Talmud Builders

    Nazir 56b

    Back to index

    English translation — Nazir 56b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Just as the days of his confirmed leprosy require shaving, so too, the days of his counting require shaving; and just as the days of his confirmed leprosy do not count as part of his tally of naziriteship, so too, the days of his counting should not count toward his term of naziriteship?

    2One might have thought that even his days of quarantine as a leper should share the same halakha and not be counted. And it is logical that those days should not count for him either, as the two states are comparable: A confirmed leper renders items ritually impure through lying or sitting, and a leper in the days of his quarantine also renders items impure through lying or sitting. Consequently, if you learned with regard to the days of confirmed leprosy that they do not count as part of his tally, so too, the days of quarantine should not count as part of his tally either.

    3The Gemara rejects this argument: You can say in response: No, if you said this halakha with regard to the days of confirmed leprosy, the reason is that his confirmed state of leprosy requires him to shave after he is healed and to bring an offering before he can commence his naziriteship. Therefore, these days do not count toward his naziriteship. However, will you say the same with regard to the days of his quarantine, which do not require shaving and for which he does not bring an offering? Therefore, perhaps they should count toward his tally.

    4From here they stated: The days of a leper’s counting and the days of his confirmed leprosy, when he is a full-fledged leper, do not count as part of his tally of his term of naziriteship. However, the days of the impurity of the zav and the zava and the days of a leper’s quarantine do count as part of his tally of his term of naziriteship.

    5With regard to the issue at hand, in any event the baraita teaches: No, if you say that this is true with regard to his days of impurity, which negate the previous days, shall you also say that this is the case with regard to his days of confirmed leprosy, which do not negate the previous ones? The Gemara analyzes this argument: To what does this statement refer? If we say it is referring to a short naziriteship of thirty days, this cannot be the case, as we require hair growth of thirty days after his purification.

    6Rather, is it not the case that it is referring to a lengthy naziriteship, and nevertheless the baraita teaches that they do not count as part of his tally. Apparently, his days as a full-fledged leper do not count toward his term of naziriteship, which contradicts Rav Ḥisda’s ruling. The Gemara concludes: Learn from this that Rav Ḥisda’s opinion should be rejected.

    7MISHNA: Rabbi Eliezer said in the name of Rabbi Yehoshua: With regard to any ritual impurity from a corpse for which a nazirite must shave, one is liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting that impurity. If someone who became impure from one of those sources of impurity enters the Temple, he violates the prohibition against an impure individual entering the sacred space. And with regard to any impurity from a corpse for which a nazirite does not shave, one is likewise not liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting it.

    8Rabbi Meir said: This impurity from a corpse that does not obligate a nazirite to shave should not be more lenient than the impurity of a creeping animal. The Torah clearly states that one rendered impure from a creeping animal is prohibited from entering the Temple (see Leviticus 5:2–3).

    9GEMARA: The Gemara asks: And did Rabbi Eliezer learn this halakha in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya? But didn’t he learn it in the name of Rabbi Yehoshua bar Memel? As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer said: When I went to a place called Ardaskeya, I found Rabbi Yehoshua ben Petter Rosh sitting and discussing the following halakha before Rabbi Meir: With regard to any ritual impurity from a corpse for which a nazirite must shave, one is liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting it. And with regard to any impurity from a corpse for which a nazirite does not shave, one is not liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting it. Rabbi Meir said to him: This impurity of a corpse that does not obligate a nazirite to shave should not be more lenient than the impurity of a creeping animal.

    10Rabbi Eliezer continued: I said to Rabbi Meir: Are you at all familiar with Rabbi Yehoshua bar Memel? He said to me: Yes. I continued: Rabbi Yehoshua bar Memel said this to me in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: With regard to any ritual impurity from a corpse for which a nazirite must shave, one is liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting it. And with regard to any impurity from a corpse for which a nazirite does not shave, one is not liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting it. This concludes the baraita . The Gemara comments: This is proof that Rabbi Eliezer learned this halakha in the name of Rabbi Yehoshua bar Memel, not directly from Rabbi Yehoshua ben Ḥananya.

