Commentary page
Nazir 48a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNazir 48a
Nazir 48a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 272 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לגזירה שוה לכדרבי דתניא רבי אומר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר וגו' והאי קרא בנזיר כתיב:
אין לי שמיטמא לאביו ולאמו בנגעם ובזיבתם אלא נזיר כ"ג מנין:
אמרת לא יאמר אמו בכ"ג שיש לנו ללמוד מן הדין שאינו מיטמא שהרי ק"ו הוא כו':
אין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא אם כן ישנו אחיו מאביו:
אין כ"ג מיטמא לאחיו מאמו ולא מאביו ולא אפי' לאביו אע"פ שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא בשביל שבא מכח אביו:
אם זכיתה מן הדין אם למדת מן הדין שאין כ"ג מיטמא לאמו מה תלמוד לומר אמו אלא מופנה כו':
אשכחן כ"ג דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן:
ת"ל על (כל) נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר שלא מצינו שנקרא נפש מת אלא אדם בלבד:
2 more comments on this page.
Rashi on Nazir 48a · Sefaria
Tosafot
ולאמו שנכתב בכ"ג לגזירה שוה לנזיר דכתיב בנזיר לא יטמא להם במותם ודרשינן במותם יתירא דהא כתיב ברישיה דקרא על כל נפשות מת למה לי במותם לומר לך במותם הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם נראה דעיקר קרא לנגעם איצטריך דס"ד אמינא דמצורע חשיב כמת ולזיבתם נקט אגב נגעם:
ואין לי אלא בנזיר שמותר ליטמא לנגעם ולזיבתם כ"ג מנין אמרת לא יאמר אמו בכ"ג דאינו צריך ומה במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו דכתיב לאחיו וסבירא ליה דגמר אחוה אחוה מבני יעקב כי היכי דילפינן לענין יבום ביבמות (דף יז:) הרי עדיפא משפחת אב ממשפחת אם לגבי כהן הדיוט אין כ"ג מיטמא לאביו [מקום] שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו אינו דין שאין כ"ג מיטמא לאמו אם זכיתה מן הדין א"כ מה ת"ל אמו בכ"ג וא"ת ומה צריך קל וחומר הרי כבר אמר דעל כל נפשות מת אזהר רחמנא אקרובים ועל כרחך כדפרישי' ואמו נמי בכלל כל הקרובי' א"כ למה כתיב אמו בפירוש על כרחיך מייתרא לג"ש וי"ל דאי לאו ק"ו הוה אמינא אע"ג דאסר קרובים מעל כל נפשות מת וכתיב נמי לאביו לאו למעוטי מת מצוה אלא למעוטי אם דמיטמא לה דהוה אמינא דווקא קרובים דמצד האב דגריעי טפי משום דאינה קורבא ודאית אלא חזקה בעלמא אבל אמו דודאי ילדתו ליטמא לה כדאמר לקמן האי סברא ע"כ איצטריך קל וחומר ללמד דאין זו סברא שהרי בכהן הדיוט אנו מחשיבים קורבא דאב טפי מן האם ומהשתא אייתר אביו ואמו בכהן גדול אביו לומר דמיטמא למת מצוה ואמו לגזירה שוה ואם תאמר אכתי מנלן דאביו בא למת מצוה הא איצטריך לגופיה דלא לימא דלאמו למעוטי לאביו דיטמא לאביו דקורבא דאב עדיפא דמתייחס אחריו כדלקמן ונראה לומר דהתנא תפס לדין ק"ו לרווחא דמלתא כק"ו דלעיל והך ברייתא כרבי ישמעאל דבסמוך ולית ליה האי צריכותא דלקמן דאמו ודאי ילדתו דלקמן אליבא דר"ע קאמר ליה אבל לר' ישמעאל בלאו ק"ו אייתר לאמו שהיא בכלל שאר קרובים דאפי' אי נכתב לאביו לא הוה אמינא דלמעוטי אמו קאתי משום דודאי ילדתו דלית ליה הנך סברות דלקמן הלכך כי כתיב על כל נפשות מת כולהו קרובים במשמע אייתר לאביו למת מצוה ואייתר לאמו לגזירה שוה וקל וחומר לרווחא דמילתא:
הכי גרסינן אשכחנא כהן גדול דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן תימה תיפוק ליה מגזירה שוה דאמו אמו כמו שאנו לומדים כהן גדול מנזיר לענין נגעם וזיבתם ה"נ ניהדר ונילף נזיר מכהן גדול לענין מת מצוה דאין גזירה שוה למחצה נראה למהר"ף אי לאו דנפקא לן מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא הוה אמינא דכולה גזירה שוה דאמו אמו אתיא למת מצוה אבל לענין למעוטי נגעם וזיבתם בין בכהן הדיוט ובין בכהן גדול כיון דמצורע איתקש למת דהוה ליה כעוקר קרא ממשמעותיה ע"י ג"ש להכי איצטריך למילף מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא:
כל ימי הזירו לה' על (כל) נפש מת לא יבא שומע אני נפש בהמה במשמע - אי לא כתיב מת אלא נפש שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר דבהמה לא איקרי מת אע"ג דכתיב (שמות כ״א:ל״ד) והמת יהיה לו מת סתמא איקרי נפש מת לא איקרי:
ר' ישמעאל אומר אין צריך למעוטי בהמה מנפש מת דהא הוא אומר לא יבא בנפש המטמא בביאה היינו באהל הכתוב מדבר ואילו נבילה לא מטמאה באוהל:
לאביו ולאמו בנזיר כתיב ד' פרטי לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה מסקנא דברייתא זו דלאביו בא לגלויי על נפש מת דאיירי בקרובין ולאמו לגזירה שוה לכדרבי ולאחיו למת מצוה ומפיק ליה האי סברא כמו שנושא ונותן בברייתא עד דיליף ליה מאחיו אי נמי התנא ידע בטוב דלא נפיק מת מצוה אלא מלאחיו והאי דקאמר לאביו ולאמו הוי כמו [וגו'] ולעולם סומך אלאחיו:
עד שלא יאמר קרא בנזיר דמיטמא למת מצוה יש לי בדין בקל וחומר למשמע מיניה דנזיר מיטמא למת מצוה ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם מיטמא למת מצוה מקרא כדלעיל:
או אינו אלא לכך כתיב לאביו ולאמו לומר לך דמותר ליטמא לשאר מתים רחוקים וטעמא איכא למימר דשמא אקרובים אזהריה רחמנא מפני [שמיצר] עליהם וזהו זילותא דנזיר דאיקרי קדוש אבל רחוקים שאינו נעצב עליהם לא אזהריה רחמנא אמרת ק"ו מכהן גדול דעל כרחיך סברא זאת לא אמיתית היא שהרי [בכ"ג] הוא איפכא:
Tosafot on Nazir 48a · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו שאין כהן ונזיר מוזהרין אלא על טומאת מת הא שאר טמאות הרי הן כשאר בני אדם והוא שנאמר בנזיר במותם ודרשו בו במותם הוא דלא מטמא אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם אפילו כהן גדול וכן אמרו על כל נפשות מת לא יבוא יכול אפילו נפש בהמה תלמוד לומר לא יבא במטמא בביאה ר"ל באהל הכתוב מדבר והיינו מת וכהן הדיוט מיהא מטמא על שבעה מתים והם אב ואם ואח ואחות ובן ובת ואשתו ואח ואחות מיהא דוקא מאביו אבל אחיו ואחותו מאמו אינו מטמא עליהן וטומאת מת מצוה מיהא דחויה אצל הכל אפילו היה אחד כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו או למול את בנו ששתיהן מצות עשה שיש כרת במניעתן או אפילו היה הולך לשתיהן כאחד שהרי מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מאכילת הפסח אף בכל אלו מטמא הוא למת מצוה ואיסור טומאה שבכהן ונזיר ענינם בין במגע בין במשא בין באהל ורביעית דם הבאה משני מתים כבר ביארנו שאינה מטמאה באהל:
Meiri on Nazir 48a · Sefaria
Shita Mekubetzet
אשכחן כהן גדול נזיר מנא לן הוה מצי למימר מגזרה שוה דאמו אמו אלא דניחא ליה לאשכוחי בגופיה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כלומר אפילו נבלה דבהמה איקרי נפש מכה נפש בהמה. תלמוד לומר נפש מת ובהמה לא איקרי נפש מת. ולא גרסינן תלמוד לומר (נפש) מת דבהמה איקרי שפיר מת דכתיב והמת יהיה לו:
לא אם אמרת בכהן גדול שאינו מביא קרבן כו' לכך יטמא תאמר בנזיר תלמוד לומר לאביו ולאמו. השתא הוה מצי למפרך הא דפריך בסמוך האי מיבעיא ליה כו' אלא מפיק ליה בפירכא אחרינא.
