Commentary page

Nazir 45a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 45a

Nazir 45a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 347 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מכדי שערי ניקנור ששם עולין כל מחוסרי כפרה כדגרסינן במסכת סוטה בפרק קמא (דף ז.) מעלין אותה לשערי מזרח לשער ניקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים וה"ה לשאר מחוסרי כפרה כגון זבין וזבות כדמפרש התם בגמ':

[היכא] הוו קיימי בשערי לוייה ואילו במחנה לוייה אפי' מת עצמו היה יכול ליכנס והאי נזיר טמא מת הוה ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש אלא מדהכא לאו דווקא התם נמי לאו דווקא לגבי זב ואפילו לא העריב שמשו כיון דטבל יכול ליכנס לשם:

ה"ג לעולם טבול יום של זב כזב דמי ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל ואי במחנה לוייה קאי אמאי קרי ליה כו' - כלומר דחבריה דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי ליה לאביי לעולם טבול יום של זב כזב דמי ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטביל' והערב שמש קאי אלא בכפרה תליא מילתא והאי דקא מותבית לך מנזיר טמא מת שנטמא דאינו יכול ליכנס שם והרי מת עצמו יכול ליכנס הא לא קשיא אע"ג דשאר טמאי מתים יכולים ליכנס במחנה לוייה האי נזיר טמא מת אינו יכול ליכנס משום מחוסר כפרה והא נמי דאמרת [דכתיב] אל פתח אהל מועד דאתה סבור דבעזרה משתעי קרא דהיינו מחנה לוייה משום הכי קא פרכת מכדי שער ניקנור כו' הא לא הוי דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא מאי קרי ליה אהל מועד הא תניא (יומא דף סא.) אהל מועד זה היכל אלא להכי כתב אהל מועד למימרא מה התם בהיכל מחוסר כפרה לא עייל והכי משמע אימתי ובא לפני ה' דהיינו במחנה לוייה בזמן שהוא ראוי לבא אל אהל מועד דהביא כפרתו הא אם לא הביא כפרתו לא וא"ת והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור ששם מזין על הבהמות הא לא קשיא דביאה במקצת לאו שמה ביאה:

מנלן דמחוסר כפרה לא עייל:

דתני' טמא יהיה לרבות טבול יום שאינו צריך להביא כפרה:

לרבות מחוסר כפרה ואע"ג דהעריב שמשו אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו:

מתני' שהחטאת קודמ' בכל מקום כדכתיב (ויקרא ה׳:ח׳) והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקיימא לן (זבחים דף צ:) דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה הואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה:

ולא פירש איזה מהן לחטאת:

11 more comments on this page.

Rashi on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

שער ניקנור שהיא עזרת נשים ועד שם מחנה לוייה כדאמר בפסחים בפרק כיצד צולין (פסחים דף פה:) שער ניקנור לא נתקדש [בקדושת] מחנה שכינה ויש לו דין מחנה לוייה ועל כרחך הא [דכתיב ובא] לפני ה' שער ניקנור הוא [דאין לומר] לפני ה' בעזרה ממש שהרי מחוסר כפרה הוא [ואמרינן] בסמוך עוד טומאתו בו לרבות מחוסרי כפורים שחייב כרת אם נכנס למחנה שכינה:

מכדי שער ניקנור כו' וכי היכי דהתם לא תוכל לדקדק מכלל דעד יום [השמיני] אסור ליכנס דהא ליתא כדמפרש ואזיל אלא הא ודאי כי נקיט קרא וביום השמיני יביא להודיע לנו זמן הבאת קרבנות ולא בא לאוסרו ליכנס שם קודם לכן וגבי זב נמי אכתי מנא ליה לתנא דאסור ליכנס וה"ה [דאיכא] למימר פתח אהל מועד וי"ל פתח ההיכל כדאשכחן גבי שלמים ושחטו פתח אהל מועד ודרשינן בזבחים (דף נה:) [שיהיו] דלתות ההיכל פתוחין ולעולם אימא לך דודאי טבול יום דמת אסור ליכנס שם דהוא מחנה שכינה וי"ל דלהא לא איצטריך (לטמא) דהא כתיב טמא יהיה לרבות טבול יום דנפקא לן בסמוך דכל טבול יום אסור ליכנס במחנה שכינה אלא ודאי בא הכתוב לומר זמן הבאת קרבנות בשמיני ולא קודם לה ולא לאוסרו ליכנס ה"נ נימא הכי:

ה"ג אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל - אבל האי דס"ל (נאמר) לא כזב דמי לענין דשוחטין וזורקין עליו ומ"מ אסור ליכנס הואיל ומחוסר כפורים לא עייל במחנה לויה:

ואי [במחנה לוייה קאי] כלומר דאם מותר ליכנס במחנה לוייה אמאי ליקרי ליה אהל מועד שהרי במחנה לוייה הכתוב מדבר ע"כ במחנה שכינה הוא זה שאסור ליכנס כ"ז שהוא מחוסר כפורים ואמאי קרי ליה פתח אהל מועד דמשמע תוך העזרה לפני ההיכל כמו ושחטו פתח אהל מועד הכתוב בשלמים שנשחטו תוך העזרה למימרא מה אהל מועד מחוסר כפורים לא עייל ואהל מועד מנלן דכתיב טמא יהיה לרבות טבול יום שאסור ליכנס במחנה שכינה הרי חוזר אביי ומשני דברי חביריו דרב נתן ממה שהיו [אומרים מסברת לבם] אלמא קסבר טבול יום דזב כזב ומה שלא פירשה היאך היה מוכיח דטבול יום כזב (אסור) דזב אסור ליכנס אל פתח אהל מועד ונזיר יכול ליכנס במחנה שכינה שהרי לאו מחוסר כפורים הוא דלא מקרי מחוסר כפורים אלא למי שטומאה יוצאה מגופו:

תגלחת טהרה כיצד מביא חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהם ונראה דטעמא משום דדרשינן בגמ' וגלח פתח אהל מועד [במה שנאמר בו] אהל מועד דהיינו שלמים אחרי שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה א"כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים:

רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שחטאת קודמת בכל מקום לעולה ושלמים - [כדאמרי'] בפרק כל התדיר (זבחים צ.):

הראויה לחטאת- כשבה לעולה כבש. לשלמים איל:

בשלמים הכתוב מדבר וכרבי יהודה דמתני' דאמר על שלמים יגלח שנאמר בהן ושחטו פתח אהל מועד:

4 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

כבר ידעת שבמדבר היו שלש מחנות הראשון מחנה ישראל והוא ד' דגלים והשני לפנים הימנו מחנה לויה והוא סביב למשכן והשלישי לפנים הימנו מחנה שכינה והוא מפתח אהל מועד ולפנים וכנגדן בבית עולמים כל שמפתח ירושלם עד הר הבית נקרא מחנה ישראל וכל שמפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור מחנה לויה אלא שדרך מעלה הגבילו בו מקומות קדושים זה מזה והם החיל ועזרת נשים ושער ניקנור עצמו מכלל מחנה לויה הוא ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה וכן ידעת שהמצורע והזב וטמא מת טעונין שלוח שנא' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ומ"מ אין דינם שוה אלא המצורע שלוחו חוץ לשלש מחנות ואין ישיבתו אלא מפתח ירושלם ולחוץ זב וזבה ונדה ויולדת חוץ לשתי מחנות ומקום ישיבתם בכל העיר מפתח הר הבית ולחוץ טמא מת נכנס בכל הר הבית עד החיל ואפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ר"ל במחנה לויה מעתה מהו שנאמר בזב בשמיני שלו ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד מפני שכבר טבל בשביעי והעריב שמשו ומביא קרבנותיו בשמיני ומביאן עד שער ניקנור אחר שטבל והעריב שמשו אבל אינו נכנס מפתח העזרה ולפנים שהרי מחוסר כפורים אסור בביאת מקדש כטבול יום וכמו שאמרו טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ומ"מ כשטבל ולא העריב שמשו עדין הוא כזב ואינו נכנס אף להר הבית ולא סוף דבר בטבול יום של שלש ראיות שהוא מחוסר כפורים אחר הערב שמשו אלא אף טבול יום של שתי ראיות אבל נזיר שניטמא נכנס במחנה לויה עד החיל שהרי טמא מת נכנס בהר הבית כמו שביארנו ומ"מ מן החיל ולפנים אינו נכנס עד שיטבול וכשטבל נכנס בחיל ולא בעזרת נשים וכשהעריב שמשו נכנס בכל מקום שהטהור נכנס שלא נאמר דין מחוסר כפורים אלא בארבעה מחוסרי כפרה שהם זב וזבה ויולדת ומצורע שקרבנותיהם באים לכפרה אבל נזיר אין טומאתו באה לכפרה שטמא מת בעלמא אינו טעון קרבן ואין קרבנו בא אלא למנות נזירותו בטהרה והרי הוא כאוכל חלב שמביא קרבנו בעזרה עצמה:

ולענין ביאור עיקר הדברים כמו שפירשו בתוספות דחבריה דרב נתן היו אומרין שאף טבול יום של שתי ראיות כזב הוא שלא ליכנס במחנה לויה ואף על פי שהמקרא בבעל שלש ראיות הוא מ"מ בבעל שלש לא היו צריכין לומר כן דבריתא היא בהדיא אלא ילפי משלש ראיות לשתים להיותו כזב שלא ליכנס במחנה לויה אף על פי שטבול יום של קרי מותר בו כמו שיתבאר במסכת תמיד ושאל אביי אחר שהם מפרשים אהל מועד מחנה לויה ללמוד ממנה אף לזב בעל שתי ראיות בנזיר טמא נמי דכתיב ביה אהל מועד מאי אמריתו ביה דודאי אף בטומאתו נכנס במחנה לויה וודאי ראוי להחמיר בו כזב בעל שתי ראיות הואיל ואין בזב בעל שתים חסרון קרבן אלא אמר אביי טבול יום דזב ר"ל של שתי ראיות לאו כזב ובריתא דאימתי הוא בא דוקא בשל שלש ולא ילפי מיניה של שתים וכל שכן נזיר שאין מחמירין בו יותר מזב בעל שתים שהנזיר עם חסרון קרבנו והזב שאין בו חסרון קרבן בכדאי הם לדונם כאחת ואהל מועד דנזיר פירושו העזרה עצמה ואהל מועד דהכא לאו כאהל מועד דהכא וחזר בעל התלמוד ושאל אם אהל מועד האמור בזב בעל שלש פירושו במחנה לויה וכדחזינא דאפילו אביי מודי בהא מ"מ היכי קרי ליה אהל מועד ותירץ למימרא ר"ל לאשמועינן דאיתקש מחנה לויה למחנה שכינה שלא ליכנס בה מחוסר כפורים:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר תגלחת טהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת ועולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי ר' יהודה ר' אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואם גלח על אחת משלשתן יצא אמר הר"ם ענין מגלח עליהן שתהיה תגלחתו אחר השחיטה והלכה כר' יהודה:

אמר המאירי תגלחת טהרה כיצד ר"ל כשמנה נזירותו בטהרה והשלימו מביא שלש בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ומפרש בכל אחת זו לעולה וזה לחטאת וזה לשלמים אלא שמ"מ אם לא פירש כל שהביא שלשתן מקריבין כפי הראוי כמו שיתבאר בסמוך שהרי ניכרים הם שהכבשים הזכר לעולה שאינה באה אלא זכר והנקבה חטאת והאיל שלמים ושוחט את השלמים ר"ל תחלה ואף על פי שבכל מקום חטאת קודמת בזו שלמים עיקר ששערו משתלח תחת דוד של שלמים ומגלח עליהן ר"ל אחר שחיטתן דברי רבי יהודה רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואפילו חטאת העוף לעולת בהמה וכדכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה זה בנה אב וכו' והלכך שוחט את החטאת תחלה ואחר כך העולה ואחר כך השלמים וכן הלכה ואחר כך מגלח ר"ל אחר שחיטת שלשתן ואם גלח על אחת משלשתן ר"ל אחר החטאת או אחר העולה יצא וכן הלכה:

משנה רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה לשלמים תקרב שלמים היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד אם גלח במדינה לא היה משלח תחת הדוד בד"א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד ר' מאיר אומר הכל משלחים תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד היה מבשל את השלמים או שולקן וכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונותנין על כפי הנזיר ומניפן ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין ולטמא למתים ר' שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולטמא למתים אמר הר"ם כבר ידעת לשון התורה בקרבנות נזיר שהוא כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ותורת הנזיר שיגלח פתח אהל מועד לפי שבו בא הפסוק בנזיר טהור ור' מאיר יאמר שנזיר טמא גם כן כאשר טמא גלח פתח אוהל מועד ישליך שערו גם כן על האש אשר תחת זבחי שלמים זולתי נזיר טהור שגלח פתח אוהל מועד שנעשה אהל מועד כמצותו וזה אשר אמר הכהן תחת זבחי השלמים ואם השליך תחת החטאת יצא ומאמר רשב"ג אמת ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פי' זו לחטאת וכו' אלא שהביאם ואמר אלו לנזירותי דיו שממילא הקדושה חלה כל אחת על הראוי לה שהרי הדבר ניכר לעין אי זו ראויה לחטאת ואיזו לעולה ואיזו לשלמים ואין קריאת השם מעכבת בהן וכן הלכה:

היה נוטל וכו' כלומר שאחר שחיטת הקרבנות והגלוח מבשל את השלמים ויתבאר בגמרא שמן הרוטב היה נותן על השער ומשליך השער תחת הדוד של שלמים וכן הלכה ואם שלח תחת דוד של אשם יצא שאלו בגמרא ואשם בנזיר טהור מי איכא דהא הכא בתגלחת טהרה קיימינן ופירשה שאם היה נזיר טמא משלחו תחת דוד האשם וזו אינה הלכה כמו שיתבאר בסמוך ואם גלח במדינה יצא דאף על גב דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד דהיינו בעזרה ממש פירשו בגמ' שאי אפשר לומר כן שאם כן דרך בזיון הוא והתורה אמרה לא תעלה במעלות וכו' כל שכן דרך בזיון וכן שאם יגלח בפתח היה צריך להביא שערו תחת האש ונמצא שחסר לקיחה והבאה תחת הדוד ונתינה באור אלא לא בא הכתוב אלא ללמד שאחר שחיטת השלמים יגלח וזהו שאמרו בגמרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר שיגלח אחר שחיטת השלמים שנאמר בהם פתח אהל מועד ולא שיהא הגלוח לשם וכן הלכה אלא שאם גלח אחר אחד יצא כמו שביארנו וכן דרשו בו שלא יגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח וכן הלכה ואינו מגלח אלא בעזרת נשים בלשכת נזירים שבה בקרן מזרחית דרומית ושם היו מבשלים את השלמים ומגלח סמוך לדוד ונותן באש ונמצא שאינו מחוסר הבאה ואם גלח במדינה ר"ל בירושלם יצא ובתוספות גורסין שאם גלח במדינה לא היה משלח ר"ל תחת הדוד כלומר שלא מצינו שלוח אלא למגלח בעזרה ר"ל בעזרת נשים דלהכי אהני פתח אהל מועד ומ"מ אנו גורסים משלח כלומר שאפילו גלח במדינה משלחו תחת הדוד ואין נמנעין מחסרון הבאה הואיל ומ"מ ראוי היה לגלח סמוך לדוד וכן הלכה וכן שחסרון הבאה אינו מעכב שהרי אפילו נתן תחת החטאת יצא:

במה דברים אמורים בתגלחת טהרה אבל בתגלחת טומאה לא היה משלח ר"ל תחת דוד של אשם ששער נזיר טמא לא היה צריך גלוח במקום שבמקדש ולא השלכה על האש אלא יגלח במדינה או במקדש ר"ל במקום שאפשר לו לטמא מת ליכנס ושערו נקבר ואפרו אסור כדאיתא בסוף תמורה וכן הלכה ומ"מ אם גלח במקדש ונתנו תחת דוד האשם יצא ורבי מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד אם טהור בשל שלמים ואם טמא בשל אשם חוץ מטמא שבמדינה ר"ל שגלח במדינה הא אם גלח במקדש משלח ואין הלכה כן אלא שבדיעבד יצא כמו שביארנו:

7 more comments on this page.

