Talmud Builders

    Nazir 65b

    Chapter 9 - HaKutim Ein Lahem Nezirut

    גם: נזיר דף ס״ה ע״ב, פרק ט׳ הכותים אין להם נזירות

    English translation - Nazir 65b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rava said: With regard to one who examined, found a corpse, and removed it from its place, and again examined nearby, found another corpse, and removed it from its place as well, if he examined yet again and discovered a third corpse, he does not move this third one alongside these two he has already moved, as he now knows that this was a graveyard and the corpses were buried there intentionally. And he does not return these two alongside this one either, as he is not obligated to restore the corpses to their prior locations after they have been reburied.

    2There are those who say that Rava said: Since permission was granted to move the first and second corpses, one may therefore move them all, including the third one. The Gemara asks: And let us deem them part of a graveyard. Since three corpses were found buried together, there might be others in the vicinity. Reish Lakish said: They found a pretext and deemed Eretz Yisrael ritually pure. Since at that point there was just one corpse, the Sages were lenient and were not concerned about any further impurity. The Sages wished to avoid uncertain impurity because people were careful to observe the halakhot of ritual purity in Eretz Yisrael, and additional cases of uncertain impurity would be complicated to observe.

    3The Gemara asks another question: If one examined twenty cubits from the location of those corpses and did not find anything, what is the halakha ? Rav Menashya bar Yirmeya says that Rav says: This is a graveyard. Those three corpses compose the graveyard and there is no concern for others. The Gemara asks: What is the reason for this ruling? Why is there no concern that there might be many more corpses in the surrounding area? Once again Reish Lakish said: They found a pretext and deemed Eretz Yisrael ritually pure. Eretz Yisrael is deemed pure in a case of uncertainty.

    4MISHNA: Any case of uncertainty with regard to leprous sores is initially deemed pure until it is established that it is a case of ritual impurity. Once it has been determined to be a case of impurity, uncertainty concerning it is deemed impure.

    5GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Yehuda said that Rav said: The verse states: “This is the law of the plague of leprosy… to pronounce it pure or to pronounce it impure” (Leviticus 13:59). Since the verse opened with purity first, this teaches that any case of uncertainty concerning leprous sores is deemed pure. The Gemara asks: If so, if the halakha is based on this verse, then even once it has been determined to be a case of impurity, uncertainty concerning it should be deemed pure as well, as this interpretation of the verse should apply to all cases of uncertainty with regard to leprosy.

    6Rather, when this statement, that Rav Yehuda said that Rav said, was stated, it was stated with regard to the following dispute in a mishna concerning an uncertain leprous sore ( Nega’im 4:11): If the snow-white leprous sore [ baheret ], which is one sign of leprosy, preceded the white hair, which is another sign, he is impure. This halakha is stated in the Torah (see Leviticus 13:3). And if the white hair preceded the baheret he is pure, as this is not considered a sign of impurity. If there is uncertainty as to which came first, he is impure. And Rabbi Yehoshua said: Keiha .

    7The Gemara asks: What is the meaning of keiha ? Rav Yehuda said: Rabbi Yehoshua pronounced the matter unsolvable and ruled it is pure. The Gemara further asks: And perhaps this means that he pronounced the matter unsolvable and ruled it is impure? Rav Yehuda said that Rav said: The verse states: “To pronounce it pure or to pronounce it impure” (Leviticus 13:59); since the verse opened with purity first, any case of uncertainty concerning leprous sores is deemed pure.

    8MISHNA: This mishna discusses another case that includes the statement: There is a basis to anticipate the matter. One examines a man who experienced a gonorrhea-like discharge [ zav ] in seven ways, as long as he has not been confirmed as having a gonorrhea-like discharge [ ziva ]. With regard to an individual’s second such discharge, before he has been established as a greater zav , one examines to see whether there may have been a particular trigger of his discharge. One examines him with regard to food and with regard to drink, in case the discharge might have been the result of overeating or excess drinking; with regard to a burden, as it might have been caused by the weight of a heavy burden; and with regard to jumping, in case he jumped and this led to the discharge; and with regard to sickness; and with regard to an arousing sight; and with regard to the thought of a woman.