    11They said: Learn from this case the following principle: With regard to any statement of halakha that was stated as a tradition of three scholars, we say the first and the last names in the chain but we do not say the middle one. Therefore, the mishna mentions the name of Rabbi Eliezer, the last link in the tradition, and Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, the first scholar, but it omits that of Rabbi Yehoshua bar Memel, the middle scholar in the chain.

    12Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We, too, learn in a mishna ( Pe’a 2:6): Naḥum the Scribe [ lavlar ] said: This is the tradition that I received from Rabbi Meyasha, who received it from father, who received it from the pairs of Sages who served during the period of the Second Temple, who received it from the Prophets: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to one who sows the plants of dill and mustard in two or three separate locations in a single field, that he leaves a corner to the poor for each and every one of these plots on its own, rather than one corner for all of them.

    13The Gemara explains the proof from this source: And yet Naḥum the Scribe does not mention the names of Joshua and Caleb, despite the fact that they were the Elders who passed down this halakha from Moses to the Prophets. Learn from this that the middle links in a tradition are not necessarily listed.

    14MISHNA: The mishna continues to address the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. Rabbi Akiva said: I discussed this matter before Rabbi Eliezer and suggested the following a fortiori inference: If, with regard to a bone that is a barley-grain - bulk, which does not render a person impure in a tent, a nazirite must nevertheless shave for touching it or carrying it, then in the case of a quarter- log of blood, which is more stringent in that it renders a person impure in a tent, is it not logical that a nazirite should shave for touching it or carrying it?

    15Rabbi Eliezer said to me: What is this, Akiva? One cannot argue by means of an a fortiori inference here, in this particular case. However, Rabbi Eliezer did not provide a reason for this response. Rabbi Akiva continued: And when I came and presented these matters before Rabbi Yehoshua, he said to me: You spoke well, i.e., your logic is flawless, but they indeed said that this is a halakha transmitted to Moses from Sinai, which cannot be refuted by means of an a fortiori inference.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מה ימי חלוטו טעון תגלחתוצפורין כדמפרש בהו קרא:

    גמרוהיינו ימי חלוטו:

    ימי הסגרואלו ימים שהוא מוסגר קודם שמוחלט פעמים י"ד יום ונטהר בתוך ימי הסגר שהן עולין לו אותן ימים:

    אבל ימי הזב כו'שאינם טעונין תגלחת ועוד לא נטמאו בטומאת מת הרי אלו עולין לו מן המנין:

    קתני מיהת לא אם אמרת כו' תאמר בימי חלוטושאין מבטל בהן את הקודמין במאי אילימא בנזירות מועטת והא בעינן גידל שיער אלא לאו בנזירות מרובה וקתני שאין עולין לו מן המנין וקשיא לרב חסדא:

    שמע מינהדמהא תיובתא ש"מ וא"ת לוקמה בנזירות חמשים יום כדלעיל הא לא אפשר דהא קתני לה דומיא דימי טומאה דמה להלן פסיקא לן דאין עולין אף כאן אין עולין:

    מתני' לא תהא זו קלה מן השרץומה על טומאת השרץ שאין הנזיר מטמא כלום חייבין עליו משום ביאת מקדש על טומאה מן המת שהוא טעון הזאה ג' וז' אינו דין שיהו חייבין עליה משום ביאת מקדש ואף ע"פ שאין הנזיר מגלח עליה:

    גמ' ור' אליעזר מר' יהושעסתמא דהיינו ר' יהושע בן חנניה הא גמר לה והא מר' יהושע בן ממל כו':

    לערדסקיאשם מקום:

    בן פתר ראשכך שמו:

    אמרתי לולר' מאיר כלום בקי אתה בר' יהושע בן ממל אמר לי הן ואמר לי משום ר' יהושע כל טומאה כו':

    אמרו ש"מ כל שמעתתא דמתאמרא בבי תלתאדשלישי שמע משני ושני מראשון דהאי מאן דבעי למימר להאי מילתא לא מצטרכא למימר אלא קמאי ובתראי ומציעאי לא כדתנן במתני' ר' אליעזר ור' יהושע ולא קחשיב ר' יהושע בן ממל בהדייהו:

    ה"ג הזורע את שדהו שני מיני חטין אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת דהואיל ובשדה אחת זרען אע"פ שהן שני מינים הואיל ושניהם מין חטין אינו חייב אלא פאה אחת אלא א"כ שם דעתו לחלקן ולעשות מהן שתי גרנות ואית ספרים דכתיב בהו הזורע שבת וחרדל אני"ס בלע"ז ותו לא ואנן לא גרסינן לה:

    ואילו יהושע וכלבדהוו מציעאי לא קחשיב אלמא דקמאי ובתראי אמרי' ומציעאי לא אמרינן ומן הנביאים ואילך קחשיב כולהו כחדא מפני שהיו מבית שני ואילך:

    מתני' רביעית דם שהיא מטמאה כו' אינו דין שהנזיר מגלח על מגעה ועל משאה - וה"ה דהוה ליה למימר על אהילות דלרבי עקיבא אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דקמייתי ליה מיניה מקל וחומר לא מצי אמר על אהילות לא אמר נמי גבי רביעית דם:

    אין דנין כאן מק"וובגמ' מפרש (מאי קאמר: אין דנין כאן ק"ו) - לפי שאין דנין קל וחומר מהלכה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נזיר 56 עמוד ב

    1מה ימי חלוטו טעון תגלחת אף ימי ספרו. ומה ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין אף ימי ספרו.

    2יכול אף ימי הסגרו כן? והדין נותן: חלוט מטמא משכב ומושב, וימי הסגרו מטמא משכב ומושב. אם למדת לימי חלוטו שאין עולין לו מן המנין אף ימי הסגרו אין עולין לו מן המנין.

    3אמרת: לא, אם אמרת בימי חלוטו, שכן חלוטו טעון תגלחת ומביא קרבן, לפיכך אין עולין. תאמר בימי הסגרו, שאין טעון תגלחת, ואינו מביא קרבן, לפיכך יעלו למנין.

    4מכאן אמרו: ימי ספרו וימי גמרו אין עולין לו מן המנין. אבל ימי הזב והזבה והסגרו של מצורע הרי אלו עולין לו.

    5קתני מיהת: לא, אם אמרת בימי טומאה שכן מבטל בהן את הקודמין, תאמר בימי חלוטו. במאי? אילימא בנזירות מועטת, הא בעינן גידול שער.

    6אלא לאו בנזירות מרובה, וקתני שאין עולין לו מן המנין. אלמא לא סלקין ליה! ש"מ:

    Mishna

    7אמר רבי אליעזר משום ר' יהושע: כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש.

    8א"ר מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ.

    Gemara

    9ורבי אליעזר משום רבי יהושע גמר לה? והא משום רבי יהושע בר ממל גמר לה. דתניא, אמר רבי אליעזר: כשהלכתי לערדסקיא, מצאתי את ר' יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר"מ בהלכה: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה משום ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה משום ביאת מקדש. אמר לו: אל תהא זו קלה משרץ.

    10אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהושע בר ממל? אמר לי: הן. כך אמר לי רבי יהושע בר ממל משום רבי יהושע: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייב עליה משום ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה משום ביאת מקדש. הוי משום רבי יהושע בר ממל גמיר לה!

    11אמרו, שמע מינה: כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן.

    12אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא, אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מרבי מיאשא שקיבל מאבא, שקבל מן הזוגות, שקבלו מן הנביאים: הלכה למשה מסיני בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות, שנותן פאה מכל אחד ואחד.

    13ואילו יהושע וכלב לא קחשיב. ש"מ:

    Mishna

    14אר"ע דנתי לפני רבי אליעזר: מה אם עצם כשעורה, שאינו מטמא אדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו, רביעית דם, שהוא מטמא אדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה?

    15אמר לי: מה זה עקיבא?! אין דנין כאן מק"ו וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע, אמר לי: יפה אמרת, אלא כן אמרו: הלכה.