או אינו אלא לאביו ולאמו אתא למימר דדוקא להם אינו מטמא משום שמצטער יותר הא לשאר מתים אפילו לרחוקים מטמא דאיכא למימר הכי על כל נפשות מת כלל לאביו ולאמו פרט הני אין מידי אחרינא לא. אמרת קל וחומר. כלומר אין סברא לדונו בכלל ופרט ויטמא לרחוקים שיש להשיב קל וחומר על זה ומה כהן הדיוט. וליכא למיפרך מה לכהן הדיוט שקדושתו קדושת עולם ודין הוא שלא יטמא לרחוקים תאמר בנזיר. דלא אתא אלא למימר דלא נימא דקרובים חמירי טפי מרחוקים. הר' עזריאל ז"ל:
אבל מטמא (היא) הוא לשאר מתים אומר ר"י הטעם דמאחר דכתיב בנזיר נזר אלהיו על ראשו אומר לרחוקים יטמא שאינו עצב עליהם כל כך. וצריך עיון הרי כבר נאמר על נפש מת לא יבא והדר אמר לאביו כו' אם כן ממעט קרובים ורחוקים. ויש לומר דתרוייהו בקרובים חד בשאר קרובים שאינו מצער כל כך וחד לאביו. אבל רחוקים שאינו עצב עליהם יטמא:
Shita Mekubbetzet on Nazir 48a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' שומע אני אפי' נפש בהמה עי' ביצה דף כא ע"א:
Gilyon HaShas on Nazir 48a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Nazir, daf 48, Amud Aleph, about 272 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “״וּלְאִמּוֹ״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה, לְכִדְרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי…”
- Segment 242 words
Opens “אָמַרְתָּ: לֹא יֵאָמֵר ״אִמּוֹ״ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין…”
- Segment 322 words
Opens “אִם זָכִיתָה מֵהַדִּין, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִמּוֹ״…”
- Segment 426 words
Opens “מָה ״אִמּוֹ״ הָאָמוּר בְּנָזִיר — בְּמוֹתָם אֵינוֹ…”
- Segment 515 words
Opens “אַשְׁכְּחַן כֹּהֵן גָּדוֹל. נָזִיר מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״כׇּל…”
- Segment 638 words
Opens “שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בַּמַּשְׁמָע, כְּעִנְיָן…”
- Segment 79 words
Opens “״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא…”
- Segment 826 words
Opens “עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר, יֵשׁ לִי בַּדִּין: וּמָה…”
- Segment 936 words
Opens “לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁכֵּן אֵינוֹ…”
- Segment 1033 words
Opens “אוֹ: אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֲבָל יִטַּמֵּא…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Nazir 48a · Segment 6 — “…אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי…”
Original text
״וּלְאִמּוֹ״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה, לְכִדְרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: גַּבֵּי נָזִיר ״בְּמוֹתָם״ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם. וְאֵין לִי אֶלָּא בְּנָזִיר, בְּכֹהֵן גָּדוֹל מִנַּיִן?
The phrase “or for his mother” serves as a verbal analogy, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: It states with regard to a nazirite: “He shall not become defiled for them when they die” (Numbers 6:7), which indicates: It is only when his relatives die that he may not become impure for them. However, he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav , i.e., a nazirite is not forbidden to contract those forms of ritual impurity. And I have derived only that this halakha applies to a nazirite, the subject of this verse. From where do I derive that this applies to a High Priest as well?
אָמַרְתָּ: לֹא יֵאָמֵר ״אִמּוֹ״ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט מִיטַּמֵּא לְאָחִיו מֵאָבִיו — אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִיטַּמֵּא לְאָבִיו, מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִיטַּמֵּא לְאָחִיו מֵאִמּוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִיטַּמֵּא לְאִמּוֹ?
You can say as follows: The verse need not say “his mother” with regard to a High Priest, as there is no need for the verse to state this, since this halakha is derived a fortiori : And if in a case where a common priest becomes impure to bury his paternal brother, a High Priest may not become impure even to bury his father, then in a case where a common priest may not become impure to bury his maternal brother, who is not considered a relative with regard to impurity, is it not logical that a High Priest may not become impure to bury his mother herself?
אִם זָכִיתָה מֵהַדִּין, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִמּוֹ״ בְּכֹהֵן גָּדוֹל? מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן הֵימֶנּוּ גְּזֵירָה שָׁוָה: נֶאֱמַר ״אִמּוֹ״ בְּנָזִיר, וְנֶאֱמַר ״אִמּוֹ״ בְּכֹהֵן גָּדוֹל,
And if you have successfully derived this halakha from the a fortiori inference, what is the meaning when the verse states “his mother” with regard to a High Priest? It is free to teach a novel halakha , and one can compare and learn a verbal analogy from it as follows: It is stated “his mother” with regard to a nazirite (Numbers 6:7), and it is stated “his mother” with regard to a High Priest (Leviticus 21:11).