Meiri on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי וטבול יום דזב בעל שתי ראיות כיון דלאו מחוסר כפרה הוא לאחר שטבל מותר ליכנס למחנה לוייה. וברייתא לאו מייתורא דקרא דייקא דאורחיה דקרא למכתב הכי ובא לפני ה' ואפילו הכי בטבול יום דזב בעל שני ראיות מותר ליכנס הא טבול יום דבעל שלש ראיות אסור ליכנס. דאי במחנה לויה קאי ואמאי קרי ליה פתח אהל מועד. כלומר האי דפשיטא ליה לתנא דאסור ליכנס לשער ניקנור עד שיטבול ויעריב שמשו מקרא קא דייק. דעל כורחין במחנה לויה קאי בשער ניקנור דמחוסר כפורים אסור ליכנס במחנה שכינה. ואמאי קרי ליה אוהל מועד. למימרא מה אוהל מועד מחוסר כפורים לא עייל אף על גב דהעריב שמשו. אף התם נמי פירוש בשער ניקנור הוי מחוסר כפרה כיון דלא העריב שמשו. דאיכא תרתי מחוסר כפרה וטבול יום לא עייל. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן בשיטה וז"ל: אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי. פירוש טבול יום דזב בעל שתי ראיות. דכיון שטבל מותר ליכנס במחנה לויה. ודוקא בזב בעל שתי ראיות דאינו מחוסר קרבן. אבל זב בעל שלש ראיות לא. והיינו דקאמר ואפילו הכי כיון שמחוסר כפרה לא עייל. כלומר הא טבול יום דבעל שלש ראיות אף על פי דלאו כזב דמי אפילו הכי כיון דמחוסר כפרה לא עייל. וקרא דוכי יטהר הזב דכתיב ביה ובא לפני ה' בזב בעל שלש ראיות כתיב דהוא מחוסר כפרה אף על פי שטבל והעריב שמשו.

ואי במחנה לויה קאי אמאי קרי ליה אהל מועד פירוש אם כן דטבול יום דזב בעל שלש ראיות אינו מותר ליכנס למחנה לויה אמאי קרי ליה אהל מועד דכתיב ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד ואמרינן דלהכי קרייה אהל מועד להקיש כניסת מחנה לויה לכניסת אהל מועד למימרא מה התם באהל מחוסר כפורים לא עייל אפילו העריב שמשו אף הכא נמי במחנה לויה מחוסר כפרה כגון זב בעל שלש ראיות לא עייל.

ואית נוסחי דגרסו אלא אמר אביי טבול יום דזב כזב דמי והכי פירושה טבול יום דזב בעל שלש ראיות כזב דמי ואסור ליכנס במחנה לויה כזב. אבל זב בעל שתי ראיות טבול יום דידיה מותר במחנה לויה. ואי במחנה לויה קאי פירוש טבול יום דזב בעל שלש ראיות אמאי קרי ליה אהל מועד. למימרא וכו'. שיטה. וכן כתב הר' עזריאל ז"ל וז"ל: (אי) הכי גרסינן אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפילו הכי מחוסר כפרה לא עייל. ואמחוסר כפרה קאי והכי קאמר אימתי הוא בא בזמן שהביא כפרתו. פירוש טבול יום דזב בעל שתי ראיות שאינו בר כפרה לאו כזב דמי ומותר ליכנס במחנה לויה מן התורה. ואפילו הכי מחוסר כפרה לא עייל. כלומר אף על גב דטמא מת וטבול יום דזב בעל שתי ראיות עייל. אפילו הכי טבול יום דמחוסר כפרה כגון זב בעל שלש ראיות לא עייל. הלכך גבי נזיר ליכא למימר אימתי הוא כו' דהא לאו מחוסר כפורים הוא דלא שייך למיקרי מחוסר כפורים אלא במי שטומאה יוצאה מגופו כגון זב וזבה ויולדת ומצורע. ואי במחנה לויה קאי אמאי קרי ליה אהל מועד. סיומא דמלתיה הוא והוי כמו מצי קאי כלומר אם אפילו טבול יום דזב המחוסר כפרה מצי קאי במחנה לויה אם כן אמאי כתב קרא ובא אל פתח אוהל מועד כזב בשמיני שלו וכשמביא כפרתו. והלא אינו נכנס פתח אהל מועד דמחוסר כפרה ואסור ליכנס לעזרה. אלא לומר לך מה התם באהל מועד מחוסר כפרה לא עייל אף במחנה לויה מחוסר כפרה לא עייל. כלומר לומר לך דטבול יום המחוסר כפרה אינו נכנס בשער ניקנור שהוא מחנה לויה. ולהכי כתב פתח אהל מועד לומר דשער ניקנור שהוא בא שם בשמיני איקרי פתח אהל מועד. ומדאהל מועד אינו נכנס מחוסר כפרה אף כו'. אבל אהל מועד דכתיב בנזיר טמא יתיב שפיר שבשמיני שמביא קרבנו נכנס לעזרה דלא הוי חשיב מחוסר כפרה כיון דאין הטומאה יוצאה מגופו.

