Talmud Builders

    Commentary page

    Nazir 15b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 15b

    Nazir 15b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 212 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אבא שאול אומר כו' מצות אבילות הנוהגת שלשה ימים הראשונים כיון שעשאם קודם הרגל בטל הימנו גזירת ז' לגמרי כך מצות ז' כיון שנעשו קודם הרגל שוב הרגל מבטל גזירת ל' לגמרי גזירת ל' גלוח וכיבוס:

    מ"ט דאבא שאול דאמר דיום ז' מבטלת גזירת ז' ול' והא לא שימר עדיין מיום ל' כלום קודם הרגל אפי' יום אחד דבשלמא לת"ק דאמר שמנה היינו משום דיום שמיני עולה למנין ל' אלא לאבא שאול מ"ט לאו משום דקסבר דיום שביעי עולה לכאן ולכאן למנין ז' ולמנין ל' וכמאן דעבר עליו יום אחד מגזירת ל' דמי ומש"ה מתבטלת:

    אלא באבילות דרבנן דעיקר אבילות אינו אלא יום אחד דכתיב (עמוס ח) ואחריתה כיום מר אלא רבנן תקנו ז' דסמכו אקרא כדכתיב (בראשית נ) ויעש לאביו אבל שבעת ימים אבל נזירות דאורייתא בחושבנא דיומי דל' יום בעינן כדכתיב (במדבר ו) יהיה לא אמר דיום אחד עולה לכאן ולכאן:

    ששחטו וזרקו עליה בשני שלה שכבר ראתה ביום שמיני עד שלא ראתה ביום תשיעי שהיא שומרת כנגדו לידע אם תראה בג' ימים ג' ראיות ותהא זבה:

    ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בפסח דטמאה היא ואע"ג דאינה אוכלת פטורה מלעשות פסח שני דאכילת פסחים לא מיעכבא:

    מ"ט דר' יוסי דפטורה מלעשות פסח שני לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו דיום שני שהוא תשיעי ככולו דמי והויא לה טהורה בשעה ששחטו וזרקו עליה והכא נמי לימא דעולה לו לכאן ולכאן משום דמקצת היום ככולו:

    דילמא האי דקאמר ר' יוסי דפטורה לאו משום דקסבר דמקצת היום ככולו אלא משום דקסבר דכשהיא רואה מכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא ומשום הכי פטורה דבההיא שעתא דשחטו וזרקו עליה טהורה הואי ולהך דבתר נטמאת לא חיישינן:

    ומי סבר ר' יוסי דמכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אבא שאול אומר אפילו לא סיפר ערב הרגל מותר לספר אחר הרגל פליג את"ק דסבר דרגל מבטל בכל [ענין] ופליג באחריתי שכשם שמצות [ג'] מבטלת גזירת ז' כך מצות ז' מבטלת גזירת ל' ופליג את"ק דמצריך ח' לאו משום דקסבר יום ז' עולה לו למנין שבעה ומקצתו עולה למנין ל' אע"פ שעומד באמצע אבילות:

    אלא באבילות דרבנן דמן התורה אינו אבל אלא יום ראשון כדכתיב ואחריתה כיום מר אבל בנזירות דאורייתא דדרשינן מקרא דבעינן ל' יום לא אמרי' דמקצת יום עולה לו לכאן ולכאן:

    ששחטו וזרקו עליה בשני שחל בערב פסח ושחטו עליה הפסח ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בלילה בפסח לפי [שהיא] נטמאה ופטורה מלעשות פסח שני דבשעת שחיטה טהורה היתה:

    מאי טעמא דר' יוסי (הגלילי) לאו משום מקצת היום ככולו ומכאן ולהבא היא מטמאה (דאתמול) נמצא כי בשעת שחיטה וזריקה היתה טהורה גמורה דמכאן ולהבא היא מטמאה ולא למפרע וכי הדרא חזיא מטמאינן לה מכאן ולהבא ולמחר תעשה שימור גמור למקצת יום זה שנטמאת אלמא דיום שני זה מקצת יום חשבינן ליה יום טהור דליהוי שימור ליום שאתמול הילכך שחיטה וזריקה בטהרה היה ומקצתו חשבינן ליה יום טומאה דליהוי יום של מחר שימור להאי מקצת יום אבל רבנן פליגי ומטמאי למפרע וחשבינן זה היום ככולו טמא [כיום] של אתמול ורב דאמר כר' יוסי ואע"ג דהכא נמי היה סברא לחשיבת יום ככולו טמא כיום שלפניו כסברא דרבנן אפ"ה ר' יוסי מחשיבו לכאן ולכאן והיינו כסברת רב וזו שכתוב בספרים ודילמא משום דקסבר לא גרסינן ליה דאי לאו הכי מה מהני שאינו מטמא למפרע:

    זב בעל שתי ראיות דאילו בעל שלשה לא חזי למיכל [לאחר דראה שלישית] עד יום ח' שיביא קרבנותיו וביום ח' לא מצי למינקט ואח"כ ראה מטמא משכב ומושב למפרע דמיום ז' ואילך פסק מסתירה ומשכב ומושב דמאתמול שאחר הטבילה עד הנה טהורין ואפי' ראה היום ביום ח' לא מטמא למפרע:

    אע"פ שמטמאין משכב ומושב למפרע ואפילו טבל בשביעי משכבות דלאחר טבילה טמאין סתר מניינו והרי הוא כתחילתו דכתיב וספרה לה שבעת ימים והרי אין כאן ז' ימים ומדקתני בשמירת יום למפרע טומאה אלמא לא אמר מקצת יום ככולו וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי ומשני למפרע מדרבנן אבל מן התורה טהורה:

    הכי נמי מסתברא וכו' ודחי אימא לך טומאת התהום דזיבה התירו כלומר אימא לך שמטמאין למפרע מדאורייתא ופטורין לעשות פסח שני דהלכה למשה מסיני דטומאה דמת הותרה לעושי פסח והאי תנא ס"ל דאפי' טומאת התהום דזיבה הותרה לעושי הפסח:

    התהום פי' דבשעת שחיטה ישב על אבן אחת ולא נודע כלל שקבר תחתיו עד אחר שחיטה נודע לו שניטמא בקבר התהום וכן הכא לא ידע אדם בשעת שחיטה אם אחרי כן תראה ותסתור להיות טמאה וטומאת התהום [התירו] לעושי הפסח ונזיר:

    5 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    שומרת יום כנגד יום שטבלה ביום השמור ושחטו עליה את הפסח וזרקו את הדם לשמה עם שאר החבורה על סמך טבילתה שתאכל לערב וראתה אחר כן ביום השמור עצמו אינה אוכלת לערב שהרי טמאה היא ומ"מ פטורה מלעשות פסח שני ואין הטעם משום דמכאן ולהבא הוא מטמא ר"ל שמקצת היום שבטהרה ככלו וסוף היום של טומאה כיום מחרתו שהרי ראייתה סותרת יום השמור אלא שמ"מ בשעת שחיטה וזריקה טהורה היתה:

    אף זב שראה שתי ראיות שהוא זב לכל דבר אלא שאינו טעון קרבן ומ"מ טעון הוא שבעה נקיים וספר שבעה וטבל בשביעי שלו ושחטו וזרקו עליו על סמך שיאכל לערב וראה אחר כן אע"פ שאינו אוכל שהרי טמא הוא מ"מ פטור הוא מפסח שני שהרי בשעת שחיטה וזריקה טהור היה ולא נתבררה ביאת טומאתו ומ"מ מטמאים הם משכב ומושב למפרע מן התורה שהרי סותר מנינו לגמרי:

    בעל שלש ראיות שחל שביעי שלו ערב פסח וכן נדה בשביעי שלה אין שוחטין עליהם שהרי אין מביאין קרבנותיהם עד יום שמיני ואין אוכלין בקדשים עד ליל שעבר שמיני ואם ראו בשמיני קודם הבאת קרבנותיהם אינם סותרים ולא מטמאין משכב ומושב למפרע כמו שיתבאר במקומו:

    זה שביארנו בזב שטבל בשביעי ושחטו עליו שאם ראה אחר כן פטור הוא מפסח שני הואיל ולא נתבררה ביאת טומאתו בשעת שחיטה וזריקה ועכשיו מיהא טהור היה הוא הענין שדמו ענין זה לטומאת התהום והוא שאמרו טומאת התהום דזבה התירו כלומר טומאה שאין ביאתה מתבררת בשעת שחיטה וזריקה התירו שהוא לענין זה כטומאת התהום שהותרה לנזיר ועושי פסח וטומאת התהום היא שאין שום אדם יודעה ומכירה כגון שהיא משוקעת בקרקעית מערה ומים על גבה או שטמונה בתבן וצרורות ובמקומות שאין רגילות הדבר בכך כמו שיתבאר במסכתא זו ולענין נזיר כל שהשלים נזירותו בחזקת טהרה וגלח וכפר ונודע שטמא היה אע"פ שאם בטומאה ידועה נטמא סתר את הכל ומביא קרבנות טומאה ומגלח תגלחת טומאה ומונה נזירות אחרת ומביא קרבנות טהרה ומגלח אם נטמא מיהא בטומאת התהום אינו סותר כמו שיתבאר ולענין פסח אם עבר עליו אפי' היה מת שלם הואיל וטומאת התהום היתה טהור לפסח הואיל ואפשר שלא נגע ולא האהיל ושוחטין עליו ואוכל עד שידע בודאי שנטמא בו:

    Meiri on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    שכשם שמצות שלשים מבטלת שבעה דבהא מודית שאם עברו השלשים קודם הרגל שאפילו לא רחץ ערב הרגל מותר לרחוץ ברגל. כך גזרת שבעה מבטלת גזרת שלשים. תוספי הרא"ש ז"ל:

    מאי טעמא דאבא שאול לאו משום דקסבר יום שביעי עולה לו לכאן ולכאן. פירוש יום שביעי שהוא ערב הרגל עולה לו למנין שבעה ולמנין שלשים. ויש מפרשים תחלת שביעי עולה לתשלום שבעה ושאר היום מתחיל דין שמיני והוי כאלו מנה שמנה וכיון שהתחיל במקצת גזרת שלשים לפני הרגל בטלו כולם. ודחיק ודילמא עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא באבלות שבעה דרבנן הוא. פירוש דמן התורה אין אבלות אלא יום ראשון דכתיב ואחריתה כיום מר. אבל בנזירות דאורייתא לא אמר. (כלום) כלומר לא אמרינן תרי מקצת היום. ולא הוה מצי לאיתויי מתני' דאייתינן בפרקא קמא במי שנזר שתי נזירות דאם גילח יום ששים חסר אחת יצא שיום שלשים עולה לכאן ולכאן. דלבר (פזיא) פדא לא הוי משום דתרי מקצת היום ככולו אלא משום דיום שלשים אינו צריך להמנות למנין ראשון. ולרב מתנא נמי לא דמי דהתם עולה בראשו להשלים נזירות ראשון ומתחיל נזירות שני. אבל במתניתין לא אמרינן שיום הלידה יעלה ליום הלידה ולימי נזירות בנו. ולהכי אייתי דאבא שאול דאית ליה מקצת היום ככולו טפי משאר תנאי. שיטה:

    משום דקסבר שביעי עולה לכאן ולכאן תחלתו עולה למנין שבעה וסופו עולה למנין שלשים הרי נהג דין שלשים. ובירושלמי דייקינן כיון דשביעי עולה לכאן ולכאן לא ימנה אלא כ"ט כדאמרינן הכא בנולד לו בן עד שבעים דמגלח ביום מאה. ולא משני מידי. ולי נראה דלא קשה דשלשים יום לגיהוץ ולתספורת אסמכוה אקרא במועד קטן דיליף פרע פרע מנזיר. ואי אמרת דיום שביעי עולה לשני ימים לא משכחת לה שלשים לעולם:

    אבל בנזירות דאורייתא לא ואף על גב דפרישית לעיל דרב לא בא לעקור נזירות דאורייתא אלא לאוקמי אדאורייתא. מכל מקום נזירות יש לו עיקר מן התורה וראוי להחמיר בו יותר מבאבילות שאין לו עיקר מן התורה. הרא"ש ו"ל בפירושיו:

    מאי טעמא דר' יוסי דהא הוה לן למימר דאיגלאי מלתא דלא ספרה כלל. לאו משום דקסבר מקצת היום. ודחינן ממאי ודילמא היינו טעמא דר' יוסי דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא. פירוש וכי שחטו וזרקו עליה הויא טהורה ממש. משום דמכי התחיל יום שני קצת וקבלה טהרה מטומאה דאתמול וכי הדרא חזיא מטמאה מכאן ולהבא ולא למפרע. דלא בעינן שתהא טהורה כל היום ולא צריך למיהוי מקצת היום ככולו. אבל היכא דבחושבנא דיומי תליא מלתא כגון בנזירות לעולם אימא לך דלא אמרינן מקצת היום ככולו. שיטה:

    ורב דאמר כר' יוסי ממאי דילמא לאו היינו טעמא דר' יוסי משום מקצת היום ככולו אלא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא מראייה ואילך אבל למפרע לא. וכיון דבשעת שחיטה הות טהורה הלכך הות פטורה מלעשות פסח שני ולא (הוא) הוה טעמא משום מקצת היום ככולו. ואכתי רב דאמר כו'. ואמר לן ר' דהכי דאמר רב וז"ל דמכאן ואילך דמקשה ומי סבר ר' יוסי הכי. לא קא מיירי אלא לפרוכי למאי דקאמרינן דילמא קסבר ר' יוסי מכאן ולהבא מטמא ולא משגח לתרוצי רב דאמר כמאן. ואף על גב דאיכא לפרושי ר' יוסי קסבר שינויי דחיקו נינהו. פירוש:

    אלמא מדקתני למפרע מקצת היום ככולו לית ליה דאי ככולו מכי מני ו' נקיים וכי ראה אחר כך הויא כראיה ראשונה של זב ויטבל בערב ויטהר כבעל קרי. אלא לא אמרינן ככולו הלכך אפילו טבל משכבות ומושבות של אחר טבילתה טמא שהרי סותר מניינן. וכן משומרת יום פריך. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל:

    כל טומאת ספק קרי לה טומאת התהום כמו שהתהום מכוסה ואין אדם יודע מה יש בו. ומיהו מסקינן התם דלא התירו טומאת התהום אלא למת בלבד וכך היא הלכה למשה מסיני. הרא"ש ז"ל בפירושיו. והר' עזריאל ז"ל וז"ל: לעולם אימא לך כו' וטומאת התהום דזבה התירו. כלומר לעולם אימא לך מטמא למפרע מן התורה והא דפטורין משום דהני ראיות בז' שלו ובשמיני שלה הויא כטומאת התהום כלומר טומאת ספק שבשעה שטבלו לא היו יכולין לידע שיראו אחרי כן שעל ידי כן באה להם טומאה למפרע. וגבי נזיר ועושה פסח גמירי דהותר להם טומאת התהום פרק כיצד צולין. והא דתני ר' חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד מפרש לה התם למעוטי מאי:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 15b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 15, Amud Bet, about 212 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא סִיפֵּר קוֹדֶם…”

    2. Segment 227 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל? לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר…”

    3. Segment 318 words

      Opens “אֶלָּא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּתַנְיָא, רַבִּי…”

    4. Segment 412 words

      Opens “וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ…”

    5. Segment 518 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי, לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר…”

    6. Segment 65 words

      Opens “וּמִי סָבַר רַבִּי יוֹסֵי הָכִי?…”

    7. Segment 735 words

      Opens “וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זָב בַּעַל שְׁתֵּי…”

    8. Segment 816 words

      Opens “מַאי לְמַפְרֵעַ — מִדְּרַבָּנַן. הָכִי נָמֵי מִיסְתַּבְּרָא,…”