מָה ״אִמּוֹ״ הָאָמוּר בְּנָזִיר — בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִיטַּמֵּא אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם, אַף ״אִמּוֹ״ הָאָמוּר בְּכֹהֵן גָּדוֹל — בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִיטַּמֵּא אֲבָל מִיטַּמֵּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם.
The Gemara explains: Just as the phrase “his mother” stated with regard to a nazirite teaches that in his parents’ death he may not become impure to bury them but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav , as a nazirite is not prohibited from contracting these impurities, so too, the phrase “his mother” stated with regard to a High Priest means that in his parents’ death he may not become impure, but he may become impure for their leprosy and for their emission of a zav .
אַשְׁכְּחַן כֹּהֵן גָּדוֹל. נָזִיר מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״כׇּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה׳ עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא״,
The Gemara clarifies: We found a source for the halakha that a High Priest must become impure for a met mitzva ; from where do we derive that a nazirite is likewise obligated? As it is taught in a baraita that it is stated with regard to a nazirite: “All the days that he consecrated himself to the Lord he shall not come near to a dead body [ nefesh met ]” (Numbers 6:6).
שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בַּמַּשְׁמָע, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה״, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא״, בְּנֶפֶשׁ אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״לֹא יָבֹא״ — בִּנְפָשׁוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּבִיאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
I would derive from this verse that a nazirite is prohibited from coming near all bodies, including even the body of an animal, similar to that which is stated: “And he who smites the body [ nefesh ] of an animal” (Leviticus 24:18). Therefore, the verse states: “He shall not come near to a dead body,” employing the dual term nefesh met , which indicates that the verse is speaking of the body of a person. Rabbi Yishmael says: This exposition is unnecessary, as the verse states: “He shall not come near,” indicating that the verse is speaking only of bodies that render people and items ritually impure through going in, i.e., entering. In other words, the verse is referring solely to corpses. Entering into a tent in which the corpse is contained renders one impure. By contrast, an animal carcass imparts impurity only by means of contact and carrying.
״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
In any case, once it has been derived that a nazirite is prohibited from becoming impure to bury any person, both relatives and non-relatives, the passage “he shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7) is available to teach another halakha , that it is for only them that a nazirite may not become impure, but he may become impure to bury a met mitzva .
עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר, יֵשׁ לִי בַּדִּין: וּמָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם, מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, נָזִיר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם — אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה?
The baraita asks: Even if the verse had not stated this halakha , I have a way of deriving it by right, i.e., logically, with an a fortiori inference: And if a High Priest, whose sanctity is permanent, may become ritually impure to bury a met mitzva , then in the case of a nazirite, whose sanctity is not permanent, is it not logical that he may become impure to bury a met mitzva as well?
לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁכֵּן אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ, תֹּאמַר בְּנָזִיר, שֶׁמֵּבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ. הוֹאִיל וּמֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ לֹא יִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״, אֲבָל מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה.
The baraita rejects this inference: No; if you say that this is true with regard to a High Priest, who does not bring an offering for his impurity, shall you also say that this is the case with regard to a nazirite, who does bring an offering for his impurity? Since a nazirite brings an offering for his impurity, perhaps he should not become impure to bury a met mitzva ? Therefore, the verse states: “He shall not become defiled for his father, or for his mother” (Numbers 6:7). However, he does become impure to bury a met mitzva .
אוֹ: אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֲבָל יִטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים! אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר: וּמָה כֹּהֵן הֶדְיוֹט, שֶׁמִּיטַּמֵּא לִקְרוֹבִין — אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים, נָזִיר, שֶׁאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לִקְרוֹבִין — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים?
The baraita suggests: Or perhaps one should expound this verse differently: He may not become impure to bury his father or for his mother; however, he may become impure to bury other dead people. The Gemara rejects this suggestion: You can say that this argument can be refuted a fortiori : And if a common priest, who becomes impure to bury his relatives, nevertheless may not become impure to bury other dead people (see Leviticus 21:1–2), then in the case of a nazirite, who may not become impure to bury his relatives, is it not logical that also he should not become impure to bury other dead people?