Talmud Builders

    Nazir 5a

    Back to index

    English translation — Nazir 5a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rabbi Yehuda HaNasi derives the meaning of the term yamim stated with regard to Absalom based upon a verbal analogy from the word yamim that appears in the context of houses of walled cities, where it states: “For a full year [ yamim ] he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). Just as there, in the case of walled cities, the term yamim means twelve months, as the verse states immediately afterward: “Within the space of a full year” (Leviticus 25:30), so too here, in the case of Absalom, the term yamim means twelve months.

    2Rabbi Nehorai says: Absalom cut his hair once every thirty days. Rabbi Yosei says: He cut his hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve, as we find that the sons of kings cut their hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve.

    3The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda HaNasi? He derives the meaning of the verse concerning Absalom from the verse concerning houses of walled cities. But isn’t it Rabbi Yehuda HaNasi himself who said that one may not redeem his house until it has been in the buyer’s possession for at least two days, as the word yamim does not refer to fewer than two days? This demonstrates that Rabbi Yehuda HaNasi understands the word yamim in the case of walled city houses as referring to a period of two days rather than a year. How then can he employ a verbal analogy from houses of walled cities to derive that the word yamim in the case of Absalom indicates a period of twelve months?

    4The Gemara answers: He learned this verbal analogy because the verse states that Absalom would trim his hair due to its weight (II Samuel 14:26), and in two days there is no significant weight added to the hair. Consequently, the term yamim cannot be understood to mean two days in the case of Absalom.

    5The Gemara asks: But say that yamim means two years, as it is written: “And it came to pass at the end of two years of days [ yamim ]” (Genesis 41:1). The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim in a case where it does not have the term years mentioned with it, as in the case of Absalom, from another usage of the term yamim that does not have the term years mentioned with it, i.e., the verse about houses of walled cities. And this usage of the term yamim that does have the term years mentioned with it will not prove otherwise.

    6The Gemara asks: But say that yamim means thirty days, as it is written: “But a month of days [ yamim ]” (Numbers 11:20). The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim in a case where it does not have the term months mentioned with it from another usage of the term yamim that does not have the term months mentioned with it. And this usage of the term yamim that does have the term months mentioned with it will not prove otherwise.

    7The Gemara asks: But say that Rabbi Yehuda HaNasi should have derived the meaning of the term yamim from here: “The daughters of Israel went from time to time [ yamim yamima ] to lament the daughter of Jephthah the Gileadite four days in a year” (Judges 11:40). This teaches that the daughters of Israel would go four times a year, each time for one day, to lament her, in which case yamim yamima means once every three months. The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim from another usage of the term yamim , and we do not derive the meaning of the term yamim from a case where the word yamim is used in conjunction with the term yamima .

    8The Gemara raises a difficulty: And what is the difference between yamim and yamima ? Didn’t the school of Rabbi Yishmael teach a verbal analogy with regard to leprosy of houses between the words “and the priest shall return [ veshav ]” (Leviticus 14:39) and the words “and the priest shall come [ uva ]” (Leviticus 14:44)? It is derived from this that just as this is the halakha with regard to returning, i.e., the priest returns after seven days, this is the halakha with regard to coming, which is also after seven days. Just as the Hebrew words veshav and uva can be used in a verbal analogy, certainly two words with a less pronounced variation, i.e., yamim and yamima , can be used to teach a verbal analogy.

    9The Gemara responds: This applies only where there are no terms that are identical to it. However, where there are terms that are identical to it, we derive the meaning of a term from the usage of terms that are identical to it rather than from the usage of terms that are merely similar.

    10Some say that the reason the halakha is not derived from yamim yamima is because the time period to which it refers is unclear: From where do we know that they would lament Jephthah’s daughter once every three months, at fixed intervals? Perhaps they would lament her four times a year, in irregular intervals. Alternatively, it might have taken place in regular but uneven intervals, e.g., after four months they would visit one time, and then after two months they would visit one time, and then they would visit again after a four-month interval and again after a two-month interval.

    11It was taught in the baraita that Rabbi Nehorai says that Absalom cut his hair once every thirty days. The Gemara explains the basis for this opinion: What is the reason that with regard to priests, the halakha is that they must cut their hair every thirty days? It is because after that interval there is noticeable weight to the hair. Here, too, in the case of Absalom, there is noticeable weight after this period of time has passed, and it is clear that Absalom cut his hair due to its weight, as it is stated: “Because the hair was heavy on him, therefore he polled it” (II Samuel 14:26).

    12It was taught in the baraita that Rabbi Yosei says: Absalom cut his hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve, as the sons of kings would cut their hair every Shabbat eve. The Gemara asks: If so, what difference is there between Absalom, who was a nazirite, and the rest of his brothers, King David’s sons, who also cut their hair once a week?

    13The Gemara answers: There is a difference between them with regard to a Festival that occurs in the middle of the week, as his brothers would cut their hair in honor of the Festival, whereas he would not cut his hair. Alternatively, the difference between them concerns cutting hair on the morning of Shabbat eve. His brothers would cut their hair at that hour, whereas he would not cut his hair until the evening, shortly before Shabbat.

    14Having mentioned in 4b the verse “and it came to pass at the end of forty years, that Absalom said unto the king” (II Samuel 15:7), the Gemara asks: With regard to these forty years, what is their purpose in this discussion, i.e., to what time period do they refer? The Gemara answers: Rabbi Nehorai says in the name of Rabbi Yehoshua: It is referring to the end of forty years, since the Jewish people requested for themselves a king in the days of Samuel (see I Samuel, chapter 8). It was taught: That year when they requested for themselves a king was the tenth year of the leadership of Samuel the Ramathite.

    15MISHNAH: In the case of unspecified naziriteship, where one does not state how long he wishes to be a nazirite, the term lasts for thirty days.

    16GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, that an unspecified naziriteship is thirty days? In answer to this question, Rav Mattana said: The verse states with regard to a nazirite: “He shall be [ yihye ] holy” (Numbers 6:5), and the numerical value [ gimatriyya ] of the letters of the word yihye is thirty.

    17Bar Padda said: The number of days of an unspecified naziriteship corresponds to the number of appearances of the words “nazirite,” “his naziriteship,” and similar terms that are stated in the Torah in the chapter of naziriteship (Numbers, chapter 6): Thirty less one times. So too, an unspecified term of naziriteship is twenty-nine days.

    18The Gemara asks: And Rav Mattana should also derive from the number of times that the words “nazirite” and “his naziriteship” appear, to conclude like bar Padda that an unspecified naziriteship lasts for twenty-nine days.

    19The Gemara answers: Rav Mattana could have said to you: That word is needed for a specific exposition. The words: “He shall abstain [ yazir ] from wine and strong drink” (Numbers 6:3), comes to prohibit a nazirite from drinking wine that is consumed for a mitzva just as he is prohibited from drinking wine whose consumption is optional. Likewise, the words: “When either man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself” (Numbers 6:2), teach that one vow of naziriteship takes effect where another vow of naziriteship already exists. For example, if one takes a vow by stating: I will be a nazirite today, and then repeats the vow, he must observe two periods of naziriteship. Consequently, since sometimes the word nazirite, in its different forms, appears in order to serve as the source of a particular exposition, the number of times it occurs does not indicate the length of an unspecified term of naziriteship.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ויליף מבתי ערי חומהדכתיב בהו ימים תהיה גאולתו מה להלן י"ב חדש כדמפרש ביה קרא ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה:

    רבי נהוראי אומראבשלום היה מגלח אחת לל' יום:

    שכן מצינו בבני מלכיםשכן נוהגים:

    והא רבי הוא דאמרבמס' ערכין (דף לא.) ימים תהיה גאולתו אין ימים פחותים משנים שאם בא לגאלה באותו יום שמשכנה לו אינו יכול לגאלה עד שיעברו עליו ב' ימים לפי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו והכא נמי מאי חזא רבי מההוא ג"ש מה להלן י"ב חדש כו' נגמר מהאי טעמא ונימא נמי דאבשלום מגלח היה לשני ימים:

    הא ג"שדגמיר מבתי ערי חומה:

    משום כובד הוא דקא גמירדכתיב ביה באבשלום כי כבד עליו וגילחו:

    ובשני ימים ליכא כובדומשום הכי לא גמיר מיניה:

    ולימא דשתי שניםמשמע האי מקץ ימים לימים אשר יגלח דשתי שנים נמי איקרו ימים כדכתיב ויהי מקץ שנתים ימים:

    ואימא שלשים יוםדשלשים איקרו ימים כדכתיב עד חדש ימים:

    ואימא מהכא מימים ימימהתלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ד' ימים בשנה דהיינו יום א' לשלשה חדשים הכא נמי נימא דמגלח היה אבשלום לג' חדשים. לתנות לשון תאניה ואניה (איכה ב):

    ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאהמה ביאה מביתו של כהן לבית המנוגע חולץ וקוצה וטח ונותן שבוע להסגירו אף כאן בשיבה אף ה"נ כיון דכתיב מימים ימימה ליהוי נמי כמאן דאמר ימים:

    א"דלא ילפינן מההוא קרא דכתיב בבת יפתח דמנא ידעינן דמתלתא ירחין לתלתא ירחין הוי חד זימנא:

    דילמאהאי דקאמר ד' ימים בשנה הכי הוי לסוף ד' ירחין חד זימנא ולתרין [ירחין] חד זימנא ולארבע ירחין חד זימנא ולתרין ירחין חד זימנא דהיינו נמי ארבע זימנין והילכך הואיל ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי שבקינן ההוא קרא דלא מפרש וגמרינן מקרא דמפרש דהיינו מבתי ערי חומה:

    גבי כהניםהדיוטים:

    מידי הוא טעמאדאמרינן דמגלחין בשלשים יום אלא משום דאיכא כובד שיער והוה ליה ניוול הכא נמי איכא כובד ומשום הכי היה אומר רבי נהוראי דאבשלום היה מגלח לאחר שלשים יום:

    לדברי רבי יוסי דאמר שמגלח מערב שבת לערב שבת מאי היכרא איכא בין דידיה דהוי נזיר לשאר אחין הא אינהו נמי נוהגין להסתפר בכך:

    איכא בינייהו בזמן שחל יו"ט להיות באמצע שבת דאחין מגלחין בערב יום טוב והוא אינו מגלח עד ערב שבת ואי קשיא לך ולרבי מאי שנא אבשלום משאר נזירי עולם דמסתפרים אחת לל' יום משום דלגבי דידהו הוי כובד ורבי מתרץ לטעמיה דאבשלום הואיל ובעל כח הוה לא הוה כובד לדידיה עד שנים עשר חדש כי כאיש גבורתו ולרבי יוסי הואיל דאורחייהו דבני מלכים להסתפר מערב שבת לערב שבת הוה ליה כובד כשאר אחין אבל לשאר אינשי ליכא כובד עד ל':

    הני מ' שנהדכתיב ויהי מקץ מ' שנה:

    מאי עבידתייהווהלא לא היו למלכות בית דוד אלא ל"ז:

    לקץ מ' שנה ששאלו להם מלךהיא שנת עשר לשמואל הרמתי שאבשלום היה יודע שעתיד דוד למלאות מ' שנה וכשנתמלאו מ' שנה ששאלו ישראל מלך מיום ליום אחר שמלכו שמואל ושאול דהיינו בתחילת המלכות ועלתה לשניהן לפי שעדיין לא יצא טיבעו של שאול בעולם ואף טיבעו של שמואל בעולם שהיה נקרא מלך לא פסק ושתים שמלך שאול בעצמו בחיי שמואל כמו שלמדנו [בסדר עולם] שלא מת שמואל לפני שאול אלא ד' חדשים ול"ז שמלך דוד וטעה אבשלום ואמר עכשיו הגיע הקץ של אבא ואלכה לחברון להסב לי שם המלוכה ואם נפש אדם לומר מנין אתה אומר שאותה שנה שמלכו שמואל ושאול שהיתה בתחילת מלכות של שאול ושמואל לא מת לפני שאול אלא ד' חדשים מכאן אתה למד שבאותו יום שעלתה חנה לשילה דכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא (שמואל א א׳:ט׳) באותו יום נתמנה לשופט והיינו דכתיב ישב על הכסא ולמדנו שבאותה שנה נתעברה חנה וילדה שמואל ונאמר בו בשמואל (שם) וישב שם עד עולם עד עולמו של יובל נ' שנים ושתי שנים שגמלתו אמו הרי לך שנים של שמואל נ"ב שנים ועלי כמה שנים נתמנה על ישראל מ' שנה וכשהיה לו לעלי ארבעים שנה בן כמה שנים היה שמואל הוי אומר בן ל"ט שנה שצריך אתה להוציא שנה אחת לעיבורו כמה נשתיירו לו משנותיו של שמואל י"ג צא מהן עשר שמלך שמואל אחר מיתתו של עלי ונשתיירו להן ג' שנים זו היא שאמרו אחת שמלך שאול ושמואל ושתים שמלך שאול בעצמו:

    בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו ונדר נדרוהאמור בפ' נזיר שהן ל' חסר אחת לנדור נדר נזיר להזיר יזיר נזרו נדר נזרו יזיר הזירו נזרו נזרו והזיר נזרו נזרו הנזיר נזרו הנזיר נזרו נזרו הנזיר נזרו הנזיר הנזיר ידור נזרו נדרו ידור נזרו הרי ל' חסר אחת נזר אלהיו לא קחשיב לפי שאינו לשון נזירות אלא לשון עטרה כמו התרגום:

    נזיר להזיר מלמד שהנזירות חלה על נזירותשאם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו ואכלה מונה שתי נזירות דאף על גב דככר אחד הוא חלה נזירות על נזירות וכיון דהני אתו לדרשא ולא למניינא אחריני נמי לאו למניינא אתו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר ה עמוד א

    1ויליף (ויקרא כה, כט) ״ימים״ ״ימים״ מבתי ערי חומה. מה התם י"ב חדש אף כאן י"ב חדש.

    2ר' נהוראי אומר: מגלח אחת לל' יום. רבי יוסי אומר: מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע"ש לע"ש׃

    3מאי טעמא דרבי יליף מבתי ערי חומה. והא רבי הוא דאמר: אין ״ימים״ פחותין משנים!

    4האי גזירה שוה משום כובד גמיר, ובשני ימים ליכא כובד.

    5ואימא ב' שנים, דכתיב: ״ויהי מקץ שנתים ימים״?! דנין ״ימים״ שאין עמהן שנים מימים שאין עמהן שנים, ואל יוכיח זה שיש עמו שנים.

    6ואימא ל' יום, דכתיב: ״(במדבר יא״, כ) ״עד חדש ימים״! דנין ״ימים״ שאין עמהם חדשים מימים שאין עמהם חדשים, ואל יוכיח זה שיש עמו חדשים.

    7ואימא מהכא: (שופטים יא, מ) ״מימים ימימה וגו'״, דנין ״ימים״ מימים״, ואין דנין ״ימים״ מימימה״.

    8ומאי נפקא מינה, והא תנא דבי ר' ישמעאל: (ויקרא יד, לט) ״ושב הכהן״ ״ובא הכהן״, זו היא שיבה זו היא ביאה!

    9הני מילי היכא דליכא דדמי ליה, אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן.

    10איכא דאמרי: מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא? דילמא ארבעה זימני בשתא, (א"נ) ארבעה ירחין חד זימנא, תרין ירחין בחד זימנא!

    11רבי נהוראי אומר: מגלח אחת לשלשים יום. מאי טעמא? גבי כהנים משום דאיכא כובד, ה"נ איכא כובד.

    12ר' יוסי אומר: מגלח מערב שבת לערב שבת. מאי איכא ביניה לשאר אחוהי!

    13יום טוב שחל להיות באמצע שבת, דאחוהי מגלחין, הוא לא מגלח. אי נמי: לגלוחי מן צפרא דמעלי שבתא, אחוהי מגלחין, איהו לא מגלח עד פניא.

    14הני ארבעים שנה, מאי עבידתייהו? ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע: לקץ מ' שנה ששאלו להן מלך. תנא: אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי.

    Mishna

    15סתם נזירות ל' יום.

    Gemara

    16מנהני מילי? אמר רב מתנא, אמר קרא: ״(במדבר ו״, ה) ״קדוש יהיה״ ״יהיה״ בגמטריא תלתין הוו.

    17בר פדא אמר: כנגד ״נזיר״ ״נזרו״ האמורים בתורה, ל' חסר אחת.

    18ורב מתנא נמי, נילף מנזיר״ ״נזרו!

    19אמר לך, ההוא לדרשה: (במדבר ו, ג) ״מיין ושכר יזיר״ לאסור יין מצוה כיין רשות, (במדבר ו, ב) ״כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר״ מלמד שהנזירות חלה על נזירות.

    Tosafot

    אין ימים פחותים משניםדדריש מימים תהיה גאולתו שאין המוכר יכול לגאול בפחות משני ימים. (והא א"ר כו') הכי נמי דבכל ב' ימים יקל שערו ומשני דבב' ימים ליכא כובד ומסתמא לא נתקבל ג"ש אהני אלא ממשמעות דימים דהיינו שנה תהיה גאולתו שגואל אחרי ב' ימים כל השנה כדכתיב בתריה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה אלמא דכל השנה גואל:

    מ"ט גבי כהנים [דאיכא] כובדוא"ת והא כהני' עצמם ילפי' (תענית יז.) מסתם נזי' פרע פרע דמקילין אחת לשלשים יום וא"כ נילף נזיר עולם מסתם נזיר דהוי שלשים יום וי"ל דלא מיסתבר ליה ללמוד קדושת עולם מקדושת שעה ולהכי יליף מכהנים אע"ג דלמד מן הלמד משום דכהנים נמי קדושת עולם הוו:

    מאי איכא ביניה לשאר אחוהיוא"ת ונימא דאיכא בינייהו קרבנות דהוא מביא ולא הן וי"ל דה"ק מאי איכא ביניה בתגלחת דקאמר קרא ויהי מקץ ימים אשר יגלח משום דבתגלחת היה מאחר:

    הני (מקץ) מ' שנה למאיפי' דליכא למימר למ' שנה (למאי) למלכות בית דוד דאז מרד אבשלום דהא משמע קראי דהיה מלך ה' שנים אחר מעשה זה ג' של רעב ואחד שמנה ישראל ואחד שהעמיד משמרות ומשני מקץ מ' שנה ששאלו להם מלך (אלו) שמרדו במלכו של עולם תלה מרידת [אבשלום בשאלתם להם מלך שהיה שנת עשר] לשמואל ובחצי י"א העמיד מלך ומלך חצי י"א וב' שנים הרי ד' שנים לשאלה ובתחלת ל"ו למלכות בית דוד היא שנת מ' לשאלה ואח"כ מרד אבשלום והשנה ההיא היה שנת רעב וגם אותה שנת מ' לשאלה ואפי' מרד בתחלת שנת מ' לשאלה ולאו דוקא מקץ מ' שנה:

    סתם נזירות שלשים יוםובגמרא מפרש טעמא:

    בר פדא אמר כנגד נזירות האמורין בתורה שהן ל' חסר אחתפירוש כתובים בפרשת נזיר וכנגדן מושך סתם נזירות כ"ט יום אע"ג דתמצא שלשים וכשאתה יורד למניינם יש לומר דנזר אלהיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר כדמתרגמינן כלילא:

    הנהו לדרשאוכיון דאתיין לדרשא לא מצטרפין למניינא ומנינן להו כ"ט:

    מלמד שהנזירות חל על הנזירותדאי נראה דאם אמר הריני נזיר ונזיר לא איצטריך דמישתמע שפיר כשישלים נזירותו הראשון דמתחיל ומונה נזירות שני וכי איצטריך קרא להיכא דאמר הריני נזיר היום ונזיר דהוה לן למימר לא חייל עליה אלא חד נזירות כיון דאמר היום להכי איצטריך קרא מיותר שהנזירות חל על הנזירות: הואיל ואיכא חד מינייהו דלאו לדרשא או אחד או עשרה ולאו דוקא חד מדההוא למניינא כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא מכל מקום אתו למניינא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המוכר בית בבתי ערי חומה ר"ל בעיר המוקפת חומה יכול לגאלה אף ביום שמכרה ושלא כדברי האומר אין ימים פחותים משנים וכדכתיב בה ימים תהיה גאלתו ואין יכול לגאלה עד שיעברו שני ימים למכירתו אלא גואלה מיד עד שיעברו שנים עשר חדש ומשיעברו שנים עשר חדש ולא נגאל הוחלט ביד הלוקח ואם היה שנה מעוברת הוחלט לסוף השנה וכדכתיב שנה תמימה כמו שיתבאר במקומו:

    יש בסוגיא זו קצת דברים שצריכין ביאור ומתוך כך אני מעירך בביאור כלה דרך קצרה אע"פ שאין לנו צרך בה לענין פסק והוא ששאלו נזיר עולם היכא כתיבא ר"ל שיהא יכול לגלח ושיביא קרבנותיו והביאה מדתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה' והיתה קבלה בידם שנדר זה נזירות עולם היה ואפשר שסמכוה ממה שנאמר עליו אחר שבא מגשור שלא היה מגלח אלא מקץ ימים ולמדו מכאן שנזיר עולם מגלח לפרקים ידועים ומה שכתוב אשר נדרתי לה' בחברון לא שנדר בחברון אלא הוא אומר שילך לקיים בחברון מה שנדר בגשור ר"ל הבאת קרבנותיו בשעת הגלוח ואע"פ שלא היה בית המקדש בנוי שעת היתר הבמות היה ואע"פ שבמה גדולה ר"ל אהל מועד ומזבח שעשה משה היה בגבעון כבר אמרו בסוף זבחים שמשבאו לנוב וגבעון הותרו הבמות ר"ל ליקרב שם כל דבר הנידר ונידב וקרבנות נזירות קרויות לדעת זה נידר ונידב אע"פ שהנדר אינו אלא על היין וחבריו וחיוב הקרבנות מאליו הוא בא ואף לדעת האומר שקרבנות נזירות אינו בכלל נידר ונידב ואינו קרב בבמה קטנה אפשר שהלך לחברון להביא משם כבשים שהיו נבחרים שם כדאיתא בשני של תמורה ואע"פ שלא עמד שם טעם זה מדאקשו עלה דאם כן מחברון מיבעי ליה שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה או שמא כונתו לילך לחברון מפני שדוד אביו נמשח לשם כדי שיהא מרדו חזק יותר אצל ההמון:

    ולמדנו מכל מקום שנזיר עולם מגלח לפרקים ועדין אין הפרק מתברר אם מחדש לחדש אם משנה לשנה אם מזמן אחר לזמן אחר והוא בא לברר את הפרק מדכתיב לעיל מיניה וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל ובגלחו את ראשו מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה ונתברר שפרק הגלוח הוא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ושאלו והא רבי הוא דקאמר לגבי בתי ערי חומה אין ימים פחותים משנים ואם כן נימא דלסוף שני ימים מגלח והשיב דהא משום כובד הוא כדכתיב כי כבד עליו ובתרי יומי ליכא כובד והקשה אימא משתי שנים לשתי שנים ומדאשכחן שנתים ימים ותירץ דנין ימים שאין עמהם שנים מימים שאין עמהם שנים וכו' וכן כשהקשה אימא מתלתין לתלתין ומדכתיב חדש ימים השיב דנין ימים שאין עמהם חדש וכו' והקשו ואימא מתלתא ירחי לתלתא ירחי ומדאשכחן בבת יפתח מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה וד' זמנים בשנה הוא מג' חדשים לג' חדשים ותירץ שאין דנין ימים מימימה ר"ל מימים שיש עמו ימימה ואף על פי שושב הכהן ובא הכהן מלמדנו שדנין מתיבות הדומות בענין אע"פ שאין דומות בלשון כמו שביארנו בראשון של יומא ובכמה מקומות מזה החבור כל דאיכא דדמי טפי מיניה ילפינן אי נמי האי ארבעת ימים בשנה לא משלשה חדשים לשלשה חדשים היו שמא שני הפרקים היו מארבעה לארבעה ושני הפרקים הנשארים משנים לשנים והלכך לא ילפינן מינה ר' נהוראי אומר נזיר עולם מגלח משלשים יום לשלשים יום דיליף לה מכהנים דאסרינהו בגדול פרע משלשים ואילך וודאי משום דמתלתין ואילך איכא כובד והילכך האי נמי דכתיב כי כבד עליו וגלחו מדאתא לכלל כובד אישתרי ליה בגלוח ושמא תאמר והלא כהנים גופייהו תלתין דידהו מנזיר ילפינן להו דילפינן פרע פרע מנזיר שסתמו שלשים וא"כ טפי הוה ניחא ליה למילף נזיר עולם מנזיר סתם אינו כן שנזיר סתם נשלם נזירותו ואינו עוד נזיר מה שאין כן בנזיר עולם וניחא ליה למיגמר מכהנים שהם כהנים לעולם ור' יוסי אומר מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחין מערב שבת לערב שבת ר"ל גלוח קצת שאף באבשלום כבר ביארנו שגלוח קצת היה אלמא כל בבני מלכים משמנה ימים לשמנה ימים איכא כובד מיהא להצריך קצת גלוח ואני תמה במה שפירשו גדולי המחברים בפירושי המשנה על גלוח זה שהעברת תער היה היאך אפשר לדעת ר' יוסי לגלח מכל וכל משמנה לשמנה והיאך היה שערו שוקל כל כך אלא עיקר הדברים כמו שכתבנו ושאלו לדבריו מאי איכא ביניהו לשאר אחוה הרי אף שאר אחיו היו מגלחין כן ובמה היה נזירותו ניכר ותירץ דאי הוה יום טוב באמצע שבת אחיו מגלחין ולא הוא ואי נמי דאחוה מגלחי בצפרא דמעלי שבתא ואיהו עד פניא ר"ל אחר שיביא קרבנותיו וישחטם שהרי שחיטת הקרבנות קודמת לגלוח ולאו דוקא פניא ממש אלא לאחר הבאת קרבנותיו ושחיטתם ולשיטתנו מיהא יכול היה לתרץ דאחוה אף במספרים ואף בהעברת תער ואיהו דוקא בגלוח קצת ובתער וכן מגלחים כל זמן שירצו והוא דוקא משמנה לשמנה וכן שהוא מביא קרבנות והן מגלחין בלא כלום אלא דחדא או תרי נקט ומ"מ הלכה כרבי משנים עשר חדש לשנים עשר חדש:

    ואחר כך שאלו הני ארבעין שנין מאי עבידתיהו ר"ל הא דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וכו' ארבעים שנה מהיכן שהרי משחזר לו מגשור עד שנראה לשני המלך לא היו אלא שתי שנים כדכתיב וישב בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה ואי אפשר שמה שהשתדל אחר כן למשוך לב העם להתחבר עמו במרדו יהא זמן מרובה אלא ארבעים שנה מזמן ששאלו להם מלך ומצד שהיה המרד הראשון הזכיר המנין מתחלת המלכות ואותה שנה ששאלו להם מלך היתה שנה עשירית למלכות שמואל ומלך שמואל עם שאול שנה אחת ושתים שמלך שאול לבדו והם ג' ושלשים ושבע שמלך דוד בשעה שמרד אבשלום הרי ארבעים וכן היא בשני של תמורה ומ"מ יש גורסין שם שלשים ושש לדוד ולגירסא זו צריך לפרש ששנת עשר של שמואל שאלו מלך אבל לא עמד להם עד י"א ואותה שנה מלכו שאול ושמואל ושנת י"ב ושנת י"ג מלך שאול לבדו ונמצאו ד' שנים משעת השאלה ותלתין ושית דדוד הרי ארבעים ומכל מקום לשתי הגירסאות קשה לפרש שהרי כל זמן מלכותו של דוד לא היה אלא ארבעים שנה והרי אחר מעשה אבשלום כתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ואחר אותן שלש שנים צוה ליואב לשוט בארץ מדן ועד באר שבע לידע מספר העם והרי ארבע ואחת שקבע משמרות כשזכה בגורן ארונא כדאיתא בסדר עולם והרי חמש ונמצא למנין זה שמלך יותר שאם שנת המרד היתה בשנת ל"ז הרי מלך מ"ב שנים ואם בשנת ל"ו מכל מקום מלך מ"א והרי כל מלכותו אינה אלא ארבעים ומכל מקום בסדר עולם אמרו מקץ ארבעים שנה לשנה ששאלו להם מלך היא שנת שלשים ושש לדוד ר' נהוראי אומר שלשים וחמש כיצד שנה עשירית עצמה אחת ושנה י"א שמלך שמואל שלא עמד להם מלך עד סופה הרי שתים ושתים שמלך שאול בחיי שמואל הרי ארבע ושאול חי ארבעה חדשים אחר שמואל ודוד מלך עד שעת המרד ל"ה שנים וששה חדשים ונמצאו משעת שאלת המלך עד שעת המרד מ' שנה פחות ב' חדשים ולא חש לחסרונם כלל ואחר כך מלך דוד ג' שני רעב ושנת המנין היתה תשעה חדשים ועשרים יום כדכתיב בהדיא וישוטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ולשנה אחרת התקין משמרות כהונה ולויה כדכתיב בשנת הארבעים למלך דוד נדרשו וגו':

    המשנה השלישית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר סתם נזירות שלשים יום אמר הרי אני נזיר אחת גדולה הרי אני נזיר אחת קטנה אפי' מכאן עד סוף העולם נזיר שלשים יום הרי אני נזיר יום אחד הריני נזיר שעה אחת הרי אני נזיר אחת ומחצה הרי אני נזיר שתים הרי אני נזיר שלשים יום ושעה אחת נזיר שלשים ואחד יום שאין נזורים שעות אמר הר"ם סמכו זה העקר ר"ל סתם נזירות שהוא ל' יום באמרו קדוש יהיה ומנין יהיה ל' יום ולא תהיה נזירות פחות מל' יום וזה ענין מקובל ואמנם סמכו לזה בדמות סימן ואמר מכאן ועד סוף העולם יגיע ענין זה הדבור שהוא אומר שזה נזירות הוא אצלו מן הגודל כמו שילך מכאן ועד סוף העולם ועם זה לא תחייבהו זולת ל' יום עוד ואמנם ויום אחד או שעה אחת או אחת ומחצה ר"ל נזירות או חצי נזירות הנה יחייבו בזה כולו שיהא זה נזיר ס' יום והוא אמרו הריני נזיר סתם ואני אבאר לך בפרק ג' איך דין מי שנדר שתי שתי נזירות ואמנם חייבוהו שתי נזירות לפי שהראשון כבר הבדילו באמרו הריני נזיר ונדר מן הנזירות השני יום או שעה הנה אי אפשר שלא ישלימוהו ואמנם כי אמר הריני נזיר ל' יום ושעה אחת הנה יעמוד ל"א יום לפי שהעיקר אין נזירות לשעות לאמרו ימי נזרו:

    אמר המאירי סתם נזירות שלשים יום ר"ל שאם אמר הריני נזיר ולא פירט בו זמן הרי הוא נזיר שלשים יום והביאוה בגמ' לדעת רב מתנא מדכתיב קדוש יהיה והרי יהיה בגימטריא תלתין הוו ולדעת זה כל השלשים יום הם מן הנזירות ואינו מגלח ולא מביא קרבנתיו עד שלשים ואחד ומכל מקום בר פדא הביאה בגמ' מדכתיבי בפרשת נזיר כ"ט לשונות של נזירות בין לשון נדר ולשון נזירות ואע"פ ששלשים הם כי נזר אלהיו לא חשיב שאינו אלא לשון כתר ונשארו כ"ט והם ארבע בפסוק שני ר"ל לנדור נדר נזיר להזיר ואחד בפסוק שלישי והוא מיין ושכר יזיר הרי חמשה ואחד בפסוק רביעי כל ימי נזרו הרי ששה ושלשה בפסוק חמישי והם כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים אשר יזיר הרי תשעה ואחד בפסוק ששי כל ימי הזירו הרי עשרה ואחד בפסוק שביעי והוא כי נזר אלהיו אלא שאינו מן המנין ואחד בפסוק שמיני כל ימי נזרו הרי י"א ואחד בפסוק תשיעי והוא וטמא ראש נזרו הרי י"ב ושלשה בפסוק שנים עשר והם והזיר לה' את ימי נזרו וכו' כי טמא נזרו הרי ט"ו ושנים בפסוק י"ג והם זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו הרי י"ז ושלשה בפסוק י"ח והם וגלח הנזיר וכו' את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו הרי כ' ושנים בפסוק י"ט והם ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו הרי כ"ב ואחד בפסוק כ' והוא ואחר ישתה הנזיר יין הרי כ"ג וששה בפסוק כ"א והם זאת תורת הנזיר אשר ידור וכו' על נזרו כפי נדרו אשר ידור וכו' על תורת נזרו הרי כ"ט ולדעת זה כל כ"ט יום מזמן הנזירות ומגלח ומביא קרבנותיו ביום שלשים והקשו עליו בגמ' מדתנן סתם נזירות שלשים יום שמשמעו שכל השלשים מן הנזירות ותירץ שמאחר שביום שלשים מגלח ומביא קרבנותיו בכלל הנזירות הוא ולענין פסק כל שאמר הריני נזיר סתם מונה לכתחלה שלשים ואינו מגלח עד יום שלשים ואחד אם לרב מתנא מן הדין ואם לבר פדא מדברי סופרים ומגזרה שמא יאמר הריני נזיר שלשים שאף לדעתינו אין גלוחו בשלשים כלום ומכל מקום נזיר סתם שגלח ביום שלשים יצא אם לרב מתנא מדין מקצת היום ככלו ואם לבר פדא הואיל ואינו אלא מדברי סופרים אבל אם פירט זמן צריך על כל פנים להשלים בנזירות כל הזמן שפירט ומחרתו מגלח ואפילו בנזירות שלשים כן ר"ל שאם אמר הריני נזיר שלשים אינו מגלח אלא ביום שלשים ואחד ואין צריך לומר אם התנה על הימים שהוא פורט שיהו שלמים וסוגיין בכולה תלמודא כרב מתנא ומתוך כך נראה שהלכה כמותו:

    הריני נזיר אחת קטנה הריני נזיר אחת גדולה אפי' מכאן ועד סוף העולם הרי זה נזיר שלשים יום כלומר שאם אמר הריני נזיר אחת קטנה ר"ל נזירות אחת קטנה הרי הוא נזיר לשלשים יום אע"פ שפירט קטנה שאין נזירות לעולם לפחות משלשים ואפי' פירט זמן קצר כגון הריני נזיר עשרה ימים או יום אחד או שעה אחת הרי הוא נזיר לשלשים יום אמר הריני נזיר אחת גדולה ר"ל נזירות אחת גדולה הואיל ומכל מקום לא פירט זמן אינו נזיר אלא ל' ואפי' אמר הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם שאין הכונה אלא כאומר הריני נזיר נזירות סתם שהיא גדולה אצלי כמכאן ועד סוף העולם ולמדת שכל שלא פירש זמן אפי' היה לשונו מורה זמן מרובה אינו נזיר אלא לשלשים וכל שלשונו מורה זמן מועט אפי' פירט זמן מועט נזיר הוא לשלשים שאין נזירות לפחות משלשים ואח"כ הוא בא לפרש בשפירט זמן והוא מרובה יותר משלשים ופירש בו שלשה חלוקות הראשונה שאמר הריני נזיר ויום אחד השניה הריני נזיר ושעה אחת ר"ל שלא הזכיר הריני נזיר שלשים ואחד יום או שלשים יום ושעה אלא שאמר הריני נזיר סתם וסמך לו ויום אחד או ושעה אחת והשלישית שאמר הריני נזיר אחת ומחצה ר"ל נזירות וחצי נזירות והוא מכוין למ"ה ימים ואמר על שלשתם הרי הוא נזיר שתים שמאחר שאמר הריני נזיר סתם או הריני נזיר אחת כבר חל עליו נזירות שלשים וכשסומך ויום אחד או ושעה אחת או מחצה לנזירות שניה הוא מכוין וכבר ביארנו שאין נזירות לפחות משלשים ונמצאו עליו שתי נזירויות ומגלח ומביא קרבנותיו בסוף כן אחד מהם ובכלל חלוקה זו החלוקה השנית אע"פ שלא הוזכרה והוא שאם לא נדר נזירות סתם אלא שקצב זמן בנזירותו ואמר הריני נזיר שלשים ואחד יום או ארבעים וחמשה יום או למאה יום כל שהוא פורט שלשים ומהם ולמעלה הרי הוא נזיר כמנין שפירט לא פחות ולא יותר שלא כיון אלא לנזירות אחת ואפי' אמר שלשים יום ויום אחד הדין כן כמו שנבאר בגמ' אלא שיש בזו חלוקה שלישית והוא שאם פירט שעה צריך להשלימה ליום ר"ל שאם אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת או כמה שעות הרי הוא נזיר שלשים ואחד יום שאין בנזירות שעות כדכתיב ימי נזרו ימים אתה מונה בנזירות ולא שעות:

    משנה הרי אני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום ואי זה הוא שהוא מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים אמר הר"ם פי' בעבור שאמר הריני נזיר עולם ודין נזיר עולם שיגלח מי"ב חדש לי"ב חדש כמו שבארתי לך למדך בזה ואמר ומגלח אחת לל' יום לפי שהשער והעפר והחול חלקים נפרדים הנה הוא כאלו נדר בכך וכך אלף נזירות אשר לא ישלם אותם בכל ימיו אבל כאשר אמר הריני נזיר ודבק הנזירות ואמר כעפר הארץ ואמנם כיון הנצחות זה מתדמה על מנין העפר ואמנם נאמר שהוא נדר נזירות כאשר אמר הרי עלי נזירות כשער ראשי אמ' שענין זה המאמר כאשר שער ראש חלקים נפרדים בין שהיה זה הנזירות נפרד ואין הלכה כרבי:

    אמר המאירי האומר הריני נזיר כשער ראשי או כעפר הארץ או כחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לל' יום כלומר שאע"פ שאמר שהוא נזיר עולם לא נזיר עולם ממש שיהא גלוחו דוקא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש כדין נזירות אחת הנדורה לעולם אלא נזיר לעולם נזירות חלוקות משלשים לשלשים ופירשו הטעם בגמרא מפני שהשער והעפר והחול הם חלקים מפורדים זה מזה והרי הוא כאומר הרי עלי נזיריות כשער ראשי וכעפר הארץ ומתוך כך חייב לגלח ולהביא קרבנות בסוף כל שלשים ואינו מותר לעולם ביין ובטומאה אפי' ביום התגלחת אלא שכל נזירותיו באים רצופים זה לזה זה נכנס וזה יוצא ורבי חולק לומר שמאחר שהוא אומר הריני נזיר כשער ראשי וכו' נזיר עולם גמור הוא ר"ל נזירות אחת ולא אמר כשער ראשי אלא כאומר לעולם ודינו להתגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש כמו שביארנו אא"כ אמר הרי עלי נזיריות כשער ראשי ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא:

    משנה הריני נזיר מלא חבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו אמר הר"ם כבר קדם לך שסתם נזירות ואפי' כיון האדם כונת ל' יום וכאשר יאמר לא כוונתי לא שהיה נזיר לעולם ואמנם כונתי זמן ארוך הנה לא תחייבהו זולת ל' יום ואם אמ' סתם נזירות ולא כונתי שיהיה נזירות מוגבל ולא כונתי גם כן לעולם הנה יהיה נזיר כל ימיו ומגלח שנים עשר חדש:

    אמר המאירי הריני נזיר מלא חבית מלא קופה ר"ל כמלא חבית או כמלא קופה בודקין אותו וכו' כלומר שאין משוין אותה מכל וכל לשער הראש ועפר הארץ וחול הים מפורדים זה מזה כמו שביארנו אבל חבית וקופה אע"פ שהדברים שהחבית והקופה מתמלאים מהם דברים מפורדים הם מכל מקום החבית או הקופה מצרפין אותן שהכלי מצרף מה שבתוכו והרי הוא כעין נודר נזירות גדולה ששיעורה שלשים ומכל מקום מאחר שירד למנין מלא חבית ומלא קופה יש לחוש בזו לנזירות עולם והלכך בודקין אותו אם אמר לנזירות גדולה נתכוונתי כלומר ליתר משלשים אבל לא לעולם הרי זה נזיר שלשים כדין נזירות גדולה ואם אמר סתם נזרתי כלומר כונתי היתה לנזירות שאין לה גבול רואין את החבית או הקופה כאלו מלאה חרדל והרי הוא נזיר לעולם לגלח אחת לשנים עשר חדש אבל לא לנזיריות חלוקות לגלח משלשים לשלשים שהכלי מצרפן כמו שביארנו ויש גורסין מלא הבית ומלא הקופה ולענין הדין כך הוא אלא שלענין גירסא נראה יותר לגרוס חבית שהיא דומיא דקפה וכן ממה שהקשו בגמ' נחזיה כאלו מלאה קשואים ואם אתה גורס בית אף הקשואים שהבית מתמלא מהם מן הסתם הם יותר מכדי חייו:

    משנה הרי אני נזיר מכאן עד מקום פלני פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמנין הימים אמר הר"ם בתנאי שיהיה כבר התחיל בהלוכה בדרך ההוא אולם אם היה שלא החזיק בה הנה נאמר שלא כיון זולת אחת גדולה ויהיה נזיר ל' יום לבד אע"פ שהיה מרחק המקום מהלך שנה ונאמר בזה כמו שאמרנו שיאמר בכאן ועד סוף העולם:

    אמר המאירי הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני רואין כמה מהלך יש מכאן לשם ואם הם פחות משלשים יום הרי הוא נזיר שלשים יום שאין נזירות לפחות משלשים ואם יש שם יותר משלשים יום הרי הוא נזיר נזירות אחת לאותם הימים כאלו פירט הימים בהדיא ופרשוה בגמ' דוקא שכבר התחיל לילך בדרך וודאי מתירא הוא מסכנת הדרך ומכוין לנזירות אחת כמנין הימים שהולך בדרך ועוד שהרי משהחזיק בדרך אין לומר שהדרך ארוכה לו שהרי מראה הוא עצמו שאינה ארכה אצלו אבל אם לא התחיל לילך בדרך כלל אין זה אלא כאומר נזירות אחת גדולה ר"ל שהיא גדולה אצלי כמכאן ועד מקום פלוני ואפי' היה שם כמה אינו נזיר אלא לשלשים על הדרך שביארנו במכאן ועד סוף העולם:

    משנה הרי אני נזיר כמנין ימות השנה מונה נזירות כמנין ימות השנה אמר ר' יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת אמר הר"ם ר' יחלוק על זה הסתם ויאמר שמי שאמ' הריני נזיר כמנין ימות החמה הרי זה נזיר עולם עד שיאמר נזירותי עלי כמנין ימות החמה נזירות עלי כמנין ימות הלבנה ואז ימנה הנזירות כמו שנדר ור' יהודה חולק עליו והביא המעשה במי שאמ' הריני נזיר כמנין ימות השנה אינו נזיר עולם והוא אמרו כיון שהשלים ראה שהוא נזיר לזמן והלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי הריני נזיר כמנין ימות השנה הרי עליו נזיריות כמנין ימות השנה ר"ל שאם פירט שנת החמה מקבל עליו שס"ה נזיריות של ל' ל' שהם שלשים שנה ומגלח ומביא קרבנותיו לסוף כל ל' ואם פירט שנת הלבנה או שאמר סתם שנה מונה שנ"ד נזיריות של ל' ל' שסתם שנה אצל נדרים שנת הלבנה הוא ומכל מקום דוקא דאמר כמנין אבל אם אמר כימות החמה או כימות השנה אין זה אלא נזירות אחת כאותם הימים ולא נזיריות חלוקות לגלח משלשים לשלשים שאינו דומה לשער ראשי ועפר הארץ שהימים אינן מובדלים זה מזה וכלם כיומא אריכתא הם אמר ר' יהודה מעשה היה וכו' פי' יתבאר בגמ' שר' חולק על זה הסתם לומר שהאומר כמנין ימות החמה נזיר עולם הוא שמאחר שאמר הריני נזיר לנזירות אחת הוא מכוין וכשאמר כמנין ימות החמה פירושו כאומר לעולם כלומר הריני נזיר כמנין שנת החמה שנה לכל יום ויום שהם שס"ה שנים ואין נזיריות חלוקות עד שיאמר הרי עלי נזיריות כמנין ימות החמה ור' יהודה חולק עליו והביא מעשה שנזר כמנין ימות החמה ואמרו עליו שכשהשלים נזירותיו מת אלמא בתורת השלמה היו ואם נזיר עולם היה אין כאן השלמה שהרי לכל ימי חייו היה נזיר אלא שלא היו עליו אלא שס"ה נזיריות של ל' ל' שהם ל' שנים כתנא קמא וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו ופסקנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    אע"פ שאין שבועה חלה על שבועה ר"ל שאם נשבע על הככר שלא יאכלנו וחזר ונשבע עליו שלא יאכלנו אינו חייב אלא אחת וכן בקנם הואיל ואין בהם זמן קצוב כמו שביארנו בראשון של נדרים בנזירות מיהא שיש לו זמן קצוב נזירות חל על נזירות ר"ל שאם אמר הריני נזיר וחזר ואמר הריני נזיר הרי הוא חייב למנות שתי נזיריות של ל' ל' וכן אם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה מונה שתים וכן בכמה נזיריות וכן נאסר הנזיר ביין מצוה כיין הרשות כמו שביארנו למעלה:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 5a

    Nazir 5a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 335 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ויליף מבתי ערי חומה דכתיב בהו ימים תהיה גאולתו מה להלן י"ב חדש כדמפרש ביה קרא ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה:

    רבי נהוראי אומר אבשלום היה מגלח אחת לל' יום:

    שכן מצינו בבני מלכים שכן נוהגים:

    והא רבי הוא דאמר במס' ערכין (דף לא.) ימים תהיה גאולתו אין ימים פחותים משנים שאם בא לגאלה באותו יום שמשכנה לו אינו יכול לגאלה עד שיעברו עליו ב' ימים לפי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו והכא נמי מאי חזא רבי מההוא ג"ש מה להלן י"ב חדש כו' נגמר מהאי טעמא ונימא נמי דאבשלום מגלח היה לשני ימים:

    הא ג"ש דגמיר מבתי ערי חומה:

    משום כובד הוא דקא גמיר דכתיב ביה באבשלום כי כבד עליו וגילחו:

    ובשני ימים ליכא כובד ומשום הכי לא גמיר מיניה:

    ולימא דשתי שנים משמע האי מקץ ימים לימים אשר יגלח דשתי שנים נמי איקרו ימים כדכתיב ויהי מקץ שנתים ימים:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 5a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אין ימים פחותים משנים דדריש מימים תהיה גאולתו שאין המוכר יכול לגאול בפחות משני ימים. (והא א"ר כו') הכי נמי דבכל ב' ימים יקל שערו ומשני דבב' ימים ליכא כובד ומסתמא לא נתקבל ג"ש אהני אלא ממשמעות דימים דהיינו שנה תהיה גאולתו שגואל אחרי ב' ימים כל השנה כדכתיב בתריה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה אלמא דכל השנה גואל:

    מ"ט גבי כהנים [דאיכא] כובד וא"ת והא כהני' עצמם ילפי' (תענית יז.) מסתם נזי' פרע פרע דמקילין אחת לשלשים יום וא"כ נילף נזיר עולם מסתם נזיר דהוי שלשים יום וי"ל דלא מיסתבר ליה ללמוד קדושת עולם מקדושת שעה ולהכי יליף מכהנים אע"ג דלמד מן הלמד משום דכהנים נמי קדושת עולם הוו:

    מאי איכא ביניה לשאר אחוהי וא"ת ונימא דאיכא בינייהו קרבנות דהוא מביא ולא הן וי"ל דה"ק מאי איכא ביניה בתגלחת דקאמר קרא ויהי מקץ ימים אשר יגלח משום דבתגלחת היה מאחר:

    הני (מקץ) מ' שנה למאי פי' דליכא למימר למ' שנה (למאי) למלכות בית דוד דאז מרד אבשלום דהא משמע קראי דהיה מלך ה' שנים אחר מעשה זה ג' של רעב ואחד שמנה ישראל ואחד שהעמיד משמרות ומשני מקץ מ' שנה ששאלו להם מלך (אלו) שמרדו במלכו של עולם תלה מרידת [אבשלום בשאלתם להם מלך שהיה שנת עשר] לשמואל ובחצי י"א העמיד מלך ומלך חצי י"א וב' שנים הרי ד' שנים לשאלה ובתחלת ל"ו למלכות בית דוד היא שנת מ' לשאלה ואח"כ מרד אבשלום והשנה ההיא היה שנת רעב וגם אותה שנת מ' לשאלה ואפי' מרד בתחלת שנת מ' לשאלה ולאו דוקא מקץ מ' שנה:

    סתם נזירות שלשים יום ובגמרא מפרש טעמא:

    בר פדא אמר כנגד נזירות האמורין בתורה שהן ל' חסר אחת פירוש כתובים בפרשת נזיר וכנגדן מושך סתם נזירות כ"ט יום אע"ג דתמצא שלשים וכשאתה יורד למניינם יש לומר דנזר אלהיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר כדמתרגמינן כלילא:

    הנהו לדרשא וכיון דאתיין לדרשא לא מצטרפין למניינא ומנינן להו כ"ט:

    מלמד שהנזירות חל על הנזירות דאי נראה דאם אמר הריני נזיר ונזיר לא איצטריך דמישתמע שפיר כשישלים נזירותו הראשון דמתחיל ומונה נזירות שני וכי איצטריך קרא להיכא דאמר הריני נזיר היום ונזיר דהוה לן למימר לא חייל עליה אלא חד נזירות כיון דאמר היום להכי איצטריך קרא מיותר שהנזירות חל על הנזירות: הואיל ואיכא חד מינייהו דלאו לדרשא או אחד או עשרה ולאו דוקא חד מדההוא למניינא כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא מכל מקום אתו למניינא:

    Tosafot on Nazir 5a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המוכר בית בבתי ערי חומה ר"ל בעיר המוקפת חומה יכול לגאלה אף ביום שמכרה ושלא כדברי האומר אין ימים פחותים משנים וכדכתיב בה ימים תהיה גאלתו ואין יכול לגאלה עד שיעברו שני ימים למכירתו אלא גואלה מיד עד שיעברו שנים עשר חדש ומשיעברו שנים עשר חדש ולא נגאל הוחלט ביד הלוקח ואם היה שנה מעוברת הוחלט לסוף השנה וכדכתיב שנה תמימה כמו שיתבאר במקומו:

    יש בסוגיא זו קצת דברים שצריכין ביאור ומתוך כך אני מעירך בביאור כלה דרך קצרה אע"פ שאין לנו צרך בה לענין פסק והוא ששאלו נזיר עולם היכא כתיבא ר"ל שיהא יכול לגלח ושיביא קרבנותיו והביאה מדתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה' והיתה קבלה בידם שנדר זה נזירות עולם היה ואפשר שסמכוה ממה שנאמר עליו אחר שבא מגשור שלא היה מגלח אלא מקץ ימים ולמדו מכאן שנזיר עולם מגלח לפרקים ידועים ומה שכתוב אשר נדרתי לה' בחברון לא שנדר בחברון אלא הוא אומר שילך לקיים בחברון מה שנדר בגשור ר"ל הבאת קרבנותיו בשעת הגלוח ואע"פ שלא היה בית המקדש בנוי שעת היתר הבמות היה ואע"פ שבמה גדולה ר"ל אהל מועד ומזבח שעשה משה היה בגבעון כבר אמרו בסוף זבחים שמשבאו לנוב וגבעון הותרו הבמות ר"ל ליקרב שם כל דבר הנידר ונידב וקרבנות נזירות קרויות לדעת זה נידר ונידב אע"פ שהנדר אינו אלא על היין וחבריו וחיוב הקרבנות מאליו הוא בא ואף לדעת האומר שקרבנות נזירות אינו בכלל נידר ונידב ואינו קרב בבמה קטנה אפשר שהלך לחברון להביא משם כבשים שהיו נבחרים שם כדאיתא בשני של תמורה ואע"פ שלא עמד שם טעם זה מדאקשו עלה דאם כן מחברון מיבעי ליה שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה או שמא כונתו לילך לחברון מפני שדוד אביו נמשח לשם כדי שיהא מרדו חזק יותר אצל ההמון:

    ולמדנו מכל מקום שנזיר עולם מגלח לפרקים ועדין אין הפרק מתברר אם מחדש לחדש אם משנה לשנה אם מזמן אחר לזמן אחר והוא בא לברר את הפרק מדכתיב לעיל מיניה וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל ובגלחו את ראשו מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה ונתברר שפרק הגלוח הוא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ושאלו והא רבי הוא דקאמר לגבי בתי ערי חומה אין ימים פחותים משנים ואם כן נימא דלסוף שני ימים מגלח והשיב דהא משום כובד הוא כדכתיב כי כבד עליו ובתרי יומי ליכא כובד והקשה אימא משתי שנים לשתי שנים ומדאשכחן שנתים ימים ותירץ דנין ימים שאין עמהם שנים מימים שאין עמהם שנים וכו' וכן כשהקשה אימא מתלתין לתלתין ומדכתיב חדש ימים השיב דנין ימים שאין עמהם חדש וכו' והקשו ואימא מתלתא ירחי לתלתא ירחי ומדאשכחן בבת יפתח מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה וד' זמנים בשנה הוא מג' חדשים לג' חדשים ותירץ שאין דנין ימים מימימה ר"ל מימים שיש עמו ימימה ואף על פי שושב הכהן ובא הכהן מלמדנו שדנין מתיבות הדומות בענין אע"פ שאין דומות בלשון כמו שביארנו בראשון של יומא ובכמה מקומות מזה החבור כל דאיכא דדמי טפי מיניה ילפינן אי נמי האי ארבעת ימים בשנה לא משלשה חדשים לשלשה חדשים היו שמא שני הפרקים היו מארבעה לארבעה ושני הפרקים הנשארים משנים לשנים והלכך לא ילפינן מינה ר' נהוראי אומר נזיר עולם מגלח משלשים יום לשלשים יום דיליף לה מכהנים דאסרינהו בגדול פרע משלשים ואילך וודאי משום דמתלתין ואילך איכא כובד והילכך האי נמי דכתיב כי כבד עליו וגלחו מדאתא לכלל כובד אישתרי ליה בגלוח ושמא תאמר והלא כהנים גופייהו תלתין דידהו מנזיר ילפינן להו דילפינן פרע פרע מנזיר שסתמו שלשים וא"כ טפי הוה ניחא ליה למילף נזיר עולם מנזיר סתם אינו כן שנזיר סתם נשלם נזירותו ואינו עוד נזיר מה שאין כן בנזיר עולם וניחא ליה למיגמר מכהנים שהם כהנים לעולם ור' יוסי אומר מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחין מערב שבת לערב שבת ר"ל גלוח קצת שאף באבשלום כבר ביארנו שגלוח קצת היה אלמא כל בבני מלכים משמנה ימים לשמנה ימים איכא כובד מיהא להצריך קצת גלוח ואני תמה במה שפירשו גדולי המחברים בפירושי המשנה על גלוח זה שהעברת תער היה היאך אפשר לדעת ר' יוסי לגלח מכל וכל משמנה לשמנה והיאך היה שערו שוקל כל כך אלא עיקר הדברים כמו שכתבנו ושאלו לדבריו מאי איכא ביניהו לשאר אחוה הרי אף שאר אחיו היו מגלחין כן ובמה היה נזירותו ניכר ותירץ דאי הוה יום טוב באמצע שבת אחיו מגלחין ולא הוא ואי נמי דאחוה מגלחי בצפרא דמעלי שבתא ואיהו עד פניא ר"ל אחר שיביא קרבנותיו וישחטם שהרי שחיטת הקרבנות קודמת לגלוח ולאו דוקא פניא ממש אלא לאחר הבאת קרבנותיו ושחיטתם ולשיטתנו מיהא יכול היה לתרץ דאחוה אף במספרים ואף בהעברת תער ואיהו דוקא בגלוח קצת ובתער וכן מגלחים כל זמן שירצו והוא דוקא משמנה לשמנה וכן שהוא מביא קרבנות והן מגלחין בלא כלום אלא דחדא או תרי נקט ומ"מ הלכה כרבי משנים עשר חדש לשנים עשר חדש:

    ואחר כך שאלו הני ארבעין שנין מאי עבידתיהו ר"ל הא דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וכו' ארבעים שנה מהיכן שהרי משחזר לו מגשור עד שנראה לשני המלך לא היו אלא שתי שנים כדכתיב וישב בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה ואי אפשר שמה שהשתדל אחר כן למשוך לב העם להתחבר עמו במרדו יהא זמן מרובה אלא ארבעים שנה מזמן ששאלו להם מלך ומצד שהיה המרד הראשון הזכיר המנין מתחלת המלכות ואותה שנה ששאלו להם מלך היתה שנה עשירית למלכות שמואל ומלך שמואל עם שאול שנה אחת ושתים שמלך שאול לבדו והם ג' ושלשים ושבע שמלך דוד בשעה שמרד אבשלום הרי ארבעים וכן היא בשני של תמורה ומ"מ יש גורסין שם שלשים ושש לדוד ולגירסא זו צריך לפרש ששנת עשר של שמואל שאלו מלך אבל לא עמד להם עד י"א ואותה שנה מלכו שאול ושמואל ושנת י"ב ושנת י"ג מלך שאול לבדו ונמצאו ד' שנים משעת השאלה ותלתין ושית דדוד הרי ארבעים ומכל מקום לשתי הגירסאות קשה לפרש שהרי כל זמן מלכותו של דוד לא היה אלא ארבעים שנה והרי אחר מעשה אבשלום כתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ואחר אותן שלש שנים צוה ליואב לשוט בארץ מדן ועד באר שבע לידע מספר העם והרי ארבע ואחת שקבע משמרות כשזכה בגורן ארונא כדאיתא בסדר עולם והרי חמש ונמצא למנין זה שמלך יותר שאם שנת המרד היתה בשנת ל"ז הרי מלך מ"ב שנים ואם בשנת ל"ו מכל מקום מלך מ"א והרי כל מלכותו אינה אלא ארבעים ומכל מקום בסדר עולם אמרו מקץ ארבעים שנה לשנה ששאלו להם מלך היא שנת שלשים ושש לדוד ר' נהוראי אומר שלשים וחמש כיצד שנה עשירית עצמה אחת ושנה י"א שמלך שמואל שלא עמד להם מלך עד סופה הרי שתים ושתים שמלך שאול בחיי שמואל הרי ארבע ושאול חי ארבעה חדשים אחר שמואל ודוד מלך עד שעת המרד ל"ה שנים וששה חדשים ונמצאו משעת שאלת המלך עד שעת המרד מ' שנה פחות ב' חדשים ולא חש לחסרונם כלל ואחר כך מלך דוד ג' שני רעב ושנת המנין היתה תשעה חדשים ועשרים יום כדכתיב בהדיא וישוטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ולשנה אחרת התקין משמרות כהונה ולויה כדכתיב בשנת הארבעים למלך דוד נדרשו וגו':

    המשנה השלישית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר סתם נזירות שלשים יום אמר הרי אני נזיר אחת גדולה הרי אני נזיר אחת קטנה אפי' מכאן עד סוף העולם נזיר שלשים יום הרי אני נזיר יום אחד הריני נזיר שעה אחת הרי אני נזיר אחת ומחצה הרי אני נזיר שתים הרי אני נזיר שלשים יום ושעה אחת נזיר שלשים ואחד יום שאין נזורים שעות אמר הר"ם סמכו זה העקר ר"ל סתם נזירות שהוא ל' יום באמרו קדוש יהיה ומנין יהיה ל' יום ולא תהיה נזירות פחות מל' יום וזה ענין מקובל ואמנם סמכו לזה בדמות סימן ואמר מכאן ועד סוף העולם יגיע ענין זה הדבור שהוא אומר שזה נזירות הוא אצלו מן הגודל כמו שילך מכאן ועד סוף העולם ועם זה לא תחייבהו זולת ל' יום עוד ואמנם ויום אחד או שעה אחת או אחת ומחצה ר"ל נזירות או חצי נזירות הנה יחייבו בזה כולו שיהא זה נזיר ס' יום והוא אמרו הריני נזיר סתם ואני אבאר לך בפרק ג' איך דין מי שנדר שתי שתי נזירות ואמנם חייבוהו שתי נזירות לפי שהראשון כבר הבדילו באמרו הריני נזיר ונדר מן הנזירות השני יום או שעה הנה אי אפשר שלא ישלימוהו ואמנם כי אמר הריני נזיר ל' יום ושעה אחת הנה יעמוד ל"א יום לפי שהעיקר אין נזירות לשעות לאמרו ימי נזרו:

    אמר המאירי סתם נזירות שלשים יום ר"ל שאם אמר הריני נזיר ולא פירט בו זמן הרי הוא נזיר שלשים יום והביאוה בגמ' לדעת רב מתנא מדכתיב קדוש יהיה והרי יהיה בגימטריא תלתין הוו ולדעת זה כל השלשים יום הם מן הנזירות ואינו מגלח ולא מביא קרבנתיו עד שלשים ואחד ומכל מקום בר פדא הביאה בגמ' מדכתיבי בפרשת נזיר כ"ט לשונות של נזירות בין לשון נדר ולשון נזירות ואע"פ ששלשים הם כי נזר אלהיו לא חשיב שאינו אלא לשון כתר ונשארו כ"ט והם ארבע בפסוק שני ר"ל לנדור נדר נזיר להזיר ואחד בפסוק שלישי והוא מיין ושכר יזיר הרי חמשה ואחד בפסוק רביעי כל ימי נזרו הרי ששה ושלשה בפסוק חמישי והם כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים אשר יזיר הרי תשעה ואחד בפסוק ששי כל ימי הזירו הרי עשרה ואחד בפסוק שביעי והוא כי נזר אלהיו אלא שאינו מן המנין ואחד בפסוק שמיני כל ימי נזרו הרי י"א ואחד בפסוק תשיעי והוא וטמא ראש נזרו הרי י"ב ושלשה בפסוק שנים עשר והם והזיר לה' את ימי נזרו וכו' כי טמא נזרו הרי ט"ו ושנים בפסוק י"ג והם זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו הרי י"ז ושלשה בפסוק י"ח והם וגלח הנזיר וכו' את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו הרי כ' ושנים בפסוק י"ט והם ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו הרי כ"ב ואחד בפסוק כ' והוא ואחר ישתה הנזיר יין הרי כ"ג וששה בפסוק כ"א והם זאת תורת הנזיר אשר ידור וכו' על נזרו כפי נדרו אשר ידור וכו' על תורת נזרו הרי כ"ט ולדעת זה כל כ"ט יום מזמן הנזירות ומגלח ומביא קרבנותיו ביום שלשים והקשו עליו בגמ' מדתנן סתם נזירות שלשים יום שמשמעו שכל השלשים מן הנזירות ותירץ שמאחר שביום שלשים מגלח ומביא קרבנותיו בכלל הנזירות הוא ולענין פסק כל שאמר הריני נזיר סתם מונה לכתחלה שלשים ואינו מגלח עד יום שלשים ואחד אם לרב מתנא מן הדין ואם לבר פדא מדברי סופרים ומגזרה שמא יאמר הריני נזיר שלשים שאף לדעתינו אין גלוחו בשלשים כלום ומכל מקום נזיר סתם שגלח ביום שלשים יצא אם לרב מתנא מדין מקצת היום ככלו ואם לבר פדא הואיל ואינו אלא מדברי סופרים אבל אם פירט זמן צריך על כל פנים להשלים בנזירות כל הזמן שפירט ומחרתו מגלח ואפילו בנזירות שלשים כן ר"ל שאם אמר הריני נזיר שלשים אינו מגלח אלא ביום שלשים ואחד ואין צריך לומר אם התנה על הימים שהוא פורט שיהו שלמים וסוגיין בכולה תלמודא כרב מתנא ומתוך כך נראה שהלכה כמותו:

    הריני נזיר אחת קטנה הריני נזיר אחת גדולה אפי' מכאן ועד סוף העולם הרי זה נזיר שלשים יום כלומר שאם אמר הריני נזיר אחת קטנה ר"ל נזירות אחת קטנה הרי הוא נזיר לשלשים יום אע"פ שפירט קטנה שאין נזירות לעולם לפחות משלשים ואפי' פירט זמן קצר כגון הריני נזיר עשרה ימים או יום אחד או שעה אחת הרי הוא נזיר לשלשים יום אמר הריני נזיר אחת גדולה ר"ל נזירות אחת גדולה הואיל ומכל מקום לא פירט זמן אינו נזיר אלא ל' ואפי' אמר הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם שאין הכונה אלא כאומר הריני נזיר נזירות סתם שהיא גדולה אצלי כמכאן ועד סוף העולם ולמדת שכל שלא פירש זמן אפי' היה לשונו מורה זמן מרובה אינו נזיר אלא לשלשים וכל שלשונו מורה זמן מועט אפי' פירט זמן מועט נזיר הוא לשלשים שאין נזירות לפחות משלשים ואח"כ הוא בא לפרש בשפירט זמן והוא מרובה יותר משלשים ופירש בו שלשה חלוקות הראשונה שאמר הריני נזיר ויום אחד השניה הריני נזיר ושעה אחת ר"ל שלא הזכיר הריני נזיר שלשים ואחד יום או שלשים יום ושעה אלא שאמר הריני נזיר סתם וסמך לו ויום אחד או ושעה אחת והשלישית שאמר הריני נזיר אחת ומחצה ר"ל נזירות וחצי נזירות והוא מכוין למ"ה ימים ואמר על שלשתם הרי הוא נזיר שתים שמאחר שאמר הריני נזיר סתם או הריני נזיר אחת כבר חל עליו נזירות שלשים וכשסומך ויום אחד או ושעה אחת או מחצה לנזירות שניה הוא מכוין וכבר ביארנו שאין נזירות לפחות משלשים ונמצאו עליו שתי נזירויות ומגלח ומביא קרבנותיו בסוף כן אחד מהם ובכלל חלוקה זו החלוקה השנית אע"פ שלא הוזכרה והוא שאם לא נדר נזירות סתם אלא שקצב זמן בנזירותו ואמר הריני נזיר שלשים ואחד יום או ארבעים וחמשה יום או למאה יום כל שהוא פורט שלשים ומהם ולמעלה הרי הוא נזיר כמנין שפירט לא פחות ולא יותר שלא כיון אלא לנזירות אחת ואפי' אמר שלשים יום ויום אחד הדין כן כמו שנבאר בגמ' אלא שיש בזו חלוקה שלישית והוא שאם פירט שעה צריך להשלימה ליום ר"ל שאם אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת או כמה שעות הרי הוא נזיר שלשים ואחד יום שאין בנזירות שעות כדכתיב ימי נזרו ימים אתה מונה בנזירות ולא שעות:

    משנה הרי אני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום ואי זה הוא שהוא מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים אמר הר"ם פי' בעבור שאמר הריני נזיר עולם ודין נזיר עולם שיגלח מי"ב חדש לי"ב חדש כמו שבארתי לך למדך בזה ואמר ומגלח אחת לל' יום לפי שהשער והעפר והחול חלקים נפרדים הנה הוא כאלו נדר בכך וכך אלף נזירות אשר לא ישלם אותם בכל ימיו אבל כאשר אמר הריני נזיר ודבק הנזירות ואמר כעפר הארץ ואמנם כיון הנצחות זה מתדמה על מנין העפר ואמנם נאמר שהוא נדר נזירות כאשר אמר הרי עלי נזירות כשער ראשי אמ' שענין זה המאמר כאשר שער ראש חלקים נפרדים בין שהיה זה הנזירות נפרד ואין הלכה כרבי:

    9 more comments on this page.

    Meiri on Nazir 5a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    שכן מצינו בבני מלכים אבל מלך עצמו מסתפר בכל יום כדאמרינן בפרק כהן גדול מלך ביופיו תחזינה. הר' עזריאל ז"ל.

    והא רבי הוא דאמר התם בערכין אין ימים פחות משנים שאין המוכר יכול לגאול תוך שני ימים. ודרוש ימים כפשטיה לתחלת הגאולה ודריש ליה שנה לסוף גאולה משום דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה. זו היא שיבה זו היא ביאה מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. אף על גב דלא חזו תיבות להדדי כיון דמשמעתין חד הוא דריש להו בגזרה שוה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    הכי גרסינן דילמא לארבע ירחי חדא זימנא כרפרישית ובספרים ישנים כתב אי נמי ארבעה ימים בסוף שנה. הרב עזריאל ז"ל:

    ר' נהוראי אומר מגלח אחת לשלשים יום מאי טעמא גבי כהן הדיוט משום דאיכא כובד הכא נמי משום דאיכא כובד. פירוש דסבירא ליה דמשום הכי אמר הכתוב לכהן הדיוט לספר משלשים יום לשלשים יום משום דאיכא כובד וניחא ליה שיהו נאים ומהודרים. והכא נמי דגמירי הכביד שערו מיקל בתער בהכי איכא כובד. שיטה:

    מאי טעמא גבי כהנים משום דאיכא כובד אף על גב דכהנים נמי יליף מסתם נזיר פרע פרע מכל מקום יליף כובד נזיר עולם מכובד כהנים. ולא בעי למילף מנזיר סתם דהתם לאו משום כובד הוא אלא משום דאז נשלם נזירותו. דהא בנזירות מרובה ימתין עד לבסוף ואינו מגלח כלל משום כובד:

    מאי איכא בינייהו לשאר אחוהי בין אבשלום ואחיו דהוו בני מלכים מסתפרים בכל ערב שבת. ולפי רגילותם בעי דאין רגילות לבני מלכים להסתפר בימי החול עד ערב שבת אם לאו דאיקלע יום טוב באמצע השבת. ולהכי מתרץ ליה איכא ביניהו יום טוב שחל להיות באמצע השבת. דאינהו מגלחו ואיהו שהיה נזיר עולם אינו מגלח. אי נמי מצפרא ועד פניא דאינהו אחוה מגלחי בצפרא ואיהו עד פניא למאן דאמר מקצת יום ככולו. פניא לאו דוקא אלא לאחר הקרבת קרבנות דכי היכי דנזיר טהור אינו מגלח אלא על (הדברים) הדמים כך נזיר עולם דאבשלום אינו מיקל אלא על הדמים. הר' עזריאל ז"ל: מאי איכא בנייהו לשאר אחוהי הוי מצי למימר דאינהו מצו לגלוחי במספרים ואיהו דוקא בתער ואיהו דוקא מיקל והן יכולין לגלח הכל. אלא בסתם גילוח שרגילין בני מלכים לגלח קא בעי מאי בנייהו. ואין דרכן לגלח הכל וגם במספרים. והאי דלא קאמר שהוא מביא שלש בהמות כשהוא רוצה לגלח כהך סתם נזיר שאינו מגלח אלא בשעת הבאת קרבנותיו איכא למימר דהיינו הך דקאמר דלא מצי מגלח עד פניא. ולאו דוקא פניא אלא דלא מגלח עד אחר הבאת קרבנותיו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ומהדרינן תניא ר' נהוראי אומר לקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך תנא אותה שנה ששאלו להם מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי. ובפרק ב' דתמורה מפרש עשר שנים מלך שמואל בעצמו. שנה אחת מלך שמואל ושאול ושתי שנים מלך שאול בעצמו הרי שלוש שנים. ול"ו שמלך דוד. ועכשיו צריך לומר ששנת עשר ששאלו מלך לא העמיד שהם ארבע שנים לשמואל עשירי וי"א וי"ב וי"ג. ול"ו לדוד (קרי) הרי ארבעים. והכי גריס רש"י ז"ל בתמורה ל"ו לדוד. וקשה דאחר מעשה אבשלום כתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ואחר הרעב היו שתי שנים אחת שהלך יואב בכל הארץ למנות את ישראל ואחת שקבע דוד משמרות הרי חמש. והוא לא מלך אלא מ': ול"ו וה' הרי כאן מ"א. וצריך לומר ששנה ראשונה של רעב היה המרד של אבשלום.

    ויש בסדר עולם גרסא אחרת שנת ל"ז לדוד כי בשנת ל"ז של דוד מרד אבשלום. ולפי זה נאמר בשנת עשר ששאלו להם מלך אותה שנה העמיד. ועם ל"ז של דוד ושלש הרי ארבעים. וקשה דאם כן איכא טפי שנת ארבע לשמואל ול"ז הרי כאן מ"א. וצריך לומר דלא חשבינן משנת עשר ששאלו מלך אלא מי"א שהעמידו. ומכל מקום קשה דאם כן שתי שנים דרעב ושנת שמיטה ושנת משמרות הרי לא חי אחר המעשה אלא שלש שנים שיש מל"ז עד מ'. וצריך לומר ששנה אחת קודם המרד התחיל הרעב ושנת המרד שניה ולא נשארו רק שנת רעב שנת שמיטה שנת משמרות.

    7 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 5a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מ"מ גבי כהנים וא"כ נילף וכו'. ק"ל הא פשיטא דאין ללמוד נ"ע מנזיר סתם דסתם פסק נזירתו ונ"ע עדיין נזירתו עולם אלא דילפינן תחלה כהן מנזיר פרע פרע דגבי כהן שיעור ל' יום ואמרי' הטעם גבי כהן משום כובדו וידעי' דשיעור כובד ל' יום וזהו העיקר מה דרצינו למילף שיעורא דכובד כמה הוי ומה שייכות למילף ענין זה מנזיר סתם:

    Gilyon HaShas on Nazir 5a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 5, Amud Aleph, about 335 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “ויליף (ויקרא כה, כט) ״ימים״ ״ימים״ מבתי…”

    2. Segment 222 words

      Opens “ר' נהוראי אומר: מגלח אחת לל' יום.…”

      Named: רבי יוסי, רב שבת.

    3. Segment 315 words

      Opens “מאי טעמא דרבי יליף מבתי ערי חומה.…”

      Named: רבי יליף, רבי הוא.

    4. Segment 410 words

      Opens “האי גזירה שוה משום כובד גמיר, ובשני…”

    5. Segment 523 words

      Opens “ואימא ב' שנים, דכתיב: ״ויהי מקץ שנתים…”

    6. Segment 625 words

      Opens “ואימא ל' יום, דכתיב: (במדבר יא, כ)…”

    7. Segment 715 words

      Opens “ואימא מהכא: (שופטים יא, מ) ״מימים ימימה…”

    8. Segment 821 words

      Opens “ומאי נפקא מינה, והא תנא דבי ר'…”

    9. Segment 914 words

      Opens “הני מילי היכא דליכא דדמי ליה, אבל…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “איכא דאמרי: מנא ידעינן דכל תלתא ירחין…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “רבי נהוראי אומר: מגלח אחת לשלשים יום.…”

      Named: רבי נהוראי.

    12. Segment 1213 words

      Opens “ר' יוסי אומר: מגלח מערב שבת לערב…”

      Named: רב שבת.

    13. Segment 1325 words

      Opens “יום טוב שחל להיות באמצע שבת, דאחוהי…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “הני ארבעים שנה, מאי עבידתייהו? ר' נהוראי…”

      Named: רבי יהושע, שמואל.

    15. Segment 155 words

      Opens “מתני' סתם נזירות ל' יום.…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “גמ' מנהני מילי? אמר רב מתנא, אמר…”

      Named: רב מתנא.

    17. Segment 1711 words

      Opens “בר פדא אמר: כנגד ״נזיר״ ״נזרו״ האמורים…”

    18. Segment 186 words

      Opens “ורב מתנא נמי, נילף מנזיר״ ״נזרו״!…”

      Named: רב מתנא.

    19. Segment 1929 words

      Opens “אמר לך, ההוא לדרשה: (במדבר ו, ג)…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 5a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026