מכל קאימנא. ותו כל למה לי לאזכורי כלל כיון דמשרת גופיה מוקמית להכי כר' מאיר. ותו אי הוה גריס ליה כי היכי דפריך לזעירי בסמוך דאמר אף שאור כמאן כר אלעזר דדריש כל אי הכי אפילו חמץ בפסח איכא למיפרך אר' יוחנן אמאי לא תני שאור. וכי תימא דזעירי לא פליג אר' יוחנן וכמאן כרבי אלעזר דדריש כל קאי אר' יוחנן. הא ליתא ואם כן נצטרך לומר דקאי לאפוקי מדאביי אף ר' יוחנן ואם כן קשה דר' יוחנן אמר בהדיא בפרק הקומץ רבה דיש קומץ בפחות משני זיתים והיינו כדאביי. הרב עזריאל ז"ל.

    כתוב בתוספות ועוד קשה לריב"א דתנן סתם עיסה כו' ועוד מה שהזכיר רש"י ז"ל לשון דימוע לא נהיר דבמין בשאינו מינו לא שייך דימוע שאין דימוע אלא במין במינו. לכך נראה לרבינו תם ז"ל דמיירי שהשום והשמן הן יד לטומאה כעין ידות אוכלין ככתוב בתוספות. שיטה. נראה לפרש דהכא מיירי בשום ושמן שהוא כעין מפוזרין על פני המקפה אבל אין מעורבין בתוכה כדקתני התם אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהן גוש בקערה. וכן בתוספתא שום ושמן צפין עליה. הלכך כשהמקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן דמקפה עיקר וכאלו נגע במקפה גופה דשום ושמן קבלו טעם מן המקפה. אבל כשהמקפה של חולין ונגע טבול יום במקצת שום ושמן לא פסל אלא מקום מגעו של שום ושמן אף על פי שנתנו טעם במקפה והן קבלו טעם ממנה. הר' עזריאל ז"ל:

    והוינן בה מקום מגעו אמאי פסל הא לא הוי כביצה פירוש ופחות מכביצה אוכלין אין מקבלין טומאה מן התורה. ומיהו מרישא דמקפה של תרומה ושמן של חולין דקתני שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כולן לא קשיא מידי דשום ושמן דחולין בטלין אגב מקפה דתרומה ונעשית יד לטומאה. שיטה וככתוב בתוספות: ומיהו הא דדייק תלמודא הא לא הוי כביצה אשום פריך הכי דאף על גב דמדרבנן מטמא בפחות מכביצה מיהו מדאורייתא אינו מקבל טומאה בפחות מכביצה. אבל אשמן לא דייק הכי דשמן משקה הוא ומטמא בפחות מרביעית כדמשמע בפרק קמא דפסחים גבי לא אמרו אלא פחות מרביעית אבל רביעית חזו למטבל בהו מחטין. ויש מפרשים דהכא הכי פריך כיון דאין בו כל כך שיהא ראוי לקבל טומאה מן התורה לא היה לנו להחמיר אלא היה לנו לומר שיהא בטל אגב מקפה. שיטה:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 35b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 35, Amud Bet, about 210 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “חיה בכלל בהמה.…”

    2. Segment 218 words

      Opens “א"ל חיה בכלל בהמה? הא כתיב ״בקר…”

    3. Segment 34 words

      Opens “ומנלן דהכי הוא? דתניא:…”

    4. Segment 421 words

      Opens “(דברים יד, כו) ״ונתת הכסף בכל אשר…”

    5. Segment 522 words

      Opens “כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא…”

    6. Segment 616 words

      Opens “מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן,…”

    7. Segment 721 words

      Opens “ותו: פרט וכלל ופרט כעין הפרט דיינינן,…”

    8. Segment 815 words

      Opens “ומכדי, תרין כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא…”

    9. Segment 928 words

      Opens “איכא דאילו תרתין כללי ופרטא, אי איכא…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “מכדי פרט וכלל נעשה כלל מוסף על…”

      Named: רבי כל.

    11. Segment 1114 words

      Opens “איכא, דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “א"ר אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין…”

      Named: רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Nazir 35b · Segment 12 — “א"ר אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 35b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026