    Tosafot

    ימי ספרולאחר שנתרפא שהוא מגלח כל שערו ומונה (כל) שבעה ימים וחוזר ומגלח ואז הוא נטהר לגמרי מנין שאותן שבעה אין עולין לו מן המנין וקצת קשה דתיתי בק"ו מנזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת טהרה:

    שכן טעון תגלחת והוו כעין ימי טומאתו:

    אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורעאחרי שאין טעונין תגלחת הרי אלו עולין:

    אילימא בנזירות מועטתכלומר שאין לו למנות רק שלשים יום משהתחיל צרעתו עד סוף ימי נזירות והא בעי גידול שיער והיכי בעי למימר דימי חלוטו יעלו לו מן המנין לנזירותו דקתני תאמר בימי חלוטו אין מבטל בהו הקודמין ולכך יעלו והא ביום דבתחילת צרעתו לא היה לו למנות אלא שלשים יום ונתרפא וגלח בתר גילוחו צריך לחזור ולמנות שלשים יום דבבציר משלשים יום לא הוי גידול שיער:

    אלא לאו בנזירות מרובהשהיה לו למנות יותר משלשים יום כשנצטרע וכי גילח לצרעתו יש לו עדיין למנות שלשים יום ואי ס"ד דאמרינן ימי צרעתו יעלו לו מן המנין הרי יש לו עדיין גידול שיער שלשים יום כעין מילתא דרב חסדא ממש וקאמר תנא קמא דלא סלקי ליה וקשה לרב חסדא:

    רבי אליעזר אמר משום ר' יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - כגון גולל ודופק ואהל רובע עצמות וכלים הנוגעים במת:

    לא תהא זו קלה מן השרץדכתיב ביה בהדיא דחייבין עליה על ביאת מקדש:

    ורבי אליעזר משום ר' יהושעסתם שהוא רבי יהושע בן חנניה גמיר לה והא משום ר' יהושע בן ממל גמר לה:

    דתניא אמר ר' אליעזר כשהלכתי לערדסקיא מצאתי ר' יהושע בן פתר ראשכך שם אביו שהיה יושב ודן לפני ר"מ כל טומאת מת כו' אמר לו [כלום] אתה בקי בר' יהושע בן ממל אמר [לי] הן כך א"ר יהושע בן ממל כל זה מדברי ר' אליעזר אלמא מרבי יהושע בן ממל גמיר ליה:

    ש"מ מילתא דמיתאמרא [בבי תלתא] קדמאי ובתראי אמר מיצעי לא אמרה"נ ר' יהושע בן חנניה אמר לר' יהושע בן ממל ור' יהושע בן ממל לר"א ורבי שסידר המשנה הזכיר רבי אליעזר שהיה אחרון ורבי יהושע בן חנניה שהוא הראשון ורבי יהושע בן ממל שהוא האמצעי לא חש להזכירו:

    שקיבל מן הזוגותהלל ושמאי והם קיבלו משמעיה ואבטליון ומיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח שקיבלו מן הנביאים חגי זכריה ומלאכי שקבלו הלכה למשה מסיני בזורע שבת וחרדל (וכו') בשנים וג' מקומות שחייב בפאה מכל אחד ואחד כך גירסת הספרים ולא גרסינן ליה דהך משנה שנויה במסכת פאה (פ"ג מ"ב) גבי מחלוקת דר' עקיבא [במנמר] שדהו ושייר קלחים לחים ר"ע אומר פאה מכל א' ואחד וחכמים אומרים מאחד על הכל ומודים חכמים בזורע שבת כו' והכי גרסינן בפ"ב דפאה (מ"ה) הזורע שדהו ב' מיני חטין פי' שחמתית ולבנה [עשאן] גורן אחד נותן פאה אחת ב' גרנות ב' פאות מעשה שזרע ר"ש איש המצפה ובא לפני ר"ג ועלו ללשכת הגזית ושאלו לנחום הלכה ואמר כך מקובלני מר' מיאשא כו' שני מיני חטין עשאן גורן אחד נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות ואילו יהושע וכלב האמצעים לא קחשיב:

    אמר ר"ע דנתי לפני ר' אליעזר כו'אמר לי מה זו (ר') עקיבא אין דנין כאן ק"ו ולא פירש לו טעמיה וטעמא דר' אליעזר שאין דנין ק"ו מהלכה (זו):