התם מנא לן כלומר ואהל מועד גופיה מנא ליה דמחוסר כפרה אינו נכנס בו. דתניא טמא יהיה לרבות טבול יום שאינו נכנס עד העריב שמשו. טומאה בו לרבות מחוסרי כפורים. נראה דהאי דמסיק הכא טבול יום דזב לאו כזב ובפרק ב' דזבחים מסיק דמחוסר כפרה דזב כזב וכל שכן טבול יום. נראה לחלק דהכא אמר לאו כזב גבי טבול יום לענין שמותר ליכנס במחנה לויה וכל שכן מחוסר כפרה גרידא. שהרי כתב ובא לפני ה' פתח אהל מועד לשער ניקנור להביא כפרתו. וההיא דפרק שני דזבחים דאמר מחוסר כפרה דזב כזב לענין עבודת צבור דטמא מת משמש בצבור כדאיתא בפרק ב' דזבחים ובפרקא קמא דיומא. וזב אסור לשמש דלא הותרה טומאת זיבה לגבי עבודה. הר' עזריאל ז"ל:

מתני' תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת ועולה ושלמים בנזיר טמא לא פירש לעיל הקרבנות דזיל קרי בי רב הוא. והכא נמי לא היה צריך לפרשם אלא להכי תנא להו משום דבעי למיתני ומגלח עליהם. הרב עזריאל ז"ל:

ומגלח עליהם ושוחט את השלמים ומגלח עליהם פירוש ובזה מותר לשתות יין. שיטה:

שוחט השלמים ומגלח עליהם תחלה לכולם שהן עיקר אף על גב דבעלמא חטאת קודמת. ולפי שמשלח שערו תחת הדוד לפיכך שוחטו תחילה. ומגלח עליהם מיד לאחר זריקת הדם דלא דמי האי לנזיר טמא שאינו מביא קרבן עד שיגלח דתגלחתו וכו' והבאת קרבן בשמיני כדכתב קרא. אבל בנזיר טהור כתב תגלחת אחר קרבן כדכתב זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו כבש בן שנתו לעולה וכבשה בת שנתה לחטאת ואיל לשלמים והדר כתב וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולקח ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. הרב עזריאל ז"ל:

ואם גילח על אחת משלשתן יצא פירוש דליכא קראי לעיכובא. רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא פירש. פירוש הפרישם סתם דלא אמר אלא אלו לנזירות כל אחת ואחת נקבעת למה שהיא ראויה:

5 more comments on this page.

Shita Mekubbetzet on Nazir 45a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

מִכְּדֵי שַׁעֲרֵי נִיקָנוֹר הֵיכָא קָיְימִין — בְּשַׁעֲרֵי לְוִיָּיה.

Abaye continues: Now consider the Gate of Nicanor, where all those lacking atonement stand to bring their offerings; where is it located? In the gates of the Levites. Three camps are detailed in the verses, each having its own restrictions as to who may or may not enter them (see Numbers, chapter 5). The verses speak of the camps of the Jewish people in the wilderness, and the Sages taught that the statuses of certain areas of Jerusalem corresponded to those camps. The camps in the wilderness were the Israelite camp, the Levite camp, and the camp of the Divine Presence. They correspond to Jerusalem, the Temple Mount, and the Temple itself. The Gate of Nicanor had the status of the Levite camp.

Segment 2

וְהָתַנְיָא: טְמֵא מֵת מוּתָּר לִיכָּנֵס בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה, וְלֹא טְמֵא מֵת בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ מֵת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״, מַאי ״עִמּוֹ״ — עִמּוֹ בִּמְחִיצָתוֹ, עִמּוֹ בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה.

Abaye continues: But isn’t it taught in a baraita ( Tosefta , Kelim 1:8) that one who is impure due to contact with a corpse is permitted to enter the Levite camp; and not only one impure from a corpse, but even a corpse itself may be brought inside the Levite camp, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). The baraita explains: What is the meaning of “with him”? The phrase “with him” indicates that Joseph’s bones were taken within Moses’s boundary, with him in the Levite camp. This demonstrates that even a corpse may be brought into the Levite camp. If so, certainly a nazirite who was impure from contact with a corpse and who has been sprinkled and immersed may enter there. Consequently, the halakha that a nazirite must wait until the eighth day to sacrifice his offerings cannot be due to a prohibition against entering the Gate of Nicanor. One can similarly infer that the halakha that a zav who has immersed may not bring his offerings before the eighth day is not because he is prohibited from entering the Gate of Nicanor.

