Talmud Builders

    Nazir 5b

    Back to index

    English translation — Nazir 5b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And bar Padda could have said to you that although some of these verses are required for an exposition, is there not at least one of them that is not used for an exposition? Rather, since that usage of the term nazirite is stated to indicate the number of days in an unspecified term of naziriteship, all of the other usages of the term are also stated to indicate the number of days in an unspecified term of naziriteship in addition to the specific halakhot that are derived from them.

    2The Gemara analyzes the opinions of Rav Mattana and bar Padda in light of the mishna and relevant baraitot . We learned in the mishna: An unspecified naziriteship lasts for thirty days. Granted, according to Rav Mattana it works out well. However, according to bar Padda it is difficult, since in his opinion the mishna should have stated that an unspecified naziriteship lasts for twenty-nine days.

    3The Gemara answers: Bar Padda could have said to you: The principal days of naziriteship are twenty-nine days. However, since there is the thirtieth day, when the nazirite shaves his hair and brings his offerings, and the prohibitions of naziriteship remain in effect on that day until he has brought these offerings, due to that reason the tanna teaches that an unspecified naziriteship lasts for thirty days.

    4The Gemara asks: We learned in a mishna (16a): One who said: I am hereby a nazirite, shaves his hair on the thirty-first day. Granted, according to Rav Mattana this works out well, since one must finish his term of naziriteship, which lasts for thirty days, before he can shave his hair. However, according to bar Padda, it is difficult. Why doesn’t he shave his hair on the thirtieth day?

    5The Gemara answers: Bar Padda could have said to you in response: Say the latter clause of that mishna: If he shaved his hair on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation. This indicates that the naziriteship itself lasts only twenty-nine days. Rather, the latter clause of that mishna certainly supports his opinion. As for the first clause, the reason a nazirite must wait until the thirty-first day in order to shave his hair ab initio is as follows: Since one who specifies that he is becoming a nazirite for thirty complete days may shave his hair only on the thirty-first day, the Sages ruled that even one who did not specify a time period becomes like one who said explicitly that he will be a nazirite for thirty complete days. Consequently, he may shave his hair ab initio only after thirty days have passed.

    6The Gemara asks: And for Rav Mattana, the latter clause of the mishna is difficult, since it states that one who shaves his hair on the thirtieth day has fulfilled his obligation, whereas Rav Mattana claims that his naziriteship is not yet complete at that time. The Gemara answers: He holds that the legal status of part of the day is like that of an entire day. Although the term of naziriteship is thirty days, once the thirtieth day begins it is as though it has been completed, and a nazirite who shaves his hair on that day has fulfilled his obligation.

    7The Gemara asks further: We learned in that same mishna: In the case of one who says: I am hereby a nazirite for thirty days, if he shaved his hair on the thirtieth day, he has not fulfilled his obligation. This appears to contradict the opinion of Rav Mattana, who holds that part of the day is like an entire day. The Gemara answers: This is referring to one who says that he will be a nazirite for thirty complete days, in which case he certainly does not fulfill his obligation by shaving his hair on the thirtieth day itself.

    8The Gemara asks further: We learned in that mishna: One who accepted two terms of naziriteship shaves his hair for the first naziriteship on the thirty-first day, and he shaves his hair for the second term on the sixty-first day. Granted, according to Rav Mattana this works out well, since he shaves his head for the first naziriteship after a full thirty days have passed. The second term of naziriteship then commences on that day, which is the thirty-first day since he took his vows. He then shaves for the second time on the thirty-first day of his second naziriteship, which is the sixty-first day since he took his vows.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ובר פדא אמר לךאטו מי ליכא חד מינייהו דלא אתא לדרשא:

    אלא מדההוא למניינא הנהו נמי דלדרשא אתי להו למניינא:

    תנן מי שאמר הריני נזיר מגלח לשלשים ואחד יום בשלמא לרב מתנאדאמר שלשים היינו דקאמר שמגלח [יום] שלשים ואחד דהיינו לאחר מלאת ימי נזרו:

    אלא לבר פדאדאמר עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט בשלשים איבעי ליה לגלח:

    אמר לך בר פדא אימא סיפא אם גילח ביום שלשים כו'אלמא דלא הוי עיקר נזירות אלא שלשים חסר אחד:

    אלא סיפא מסייעא ליהלבר פדא מדקאמר שאם גילח את הראשונה ליום שלשים שפיר דמי ורישא דקתני שלשים ואחד נעשה כאומר שלימין אבל היכא דפריש הריני נזיר שלשים יום חסר אחד מגלח לכתחילה ליום שלשים דעיקר נזירות אינו אלא שלשים חסר אחד אבל לשתי נזירות לא אמרינן דליהוי יום אחד עולה למנין נזירות ראשונה ונזירות שניה קמשמע לן דעולה לכאן ולכאן:

    הכי גרסינן אלא רישא נעשה כאומר שלימים:

    נעשה כאומר שלשים יום שלימיםולכתחילה מגלח ליום שלשים ואחד וכיון דלא אמר בהדיא שלימים אם גילח ליום שלשים יצא:

    דקסבר מקצת היוםשעבר מיום שלשים כמי שעבר כולו דמי והאי דמגלח לבתר הכי נעשה כמי שגילח ליום שלשים ואחד ואם תאמר הואיל ולבר פדא נמי צריך להמתין עד יום שלשים ואחד מאי איכא בין רב מתנא לבר פדא איכא דלבר פדא אם נטמא ביום שלשים אחר מלאת קרינא ביה ושוב אינו סותר את נדרו ולרב מתנא דאמר אין עיקר נזירות פחות משלשים יום תוך מלאת קרינא ביה וצריך למנות פעם שניה אי נמי היינו דאיכא בינייהו שאם אמר הריני נזיר כ"ט ימים מגלח לכתחילה ליום שלשים אליבא דבר פדא ולרב מתנא הולך ומשלים כל ל' שאין שום נזירות פחות מל' יום ואינו מגלח עד ל' וא':

    והא תנן גילח יום ל' לא יצא באומר שלימים(ממש) דצריך לו להשלים כל מה שנזר ולגלח אחר מלאת דהוה ליה כמי שנודר לגלח מאה יום דמונה מאה יום מיום ליום והדר מגלח איכא דגרסי לה בלישנא אחרינא רישא באומר שלימין ומפרש לה רישא לבר פדא לא קשיא כגון דאמר הריני נזיר שלשים יום דצריך למנות לכתחילה שלשים ולגלח ביום שלשים ואחד הא סתמא אם גילח יום שלשים יצא וסיפא דקתני לא יצא באומר שלימין ופרושי מפרש לה לרישא מי שאומר הריני נזיר מגלח לשלשים ואחד ואימתי אמרו שצריך לגלח ביום שלשים ואחד בזמן שאמר הריני נזיר שלשים יום ואם אמר שלשים יום שלימין אם גילח ביום שלשים לא יצא:

    תנן מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה ליום שלשים ואחד והשניה ליום ס"א - דלכי גילח ביום שלשים ואחד לראשונה לאלתר נכנסה לו נזירות שניה באותו יום עצמו ונמצא דכי מגלח נמי בשניה ביום ס"א קאים ליה ביום שלשים ואחד:

    בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר פדאלמה לי כולי האי בששים חסר אחד סגי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר ה עמוד ב

    1ובר פדא אמר לך: ליכא חד מינהון דלאו לדרשא? אלא מדההוא למניינא, כולהו נמי למניינא.

    2תנן: סתם נזירות שלשים יום. בשלמא לרב מתנא ניחא, אלא לבר פדא קשיא!

    3אמר לך בר פדא: איידי דאיכא יום תלתין דמגלח ומביא קרבנותיו, משום הכי תנא שלשים.

    4תנן: מי שאמר ״הריני נזיר״ מגלח יום שלשים ואחד. בשלמא לרב מתנא ניחא, אלא לבר פדא קשיא!

    5אמר לך בר פדא, אימא סיפא: אם גילח ליום שלשים יצא. אלא סיפא מסייעא ליה, רישא נעשה כאומר ״שלימין״.

    6ולרב מתנא קשיא סיפא! קסבר מקצת היום ככולו.

    7תנן: ״הריני נזיר שלשים יום״, אם גילח יום ל' לא יצא! באומר ״שלימין״.

    8תנן: מי שנזר ב' נזירות מגלח את הראשונה יום ל' ואחד, והשניה ליום ששים ואחד. בשלמא לרב מתנא ניחא.

    Tosafot

    הואיל ואיכא חד מינייהו דלאו לדרשאאו אחד או עשרה ולאו דוקא חד מדההוא למניינא כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא מכל מקום אתו למניינא:

    תנן סתם נזירות שלשים יום וכו' אלא לבר פדא קשיאדמשמע שהתנא משך נזירות דאורייתא אתא לאשמועינן ומשני כיון דאיכא יום תלתין דמגלח ומייתי קרבנות ואסור לשתות ביין וליטמא למתים עד שמביא קרבנותיו משום הכי [תני] תלתין יומין דמשך הנזירות עד תלתין יומי כי לכתחילה אי אפשר להביא קרבנותיו בכ"ט אפילו לבר פדא אלא ביום שלשים (הויא ליה [כפרה] דאפילו נזיר טהור קצת חוטא הוא שציער עצמו מן היין):

    מגלח לשלשים וא' יום כו' אלא לבר פדא קשהדהוה ליה לגלח ביום [ל'] דשלמו נזירות בכ"ט יום:

    אמר לך בר פדא אימא סיפא ואם גילח ביום שלשים יצא אלא סיפא מסייעא ליה - ורישא דקאמר לכתחילה כשיאמר שלשים יום שלימין להיות נזיר אי אפשר לו לגלח ביום שלשים וגזרו חכמים כשאומר נזיר סתם דלכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים וא' אבל בדיעבד אם גילח ביום ל' יצא שכן דינו דאורייתא דסתם נזיר יגלח ביום שלשים ואם תאמר אמאי איצטריך למימר גזירה אטו היכא דאמר שלימים לימא גזירה אטו היכא דאמר שלשים יום בלא שלימים דהכי מוכח בסמוך בפירכא שניה דלבר פדא דלית ליה. מקצת היום ככולו כי אמר שלשים דמדאורייתא צריך לגלח ביום ל' ואחד יש לומר דמשום דשני לקמן לרב מתנא באומר שלימים דהתם ליכא לשנויי בלישנא אחרינא דאשמועינן כשאמר לשון מיותר ל' יום כאילו אמר שלימין [דבזה] מקצת היום ככולו ואיצטריך דאומר שלימים קמשני נמי בהא לישנא לבר פדא:

    ולרב מתנא קשיא סיפא קסבר מקצת היום ככולוהילכך אם גילח ביום שלשים יצא כיון שעשה מקצת היום בנזירות ומיהו לכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים ואחד ולבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו דא"כ אפילו ביום כ"ט אם גילח יצא והתנא אמר ביום שלשים אם גילח יום שלשים יצא:

    תנן הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצאבשלמא אי דוקא יום שלשים לבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו ניחא אע"ג דלעיל קאמר אם גילח יום שלשים יצא התם הוא דסתם נזירות קביל עליה דהוי כ"ט אבל הכא דאמר שלשים יום משך נזירות כל שלשים יום הלכך אם גילח ביום שלשים לא יצא דלית ליה מקצת היום ככולו אלא לרב מתנא קשה דאע"ג דאמר ל' יום הא סבירא ליה [דאמרינן] מקצת היום ככולו ואם גילח ביום שלשים אמאי לא יצא ומשני באומר שלימים פירוש אף על גב דמתניתין סתמא קתני [שלשים] יום אפילו הכי כיון דאמר שלשים יום לישנא יתירא הוא דאפילו סתם לרב מתנא הוי שלשים יום וכי אמר הריני שלשים יום הוי כאילו אמר שלימים וליכא למימר מקצת היום ככולו ולכך אם גילח ביום שלשים לא יצא:

    ואת השניה ביום ס"א בשלמא לרב מתנא ניחאכשיגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר נזירות ומתחיל נזירות שני בו ביום מידי דהוי אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ס' כלו ב' נזירות ובס"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים וא' וכ"ת סוף סוף מאי קמ"ל מתני' לרב מתנא הא ברישא קתני בהדיא דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד הא לא קשיא דסיפא אתא לאשמועינן דיום ל' עולה לכאן ולכאן כדמסיק לקמן בשינוייא אליבא דרב מתנא והא לא שמעינן מרישא אלא לבר פדא קשה מרישא שמגלח על הראשונה ביום ל' [ואחד] ועל השניה ביום ס' [ואחד] ואע"ג דאקשינן לבר פדא מרישא כי האי וכבר שני ליה מדרבנן גזרו דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד ואם כן מאי [הדר] פריך ליה דרך הש"ס כן להקשות כעין קושיא ראשונה ולתרצו כעין תירוץ ראשון ובלבד שישמיענו קצת חידוש מה שלא שמענו ברישא וה"נ איכא קצת חידוש בסיפא לבר פדא שאין ברישא כדנפקא לן לקמן במסקנא דתירוצא דמשמיענו דמקצת היום ככולו לבר פדא בתחילת הנזירות כאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום אע"פ שאותו חידוש לא נתפרש בסיפא לבר פדא צריכין אנו למימר שהש"ס סומך על כך:

    עוד סיגנון אחר בשלמא לרב מתנא ניחא (הא) כלומר הא דקתני שמגלח כל נזירות ביום שלשים ואחד דהיינו הראשונה ביום שלשים ואחד והשניה ביום ס"א ואע"ג דשמעינן מרישא דמגלח ביום שלשים ואחד סיפא איצטריכא ליה לאשמועינן דיום שלשים עולה לכאן ולכאן לב' נזירות כדמסיק לקמן אלא לבר פדא קשיא אף על גב דלבר פדא נמי צריך לגלח ביום שלשים ואחד מדרבנן כדשני לעיל מכל מקום תיקשי לבר פדא מייתור המשניות דאע"ג [דחדשה] בסיפא דקתני ואם גילח הראשונה ליום שלשים מגלח השניה לכתחילה ליום ששים אלמא דסוף יום שלשים עולה לו למנין נזירות שני ומקצת יום חשיב כיום שלם והא לא שמעינן מרישא דאדרבה ס"ל לבר פדא דלא אמר מקצת יום ככולו בסוף נזירות וחשבינן ליה כאדם המקבל נזירות בחצי היום הא לא חשיב חידוש למקשה דפשיטא שאדם מקבל נזירות בחצי היום [ומשני סד"א ה"מ] שלא היה עסוק בנזירות תחילה וניכר לכל נזירותיו אבל הכא דנהג נזירותיו עד חצי היום אימר לא יעלה לו דאינו ניכר נזירותו קמשמע לן דאפי' הכי עולה לו לכאן ולכאן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    בפרק שלישי ט"ז א' שנינו מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום ל"א ואם גלח ליום שלשים יצא אמר הריני נזיר שלשים אם גלח ביום שלשים לא יצא וכבר כתבנו דברים אלו דרך פסק במשנתנו ומכל מקום לענין ביאור הביאוה בסוגיא זו והקשו ממנה לבר פדא מראש המשנה ר"ל ממה שאמרו בהריני נזיר שמגלח ליום ל"א אלמא שכל השלשים מן הנזירות כרב מתנא עד שנסתייע הוא מסופה ר"ל ממה שאמרו אם גלח ביום שלשים יצא אלמא שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט שאם כל יום שלשים מעיקר הנזירות היאך הוא מגלח ומביא בו קרבן ואכתי לא שלים נזירותיה אלא כולה כבר פדא ורישא באומר שלמים כך היא הגירסא בקצת ספרים ופירושה באומר הריני נזיר שלשים שלמים ואין צורך בכך שאף לבר פדא כל שפירט ואמר שלשים ודאי כל השלשים מן הנזירות ואין גלוח והבאת קרבנות שביום שלשים כלום אלא שעיקר הגירסא נעשה כאומר שלמים כלומר זה שאינו מגלח לכתחלה עד שלשים ואחד גזרה שמא יפרוט ויאמר הריני נזיר שלשים ומכיון שפירט שלשים נעשה כאומר שלמים ומכל מקום אף לדעת הגורסים באומר שלמים פירושו באומר לשון שמשמעו שלמים וזהו כשיאמר שלשים בפרט וחזרו והקשו מסיפא לרב מתנא ותירצה מטעם מקצת היום ככלו ונעשה מקצתו כיום שלשים ומקצתו כיום שלשים ואחד ונמצא עכשו שאין ביניהם כלום ולשניהם לכתחלה לא יגלח ביום שלשים ואם גלח יצא אלא שיש ביניהם דין תורה ולענין קרבן טומאה של בר פדא יום שלשים אינו מן התורה כלל ואינו מביא קרבן טומאה אם ניטמא בו ולרב מתנא מקצתו מיהא מן התורה ומכל מקום חזרו והקשו לרב מתנא ממה שאמרו הריני נזיר שלשים אם גלח יום שלשים לא יצא ואם מטעם מקצת היום ככלו אף בפורט שלשים היה לו לומר שיצא ותירצה באומר שלשים שלמים ויש גורסים אף בזו נעשה כאומר שלמים אבל הריני נזיר סתם אף ביום שלשים יצא על הדרך שביארנו ויש מפרשים מזו קושיא לבר פדא והכל עולה לענין אחד:

    שנינו עוד בפרק שלישי שאף מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה לכתחלה ליום שלשים ואחד ומתחיל נזירות שניה מאותו היום ונמצא מגלח שניה ליום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום שלשים יצא ומגלח את השניה לכתחלה ביום ששים שהרי נזירות שניה התחילה ביום שלשים של ראשונה שכל בתחלת נזירות לדברי הכל מקצת היום ככלו ונמצא שיום ששים הוא שלשים ואחד לנזירות ואם גלח את השני ביום ששים חסר אחת יצא שהרי נזירותו השניה התחילה ביום שלשים לראשונה ונמצא יום ששים חסר אחת יום שלשים לשניה ונמצא יום שלשים של ראשונה עולה לכאן ולכאן ולענין ביאור מה שהקשו ממנה לרב מתנא ולבר פדא דברים פשוטים הם וכענין הראשונה ומה שהשיב בר פדא אנא אהא סמכי כלומר זו שאמרו שיום שלשים עולה לו מן המנין ואתה משיבני מה הוצרך יום שלשים להיות עולה לכאן ולכאן אחר שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט יום אנא נמי אהא סמכי כלומר משם אני למד לעיקר נזירות שאינו אלא כ"ט יום דמדקאמר דיום ל' עולה לשניה אם כן יום ל' אינו מעיקר נזירות ראשונה שאלו כן היה כולו צריך לה ומפני שאינו סובר מקצת היום ככלו בסוף נזירות אלא שאינו מעיקר הראשונה ומתוך כך נחשב לשניה אע"פ שגלח ושתה שמקצתו האחרון ככלו הואיל ותחלת נזירות הוא ועולה מן המנין דקאמר דוקא לשניה ולא לכאן ולכאן ומה שהקשו לרב מתנא מאי היא דמקצת היום ככלו הא תנא ליה חדא זימנא שאלו בתוספות דהא הוה מצי לאקשויי נמי לבר פדא מאי היא דנעשה כאומר שלמים הא שמעינן לה נמי מרישא ותירצו דלבר פדא אשמועינן מהא דאמרינן מקצת היום ככלו בתחלת נזירות וכדקאמר גלח ראשונה ביום שלשים מגלח שניה ביום ס' ומדתני מגלח לכתחלה שמעינן דיום שלשים דראשונה עולה דאכתי לא שמעינן ליה אבל לרב מתנא דסבירא ליה מקצת היום ככלו אף בסוף נזירות כל שכן בתחלת נזירות:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 5b