    [אלא] כן [אמרו] הלכהבגמ' מפרש דעצם כשעורה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין השלישי והוא שאמר ר' אליעזר אומר משום ר' יהושע כל טמאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבים עליה על ביאת המקדש וכל טמאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש אמר ר' מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ אמר ר' עקיבא דנתי לפני ר' אליעזר ומה אם עצם כשעורה שאינו מטמא את אדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהיא מטמא את אדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כן קל וחומר וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כך אמרו הלכה אמר הר"ם פי' לא תהא זו קלה מן השרץ ר"ל לא תהיה זאת מן המת אשר לא יתחייב הנזיר עליו תגלחת יותר קל מטומאת השרץ וכאשר התבאר אצלנו שטומאת שרץ חייבין עליה על ביאת מקדש כמו שבא הפסוק בו בנבלת שרץ טמא הנה איך יהיה זה מאמר ר' מאיר בלתי אמתי וכבר קדם לך בזה הפרק שהנזיר מגלח על מגע עצם כשעורה ועל משאו ואינו מגלח על רביעית דם עד היות עצם כשעורה אינו מטמא באהל ורביעית דם מטמא באהל כמו שזכרנו לפי מה שהתבאר בשני מאהלות ורצה ר' עקיבא שילמד רביעית דם בק"ו מעצם כשעורה כמו שתראה ועצם כשעורה לא בא לנו פסוק מבואר בטומאתו כמו שנתבאר באהלות ואמנם הוא הלכה והעקר אצלנו אין דנין קל וחומר מהלכה וזה ענין אשר רמז לנו ר' אליעזר והוא גם כן כונת ר' יהושע כשאמר לו יפה אמרת כל ההיקש טוב לו היה בפסוק אבל לא היה זה הדין הלכה אין דנין קל וחמר מהלכה הנה לא יחייב זה והוא אמרו אלא כך אמרו הלכה:

    אמר המאירי אמר רבי אליעזר משום ר' יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבים עליה משום ביאת מקדש הן לקרבן בשוגג הן לכרת במזיד וכל שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה משום ביאת מקדש ואע"פ שאין בטומאת שרץ חלוק וכדכתיב בה או בנבלת שרץ טמא בטומאת מת מיהא מחלקין כן ומכאן נראה לגדולי המחברים שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה מן התורה אלא מדברי סופרים שאל"כ היאך אין חייבין בה על ביאת מקדש דבנזיר הוא דאיכא למימר מת כתיב אבל ביאת מקדש מיהא למה ולא יראה כן שאם כן היאך קראה רבי מאיר טומאה חמורה אצל השרץ שאע"פ שהן מן התורה הואיל וביאת מקדש שוה לטומאת נזיר בהבאת קרבן למדו מפי השמועה להשוותם בכך ורבי מאיר חלק לומר שאף באותה שאין הנזיר מגלח חייבין על ביאת מקדש שלא תהא טומאת השרץ הקלה חמורה ממנה ואין הלכה כמותו אלא כר' יהושע:

    וכן בא רבי עקיבא לחלוק על מה שאמרו למעלה שאין הנזיר מגלח על רביעית דם לדון בו שיגלח מקל וחומר של עצם כשעורה ומה עצם כשעורה שאין לו טומאת אהל כלל נזיר מגלח על מגעו רביעית דם שיש לו בעלמא טומאת אהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעו ואע"פ שרבי עקיבא אף באהילו אומר כן כמו שהתבאר למעלה בשמועת ששה דברים מ"מ לדברי חכמים הוא אומר כן כלומר לדידי אף באהילו מגלח אלא לדידכו במגעו מיהא יהא מגלח והשיבו רבי אליעזר בסתם אין דנין קל וחומר כן ונשען על בינתו ולא פירש לו הטעם עד שהרצה את הדברים לפני רבי יהושע ואמר יפה אמרת כלומר שקל וחומר זה ודאי קל וחומר מעליא הוא ואין עליו תשובה ואלו היתה טומאת עצם כשעורה למגע כתובה בהדיא ודאי כך היינו דנין אלא שטומאת עצם כשעורה למגע אינה אלא הלכה ואין דנין קל וחומר מהלכה ואין הלכה כרבי עקיבא אלא כמה שהשיבו לו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    הלכה למשה מסיני שהזורע את שדהו חציו במין אחד וחציו במין שני כגון שבת וחרדל אע"פ שעשאן גרן אחד מניח פאה לכל מין ומין ואם זרעו מין אחד לגמרי ר"ל שהכל חטה שחמתית או כלה לבנה אע"פ שעשאן שתי גרנות אינו מניח אלא פאה אחת לשתיהן ואם זרעו מין אחד אלא שהם שני גוונין כגון מקצתו שחמתית ומקצתו לבנה זו תלויה בתכונת הגרן אם עשאה גרן אחד אינו מניח אלא פאה אחת ואם עשאה שתי גרנות מניח פאה לכל אחת:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 56b