    9Once he has been confirmed as having a ziva , after two definite discharges of ziva , one no longer examines him in this way, as any discharge is deemed impure. If one experiences three discharges of ziva , he is obligated to bring an offering following his purification. Accordingly, his discharge that was due to circumstances beyond his control, i.e., for one of the seven reasons listed above, and his discharge about which it is uncertain if it is ziva , and even his semen, which is not usually considered the discharge of a zav , are all impure. Why is this so? It is because there is a basis for anticipating the matter. Once he has the status of a zav , it can be assumed that subsequent discharges are of ziva as well.

    10The Sages similarly taught: With regard to one who strikes another with heavy blows, and doctors assessed that he would die as a result of the beating, but his health improved from what it was, so that they then determined that he would not die from his injuries, and afterward his condition worsened and he died, the one who struck him is liable to receive court-imposed capital punishment, as it is assumed that the victim’s death was caused by the assault. Rabbi Neḥemya says: He is exempt, because there is a basis for anticipating the matter. Since the victim began to recover during his illness, it is reasonable to assume that his death was caused by a factor other than the assault.

    11GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, that one examines a zav before he has been confirmed as having a ziva , but not after? Rabbi Natan says that the verse states: “And the zav who has an issue [ zav et zovo ], whether it is a man or a woman” (Leviticus 15:33). This teaches that after two discharges, corresponding to the words zav and zovo , with regard to the third sighting, when one is already a zav , the verse juxtaposes the halakha of a male to that of a female: Just as it makes no difference in the case of a female whether her discharge of menstrual blood was triggered by an external factor, as she is ritually impure regardless, once a male zav has the status of impurity, one no longer examines him to see if his discharge was triggered by an external factor.

    12The Gemara asks: But isn’t it taught in a mishna ( Zavim 2:2) that Rabbi Eliezer says: For the third discharge one still examines him; for the fourth discharge one does not examine him. Where does the verse allude to the fourth discharge? The Gemara answers: Rather, they disagree with regard to instances of the word “ et ,” i.e., whether or not the word “ et ” teaches an additional halakha , or whether it is written purely for syntactical reasons. Rabbi Eliezer expounds instances of the word “ et ,” and therefore he counts the phrase “ zav et zovo ” as three words referring to three discharges. And the Rabbis do not expound instances of the word “ et ,” which means that in their opinion this verse alludes to only two discharges.

    13§ The mishna taught that his discharge that was due to circumstances beyond his control, and his discharge about which it is uncertain if it is ziva , are considered impure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר רבא בדק ופנה - בדק ומצא מת ופינהו ממקומו כדתנן נוטלו ואת תפוסתו:

    בדק ופנה - נמי לשני כדתנן מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן ולבתר הכי בדק ואשכח שמצא שלישי לא מפני ליה גבי הנך קמאי:

    ולא הנך תרי - מפני להון גבי חד דמחזקינן בשכונת קברות:

    ה"ג אמר רבא כיון שניתנה רשות לפנותן מפני להו ולישוינהו שכונת קברות אמר ר"ל עילא מצאו וטיהרו את א"י בדק מכ' אמה ולא מצא מאי אמר רב מנשיא בר ירמיה אמר רב ששת שכונת קברות - וה"פ אמר רבא כיון שניתנה רשות לפנות להן כשמצא את השנים כדתנן מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן מפני להו להאי ג' ואמאי מפני להו לישוינהו שכונת קברות שיחזרו למקומן ויחזיקו לאותו מקום כאילו עדיין יש שם מערות אחרות סביבותיו ולא יכנסו עושי טהרות לשם כדי שלא יאהילו על הטומאה:

    אמר ר"ל עילא - כלומר כשניתנה רשות לפנות בשלא מצא אלא אחד ושנים כי הדר ומצא להך שלישי מפני להו גבייהו כדי לטהר את המקום הזה שלא להחזיקו שיש מערות סביבותיה שיהו כהנים ועושי פסח מותרים להלך לשם:

    קתני בודק ממנו ולהלן ואם בדק ולא מצא מאי - מי אמרינן כיון דלא מצא אלא הנך ג' אתרמויי אתרמי דאיתקבור להכא ולא קנו מקומן או דלמא כיון דג' הן מחזקינן ליה בשכונת קברות ואסור לפנותן:

    אמר רב מנשיא אמר רב ה"ז שכונת קברות מ"ט אמר רב ר"ל עילא מצאו וטיהרו את א"י - צלע של מתים מצאו דמתרגמינן (בראשית ב) צלע עילא:

    וטהרו את א"י - כלומר אע"פ שאין כאן אלא הללו ג' קברים אמרינן זו היא שכונת קברות של עיר ושאר סביבות העיר טהור:

    ה"ג ספק טמא ר' יהושע אומר כיהה:

    מתני' בז' דרכים בודקים הזב עד שלא נזקק לטומאה - עד שלא ראה ב' ראיות:

    באכילה ובשתיה - מחמת רוב אכילה ושתיה הדרכים האמורים כאן מביאים האדם לידי זיבה:

    ובמראה - שראה שד או ד"א ונפחד מחמתו והוי אונס ואמר מר (נדה דף לה.) מבשרו ולא מחמת אונסו:

    משנזקק לזיבה - שכבר ראה ראיה שוב אין בודקין אותו:

    שרגלים לדבר - שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש:

    אונסו וספיקו ושכבת זרעו - הכל טמאים מחמת זיבה דאי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה:

    ורבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר - שלא בא מחמת הכאה הואיל ומתחילה היקל ממה שהיה:

    גמ' מנה"מ - דמשנזקק לטומאת זיבה שוב אין בודקין אותו:

    א"ר נתן אמר קרא והזב את זובו - לזכר ולנקבה אחר שאמר הכתוב שתי זיבות זב זובו הקיש הכתוב זכר לנקבה לראיה שלישית לומר לך מה נקבה דלא כתיב בה מבשרה ואפילו מאונסה הויא טמאה אף זכר כיון שראה ב' פעמים שנזקק לטומאת ז' אפי' ראה את השלישית באונס כיון דחזא ב' פעמים שלא באונס הוי טמא ומייתי קרבן:

    ר"א אומר בשלישית בודקין אותו - מפני הקרבן שאם ראה ב' ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס אינו מביא קרבן:

    ברביעית אין בודקין אותו - כלומר כיון שראה שלש שלא באונס וראה את הרביעית בתוך ימי ספרו ואפי' אם היא באונס אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא אלא סותרין את הכל כדמפרש במסכת נדה בפ' בנות כותים (נדה דף לה.):

    ר"א דריש אתים - הזב חדא את תרתי זובו תלתא ולרביעית איתקש לנקיבה דמטמאה אפי' באונס:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 65 עמוד ב

    1אמר רבא: בדק ופנה, בדק ופנה, בדק ואשכח לא האי מפני ליה גבי הנך תרי, ולא הני תרי לגבי האי חד.

    2איכא דאמרי, אמר רבא: כיון שנתנה רשות לפנות, מפנה להון. ולישוינהו שכונת קברות! אמר ריש לקיש: עילא, מצאו וטיהרו ארץ ישראל.

    3בדק מעשרים אמה ולא מצא, מאי? אמר רב מנשיא בר ירמיה אמר רב: שכונת קברות. מאי טעמא? אמר ר"ל עילא מצאו וטיהרו את ארץ ישראל.

    Mishna

    4כל ספק נגעים בתחילה, טהור עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה ספקו טמא.

    Gemara

    5מנא הני מילי? אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא ״(ויקרא יג״, נט) ״לטהרו או לטמאו״, הואיל ופתח [בו] הכתוב בטהרה תחילה. אי הכי, אפילו משנזקק לטומאה נמי ספקו טהור!

    6אלא, כי איתמר דרב יהודה אמר רב, אהא איתמר: אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור. ספק טמא. ור' יהושע אמר: כיהה.

    7מאי ״כיהה״? אמר רב יהודה: כיהה וטהור. ודילמא כיהה וטמא? אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא ״לטהרו או לטמאו״. הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה.

    Mishna

    8בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה: במאכל ובמשתה, במשא ובקפיצה, ובחולי, ובמראה, ובהירהור.

    9משנזקק לזיבה אין בודקין אותו. אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים. שרגלים לדבר.

    10המכה את חבירו ואמדוהו למיתה, והקל ממה שהיה, לאחר מכאן הכביד ומת חייב. ר' נחמיה אומר: פטור, שרגלים לדבר.

    Gemara

    11מנא הני מילי? אמר רבי נתן: אמר קרא ״(ויקרא טו״, לג) ״והזב את זובו״, לראיה שלישית איתקש לנקיבה.

    12והתניא, רבי אלעזר אומר בשלישית בודקין אותו, ברביעית אין בודקין אותו! אלא באתים קמיפלגי: רבי אליעזר דריש אתים. ורבנן לא דרשי אתים.