    Nazir 5b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 119 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ובר פדא אמר לך אטו מי ליכא חד מינייהו דלא אתא לדרשא:

    אלא מדההוא למניינא הנהו נמי דלדרשא אתי להו למניינא:

    תנן מי שאמר הריני נזיר מגלח לשלשים ואחד יום בשלמא לרב מתנא דאמר שלשים היינו דקאמר שמגלח [יום] שלשים ואחד דהיינו לאחר מלאת ימי נזרו:

    אלא לבר פדא דאמר עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט בשלשים איבעי ליה לגלח:

    אמר לך בר פדא אימא סיפא אם גילח ביום שלשים כו' אלמא דלא הוי עיקר נזירות אלא שלשים חסר אחד:

    אלא סיפא מסייעא ליה לבר פדא מדקאמר שאם גילח את הראשונה ליום שלשים שפיר דמי ורישא דקתני שלשים ואחד נעשה כאומר שלימין אבל היכא דפריש הריני נזיר שלשים יום חסר אחד מגלח לכתחילה ליום שלשים דעיקר נזירות אינו אלא שלשים חסר אחד אבל לשתי נזירות לא אמרינן דליהוי יום אחד עולה למנין נזירות ראשונה ונזירות שניה קמשמע לן דעולה לכאן ולכאן:

    הכי גרסינן אלא רישא נעשה כאומר שלימים:

    נעשה כאומר שלשים יום שלימים ולכתחילה מגלח ליום שלשים ואחד וכיון דלא אמר בהדיא שלימים אם גילח ליום שלשים יצא:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הואיל ואיכא חד מינייהו דלאו לדרשא או אחד או עשרה ולאו דוקא חד מדההוא למניינא כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא מכל מקום אתו למניינא:

    תנן סתם נזירות שלשים יום וכו' אלא לבר פדא קשיא דמשמע שהתנא משך נזירות דאורייתא אתא לאשמועינן ומשני כיון דאיכא יום תלתין דמגלח ומייתי קרבנות ואסור לשתות ביין וליטמא למתים עד שמביא קרבנותיו משום הכי [תני] תלתין יומין דמשך הנזירות עד תלתין יומי כי לכתחילה אי אפשר להביא קרבנותיו בכ"ט אפילו לבר פדא אלא ביום שלשים (הויא ליה [כפרה] דאפילו נזיר טהור קצת חוטא הוא שציער עצמו מן היין):

    מגלח לשלשים וא' יום כו' אלא לבר פדא קשה דהוה ליה לגלח ביום [ל'] דשלמו נזירות בכ"ט יום:

    אמר לך בר פדא אימא סיפא ואם גילח ביום שלשים יצא אלא סיפא מסייעא ליה - ורישא דקאמר לכתחילה כשיאמר שלשים יום שלימין להיות נזיר אי אפשר לו לגלח ביום שלשים וגזרו חכמים כשאומר נזיר סתם דלכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים וא' אבל בדיעבד אם גילח ביום ל' יצא שכן דינו דאורייתא דסתם נזיר יגלח ביום שלשים ואם תאמר אמאי איצטריך למימר גזירה אטו היכא דאמר שלימים לימא גזירה אטו היכא דאמר שלשים יום בלא שלימים דהכי מוכח בסמוך בפירכא שניה דלבר פדא דלית ליה. מקצת היום ככולו כי אמר שלשים דמדאורייתא צריך לגלח ביום ל' ואחד יש לומר דמשום דשני לקמן לרב מתנא באומר שלימים דהתם ליכא לשנויי בלישנא אחרינא דאשמועינן כשאמר לשון מיותר ל' יום כאילו אמר שלימין [דבזה] מקצת היום ככולו ואיצטריך דאומר שלימים קמשני נמי בהא לישנא לבר פדא:

    ולרב מתנא קשיא סיפא קסבר מקצת היום ככולו הילכך אם גילח ביום שלשים יצא כיון שעשה מקצת היום בנזירות ומיהו לכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים ואחד ולבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו דא"כ אפילו ביום כ"ט אם גילח יצא והתנא אמר ביום שלשים אם גילח יום שלשים יצא:

    תנן הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא בשלמא אי דוקא יום שלשים לבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו ניחא אע"ג דלעיל קאמר אם גילח יום שלשים יצא התם הוא דסתם נזירות קביל עליה דהוי כ"ט אבל הכא דאמר שלשים יום משך נזירות כל שלשים יום הלכך אם גילח ביום שלשים לא יצא דלית ליה מקצת היום ככולו אלא לרב מתנא קשה דאע"ג דאמר ל' יום הא סבירא ליה [דאמרינן] מקצת היום ככולו ואם גילח ביום שלשים אמאי לא יצא ומשני באומר שלימים פירוש אף על גב דמתניתין סתמא קתני [שלשים] יום אפילו הכי כיון דאמר שלשים יום לישנא יתירא הוא דאפילו סתם לרב מתנא הוי שלשים יום וכי אמר הריני שלשים יום הוי כאילו אמר שלימים וליכא למימר מקצת היום ככולו ולכך אם גילח ביום שלשים לא יצא:

    ואת השניה ביום ס"א בשלמא לרב מתנא ניחא כשיגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר נזירות ומתחיל נזירות שני בו ביום מידי דהוי אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ס' כלו ב' נזירות ובס"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים וא' וכ"ת סוף סוף מאי קמ"ל מתני' לרב מתנא הא ברישא קתני בהדיא דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד הא לא קשיא דסיפא אתא לאשמועינן דיום ל' עולה לכאן ולכאן כדמסיק לקמן בשינוייא אליבא דרב מתנא והא לא שמעינן מרישא אלא לבר פדא קשה מרישא שמגלח על הראשונה ביום ל' [ואחד] ועל השניה ביום ס' [ואחד] ואע"ג דאקשינן לבר פדא מרישא כי האי וכבר שני ליה מדרבנן גזרו דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד ואם כן מאי [הדר] פריך ליה דרך הש"ס כן להקשות כעין קושיא ראשונה ולתרצו כעין תירוץ ראשון ובלבד שישמיענו קצת חידוש מה שלא שמענו ברישא וה"נ איכא קצת חידוש בסיפא לבר פדא שאין ברישא כדנפקא לן לקמן במסקנא דתירוצא דמשמיענו דמקצת היום ככולו לבר פדא בתחילת הנזירות כאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום אע"פ שאותו חידוש לא נתפרש בסיפא לבר פדא צריכין אנו למימר שהש"ס סומך על כך:

    עוד סיגנון אחר בשלמא לרב מתנא ניחא (הא) כלומר הא דקתני שמגלח כל נזירות ביום שלשים ואחד דהיינו הראשונה ביום שלשים ואחד והשניה ביום ס"א ואע"ג דשמעינן מרישא דמגלח ביום שלשים ואחד סיפא איצטריכא ליה לאשמועינן דיום שלשים עולה לכאן ולכאן לב' נזירות כדמסיק לקמן אלא לבר פדא קשיא אף על גב דלבר פדא נמי צריך לגלח ביום שלשים ואחד מדרבנן כדשני לעיל מכל מקום תיקשי לבר פדא מייתור המשניות דאע"ג [דחדשה] בסיפא דקתני ואם גילח הראשונה ליום שלשים מגלח השניה לכתחילה ליום ששים אלמא דסוף יום שלשים עולה לו למנין נזירות שני ומקצת יום חשיב כיום שלם והא לא שמעינן מרישא דאדרבה ס"ל לבר פדא דלא אמר מקצת יום ככולו בסוף נזירות וחשבינן ליה כאדם המקבל נזירות בחצי היום הא לא חשיב חידוש למקשה דפשיטא שאדם מקבל נזירות בחצי היום [ומשני סד"א ה"מ] שלא היה עסוק בנזירות תחילה וניכר לכל נזירותיו אבל הכא דנהג נזירותיו עד חצי היום אימר לא יעלה לו דאינו ניכר נזירותו קמשמע לן דאפי' הכי עולה לו לכאן ולכאן:

    Tosafot on Nazir 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    בפרק שלישי ט"ז א' שנינו מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום ל"א ואם גלח ליום שלשים יצא אמר הריני נזיר שלשים אם גלח ביום שלשים לא יצא וכבר כתבנו דברים אלו דרך פסק במשנתנו ומכל מקום לענין ביאור הביאוה בסוגיא זו והקשו ממנה לבר פדא מראש המשנה ר"ל ממה שאמרו בהריני נזיר שמגלח ליום ל"א אלמא שכל השלשים מן הנזירות כרב מתנא עד שנסתייע הוא מסופה ר"ל ממה שאמרו אם גלח ביום שלשים יצא אלמא שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט שאם כל יום שלשים מעיקר הנזירות היאך הוא מגלח ומביא בו קרבן ואכתי לא שלים נזירותיה אלא כולה כבר פדא ורישא באומר שלמים כך היא הגירסא בקצת ספרים ופירושה באומר הריני נזיר שלשים שלמים ואין צורך בכך שאף לבר פדא כל שפירט ואמר שלשים ודאי כל השלשים מן הנזירות ואין גלוח והבאת קרבנות שביום שלשים כלום אלא שעיקר הגירסא נעשה כאומר שלמים כלומר זה שאינו מגלח לכתחלה עד שלשים ואחד גזרה שמא יפרוט ויאמר הריני נזיר שלשים ומכיון שפירט שלשים נעשה כאומר שלמים ומכל מקום אף לדעת הגורסים באומר שלמים פירושו באומר לשון שמשמעו שלמים וזהו כשיאמר שלשים בפרט וחזרו והקשו מסיפא לרב מתנא ותירצה מטעם מקצת היום ככלו ונעשה מקצתו כיום שלשים ומקצתו כיום שלשים ואחד ונמצא עכשו שאין ביניהם כלום ולשניהם לכתחלה לא יגלח ביום שלשים ואם גלח יצא אלא שיש ביניהם דין תורה ולענין קרבן טומאה של בר פדא יום שלשים אינו מן התורה כלל ואינו מביא קרבן טומאה אם ניטמא בו ולרב מתנא מקצתו מיהא מן התורה ומכל מקום חזרו והקשו לרב מתנא ממה שאמרו הריני נזיר שלשים אם גלח יום שלשים לא יצא ואם מטעם מקצת היום ככלו אף בפורט שלשים היה לו לומר שיצא ותירצה באומר שלשים שלמים ויש גורסים אף בזו נעשה כאומר שלמים אבל הריני נזיר סתם אף ביום שלשים יצא על הדרך שביארנו ויש מפרשים מזו קושיא לבר פדא והכל עולה לענין אחד:

    שנינו עוד בפרק שלישי שאף מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה לכתחלה ליום שלשים ואחד ומתחיל נזירות שניה מאותו היום ונמצא מגלח שניה ליום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום שלשים יצא ומגלח את השניה לכתחלה ביום ששים שהרי נזירות שניה התחילה ביום שלשים של ראשונה שכל בתחלת נזירות לדברי הכל מקצת היום ככלו ונמצא שיום ששים הוא שלשים ואחד לנזירות ואם גלח את השני ביום ששים חסר אחת יצא שהרי נזירותו השניה התחילה ביום שלשים לראשונה ונמצא יום ששים חסר אחת יום שלשים לשניה ונמצא יום שלשים של ראשונה עולה לכאן ולכאן ולענין ביאור מה שהקשו ממנה לרב מתנא ולבר פדא דברים פשוטים הם וכענין הראשונה ומה שהשיב בר פדא אנא אהא סמכי כלומר זו שאמרו שיום שלשים עולה לו מן המנין ואתה משיבני מה הוצרך יום שלשים להיות עולה לכאן ולכאן אחר שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט יום אנא נמי אהא סמכי כלומר משם אני למד לעיקר נזירות שאינו אלא כ"ט יום דמדקאמר דיום ל' עולה לשניה אם כן יום ל' אינו מעיקר נזירות ראשונה שאלו כן היה כולו צריך לה ומפני שאינו סובר מקצת היום ככלו בסוף נזירות אלא שאינו מעיקר הראשונה ומתוך כך נחשב לשניה אע"פ שגלח ושתה שמקצתו האחרון ככלו הואיל ותחלת נזירות הוא ועולה מן המנין דקאמר דוקא לשניה ולא לכאן ולכאן ומה שהקשו לרב מתנא מאי היא דמקצת היום ככלו הא תנא ליה חדא זימנא שאלו בתוספות דהא הוה מצי לאקשויי נמי לבר פדא מאי היא דנעשה כאומר שלמים הא שמעינן לה נמי מרישא ותירצו דלבר פדא אשמועינן מהא דאמרינן מקצת היום ככלו בתחלת נזירות וכדקאמר גלח ראשונה ביום שלשים מגלח שניה ביום ס' ומדתני מגלח לכתחלה שמעינן דיום שלשים דראשונה עולה דאכתי לא שמעינן ליה אבל לרב מתנא דסבירא ליה מקצת היום ככלו אף בסוף נזירות כל שכן בתחלת נזירות:

    Meiri on Nazir 5b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    משום הכי תני תלתין יומין לפי שגם ביום שלשים אסור עד שיגלח ויביא קרבנותיו. והשתא לבר פדא סתם נזירות תשעה ועשרים יום ומגלח ביום שלשים. ובמסקנא לא קאי הכי:

    אלא לבר פדא קשיא דמיום כ"ט שלמו ימי נזירותו וביום שלשים יגלח. והוה מצי לשנויי לאלתר נעשה כאומר שלמים. אלא ניחא ליה לאקשויי מסיפא ולאוכוחי דעל כורחין אמרינן הכי אם גילח יום שלשים יצא. ואם איתא (בנזירות) דנזירות שלושים יום אמאי יצא כיון דאכתי לא שלים נזירותיה. אלא סיפא על כרחין מסייע ליה לבר פדא הילכך רישא אית לך לפרושי דנעשה כאומר שלמים כלומר אף על גב דסתם נזירות כ"ט יום שיהא נזיר שלשים יום לפי שמנהג הוא בבני אדם מאחר שסתם נזירות הוא סכום למנין שלושים רק חסר יום אחד הנודר נזירות מפרש שלושים יום שהוא מנין שלם לכך גזרו בכולן שלשים יום ויגלח ביום אחד ושלשים. אבל אם גילח ביום שלשים יצא. והא דקאמר באומר שלמים לאו דוקא דלבר פדא אפילו אמר שלשים ולא אמר שלמים אינו מגלח עד יום אחד ושלשים דלבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו. אלא הכי קאמר נעשה כאומר דבר שמשמע שלמים והיינו שלשים יום. והשתא ליכא מידי בעיקר נזירות בין רב מתנא לבר פדא דלתרווייהו מדאורייתא מגלח ביום שלשים ומדרבנן אינו מגלח אלא עד יום אחד ושלשים. אלא בהא פליגי דלבר פדא מיום כ"ט שלמו ימי נזירותו ואם נטמא ביום שלשים קודם הבאת קרבנותיו אינו סותר מדאורייתא אלא מדרבנן ואינו מביא קרבן. ולרב מתנא יום שלשים מן המנין אלא דמקצת היום ככולו. ואם נטמא קודם הבאת קרבנותיו סותר מדאורייתא. ויש מפרשים דהא דקאמר בר פדא נעשה כאומר שלמים היינו דוקא היכא דקאמר הריני נזיר בסתם. אבל אם אמר הריני נזיר כ"ט יום מגלח ביום שלושים. ואיכא ביניהו טובא אם גילח יום שלשים לא יצא. ודעת שנייה דעת רש"י ז"ל:

    בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא קשיא ומשני הכא ודאי דאמר שלמים. פירוש כיון דאמר שלשים יום הוי כאלו אמר שלמים. אית ספרים דגרסי הכי ולא נהירא הך גירסא דהיאך קאמר לרב מתנא ניחא דהא הך מתניתין סיפא דהך מתניתין דאוקי לה רב מתנא דסבר דמקצת היום ככולו והאיך ניחא ליה בסיפא פליגא ארישא וסבר דלא אמרינן מקצת היום ככולו. הילכך נראה כגירסת הספרים דגרסי בשלמא לבר פדא ניחא דכיון דאמר הריני נזיר שלשים יום אם גילח ביום שלשים לא יצא דלית ליה מקצת היום ככולו. אלא לרב מתנא דסבר דסתם נזירות שלשים יום ואפילו הכי אם גילח ביום שלשים יצא משום דמקצת היום ככולו מה לי אמר הריני נזיר סתם ומה לי אם אמר הריני נזיר שלשים יום כיון דמקצת היום ככולו. ומשני באומר שלמים שאמר בפירוש הריני נזיר שלושים יום שלמים. דהשתא לא מצינן למימר מקצת היום ככולו כיון שפירש שלמים. ואית ספרים דגרסי נעשה כאומר שלמים. פירוש כיון דסתם נזירות שלושים יום למה ליה לפרש שלשים יום. אלא ודאי כיון שאמר שלשים יום נעשה כאומר שלמים. מי שנזר שתי נזירות כגון שאמר הרי עלי שתי נזירות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מי שנדר שתי נזירות ואמר הריני נזיר וחזר ואמר הריני נזיר לבר פדא קשיא אמאי צריך להמתין עד שלשים ואחד. והיינו נמי קשיא דלעיל אלא משום דבעי למירמא מסיפא. הר' עזריאל ז"ל:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 5b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מלמד דאמר הריני נזיר היום ונזיר צ"ל ונזיר היום:

    Gilyon HaShas on Nazir 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 5, Amud Bet, about 119 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “ובר פדא אמר לך: ליכא חד מינהון…”

    2. Segment 213 words

      Opens “תנן: סתם נזירות שלשים יום. בשלמא לרב…”

      Named: רב מתנא.

    3. Segment 315 words

      Opens “אמר לך בר פדא: איידי דאיכא יום…”

    4. Segment 417 words

      Opens “תנן: מי שאמר ״הריני נזיר״ מגלח יום…”

      Named: רב מתנא.

    5. Segment 519 words

      Opens “אמר לך בר פדא, אימא סיפא: אם…”

    6. Segment 68 words

      Opens “ולרב מתנא קשיא סיפא! קסבר מקצת היום…”

      Named: רב מתנא.

    7. Segment 713 words

      Opens “תנן: ״הריני נזיר שלשים יום״, אם גילח…”

    8. Segment 819 words

      Opens “תנן: מי שנזר ב' נזירות מגלח את…”

      Named: רב מתנא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 5b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026