    Nazir 56b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 420 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מה ימי חלוטו טעון תגלחת וצפורין כדמפרש בהו קרא:

    גמרו היינו ימי חלוטו:

    ימי הסגרו אלו ימים שהוא מוסגר קודם שמוחלט פעמים י"ד יום ונטהר בתוך ימי הסגר שהן עולין לו אותן ימים:

    אבל ימי הזב כו' שאינם טעונין תגלחת ועוד לא נטמאו בטומאת מת הרי אלו עולין לו מן המנין:

    קתני מיהת לא אם אמרת כו' תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהן את הקודמין במאי אילימא בנזירות מועטת והא בעינן גידל שיער אלא לאו בנזירות מרובה וקתני שאין עולין לו מן המנין וקשיא לרב חסדא:

    שמע מינה דמהא תיובתא ש"מ וא"ת לוקמה בנזירות חמשים יום כדלעיל הא לא אפשר דהא קתני לה דומיא דימי טומאה דמה להלן פסיקא לן דאין עולין אף כאן אין עולין:

    מתני' לא תהא זו קלה מן השרץ ומה על טומאת השרץ שאין הנזיר מטמא כלום חייבין עליו משום ביאת מקדש על טומאה מן המת שהוא טעון הזאה ג' וז' אינו דין שיהו חייבין עליה משום ביאת מקדש ואף ע"פ שאין הנזיר מגלח עליה:

    גמ' ור' אליעזר מר' יהושע סתמא דהיינו ר' יהושע בן חנניה הא גמר לה והא מר' יהושע בן ממל כו':

    8 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 56b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ימי ספרו לאחר שנתרפא שהוא מגלח כל שערו ומונה (כל) שבעה ימים וחוזר ומגלח ואז הוא נטהר לגמרי מנין שאותן שבעה אין עולין לו מן המנין וקצת קשה דתיתי בק"ו מנזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת טהרה:

    שכן טעון תגלחת והוו כעין ימי טומאתו:

    אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע אחרי שאין טעונין תגלחת הרי אלו עולין:

    אילימא בנזירות מועטת כלומר שאין לו למנות רק שלשים יום משהתחיל צרעתו עד סוף ימי נזירות והא בעי גידול שיער והיכי בעי למימר דימי חלוטו יעלו לו מן המנין לנזירותו דקתני תאמר בימי חלוטו אין מבטל בהו הקודמין ולכך יעלו והא ביום דבתחילת צרעתו לא היה לו למנות אלא שלשים יום ונתרפא וגלח בתר גילוחו צריך לחזור ולמנות שלשים יום דבבציר משלשים יום לא הוי גידול שיער:

    אלא לאו בנזירות מרובה שהיה לו למנות יותר משלשים יום כשנצטרע וכי גילח לצרעתו יש לו עדיין למנות שלשים יום ואי ס"ד דאמרינן ימי צרעתו יעלו לו מן המנין הרי יש לו עדיין גידול שיער שלשים יום כעין מילתא דרב חסדא ממש וקאמר תנא קמא דלא סלקי ליה וקשה לרב חסדא:

    רבי אליעזר אמר משום ר' יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - כגון גולל ודופק ואהל רובע עצמות וכלים הנוגעים במת:

    לא תהא זו קלה מן השרץ דכתיב ביה בהדיא דחייבין עליה על ביאת מקדש:

    ורבי אליעזר משום ר' יהושע סתם שהוא רבי יהושע בן חנניה גמיר לה והא משום ר' יהושע בן ממל גמר לה:

    5 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 56b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין השלישי והוא שאמר ר' אליעזר אומר משום ר' יהושע כל טמאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבים עליה על ביאת המקדש וכל טמאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש אמר ר' מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ אמר ר' עקיבא דנתי לפני ר' אליעזר ומה אם עצם כשעורה שאינו מטמא את אדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהיא מטמא את אדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כן קל וחומר וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כך אמרו הלכה אמר הר"ם פי' לא תהא זו קלה מן השרץ ר"ל לא תהיה זאת מן המת אשר לא יתחייב הנזיר עליו תגלחת יותר קל מטומאת השרץ וכאשר התבאר אצלנו שטומאת שרץ חייבין עליה על ביאת מקדש כמו שבא הפסוק בו בנבלת שרץ טמא הנה איך יהיה זה מאמר ר' מאיר בלתי אמתי וכבר קדם לך בזה הפרק שהנזיר מגלח על מגע עצם כשעורה ועל משאו ואינו מגלח על רביעית דם עד היות עצם כשעורה אינו מטמא באהל ורביעית דם מטמא באהל כמו שזכרנו לפי מה שהתבאר בשני מאהלות ורצה ר' עקיבא שילמד רביעית דם בק"ו מעצם כשעורה כמו שתראה ועצם כשעורה לא בא לנו פסוק מבואר בטומאתו כמו שנתבאר באהלות ואמנם הוא הלכה והעקר אצלנו אין דנין קל וחומר מהלכה וזה ענין אשר רמז לנו ר' אליעזר והוא גם כן כונת ר' יהושע כשאמר לו יפה אמרת כל ההיקש טוב לו היה בפסוק אבל לא היה זה הדין הלכה אין דנין קל וחמר מהלכה הנה לא יחייב זה והוא אמרו אלא כך אמרו הלכה:

    אמר המאירי אמר רבי אליעזר משום ר' יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבים עליה משום ביאת מקדש הן לקרבן בשוגג הן לכרת במזיד וכל שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה משום ביאת מקדש ואע"פ שאין בטומאת שרץ חלוק וכדכתיב בה או בנבלת שרץ טמא בטומאת מת מיהא מחלקין כן ומכאן נראה לגדולי המחברים שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה מן התורה אלא מדברי סופרים שאל"כ היאך אין חייבין בה על ביאת מקדש דבנזיר הוא דאיכא למימר מת כתיב אבל ביאת מקדש מיהא למה ולא יראה כן שאם כן היאך קראה רבי מאיר טומאה חמורה אצל השרץ שאע"פ שהן מן התורה הואיל וביאת מקדש שוה לטומאת נזיר בהבאת קרבן למדו מפי השמועה להשוותם בכך ורבי מאיר חלק לומר שאף באותה שאין הנזיר מגלח חייבין על ביאת מקדש שלא תהא טומאת השרץ הקלה חמורה ממנה ואין הלכה כמותו אלא כר' יהושע:

    וכן בא רבי עקיבא לחלוק על מה שאמרו למעלה שאין הנזיר מגלח על רביעית דם לדון בו שיגלח מקל וחומר של עצם כשעורה ומה עצם כשעורה שאין לו טומאת אהל כלל נזיר מגלח על מגעו רביעית דם שיש לו בעלמא טומאת אהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעו ואע"פ שרבי עקיבא אף באהילו אומר כן כמו שהתבאר למעלה בשמועת ששה דברים מ"מ לדברי חכמים הוא אומר כן כלומר לדידי אף באהילו מגלח אלא לדידכו במגעו מיהא יהא מגלח והשיבו רבי אליעזר בסתם אין דנין קל וחומר כן ונשען על בינתו ולא פירש לו הטעם עד שהרצה את הדברים לפני רבי יהושע ואמר יפה אמרת כלומר שקל וחומר זה ודאי קל וחומר מעליא הוא ואין עליו תשובה ואלו היתה טומאת עצם כשעורה למגע כתובה בהדיא ודאי כך היינו דנין אלא שטומאת עצם כשעורה למגע אינה אלא הלכה ואין דנין קל וחומר מהלכה ואין הלכה כרבי עקיבא אלא כמה שהשיבו לו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    הלכה למשה מסיני שהזורע את שדהו חציו במין אחד וחציו במין שני כגון שבת וחרדל אע"פ שעשאן גרן אחד מניח פאה לכל מין ומין ואם זרעו מין אחד לגמרי ר"ל שהכל חטה שחמתית או כלה לבנה אע"פ שעשאן שתי גרנות אינו מניח אלא פאה אחת לשתיהן ואם זרעו מין אחד אלא שהם שני גוונין כגון מקצתו שחמתית ומקצתו לבנה זו תלויה בתכונת הגרן אם עשאה גרן אחד אינו מניח אלא פאה אחת ואם עשאה שתי גרנות מניח פאה לכל אחת:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Nazir 56b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    אלא לאו בנזירות מרובה וקתני שאין עולין כמו שאמרנו על ידי נזיר בקבר. ואין אתה יכול לפרש כמו דלעיל בנזירות בת חמשים יום דיתיב עשרים ואיתילדת ביה צרעת ולא נשאר רק תגלחת שלשים עם ימי צרעתו. ומשום הכי אין עולין דלא ישייר תגלחת שלשים אחר תגלחת צרעתו דצריך שבעה עבור ימי חלוטו משום הכי לא מצי לפרושי דקתני ימי חלוטו דומיא דימי טומאתו כדקאמר לעיל כשרוצה להוכיח ימי חלוטו מימי טומאתו. וקאמר אחר כך אם אמר בימי טומאתו שאין עולין משום דמבטל הקודמים תאמר בימי חלוטו שאין מבטל הקודמים. אם כן כי היכי דימי טומאתו צריך דלאחר שנטהר שיהיה עוד שלשים כמו כן בימי חלוטו נמי הוה מיירי שישאר שלשים טהרתו ואפילו הכי אמרינן דאין עולין שמע מינה דאין עולין. תוס' חיצוניות:

    מתני' שהנזיר מגלח עליה פירוש שסותר את הקודמין כגון אותן הנזכרים במשנה ראשונה. חייבין עליה כלומר קרבן אם נכנס למקדש. ושאין הנזיר מגלח עליה כגון אלו הנזכרים במשנה שנייה.

    אמר ר' מאיר לא תהא זו כלומר שמטמא באהל ובמגע. קלה מן השרץ. דאינו מטמא אלא במגע ואפילו הכי חייבין עליה על ביאת מקדש כדאיתא בשבועות. שיטה:

    גמ' בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות שחייב בפאה כו' כדאיתא במסכת פאה. יש מפרשים דסלקא דעתך דאין זה שהה (פאה) כיון שזרעו בסירוגין ופטור מן הפאה קא משמע לן. וצריך עיון כי יש לפרש בענין אחר. ואף על גב דירק פטור מן הפאה כדאמר כל שהוא אוכל ונשמר למעוטי ירק שאינו נשמר. שבת חשיב טפי ונשמר מידי דהוה אמלבנות שומים ובצלים דחייבין בפאה בפרק בא סימן:

    מתני' אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה לעיל פרישית דלדברי ר' אלעזר קאמר אבל ר' עקיבא סבירא ליה דאף על אהליה מגלח. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 56b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 56, Amud Bet, about 420 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “מה ימי חלוטו טעון תגלחת אף ימי…”

    2. Segment 233 words

      Opens “יכול אף ימי הסגרו כן? והדין נותן:…”

    3. Segment 327 words

      Opens “אמרת: לא, אם אמרת בימי חלוטו, שכן…”

    4. Segment 422 words

      Opens “מכאן אמרו: ימי ספרו וימי גמרו אין…”

    5. Segment 523 words

      Opens “קתני מיהת: לא, אם אמרת בימי טומאה…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אלא לאו בנזירות מרובה, וקתני שאין עולין…”

    7. Segment 733 words

      Opens “מתני׳ אמר רבי אליעזר משום ר' יהושע:…”

      Named: רבי אליעזר.

    8. Segment 88 words

      Opens “א"ר מאיר: לא תהא זו קלה מן…”

    9. Segment 968 words

      Opens “גמ׳ ורבי אליעזר משום רבי יהושע גמר…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי יהושע בר ממל.

    10. Segment 1056 words

      Opens “אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהושע…”

      Named: רבי יהושע בר ממל, רבי יהושע.

    11. Segment 1114 words

      Opens “אמרו, שמע מינה: כל שמעתתא דמתאמרה בבי…”

    12. Segment 1238 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי מיאשא, אבא.

    13. Segment 136 words

      Opens “ואילו יהושע וכלב לא קחשיב. ש"מ:…”

    14. Segment 1435 words

      Opens “מתני׳ אר"ע דנתי לפני רבי אליעזר: מה…”

      Named: רבי אליעזר.

    15. Segment 1523 words

      Opens “אמר לי: מה זה עקיבא?! אין דנין…”

      Named: רבי יהושע.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nazir 56b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026