    9. Segment 98 words

      Opens “לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא, תְּהוֹם דְּזִיבָה…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “וְאַף רַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר לְמַפְרֵעַ מִדְּרַבָּנַן, דְּתַנְיָא,…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “מָה נַפְשָׁךְ? אִי סָתַר, כּוּלְּהוּ סָתַר. אִי…”

    Original text

    אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא סִיפֵּר קוֹדֶם הָרֶגֶל — מוּתָּר לְסַפֵּר אַחַר הָרֶגֶל, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת שְׁלֹשָׁה מְבַטֶּלֶת גְּזֵירַת שִׁבְעָה — כָּךְ מִצְוַת שִׁבְעָה מְבַטֶּלֶת גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים.

    Abba Shaul says: Even if he did not cut his hair before the pilgrimage Festival, it is permitted for him to cut his hair after the pilgrimage Festival. His reasoning is that just as the mitzva of three voids the rabbinic decree of seven, as was taught before; so the mitzva of seven voids the rabbinic decree of thirty. Since he completed the observance of the seven days of mourning before the Festival, he need not observe the thirty days of mourning.

    מַאי טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל? לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל אֶלָּא בַּאֲבֵילוּת שִׁבְעָה דְּרַבָּנַן, אֲבָל בְּנָזִיר דְּאוֹרָיְיתָא — לָא!

    The Gemara asks: What is the rationale of Abba Shaul for his opinion that if he observed seven days of mourning before the Festival commenced the thirty-day mourning period is voided? Isn’t it because he holds that the seventh day counts for here and there, i.e., the seventh day is considered both the end of the seven days and the start of the thirty days of mourning, so he had already begun observing his thirty days of mourning before the start of the Festival? This ruling may be the basis for the ruling of Rav. The Gemara rejects this: This does not support Rav, since perhaps Abba Shaul was saying his ruling that the same day counts for both here and there only with regard to the mourning of seven days, which is by rabbinic law, but with regard to a nazirite, whose obligation is by Torah law, he would not say so.

    אֶלָּא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ,

    Rather, Rav spoke in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: A woman who observes a clean day for each day she experiences a discharge is a woman who discharges blood for one or two days at a time when she does not expect her menstrual period. The case under discussion is one where she experienced a discharge for one day and they slaughtered a Paschal offering and sprinkled the blood for her on her second day, after she immersed in a ritual bath. At that point, it is unclear whether she will remain clean of discharges for the remainder of the day, in which case she is retroactively pure from the time she immersed and may eat the Paschal offering at night, or whether she will experience a discharge of blood during the day, in which case her immersion is retroactively invalid and she was impure the entire time.

    וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וּפְטוּרָה מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

    And after that, she saw blood, thereby retroactively clarifying that at the time the Paschal offering was slaughtered she was unfit to partake of it. The halakha is that she may not eat from the Paschal lamb due to her ritual impurity, but she is exempt from observing the second Pesaḥ , which is observed by those who did not sacrifice the Paschal offering on the first Pesaḥ. The reason is that since she was pure when they slaughtered the Paschal offering on her behalf, she has fulfilled the obligation of the offering, despite the fact that she became impure and was unable to eat the offering.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי, לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ? מִמַּאי? וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא מְטַמֵּא.

    The Gemara clarifies this: What is the rationale of Rabbi Yosei for his opinion that she is exempt from observing the second Pesaḥ ? Isn’t it because he holds that the legal status of part of the day is like that of an entire day? Since she was pure for part of the day, it is considered as though she was pure the entire day. The Gemara rejects this: From where do you know that this is the rationale? Perhaps it is because Rabbi Yosei holds that one becomes impure from now and onward. He holds that the impurity of a zava starts only from the moment she had a discharge of blood, but she is ritually pure up to that point, so she was ritually pure when they slaughtered the offering for her.

    וּמִי סָבַר רַבִּי יוֹסֵי הָכִי?

    The Gemara questions this explanation: And does Rabbi Yosei hold in accordance with this ruling that she is impure only from that moment onward?

    וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ רָאוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַפְרֵעַ — פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

    But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: With regard to a man who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ] who has had two sightings of discharge, for whom they slaughtered a Paschal offering and sprinkled its blood on the seventh, and final, day of impurity, and similarly, with regard to a woman who observes a clean day for a day, for whom they slaughtered a Paschal offering and sprinkled its blood, and afterward they saw their respective discharges, although they render objects designed for lying and sitting impure retroactively, they are exempt from observing the second Pesaḥ . This is proof that Rabbi Yosei holds that their ritual impurity applies retroactively, rather than from the moment of discharge onward. It must be that the reason why they are nevertheless exempt from observing the second Pesaḥ is that part of the day is like the entire day, and the part of the day before they became impure, during which the blood of the Paschal offering was sprinkled for them, is considered a whole clean day.

    מַאי לְמַפְרֵעַ — מִדְּרַבָּנַן. הָכִי נָמֵי מִיסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִדְּאוֹרָיְיתָא, אַמַּאי פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי?

    The Gemara responds to this attempted proof: What is the meaning of Rabbi Yosei’s statement that the ritual impurity applies retroactively? It means that the ritual impurity applies retroactively by rabbinic law. However, by Torah law, the zav or zava is impure only from the time of the new sighting and onward. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is Rabbi Yosei’s opinion, as, if it enters your mind that they become ritually impure retroactively by Torah law, why are they exempt from observing the second Pesaḥ if by Torah law they were impure at the time the offering was slaughtered?

    לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא, תְּהוֹם דְּזִיבָה הִתִּירוּ.

    The Gemara responds: This is no proof, since actually, I could say to you that this retroactive impurity is by Torah law, and the reason they are exempt from observing the second Pesaḥ is that the Sages permitted impurity of the deep of ziva . The halakha is that in the case of a Paschal offering, an unknown impurity of the dead, called the impurity of the deep, is permitted. In a case where one brought his offering and later became aware that he had contracted impurity from a corpse, if this source of impurity was unknown to everyone, he is not required to observe the second Pesaḥ . The Gemara suggests that Rabbi Yosei may hold that the same halakha applies to the impurity of a zava as well: Since the owner of the offering was pure when it was brought and could not have known that she would become impure due to discharge later that day, it is similarly considered an impurity of the deep, and she has therefore fulfilled her obligation.

    וְאַף רַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר לְמַפְרֵעַ מִדְּרַבָּנַן, דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: (אֲבָל) הָרוֹאֶה זָב בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ — סוֹתֵר אֶת שֶׁלְּפָנָיו. וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִסְתּוֹר אֶלָּא יוֹמוֹ.

    § The Gemara points out: And even Rabbi Oshaya holds that, according to Rabbi Yosei, the fact that a zav renders objects designed for sitting or lying impure retroactively is only by rabbinic law in this circumstance. As it is taught in a baraita that Rabbi Oshaya says: In a case of one who sees gonorrhea-like discharge on his seventh clean day, this negates the clean days that preceded it and starts his seven days anew. And Rabbi Yoḥanan said to him that it should negate only its own day, i.e., he should require only one additional clean day.

    מָה נַפְשָׁךְ? אִי סָתַר, כּוּלְּהוּ סָתַר. אִי לָא סָתַר — לָא נִסְתּוֹר וְלֹא יוֹמוֹ! אֶלָּא אֵימָא: לָא נִסְתּוֹר וְלָא יוֹמוֹ.

    The Gemara expresses surprise: Whichever way you look at Rabbi Yoḥanan’s statement, it is difficult. If this discharge negates clean days just as the case of a zav who had a discharge during his seven days, it should negate all his clean days, not only the last one. If it does not negate clean days, since it is not considered a discharge within his seven days but rather, as the first sighting of a new ziva , it should not negate any of it, and not even its own day. What, then, is the logic of Rabbi Yoḥanan’s ruling that it negates a single day? Rather, say instead that Rabbi Yoḥanan said as follows: It does not negate at all, and not even its own day, since this discharge is considered to be the first of a new series.