    13אונסו וספיקו.

    Tosafot

    אמר רבא בדק - ומצא גם השני ופנה בדק ואשכח ובדק עוד ומצא ג' לא [האי] מפני לגבי ב' דאיגלאי מילתא שבמתכוון קברוהו כדי (לא) לישאר [שם] ולא הני תרי מפנה לגבי חד א"צ שיפנה שנים ויחזיר לגבי חד אצל השלישי למקום שהיה בו קבר ואית דגרסי הכא ומשוי להו שכונת קברות פי' שיהיה בודק משם ולהלן עשרים אמה:

    איכא דאמרי כיון שניתן רשות לפנות - שכבר פינה קודם שידע ששלשה הם אף השלישי מפנה למקום שירצה דבאחד לא נתקן שכונת קברות וקצת קשה אם הלכה היא ושמא כל זה מן ההלכה: ולישוינהו שכונת קברות ומשני אמר ר"ש בן לקיש עילא מצאו וטיהרו כל א"י ואין להחזיק טומאה ולהחמיר:

    בדק מכ' אמה ולא מצא מאי - דלאחד מן הרוחות מי אמרי' כי היכי דלרוח זה לא מצא לא יהא זה זקוק לבדוק לשאר הרוחות מדברות זו ליכא או לא:

    אמר רב משרשיא שכונת קברות - כלומר שכונת קברות של שלשה שנמצאו כבר יש לו אבל לא יצטרך יותר לבדוק מאי טעמא עילא מצאו וטיהרו את א"י אית דמפרשי בדק ולא מצא מאי מהו שיהא לחפור בעומק עד שיגיע לסלע לבתולה:

    כל ספק נגעים בתחילה עד שלא נזקק לטומאה טהור - דאוקמיה אחזקתיה ובמסכת נגעים (פ"ה מ"ד) מפרש כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע לסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע [איזה מהן] פשה טהור:

    משנזקק לטומאה התם מפרש כיצד שנים באו אצל כהן בזה כסלע ובזה כגריס לסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה [כסלע] ועוד טמאין לסוף בזה ובזה כסלע ואינו יודע איזה מהם כיהה שניהם טמאים עד שיחזיק לשניהם להיות כגרים דכל חד אוקמיה בחזקת טומאה:

    מנא הני מילי - דעד שלא נזקק לטומאה ספק נגעים להקל אמר קרא לטהרו (אומר) הואיל דפתח הכתוב בטהרה תחילה:

    אי הכי אפי' משנזקק לטומאה נמי - דהא לא איצטריך קרא לעד שלא נזקק לטומאה דתיפוק ליה לאוקמיה אחזקתיה אלא לנזקק לטומאה פר"ת: אלא אי איתמר דרב (הונא) אדר' יהושע איתמר דמטהר אפילו נזקק לטומאה אבל מתני' [דהכא] נאמר בין נזקק בין לא נזקק מסברא דאוקמיה אחזקתיה:

    ורבי יהושע אומר כיהה מאי כיהה כיהה וטיהר ודלמא כיהה וטמא - ותימה דא"כ היינו ת"ק ופי' הר"ר יהודה מקורבייל ודילמא כיהה וטמא ובא לחלוק על ת"ק שתנא קמא [מטמאו] מספק ור' יהושע בא לומר שהוא ודאי מצורע ומשני לך דכיהה וטיהר לגמרי דאמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח בטהרה תחילה לעולם לא נאמרה במצורע אלא טהור גמור או טמא גמור:

    בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק [לזיבה] - כמו בראיה ראשונה או שניה:

    במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה במראה - שראה איש ואשה נזקקין זה לזה וכן משמע במס' זבין (פ"ב מ"ב) דפליג רבי יהודה ואמר אפי' ראה בהמה חיה ועוף נזקקין זה לזה מהרהר:

    משנזקק לטומאה כמו בראיה שלישית לרבנן פרק בנות כותים (נדה דף לה.) דמחייבי קרבן אבל רביעית לר"א ליסתור מה שספר אין בודקין אותו דהא מבשרו ולא מחמת אונסו לא קאי אלא אשתים לרבנן או אשלישית לר"א:

    אונסו - כמו מאכל ומשתה והנך שבע דאמרינן שמרגילין זיבות טמא משנזקק לטומאה:

    ספקו ושכבת זרעו - מפ' בגמ':

    רבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר - דחולה הוא הואיל והיקל ממה שהיה איידי דתנא שרגלים לדבר נקטי' הכא:

    מנה"מ א"ר [נתן] דאמר קרא והזב את זובו לזכר ולנקבה - והזב ראיה ראשונה את זובו ראיה שניה לזכר ולנקבה שלישית אקשיה רחמנא לנקבה ונקבה מטמאה באונס:

    רבי אלעזר אומר בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו - מ"ט דר"א דלית ליה דרשה דאמרינן אלא באתים קמיפלגי ר"א דריש הזב חדא את תרתי זובו תלתא ברביעית אקשייה לנקבה ובפרק בנות כותים (נדה דף לה.) מפרש ליה הש"ס טפי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר המכה את חברו (ועמדוהו) [ואמדוהו] למיתה הקל ממה שהיה לאחר מיכן הכביד ומת חייב ר' נחמיה פוטר שרגלים לדבר כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספיקו טמא אמר הר"ם מבואר הוא ספק נגעים בסוף פרק ממסכת נגעים שתבקש זה המקום צר לבאר אותו מכונת המסכתא וכן בפרק השני מזבין יתבארו אלו הדרכים השבעה:

    אמר המאירי כבר ידעת שהמכה את חברו בדבר הראוי להמית ובדרך הראוי להמית על הדרך שהתבארו במקומן אם אמדוהו לחיים נותן חמישה דברים ופטור ואפילו אירע שחלה והכביד ומת פטור הואיל ומתחלה אמדוהו לחיים ואם אמדוהו למיתה חובשין אותו וממתינין לזה המוכה אם מת נהרג ואם נתרפא לגמרי משלם חמשה דברים ומתירין אותו ובא עכשו לבאר במשנה זו שאם אמדוהו למיתה תחלה ואחר כך היקל מחליו עד שאמדוהו לחיים ואח"כ הכביד ומת חייב ואין אומרין שרגלים לדבר שלא מת מחמת אותה מכה אחר שהיקל אדרבה הואיל ולא נתרפא הימנה מכל וכל ודאי מאותה מכה מת ור' נחמיה פוטר ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

    כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה ר"ל קודם שהוחלט לטומאה שמעמידין אותו על חזקתו ופירשו הענין בחמישי של נגעים כגון שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע והסגירן ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באי זה מהן פשת אפי' היו שתיהן באיש אחד וממה נפשך הרי פשה בו נגע וראוי להחליטו טהור כך דרשו בתורת כהנים וטמא הכהן את הנגע את הודאי הוא מטמא ולא את הספק ואין צריך לומר אם שני הנגעים בשני אנשים ומ"מ כל ספק הבא משנזקק לטומאה טמא ופירשו שם הענין כגון שבאו שנים אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע בסוף שבוע פשו שתיהן בזו כגריס ועוד ובזו כסלע ועוד והחליטם חזרו שניהם להיות כסלע שנמצא שהלך הפשיון מאחד מהם הואיל ואין ידוע אי זהו שניהם בטומאתם עד שיחזרו שתיהן לכגריס שנאמר וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ולא את הספק:

    ומ"מ זו שאמרו כל ספק לא כלן דוקא אלא על הרוב נאמר ומ"מ יש מהן שספיקן טמא אף משלא נזקק לטומאה והוא במה שידעת על מה שאמרו ששער לבן סימן טומאה דוקא בשקדמה בהרת לשער אבל אם קדם שער לבהרת אינו סימן טומאה וכל שהוא ספק אי זה קדם הרי זה טמא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי כשלפניה והוא שאמר בשבעה דרכים בודקים את הזב עד שלא נזקק לטומאה במאכל ובמשתה ובמשא ובקפיצה ובחולי ובמראה ובהרהור משנזקק לטומאה אין בודקין אותו אנסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים שרגלים לדבר אמר הר"ם בפרק שני מזבין יתבארו אלו הדרכים השבעה וענין אמרו ספקו ושכבת זרעו טמאין שאנחנו לא נאמר אם ראה ראיה אחר שכבת זרע מחמת שכבת זרע ראה שנאמר בתחלת הראיה וזהו ענין אמתי שאין ספק בה ובמסכת זבים יתבארו אלו העקרים כלם והלכה כחכמים:

    אמר המאירי בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לטומאה וכו' כבר ביארנו בכמה מקומות שראיית הקרי אין בה אלא טומאת ערב אבל הזיבה טעונה שבעה נקיים וכן ביארנו בראשון של מגלה ובהרבה מקומות שהזיבה כל שראה הימנה שלש ראיות הן ביום אחד הן בשני ימים הן בשלשה ימים רצופים כל שלא הפסיק יום אחד בין הראיות נעשה זב גמור אף להיותו טעון קרבן ר"ל שאע"פ שספר שבעה וטבל והעריב שמשו אינו נכנס למקדש ולא אוכל בקדשים עד שיביא קרבנותיו בשמיני ואם לא ראה אלא שתים נעשה זב לטומאה ר"ל לטמא משכב ומושב וכן לספירת שבעה נקיים ולהיותו טעון מים חיים אבל אינו טעון קרבן אלא סופר שבעה וטובל ומעריב שמשו ונכנס למקדש או אוכל קדשים ואם לא ראה אלא אחת עדין אינו זב כלל אלא הרי הוא כקרי בעלמא ואינו טמא אלא טומאת ערב ובמסכת נדה פרק כותיים ביארנו שהקרי הוא היוצא בקושי האבר ובהנאה ואינו נגרר אלא שהוא דבק ומתקשר ולבן הרבה כלובן ביצה שאינה מוזרת וזיבה היא באה מדרך חולי ויוצאה שלא בקושי האבר ואין יציאתו דרך הנאה והוא נגרר ויוצא כבצק של שעורים ודוהה כלובן ביצה המוזרת ולפעמים היא באה דרך סבה ושלא מחמת חולי גמור וכל שהוא כן אע"פ שראייתו בסימני זיבה אינה זיבה כלל אלא קרי בעלמא ואע"פ שזיבת האשה כל דם הבא בימי זיבה אפי' מחמת אונס הוא דם זיבה ונעשית בשלש ראיות שבשלשה ימים זבה גדולה אלא א"כ בא מחמת קשוי של לידה על הדרך שביארנו במקומו באיש מיהא כל שמחמת שום אונס אינה זיבה שכך נדרש עליו מבשרו ולא מחמת אנסו ובא עכשו לבאר במשנה זו שסיבות אלו צריך לבדקם בשבעה דרכים שכל אחד מאלו גורם לזיבה והם במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי במראה ובהרהור ופירושן במאכל ובמשתה שאכל או שתה יותר מדאי או שאכל או שתה כשיעור הראוי אלא שהם דברים המביאים לידי שכבת זרע כגון בשר שמן ויין ישן וכיוצא באלו על הדרך שהם מפורשים בשני של זבים ומשא ר"ל אם נשא משא כבד בקפיצה ר"ל אם קפץ קפיצה גדולה ממקום למקום ובכלל אלו אם הוכה על גבו או חלה מצד אחר ומתוך חולשת כחותיו ורפיון עצביו אירע לו כך בחולי ר"ל חולי הזיבה בעצמו במראה ר"ל שראה אשה ונתאוה לה לשעתו בהרהור ר"ל שהרהר בעסקי ביאה בלא ראייה אם באשה ידועה או בשאינה ידועה שכל אלו גורמות למי שטבעו קרוב בכך לבא לידי זיבה ומ"מ התבאר בתוספתא של מסכת זבים שסבות אלו חלוקות בדיניהם שסבות המראה והרהור תולין בכל ראיות שתראה בהן מעת לעת כדין ראיית קרי שתולין בה כל ראיה הבאה אחריה מעת לעת אבל שאר הסבות תולין בהן כל זמן שהוא מצטער מאותו משא וקפיצה או החולי או המאכל והמשתה הא שאר סיבות כגון שינה ורכיבה ושחוק ודומיהן אין משגיחין בהם כל עיקר ואח"כ ביאר שבדיקות אלו אינן אלא עד שלא נזקק לטומאה והוא קודם ראיית השתיים אבל משנזקק לטומאה ר"ל שכבר ראה שתים בלא סיבה ונזקק לטומאה ר"ל שנעשה זב לטומאה אין צריך בדיקה לשלישית שאף כשיראנה בלא סיבה נעשה בה זב אף לקרבן שנאמר והזב את זובו לזכר ולנקבה בראיה שלישית הוקשה לנקבה שמטמאה אף באונס כמו שביארנו ואף הראשונה אינה צריכה בדיקה מחמת עצמה אלא מחמת השלישית והשניה צריכה בדיקה מחמת עצמה ומחמת השלישית וכיצד הוא הדין ראה ראייה ראשונה בין בסיבה בין בלא סיבה טמא טומאת ערב לבד ולא משום זיבה כלל ומעתה אינה צריכה בדיקה מחמת עצמה וכן לא מחמת השניה שכל שראה את השניה בלא סיבה אע"פ שהראשונה היתה בסיבה הרי הוא זב לטומאה הואיל ואותה שנעשה בה זב בא שלא בסיבה ואם היתה השניה בסיבה אינו זב לטומאה אפי' היתה הראשונה בלא סיבה אלא שמ"מ צריכה בדיקה מחמת השלישית שאין טעינת קרבן אלא כשהשלישית באה אחר שתים הבאות בלא סיבה נמצאת הראשונה צריכה בדיקה מחמת השלישית והשניה מחמת עצמה לטומאה ומחמת השלישית לקרבן והשלישית אינה צריכה בדיקה כלל שמאחר שראה השתים הראשונות בלא סיבה אף כשראה השלישית בסיבה נעשה זב אף לקרבן למדת שמשנזקק לטומאה אין בודקין אותו כלל:

    אנסו וספיקו ושכבת זרעו טמאין פי' אנסו הוא חוזר למה שאמר שמשנזקק לטומאה אנסו טמא ר"ל ראיית האונס מטמאתו כמו שביארנו ואח"כ אמר וספיקו כלומר לא סוף דבר שראה זיבה בודאי אלא שראתהו מחמת סיבה אלא אף ספיקו ופירשו בגמרא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא כגון שראה זוב בבגדו ולא ידע אם משניה אם משלישית שזו ודאי אינה מזקיקתו לקרבן אלא שבודאי ראה פעם שלישית אלא שהוא מסופק אם הוא קרי או זיבה או שראה זוב וקרי בבגדו ולא ידע אם ראיית הזב לחודה אם נתערבה שכבת זרעו עמה שאלו נתערבה שכבת זרע עמה דינה כקרי כמו שהתבאר בפרק המפלת שאינה סותרת אלא יום אחד כקרי ואמר שאף בזו טמא ועל זו הוא אומר שרגלים לדבר כלומר הואיל ונזקק לטומאה רגלים לדבר שזיבה ראה בלא עירוב שכבת זרע ואח"כ ביאר שכבת זרעו טמא ופירשו בגמרא לא סוף דבר במגע שאף בטהור כן אלא אף במשא מה שאין כן בטהור וכן פירשוה שאין תולין בה כלומר שאע"פ שאמרו ברואה קרי שכל זיבה הבאה אחר הקרי בתוך מעת לעת תולין בה דוקא עד שלא נזקק לטומאה הא משנזקק לטומאה לא אלא הרי הוא כשאר הסבות לתלות בה עד שלא נזקק לטומאה ולא משנזקק אפי' היתה הראיה סמוכה לקרי אלא אומרין הואיל ונזקק לטומאה הזיבה החלישתו וזיבתו ניעורה ולא שבאה מחמת הקרי אבל קודם שנזקק לטומאה הואיל והזיבה לא החלישתו עדין דנין בה שלא באה אלא מחמת הקרי ומפני שהיה ראוי לתלות בזו אף משנזקק לטומאה יותר מן האחרות הוצרך ללמדה ולענין המשא מיהא יש פוסקים ששכבת זרע מטמא במשא שאי אפשר לו בלא צחצוחי זיבה ויש אומרים שלא נאמרה אלא בקרי הבא אחר הזיבה בסמוך לה הא משהרחיק את הראיה לא:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כבר ביארנו שראייה שלישית אינה צריכה בדיקה ואין הלכה כר' אליעזר שאמר בשלישית בודקין ברביעית אין בודקין אלא אף בשלישית אין בודקין ומ"מ יש צדדין שיש מקום אף לחכמים לומר שברביעית אין בודקין והוא שאם נזקק לטומאה הן בשתים הן בשלש והוא מונה שבעה נקיים וראה זיבה בתוכן אפי' באתהו מחמת אונס סותר את הכל כמו שביארנו בפרק בנות הכותיים ומעתה אינה צריכה בדיקה:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 65b

    Nazir 65b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 256 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 65b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026