Segment 3

אֶלָּא (אָמַר אַבָּיֵי): טְבוּל יוֹם שֶׁל זָב — כְּזָב דָּמֵי. וַאֲפִילּוּ הָכִי, כֵּיוָן דִּמְחוּסַּר כַּפָּרָה — לָא עָיֵיל.

Rather, Abaye says: The baraita should be understood slightly differently than suggested by the assembly of Rav Natan bar Hoshaya: One who immersed himself that day to release himself from the status of a zav , i.e., a full-fledged zav , who experienced three emissions, not merely two, is considered like a zav with regard to the prohibition against entering the Levite camp. But the reason for this prohibition is not that a zav who immersed himself that day may not enter the Levite camp. Rather, granted that he is permitted to enter the Levite camp in terms of his impurity, even so, since he is lacking atonement, as he has yet to sacrifice his offerings, he may not enter the Levite camp.

Segment 4

וְאִי בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה קָאֵי, אַמַּאי קָא קָרֵי לֵיהּ ״אֹהֶל מוֹעֵד״? לְמֵימְרָא: מָה הָתָם — מְחוּסַּר כַּפָּרָה לָא עָיֵיל, אַף לְמַחֲנֵה לְוִיָּיה נָמֵי — מְחוּסַּר כַּפָּרָה לָא עָיֵיל.

Abaye elaborates: The reason he may not enter is that the Torah states with regard to a zav : “And he shall come before the Lord to the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 15:14), and if he is standing in the Levite camp, at the Gate of Nicanor, when he brings his offerings, why does the Torah call it “the Tent of Meeting”? Rather, this verse must be coming to say: Just as there, with regard to the Tent of Meeting itself, i.e., the camp of the Divine Presence, one who is lacking atonement may not enter there, so too, with regard to the Levite camp as well, one who is lacking atonement may not enter there.

Segment 5

וְהָתָם מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״טָמֵא יִהְיֶה״ — לְרַבּוֹת טְבוּל יוֹם, ״עוֹד טוּמְאָתוֹ בּוֹ״ — לְרַבּוֹת מְחוּסַּר כַּפָּרָה.

The Gemara asks: And from where do we derive that one who lacks atonement may not enter there, i.e., the camp of the Divine Presence? The Gemara answers: As it is taught in a baraita : The Torah states with regard to the prohibition against an impure person entering the Tabernacle: “He shall be impure; his impurity is yet upon him” (Numbers 19:13). The phrase “he shall be impure” serves to include one who immersed himself that day in the prohibition against entering the Temple. “His impurity is yet upon him” serves to include one who lacks atonement, who is prohibited from entering the camp of the Divine Presence until he has sacrificed his offerings of purity.

Segment 6

מַתְנִי׳ תִּגְלַחַת הַטׇּהֳרָה כֵּיצַד? הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת: חַטָּאת, עוֹלָה, וּשְׁלָמִים. וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת, שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכׇל מָקוֹם. וְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלׇשְׁתָּן — יָצָא.

MISHNA: With regard to a nazirite’s shaving of purity after the completion of his term of naziriteship, how is it performed? He would bring three animals: One for a sin-offering, one for a burnt-offering, and one for a peace-offering. And he slaughters the peace-offering and shaves his hair after he slaughters them. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar says: He would shave only after he slaughtered the sin-offering, as the sin-offering precedes the other offerings in all places, and therefore he sacrifices the sin-offering first. He shaves his hair after he slaughters this offering. And if he shaved after the sacrifice of any one of the three of them, he has fulfilled his obligation after the fact.

Segment 7

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵּירֵשׁ, הָרְאוּיָה לְחַטָּאת — תִּקְרַב חַטָּאת, לְעוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה, לִשְׁלָמִים — תִּקְרַב שְׁלָמִים.

Rabban Shimon ben Gamliel says: If a nazirite brought three animals without specifying which of them was for which offering, the one that is fit for a sin-offering, i.e., a female sheep in its first year, is sacrificed as a sin-offering; that which is fit for a burnt-offering, a male sheep in its first year, is sacrificed as a burnt-offering; and that which is fit for a peace-offering, a ram, i.e., a male sheep over the age of one year, is sacrificed as a peace-offering.

Segment 8

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ׳״, בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״.

GEMARA: The Gemara first addresses the opinion of Rabbi Yehuda, whose reasoning was not stated in the mishna. The Sages taught that when the Torah states: “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting” (Numbers 6:18), the verse is speaking of the peace-offering, as the phrase “the entrance to the Tent of Meeting” alludes to a peace-offering, as it is stated: “And if his offering is a sacrifice of peace-offering… and he shall slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:1–2).

Segment 9

אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מַמָּשׁ? אָמַרְתָּ: אִם כֵּן — דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן הוּא.

Do you say the verse is speaking of the peace-offering, i.e., that the nazirite shaves after bringing his peace-offering? Or perhaps it is only teaching that he shaves at the actual entrance to the Tent of Meeting, at the gate to the Sanctuary, as indicated by a literal reading of the verse? You can say in response: If so, that is a degrading manner of service, to shave at the entrance to the Sanctuary.

Segment 10

רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי״, קַל וָחוֹמֶר לְדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן.

Rabbi Yoshiya says: This proof is not necessary, as the Torah states: “And you shall not ascend by steps to My altar, so that you should not reveal your nakedness upon it” (Exodus 20:23). If the Torah is concerned about the disrespect to the altar presented by normal human behavior, then by an a fortiori inference the Torah prohibits acting in a degrading manner by shaving at the entrance to the Sanctuary.

Segment 11

[נ״‎א בַּמִּדְרָשׁ בְּפָרָשָׁה נָשֹׂא (דַּף רמ״‎ב): ״וְגִלַּח הַנָּזִיר״, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ וְכוּ׳. אִם כָּךְ, אָמְרָה תּוֹרָה ״לֹא תַעֲלֶה וְכוּ׳״ — קַל וָחוֹמֶר לַדָּבָר שֶׁלֹּא יְגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר.]

A different version of this derivation is stated in the midrash to the Torah portion of Naso . The Torah states: “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting, and shall take the hair of his consecrated head and put it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offering” (Numbers 6:18). Rabbi Yoshiya says: The verse is speaking of the peace-offering. Or perhaps it is only teaching that he shaves at the actual entrance to the Tent of Meeting? If so, the Torah said: “And you shall not ascend by steps to My altar” (Exodus 20:23). By an a fortiori inference with regard to this matter it is derived that he should not shave at the entrance to the Tent of Meeting. Rather, the verse is speaking of the peace-offering.

Segment 12

רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ וְגוֹ׳״, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא לְקִיחָה וּנְתִינָה. יָצָא זֶה, שֶׁהוּא מְחוּסָּר לְקִיחָה, הֲבָאָה, וּנְתִינָה.

Rabbi Yitzḥak says: It is not necessary to cite an indirect proof that a nazirite may not shave at the entrance to the Sanctuary, as the verse states with regard to a nazirite: “And he shall take the hair of his consecrated head and put it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offering” (Numbers 6:18). The verse is referring to one who has not yet performed only the stages of taking and placing his shaven hair under the pot of the peace-offering, which is outside the Sanctuary. These two stages are the only ones he lacks; he does not have to do any other action. That excludes this one, a nazirite who shaved at the entrance to the Sanctuary, as he has not yet performed three actions, taking, bringing the hair from one sanctified area to another, and placing his shaven hair under the pot of the peace-offering.

Segment 13

אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ״, מְקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל — שָׁם הָיָה מְגַלֵּחַ.

Some say a different version of this statement. Rabbi Yitzḥak says: The verse is referring to the peace-offering. He clarifies his assertion: Do you say the verse is speaking of the peace-offering, or is it teaching only that he shaves at the actual entrance to the Tent of Meeting? The verse states: “And he shall take the hair of his consecrated head and put it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offering” (Numbers 6:18). This indicates that in the same place where he would cook the peace-offering, outside the courtyard, there he would shave.

Segment 14

אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, כׇּל זְמַן שֶׁאֵין פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד פָּתוּחַ — אֵינוֹ מְגַלֵּחַ.

Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Eliezer that the verse “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting” (Numbers 6:18) is referring to the time rather than the place of his shaving, i.e., this verse teaches that as long as the entrance to the Tent of Meeting is not open, he may not shave. He may shave only during those hours when the entrance to the Sanctuary is open.

Segment 15

רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: ״וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, וְלֹא נְזִירָה,

Rabbi Shimon Shezuri says: The phrase “And the nazirite shall shave his consecrated head at the entrance to the Tent of Meeting” does not refer to the place of his shaving. Rather, the masculine form of the word nazirite serves to emphasize that this applies to a male nazirite and not a female nazirite. A woman does not shave her head in the Sanctuary,

Nazir 45a

Nazir 45a

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text