לישתף נפשיה — אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת:
עד כמה — זמנה להתפלל:
עד פרסה — אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפי' אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפלה זו:
רב ששת — מאור עינים הוה:
מהיות טוב אל תקרא רע — הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואע"פ שמותר:
וכי מטי לביתיה בעי מהדר לצלויי — שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח:
שאין דעתו מיושבת עליו — שקשה עליו עכוב הדרך:
לכוין את הרוחות — לצד ארץ ישראל כדבעינן למימר תל שהכל פונים בו:
אחורי בית הכפורת — במערב העזרה היו י"א אמה חצר מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של עזרה והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח:
הוו מקדמי — קודם היום:
בקרון ובספינה — איכא בעתותא דמיא:
קורא ק"ש — ימתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקראנה ואח"כ יתפלל:
תפלה מעומד עדיף — שיכול לכוין את לבו לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך:
בשבתא דרגלא — שלפני פסח ועצרת וסוכות ומרימר בעירו ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים ושחרית היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן ק"ש קורין והדרשן דורש והעם נשמטים ומתפללים איש איש לבדו ולכך הם היו מאספין להם י' שחרית קודם שילכו לבית המדרש וקורין ק"ש ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה והדר נפקי לפרקא ודרשי: ומצלי בהדי צבורא ל"ג:
רב אשי — היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו:
בהדי צבורא — בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין אי נמי בהדי צבורא כמו שהוא יושב בתוך הצבור כלומר שאינו יוצא וכי הוה אתי לביתי' חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו:
טריחא לי מילתא — לאחר בית המדרש עד שאתפלל:
ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי — שמתפללין קודם היום בביתם מעומד ולא תצטרך לב' תפלות ומשום מסמך גאולה לתפלה כיון דמצלו קודם ק"ש לא קפדי:
לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי — שיקדימו תפלה לקריאת שמע הלכך כיון דממתין מתפלה עד זמן ק"ש מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה לפיכך מתפלל מיושב במקומו ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו:
מתני' אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר — לא תקנוה אלא בצבור. חבר עיר חבורת העיר אבל לא ליחיד:
משמו — של ראב"ע:
כל מקום כו' — ובגמ' פריך היינו ת"ק אליבא דראב"ע:
גמ' יחיד שלא בחבר עיר — יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה לת"ק אליבא דרבי אלעזר דאמר לא תקנוה אלא בעשרה יחיד זה פטור ולרבי יהודה אין יחיד פטור אלא במקום עשרה ששליח צבור פוטרו:
