דף ביאור
מסכת ברכות דף ל׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת ברכות דף ל׳ עמוד א׳
מסכת ברכות דף ל׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־571 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
לישתף נפשיה אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת:
עד כמה זמנה להתפלל:
עד פרסה אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפי' אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפלה זו:
רב ששת מאור עינים הוה:
מהיות טוב אל תקרא רע הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואע"פ שמותר:
וכי מטי לביתיה בעי מהדר לצלויי שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח:
שאין דעתו מיושבת עליו שקשה עליו עכוב הדרך:
לכוין את הרוחות לצד ארץ ישראל כדבעינן למימר תל שהכל פונים בו:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Berakhot 30a · Sefaria
תוספות
והיכי מצלי לה אתפלת הדרך קאי ורב ששת אמר אפי' מהלך וקי"ל כרב ששת ומיהו בתוספ' פסק ה"ר יוסף כרב חסדא וכן רב אלפס פי' דרב חסדא עדיפא ליה טפי:
מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה תימה לימא דאיכא בינייהו דתפלה קצרה אינו מתפלל אלא במקום סכנה והביננו מתפלל אפילו שלא במקום סכנה וי"ל דהכי קא בעי מאי בינייהו כל א' במקומו תפלה קצרה במקום סכנה והביננו שלא במקום סכנה:
הלכה כרבי שלא ירד למטה ואפי' שלא במקום סכנה ואפילו במהלך מתפלל ואינו צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים:
היה עומד בח"ל יכוין כנגד ארץ ישראל ול"ג לבו דאפניו קאי כדקתני סיפא היה עומד במזרח מחזיר פניו למערב:
לתלפיות תל שכל פיות פונים בו וכהך שמעתתא קי"ל וכן מסקינן בלא יחפור (ב"ב כה:) דקאמר אתון דקיימיתון לצפונא דא"י אדרימו ולא כהני אמוראי דלעיל (שם) דפליגי אי השכינה במזרח או במערב עכשיו אנו במערבה של א"י על כן אנו פונין למזרח:
אבוה דשמואל ולוי הוו מקדמי ומצלו פירש רש"י קודם עמוד השחר ולא נראה דאם כן לא היו יוצאין בו כלל דעדיין אינו יום לכך נראה כפי' ר"ח דמשעלה עמוד השחר קאמר והוו מקדמי קודם הנץ החמה קאמר ועדיין אינו עיקר זמן תפלה:
מסמך גאולה לתפלה עדיף מלהתפלל מעומד והכי פסקי בה"ג הלכה כר"ש בן אלעזר ומשמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך במהלך ואין צריך לעמוד וא"ת ומ"ש מהביננו דמסקינן לעיל דמעומד דוקא וי"ל דשאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן בטול דרך כ"כ כמו בי"ח ברכות ועוד פירש הר"ם דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כדי לקרות ק"ש בשעתה וכי הדר לביתי' מצלי מעומד ור"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי ומיהו מדקאמר רב אשי לא חזינן לרבנן קשישי דקא עבדי הכי משמע דאין הלכה כמותם:
Tosafot on Berakhot 30a · Sefaria · CC-BY
רב נסים גאון
אמר ליה אוקמן לדידי נמי ואצלי מהיות טוב אל תקרא רע התם בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא ד' פא) אמרינן מהלכין בשבילי הרשות שלמה אמרה כדתניא הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו מה הבריות אומרות עליו מה הנאה יש לו לפלוני ומה הבריות מזיקות אותו עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרא רע ומתמהינן מהיות טוב אל תקרא רע קרא הוא ומתרצי' אין כתיב כי האי גוונא (משלי ג) אל תמנע טוב מבעליו:
Rav Nissim Gaon on Berakhot 30a · Sefaria
רשב"א
אימת מצלי לה וכו', עד כמה עד פרסה פירוש: ועד כמה מצלי לה, כלומר אם שכח ולא התפלל אותה משעה שהחזיק בדרך עד כמה הוא זמנה, עד פרסה, הא אם לא נזכר עד שהלך יותר מפרסה, שוב אינו מתפלל אותה ועבר זמנה הוא. ויש מי שפירש כמה מהלך רוצה ללכת שהוא חייב בה עד פרסה, הא למהלך פחות מפרסה לא מצלי לה.
היכי מצלי לה, רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר אפילו מהלך וקיימא לן כרב ששת וכדאסיק בסמוך, הביננו מעומד תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך. ומיהו במקום דאפשר מעומד כגון שחבורתו מתעכבת מצלי לה מעומד משום מהיות טוב אל תקרא רע, וכמעשה דרב ששת ורב חסדא כדאיתא בסמוך.
הא דאסיקנא הכא הביננו מעומד. תמיה לי דהא קיימא לן דתפלה אפילו מהלך כל שהוא יוצא לדרך, וכדתניא בסמוך היה רוכב על החמור והגיע זמן קריאת שמע ותפלה אם יש מי שאוחז את חמורו יורד ומתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל, רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ופסק רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי ואמרי לה כדי הלכה כרבי, ומשמע מההיא ודאי דלא שנא ראשונות ואחרונות לא שנא אמצעיות דהא לא מפליג בהו כלל. וכן נמי לא משמע דנחלק בין מהלך במקום גדודי חיה ולסטים, ובין מהלך שלא במקום גדודי חיה, מדלא מפליג וקתני לה סתם. וכן נמי לא שנא בין בעי למיזל באורחא רחיקתא, ובין בעי למיזל אפילו קליל ואפילו בתוך התחום, וכדמשמע מההיא דתניא בסמוך השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל וכשמגיע זמן קריאת שמע קורא רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל. ומדקתני שופר ותוקע אלמא ביום טוב עסקינן ואם כן היכי משכים לצאת לדרך אלא דעל כרחין במשכים לצאת בתוך התחום, ואוקימנא פלוגתייהו בתפלה מעומד או מהלך דאלמא לעולם אין צריך לעמוד כלל. אלא דההיא איכא לדחויה במהלך חוץ לתחום ועל ידי בורגנין. אחר כך ראיתי בתוספות דחלקו בין מתפלל הביננו שאין בה אלא כעין שבע ברכות למתפלל שמונה עשרה ברכות, ועדיין לא נתיישב בעיני שההיא דלקמן משמע דאפילו ביום טוב נמי דליכא אלא שבע ברכות מתפלל אפילו מהלך, וצריך עיון.
וליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי אמר להו לא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי. וכתב רב האי גאון ז"ל דאף על גב דרב אשי קאמר על מעשה דאבוה דשמואל ולוי לא חזינן רבנן קשישי דעבדי הכי, איכא למימר דבשבתא דריגלא קאמר לא עבדין רבנן קשישי הכי אבל היכא דצריך לצאת עביד, ומשקלא מילתא, ודתנא קמא עדיף משום דרבי שמעון בן אלעזר יחיד. ויש אומרים דלית הלכתא כאבוה דשמואל ולוי מיהא דרב אשי. ומכל מקום מסתברא דבין להני רבנן דפסקי הכין בין להני רבנן דפסקי הכין, היכא דאזיל באורחא ולא אקדים וצלי מצלי כדאזיל [ו]לא בעי מעומד דאינהו לא פליגי אלא אי תפלה מעומד עדיף לכתחלה ממסמך גאולה לתפלה או מסמך גאולה עדיפא, הא בשלא הקדים מתפלל כדמהלך ושפיר דמי.
Rashba on Berakhot 30a · Sefaria
ריטב"א
היכי מצלי רב חסדא אמר מעומד דכיון שהיא קצרה אינו עכוב גדול ורב ששת אמר אף מהלך אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא. דרב ששת סגי נהור היה. אמר ליה אוקמן לדידי נמי מהיות טוב אל תקרי רע:
וכי מטא לביתיה בעי מהדר צלויי פירוש ואפי' עבר זמנה יש לו להתפלל. כדין טעה ולא התפלל שחרית או מנחה שמשלים בתפלה הסמוכה לה:
הביננו מעומד פי' דכיון דיוצא בה ידי י"ח ברכות והיא קצרה ואינו מתעכב כל כך דין הוא שיתפלל מעומד מה שאין כן בתפלה קצרה שאינו יוצא בה ידי חובתו דהא אי הדר לביתיה בעי צלויי. נמצא שעלה בידינו ארבעה דיני תפלה. האחת היא תפלה שבעיר שהיא י"ח ברכות שלימות ומעומד ובמתא אינו יוצא י"ח באלו האחרות. שנית תפלת הביננו שהיא לדרך ונפיק בה ידי שמנה עשרה ברכות והיא מעומד. ג' תפלה קצרה שהיא בדרך במקום סכנה מפני שאין דעתו מיושבת עליו ותקנוה לו כדי שלא ילך בלא תפלה אע"פ שאינו יוצא בה והיא אפילו במהלך. ד' תפלת הדרך שהוא צריך לאומרה בכל דרך שילך והיא מעומד:
מתני' היה רוכב על החמור ירד וכו' מפני שנראה גסות הרוח כשמתפלל רכוב. או באסדא. פירושו הוא רפסודו' האמור בדברי הימים והוא שקושרין קורות זו עם זו והולכין עליהם בים כמו בספינה:
אמר רבא הלכה כרבי פי' ואינו צריך אפי' לעכב הבהמה אם השיירא הולכת דתפלה אפי' במהלך הוא עצמו על רגליו יכול להתפלל כדאיתא לקמן גבי רב ושמואל:
נמצא עומד במזרח פי' שעומד במזרחה של ארץ ישראל שהוא מזרחו של עולם נמצא שאחוריו לארץ ישראל מה יעשה מחזיר את פניו למערב העולם שהוא מערב ארץ ישראל נמי ונמצאו פניו כנגד ארץ ישראל וכן מי שעומד בדרום ארץ ישראל שהוא דרום העולם מחזיר את פניו לצפון העולם כנגד ארץ ישראל וכן כולם נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם כנגד מקום אחד שהוא ארץ ישראל שבה ירושלים ובית המקדש. תל שהכל פונים לו והיינו בית ק"ק:
במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף פי' שמתפלל בבקר בביתו. ועדיף משיתפלל בדרך במהלך אע"פ שסומך גאולה לתפלה, ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף אע"פ שמתפלל במהלך, ונקטינן מינה דכ"ע דתפלה בדרך במהלך הוא בין ברכוב בין במהלך ברגליו:
מרימר ומר זוטרא בשבתא דרגלא וכו' פירוש שהיו מתפללין לאלתר לאחר שעלה עמוד השחר מפני שהיו דרשנים והיו צריכין לעיין בעוד שהצבור מתפללין וללחוש וללמד לתורגמן כדי שיהיה בקי ולפיכך לא היה להם פנאי להתפלל עמהם ומכנפי בי עשרה ומצלו בלא סמיכת גאולה לתפלה וכשמגיע זמן ק"ש היו קורין בעוד שהתורגמן משמיע לרבים:
ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.
Ritva on Berakhot 30a · Sefaria
מאירי
המשנה החמישית הכונה לבאר בה שאין מדקדקים בכונה כל כך במקום אונס, ופי' המשנה היה רכוב על החמור ירד ואל יתפלל כשהוא רוכב ואף אינו יכול לירד כגון שאין לו מי שיאחוז בהמתו ואם היה הוא אוחז בה אין דעתו מתישב לתפלה אל ירד אלא יחזיר פניו לרוח מזרח ויעכב בהמתו ויתפלל ואם אינו יכול להחזיר פניו ולא לעכב את בהמתו כגון חמור שעסקיו רעים או שבני לויה אין רוצים להמתינו והוא מתירא מן הדרך יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים ויתפלל אף בהלוך וכן אם היה יושב בספינה שאין יכול לעכבה או שאין יודע הרוחות וכן באסדא ר"ל ספינה קטנה או קורות המים יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים ויתפלל:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה לפי הגמ' הוא שאין צריך לירד אפילו יש לו ביד מי יניח בהמתו, וכתבו גדולי הרבנים שאפילו לעכב כנגד בית קדשי הקדשים את בהמתו אינו צריך אע"פ שאמרו רכוב כמהלך מ"מ אינו כמהלך גמור, וכן כתבוה גדולי הדורות ומפני שדעתו הולכת למה שהוא מתעכב ונמצאת תקנתו קלקלתו, וגדולי המחברים כתבו שצריך לעמוד על בהמתו אלא אם כן מתירא מן הדרך וכן נראה שהרי ר' הוא המיקל בדבר זה והוא הוא שאמר ישב במקומו ויתפלל הא כל שבמקום חשש עכוב מתפלל בהלוך, ויש שמצריכים כן בג' ראשונות וג' אחרונות לבד, ויש חולקין אלא שמוחין שלא לנענע את רגליו להוליך את הבהמה, וממה שאמרו במציעא בשנים שמצאו ורצו לזכות בה אחד רכוב ואחד מהלך שלא קנה רכוב אלא אם כן מוליכה ברגליו, ושאר דברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן, סומא ומי שהוא במדבר ואין יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שזה שאנו מצדדים לרוח מזרחי לא שעיקר תפלה למזרח אלא שאנו לצד מערב ירושלים עומדים ואנו מכוונים לכוין לבית המקדש ולכבד השם השרוי בתוכו, והוא הדין שהעומדים למזרח ירושלים מתפללים במערב שלהם והופכים לפניהם לנגד ירושלים וכן העומדים בצפונה מתפללים בדרום שלהם, וכמו שאמרו במס' ב"ב [כ"ה ע"ב] בפי' א"ל רב חנניה לרב אשי אתון דיתביתו לצפונא דארץ ישראל אדרימו, וכן העומדים בדרומה מתפללים בצפון שלהם, כללו של דבר העומד בחוצה לארץ ישראל והעומד בארץ ישראל יהפוך פניו לירושלים והעומד בירושלים יהפוך פניו לבית המקדש והעומד בבית המקדש יהפוך פניו לבית קדשי הקדשים ומ"מ אין המנהג להקפיד כל כך אלא שלא להפוך עורף לארץ ישראל ר"ל להתפלל במערב ובכולם ר"ל אם יתפלל בישיבה או בהלוך או אף למערב אם כיון לבו כנגד אביו שבשמים יצא, ומ"מ בתלמוד המערב ראיתי לכל רוח אין מחזירין חוץ מרוח המזרח מדכתיב אחוריהם אל היכל ה' וכו' אלמא למזרח מיהא מחזירים ושמא פירושו אין גומרין אותו להחזירו לרוח אחר, אלא לצד מזרח ר"ל שהיה מתפלל למערב אחורי המזרח הא מ"מ בדיעבד יצא:
מי שהיה צריך להשכים מעלות השחר ולצאת לדרך ויודע שאפשר לו להתעכב בדרך, יש פוסקים שראוי לו להתפלל בביתו קודם שיצא שמונה עשרה מעומד ושלא בהלוך ויוצא לדרכו וכשיגיע זמן ק"ש קורא שהרי אינו צריך לעמוד בה אלא בפסוק ראשון ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה נוח לו שיעבר על סמיכת גאולה לתפלה ולא יתפלל י"ח בהלוך כדעת אבוה דשמואל ולוי, ויש פוסקים כר' שמעון בן אלעזר שיוצא מיד וכשיגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל סמוך לה בהלוך נוח לו שיסמוך גאולה לתפלה ולא יקפיד על התפלה בהלוך, ועיקר הדברים כדעת ראשון אחר שעלה עמוד השחר וכמו שאמרו השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה, ועומד ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא וכו', שר' שמעון יחיד הוא אצל אבוה דשמואל ולוי וכן כתבוה ראשוני הגאונים ואע"פ שאמר רב אשי לא חזינא לרבנן קשישי דעבדי הכי לא ראינוה אינה ראיה, או שמא בשבת של רגל אמרה ומפני שסומכים להתפלל מיושב בשעה שהתורגמן דורש, אבל במשכים מודה לדבריהם, ולדברי הכל בדברים אלו אם הוה דחוק או אנוס או שעבר ועשה, ר"ל שהתפלל בהלוך או שלא לנוכח המקדש אין עכוב בדבר זה, ולא עוד אלא שלדעת התוס' כל שהקדים לדרך ולא התפלל מתפלל לכתחלה בהלוך שלא חלקו אלא היאך ראוי לעשות אבל כל שהוא בדרך הולך ומתפלל אף בג' ראשונות ואחרונות ואף שלא במקום סכנה, אלא אם כן בהביננו כמו שכתבנו דעתם למעלה, אלא שאין דעתי נוטה לדבריהם אלא או במקום סכנה או במקום מצוה כמו שכתבנו למעלה אף במקום שהיה אפשר לקיים את שתיהן כהולך לשבת הרגל, ובהתפלל מיושב מיהא יש אומרים שצריך לחזור ממה שאמרו כאן ברב אשי דבשבתא דרגלא היה מתפלל מיושב בעוד שהיה תורגמן דורש משמו וכשהגיע לביתו חוזר ומתפלל אלא שרוב המפרשים מסכימים שמחמיר היה על עצמו וחוזר ומתפלל נדבה, מ"מ כל שהתפלל אף מיושב בדיעבד יצא וכן עיקר: :
ולענין ביאור מה שאמרו במרימר ומר זוטרא דמכנפי עשרה ומצלי ונפקי לפרקא וברב אשי דהוה מצלי מיושב וכי הדר לביתיה מצלי מעומד, ביאור הענין שבשבת הרגל היו הם דורשים כל היום והיו משכימים לדרשא ולא היה נאה להם להפסיק לתפלה כשאר הצבור שהיו יכולים להשמט אחד אחד להתפלל אבל הם שעיני הכל נשואות עליהם לא היה נאה להפסיק ומתוך כך היו משכימים ומתפללים בביתם ואח"כ יוצאים לדרוש ורב אשי לא היה רוצה להתאחר וכן שהיה אצלו טורח בכנוף עשרה והיה משכים לדרוש וכשהיה מכיר שהגיע זמן היה מדבר שמועות לתורגמן להאריך בהם ומתפלל מיושב שלא ירגישו בו הצבור וכשהיה בביתו חוזר ומתפלל מעומד:
יש אומר שאם לא השכים כל כך אלא שהשכים לשעה שיכיר את חבירו ואע"פ שאין הנץ החמה עדיין מותר לקרוא את שמע ולהתפלל לא אמרו לק"ש כותיקין אלא למצוה אבל זמן ק"ש משיכיר הוא ומאחר שישכים להתפלל אף הוא קורא את שמע, ויש אומר בתפלה שאף קודם עמוד השחר הוא רשאי להקדימה במשכים לצאת, ואין הדברין נראין, וכבר ביארנו בפרק ראשון שזו במשכים שלא במקום סכנה הא במקום סכנה יכול לקרוא את שמע משעלה עמוד השחר:
ולענין השמיעה מיהא מה שאמרו שופר ותוקע היאך ישכים והרי הוא יו"ט אפשר בתוך התחום או דרך ים או ביבשה ע"י עירוב או שיוצא להצית את הגייס:
המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין חיוב תפלת המוסף ופי' המשנה ר' אליעזר אומר אין תפלת המוסף אלא בחבר עיר ר"ל בצבור ששאר תפלות שהיו מתקנת אבות ראוי לחייב בהן את היחידים שהם כל עצמן תקנת יחידים הם ואין צריך לומר שהרבים חייבים בהם שהרי אנשי כנסת הגדולה חזרו וסמכום על התמידים אבל תפלת המוסף שלא היתה תקנת יחיד כלל שהרי לא מתקנת אבות היתה אין חיובה הבא מצד רבים ר"ל כנסת הגדולה אלא לרבים ר"ל צבור ובשליח צבור או שמא מתוך שאין אדם רגיל בה אין היחיד בקי בה והוא הפוטרת, וחכמים מחייבים ליחיד והוא אמרם שדין תפלת המוסף בחבר עיר ושלא בחבר עיר ומפני שהם סוברים אנשי כנה"ג תקנום כנגד הקרבנות ולא אבות כלל ותקנום אף ליחיד כשאר התפלות וכן שהכל בקיאים בה כאשר התפלות, ור' יהודה אומר כל מקום שיש שם חבר עיר ר"ל צבור יחיד פטור, והיוצא ממנה הוא שאם אין שם חבר עיר יחיד חייב ובזו הוא חלוק עם תנא קמא, והענין הוא שכל שיש שם צבור נפטר היחיד בתפלת הצבור אפילו היה ביתו ומ"מ כל שאין שם תפלת צבור כגון שהוא בכפר שאין בו עשרה או שהוא בעיר שיש שם צבור אלא שאירע שלא התפללו בצבור חייב וכמו שהזכירו בסוגיא זו בעובדא דפולמוסא, ונחלקו הפוסקים בפסק הלכה זו יש אומרים שהלכה כר"י שכל מקום שיש שם חבר עיר ונאנסו ולא התפללו יחיד חייב וי"א שאין הלכה אלא כדברי חכמים, וכן נראה דעת גדולי הפוסקים ויחיד חייב בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר, וכן הדברים נראים ממה שאמרו בר' ינאי צלי והדר צלי ודאי שחרית ומוסף היה ובמקום תפלת צבור, וכן שגער בנזיפה על ר' חנינא קרא שאמר הלכה כר' יהודה ואמר לו פוק קרי קרי קרייך לברא וכן שהביאו כאן דר' אמי ור' אסי הוו מצלי ביני עמודי כלומר במקום גרסתם והרי שהיו מתפללים ביחיד ובמקום צבור ולא היו פוטרים עצמם, וללמד דבר זה באה שמועת ר' אמי ור' אסי דאם לא כן מה מקום לה בכאן, ואנו גורסים בה הוו מצלי ביני עמודי, וביאור מלת חבר עיר איך היא נופלת על הצבור הענין מפני שביאורה חכם המיוחד בעיר ומנהיגה וכל הצבור מתקבצים תמיד לפניו ומפני זה קורא כל הצבור על שמו, ויש מפרשים חבר עיר כמו חבורת עיר אלא שאותו הנזכר במגילה פרק בני העיר מפורש עכ"פ כפי' הראשון:
זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא, תפלה צריך אדם בה כונה יתרה ולעולם ישתדל אדם בעצמו כשירצה להתפלל שימצא דעתו מתישבת להתכוין ואם מכיר בעצמו שאין יכול לכוין אל יתפלל, התפלל ולא כיון דעתו בכל התפלה לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל וכמו שאמרו בר' חייא בר אבא דצלי והדר צלי ונתברר להם שמצד הכונה היה ויש חולקים בזה אלא בברכה ראשונה כמו שיתבאר בפרק אין עומדין בסופו:
Meiri on Berakhot 30a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה לתלפיות כו' דלעיל דפליגי אי השכינה כו':
בד"ה אבוה דשמואל כו' עמוד השחר ולא נראה דא"כ כו' כצ"ל:
בד"ה מסמך גאולה כו' ומשמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך במהלך כו' עכ"ל ומהא דפסקינן לעיל הלכה כר' מצינן נמי לאוכוחי הכי דמותר להתפלל במהלך כמ"ש התוס' לעיל:
Chidushei Halachot on Berakhot 30a · Sefaria
שיטה מקובצת
היכי מצלי רב חסדא אמר מעומד דכיון שהיא קצרה אינו עכוב גדול. ורב ששת אמר אף מהלך:
אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא -דרב ששת סגי נהור היה. אמר ליה אוקמן לדידי נמי מהיות טוב אל תקרי רע:
וכי מטא לביתיה בעי מהדר צלויי פירוש ואפילו עבר זמנה יש לו להתפלל כדין טעה ולא התפלל שחרית או מנחה שמשלים בתפלה הסמוכה לה:
הביננו מעומד פירוש דכיון דיוצא בה ידי שמונה עשרה ברכות והיא קצרה ואינו מתעכב כל כך דין הוא שיתפלל מעומד. מה שאין כן בתפלה קצרה שאינו יוצא בה ידי חובתו דהא אי הדר לביתיה בעי צלויי. נמצא שעלה בידינו ארבעה דיני תפלה. האחת היא תפלה שבעיר שהיא שמונה עשרה ברכות שלימות ומעומד ובמתא אינו יוצא ידי חובתו באלו האחרות. שנית תפלת הביננו שהיא לדרך ונפיק בה ידי שמונה עשרה ברכות והיא מעומד. שלישית תפלה קצרה שהיא בדרך במקום סכנה מפני שאין דעתו מיושבת עליו ותקנוה לו כדי שלא ילך בלא תפלה אף על פי שאינו יוצא בה והיא אפילו במהלך. רביעית תפלת הדרך שהוא צריך לאומרה בכל דרך שילך והיא מעומד:
אמר רבא הלכה כרבי פירוש ואינו צריך אפילו לעכב הבהמה אם השיירא הולכת דתפלה אפילו במהלך הוא עצמו על רגליו יכול להתפלל כדאיתא לקמן גבי רב ושמואל:
אמר רבא הלכה כרבי פירוש ואינו צריך אפילו לעכב הבהמה אם השיירא הולכת דתפלה אפילו במהלך הוא עצמו על רגליו יכול להתפלל כדאיתא לקמן גבי רב ושמואל:
נמצא עומד במזרח פירוש שעומד במזרחה של ארץ ישראל שהוא מזרחו של עולם נמצא שאחוריו לארץ ישראל. מה יעשה מחזיר את פניו למערב העולם שהוא מערב ארץ ישראל נמי ונמצאו פניו כנגד ארץ ישראל. וכן מי שעומד בדרום ארץ ישראל שהוא דרום העולם מחזיר את פניו לצפון העולם כנגד ארץ ישראל וכן כולם. נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם כנגד מקום אחד שהוא ארץ ישראל שבה ירושלים ובית המקדש תל שהכל פונים לו והיינו בית קדש הקדשים:
במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף פירוש שמתפלל בבקר בביתו. ועדיף משיתפלל בדרך במהלך אף על פי שסומך גאולה לתפלה. ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף אף על פי שמתפלל במהלך. ונקטינן מינה דכוליה עלמא דתפלה בדרך במהלך הוא בין ברכוב בין במהלך ברגליו:
ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.
Shita Mekubetzet on Berakhot 30a · Sefaria
פני יהושע
בגמ' עד כמה אמר רב יעקב אמר רב חסדא עד פרסה ופרש"י אבל לא לאחר שהלך פרסה ובהלכות גדולות מפרש כו' עכ"ל רש"י. וכבר הקשו כל הפוסקים והמפרשים על פרש"י דמה סברא יש בזה דלאחר שהלך פרסה לא יתפלל עוד ת"ה אף שבדעתו לילך עוד כמה פרסאות. לכן פסקו כולם דלא כרש"י אלא כפי' הלכות גדולות. ואף שאיני כדאי מ"מ נראה ליישב שיטת רש"י ואדרבא דבריו נכונים וברורים ונימוקו עמו דטעמא רבה איכא לומר דלאחר שהלך פרסה הוחזק בדרך מקרי א"כ הא אמרינן להדיא פרק הדר (עירובין דף ס"ג) דהבא מן הדרך אל יתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו א"כ כ"ש הכא כיון שכבר הוחזק בדרך ורוצה להפליג עוד בדרך א"כ פשיטא שאין דעתו מיושבת עליו שכל הדרכים בחזקת סכנה ומש"ה אין לו להתפלל כדאמרינן נמי התם להדיא משמיה דכל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר בצר אל יורה ולפ"ז מהאי טעמא אין לחלק בין תפלה גמורה לשארי תפלות אפילו קצרה כמות שהיא כן נ"ל בטעמא דרש"י ושיטת החולקים אפשר דמשמע להו דלהך תפלה דתפלת הדרך הוי שפיר דעתו מיושבת עליו כיון שעיקר תפלתו בשביל תקנה זו וכדכתיב ביום צרתי אקראך ותענני כנ"ל ודו"ק:
שם היכי מצלי לה ר"ח אמר מעומד כו' עד והלכתא הביננו מעומד וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ותימא הוא דהא קיי"ל דתפלה אפילו מהלך וכתב שראה בתוס' שמחלקין בין תפלת הביננו שהיא ז' ברכות לתפלת י"ח ברכות וכמו שהוא בתוס' שלנו בד"ה מסמך גאולה אלא דעדיין קשיא ליה להרשב"א בהאי לקמן בסמוך דמשמע דאפילו בי"ט דליכא אלא ז' ברכות מתפלל אפילו מהלך והניחו בצ"ע ע"ש ונ"ל ליישב דהא דמשמע הכא לר"ח דבתפלת הדרך מעומד והא דמסקינן נמי דהלכתא הביננו מעומד היינו משום דמעיקר הדין כל תפלה יש לאומרה מעומד כעבדא קמא מרא ומה שהקילו בתפלת י"ח במהלך בדרך דמתפלל אפילו במהלך היינו כתירוץ התוס' שהביא הרשב"א ז"ל דכיון דתפלת י"ח ארוכה הקילו בה בעוברי דרכים משא"כ הביננו ותפלת הדרך לר"ח כיון שאינן ארוכות מש"ה בעינן מעומד מטעמא דפרישית ולפ"ז לא תקשי מהאי דבסמוך דאיירי בי"ט די"ל דכיון דבי"ט אין שואלין צרכיו דלא שייך ביה ה"ט דכעבדא קמא מרא מש"ה מותר בכל ענין להתפלל כשמהלך דכיון דאין מתפלל בי"ט אלא ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע לא שני לן בין מתפלל מעומד או מהלך כן נ"ל:
בתוס' בד"ה אבוה דשמואל ולוי כו' פרש"י קודם עמוד השחר ול"נ דא"כ כו' עד סוף הדיבור. בלשון רש"י שלפנינו לא נמצא שכתב קודם עמוד השחר אלא דהוי מקדמי קודם היום ולפ"ז שפיר מצינא לפרש דבריו דהיינו לאחר עמוד השחר ואפ"ה הוצרך לפרש בלשון קודם היום כיון דלענין תפלה וק"ש לילה הוא מדקאמר בגמרא כי הוי מטי זמן ק"ש קרי משמע להדיא דאכתי לא הוי מטי זמן ק"ש והיינו משום דלילה הוא לענין ק"ש כדדייקינן לעיל כה"ג בפ"ק דף ח' ע"ב ועוד נ"ל אפילו את"ל דמה שכתב רש"י קודם היום היינו קודם עמוד השחר אפ"ה א"ש היינו משום דמשמע ליה לרש"י דאי לאחר עמוד השחר היה לו להתפלל בעשרה דודאי כל אנשי הכלה היו יכולין להתפלל באותה שעה כדי לשמוע הדרשה אע"כ דאבוה דשמואל ולוי גופייהו הוו מצלי קודם ע"ה דמיד שעלה עמוד השחר היו העם מתאספים לשמוע הדרשה ובהנץ החמה היו נשמטין א' א' להתפלל כמ"ש רש"י בד"ה בשבתא דריגלא ואף שקודם ע"ה לא היו יוצאין י"ח אפ"ה כיון שהתחילו ללמוד קודם היום לא היו צריכין אח"כ להפסיק לתפלה כדאיתא במשנה פ"ק דשבת דאין מפסיקין לתפלה ומוקמינן לה התם בד"ת ואף על גב דמסקינן עלה התם ל"ש אלא רבי שמעון ב"י וחביריו שתורתם אומנתם מסתמא אבוה דשמואל ולוי נמי תורתם אומנתם הוו ועוד עכ"פ ביומא דכלה שמלמדים לרבים הו"ל כשאר יומי דרשב"י וחביריו וכיון שהיו פטורין מהתפלה בזמנה כיון דא"א מש"ה הוי מקדמי להתפלל קודם ע"ה והיינו בתורת נדבה דמותר להתפלל אפי' בלילה ובהכי הוי ניחא להו שיתפללו עכ"פ ג' תפלות בלילה וביום כיון שעיקר דין תפלה בג' פעמים ועוד מטעמא דפרישית לעיל גבי תהלה לדוד ג' פעמים כן נ"ל בשיטת רש"י ודוק:
במשנה ראב"ע אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר כו' וכתב רבינו יונה ז"ל שהטעם דנהי דבשאר תפלות פשיטא דכל יחיד ויחיד מתפלל היינו משום דאבות תקנום אלא דלאסמכתא בעלמא אסמכינהו רבנן אקרבנות משא"כ בתפלת המוספין שלא נתקנו כלל אלא משום הקרבנות ומש"ה אין להתפלל אותן אלא בציבור שהרי המוספין קרבנות ציבור הם כן נ"ל מתמצית דבריו אלא שלע"ד יש להוסיף עוד טעם אחר משום דאכתי יש לדקדק על ל' חבר עיר ששנו כאן ומ"ש דנקט ליה בהאי לישנא וטפי הו"ל למיתנא אין מתפללין תפלת המוספין אלא בציבור או בעשרה לכך נ"ל דעיקר טעמא דת"ק משום דבמוספי י"ט ור"ח עיקרן הוא שעיר החטאת שמכפר כדפרישית לעיל וא"כ לא שייך האי קרבן כלל ביחיד כשאינו מחוייב חטאת אלא דאכתי שייך בקרבן החטאת שמתכפרין בה הציבור ומשום הכי אין להתפלל אותה ביחיד כלל וא"ש נמי טעמא דר"י שאמר משמו של ראב"ע כ"מ שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין והיינו משום דאמרינן בגמרא דמגלה וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו לכך התקינו נביאים אנשי משמרות של מעמדות שיהיו שלוחים של ערי א"י ואמרינן נמי בפרק בתרא דמגילה דחבר עיר היינו מה שעושין טובי העיר דהוי ליה כאילו עושין ברשות כל אנשי עיר נמצא דלפ"ז א"ש ל' בחבר עיר דקתני הכא דכיון שיש שם חבר עיר דהו"ל שלוחים של אנשי אותו עיר מש"ה היחיד פטור על ידיהם משא"כ ביחיד שלא בחבר עיר דנמצא שאין לו שום שייכות במוסף כיון דלא הוא ולא שלוחו עומדין שם משום הכי צריך להתפלל בפני עצמו כדי לזכור קרבן מוסף שהיו מקריבין בירושלים כשהיו אנשי מעמד דכל ישראל היה להם חלק בה כן נ"ל נכון ודו"ק:
Penei Yehoshua on Berakhot 30a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' היה עומד אחורי בית הכפורת עי' ברבינו יונה פ"ק דף ו' ע"א ובדף הספר דף ה' ע"ב:
רש"י ד"ה בשבתא דרגלא וכו' ועצרת עי' לעיל י"ז ע"ב ברש"י ד"ה שבחא ותוס' שם ד"ה תרי זימני:
Gilyon HaShas on Berakhot 30a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת ברכות, דף ל׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־571 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 116 מילים
נפתחת ב״לִישַׁתֵּף אִינָשׁ נַפְשֵׁיהּ בַּהֲדֵי צִבּוּרָא. הֵיכִי נֵימָא?…״
- קטע 233 מילים
נפתחת ב״אִימַּת מְצַלֵּי? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב…״
- קטע 337 מילים
נפתחת ב״רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא,…״
- קטע 437 מילים
נפתחת ב״מַאי אִיכָּא בֵּין ״הֲבִינֵנוּ״ לִתְפִלָּה קְצָרָה? ״הֲבִינֵנוּ״…״
- קטע 59 מילים
נפתחת ב״וְהִלְכְתָא: ״הֲבִינֵנוּ״, מְעוּמָּד, תְּפִלָּה קְצָרָה, בֵּין מְעוּמָּד…״
- קטע 645 מילים
נפתחת ב״הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן:…״
- קטע 79 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:…״
- קטע 819 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹמֵא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּין…״
- קטע 9117 מילים
נפתחת ב״הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ — יְכַוֵּין אֶת…״
- קטע 1020 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֲבִינָא: מַאי…״
- קטע 1118 מילים
נפתחת ב״אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי, כִּי הֲווֹ בָּעוּ לְמִיפַּק…״
- קטע 1237 מילים
נפתחת ב״כְּמַאן — כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא: הִשְׁכִּים…״
- קטע 1317 מילים
נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ…״
- קטע 1413 מילים
נפתחת ב״בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר תְּפִלָּה מְעוּמָּד עָדִיף,…״
- קטע 1513 מילים
נפתחת ב״מָרִימָר וּמָר זוּטְרָא הֲווֹ מְכַנְּפִי בֵּי עַשְׂרָה…״
- קטע 1642 מילים
נפתחת ב״רַב אָשֵׁי מְצַלֵּי בַּהֲדֵי צִבּוּרָא בְּיָחִיד, מְיוּשָּׁב.…״
- קטע 1734 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין…״
- קטע 1820 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ רַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא…״
- קטע 1935 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא אָמַר רַב…״
חכמים הנזכרים בדף
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת ברכות דף ל׳ עמוד א׳ · קטע 19 — “…שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: מִימַי לָא מְצַלֵּינָא צְלוֹתָא דְמוּסָפִין…”
לשון המקור
לִישַׁתֵּף אִינָשׁ נַפְשֵׁיהּ בַּהֲדֵי צִבּוּרָא. הֵיכִי נֵימָא? — ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם״ וְכוּ׳.
אִימַּת מְצַלֵּי? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: מִשָּׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: עַד פַּרְסָה. וְהֵיכִי מְצַלֵּי לַהּ? רַב חִסְדָּא אָמַר: מְעוּמָּד. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ מְהַלֵּךְ.
רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, קָם רַב חִסְדָּא וְקָא מְצַלֵּי. אָמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּעֵיהּ: מַאי קָא עָבֵיד רַב חִסְדָּא? אָמַר לֵיהּ קָאֵי וּמְצַלֵּי. אָמַר לֵיהּ: אוֹקְמַן נָמֵי לְדִידִי וַאֲצַלֵּי, ״מֵהֱיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע״.
מַאי אִיכָּא בֵּין ״הֲבִינֵנוּ״ לִתְפִלָּה קְצָרָה? ״הֲבִינֵנוּ״ בָּעֵי לְצַלּוֹיֵי שָׁלֹשׁ קַמָּיָיתָא וְשָׁלֹשׁ בָּתְרָיָיתָא, וְכִי מָטֵי לְבֵיתֵיהּ לָא בָּעֵי לְמֶהְדַּר לְצַלּוֹיֵי, בִּתְפִלָּה קְצָרָה, לָא בָּעֵי לְצַלּוֹיֵי לָא שָׁלֹשׁ קַמָּיָיתָא וְלָא שָׁלֹשׁ בָּתְרָיָיתָא, וְכִי מָטֵי לְבֵיתֵיהּ בָּעֵי לְמֶהְדַּר לְצַלּוֹיֵי.
וְהִלְכְתָא: ״הֲבִינֵנוּ״, מְעוּמָּד, תְּפִלָּה קְצָרָה, בֵּין מְעוּמָּד בֵּין מְהַלֵּךְ.
הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, אִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיֹּאחַז אֶת חֲמוֹרוֹ — יֵרֵד לְמַטָּה וְיִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו — יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל. רַבִּי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיוּשֶּׁבֶת עָלָיו.
אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי.
תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹמֵא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּין אֶת הָרוּחוֹת — יְכַוֵּין לִבּוֹ כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳״.
הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ — יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם״. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳ דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ״. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם — יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה״. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ — יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה״. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים — יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַכַּפּוֹרֶת. הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת — יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִילּוּ לִפְנֵי הַכַּפּוֹרֶת. נִמְצָא עוֹמֵד בַּמִּזְרָח מַחֲזִיר פָּנָיו לַמַּעֲרָב. בַּמַּעֲרָב מַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּזְרָח. בַּדָּרוֹם — מַחֲזִיר פָּנָיו לַצָּפוֹן. בַּצָּפוֹן — מַחֲזִיר פָּנָיו לַדָּרוֹם. נִמְצְאוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּונִין אֶת לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד.
אָמַר רַבִּי אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֲבִינָא: מַאי קְרָאָה — ״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת״ — תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת פּוֹנִים בּוֹ.
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי, כִּי הֲווֹ בָּעוּ לְמִיפַּק לְאוֹרְחָא, הֲווֹ מְקַדְּמִי וּמְצַלִּי, וְכִי הֲוָה מָטֵי זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע קָרוּ.
כְּמַאן — כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא: הִשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, מְבִיאִין לוֹ שׁוֹפָר וְתוֹקֵעַ, לוּלָב וּמְנַעְנֵעַ, מְגִילָּה וְקוֹרֵא בָּהּ, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — קוֹרֵא. הִשְׁכִּים לֵישֵׁב בַּקָּרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה — מִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — קוֹרֵא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר תְּפִלָּה מְעוּמָּד עָדִיף, וּמָר סָבַר מִסְמָךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה עָדִיף.
מָרִימָר וּמָר זוּטְרָא הֲווֹ מְכַנְּפִי בֵּי עַשְׂרָה בְּשַׁבְּתָא דְרִגְלָא וּמְצַלּוּ, וַהֲדַר נָפְקִי לְפִרְקָא.
רַב אָשֵׁי מְצַלֵּי בַּהֲדֵי צִבּוּרָא בְּיָחִיד, מְיוּשָּׁב. כִּי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ, הָדַר וּמְצַלֵּי מְעוּמָּד. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן: וְלַעֲבֵיד מָר כְּמָרִימָר וּמָר זוּטְרָא! אֲמַר לְהוּ: טְרִיחָא לִי מִלְּתָא. וְלַעֲבֵיד מָר כַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי! אֲמַר לְהוּ: לָא חֲזֵינָא לְהוּ לְרַבָּנַן קַשִּׁישֵׁי מִינַּן דְּעָבְדִי הָכִי.
מַתְנִי׳ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם חֶבֶר עִיר — יָחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.
גְּמָ׳ רַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יָחִיד שֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר, תַּנָּא קַמָּא סָבַר פָּטוּר. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר חַיָּיב.
אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא בַּר אָבִין: שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: מִימַי לָא מְצַלֵּינָא צְלוֹתָא דְמוּסָפִין בְּיָחִיד